מאבק משותף. מתוך ההפגנה בצומת הביג באשדוד

הפנים שמאחורי מאבק העו"סיות באשדוד

העובדות והעובדים הסוציאליים באשדוד שסובלים מתנאים קשים, מחסור בתקנים, עומסים מטורפים של מטופלים ולא אחת גם חשופים לאיומים ואלימות, יצאו לרחוב כדי לזעוק את זעקתם, שהיא גם זעקתם של החלשים בחברה. קריאת השכמה, דווקא בעיצומו של משבר הקורונה, שחושף את חוליי השיטה

פורסם בתאריך: 17.7.20 18:33

סוגיית העובדים הסוציאליים רחוקה מלהיות מבעיה חדשה. שנים רבות מתלוננים העו”סיות והעו”סים על משכורות בסיס זעומות, עומס בעבודה כתוצאה מחוסר בתקנים מאוישים, וגם תקיפות ואיומים מצד אזרחים.

השבוע היה השבוע השני למאבק העובדים הסוציאליים ברחבי הארץ. שבועיים שהעובדים הסוציאליים בארץ ובעיר שובתים ובמקום לטפל בפניות הרווחה מוחים על תנאי העסקתם. העובדים הסוציאליים דורשים מהממשלה ומשרד האוצר, בראשו השר ישראל כ”ץ, פתרונות ממשיים לבעיותיהם שיגיעו מתוך הסכמה והבנה של המצב. אם לא, הם מתריעים, תחום הרווחה בארץ יקרוס.

לחם. עבודה

ביום חמישי שעבר הפגינו עשרות עובדים סוציאליים מקומיים במתחם גן העיר סמוך לרחבת העירייה באשדוד כשהם נושאים שלטים וקוראים לשמוע אותם. לטענתם, דווקא בזמן בו המדינה תחת משבר בריאותי וכלכלי, אסור להזניח את הרווחה. העובדים הסוציאליים מדווחים על עלייה חדה בפניות, באשדוד מדובר בעוד כ-50 מקרים שמתווספים מידי יום לכל עובד סוציאלי, וכך מחוסר כח אדם ותקצוב, הפניות נערמות זו על גבי זו, מחכות שתורן יגיע.

אתמול התקיימה הפגנה נוספת, הפעם בכניסה הדרומית של העיר:


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשדוד? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום -אשדוד" 


“יצאנו למאבק על השכר והתנאים שלנו”, סיפרה במהלך ההפגנה בחמישי ניקול אלייב עובדת סוציאלית העובדת מול אסירים משוחררים וחסרי בית. “אנחנו סובלים מאלימות ושכר נמוך. אנחנו מטפלים באוכלוסייה הכי קשה והכי פגועה ואנחנו לא מקבלים כלום תמורת זה”.

העובדים והעובדות הסוציאליים בהפגנה נוספת ביציאה הדרומית מאשדוד. צילום: שמואל דוד

בהפגנה השתתפו גם המשנה לראש העיר יניב קקון וחבר המועצה מאיר אברז’ל, שניהם מסיעת אשדודים. ביום שני האחרון יותר מאלף עובדים סוציאליים הגיעו לירושלים להפגין מול משרד האוצר.

אורלי אסף בת 64 תושבת גן יבנה, עוסקת בעבודה סוציאלית 40 שנה. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בגרונטולוגיה. היא עובדת בעיריית אשדוד כעובדת סוציאלית של עובדי העירייה ופקידת סעד. לתחום היא הגיעה מתוך תחושת שליחות עמוקה עוד מגיל צעיר.

אורלי אסף צ פרטי

אורלי אסף. צילום פרטי

“ב-1968, בגיל 12, עליתי לארץ עם הורי ממרוקו”, היא מספרת. “אבא שלי שהיה אז איש אמיד שהגיע לכאן ולא ידע כלום, לא הייתה לו שפה ולא עבודה. זה היה ממש משבר משפחתי רציני. החלטתי שכשאהיה גדולה זה מה שאעשה – אעזור לילדים שלא יעברו מה שאני עברתי. בעבודה סוציאלית בחרתי בלי לחשוב פעמיים. יש לנו הצלחות. אנשים מגיעים אלינו עם הראש למטה עמוסים בבעיות, ואנחנו מנסים להקל עליהם, לפתוח את סבך החוטים ולעזור להם למצוא את הדרך שלהם להתקדם”.

לאורלי אהבה אדירה למקצוע, והיא מסוגלת לספר על המשמעות שלו עבורה בפרוטרוט. אבל גם כוותיקה במקצוע היא לא יכולה להישאר אדישה לבעיות בתחום. “כבר 25 שנה שאני רואה את אותו שכר בסיס בלי שרף הדרגות אפילו השתנה. תלושי המשכורת שלי נראים אותו דבר מאז ועד היום. מעכשיו ואז זה אותו דבר. אבל זה אני, אין מה לעשות, לתת. לעזור. לסייע. אני שם”.

ראש מנהל השירותים החברתיים בעיריית אשדוד, רונית צור (מימין), מפגינה אתמול. צילום: שמואל דוד

הבעיה הראשונה, משכורות נמוכות, מובילה לבעיה השניה של העובדים הסוציאליים – חוסר בתקנים ובכוח אדם. עובד סוציאלי מתחיל במשרה מלאה מרוויח בחודש 5,200 שקל בלבד עובדה שמרתיעה מראש כניסתו של דם חדש לתחום. אלו שכן מעיזים לא בהכרח שורדים ובוחרים להחליף מקום עבודה תוך שנים מעטות. חוסר התקצוב הוא גם שיוצר עוד ועוד עומס על אלו שכן נשארים בתחום – הם אינם מצליחים להגיע לכלל המקרים המדווחים.

“הבת שלי היא גם עובדת סוציאלית”, משתפת אסף. “כשהיא הלכה ללמוד אמרתי לה ‘לא, בבקשה הכל, רק לא זה’. היום היא עובדת בחצי משרה ומרוויחה 3,500 שקל בחודש. אנחנו מגיעים למקצוע הזה בגלל אידיאליזם, בגלל אהבה לזולת ורצון לשנות”.

בין הפטיש לסדן

פליסיה אהרון בת 39 ואם לשתיים, תושבת אשדוד ועובדת סוציאלית עשר שנים. בלשכה האזורית של רבעים ב’ וג’ היא ממלאה שני חצאי משרות: עובדת סוציאלית אזורית בתחום מניעת התעללות והזנחה בקשישים ורכזת תחום הזקנה בלשכה.

פליסיה אהרון וניקול אלייב, עו"סיות מאשדוד, בהפגנה בירושלים. צילום: אלכס אהרון

פליסיה אהרון וניקול אלייב, עו"סיות מאשדוד, בהפגנה בירושלים. צילום: אלכס אהרון

בפועל היא מעידה כי היא עובדת שעות רבות מעל אחוזי המשרה שלה. “השכר לא מייצג את העבודה שאנו עושות ולא מכבד אותנו”, טוענת אהרון. “כדי שאני אגמור את החודש בצורה שתאפשר לי לפרנס את המשפחה שלי אני עובדת כמדריכת סטודנטים וגם עובדת בכוננויות- משמרות לילה, שבתות וחגים. זאת אומרת שגם כשאני מסיימת יום עבודה אני עוד עובדת מהבית גם בסופי שבוע ומעבר לשעות העבודה. לי יש מזל שאני יכולה להגדיל את השכר ולעשות השלמות, אבל לא כל אחת יכולה. יש בנות עם שכר מאוד נמוך שלא מצליחות להסתדר”.

“בסופו של דבר הרצון של כולנו זה לעשות טוב, אבל התנאים הבסיסיים שלנו צריכים להיות יותר טובים”, היא מוסיפה. “המקצוע שלנו צריך לקבל מקום מכובד יותר. אנחנו לא פחות חשובים מהמורים והאחיות. אנחנו הבסיס שעליו בונים את הפירמידה של החברה. אנחנו נפגשים עם האוכלוסיות הכי חלשות, נכנסים למקומות שאנשים לא נכנסים אליהם ועובדים בשעות לא שעות. אנחנו סוחבים על הגב והלב שלנו את המצוקות של כולם, אז הגיע הזמן שבאמת יראו אותנו”.

עם כל הקושי הכלכלי והחוסר בעובדים ותקצוב, העובדים הסוציאליים עדיין רואים בעבודתם שליחות. לא אחת הם חשופים לאלימות.

“כפקידת סעד קיבלתי תלונה על זקנה שמטופלת לא טוב על ידי הבת שלה”, משחזרת אסף. “כשהגעתי לשם היה ברור שיש בעיה. התחילה לאיים עלי ‘אני אשרוף אותך’, ‘אני אהרוג אותך’. ניסיתי לפתוח את הדלת ולצאת, וידית הדלת נפלה, הזדרזתי להרכיב אותה במהירות ולרוץ משם. היא רדפה אחרי עד הרכב, ופתחה את הדלת שוב ושוב כשהיא מאיימת עלי, וזה רק סיפור אחד”.

“יש צורך בהגנה ראויה ומתוקצבת”, מוסיפה אהרון, “יש כל הזמן אלימות. אין יום או יומיים שמטופל לא מתפרץ או ששומעים צעקות מהדהדות בכל הלשכה, השומר לא באמת יכול להתערב, אין לו כוח סמכות המטופלים מחכים לנו למטה בחוץ, צועקים מקללים ומאיימים. אחד המקרים שהכי זכורים לי זה שמישהי התפרצה אלי למשרד עד כדי כך שברחתי לשירותים ובכיתי. יש לי קולגה שבפעילות בשטח חטפה מכות. זה מביא אותך לתחושה שמזלזלים בך, שאתה כזה קטן ושמה שאתה מקבל על ההשקעה שלך זה כעס ואלימות בלתי מוצדקים. אנחנו רוצים לטפל באנשים בצורה מכובדת שלא יאיימו עלינו. ככל שיראו שיש שמירה והגנה ושלא הכל פרוץ יתנהגו אלינו בהתאם”.

 

בקורונה המצב רק הידרדר יותר

אם כי רוב הציבור יסכים עם טענותיהם של העובדים הסוציאליים, מבקרי המחאה יטענו כי התזמון שלה בזמן משבר נגיף הקורונה והמשבר הכלכלי הנרחב הוא חסר התחשבות ובעייתי.

“אף פעם אין זמן טוב למאבק”, עונה על כך אסף. “אנחנו מבקשים התייחסות לנושא כבר זמן רב, עוד כשכחלון היה שר האוצר, אבל אף אחד לא עשה דבר. לכן החלטנו שהזמן זה עכשיו. אם אתה רוצה עובד סוציאלי, תן לו את כלים מתאימים. אנחנו לא רוצים להיות מסכנים או קבצנים. אנחנו אנשים עם ידע, מקצועיות אז תנו לנו את השכר הראוי לנו”.

אירית אסרף

עו"סית אירית אסרף

עם זאת, יש קשר ישיר למשבר הקורונה ותזמון המחאה, עומס הפניות שמציפות את העובדים הסוציאליים רק גברו עם משבר הקורונה. כאשר לכל עובד סוציאלי מתווספים באזור החמישים תיקים לטיפול ביום. אירית אסרף אשדודית ותיקה בת 64, כ-40 שנה במערכת של שירותי הרווחה של עיריית אשדוד. כיום היא מנהלת את המחלקה לרווחת האזרח הוותיק במינהל לשירותים חברתיים בעירייה.

היא מדברת בשם העובדים תחתיה והקולגות שלה: “יש המון עומס. זה יכול להיות להגיע 500 עד 700 תיקים לעובד סוציאלי אחד, שכל תיק הוא תא משפחתי. אין ספק שצריך יותר תקנים בתחום שלנו. אי אפשר לעשות את העבודה שמצופה מעובד סוציאלי כשהוא צריך להתייחס ל-600 בתי אב, זה לא מעשי או אפשרי”.

על הפעילות תחת משבר הקורונה היא מוסיפה: “אם אתייחס לתחום הזיקנה, רואים שהזקנים היום הם מפוחדים ומבוהלים. יש הרבה בני 80 פלוס שמאז מרץ לא עוזבים את הבית חוץ מללכת לחנות הקרובה. אנחנו נדרשים לפאזה אחרת של עבודה עם מאמץ להכיר את כולם”.

אתן מרגישות כי מהגורמים הגבוהים יותר בעירייה יש תמיכה? 

"כן ללא ספק. ראש העיר הכריז על תמיכה במאבק בעובדים הסוציאליים, ובוודאי שרונית צור שהיא בעצמה עובדת סוציאלית, מכירה לעומק את מערכת המקצוע, ומנוסה בנושא ובקשיים. אז כמובן שיש מצידה תמיכה במאבק".

המחסור בכח אדם נובע למעשה בתקנים או בעובדים?

"יש מחסור בתקנים והרשאות. נכון שהיום דווקא בעיריית אשדוד יש משרות פנויות ובגלל הקושי בתפקיד עובדים סוציאליים פחות מעוניינים לעבוד בשרותי הרווחה. בגלל העומס הגדול הוא מחפש מקומות אחרים. זאת ביצה ותרנגולת. איפה שיש עומס עבודה מטורפים עם משכורת נמוכה, הדור הצעיר עושה חשבון ולא יבוא בכל מחיר לכל עבודה".

מעיריית אשדוד נמסר: "ראש העיר ומינהל השירותים הקהילתיים מחזקים את ידי העובדים הסוציאליים ומקווים שהמהלך הנוכחי לשיפור תנאי העסקתם יניב פירות. במהלך השנה ובכל השנים, העובדים הסוציאליים עושים לילות כימים על מנת לסייע לתושבים רבים ולהאיר מעט את חייהם הקשים.

"אך בתקופה הנוכחית, מאז משבר הקורונה, נוספו להם גם משימות אחרות כדוגמת השמירה האינטנסיבית על אוכלוסיות בסיכון ומטופלים הנמצאים בקצה הרצף, תוך שהם ממשיכים לשמור על קשר עם יתר האוכלוסייה וציבור המטופלים השגרתי. עומסים אלה, סבב התורנויות והעמדת כוננים וכוננויות סביב לשעון (24/7), ראויים לכל שבח ומוכיחים יותר מכל כי מאבקם הצודק אינו מתייחס רק לעצמם אלא בעיקר לשיפור התנאים שיאפשרו מתן שירות איכותי ומכיל יותר, ואנו בהחלט מזדהים עם ערכים אלה.

"הגם שמדובר במאבק ארצי ובדרישה לשיפור הסכם השכר של העובדים הסוציאליים, אפשר שהמאבק יניב פירות גם לרשות המקומית ולאיוש 9.44 התקנים החסרים ל-166.65 תקני העו"ס באשדוד".

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר