זיכוי והרשעה באסון בנמל אשדוד: 6.5 שנים למותו של דוד טטרואשוילי

שש וחצי שנים אחרי שדוד טטרואשוילי נהרג בתאונת עבודה בנמל אשדוד, ניתנה בבית משפט השלום בבאר שבע הכרעת הדין בפרשת מותו.

זה קרה ביום 13 בפברואר 2020, החל מ-6:30 בבוקר, עבד באחת האוניות צוות של ארבעה סוורים, ובהם דוד טטרואשוילי, בפריקת גלילי מתכת ענקיים, שמשקל כל אחד מהם נע בין 9 ל-12 טון. על פי כתב האישום, את הצוות ניהל מקס אללוף, שעבד כאתת, כלומר זה שמכוון את המנופאי ואחראי על בטיחות הסוורים בספנה. מעליו עמד מנהל העבודה יעקב קידר, שהיה ממונה באותו בוקר על כמה צוותים.

על פי כתב האישום, באחד משלבי הפריקה שני גלילים שלא היו מאובטחים התגלגלו מטה ופגעו בטטרואשוילי, שעבד על רצפת הספנה (בטן האוניה). הוא פונה לבית החולים עם שברים מרובים בגפיים התחתונות ובאגן ודימום מאסיבי, ונפטר שם בשעה 22:00 באותו יום.

דוד טטרואשוילי ז"ל ורעייתו ז'קלין. צילום: אסף ליבוביץ'

טטרואשוילי, בן 46 במותו, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. לפני מספר שנים סיפרה אלמנתו, ז'קלין, על ההתמודדות הקשה של המשפחה: "נותרתי אלמנה צעירה לשלושה ילדים יתומים שאביהם היה כל עולמם, אבא חם, אוהב, תומך, עמוד התווך שלנו, שנעלם לנו מהחיים ביום אחד השמיים נפלו עלינו. עד היום אנו נלחמים יום יום להשתקם מהאובדן הטראומתי, נלחמים להמשיך בחיים".

נאשמו בגרימת מותו ברשלנות

שני אנשי הצוות הועמדו לדין באשמת גרימת מוות ברשלנות. לפי כתב האישום, אללוף נהג במלגזה בלי שהוסמך לכך, קרע בעזרת מזלג המלגזה את הרצועות שאחזו בגלילים במקום להמתין לימאי של האונייה, פרק את הגלילים שלא לפי שיטת "שכבה אחר שכבה" כך שנוצר מבנה דמוי פירמידה, ולא השתמש בקורות עץ שימנעו מהגלילים הנותרים להתדרדר.

קידר, הממונה הישיר על אללוף, הואשם בכך שלא וידא שהעבודה מתבצעת לפי נהלי הבטיחות של הנמל, ולא מנע מאללוף לנהוג במלגזה ולפרוק את הגלילים שלא לפי השיטה הנדרשת.

מה טענו שני אנשי הצוות להגנתם

אללוף כפר באחריות לאסון. לטענתו, הוא עבד לפי השיטה המקובלת בנמל, שהייתה ידועה לכל הגורמים בו. הוא טען כי באוניות תפזורת מסוג זה, שמכונות בנמל "אוניות סיניות", מבנה הספנה לא מאפשר פריקה של שכבה אחר שכבה. עוד אמר כי בעת האסון המלגזה עמדה דוממת וכי הוא לא היה עליה, ועלה עליה רק אחרי שהגליל פגע בדוד, בעקבות זעקות חבריו, כדי להרים את הגליל. ההגנה הוסיפה כי איש לא ראה כיצד התגלגל הגליל, וכי המאשימה לא הוכיחה שמעשיו של אללוף גרמו לתאונה.

נמל אשדוד. צילום: אליזבט פרידמן

קידר טען מצדו כי אי אפשר היה לצפות ממנו להיות בכל רגע בתוך הספנה. לדבריו, באותו בוקר היה אחראי על 60 עד 70 עובדים שפוזרו במספר אתרים, חלקם במרחק של קילומטרים, והירידה אל הספנה, שנמצאת בעומק של 30 עד 40 מטרים, והעלייה ממנה אורכות כחצי שעה. הוא הוסיף כי מנהל הרציף, שהגדרת תפקידו דומה לשלו, לא הועמד לדין, וטען כי הוא עצמו משמש "שעיר לעזאזל".

המאשימה טענה מנגד כי שניהם הפרו בגסות את נהלי הבטיחות בנמל, וכי העובדה שרבים עובדים בניגוד לנהלים אינה מהווה הגנה.

המכתב מ-2016 שהתריע מפני הסכנה

במהלך המשפט עלה לדיון מכתב התרעה מאוקטובר 2016, ששלח יושב ראש ועד התפעול בנמל להנהלת הנמל. במכתב הזהירו נציגי העובדים כי אוניות התפזורת הללו אינן מתאימות לפריקת גלילי פח, וכי אי אפשר לפרוק מהן את המטען שכבה אחר שכבה.

המכתב שהתריע וזכה להתעלמות

השופט אמיר דורון קבע כי אחרי קבלת המכתב לא הטילה הנהלת הנמל כל איסור, הגבלה או נוהל מתקן, וכי פניות האתתים ונאמני הבטיחות נתקלו בהתעלמות מצד הנהלת הנמל ומשרד העבודה. לדבריו, צווי איסור העבודה ועדכון הנהלים הגיעו רק בדיעבד, אחרי מותו של דוד. "נדמה שרק מותו הטראגי של המנוח, כפה על משרד העבודה להוציא צווי בטיחות מחמירים", כתב השופט, "ורק בעקבות האמור נאלצה הנהלת הנמל לעדכן רשמית נהליה ולעגן האיסורים הללו בכתב. נתונים אלו מחזקים משמעותית הטענה באשר לקיום 'כשל מערכתי' מובנה וידוע בנמל, אשר ההנהלה בחרה לעצום את עיניה בפניו במשך שנים, ככל הנראה וזו הנחה בלבד, משיקולים מסחריים".

ההכרעה: זיכוי והרשעה

בסופו של דבר הכריע השופט דורון בין שני אנשי הצוות: אללוף הורשע בגרימת מוות ברשלנות, וקידר זוכה מחמת הספק.

בנימוקיו קבע השופט כי אללוף חבש "שני כובעים" בו זמנית: אתת שאחראי על שלומם של הסוורים, וגם נהג מלגזה. לדברי השופט, בשל כך לא היה מסוגל לפקח על הצוות בשלב הקריטי של ההנפה, ודוד יצא ממקום המחסה בעוד המנוף עדיין הניף מטען, בלי שאללוף הבחין בכך או הזהיר אותו. השופט הגדיר זאת "קיצור תהליכים רשלני", וקבע כי המחדל הזה הוא הסיבה שבלעדיה לא היה מתרחש מותו של דוד.

דוד טטרואשוילי ז"ל

עם זאת, השופט לא קיבל את כל טענות המאשימה. הוא קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שאללוף נהג במלגזה ברגע שבו התגלגל הגליל, וכי לא הוכח שהוא זה שקרע את הרצועות. השופט גם העדיף את חוות דעתו של מומחה ההגנה אשר אסבן על פני מסקנותיו של חוקר משרד העבודה אורי קפלן, וקבע כי עבודה בשיטת "שכבה אחר שכבה" אינה תנאי שאין בלעדיו.

עוד דחה השופט את טענת ההגנה ש"כך עובדים בנמל". לדבריו, כשל מערכתי או אילוצים פיזיים אינם מקנים לעובד "שטר מחילה" להפר נהלי בטיחות.

מנהל העבודה קידר זוכה

בעניינו של קידר קבע השופט כי לא הוכח שידע בזמן אמת על שיטת הפריקה שבה בחר אללוף או על כך שנהג במלגזה. אללוף עצמו אישר בעדותו כי קידר לא ידע שהוא נוהג במלגזה, ועדים מקרב הסוורים העידו כי קידר תדרך את הצוות בבוקר האסון. אחד הסוורים אף העיד עליו כי הוא "הכי קפדן שיש".

השופט קיבל את העמדה כי מנהל עבודה סביר, שנדרש לפרוש את פיקוחו על כמה מוקדים מרוחקים, רשאי להסתמך על האתת שבשטח, ואין לצפות ממנו להימצא בכל מקום בו-זמנית. הוא הוסיף כי אם האחריות הייתה משורשרת כלפי מעלה, לא היה ברור מדוע היא נעצרת בקידר ולא מגיעה גם למנהל הרציף ולדרגים שמעליו.

מנגד, קבע השופט כי בהיעדר תשתית ראייתית מספקת אין בידיו לקבוע שנעשתה כאן אכיפה בררנית.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔⇔