הסווריות בנמל אשדוד בפעולה: קרינה כץ ומור שחר. צילום: רינה גל
הסווריות בנמל אשדוד בפעולה: קרינה כץ ומור שחר. צילום: רינה גל

סוורית בנמל אשדוד: "לא עושים לנו הנחות"

הסווריות החדשות בנמל אשדוד “גנבו” את ההצגה בתערוכת הצילומים "פני העיר". אחת מהן היא מור שחר, שקודם לכן טיפסה על עמודים ועבדה בגבהים במסגרת חברת החשמל. “בהתחלה העובדים הגברים היו בהלם כשראו שיש בנות, אבל מהר מאוד התרגלו לעבוד יחד עם אישה בתוך בטן האונייה”, היא מעידה

אחד התפקידים המרכזיים ביותר בנמל הוא תפקידו של הסוור, מי שעובד על הרציף ובתוך בטן האוניה ודואג להעמסה ופריקה של מטענים וסחורות. הסוורים בנמל אשדוד מרכיבים את מחלקת התפעול של הנמל. עד לא מכבר היא הייתה בשליטה בלעדית של המין הגברי.

אבל זה מתחיל להשתנות. הסנונית הראשונה הייתה ליז אזולאי, הסוורית הראשונה בנמל שהתקבלה לעבודה לפני כשנתיים. והנה בחודשים האחרונים נוספו עוד כמה נשים שהפכו לסווריות.

ליז אזולאי. צילום: יחצ נמל אשדוד

ליז אזולאי. צילום: יחצ נמל אשדוד

במסגרת חגיגות ה-70 להקמת המדינה ביום חמישי הבא 14.6 תיפתח באשדוד תערוכת צילומים שנקראת “פני העיר” ומציגה “דמויות מקומיות המשקפות פסיפס ישראלי”.

תערוכת צילומים חדשה מציגה את שלל דמויות מקומיות אשדודיות, ובהן צעירות שהתקבלו לעבודה בנמל כסווריות, תפקיד שעד לאחרונה היה בשליטה גברית מלאה. בתערוכה משתתפים 70 צלמים תושבי העיר.

מור שחר, אחת המצולמות, בת 27, היא סוורית בנמל זה חצי שנה. היא התקבלה לעבודה עם קרינה ומספר מצומצם של נשים במסגרת קליטת 32 סוורים חדשים המורכבים מקבוצות שהתאפיינו בתת-ייצוג בנמל.

הסוורית מור שחר. צילום: רינה גל

הסוורית מור שחר. צילום: רינה גל

“אנחנו היום ארבע סווריות: ליז, קרינה, סיון וקנין ואני”, אומרת שחר. “אני מאוד אוהבת את העבודה. היא לא קלה, אבל מעניינת. מתרגלים להכול”.

עושים לכן “הנחות” או שאתן עובדות כמו הסוורים הגברים?

“לא, לא, לא עושים לנו שום הנחות. אנחנו בדיוק כמו הגברים”.

הסווריות בנמל אשדוד בפעולה: קרינה כץ ומור שחר. צילום: רינה גל

הסווריות בנמל אשדוד בפעולה: קרינה כץ ומור שחר. צילום: רינה גל

אבל זו עבודה פיזית. צריך להרים דברים כבדים למשל.

“פחות להרים, יותר למשוך, שרשראות וכאלה”.

זה לא מסוכן?

“יש סיכונים בעבודה, אין מה לעשות. שרשרת שמתנפנפת באוויר מהמנוף, והיא יכולה לפגוע לך בפנים לדוגמה. קיבלתי כמה מכות (צוחקת), בקטנה. אנחנו עובדים עם קסדה ושומרים על הכללים”.

מה את אוהבת בעבודה?

“בכל יום העבודה אחרת, זו לא לא עבודה רובוטית. כל יום יש מטען אחר, סוג אונייה אחר, צוותים אחרים, יש גיוון בעבודה. כל צוות זה סביב ארבעה סוורים, בדרך כלל כל אישה מצוותת עם שלושה גברים”.

סוורית בנמל אשדוד: מור שחר. צילום: רינה גל

סוורית בנמל אשדוד: מור שחר. צילום: רינה גל

באיזה מטענים את מטפלת?

“יש מכולות, ברזל בניין, גבס, משטחי עץ, 'בייגלה' של גלילי ברזל”.

איך נקלטת בעבודה?

“זה היה מכרז לקליטת 32 סוורים חדשים, וביניהם הקצו מקומות לנשים, יוצאי אתיופיה ואחרים, קורס של שוויון זכויות כזה. היו הרבה מאוד מועמדים, לא יודעת כמה בדיוק. סיון ואני ניגשנו יחד כי אנחנו חברות עוד קודם, עבדנו יחד בחברת החשמל. הייתי טכנאית מתח גבוה”.

זו גם עבודה פיזית?

“נכון, טיפסתי על עמודים וכאלה. כן, אני אוהבת פיזי, יש לי קוצים בתחת, לא יכולה לשבת במקום אחד”.

צילום: רינה גל

צילום: רינה גל

זה היה חלום שלך, להתקבל לנמל?

“לא, יותר התגלגלתי לזה. ראיתי באינטרנט מכרז לנשים, ניגשתי והתקבלתי. זה היה שנה של מיונים”.

שחר היא רמלאית, יש לה בן זוג (לא עובד נמל), בצבא היא הייתה שוטרת ומש”קית משמעת. “אהבתי להצטלם לתערוכה, זרמתי, אבל נראה לי שמיציתי”, מעידה שחר.

הסוורות נחשבת עבודה גברית. אתן מוקפות בעובדים גברים. זה לא קשה?

“הם אחלה אנשים. בהתחלה הם היו בהלם ובשוק כשראו שיש בנות, אבל מהר מאוד התרגלו לעבוד יחד עם אישה בתוך בטן האונייה”.

מור שחר. צילום: רינה גל

מור שחר. צילום: רינה גל

בצילומים שלך לתערוכה את מאופרת ועם לק על הציפורניים. זה ככה גם ביום-יום?

“תלוי באיזה מטענים מדובר, אבל אני בדרך כלל עם סומק, אודם ומה שצריך”.

 

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

רוצים להתעדכן ראשונים? להורדת היישומון (אפליקציה) של כאן דרום אשדוד:

להורדה באנדרואיד

להורדה באייפון


ציף ציף על הרציף. צילום: רינה גל

ציף ציף על הרציף. צילום: רינה גל

את מרגישה שאת וחברותייך לעבודה עשיתן סוג של היסטוריה?

“אפשר להגיד. כל אישה יכולה לעשות הכול, וכל מה שגבר עושה גם אישה יכולה לעשות. בגדול”.

איך התגובות בסביבה שלך?

“מפרגנים, הם מכירים אותי, ולכן לא התפלאו שהלכתי לעבוד בנמל”.

מה החלום?

“וואלה, בינתיים אני חיה את החיים, וטוב לי מאוד”.

 

תערוכת צילומים "פני העיר: 70 שנה, 70 צלמים, 70 פנים". פתיחה: יום חמישי14.6, בשעה 18:30, בית אריה קלנג

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר