השבוע האחרון הכול התחיל ונגמר במצלמות. כל סיפור העמדת המצלמות בקלפיות הוא הסוואה. זה מה שעושים כשיש חשש שבבחירות הקרובות מאבדים את השלטון. ביבי יודע שבבחירות, כמו במלחמה, אתה יודע איך אתה נכנס, אבל לא יודע איך זה ייגמר. ולכן רוצה לגרום לתחושה שהבחירות במדינת ישראל לא כשרות, יותר נכון להגיד, שאם הליכוד מנצח, אז לא היו זיופים, ואם הליכוד מפסיד, אז בטוח שהבחירות לא כשרות.
ככה או ככה, ביבי רוצה לשלוט בתוצאה עוד לפני ששמנו את הפתק בקלפי. קוראים לזה דיקטטורה. הצבת מצלמות דרך חברות פרטיות, שיעבדו רק עבור ביבי ויציקו בצילומים לאנשים, יעוררו מהומות ואולי סגירת קלפיות. זו בריונות. דה לגיטימציה של הבחירות יכולה להביא לסבב נוסף. אני לא ממציאה כלום, זה קרה במאה הקודמת. כדאי ללמוד קצת מההיסטוריה. בחירות נוספות עבור ביבי זה קרש הצלה. עבור המדינה — אסון.
חוק המצלמות לא עלה כי הנציגה של ישראל ביתנו בוועדה המסדרת התנגדה. ביבי הפסיד לליברמן בסיבוב הראשון. כל הבחירות האלה יכלו להימנע אם ליברמן היה בא לנשיא וממליץ על גנץ. אבל הוא חישב את מצבו והבין כי כל ההצבעות שלו עם החרדים לאורך השנים יישכחו לו.
אנחנו עם עם דמנציה. ליברמן בדק ומצא שעכשיו זה הזמן להיות חילוני ולדבר על חוק הגיוס. הוא צדק. כל מי שימין וחילוני מצא לו משיח. וליברמן רק עולה בסקרים וצובר כוח. אז חוק המצלמות לא היה עובר את בגץ, וליברמן הרג אותו עוד לפני שנולד. אצלנו בשכונה אומרים שליברמן עשה חבלים מהמעיים של ביבי.
היינו בענייני מצלמות: מנהיג שאוהב להצטלם ממדינה בלי היסטוריה דמוקרטית זה פוטין. הוא מצטלם צד נמרים, שוחה עם לווייתנים, רוכב על דובים ורץ בשלג כשפלג גופו העליון עירום — משדר עוצמה כי יש מקומות שמנהיג חזק זה מה שהאנשים רוצים. הוא ממנהיגי העולם שביבי אוהב להתהדר בחברות איתם. אלה מהסוג שמראים לבני עמם כמה הם חזקים.
מי שלא נראה טוב בלי חולצה עובר לסגנון בוטה יותר, צמצום כוחה של התקשורת, ערעור מעמדם של שומרי הסף, שופטים וחוקרי משטרה ופירוק מערכת הבקרה, כמו הפיכת משרד מבקר המדינה ללהקת מעודדות, ביקורת רק לדברים חיוביים. ביבי למד יפה את התורה. ועכשיו מבקר המדינה יהפוך למשהו מגוחך: לא צריך לחשוף שחיתויות; למה להעכיר את האווירה במדינה?
נמשיך בענייני מצלמות. אני מאוד אוהבת סרטים אמריקאיים, סרטי אקשן. הוליווד היא תעשייה משומנת של סרטים פטריוטים עם נשיאים גיבורים, שבהם שומרי הראש קופצים לפני הנשיא ומצילים אותו ממתנקשים, כי הגנה על הנשיא זו הגנה על הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הגנה על הערכים של העולם החופשי ועוד הרבה אמירות בומבסטיות, עולם דמיוני של תעשיית אשליות. ואני עוד יותר אוהבת בסרטים שבמקום שיש סכנה והמאבטחים מנסים להבריח את הנשיא, הוא מתנגד, מזדהה עם האנשים ונשאר כדוגמה אישית בשטח. מראה מנהיגות ונחישות. טראמפ הוא לא דוגמה. ביבי ודאי מכיר את התרבות האמריקאית, הוא חי ביניהם 17 שנים..
התמונה שלי לסיכום השנה ולבחירות קשורה כמובן לאשדוד. שבוע ימים לפני הבחירות מגיע ראש ממשלתנו לאסיפת בחירות באשדוד, עיר שבמשך שנים מזוהה עם הימין. אשדוד היא עיר קולטת עלייה, בבואה של החברה הישראלית על כל שבטיה. מכל עיירות הפיתוח של שנות ה—60 היא היחידה שהפכה לכרך.
אני גדלתי באשדוד. אנשים מאוד חברותיים. לכן קשה לי להבין את ההערצה לראש ממשלה קר ומנוכר שהוא ומשפחתו לא מתערבבים בעם. ראש ממשלתנו היה יכול בהחלט להרגיש כאן בבית, לגעת באנשים. אבל ביבי מגיע עטוף כולו בשכפץ ומוקף כולו בשומרי ראש, יחידת העילית של השב”כ.
ואז כמו בסרט, אזעקה באשדוד. נורו טילים מהרצועה. אם הייתי ביבי, הייתי נשארת עם קהל מעריציי. בינינו, נגד טילים לא מספיקה טבעת של היחידה לאבטחת אישים.
זה משעשע שדווקא אני, שמאלנית שלא מחפשת עריצות ומנהיג חזק, מעלה את הנקודה; אבל מה לעשות שתמונה אחת שווה מערכת תעמולה שלמה? ביבי מוקף במאבטחים שלו יורד מהבמה באשדוד. למי שמחפש מנהיג חזק זו ממש לא תמונה מחמיאה. חבריי בעוטף עזה, שכל יום חיים תחת האזעקות, הטילים והיירוטים, לא יכולים לחשוב שככה נראה מנהיג חזק.
זכור לי שבאחד מסבבי הטילים והיירוטים נסענו ברכב נויה נכדתי, שהייתה אז פעוטה, בתי אלינור ואני. לא הספקנו להגיע לקצה הרחוב ו… אזעקה. פעלנו על פי ההוראות. עצרנו, ירדנו מהרכב, נצמדנו לאחת הגדרות, אלינור הצמידה את נויה לקיר, עטפה אותה, אני עטפתי בגופי את שתיהן. בשמיים ראינו את היירוט. שתינו רעדנו, שמרנו על קור רוח כדי לא להפחיד את הקטנה. אנחנו לא לוחמות אמיצות, רק אימהות שמגנות על ילדיהן. נראה לי שמגיע לנו מנהיג חזק באמת. בשבוע הבא נדע אם זו תהיה התמונה של הבחירות: ביבי יורד מהבמה באשדוד
