ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, פתח את ישיבת מועצת העיר בדברי הוקרה , ברכה ותודה לספורטאי העיר העוסקים בפעילות ספורט מקצוענית ומביאים את אשדוד להישגים יוקרתיים ברמה הארצית והבינלאומית.
השבוע במועצת העיר, התארחו קבוצת כדור עף נשים אשר זכתה באליפות המדינה בכדורעף ועלתה לליגת העל וקבוצת הגברים בכדור עף אשר זכתה במקום השני באליפות המדינה ועלתה לליגת העל בכדורעף מהליגה הלאומית. היא עלתה במקום הקבוצה שזכתה במקום הראשון (לא יכלה לעלות מטעמי תקציב).
בנוסף, עומר גולני, שייט דגם לייזר, זכה במקום השמיני באליפות אירופה כחלק מההכנה לאליפות העולם לקריטריון האולימפי.
ראש העיר, הודה לחבר מועצת העיר והממונה על הספורט מר משה בוטראשוילי ולמנכ"ל הרשות מר יורם אסרף על ההצלחות של העיר אשדוד גם בתחום הספורט, רשות הספורט תומכת ומסייעת בכל שנדרש ע"מ להגיע להישגים הנכספים.
ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי: "הספורטאים של אשדוד וקבוצות הספורט בעיר , מביאים הישגיים יפים ותורמים לתדמית של העיר, אפשר לומר שאשדוד היא עיר הספורט של ישראל."
במסגרת המחזור הרביעי של ליגה א' דרום, הפועל אדומים אשדוד יצאה למשחק חוץ קשה מול מכבי יבנה, בליווי 150 אוהדים שעשו את הדרך מאשדוד אל האצטדיון ביבנה כדי לתמוך בקבוצה.
האדומים חסרו את צמד הקשרים- עדן בן מנשה שהורחק בכרטיס אדום מול מכבי יפו, והקפטן לישי ביטון שעדיין פצוע. מנגד, יבנה חסרה את החלוץ המוביל שלה, שרון גורמזנו, שהורחק בהפסד של היבנאים מול נורדיה ירושלים. חלוץ הרכש, משה בן לולו, ערך את הופעת הבכורה שלו במדים האדומים ופתח בהרכב הקבוצה.
הרכב הפועל אדומים אשדוד: גיא סאלם, סתיו ישראלי, פיליפ חאיכ, רוי עמוס, דניאל בורחל, מוחא באדיר, רחמים צ'קול, אבירם ברוכיאן, משה בן לולו, אדי אדרי, עידן שריקי.
האדומים פתחו את המשחק בצורה טובה עם לחץ על שערה של מכבי יבנה, אך לא מצאו את הרשת והמחצית הראשונה הסתיימה בתיקו מאופס.
המחצית השניה הייתה משעממת וללא מצבים ממשיים ליד השערים, פרט להתקפה מסוכנת ביותר של האשדודים, בה המחליף רז מזרחי עבר במהירות שחקן הגנה על קו ימין והגביה כדור לרחבה, אך החלוץ עידן שריקי לא הצליח לסיים את המהלך עם כדור ברשת של השוער המקומי.
המשחק נגמר בתיקו מאופס, והאדומים של חיים לוי יתארחו כבר ביום שני הקרוב אצל הקבוצה מליגה ג', שיכון ותיקים ר"ג במסגרת גביע המדינה.
הפועל אדומים אשדוד- מכבי יבנה. צילום: מדיה אדומים אשדוד
ב-29 באוגוסט נפרצה חווה לגידול קנאביס רפואי באזור לכיש ומהמקום נגנבה תוצרת במשקל של 337 קילוגרם. שוויה המוערך לחברה (עלות) 1.5-2 מיליון שקלים.
השבוע עצרה היחידה המרכזית של משטרת מרחב לכיש שני אחים החשודים במעורבות בגניבה: אחד מהם שימש סייר בחווה. אתמול (חמישי) האריך בית משפט השלום באשקלון את מעצרם עד יום שני.
אפשר שהקנאביס הגנוב כבר נמכר. נציג הימ"ר בדיון בבית המשפט סירב לומר האם הסם נתפס.
ב-3 בספטמבר פורסם שחוות גידול הקנאביס הרפואי של חברת בטר נפרצה ומהמקום נגנבה סחורה בהקף של של כ-350 קילו.
מה אני מאחלת למדינה לראש השנה? שיתבצע בה חוק חינוך חינם של ממש, כמו בימים שבהם הייתי אני תלמידה בבית הספר העממי — שלימים עברו לכנות את כשכמותו בית ספר יסודי — וכמו שהתכוונו אליו קברניטי המדינה.
קצת היסטוריה: מאחר ששלטונות המנדט הבריטי לא הקימו בארץ ישראל מערכת חינוך מנדטורית ועדיין לא קמה מדינת ישראל הריבונית שתוכל להפעיל מערכת חינוך ממלכתית, הפעילו המפלגות החל משנות ה—20 של המאה ה—20 מערכת חינוך בשיטת זרמים אידיאולוגיים מפלגתיים. היו אלה מערכות חינוך אוטונומיות שכללו גם הכשרת מורים, קביעת תכניות לימודים ועקרונות פדגוגיים שהקנו אידיאלים מפלגתיים והשכלה כללית.
לאחר קום המדינה נחקק בשנת 1949 חוק לימוד חובה שחל מגיל 5 בגן חובה ועד גיל 13 בסיום כיתה ח’, שהייתה הכיתה שחתמה את לימודי בית הספר היסודי. ב—12.8.53, כשעמדתי לעלות לכיתה ב’, נחקק חוק חינוך ממלכתי, שלמעשה איחד רק שני זרמים, את זרם החינוך הכללי, שהיה הגדול ביותר וזוהה עם מפלגת הציונים הכלליים, ואת זרם העובדים של תנועת העבודה והסתדרות העובדים הכללית, שהיה השני בגודלו, בתי הספר שלו כונו “בית החינוך לילדי עובדים” והוא זוהה מבחינה מפלגתית עם מפא”י ומפ”ם.
הכותבת (ר. רום) בתמונת המחזור של ביה"ס. רפרודוקציה: רבקה יניב
הזרם השלישי, שהיה של תנועת המזרחי ודגל בחינוך דתי לאומי, התמסד ולימים נקרא חינוך ממלכתי דתי. הזרם הרביעי של אגודת ישראל נשאר אוטונומי והוכר כחינוך עצמאי של הציבור החרדי. בילדותי, בשנות ה—50, גרתי בשכונת גבעת עלייה (שמו המעוברת של כפר דייגים שהקימו מהגרים ערבים מהיישוב ג’יבלייה שברצועת עזה), שממוקמת בדרום יפו על גבול בת ים ונכללת בתחומה של עיריית תל אביב-יפו.
למדתי בבית הספר על שם דב הוז (מנהיג פועלים וסגן ראש העיר שנהרג יחד עם כל משפחתו בתאונת דרכים), שהיה ממוקם בשכונה. הכינוי העממי של בית הספר היה “בית הספר הירוק” בגלל צבעו החיצוני של הבניין. במקורו השתייך בית הספר לזרם העובדים, ובמידה רבה הוא נשאר כזה באופיו גם כשעבר להיות תחת הכותרת בית ספר ממלכתי.
למעט מחנכת בכיתה א’ כל מחנכיי היו גברים. ובכלל, בניגוד להיום, רוב המורים בבית הספר היו גברים. יום הלימודים היה נפתח במסדר במגרש המרכזי בתחום בית הספר, ובו היה לכל כיתה מקום קבוע. בראש התורן התנוסס דגל המדינה.
צילום: רבקה יניב
לאחר שהמנהל או אחד המורים היה נושא דברים, כמו קטע ספרותי או אקטואליה, הייתה התעמלות בוקר ובסיום המסדר היינו שרים את התקווה. מנהל בית הספר היה הסופר אריה בוכנר, שנוסף לספרים שכתב, גם תרגם ספרים ומחזות של המחנך הדגול יאנוש קורצ’אק מפולנית לעברית.
אף שהימים היו ימי משטר הצנע, שבמסגרתו נקבעו הקצבות מזון וביגוד שהונפקו לכל אזרח באמצעות תלושים ובאופן שהבטיח צורכי יסוד לכולם — ואולי דווקא משום כך — קיבלנו באמת חינוך חינם, שהיה עתיר בתחומים ונושאים והופעל בו יום לימודים ארוך.
כל ההחלטות שלי להתנתק לגמרי מפוליטיקה שורדות בקושי. כולם הבטיחו לנו מראש שאין סיכוי לבחירות שלישיות, ופתאום זה לא נראה כל כך מופרך. התחלנו כבר להתרגל לרעיון, ועם כל ההזיה שאופפת אותו, הוא נראה כמוצא ההגיוני ביותר.
בתוך סערת הבחירות, בזמן שכל הקמפיינים משחיזים את חודי המסרים ונכנסים לישורת האחרונה והמכריעה של שבוע לפני הבחירות, דווקא אז התכנס שוב בית המדרש של ‘פלוגתא’ למפגש שני במסגרת המיזם של קרן רוטשילד ואוניברסיטת בן גוריון. בתווך הסערה הצלחנו שוב לשבת ביחד, חרדים וחילונים, דתיים ומסורתיים וניסינו לדבר על התקווה ועל הפחד – חברי תנועת אשדודים, שמכילה בתוכה את הרצף החילוני- דתי על שלל גווניו, ופעילים בעמותה החרדית אוהל רבקה ושלום.
בימים האלו, כשכולנו מנסים להתאושש ומביטים באימה במציאות הבלתי נגמרת הזו, זו יכולה להיות פיסת תקווה. מערכת הבחירות האחרונות אולי לא הכילה שנאה גדולה או חריגה יותר מן המערכות שקדמו לה, אך היא סחבה איתה את הסחי והמיאוס העודפים מן המערכות הקודמות הצמודות לה.
ואם להשתמש במסרים שרצו בקמפיינים השונים – צריך אומץ כדי להיפגש. חילונים וחרדים המתגוררים ביחד בשכונה מעורבת משותפת מצאו את עצמם נזרקים שוב ושוב על ידי הפוליטיקאים לשני צדדים נגדיים. האחד נגד השני.
במסגרת המפגש עלו הצעות אופרטיביות מתוך הבנה שכרגע כולנו יודעים מעט מאוד על הצד השני. הצעות לביקורים הדדיים בסוכות, סיורי תרבות מודרכים, מפגשי אנשי חינוך ועוד. כולם מדברים על העושר התרבותי המשותף, כולם עם מבט קדימה של תפיסת השונות כנכס ולא כנטל.
יותר מכל נעשה כאן גשר אזרחי, מן תיבת נוח בטוחה ומגינה. הבנה שחייבים לחפש מפלט מהמבול הרע ששטף אותנו, שהתכנסות דווקא בעת הזאת ביחד עם כל הקושי, דווקא עכשיו כשכל אחד רוצה להיאחז ב”שבט” שלו, היא מעשה נעלה. היחיד אולי שנותן תקווה לעתיד טוב יותר. הבנה שאסור לנו לוותר, גם אם זה קשה מאוד. הבנה שהגיע הזמן להקשיב, הגיע הזמן להשמיע. אנחנו חייבים, אין שום דרך אחרת.
"השנה החדשה כבר מעבר לענן הקרוב ומכאן מאחל לעצמי ולקרוביי, שנת בריאות איתנה, המשך הגשמה עצמית ופרנסה טובה. למדינת ישראל הקטנטנה, מאחל שנת שלום וביטחון ואמן ואמן אוייבנו, מבית וומסביב לגבולות שיושמדו עוד בטרם מחשבה אפילו להראש יד או נשק כלשהו כלפינו. לעולם אאחל מנהיגים טובים יותר ומפוקחים, מפוקסים ולא כאלו הזויים במקצת כמו היום. אאחל לכולנו שנת ברירות, שנת שלום ושנה של טוב, טוב ואפילו טוב מאוד בהכל. אמן ואמן".
מתי סלומון מישל ראש
"בכל חג ומועד אנו מברכים בראש ובראשונה את אבינו בשמיים שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. בחיים, שום דבר אינו מובן מאליו וזו זכות גדולה לנכוח ולחגוג את מועדי ישראל. זכיתי, ועודני זוכה להיות בן לאמא היקרה לי בעולם עלי אדמות, מאור עיניי ונשמת חיי, ואני מאחל לאימי הורתי שתזכה לשנים רבות של בריאות איתנה, נחת רוח ושלוות הנפש ממני וממשפחתנו לעתיד ומאחל לה שיהיו נכדיה ונינה כשתילי זיתים סביב לשולחנה. בנוסף ברכה שלוחה לממשיכי דרכו של מופת הדור, אבינו מורנו ורוענו הקדוש הרב יורם אברג’ל זצוק”ל, הרב ישראל והרב חיים יוסף דוד, שיזכו לשנים רבות של הרבצת תורה ברבים, אהבת ישראל ושמירה על עם ישראל, ויאריך הקב”ה ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים. בטרם אסיים, ברצוני לברך איש יקר מפז, איש החסד, רו”ח שמעון אטיאס היקר מאוד לליבי בשנה טובה לו ולמשפחתו ולכל יוצאי חלציו. וכן שנה טובה גדושה בבריאות איתנה לשמעון לנקרי, אשר כולו ענוותנות ונתינה לאין שיעור ולכל משפחתו. אחרונים חביבים הם חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו ביבשה, באוויר ובים שתהיה להם שנה טובה ובטוחה ויחזרו כולם לבתיהם בריאים ושלמים ומי ייתן והקב”ה יילחם להם והם יחרישון. שנה טובה לכל עם ישראל השוהים בארץ ישראל השלמה ובגולה. אמן"!
תלמידיה של לימור מרסיאנו, מורה למדעים במקיף י"א באשדוד, הופתעו והתאכזבו כששמעו בתחילת שנת הלימודים, שמורתם לא תלמד אותם. לפחות, לא בזמן הקרוב. עד מהרה התבררה להם הסיבה. לימור, נשואה ואימא ל-4, חלתה בלוקמיה ובמהלך הקיץ החלה לעבור סדרה של טיפולים. הם נמשכים גם כעת והיא נמצאת לסירוגין בבית החולים איכילוב ובביתה.
בערב ראש השנה נשמעה בבית משפחת מרסיאנו דפיקה על הדלת. בכניסה עמדו כמה מתלמידיה של לימור. הם נכנסו פנימה, הקיפו אותה בחיבוקים ונשיקות, וגם בלא מעט דמעות, העניקו לה אלבום מיוחד שהכינו עם ברכות ואיחולים שחיממו את ליבה וגם הביאו איתם מתנות מכסף שאספו מחבריהם.
זה לא היה הכל. התלמידים שלה, מכיתה ט'4, ארגנו לה בסוד סרטון שאותו כתבו והפיקו. "כל כך התרגשתי", היא אומרת.
"אנחנו מאוד אוהבים את לימור וכששמענו שהיא חלתה, החלטנו שאנחנו רוצים לשמח אותה", אומרת יהב חזוט, תלמידת כיתה ט'2, שגם היא למדה אצל מרסיאנו. "עברתי בכיתות בשכבה וסיפרתי שלימור לא פותחת את השנה ושאנחנו אוספים כסף, כל אחד מה שהוא מחליט. עם הכסף קנינו ללימור מתנות. בנוסף, החלטנו להכין לה אלבום ברכות מהתלמידים ובעמוד הפותח יש ברכה משותפת של תלמידי השכבה. בערב ראש השנה הלכתי עם אימא שלי לביתה של לימור. זה היה מאוד מרגש. היא הייתה מופתעת ונרגשת. חיבקתי אותה והתחלתי לבכות, מאוד התגעגעתי אליה. אנחנו בקשר יום-יומי".
יהב חזוט והאלבום
יובל אקב תלמידת כיתה ט'4, שביימה את הקליפ, סיפרה: "חשבנו מה אנחנו יכולים לעשות בשביל לימור, החלטנו שאנחנו הולכים על כיוון סנטימנטלי. אחד התלמידים בכיתה, עמית אלגזר, כתב את המילים למנגינה של השיר של דני רובס "משהו חדש מתחיל". לפני ראש השנה צילמנו ובערב החג העברנו לה אותו בוואטסאפ. היא מאוד התרגשה ושמחה. קבענו שכשהיא תתחזק, היא תבוא לבקר".
מתוך האלבום
תלמידים מאחלים
לימור כתבה לתלמידים בחזרה: "תלמידי ט'4 האהובים שלי, מרוב כל ההודעות שקיבלתי, לא שמתי לב לסרטון המושלם שלכם. קרעתם אותי מצחוק, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. פשוט מדהים ואין עליכם, אוהבת אתכם ומתגעגעת ים".
הם נמצאים בכל מקום. ברחובות, בבתי הספר, בפארקים, בחופים. הם עובדים תחת השמש הקופחת או בגשם הסוער, מקבלים בדרך כלל שכר בסיסי שתלוי משמעותית בשעות נוספות, ומועסקים ללא כל הבטחה לקביעות או המשך תעסוקתי עתידי.
עובדי הקבלן או עובדי חברות כוח אדם במגזר הציבורי מאיישים עבודות מאוד חשובות. יש בהם בין היתר, מאבטחים, עובדי גינון ומנקי רחובות. עבורנו יתכן שהם כמו אוויר. כשיש – הם בבחינת המובן מאליו. כשאין – מתחילה הבעיה ואז גם עולה זעקה. אבל עם קולם שלהם? הקול של המעמד הנמוך, שנמצא שם ובכל מקום וכאילו אינו נראה.
עובדים עבור כולנו. ומה הם מקבלים? צילום: פבל
על עבודה מאורגנת באותם ענפים כמעט אין מה לדבר, היא לרוב לא קיימת. בשונה מעובדי עירייה מן המניין, שיש להם לרוב קביעות והגנה, העובדים הללו שעובדים בשירות העירייה דרך גורם מתווך הם בדרך כלל בודדים במערכה, כל אחד לגורלו. למרות הקשיים, רובם לא ימהרו להתלונן מחשש אולי להתנכלות מצד המעסיק או אף לאובדן מקום עבודתם. כתב “כאן דרום” יצא לרחובות לשוחח עם אותם עובדים, ולנסות לראות איך החיים נראים מבעד עיניהם של אותם “אנשים שקופים”. כל השמות המופיעים בכתבה הם שמות בדויים.
“מתחיל בפטרול”
יהודה, 60, עובד מזה כשלוש שנים כשומר באחד המקיפים באשדוד. לתלמידים יהודה לא שקוף, זה בולט באופן בו הם עוצרים להיפרד ממנו בחולפם בשער המוסד, לפעמים, גם מחליפים איזו בדיחה פרטית. “אני מתחיל את העבודה ב-7:00 בבוקר בפטרול של חצי שעה מסביב לבית הספר”, הוא מספר, “בודק שאין כל סוג של חפץ חשוד. ב-8:00 אני פותח את השער ומקבל את התלמידים, בתלבושת בית ספר בלבד”. יהודה מתאר את שגרת יומו: “במידה והם ללא בגדים מתאימים, הם מחכים בכניסה וההנהלה מטפלת בזה. התפקיד שלי זה שהילדים יכנסו ויצאו. כל שעתיים אני עושה פטרול, עד סיום יום העבודה בשעה 16:00. אני לוקח תעודת זהות מכל אדם שרוצה להיכנס אל בית הספר, אלא אם כן יש מישהו חשוד ואני לא מאפשר. קורה גם שילדים שלא קשורים מנסים להיכנס, אז אני מזמין את הקב”ט של העירייה. כל בעיה או חשד צריך לעדכן את המנהל והקב”ט. אם זה לא מספיק אז גם לדווח למשטרה”.
הנה מתחילה לה עוד שנה ואני חושבת על התחלות. נדמה לי שאני כל הזמן מתחילה משהו מחדש. אין סוף להתחלות. יצירתיות היא להתחיל בכל רגע מחדש. רעיון, פרויקט, מיזם, קשר ועוד. צריך אומץ בשביל להתחיל שוב ושוב.
הרבה אנשים בוחרים להמשיך גם כשזה שוחק, מעצבן מייסר. לעזוב? מה פתאום? אני רגילה לחיים האלה, לשגרה הזאת, איך אפשר לשנות דברים? לכן נשארים עם הבעל, עם העבודה, עם החברים. לא פשוט לבחון את הדברים מחדש. לבחור בכל רגע מחדש. אני לא בעד לפרק מסגרות אבל נדמה לי שאפשר להתפתח בתוך המסגרת הנכונה ולהגמיש אותה לצרכינו. העיקר לא לקפוא על השמרים, לא להתאבן בדפוסים קבועים מראש, לחגוג את השיגרה…
כשמדובר על תהליכים בכל תחום ההתחלה היא קריטית. ההתחלה משמעותית ביותר לגבי המשך ההתפתחות. אם המפגש הראשון גורם למשתתף/פת להיפתח ולבחון את עצמו/ה המפגשים הבאים ילכו בכוון. גם אם לא יהיו מפגשים נוספים, התמסרות לתהליך תוכיח את עצמה בהמשך. תהליך יכול להתחיל מפגש יזום או מקרי. ייתכן שהרצאה, אירוע, תערוכה, אירוע מוזיקלי או אירוע ספורט יפתח בכם דברים. השאלה כמה את מרשה לעצמך להניח לגירויים מסביב להשפיע עלייך בכוונים חדשים. השאלה כמה אתה יוצא מאזור הנוחות שלך. מתבונן אל תוך נפשך. ההתבוננות פנימה היא הכרחית ליצירת שינוי. אתה מוזמן לבדוק איזה מין פרטנר אתה ולא רק לבוא בטענות אל הפרטנרים והפרטנריות שלך בעבודה ובחיים האישיים. כדי להתבונן על עצמך נדרשים כוח, אומץ וסבלנות.
איך מתחילים? זה כמו לכתוב שורה ראשונה בשיר. אפשר להמתין שעות על גבי הדף הלבן ושום דבר לא ייצא. ואפשר גם אחרת. אחרי שיחה טובה, חוויה מענגת כלשהי את פתאום שומעת שורה משמעותית. אם לא תלכדי אותה היא תיעלם כלעומת שבאה. הכתיבה היא לא מגדל שן אקדמאי, היא כלי שימושי בחיים. שיר יכול להיות מצחיק ולא רק עצוב כפי שנדמה לנו לא פעם…
להתחיל זה להתניע. משהו שהיה דומם מתחיל לעבוד. לא תמיד זה הולך בבת אחת, בדומה לסוויץ’ הסודי שנדרש, גם אצלנו, אצל בני האדם יש סוויץ’ סודי מסתורי שהוא לא רק טכני אלא אומר לנו משהו. יש אנשים שיודעים להפעיל אצלנו את הסוויץ’ הסודי ואז הדרך פתוחה. אחרים נועלים אותנו, לא בגלל ששכחו את המספר של הסוויץ’ הסודי אלא בגלל שלעיתים מסתבר שמעולם לא ידעו אותו.
להתחיל זה לברוא עולם ומלואו. להתחיל לעשות משהו משמעותי כמו להתחיל מקום עבודה חדש, זה לגשש בהתחלה וללמוד את חוקי המשחק, להרגיש לא בנוח בהתחלה עד שהכל זורם נכון ומדויק, במקרה הטוב.
אחת מקרובות משפחתי, תלמידת כיתה ז’ שמתגוררת בעיר במרכז הארץ, סיפרה במהלך מפגש משפחתי בראש השנה, כי התוכנית של בית הספר לקחת אותם באחד הלילות לראות סליחות התבטלה בעקבות התנגדותם של רוב ההורים שכינו את המהלך הזה ‘הדתה’.
הצטערתי לשמוע זאת והייתה לי תחושה ששופכים את התינוק עם המים. שהרי כך מפסידים את העניין המהותי-הכרת התרבות היהודית שהיא השורשים שלנו, בגלל שמנסים לשפר דבר אחר-הזכות הדמוקרטית לחופש דת.
גם למאבקים הפוליטיים בין הדתיים והחרדים נגד החילוניים יש מן הסתם השפעה בנושא. יש להניח שאם בקום המדינה היו מפרידים בין הדת למדינה, כמו שעשו למשל בארה”ב, השימוש במושג הדתה לא היה נעשה ע”י הורים בהקשר למערכת החינוך ובוודאי שלא באינטנסיביות ובאגרסיביות בה הוא נעשה כיום.
באליפות העולם שנערכה החודש בבאקו, בירת אזרבייג’אן, נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל דורגה במקום השישי, שנחשב למקום מאוד גבוה, ובנוסף קבעה את הקריטריון האולימפי והבטיחה את השתתפותה באולימפיאדת טוקיו 2020 שתצא לדרך בחודש יולי, בעוד פחות משנה.
בנבחרת יש שתי מתעמלות מאשדוד, הלא הן קארין וקסמן ויאנה קרמרנקו בנות ה-17. שתיהן תלמידות כיתה יב’. קארין לומדת במקיף ז’ ואילו יאנה לומדת במקיף ט’, אך ללימודים הן לא מצליחות להגיע בקביעות, מכיוון שהן מתאמנות במשך 10-12 שעות ביום.
סמליל המשחקים האולימפיים טוקיו 2020. צילום: Shizuo Kambayashi_אי־פי
למי יש זמן לבגרויות?
לאחר ההישג חסר התקדים שהשיגו עם הנבחרת בבאקו, והבטחת ההשתתפות באולימפיאדה הקרובה, הנציגות האשדודיות לטוקיו 2020 התפנו לספר איך זה לחיות בשגרה של אימונים קשים במשך שעות, איך הן משלבות את הלימודים ואיך הן מתכוננות לאולימפיאדה שמתקרבת בצעדי ענק.
קארין וקסמן בפעולה. צילום באדיבות אירה המאמנת
איך התחלתן בהתעמלות?
קארין: “התחלתי להתאמן בגיל 4 בבית ספר להתעמלות אמנותית בניהולה של אירנה טפלוב – הפועל סחלבים אשדוד, ומשנת 2017 אני מתאמנת בנבחרת ישראל”. יאנה: “התחלתי עם ההתעמלות בגיל 6. ההורים שלי מצאו פלאייר שמפרסם את אגודת מכבי אשדוד והחליטו לשלוח אותי לשם. התחלתי בחוג כמו כולם ואז המאמנות לנה, מריה ואסטה ויינבלט ראו את הפוטנציאל והעבירו אותי לנבחרת. לפני כשלושה חודשים בערך הצטרפתי לנבחרת ישראל סניור קבוצתי”.
מה סדר היום שלכן? האם יש לכן מספיק זמן למשפחה והחברים? ללימודים?
קארין: “סדר היום שלי קבוע, במידה ואני בארץ – מתעוררת מוקדם בבוקר והולכת לבית הספר לשעה ראשונה, משם אוספת אותי מונית מטעם רשות הספורט באשדוד שלוקחת אותי ואת יאנה לאימון שמתחיל לרוב בשעה 10 בחולון. האימון נמשך בין 10-12 שעות ובערב ההורים שלי או ההורים של יאנה אוספים אותנו הביתה. אנחנו תמיד חוזרות עייפות ואין כל כך אופציה לחיי חברה. בזמן עונת התחרויות אני נמצאת במחנות אימונים או בתחרויות בחו”ל. אני מקבלת יום חופש אחד בשבוע, היום לא קבוע ובו אני משתדלת להשלים לימודים ולבלות עם המשפחה”.
קרמרנקו בפעולה לפני כמה שנים. צילום: מכבי אשדוד
יאנה: “אימונים בכל יום מהבוקר עד הערב, יש יום חופש פעם בשבוע. יש לי זמן להכל – למשפחה, לחברים וללימודים או בימי חופש או בערבים”.
האם ההקפדה על התזונה בענף ההתעמלות היא נוקשה מאוד כמו שמספרים?
קארין: “הקפדה על תזונה היא הכרחית בענף. מעבר לנראות שמאוד חשובה והיא חלק מהרכב הציון הסופי בתחרות, קיים קשר ישיר בין פציעות לבין משקל המתעמלת בגלל שיש הרבה עבודת גוף כמו קפיצות והרמות. יש לנו תפריט מסודר ומאוזן ואנחנו משתדלות להקפיד עליו”. יאנה: “בהתעמלות אומנותית חייבים להראות טוב על המשטח ולכן צריך לשמור על תזונה בריאה ונכונה”.
מי המודל שלכן לחיקוי?
יאנה: “המודל לחיקוי שלי זאת מרגריטה ממון”. קארין התלבטה ובסופו של דבר לא נקבה בשם מסוים.
איך אתן מתכוננות לאולימפיאדה שתיערך בקיץ הקרוב? האם המשפחה תלווה אתכן לטוקיו?
יאנה: “עבודה קשה מהבוקר עד הערב כדי לבצע את התרגילים בדרך הכי טובה שיש. כן, המשפחה תלווה אותי לטוקיו”. קארין: “לפני כשבוע חזרנו מאליפות העולם בבאקו בה השגנו את הקריטריון לאולימפיאדה, כרגע הנבחרת בפגרה וחוזרת להתאמן בעוד כשבוע. מחכה לנו עבודה קשה ומאתגרת לקראת המשחקים האולימפיים, אני בטוחה שנצליח לעשות היסטוריה. המשפחה שלי מאוד תומכת ומאוד רוצה להגיע ולתמוך בי במשחקים האולימפיים אך כרגע אינני בטוחה שזה יתאפשר בגלל העלויות הגבוהות. הייתי מאוד רוצה שהם יהיו שם בשבילי”.
קארין ויאנה. מאשדוד לטוקיו 2020
מעבר להיכרות על המזרון, אתן גם חברות?
קארין: “עולם ההתעמלות הוא עולם מאוד קטן, כולם מכירים את כולם. הכרתי את יאנה בתור מתעמלת מאגודה אחרת אבל לא הכרתי אותה באופן אישי. עד שהצטרפה לנבחרת ואז התחברנו והפכנו לחברות טובות”. יאנה: “אני וקארין חברות ממש טובות, הכרנו בנבחרת ומאוד התחברנו”.
אתן מתאמנות באגודות שונות בעיר, למעשה אגודות מתחרות. איך זה משפיע?
יאנה: “אמנם אנחנו באות מאגודות שונות אבל ביני לבין קארין לא הייתה אף פעם תחרות וגם עכשיו אין בינינו תחרות. אנחנו קבוצה ואנחנו נלחמות למען המדינה ולמען הדגל ביחד. אני רוצה לומר שהמאמנות האישיות שלי והאגודה, מכבי אשדוד, השקיעו בי המון”. קארין: “בישראל יש הרבה אגודות והמתעמלות מכל האגודות נפגשות בתחרויות משותפות ברחבי הארץ, בתחרויות יש בין כולן תחרות ספורטיבית, כל מתעמלת שואפת להגיע להישג הכי גבוה שלה. מתעמלות בנבחרת ישראל מגיעות מאגודות שונות בארץ ולכולנו מטרה אחת והיא לייצג את ישראל בכבוד בעולם”.
מה השאיפות שלכן? מה החלום הכי גדול?
קארין: “החלום הכי גדול שלי הוא מדליה אולימפית”. יאנה: “השאיפה והחלום הכי גדול שלי זה להשתתף באולימפיאדה ולבצע את התרגילים בדרך הטובה ביותר”.
הזמרת האשדודית ספיר מסיקה ובעלה גיל שטיינברג ארזו את הבגדים וטסו לעיר האורות, לאס-וגאס, כדי להנות מירח דבש רומנטי ומלא אקשן.
ספיר וגיל
ראש השנה הגיע וזאת סיבה כפולה לחגיגה. במיוחד כשאת חוגגת יום הולדת ביום הזה. תשאלו את הכוריאוגרפית מאיה כהן מאשדוד, שציינה את המאורע הכפול במסעדת טרמיסו שבמלון לאונרדו בעיר.
מאיה כהן
עוד של ראש השנה גם השנה אלי בטש בחר לחגוג אותו במקום האהוב עליו – אומן והתחבר לקדושה ובורא עולם וביקש ממנו שנה טובה ומוצלחת לו ולכל תושבי העיר אשקלון ועל כך נאמר אמן!
אלי בטש
ויקי גולן מאוהב בים, בגלל זה את רוב הזמן הוא מבלה בסירה במקום להלך על הארץ, ושולח ברכות חמות מהים לכל עם ישראל לכבוד השנה החדשה.
ויקי גולן
השבוע רגע לפני השנה החדשה אורי הדר סיים בהצטיינות את התואר ברפואה שעשה באוניברסיטת בוקרשט וכל המשפחה המורחבת הגיעה לראות אותו מניף את הכובע כמיטב המסורת ומקבל את התואר עליו עמל שנים רבות.
אורי וקורל הדר
עדי רותם לא מוותר ולא מרים ידיים, זאת הסיבה שהוא מתעורר ב-5 בבוקר ונופל על הכשירים כדי להוביל את קבוצת הפועל מטאור אשדוד לניצחונות רבים בעתיד.
עדי רותם
מתמודדת מלכות היופי לשעבר, האשדודית מיכל אלבז, לקחה פסק זמן ויחד עם המשפחה טסה ליוון להתרעננות.
מיכל אלבז
רגע לפני שהשנה מתחילה עידית לוי ובן זוגה סתיו פרץ יצאו לטיול רומנטי באיים המלדיביים ולמרות כל הרומנטיקה והאהבה שבאוויר היא לא ציפתה לראות את סתיו שלה כורע על הברכיים ושולף את ה-טבעת והיא כמובן לא התבלבלה ואמרה כן.
עידית לוי
שיר ראופר בחרה לחגוג את החג באילת, במלון הרודס ושלחה תמונה חגיגית במיוחד למדור שלנו.
שיר ראופר
אורן אוחנה ברגע נוסטלגי נזכר בעובדים שהיו בקפה פאזל בתקופה של 20 שנים, ומעלה תמונה עם הצוות החדש של הקפה שבעתיד גם יהיו חברים, בדיוק כמו שקרה עם העובדים הוותיקים.
מאז שהייתה מתנדבת נוער במד"א, רחלי איכר כהן מגן יבנה חלמה להיות פראמדיקית בארגון. כמו כל מתנדבי נוער מד"א, היא נמנתה על צוות האמבולנס, הגיעה לחולים ולפצועים. בזירות השונות רחלי עמדה מקרוב על עבודתו המיוחדת של הפראמדיק וחלמה להגיע לשם. נסיבות חייה עיכבו אותה פעם אחר פעם, אולם לאחרונה, ולאחר 25 שנים של ציפייה, היא הגשימה את החלום.
צילום: דוברות מד"א
רחלי החלה לעבוד במד"א ואף הכירה בארגון את מי שלימים הפך להיות בעלה. איציק כהן. הוא היה מורה מחנך מסור ואידיאליסט, בבית ספר יסודי בדרום תל אביב. בנוסף, התנדב במד"א בכל רגע פנוי, כחובש בכיר ונהג אמבולנס, מדריך, וכחבר ביחידת הכוננים. השניים נישאו ונולדו להם 3 ילדים.
ביום הולדתו ה-40 של איציק הוא לקה לפתע בדום לב, ולמרות מאמצי ההחייאה הממושכים שביצעה בו רחלי יחד עם צוותי מד"א, הוא נפטר, כשהוא מותיר אחריו את רחלי ושלושה ילדים קטנים.
רחלי קיבלה החלטה להמשיך בחיים למרות הכל, להיות מאושרת ולוודא שילדיה יהיו מאושרים, תוך כל ההתמודדות עם הכאב, הגעגועים והחיסרון. כדי להצליח בכך, היא התחילה לעבוד קרוב יותר לביתה במוקד 101 של מד"א באשדוד, והתאהבה מיד בתפקיד. "להיות שם ברגע הכי קשה בשביל מישהו ולעזור לו – אין דבר מספק מזה", היא אומרת.
רחלי ניגשה למיונים ואף התקבלה לקורס הפראמדיקים, כחלק מהשיקום שלה והבחירה בחיים, אולם אז הכירה את מי שעתיד להיות בעלה השני. אב ל-3 ילדים. הם נישאו ורחלי החליטה שזה הזמן להשקיע במשפחה ולהמתין עם הקורס. אחרי מס' שנים נולדו להם שני ילדים משותפים – נועם ורוני.
כשרוני הייתה בת שנה, עם שמונה ילדים ובית יציב ושמח, רחלי ניגשה שנית למיונים לקורס פראמדיקים, ועברה בהצלחה את מבחני הקבלה. ימים לפני תחילת הקורס, גילתה כי היא חולה במחלת הסרטן.
רחלי נאלצה לשים שוב בצד את חלומה להיות פראמדיקית, לפחות לזמן מה, אך נלחמה במחלה בעקשנות, והמשיכה להתנהל באופטימיות, כשחיוך תמיד על פניה.
כשחל שיפור במצבה של רחלי והיא הרגישה טוב יותר, נרשמה שוב לקורס הפראמדיקים של מד"א. במהלך הקורס, נגד כל הסיכויים, רחלי גילתה כי היא הרה וילדה בת. לאחרונה סיימה רחלי בהצלחה את הקורס, כחניכה למופת, והוסמכה כפראמדיקית מד"א מן המניין.
את ערך הסיוע לאחר הנחילו רחלי ואיציק ז"ל, גם לדור הבא. במקביל לסיום קורס הפראמדיקים של רחלי, בתה אסתי (15) סיימה קורס עזרה ראשונה של מד"א, ושתיהן פועלות בארגון למען עזרה לאחר והצלת חיים.
מקבלת את התעודה ממנכ"ל מד"א, אלי בין. צילום: דוברות מד"א
"כשעסוקים בדברים חיוביים ובעשייה יוצרת, זה נותן המון כוח להמשיך ולהתמודד עם הקשיים. לכל אחד יש בעיות בחיים, והחוכמה בעיניי היא לדעת לשים אותן בצד ולהמשיך קדימה", אומרת רחלי, "המדריכים שלי בקורס לימדו אותי שלא משנה מה עובר עלייך, כשאת עם מטופל, הדבר היחיד שעומד לנגד עינייך זה שלומו של המטופל וטובתו. תמיד היה חשוב לי להיות מחוברת לאנשים ולשטח. האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שהדרך הכי טובה לסייע לחולים ופצועים ולהציל חיים היא כפראמדיקית במד"א. בשנותיי הרבות במד"א וגם במסגרת הקורס הכרתי פראמדיקים רבים בארגון. המקצועיות היא נר לרגליהם, והרצון העז לסייע לאחר הוא ערך עליון עבורם. אני גאה ומאושרת להימנות עליהם, ואעשה כל שביכולתי על מנת להצליח בתפקיד. ההתרגשות גדולה עוד יותר כשביתי אסתי מצטרפת גם היא למשפחת מגן דוד אדום".
מוזיאוני אשדוד יקיימו בחג סוכות המתקרב סדנאות יצירה והתנסויות חווייתיות לכל המשפחה. הפעילויות השונות יאפשרו למשפחות ליהנות ביחד תוך כדי יצירה ולמידה חווייתית והכול במחירים נוחים. הסדנאות והפעילויות יתקיימו בצוללת הירוקה, אגף הקיימות במוזיאון אשדוד לאמנות ובמוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן.
בצוללת הירוקה, אגף הקיימות במוזיאון אשדוד לאמנות, יתקיימו פעילויות לפני ובמהלך חול המועד סוכות. "הצוללת הירוקה" היא חלל פעילות של חקר, הנאה ואמנות, המזמין את המבקרים למסע לגילוי האתגרים העומדים בפני כדור הארץ עקב הצריכה המוגברת.
לפני החג, ביום ה' ה-3.10, תתקיים "סדנת נגזרות נייר" שיוכנו מניירות בשימוש חוזר. הסדנה תאפשר לילדים להכין יצירות מקסימות לסוכה ובאותו זמן גם לשמור על הסביבה. הפעילות מתאימה לכל המשפחה. הכניסה בשעה 17:00. עלות לילד 25 ₪, למלווה 15 ₪. מספר המקומות מוגבל, מומלץ להזמין כרטיסים מראש במספר 08-8545180 או 08-9568231
הצוללת הירוקה. צילום אילן ספירא
נגזרות נייר בצוללת הירוקה צילום: מרב צור
הצוללת הירוקה צילום: אילן ספירא
במהלך חול המועד סוכות בימים ג-ה בתאריכים 15.10-17.10 תתקיים סדנה "עפים על סוכות" בה יכינו המשתתפים ציפור מיוחדת שיודעת להזיז את הכנפיים, מחומרים בשימוש חוזר. הסדנה תתקיים על רקע ההתמקדות בימי חול המועד בצוללת הירוקה בהשפעת זיהום הסביבה והשלכת הפלסטיק לים ופגיעתו בציפורים. הילדים יגלו במהלך הסדנה כיצד משפיע הזיהום הסביבתי על הציפורים ומה כל אחד מאיתנו יכול לעשות. הפעילות מתאימה לילדים בגילאי 5-11. כניסה בשעות 10:00 או 12:30. מחיר לילד: 25 ₪, למלווה: 15 ₪. מספר המקומות מוגבל, מומלץ להזמין כרטיסים מראש במספר 08-8545180 או 08-9568231
בנוסף, ברחבת הצוללת הירוקה תתקיים הפעילות "רציף התיקונים" פעילות חווייתית דרכה ילמדו ילדים (והוריהם) לא להשליך מיד לפח צעצועים שהתקלקלו. המשתתפים מוזמנים להביא צעצוע אחד רגע לפני זריקתו, כמו מכוניות על שלט, מטוסים, רובוטים ועוד, ומדריך מנוסה בתיקונים ינסה לעזור לתקן אותם, ותוך כדי התיקון יסביר וילמד את הילדים איך מתקנים. רציף התיקונים פתוח למעשה בין פעילות לפעילות, הילדים יכולים להשתתף בזה לפני או אחרי הכניסה לצוללת הירוקה. שעות הפעילות: 11:00-13:00 והיא כלולה במחיר הכניסה לפעילות "עפים על סוכות"
במוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, תתקיים בחול המועד סוכות, ימי ד-ה בתאריכים 16.10-17.10 "מאירים את הסוכה" סדנה להכנת תאורה טבעית ודקורטיבית לסוכה, בה יכירו הילדים סגנונות תאורה שונים בטכניקה מפתיעה. כל ילד יכין תאורה טבעית לפי עיצובו ויצא מהסדנה עם תוצר האור שלו. לאחר הסדנה תתקיים הדרכה פתוחה לקהל הרחב בתערוכה "בורא מאורי האש", בליווי משימות וחידות לקהל. הפעילות מתאימה לגילאי 4 ומעלה. עלות: 35 ₪ לילד. מלווה ללא עלות. בהרשמה בראש בלבד במספר 08-6224799
נמל אשדוד מצטייד ב-37 גוררים וחופנים חדשים בסכום כולל של כ-20 מיליון שקל. מדובר בהצטיידות בכלים חדשים לצד ריענון הכלים הקיימים. מהלך ההצטיידות כולל גוררים אשר מהווים חלק משמעותי בשינוע והובלת המכולות, לצד שני סוגי חופנים.
נמל אשדוד רכש סך הכל 16 חופנים מתוכם סופקו לנמל כבר 7. מתוך החופנים שכבר סופקו לנמל, יש 5 חופנים רגילים ושני חופנים מיוחדים בהיקף השקעה של כ-2.5 מיליון שקל . החופנים הרגילים משמשים למטעני צובר, בעוד החופנים המיוחדים בעלי סגירה כפולה למניעת נזילות וחומרים דקים. שבעת החופנים התקבלו בנמל ונמצאים כעת בשלבי בדיקה וניסוי מתוך כוונה להצטייד בחופנים נוספים.
איציק כהן, מנכ"ל בפועל של נמל אשדוד: "ההשקעה בהצטיידות הגוררים והחופנים מצטרפת להשקעות נוספות שביצענו בנמל, במטרה להביא לקידום המערך התפעולי ושיפור משמעותי של התפוקות, כמו גם מתן מענה לסוגיות בתחום איכות הסביבה. נמל אשדוד רואה בפעולות אלה אמצעי שיאפשר לעמוד בסטנדרטים מקצועיים גבוהים ויישום חדשנות טכנולוגית".
לפרטים נוספים: יגאל בן זיקרי – 050-5622233 , חן ספנקו – 050-5730481
כבר המליץ ד"ר שלום עליכם ש"הצחוק יפה לבריאות" וכבר פסק הגאון ר' שמעון דז'יגאן שעם ישראל עמד בתלאות ובצרות שפקדו אותו בזכות כוחו של ההומור היהודי. לאורם וברוח מורשתם של גדולי הכותבים והקומיקאים שלנו, יוצא תיאטרון יידישפיל בהפקה הפותחת של עונת 2020. ערב שכולו הצדעה לטובי ההומוריסטים שלנו, עם מיטב השירים והמערכונים המצחיקים והמשעשעים ביותר של במת היידיש, בשילוב חומרים מקוריים ועכשוויים. כתיבה: קובי לוריא בימוי: יונתן אסתרקין, בהשתתפות: יעקב בודו, דובי גל, ישראל טרייסטמן, אנדריי קשקר, יונתן רוזן, מוניקה ורדימון, אירמה סטפנוב, הילית דייטש שני.משך הצגה: כשעה וחצי ללא הפסקה, בליווי תרגום לעברית ורוסית.
יום רביעי, 6.11.19 בשעה 20:00, אולם מופעים מרכז קהילתי 'דיונה', שד' קק"ל 90, אשדוד. למידע והזמנות:08-8648585
דובי גל-מתפוצץ מצחוק צילום: יח"צ
ללה מסעודה :קומדיה מקורית חדשה דו-לשוני בשפה המרוקאית-עברית בהפקת תיאטרון הנגב. גברת מסעודה, אישה בת 82 חיה עם מטפלת צמודה. בביתה הצנוע מופיעה, מירי, נציגה ממשרד עורכי דין העוסק בתביעות ייצוגיות של פיצויים מגרמניה לבני העדה המרוקאית. בין שלושת הנשים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת בה נחשפת האמת של הדמויות: בדידות, אהבות נכזבות, געגועים לבני משפחה ועוד. מסעודה מתמודדת עם הזקנה והכאבים השונים שתוקפים בגיל זה חיה במקביל את העבר המפואר ואת האהבה הגדולה שהייתה לה לזמיר של מרוקו. מירי בפגישתה עם מסעודה עוברת תהליך התפכחות מזורז על חייה הסוערים. לויויאן, המטפלת הצמודה נוצרת הזדמנות לבחון את יכולות הכישוף המיוחדים שלה שמבטיח לקומדיה זו סוף לא שגרתי. שמעון אלימלך נכנס בקלות לדמותה של הקשישה, את בעלה המנוח מגלם סמי לזמי מלהקת "שפתיים", מה שמבטיח כמובן גם הרבה מוסיקה על הבמה..כתיבה ומשחק: שמעון אלימלך, מירי בש, סמי לזמי, ויויאן פרץ בן מאיר. למרות שההצגה גם בעברית וגם מרוקאית לא רק יוצאי העדה יכולים להבין, להתרגש ולהתחבר להומור.
ללה מסעודה צילום: יח"צ
יום שני, 18.11.19 בשעה 21:00,אולם מופעים בית 'יד לבנים', דרך ארץ 6, אשדוד. למידע והזמנות:08-8545833
תושב אשדוד כבן 69 מואשם שהיה אחראי לתאונה שבה נפצע לפני כשנה וחצי רוכב אופנוע צעיר, אך לא הגיש לו וגם לא הזעיק עזרה, אלא נסע הביתה.
לפי כתב האישום שהוגש נגדו אתמול (ד') לבית המשפט לתעבורה באשדוד באמצעות עו”ד דרור שטורק מפרקליטות מחוז דרום, האיש נהג במכוניתו בפברואר 2018 בשעות הערב ללא רישיון תקף, נכנס לצומת הרב מנחם מנדל הגר והטיילת מבלי לתת זכות קדימה, חסם את הכביש ורוכב אופנוע שנסע ישר, התנגש ברכב. הרוכב עף, נחבט בכביש וסבל מפציעות קשות. הוא נותח ואושפז למשך 10 ימים.
לפי כתב האישום נהג הרכב עצר, ראה את הפצוע שרוע על הכביש אך לא הזעיק עזרה, עזב את המקום והמשיך לביתו. הוא הסגיר עצמו למשטרה לאחר כשעתיים. הוא מואשם בהפקרה, נהיגה רשלנית ועבירות נוספות.
עו”ד ארז אמיגה שמייצג את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית מסר בתגובה: “במסגרת שימוע שנערך התקבלו חלק מטענותינו לעניין חלק מסעיפי האישום וכן חלק מהעובדות. מדובר בנאשם מבוגר ונורמטיבי ונעדר עבר פלילי. כתב האישום הוגש זה עתה ואת עיקר טענותינו נעלה בבית המשפט בהמשך”.
