השבוע, בערב יום השואה, ישראל גולדברגר, בן 97, נשא את תפילת "אל מלא רחמים" בטקס המרכזי בבית העדות שבמושב ניר גלים, שבו הוא מתגורר.
זה שנים ארוכות שגולדברגר, ממייסדי המושב הדתי שליד אשדוד, עובר לפני התיבה בבית הכנסת ביישוב ניר גלים בשבתות, בחגים ובימים נוראים.
לאיש יש קול מרשים, חזק, רועם. את הכישרון המוזיקלי הוא הביא איתו מ”שם”. ישראל נולד בעיר סָאטמֶר (שעברה בין הרומנים להונגרים כמה פעמים) ובתקופת השואה היה במחנה ברגן בלזן ושרד. הוא נותר שם לבדו. ההורים, האחות הקטנה, עוד שני אחים ואחות עם ילדיהם נרצחו במחנות השמדה בידי הנאצים.
במשך החודשים ששהה שם התהלך בין צריפי המחנה ושר ניגונים וזמירות מבית אבא ואימא, שירים בעברית וביידיש, גם פיוטים ותפילות. לפעמים, בזכות השירים הוא קיבל עוד קצת חלב או מעט מרק.
את השומעים, השוהים במחנה, זיכו שיריו בדקות מעטות של שאר רוח ותקווה. שורדי המחנה שפגשו את ישראל בארץ זיהו אותו ונזכרו “זהו הזמר מברגן בלזן”.
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפגשו, ביוזמת בית העדות שבניר גלים, ישראל עם שי אברמסון, החזן הראשי של צה”ל. השיחה שילבה בתוכה גם שירה משותפת וניגונים מפעם. כעת הם כבר מדברים על הפקה של דיסק משותף.
לישראל יש שלוש בנות, שבעה נכדים ו-12 נינים. רעייתו חיה-איידל (קוטי) הלכה לעולמה לפני 11 חודשים, והיא בת 87.
ישראל, אתה אדם דתי וגם היית בתקופת השואה. האמונה עזרה לך להחזיק מעמד?
“בוודאי, בלי זה לא הייתי נשאר בחיים”.
היו פעמים שהיה לך כעס או טענות לאלוהים?
“מה שקרה היה גזירה משמיים. אין מה לשאול שאלות. כשיש אמונה יותר קל לחיות ולהמשיך הלאה”.
