סיון מרילי (35) נאמה בהפגנת המחאה במוצאי שבת האחרונה והפכה לפנים של המאבק.
מרילי נואמת בהפגנה במוצ"ש האחרון
“אני חושבת שאני כאדם די מייצגת את הציבור האשדודי שיוצא לרחובות. אני מתגוררת ברובע ג’, שהוא רובע מעורב, ואנחנו חיים בשכנות נהדרת. הבעיה היא לא הציבור החרדי, כי שאנחנו מדברים בשיח בגובה העיניים, הם אומרים, ‘אנחנו לא רוצים להחליט עליכם’. הבעיה היא מקבלי ההחלטות של הציבור שמושכים בחוטים, ואנחנו לקראת שנת בחירות, ונבחרי הציבור החרדי מעוניינים לתת תחושה לציבור שלהם שהם פועלים. שיש עשייה”, מרילי מסבירה ומוסיפה, “הבעיה היא בדיוק הרבעים האלה, הרבעים המעורבים ואורח החיים שם. אין לי בעיה עם רבעים שיש רוב חרדי ששם לא יפעלו בתי עסקים. אבל יש רבעים בהם החרדים מהווים מיעוט, ועל אף שזה ככה, מנסים לכפות עלינו מציאות שהיא בלתי נתפסת. היכן עובר הגבול? על זה המחאה, על זה יוצאים לרחובות”.
כפייה דתית נשמע סיסמאתי. מה זה אומר תכל’ס?
“בשטח ברובע ג’ מכניסת שבת ועד צאת השבת החנויות סגורות, ועם זה עוד לי כסיון אין בעיה, הבעיה מתחילה שחוסמים לי כבישים, חוסמים לי את האפשרות לנוע במרחב הפרטי מהבית החוצה ובחזרה אליו, ואני תוהה איפה עובר הגבול כתושב חילוני ברובע מעורב? באיזשהו שלב לא אוכל לשמוע מוזיקה בבית הפרטי שלי בשבת? זה משהו שחייב ליישב אותו. ובשתיקתו ראש העיר נותן הסכמה למציאות הזו, זו הזנחה של רוב הציבור בעיר הזו, הרוב שמדליק נרות שבת ואוכל ארוחת שישי ואחר כך רואה טלוויזיה ויוצא לבלות, זה הרוב האשדודי, והוא נשכח”.
ההפגנה במוצ"ש. צילום: קיריל לבוב
אנחנו נכנסים לשבוע השלישי ב"מערכה על השבת", המחאה מוצתה או שהשיא עוד לפנינו?
“ממש ממש לא. המחאה לא מיצתה את עצמה, היא אפילו לא בתחילת דרכה. אם תשאלי אותי, זו רק יריית הפתיחה. במידה ואנחנו, מובילי המחאה, היינו מקבלים את הרושם הזה מהקהל האשדודי, היינו לוקחים צעד אחורה, אבל זה לא המצב. אנחנו מקבלים רוח גבית מטורפת מהציבור האשדודי, הם רק רוצים עוד. המספר שהגענו אליו בהפגנה האחרונה — שהוא חסר תקדים – אנחנו לא עוצרים שם. ממש לא, להפך”.
מה הדרישות המרכזיות שלכם וממי?
“המחאה היא כנגד הפרת הסטטוס קוו בעיר אשדוד בשנים האחרונות וכנגד סגירת עסקים בשבת. מדובר בשינוי חזית אל מול רוב הציבור החילוני-מסורתי שאוהב ומכבד את השבת ומעוניין להמשיך לקיימה לפי רצונו ללא כפייה דתית. להחלטה זו שותף ראש העיר ולעוד החלטות רבות שפוגעות באופן ישיר ועקיף בציבור האשדודי. במידה וראש העיר לא יישר קו עם רצון רוב הציבור וימשיך להוביל את המדיניות הקיימת, אז התושבים בעצמם יבינו שראש העיר לא משרת אותם”.
המפגינים קוראים: "לסרי, הביתה" בהפגנה במוצ"ש האחרונים:
אתם טוענים שהמחאה אינה פוליטית, אך בהפגנה נשמעו קריאות הן מצד הנואמים והן מהקהל, "לסרי, הביתה". איך זה מסתדר?
“המחאה שלנו היא נגד הכפייה הדתית ולא נגד אדם זה או אחר, כל עוד ראש העיר ממשיך לדרוס בגסות את הסטטוס קוו באמצעות החלת כפייה דתית ופוגע במישרין או בעקיפין בציבור האשדודי, הוא או כל אדם אחר במקומו הינם ברי החלפה, וימשיכו להשמיע קריאות מהסוג הזה. זו דרכו של הציבור האשדודי להביע את מורת רוחם מהתנהלות מקבלי ההחלטות”.
איך לדעתך זה ייגמר?
“יש לי את השאיפה שלי ויש את מה שיקרה בפועל, ואני לא יודעת מה יקרה. אני יודעת שמה שקורה הוא עצום וחזק. אני מאוד מקווה שזה יגיע למקום שיהיה טוב לכולם, חילונים וחרדים. על פי אמונתי הפרטית, אני רואה את העיר אשדוד כמו שהיא הייתה עד לפני שלושה שבועות, ציבור חרדי חי לצד חילונים ומסורתיים, כשיש עסקים פתוחים ואפשרויות בילוי.
מרילי מדברת בהפגנה במוצ"ש:
המטרה הפרטית שלי היא גם שאחוזי ההצבעה בקרב הציבור החילוני והמסורתי יעלו, חלק מההפגנה זה העברת מסר: במידה והציבור החילוני לא יצא להצביע בבחירות הקרובות, הוא שם את גורלו בידי מגזר אחר. הגדלת אחוזי ההצבעה אוטומטית תשפר את מצבנו”.
סיון, מה הביא אותך לבכות בסוף הנאום בעירייה?
“זעקת כאב יחד עם ההרגשה של חיבוק גדול מהציבור. הקהל פשוט הרעיף עליי כל כך הרבה אהבה והערכה למאבק, שזה לא היה מובן, לא לזה ציפיתי, וזה ריגש אותי. אמרו לי, ‘תודה לך שאת סוחפת אותנו לעשות משהו שלא העזנו לעשות'. זאת היה רוח גבית מטורפת”.
לסיכום, האם לדעתך תנועת המחאה תוליד תנועה שתרוץ לבחירות המקומיות?
“הקו המנחה של מובילי המאבק הינה טובת כלל הציבור האשדודי, מדובר בקבוצה של אנשים פרטיים שאין ולא הייתה להם כל נגיעה לעולם הפוליטי. כל רצוננו הוא שנוכל להמשיך לחיות בעיר ושיהיה לנו ייצוג הולם במועצת העיר ובראשות העיר. אם לקראת הבחירות אנו נראה שלא כך הדבר, נפעל לפי טובת הכלל, והציבור עצמו יריץ רשימה שתיבחר על ידו”.
