שרירי הליבה נכנסו לתודעה גבוהה בשנים האחרונות בקרב אוכלוסיות שונות בכל רחבי העולם: בקרב מדריכי פילאטיס, יוגה, מאמנים אישיים, מומחים לפעילות גופנית, פיזיותרפיסטים, מתאמנים ואחרים.
שרירי הליבה כוללים את שרירי הגב, קבוצת זוקפי הגב העמוקים, המרובע המותני, הרחב בטני, אלכסוני הבטן הפנימיים ,שרירי קרקעית ריצפת האגן, שרירי המותן הגדול, שריר הסרעפת.
אלו הם השרירים העמוקים שנמצאים במרכז הגוף. שרירי הליבה תומכים בעמוד השידרה, פועלים כדי לייצב את עמוד השידרה, לשמור על תנועתיות מאוזנת ונכונה.
אזור הבטן הוא אזור שאינו נתמך ומוגן על ידי עצמות, אלא על ידי שרירים, כך נוכל לעמוד, לשבת ולנוע בחופשיות.
היתרונות שישנם בחיזוק שרירים אלו:
יציבה – משפר את היציבה על ידי איזון בין השלד לשרירים ושמירה על תקינות מרכז הכובד בגוף (יציבה נכונה קיימת במערכות הגוף שלנו באופן טבעי אך כיום ישנם הרבה הרגילים שמזיקים לגופנו ושלא מאפשרים לשרירי היציבה להתפתח ולבוא לידי ביטוי).
מניעה של כאבי גב ופריצות דיסק – על ידי תמיכת השרירים בעמוד השידרה.
הגנה על האיברים הפנימיים – שמירה על לחץ תקין עליהם ואף מניעה של צניחת איברים.
שיפור מראה הגוף – הבטן אסופה וצמצום היקף המותניים.
יצירת איזון שרירי – מאפשר לשחרר אזורים ״מתוחים״ בגופנו.
הנאה מתנועת הגוף – זרימה תנועתית ושליטה על הגוף.
למזלנו כן ניתן ללמוד/לחזק/לשלוט על שרירים אלו, זאת בעזרת תרגול נכון.
אף על פי שהקרימינולוג ד”ר אבי זלבה מאשדוד (63) פרש לגמלאות מהמשטרה לפני שבע שנים בדרגת סנ”צ אחרי 32 שנות שירות והוא כיום חוקר ומרצה, הוא נותר איש משטרה בנשמתו.
על כך תעיד העובדה שלאחרונה, בעת ששהה בחופשה בלטביה, הוא סיכל פשע. ללטביה הוא הגיע כשהתלווה לבת זוגו פרופ’ תמר אלמור (דיקן ביה”ס למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה במכללה למינהל בראשון לציון), שהשתתפה בכנס אקדמי במינהל עסקים בינ”ל שהתקיים באוניברסיטת לטביה בעיר הבירה ריגה, ואף פתחה אותו בהרצאתה על “ישראל כמדינת הזנק”. ההרצאה, שבה נכחו כמ—100 משתתפים מ-18 מדינות, בהם שגרירים, התקיימה במעמד שגרירת ישראל בלטביה לירון בר שדה.
“לטביה, שסובלת מהגירה שלילית של צעירים, החלה בהקמת חברות הזנק (סטארט-אפים), ולכן ישראל כל כך מעניינת אותם”, אומר זלבה.
את זמן שהייתו בלטביה הוא ניצל כהרגלו לחקירת הסביבה. בעודו מטייל להנאתו ברחובות ריגה הוא ראה מולו במרחק של כ-30 מטר בחור צעיר מפיל אישה מבוגרת על המדרכה, חוטף את תיקה ובורח לכיוונו של זלבה. זלבה נעמד בדרכו, נגח בו בכתפו והפילו לרצפה.
הבחור המופתע ששמט את התיק מידיו, סינן מבין שיניו משהו בלטבית — “אני משער שלא בירך אותי” — ונמלט משם במהירות הבזק. “לא חשבתי לרגע לרוץ אחריו, אלא מיהרתי לעבר האישה ומסרתי לה את התיק. אמנם לא הבנתי את מה שהיא אמרה לי בלטבית, אך ניחשתי מטון הדברים שהיא הודתה לי”. לטביה, הוא אומר, הפתיעה אותו לטובה. “הלטבים מאוד אדיבים ופרו—ישראלים. בכל מקום שאמרנו שאנחנו מישראל האירו לנו פנים”.
לאחר החתמתם של עדן בן מנשה ופיליפ חאיכ בקבוצה, הפועל אדומים אשדוד ממשיכה בהכנות לעונה הקרובה ומצטיידת בשני שחקני רכש חדשים.
הראשון הוא מוחא באדיר, הקשר שהיה חלק מפרויקט “הגלקטיקוס” של שמשון כפר קאסם שכשל בעונה שעברה. באדיר חתם על חוזהו באדומים והוצג במדי הקבוצה. הוא נחשב לקשר טכני ומוערך בליגה א’.
מוחא באדיר. צילום מדיה אדומים אשדוד
באדיר: “אני מודה לסוכן שלי עידו קרן שדאג לי מהרגע הראשון ומחכה כבר לפגוש את הקהל האדום הנהדר, ויאללה הפועל”.
השחקן השני שחתם הוא גיא סאלם, שנחשב לאחד מהשוערים הבכירים בליגה א’. סאלם שיחק בעונה שעברה בליגה א’ צפון במדיה של באקה אל גרביה והגיע איתה לגמר המחוזות של הפלייאוף. הוא שיחק בעבר בכפר קאסם ובמכבי יבנה בליגה הלאומית.
גיא סאלם. צילום מדיה אדומים אשדוד
סאלם מסר לאחר החתימה: “שמח לחתום במועדון חם כמו הפועל אדומים אשדוד עם קהל מדהים, וכולי תקווה שנצליח לעמוד במטרות הקבוצה”.
מי שעוד סיכם את תנאיו בהפועל אדומים הוא דניאל בורחל, ששיחק בעבר בליגת העל במדי הפועל עכו ועירוני קריית שמונה, העביר את העונה שעברה בליגה הלאומית במדיהן של הפועל מרמורק והפועל פתח תקווה. הוא ממשיך לחפש הצעות מהליגה הלאומית, ואם לא ימצא אחת ראויה כזאת בשבועות הקרובים, יחתום בשורות הפועל אדומים.
כפי שפורסם לראשונה ב”כאן דרום”, שחקן נוסף שבו מעוניינים מאוד באדומים הוא אליאור סיידר.
עונת 2019/18 כבר לגמרי מאחורינו ואחרי שחזינו בדרמת סיום מורטת עצבים ובהישארותה של מ.ס אשדוד בליגת העל, במועדון בהחלט מקווים שהעונה הנוכחית תהיה אחרת. השבוע פתחה הקבוצה מעיר הנמל עונה באופן רשמי עם מסיבת עיתונאים חגיגית ואימון פתיחה, שאליו הגיעו שגיב יחזקאל שכרטיסו נרכש ממכבי תל אביב, רועי גורדנה, שחתם לעונה נוספת, ושובל גוזלן, שהצטרף ממכבי נתניה.
נוסף אליהם, הפנים החדשות היו גם צמד הזרים מגאנה, מונטרי קמאהני וסמואל אלאבי, השוער רון שושן ומי שהגיע מהפועל אשקלון וחזר לקבוצת האם שלו — אליאור משעלי. נוסף אליהם, גם שלושה נבחנים זרים שינסו להרשים את רוני אוואט — הקשר ההתקפי פרנק אופונג, גודווין אגודה ואודה מקודה מניגריה.
עוד בטרם יצא האימון לדרך, נערכה כאמור מסיבת עיתונאים שבה לקחו חלק המאמן החדש רוני אוואט, הקפטן טום בן זקן והשחקן רועי גורדנה. אוואט, שעבורו תהיה זו קדנציה נוספת באשדוד, אמר בפתח דבריו: “אני שמח לחזור לקדנציה נוספת במועדון שהוא בית עבורי. אני יודע שתשאלו מה היא המטרה אליה אנחנו שואפים העונה, נבנה אותה צעד צעד בלי להגדיר אותה כרגע. הקבוצה עברה עונה לא פשוטה בעונה הקודמת, שלשמחתנו הסתיימה בצורה טובה וחיובית. אני רוצה להמשיך באותו מומנטום. נעשים מהלכים בשקט ובצניעות לשמור כמה שיותר על הבסיס של השחקנים מהעונה הקודמת. כולנו תקווה שהעונה הזו תתחיל טוב יותר. יש לנו דרך ורצון להמשכיות. יש לנו שאיפה שהמועדון הזה סוף סוף יגיע למקום שהוא רוצה להגיע אליו. זו השנה ה-20 של המועדון, ואנחנו רוצים שהיא תהיה שמחה ובלי הרבה דפיקות לב”.
עוד הוסיף המאמן החדש-ישן: “אנחנו בסך הכול עושים עכשיו אימון ראשון. נגדיר את המטרות לעונה הזו כשכל הפאזל יתחבר. יש לנו עוד כמה עמדות שאנחנו רוצים להתחזק בהם. כשנדע בדיוק איך הסגל נבנה, נגדיר מטרות.
בשנת הלימודים הקרובה תיפתח לראשונה בארץ מגמת 5 יחידות לימוד בארכיאולוגיה ומדעים במוזיאון לתרבות הפלשתים ובבית הספר מקיף ג’ באשדוד. המגמה תיפתח במסגרת תכנית לימודים חדשה לבגרות שיזם המוזיאון בשם “צופן תרבות”, והיא אושרה, כך מדגישים בחברה העירונית לתרבות, על ידי משרד החינוך.
הלימודים יתקיימו במוזיאון לתרבות הפלשתים ע”ש קורין ממן, שבו תעמוד לרשות התלמידים ספרייה, במעבדות של מקיף ג’ הסמוך וגם בשטח. התלמידים יבקרו באתר החפירות אשדוד ים ברצועת החוף הדרומית בראשותו של ד”ר אלכסנדר פאנטאלקין מאוניברסיטת תל אביב ויתנסו בעבודה מעשית.
בתכנית הלימודים ישתלבו מרצים מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטאות בן גוריון, בר אילן ותל אביב.
“מאוד רצינו לעניין יותר בני נוער כדי שיבואו למוזיאון, וחשבנו מה יכול למשוך אותם, מכאן צמח הרעיון”, אומרת מי שתרכז את המגמה החדשה חוה קלדרון, שגם אחראית על תחום החינוך במוזיאון.
“חיפשנו”, היא מוסיפה, “משהו חדש ומצאנו מסלול שעוד אין כמותו בארץ ללימודי ארכיאולוגיה ומדעים ברמה של 5 יחידות לבגרות. חברנו למקיף ג’ הסמוך אלינו, שבו יש מעבדות לביולוגיה וכימיה, כדי להרחיב את מגוון הלימודים ולאפשר גם הצצה למחקר מדויק ושימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים. באופן הזה נוכל ללמד במסגרת המסלול הזה גם מיקרוארכיאולוגיה, ארכיאולוגיה ניסויית, שיטות תיארוך ולהראות כיצד ניתן להפיק מתוך ממצא קטן סיפור שלם — למשל איזה מזון אכלו פעם. ניתן להבין שהמגמה תהיה מאוד רב תחומית”.
עד עתה נרשמו כמה ממסיימי כיתות ט’ ברחבי העיר, וההרשמה ממשיכה להתקיים והיא פתוחה בפני התלמידים שעולים לכיתה י’ מכל בתי הספר באשדוד. את המחזור הראשון יילמדו קלדרון ויערה אילן יחד עם מרצים אורחים מהאקדמיה.
שמונה בבוקר. הולכת לכיוון הרכב. ריחות של קיץ מדגדגים באפי, מגרים את מוחי. אוהבת את הריח הזה. מחייכת. מדמיינת איך קבוצת אנדורפינים משתחררת במוחי, מרגיעה את נשמתי. הממזרים הקטנים האלה יודעים לשפר את מצב רוחי. מחבבת אותם.
משב רוח נעים מעיף תמונות וירטואליות לכיווני. הן לוקחות אותי בזמן למקום אחר, חודרות אותי. אני קולטת אותן באהבה. חופשת הקיץ בפתח. אני בת 10. ממביבה, סבתא שלי, תופרת עבורי ועבור אחיותיי בגדים מתוך מגזין ״בורדה״, תוך שהיא מלמדת אותי את נפלאות מכונת התפירה הישנה שלה. ראשית היא פותחת ומוציאה אותה כבדרך קסם מתוך קופסת עץ גדולה, ואז מסבירה לי איך להניע את הרגליים קדימה ואחורה על רגלית המכונה, איך למלא את הסליל בחוט ואז להשחילו לאחר מכן במחט המיוחדת בכיוון הנכון, מזהירה שהמחט לא תדקור את אצבעותיי. מגינה עליי כתמיד.
מסביבנו על הרצפה עשרות חתיכות של בדים, ובזמן שסבתי מלמדת אותי את רזי הנשיות, לשיטתה, הכוללים גם כיצד להטליא בגד ואיך לתקן גרביים, אני יושבת עליהם ומסתכלת עליה, מדמיינת בעיני רוחי את השמלה המושלמת איתה אגיע בתחילת השנה לכיתה.
נועם תרועה — הקיצוני המהיר שכבש 16 שערים ורשם 15 בישולים ב—65 הופעות במדי האדומים מאשדוד, מי שזכה לשיר העידוד הפופולרי ביותר בקרב הקהל האדום — עוזב.
לאחר חתימתו במדי מכבי קריית מלאכי התפנה תרועה לריאיון בלעדי, ובו הוא מסכם תקופה משמעותית במדי האדומים ויורה לכל כיוון בלי לעשות חשבון לאף אחד. ואפילו מבטיח כי יבוא לעודד את האדומים בדרבי העונה.
אתה נמצא בהפועל אדומים שנתיים וחצי. ספר איך הגעת למועדון.
“החלטתי לפרוש מכדורגל בגיל 23, נסעתי לטייל בדרום אמריקה עם כמה חברים למשך חמישה חודשים.
"לאחר שחזרתי לארץ התקשר אליי חבר שלי נתן גנון, ששיחק באדומים באותו הזמן. הוא סיפר לי על המועדון וביקש שאבוא לעזור לקבוצה לעלות ליגה, פיני עייש היה מעוניין בי גם בעבר בקבוצות שהוא אימן, וכל הזמן דחיתי אותו. אבל אחרי כמה שבועות החלטתי שהפעם לא אשיב בשלילה ואחזור לשחק כדורגל במדיה של הפועל אשדוד. אני לא יודע אם הרבה יודעים, אבל האימון הראשון שלי לאחר החזרה מהפרישה היה דווקא עם עירוני אשדוד”.
למה לא חתמת בעירוני אשדוד?
“אחרי אימון אחד עם עירוני אשדוד הבנתי שזאת לא קבוצה שאני רוצה להיות בה. מהרגע שנכנסתי לחדר ההלבשה הבנתי שזה לא המועדון בו אני רוצה לשחק. לעומת זאת, אחרי אימון אחד בהפועל הבנתי שזה זה ושאני רוצה לעזור לה בכל הכוח לעלות”.
מה הרגע הכי יפה שלך בתקופתך בהפועל אדומים?
“דווקא משחק מהעונה שעברה, שזאת העונה הכי פחות טובה שהייתה לי בקבוצה. במשחק שאירחנו בסינטטי את מכבי יבנה, זו הייתה תקופה בה לא שיחקתי והייתי מאוכזב. האצטדיון היה מלא באוהדים, וכולם צעקו למאמן גילי לנדאו במשך דקות ארוכות: ‘תכניס את תרועה’. ברגע שנכנסתי, כל הקהל שר לי את השיר שלי בעוצמה, באותו רגע עברו לי צמרמורות בכל הגוף”.
כשלפני 15 שנה אבי לוי חלם על פסטיבל מחול בינלאומי שיתקיים בעיר שלו אשדוד, הוא לא תיאר לעצמו שיגיע לכאלו ממדים. ב-8 ביולי פסטיבל “אשדודאנס” יפתח את שעריו, זאת השנה השלישית ברציפות. וכך לוי, המנהל האמנותי, מממש את חלומו כל פעם מחדש.
“זה חזון של 15 שנה, ומי שבסוף הגשים אותו והלך עם זה באומץ היה ראש העיר ד”ר לסרי, שראה את הפוטנציאל”, מסביר לוי. “אתמול בלילה הלכתי ללמד בירושלים וחזרתי דרך הקשתות כי התחילו להרכיב את פלטות העץ על הרצפה. ראיתי במקום את החלום שלי שמתגשם, כי כל פלטה שמונחת, זה חלום שמתגשם שוב ושוב ושוב. היה לי קשה לעזוב את המקום”.
מזל טוב, אבי
אבי לוי. צילום פבל
לוי, כוריאוגרף מוערך ומוכר בתחומו, מי שייסד את להקת המחול המקומית “אביבים” מתרגש כשהוא מדבר על “אשדודאנס”. הוא בן 51, נשוי בפעם השנייה ואב לשלושה. ממש לאחרונה נולד לו בן.
הפסטיבל יפתח השנה את שעריו במופע ייחודי בשם “מזל טוב”, שבו ישתתפו כ-1,000 רקדנים, וייסגר במופע ענק נוסף הנקרא “קצוות”, שבו יופיעו מיטב אמני ישראל על במה אחת בהפקות מקור מיוחדות עם כ-1,500 רקדנים. “במופע הפתיחה תופיע מירי מסיקה, והמופע יתייחס לכל השמחות של העם היהודי”, אומר לוי. “לקחנו מסורת ומודרניזציה: אם יש ברית — יש גם בריתה, אם יש בר מצווה — יש גם בת מצווש, ואם יש חינה — יש גם מסיבת רווקים. את הערב ינחו אריק משעלי והדר לוי. מופע הסיום ‘קצוות’ מביא חיבורים מיוחדים, כמו ריקי גל עם אורית אטל, שירי מימון עם רבקה זוהר, ברי סחרוף ואבנר גדסי, ותחת המעטה של השירה ירקדו מאות רקדנים שייצרו תמונות לדבר הזה. פה בא לידי ביטוי מופע המחול. זה לא מופע מוזיקה, זה מופע מחול שאליו מתווספים אמני זמר”.
נוסף לשני המופעים הגדולים, במהלך ארבעת ימי הפסטיבל יפעלו תשעה מוקדים שירקידו ויפעילו עשרות אלפי מבלים שיגיעו מאשדוד, מכל הארץ ומכל העולם. לוי, אגב, כבר מתכנן את הפסטיבל של 2020.
“כמה שהראש שלי בפסטיבל, הזה אני מאוד מתרגש לקראת פסטיבל 2020 — אנחנו כבר בתקשורת עם איגוד של להקות המחול הייצוגיות בעולם של למעלה מ-100 מדינות, והם ביקשו להביא 15 להקות מ-15 מדינות בעולם ל'אשדודאנס', ושיהיה הבית שלהם בישראל”.
המצב מורכב. מורכב כל כך ונוגע כמעט לכולנו. ביום שלישי המתינו כ—50 אלף אזרחים ישראלים שעות ארוכות בפקקים מורטי עצבים, ונדמה שזו רק יריית הפתיחה. נכון לכתיבת שורות אלו המשטרה מאפשרת ומכילה את ההפגנות כל עוד אינן אלימות, אך נראה שכל הסיפור יצא משליטה.
בתוך כל הסיפור המורכב הזה קשה לתפוס צד. קשה להיות הישראלי הלבן שלא מבין מה זה אומר להיות החשוד המיידי, שלא חווה מעולם את הפחד שמתארים בני העדה ממפגש אקראי עם שוטר שאמור להגן עליך ועל ביטחונך.
אני לא קונה את המשפט שחזר שוב ושוב במהלך השבוע: “בעקבות האלימות האתיופים איבדו את התמיכה שלי” — בואו ספרו לי על התמיכה המטורפת שהייתה לכם לפני כן בקהילה האתיופית. בואו ספרו לי מה עשיתם כדי להבין מה עובר על אימא לילדים אתיופים בגילאי 18-15 שמפחדת פחד מוות ממש שהבן הנורמטיבי והטוב שלה, זה עם החלומות הגדולים וברק הנעורים, לא יחזור הביתה.
קשה לתפוס צד, כי במהלך ההפגנות ביום שני הייתי אימא חרדתית וחסרת אונים. הבת שלי, בת 14, נסעה ליישוב ליד בית שמש להשתתף באירוע מסוים. היא נסעה עם חברותיה בהסעה מאורגנת, נתקעה בפקק והפסידה את רוב האירוע, וזה לאחר שהלכה עם הקבוצה הליכה של כחצי שעה בדרך בינעירונית כדי להגיע למקום יישוב. בשעה 23 בלילה היא עדיין הייתה שם. עם סוללה חלשה ועם נהג שעדיין לא הצליח להגיע אליהן כי הכבישים עדיין לא נפתחו לתנועה. לא יכולנו לצאת אליה כי חששנו שניתקע גם אנחנו, וכל אותו הזמן הסוללה הולכת ומתרוקנת, וקבוצת בנות ממתינות באזור שומם בלילה לבד.
בשבוע שעבר פורסמו ממצאי דוח מבקר המדינה על תכנית התחבורה הציבורית “הגל הירוק” באשדוד. המסקנות היו קשות וכללו המלצה לשקול הטלת חיוב אישי על ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי והמנכ”ל אילן בן עדי.
השבוע הודיעו בעיריית אשדוד ששדרות הרצל, הציר הכי בעייתי עד כה בפרויקט, ייפתחו בקרוב לתנועה מלאה. בשבוע הבא, נמסר, יתקיימו עבודות לילה ברחוב, בהתאם לאישורי המשטרה. העבודות תיעשנה על מקטעים שונים בציר הרצל, לסירוגין, והן תכלולנה: עבודות התקנה של אמצעי בטיחות למיתון מהירות הנסיעה, עבודות צביעה וסימוני דרך והצבת תמרורים. בקרוב תחל הדרכה לתושבים כיצד להשתמש בתחנות האוטובוס החכמות.
בעירייה הוסיפו שהאוטובוסים החשמליים נמצאים בקו ייצור ואמורים להגיע בעוד כ-10 חודשים. עם קבלתם ייקלטו גם נהגים חדשים ותגובש תכנית הקווים החדשה של העיר אשדוד.
לפני כמה שבועות הכריז לסרי ב”כאן דרום” שהרצל ייפתח לתנועת אוטובוסים בתוך 60 יום, ובעירייה מתחייבים שההבטחה גם תקויים.
אני לא יכולה להתעלם מהריאיון של טל בשן במוסף “7 ימים” בשבוע שעבר. הראיון שחשף את מה שעבר על אילן בשלושת החודשים האחרונים.
טל הצליחה לצייר במילים את מה שעבר עליו. אילן הוא נבחר ציבור שמאמין בשקיפות בכל מה שקשור למצב בריאותי או כספי. שקיפות כזו יכולה לעורר הרבה הערכה. אני חושבת שיש רגעים אינטימיים בזמן קריסת הגוף, והשקיפות יכולה לחכות. כי רגע אחד, יום או שבוע לא מעידים על המשך יכולתו של אדם.
הזמן עוזר לרפא ואפשר לתקן. מה גם שאיש כמו אילן אינו לבד במערכה, סביבו משפחה, חברים וצוות עובדים. וכל אחד לקח על עצמו תחום תחת אחריותו. אם מחכים למה שיש לי לספר על המצב הבריאותי של אילן, אני אשתף אתכם דרך מה שעובר עליי בתקופה האחרונה.
בשישי האחרון נפתחה תערוכת "תופסי הגלים" בבית אריה קלנג באשדוד, ואליה נהרו עשרות מגולשי העיר בגילים שונים ומגוונים. התערוכה מספרת את סיפורה של תרבות הגלישה באשדוד באמצעות מיצבי אמנות וסאונד חווייתיים, עבודות וידיאו ארט, פריטי אספנות היסטוריים וצילומים. היא גם כוללת פריטי לבוש בהשראת עולם הגלישה הכל כך מפותח כבר כמה עשורים בעיר.
התערוכה בוחנת כיצד החיבור הרגשי של האדם לים עשוי לבוא לידי ביטוי באמצעים אמנותיים וכן שמה דגש על היבט גלישת הגלים בארץ דרך התייחסות היסטורית, אמנותית, תיעודית ועכשווית.
התערוכה מתקיימת בשיתוף פעולה של החברה העירונית לתרבות אשדוד, עיריית אשדוד, תיירות אשדוד, איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה, רשות הספורט העירונית, מהות, הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות ובאלימות, העמותה לקידום הגלישה באשדוד.
לגלוש לתערוכה
מי שאצר והפיק את התערוכה הם הצלם אורי קריספין, שהיה אחראי על תחום הצילום בתערוכה, וקרן סגל ונעמה ארבל, שהיו אמונות על תחום האמנות והעיצוב.
היו זמנים: רון דנן, פטריק זנו ומוטי אדיקה
“לפני 20 שנה, כשהגעתי לאשדוד, נחשפתי לתרבות הגלישה בעיר”, מספר קריספין. “הייתי מצלם גולשים באופן קבוע, ובכלל מגיע הרבה לים לצילומי כתבות. לפני מספר חודשים ישבתי וחשבתי לעצמי איך יכול להיות שעיר כזאת עם כל כך הרבה אגדות גלישה ואלופי ישראל והם לא מקבלים במה”.
קריספין לקח את היוזמה והתחיל לגלגל אותה הלאה. “הגעתי לנעמי אדר האחת והיחידה עם רעיון לעשות תערוכת גלישה”, הוא מספר. “נעמי מאוד אהבה את הרעיון הראשוני — הוויז’ן שלי היה לפנות לצלמים שישלחו לנו תמונות של גולשים, אבל נעמי רצתה להפוך את זה לתערוכה משמעותית יותר. היא מיד חיברה אותנו לעופר דרי, מנכ”ל החברה לתיירות, ולעוד גורמים, והתערוכה תפסה זווית ברמה הארצית”.
במשך שלושה חודשים ערכו קריספין, ארבל וסגל תחקיר מקיף בנושא, הכירו ולמדו את אושיות הגלישה בעיר.
ארבל, שמנהלת את בית אריה קלנג, הרחיבה את היריעה יחד עם האוצרת סגל, ויחד הן חשפו לקהל את הפן התרבותי של הגלישה, ולהראות שלא מדובר רק בספורט, אלא בתרבות שלמה.
קריספין: "עשיתי חיפוש בעיר — מי הן הדמויות המרכזיות בתחום הגלישה, לא רק בעלי גביעים, אלא גם כאלה שבאמת אוהבים את הים”.
בין הגלשנים הרבים המוצגים בתערוכה גם הגלשנים של גילי שניאור ז”ל ואיתי מור ז”ל. שניאור נהרג ב-19.9.2002, כשהוא בן 21 בלבד. ראשו נחבט בשובר הגלים של המרינה. ככל הנראה הוא נפצע קשה בראשו, ושעות לאחר מכן הוא נמשה מין המים ללא רוח חיים. חוף גיל נקרא על שמו כבר שנה לאחר מותו, במקום שבו נפטר.
איתי מור נרצח בידי שכנו בינואר 2018. איתי, שעבד בנמל אשדוד, היה רק בן 44 והותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
“נפגשתי עם יוסי שניאור, אבא של גילי. הוא הכניס אותי לחדר שלו, שנשאר כפי שהיה ב-20 שנה האחרונות”, מוסיף קריספין. “כשהוציאו את הגלשן לטובת התערוכה מהחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוציאו משהו משם. זה היה מאוד מרגש”.
כשקריספין פנה אל עמית, אשתו של מור, היא בהתחלה היססה. “היא אמרה לי שיש לה תנאי שבתערוכה הגלשן לא יהיה פריט הנצחה, אלא יהיה חלק אינטגרלי מהתערוכה, משהו שיעביר את מה שהיה ומי שהיה ומה הים היה עבורו”.
איתי מור וגילי שניאור ז"ל מעט לפני מותו של שניאורדורות של גולשים גדלו והתפתחו בעיר אשדוד, מדור המייסדים, שהיו כמעט לבד במים, דרך הדור הוותיק שלמד את רזי הגלישה כמעט לבדו ולאחר מכן דור הביניים והדור הצעיר. דור אחד תומך בדור הבא אחריו, גולשים שמגיעים ממשפחות שאוהבות את הים בכלל וגלישה בפרט, אחים שעודדו את בני המשפחה הצעירים להצטרף למשפחת הגולשים. מתוך עשרות הגולשים בעיר, אגדות ומיתוסים בתחום, אלו סיפורם של הדורות השונים בחוף הים באשדוד — סיפור התפתחות תרבות הגלישה בעיר.
הפרק שהוקרן במוצ”ש האחרון וחתם את הסדרה המדוברת “חתונה ממבט ראשון” היה מרתק ביותר. הסדרה, שנדמה שכולם ראו, מזמנת התאמות בין גברים לנשים בעצת מומחים-מדענים ופסיכולוגים.
ששת הזוגות עוברים טקסי חתונות (פיקטיביים) לכל דבר, שבהם נפגשים בני הזוג הנבחרים והזרים זה לזו לראשונה תחת החופה. בתום 42 יום הם צריכים להחליט אם הם נשארים ביחד. הסדרה עוקבת אחר התהליכים שעוברים בני הזוג, החל בתקופת ההתאמות ועד החתונה, היציאה לחו”ל לירח דבש ביחד, החזרה ארצה, המעבר החד למגורים משותפים ובסוף התקופה ההחלטה המשמעותית אם הם נשארים במערכת הזוגית.
שירי ולירן בלטו בחוסר היכולת שלהם להיות זוג לאורך הצילומים. שירי התקשתה לסבול את נוכחותו של לירן, הבעל המיועד לה, וכבר בחתונה ברגע הקריטי היא נעלמת. ללירן הייתה סבלנות אינסופית כלפי שירי. רבים התקוממו כנגד שירי, שהצטיירה כקפריזית ובעייתית. הזוג שעורר תגובות קיצוניות מנשים וגברים הוא דווקא הזוג היחיד שנשאר ביחד לאחר הצילומים מבין יתר הזוגות.
התהליכים שעברו הזוגות השנה היו מרתקים. מדינה שלמה מצאה בהם עניין רב ולא במקרה. הפורמט של “חתונה ממבט ראשון” הוא אמנם פורמט של ריאליטי, אך בניגוד לסדרות אחרות הוא מתמקד בתהליכים אנושיים וזוגיים המוכרים לצופים בכל בית, ולכן פופולרי כל כך.
שירי לא יכולה לסבול מצלמות, ובכל זאת באה לתכנית ריאליטי. כל יתר הזוגות שיחקו את התפקיד שיועד להם. שירי הייתה האותנטית ביותר ובכל רגע נתון הייתה נאמנה לעצמה ולא ניסתה למצוא חן. למזלה, לירן היה מסוגל להכיל אותה באופן בלתי רגיל. כאילו חש את נשמתה מעבר להתנהגות שלה. לאורך הצפייה בסדרה גם אני התעצבנתי על שירי, ששום דבר לא מוצא חן בעיניה והיא מתלוננת תמידית. לא הבנתי שהיה לה קושי עם המצלמות שהפריעו לה לתפקד כשירי ולהשתחרר. למעשה, שירי לימדה את כולנו שיעור בטלוויזיה. היא לא שיתפה פעולה עם חוקי המשחק, ובכל זאת מצאה אהבה, המטרה שלשמה באה לתכנית.
אני סובל מצלצולים באוזן כתוצאה מפיצוץ של רימון הלם בין הרגליים שלי. כל הגוף כואב מהעימותים. אך זהו מחיר קטן בכדי להביא שינוי מיוחל.
רק בואו ותנסו, אזרחי ישראל, להיכנס לנעליים של אדם שחור במדינה, ואז אולי תבינו אותנו ולא תבכו על שעמדתם מספר שעות בכבישים. הרי גם כשאתם נוסעים לחופשה בצפון או לחרמון אתם נתקלים בפקקים שעות. אז מה קרה פתאום, כשמדובר במחאה הכי צודקת — קשה לכם לקבל ולהכיל?
מה זה אומר עליכם כבני אדם? איפה ההפגנה הבסיסית של הזדהות עם האחר בזמן שאתם יושבים במזגן ברכבכם, שישנם אימא ואבא שלא הספיקו להיפרד מן היקר להם מכול — הבן האהוב שלהם שגידלו אותו בכל כך הרבה אהבה ושלא זכו להיפרד ממנו. אני אומר לכם, אתם חייבים לצאת מן הבועה הפרטית שלכם ואולי תוכלו גם להכיר במציאות הקשה של זה שלידכם.
אבי יצחק. צילום: אבי רוקח
רבותיי, אנחנו נלחמים על הקיום הבסיסי במדינה ככל האזרחים בתוכה. דמנו אינו הפקר, ולא נעמוד מנגד כצאן לטבח. אנחנו בני אדם בדיוק כמוכם, גם הדם שלנו אדום. אנחנו כואבים, יש לנו רגשות ורוצים לחיות בשלום ואחווה.
המציאות של האזרח השחור איננה שווה לזו של האזרח הלבן. כיצד אתם מצפים שננהג כשרוצחים לנו את הנוער המוכשר ומדי כמה חודשים מישהו מוצא את עצמו בארון קבורה? “במפתיע” זה מתרחש באזור שנמצא בו שוטר שעבר הכשרה מסודרת ואיש חוק מן המניין, שככל הנראה איננו בקיא בנהלים בסיסיים כיצד מתפעלים סיטואציות ומהם נוהלי פתיחה באש.
מה שעוד יותר כואב לי שאפילו מול מחבל מתאבד עם סכין ביד או חגורת נפץ אותה המערכת דואגת להפעיל מעטפת שלמה ולנקוט בזהירות כדי לשמור על חייו.
בעוד כשבועיים וחצי תחודשנה החפירות הארכיאולוגיות בתל אשדוד-ים וצפונה משם בין הווילות של אזור י"א באתר שבו התגלה פסיפס מרהיב. הפעם, יש לכם, התושבים שהיסטוריה עתיקה מעניינת אותם ויש להם קצת זמן פנוי ומרץ, הזדמנות להשתלב בחפירות.
עונת החפירות הארכיאולוגיות הרביעית באשדוד-ים יוצאת לדרך בין תאריכים 22 ביולי – 16 באוגוסט. החפירה נערכת מטעם אוניברסיטת תל אביב בניהולו של ד"ר אלכסנדר פאנטאלקין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות מחו"ל.
עד כה התגלו באתר עדויות למערכת ביצורים של עיר קדומה שנקראה "אשדודימו" – אשדוד שעל הים. החפירות המתקדו עד עתה בעיר העליונה, האקרופוליס, אך נמצאו סימנים לקיומה של מעגנה קדומה, יתכן נמל עתיק. הממצאים הם מתקופות מאוד מגוונות והדבר מעיד על כך שבנקודה זו היה ישוב פעיל במשך מאות שנים – בתקופת הברזל בימי שלטון האשורים והמצרים, לאחר מכן בימי הפרסים ולאורך התקופה ההלניסטית ומאוחר ממנה.
הארכיאולוגים מצאו בתל מטבעות רבים שמשוייכים לתקופות שונות, אבני בליסטרה, קמע מאגי וראשי חצים.
בנוסף לפני שנתיים חשפה רשות העתיקות רצפת פסיפס ברחוב הר גלבוע שהייתה חלק מכנסיה ביזנטית במאה השישית.
הכתובת שהתגלתה ברצפת הפסיפס ברחוב הר גלבוע באשדוד. צילום: סשה פליט, אוניברסיטת תל אביב
החפירות יתקיימו בימים שני-שישי בשני האתרים.
הקהל הרחב, ובמיוחד תושבי העיר, מוזמנים להשתתף בחפירות בהתנדבות על בסיס יומי.
מקהלת מעבר לקול מסכמת את שנת הפעילות: עשרות בני משפחה וחברים הגיעו בשבוע שעבר לאשדוד כדי לשמוע את את מקהלת "מעבר לקול" שרה, זאת, במסגרת סיכום השנה.
המקהלה העירונית הפועלת בתמיכת "קרן שלם" ו"מועצת הפיס לתרבות ולאמנות" משלבת יחד אנשים עם וללא מוגבלות.
את האירוע, שהתקיים בנוכחות נציגי קרן שלם והרשות המקומית, פתח מנהל המקהלה, אורי שחר, שביקש מכל זמר להציג את בני משפחתו ולשתף את הקהל בתחושותיו וחוויותיו מהחזרות שהתקיימו לאורך השנה.
רבים התרגשו כשחברי המקהלה ביצעון את השיר "מודה אני" של מאיר אריאל – שאותו חידשה לאחרונה המקהלה והפיקה לו קליפ.
מקהלת "מעבר לקול" נולדה בעקבות שיתוף פעולה בין אורי שחר, מוזיקאי ויזם חברתי ו"קרן שלם" הפועלת לרווחת אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. שחר פיתח את מודל ההפעלה הייחודי ל"מקהלות משולבות" המאפשר לזמרים עם וללא מוגבלות להכיר אחד את השני באופן טבעי דרך המוסיקה. מקהלת "מעבר לקול" באשדוד פועלת בתמיכת "קרן שלם" ו"מועצת הפיס לתרבות ולאמנות" ובשיתוף מחלקת שיקום שבמנהל השירותים החברתיים של עירית אשדוד.
באירוע הסיום נשאו דברים מנהלת מחלקת שיקום במנהל לשירותים חברתיים של עיריית אשדוד, אורנה טוביאס וסגניתה קרן כהן צמח המלוות את המקהלה מטעם הרשות המקומית ותומכות בפעילותה.
: "אני שמחה ומודה שהייתה לי הזכות לחוות חוויה כל כך מרגשת", סיכמה טוביאס, וכהן צמח שיתפה: "זו הגשמת חלום – להיות חלק מהקמת מקהלה שיוויונית, לצפות בזמרים שמגובשים ומפרגנים זה לזה ובבני המשפחה שבאים, מתפעלים ונהנים מהשירה האיכותית, זה לא מובן מאליו".
ביום רביעי יסתיים קורס מכונאים מוטסים מספר 42 של חיל האוויר. הקורס אורך כשמונה חודשים ומחולק לשלושה שלבים. זוהי הפעם הראשונה שמסיימים חניכים שאותרו עוד לפני גיוסם לצבא לתפקיד המובחר. בין מסיימי הקורס יש שני אשדודים: סמ”ר א’, בת 22 וסמ”ר א’, בן 21.
מכונאי מוטס הוא חלק מצוות האוויר הנכלל במסוק לצד הקברניט וטייס המשנה, והוא מפקד תא המטען של מסוק הסע”ר.
הוא אחראי על הפעלת מערכות המשימה, תפעול תא המטען והמערכות בתא הטייס, זיהוי תקלות וסיווגן תוך כדי טיסה. בנוסף המכונאי אחראי על העמסת, הושבת והורדת לוחמים, נוסעים או פצועים אל המסוק וממנו ומסייע לצוות בהכנת משטחי נחיתה. המכונאי המוטס הוא איש המערך הטכני המאומן בטיפול בתקלות המסוק, בביצוע סבב אחזקה ובדיקות כתנאי להמשך המשימה, כאשר המסוק מחוץ לבסיס האם.
