על טיפוסים של בוקר ולילה

“מצאתי לי סיבה לקום בבוקר. אני יוצאת לריצה. הבוקר הוא רגיש, זה זמן שאתה צריך אותו לעצמך, לנקות מחשבות להעיף אותן ברוח. לראות את השמש בזווית אחרת. הכל מתעורר… להתעורר עם הטבע לראות את הדבורים עוברות מפרח לפרח ואוספות את הצוף. ליהנות מהצל, מהפירות. מי שקם ראשון בבוקר זוכה במתנות של הטבע: לראות את הטל של הצמחים, את הנצנוץ של השמש על טיפות הטל. מנצנץ לך ללב”, כך אומרת הילה מקיבוץ בצפון.

לא נותר לי אלא לקנא בה. אני שמילדות נאבקת עם קורי השינה בבוקר, שלא ברור לי איך קמתי לבית ספר 12 שנה, שהולכת לישון בשלוש לפנות בוקר, שקובעת דברים לצהריים כדי שיהיה עם מי לדבר. כן, אני נהנית מהלילה ,אלה השעות שלי ויעיד העורך דור גפני שאני שולחת לו את הטור בדרך קבע כמעט, בשתיים בלילה והוא רואה אותו כמובן בבוקר למחרת בו אני ישנה את שנת היופי שלי. את מרבית ספרי השירה שלי כתבתי בלילות.

אני מקדישה הפעם את הטור לשני הטיפוסים השונים כל כך בתכלית, של בוקר ולילה. אם יש לכם ילד שמתקשה במיוחד לקום בבוקר, תדעו שאין מה להאשים אותו, יש לו שעון ביולוגי לילי.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

הייתה תקופה שהייתי חייבת לקום בבוקר ולכן לקחתי את ההורמון מלטונין שוויסת לי את השינה אבל אחרי זמן חזרתי לסורי. בחדר ההמתנה של רופא המומחה לשינה פגשתי מישהי שפספסה בחינה חשובה כי לא הצליחה להתעורר…זה לא צחוק, העולם מנוהל על ידי טיפוסים של בוקר ולכן אנחנו הטיפוסים הליליים צריכים להתאים את עצמנו…זה לא הוגן אבל זה ככה, כנראה שהרוב קובע!

חברה מצטרפת לקנאה שלי. “אני טיפוס לילי”, היא אומרת, “הולכת לישון מאוחר אבל הייתי רוצה להיות טיפוס של בוקר, לקום בשש בבוקר. זאת המהות שלי אבל המציאות היא אחרת”.

אחי, גיא שרת, הוא טיפוס הפוך ממני. “בשבילי שעות הבוקר הן הכי טובות”, הוא מעיד, “בשש-שבע בבוקר אני מפציע מעל יצועי עם רעיונות חדשים, אנרגיה, ומחשבות איך לכבוש את העולם. יש חברים שאפשר לדבר איתם בבוקר ויש שלא, והעידן הטכנולוגי שלנו נהדר לזה: אפשר לשלוח הודעת וואטסאפ והאדם חוזר אליך כשיחפוץ, זה מצוין בעיני. כמעט אף פעם אני לא מצפה לתשובה מידית”.

גיא מוסיף שבדרך כלל, “כשיש לי מחשבות ותהיות שקשורות ליצירה, אני כותב אותן בעיפרון במחברת שעל שולחני. אחרי לילה אחד או שניים, בדרך כלל יש הבלחה. לפעמים, במהלך היום, אני עושה סייסטה של 11 דקות, ובדרך כלל קם כמו פנתר ומסתער על העבודה. לפעמים רעיון טוב מגיע במקלחת, לפעמים בהליכה, מה שבא ברוך הבא. מה שברור הוא שבסביבות אחת עשרה בלילה – חצות אני בדעיכה. שום רעיונות חדשים לא יבואו. עד הבוקר הבא”.

יסמין גריי גילתה רק בשנים האחרונות שהיא טיפוס לילי: “המודל המודרני נבנה לפי טיפוסי בוקר. רוב העבודות הן ב-8 בבוקר שזה אומר שטיפוסי בוקר בנו את החברה האנושית וטיפוסי הלילה יצאו מקופחים.

גם אני יצאתי לעבודה בבוקר. המלחמה העצמית שלי היא מול תכתיבי החברה שמכתיבים לי להיות כמו כולם. אני נהנית מהלילה ומכך שהבנתי שאני טיפוס לילי ומתפקדת הכי טוב מבחינה יצירתית בלילות. כל חיי חלמתי לקום ב-5 בבוקר כי קראתי בספרי התפתחות אישית שאנשים מוצלחים קמים מוקדם וככה הם עושים הרבה ומספיקים הרבה. כיום הגעתי להשלמה עצמית, והבנתי שאני לעולם לא אקום ב-5 בבוקר כי זה סבל ועינוי בשבילי והגוף שלי ממש כואב כשאני קמה מוקדם כל-כך, גם אם הלכתי לישון מוקדם. עכשיו גיליתי שאני טיפוס לילה ואני שלמה עם עצמי”.

“ינשופית” מתוודה: “אנחנו לא מוזרים, אנחנו פשוט שונים! פעם היה לי שותף שהתוודה לפני שגם הוא ינשוף, ובחיי העבודה שלו היה צריך להסתיר זאת למרות שתפוקתו כפרילנס עצמאי היתה טובה, אז מסתמן שאנחנו במיעוט… רוב האנשים לא מבינים אותנו ולפעמים לועגים לנו. אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להתחיל את היום יותר מוקדם. מי אמר שזה נכון ללכת לישון מוקדם? כשהעולם ישן אין שיחות טלפון ו/או רעשי רקע. אולי קיימים דמיון ויצירתיות בשעות הקטנות של הלילה? אולי כל אחד צריך למצוא את הקצב שלו ולקבל את עצמו כפי שהוא?

כשהייתי בניו-יורק שמחתי לפגוש הרבה אנשים כמוני. הם הולכים לקניות בערב ולמעשה עושים את כל מה שנכון להם בשעות הערב והלילה. זה נתן לי הרגשה טובה להיות שייכת לקבוצה הפעילה בלילה ולא לחוש אשמה על כך”.

וטיפ נוסף: “היו לי אי הבנות בעבר כששלחתי מיילים בלילה בענייני עבודה ואנשים קיבלו מסר לא נכון בגלל שיפוטיות. אז למדתי להיזהר עם זה”.

יש בינינו כאלה שמתאימים את עצמם למציאות אבל למעשה הם טיפוסי לילה מובהקים. אלעד, חייל שמתפקד בשעות הבוקר בצה”ל אבל השעון הביולוגי שלו לילי מן הסתם: “בימים של שגרה יש לי אילוצים שמחזיקים את סדר היום שלי במקום – צבא, עבודה, התחייבויות נוספות. למזלי הרב אני יודע להפוך את סדר היום בלי יותר מדי מאמץ. עם זאת, ברגע שיש לי את כל הזמן שבעולם, אני נשאר ער יותר ויותר עמוק לתוך הלילה.

אולי כזה יצור אני, אולי זו החשכה, השקט, אולי זה שאין גירויים ואין אנשים סביבי. הלילה הוא הזמן הכי טוב למחשבות, תהיות, מטלות, וגם סתם לנוח. שינה היא חובה מבחינתי, אבל היא לא מנוחה. מנוחה זה להיות מודע לשקט שבראש, השינה לא עונה על הצורך הזה, אך הלילות כן”.

נעם גדז’אן אף היא חיילת, שהאיור שלה מלווה את הכתבה, היא טיפוס לילי שמתאימה את עצמה ללו”ז הצבאי אך נשארת ערה עד מאוחר ומקדישה את השעות הקטנות ליצירה. למזלה היא לא זקוקה להרבה שעות שינה וזה גנטי, אבא שלה מסתפק בשלוש שעות שינה ללילה, היא זקוקה ליותר.

נעם כותבת, היא תלמידה שלי ופרסמה קטעים ספרותיים במסגרת טור זה בתחילת תקופת הקורונה. הנה קטע יפה פרי עטה המתייחס לאיור.

בלילה/ נעם גדז’אן
בלילה,
כשהכל חשוך מלבד אור הירח
ובאוזניי נעימות זמרת הצרצרים
ורוח החיים עולה מרקמות העלים
שם, ברגע הזה
אני מרגישה חופשיה

ואם מדובר בחופש אני בעד לחוות את השעון הביולוגי הטבעי, כל עוד זה ניתן. ניסיתי במשך תקופות בחיי לשנות באופן מלאכותי את זמן היקיצה שלי, אבל זה חזק ממני. למדתי לקבל את הנטייה שלי להיות ערנית בשעות הלילה. בשעות האלה אני חדה, צלולה ובעלת בהירות מחשבתית, לא רוצה לוותר על זה בגלל סטנדרטים חברתיים. העיקר שכשאין ברירה וצריך לקום, אני קמה!!!

ולאיזון ראיינתי בני זוג עם ילדים בני 12,16,18. בת הזוג מספרת: “אני טיפוס של בוקר אבל נשארת ערה עד מאוחר כי יש לי דברים לעשות. רוב השנים עם הילדים אחר הצהריים, נשארתי ערה עד מאוחר כי את רוצה זמן לעצמך אחרי שהם הולכים לישון. רגילה לחוסר שינה. הרבה שנים הייתי עייפה. בצהריים אני מתעייפת אבל עוברת את המשבר וממשיכה הלאה את היום.

מבחינתי לקום בחמש בבוקר ולבשל… אבל זה מפריע לבן הזוג שלי שהוא טיפוס לילי ולא רוצה להריח בישולים של צהריים על הבוקר. אם אני רוצה זמן איכות עם בן הזוג שלי, אני צריכה להישאר ערה בלילה.

בסופי שבוע הוא מתעורר בעשר וחצי. אסור לדבר איתו בבוקר. רואה טלוויזיה בלילה. במשך השבוע קם בשש וחצי. מסתדר עם חמש שעות שינה”.

אז מסתבר שלא כל אחד חי לפי השעון הביולוגי הטבעי שלו. רבים נאלצים להתפשר בהתאם לשעות של בן הזוג והילדים. אולי כשיגיעו לפנסיה יוכלו להרשות לעצמם להיות ינשופים של לילה.
הנה שיר שנכתב במיוחד לטור זה.

תמיד בסוף הלילה/ סמדר שרת
שיר לינשופית
המגיפה את התריסים
כדי לשמור על רקמת החושך
כל לילה מזמן לך הפתעות
אחשוב עלייך מחר
עם שחר
אופיע לך בחלומות שקטים
אברך את שנתך המשובשת.
בלילות הבאים תכתבי מוזיקה יפה
ומשמחת לב
אני אכתוב שירים
ננסה לשכוח את הבוקר הצהוב
המצפה לנו תמיד
בסוף כל לילה.