"מבחינתנו החוף זה עוד רובע": כך הוצג ניהול חופי אשדוד בכנס הארצי

כשהבמה בכנס אקוואושן השנתי התמלאה ביום חמישי האחרון במומחים מכל הארץ, שמואל דוד, דובר ראש עיר אשדוד, הגיע עם מסר שהפתיע רבים. בהרצאתו, שהתמקדה בעולמות ההסברה והפרסום של רצועת החוף העירונית, הוא חשף את התפיסה הייחודית שמניעה את העיר הדרומית להובלה ארצית בתחום.

לצדו על הבמה ישבו יובל אלוש, מנהל אגף החופים בעיר, וקורל סויסה וקארין ביטון מצוות ההנהלה. הנוכחות המשותפת לא הייתה מקרית – היא סימנה את מהות ההובלה שעליה דיבר: עבודת צוות, אחריות מקצועית ומנהיגות שמגיעה מהשטח.

הזהות החופית של אשדוד: יותר ממקום בילוי

בפתח דבריו, דוד חידד את החזון של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ואת התפיסה המעשית של אגף החופים. חופי אשדוד, כך הוא הסביר לקהל המקצועי, אינם עוד רצועת חוף – זה רובע שלם. מדובר בתפיסה מנהלתית מלאה, שמביטה על החוף כמרחב עירוני חי שבו משתלבות משימות של ביטחון, חינוך, ספורט, קהילות, בילוי ואיכות סביבה תחת תשתית אחת.

החוף, כך הדגיש, אינו תפאורה נופית אלא חלק בלתי נפרד מהעיר ומהשגרה של תושביה. זו נקודת המוצא שמובילה את כל העשייה התפעולית והתקשורתית של העיר מול החופים.

מהשטח אל הבמה: מי באמת מוביל את החופים

את קו המחשבה הזה הוא הביא אל לב הכנס כשהציג את העשייה היומיומית של עובדי ועובדות אגף החופים. לדבריו, האנשים הפועלים בשטח הם אלו שממקמים את אשדוד בשורה הראשונה של הערים המנהלות חופים בישראל.

הם שומרים על המרחב הציבורי נגיש ובטוח, דואגים לניקיון ולבטיחות, ומאפשרים חווית חוף שמחברת בין עיר לים. לדבריו, הם המנוע שמתרגם את החזון העירוני לפעולה יומיומית שמקבילה לניהול רובע של ממש.

האתגר: להחזיר את הקשב אחרי יום מלא

בהרצאתו, שהייתה האחרונה ליום הכנס, דוד נדרש לאתגר מוכר: החזרת הקשב אחרי שעות של הרצאות מקצועיות. הוא בחר לעשות זאת באמצעות חידוד מסר מרכזי אחד הנוגע לכלל העוסקים בתחום: החופים אינם רק יעדים, הם מרחבי חיים.

שמואל דוד בהרצאה

כדי לנהל אותם, כך הסביר, צריך לא רק תקנים ונהלים, אלא גם יכולת לתקשר את החזון ולהנגיש את העשייה לציבור בכלים שמייצרים אמון ושייכות.

מה עומד מעל הכל: האנשים בשטח

אבל מעל כל התשתיות, הנהלים והתקנים, עומדים האנשים שבשטח. עובדי ועובדות האגף, כך הדגיש דוד, מביאים איתם מחויבות אמיתית שמחזיקה את החופים בחיים. הם נמצאים שם בקיץ ובחורף, בשמש חזקה וברוחות חזקות, ושומרים על מרחב שמייצר זהות עירונית ותודעה קהילתית.

מחיאות הכפיים שלא היו אישיות

כאשר ההרצאה הסתיימה ומחיאות הכפיים מילאו את האולם, דוד הרגיש שהקהל אינו מוחא לו אישית. בעיניו, זו הייתה מחווה לעבודה המשותפת, לערכים שמובילים את האגף ולדרך שמתורגמת לשטח מדי יום על-ידי עובדי האגף והמצילים.

הרגע הזה, בין הבמה לשטח, בין הרעיון לעשייה, היה נקודת סיום של הרצאה אבל גם התחלה של תודעה: החוף הוא רובע, המבנה התפעולי הוא הכלי, והאנשים הם אלה שמזרימים בו חיים.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔⇔