כיצד מתמצתים חיים של אדם שהיה כל כך הרבה עבור כל הסובבים אותו? "ספרי עליו בגאון", סיכם את הראיון אלעד דניאלס, אחיו של רס"ר במיל' גיל דניאלס שנפל בקרבות בעזה ב-4.12. ואין ספק כי מדובר במשימה מאתגרת.
רבות עוד ייכתב על גיל דניאלס ז"ל, שאיני יכולה להימנע מלהשוותו לגיבורי ישראל מוכרים, ולא רק בזכות המשפט שאמר לאחיו אלעד "אם למות במלחמה, אז במלחמה הזאת", אלא גם בהתייחס לעובדה שהוא לא היה חייב.
"גיל היה פטור משירות מילואים", סיפרה קורל איטה, ארוסתו של גיל ז"ל, "הוא התגורר בווינה מספר שנים והיה מאבטחו האישי של ראש הסוכנות היהודית. כשחזר לארץ, אחד הדברים הראשונים שעשה היה להתנדב שוב לשירות מילואים. בהתחלה סירבו כי הוא לא היה בפעילות צבאית כבר כמה שנים, אבל הוא התעקש על זה". גיל יכול היה להיות הרבה דברים. לעשות הרבה דברים, אך במקום זאת הוא העדיף להשתתף במלחמה על החיים של כולנו.
אבל כשאדם יוצא למלחמה, הוא לא מתכנן למות בה. גיל תיכנן לחזור, להמשיך מאיפה שהוא עצר. ה-7.10 תפס אותו כשהוא עם תיק ארוז לטיול לסיני שלו ושל קורל – שכמה שבועות לאחר מכן תהפוך לארוסתו.
"ידענו שנתחתן"
"כבר אחרי חצי שנה של זוגיות ידענו שנתחתן" סיפרה קורל. "אבל אני רציתי שזה יהיה מסודר. הלימודים שלי לתואר היו על הפרק ואמרתי לו שיציע לי בשנה א', נתחתן בשנה ב', ובשנה אח"כ כבר נתחיל לעשות ילדים. מרוב תכנונים וידיעה שזה מה שיקרה, לא היה רגע שחשבתי שמשהו יפגע בתכניות האלה".
קורל וגיל ז"ל. צילום: אלבום פרטי
אבל גיל זנח את התיק לסיני וארז תיק למילואים, עוד לפני שקראו לו. "אמרתי לו 'לאן אתה הולך? לא הקפיצו אותך בכלל'. הוא אמר שזה עניין של כמה רגעים עד שיקפיצו. הוא מיהר וליווה אותי שלוש קומות למטה בחדר המדרגות של הבניין. ואמרתי לו איך אני אסתדר חודש בלעדייך? הוא אמר 'את תסתדרי. זה חודש אחד ונעבור את זה'.
באפטר השלישי של גיל, הוא כבר לא יכול היה לחכות. טבעת האירוסין כבר הייתה מוכנה מאוגוסט, ולמרות התיכנונים של קורל, מה הרי יותר רומנטי מלהציע נישואין בזמן מלחמה?
איפה הכרתם את וגיל?
"הכרנו באפליקציית היכרויות בתקופת הקורונה. לא היו ברים פתוחים בגלל הסגרים, ומצאנו בר מחתרתי ושם היה הדייט הראשון שלנו. זה היה דייט של 4-5 שעות שיחה עמוקה, ובסופו הוא ליווה אותי הביתה כמו ג'נטלמן אמיתי ונתן לי נשיקה על הלחי. למחרת בבוקר כבר חיכתה לי הודעה ממנו. אחרי חצי שנה עברנו לגור יחד. וכבר אז התחלנו לדבר על חתונה".
"בחרנו לחופה את השיר 'מאושרים' של עידן חביב"
"למדתי תקשורת ופוליטיקה וגיל שכנע אותי ללמוד את מה שאני באמת רוצה ללמוד – ריפוי בעיסוק. עשיתי מכינה מאוד אינטנסיבית והלימודים היו מאוד חשובים לי. אבל כשהתחילה המלחמה כבר לא היה אכפת לי מהתכנונים והסדר של הדברים. אמרתי למשפחה שלי: 'שיבוא הביתה ונתחתן'.
קורל וגיל ז"ל. צילום: אלבום פרטי
"אחרי הצעת הנישואין כבר ממש הייתי 'על זה', התחלתי לחפש אולם. רצינו להתחתן ב'עין יעל', מקום שמאוד אהבנו בנוף הרי ירושלים. ואפילו בחרנו שיר לחתונה", סיפרה קורל. "באפטר האחרון שלו, היינו בארוחת בוקר אצל ההורים שלו. זו הייתה ארוחה מאוד קשה כי לי היה קשה שהוא חוזר לשם. סיפרתי לו שבחרתי שיר לחופה. החלטנו שכל אחד בוחר שיר לעצמו, והשמעתי לו את השיר שלי – 'מאושרים' של עידן חביב. הוא הקשיב למילים ואמר שזה ממש ממש טוב. יש בשיר משפט שאומר 'הפכנו להיות דומים', ובדיוק על זה היינו מדברים, שאנחנו מכירים אחד את השנייה כל כך טוב, שאנחנו כל כך דומים, שלפעמים לא חייב לדבר. אנחנו כבר יודעים".
קורל וגיל ז"ל. צילום: אלבום פרטי
"היה לו חוש הומור מדהים וגם פילוסוף לא קטן"
גיל דניאלס נולד וגדל באשדוד. הוא למד בביה"ס יסודי נוף ים, בחטיבה במקיף ו', ובתיכון מקיף ג'. הוא היה בן 34 כשנפל בקרב בעזה ב-4.12.23. הוא השאיר הורים – יואל ומזל, שני אחים – אלעד (37) ואודליה (27), את קורל ארוסתו ואהבת נפשו, וספריית ספרים ענקית, שביתו לא הצליח להכיל את כמותם. "הוא חילק את הספרים בין כמה בתים", סיפר אחיו, אלעד. "היו לו חלק אצל ההורים, אצלו בדירה, ואצלי".
גיל ז"ל ואודליה אחותו. צילום: אלבום פרטי
הראיון עם אלעד התקיים כשהוא בבוסטון הקרה. אלעד מתגורר בארה"ב כבר חמש שנים. הוא דוקטורנט ומרצה לכלכלה באוניברסיטת ברנדייס ובבוסטון קולג'. הוא אב לשני ילדים, ואשתו עובדת כקרדיולוגית. אלעד, סרן במיל' בגבעתי, כמו גיל אחיו, לא חשב פעמיים והגיע לארץ מספר ימים לאחר תחילת הלחימה. הוא התגייס למילואים וחבר לאחיו גיל בעזה.
"אני וגיל היינו מאוד צמודים כאחים. הוא עבר לגור בירושלים, עסק בכימיה, והיה לקראת לימודי דוקטורט. על הנייר הוא כימאי, עשה מחקרים, והוא גם פילוסוף לא קטן. הוא אהב פילוסופיה פוליטית, היה קורא המון ספרים ומתפלסף. הוא היה דעתן, הוא חשב על העקרונות שלו ועל איך הוא חי, ותמיד היה מדבר על זה עם אנשים. היינו נשארים עד השעות הקטנות של הלילה ומדברים על פילוסופיה", סיפר אלעד. "היה לו גם פן קליל כמובן והוא ידע לדבר בגובה העיניים. הוא אהב סאגות גדולות. היה לנו טקס שבו היינו רואים את טרילוגיית שר הטבעות כל היום. היה לו חוש הומור מדהים, הוא ידע לקחת את החיים בקלות. היו לו המון קליקות של חברים – מווינה, מכימיה, מפילוסופיה, מהילדות, אסופות של חברים שכולם מספרים על אדם שהצליח לגעת בכולם".
גיל ז"ל בשיעור שהעביר באוניברסיטה. צילום: אלבום פרטי
"הוא אהב אנשים"
"בעיניו אף אדם לא היה שקוף", מוסיף אלעד האח, "לכל אחד היה ערך. אפילו פה, באמריקה, כשהוא היה בא לבקר, הוא היה מוצא ברחוב אנשים חסרי בית, שואל אותם מה שלומם, קונה להם אוכל ומבלה איתם חצי שעה. הוא תמיד היה בא באיחור לארוחת הצהריים איתי ועם הילדים כי הוא אהב אנשים. הוא היה נשמה טובה".
גיל דניאלס ז"ל. צילום: אלבום פרטי
כשהתגייסת למילואים ציפית לפגוש אותו בזמן הלחימה בעזה?
"אני התגייסתי כמה ימים אחריו. גיל כבר ביום הראשון הגיע למחסני החירום של גבעתי ונכנס לפעולה. אני הייתי צריך לחכות כמה ימים עד שעליתי על טיסה. כשהגעתי לעוטף היינו גדוד ליד גדוד. גיל היה במגן ואני הייתי ברעים, ויש לנו תמונות יחד מניר עוז. היו לנו פעילויות של איסוף גופות, חיפוש נעדרים, והיו פעילויות בתוך היעדים, שאני זוכר שהייתי מאחוריו, תפסתי אותו ונישקתי לו את הראש. זה יצר לי זיכרונות בלתי נשכחים עם אחי, ובדיעבד, אם לא הייתי יוצא להילחם שם איתו, הייתי אוכל את עצמי. בערב שם יצא לנו כמה פעמים לשבת ולדבר. דיברנו על המצב, דיברנו על החיים".
גיל דניאלס ז"ל. צילום: אלבום פרטי
דיברתם על מה יקרה אם תיפלו בלחימה?
"תמיד מדברים על זה אבל לא אופרטיבית. לי יצא לפחות לעשות צוואה ביום של הטיסה. אבל היו לנו שיחות על מה המשמעות של הפרק הזה בחיים של המדינה ועל הציונות. גיל אמר שאי אפשר לחיות במציאות שכזאת של טילים ופיגועים וכל מה שקרה ב-7.10 פשוט לא יכול לעבור על סדר היום. הוא אמר שזו מלחמה ראויה, והדיבור היה שאם למות במלחמה, אז במלחמה הזו. וזה די הגיוני. זו המלחמה הכי ראויה שיש. זה היה משפט חזק ובדיעבד מצמרר. הוא כמובן לא שאף למות, אבל הוא היה מודע לסיכונים. בין שנינו היו המון ביקורות על ההנהגה הנוכחית, אבל הוא הבין שהמלחמה הזו מנותקת מהפוליטיקה ושהוא צריך לתת את כולו באופן מוחלט".
גיל ז"ל בלחימה בעזה במלחמת 'חרבות ברזל'. צילום: אלעד דניאלס
ב-1.11 אלעד חזר לבוסטון וגיל יצא לאפטר. הוא הציע נישואין, וחזר ללחימה. "אני בינתיים ניסיתי להתאקלם חזרה בבוסטון. אחרי כמה שבועות, רגע לפני שנכנסתי לעשות הרצאה באוניברסיטה, קיבלתי טלפון. אלו היו ההורים שלי, בזעקות שבר".
תתאר לי את הרגע בו קיבלת את הבשורה?
"זה היה בשעה 00:30 בישראל. ההורים שלי התקשרו אליי והיה רק בכי בקו. ממש זעקות. הקשבתי וניחמתי ולקחתי על עצמי את המשימה לבשר לאחותי – שגרה בחיפה, ולארוסתו של גיל, קורל, שהייתה בדירתם בירושלים. העדפתי אני לעשות את זה לפני שקציני העיר יגיעו אליהם. זה מה שגיל היה רוצה".
ב-6.12 נחתתי בארץ בשעה 7:00. בשעה 9:00 הלכנו למחנה שורה לזהות אותו, ומשם להלוויה. היו המון אנשים, והשבעה הייתה מלאה כל הזמן. הגיעו מכל הקצוות, סטודנטים שלו, חברים שלו, מכרים, ואז אתה מבין שהבן אדם היה כל כך מדהים. ידענו את זה אבל בשבעה הבנו עד כמה".
איך ההורים שלכם מתמודדים?
"ההורים שבורים לחתיכות. זה משהו שאתה לא מצפה שיקרה לבן שלך. בסוף שום דבר לא מכין אותך לזה בטח לא באמצע שנות ה-30 שלו. אבל יש לנו משפחה חזקה ותומכת, הם דואגים לארוסתו של גיל, ואנחנו דואגים כעת לחזק אותם".
גיל דניאלס ז"ל. צילום: אלבום פרטי
הם היו הורים לשניים לוחמים. זה ודאי מאוד קשה.
"גדלנו בתקופה של אינתיפאדות ופיגועי התאבדות. אנחנו פונקציה של החינוך ששאבנו בעיקר בבית, מהחברים שבחרנו ומהשנים שבהן גדלנו. לאמא שלי ואחותה – שלה יש בן שלוחם בגבעתי גם הוא, היו תקופות שהן היו חיות בין פרקי תהילים כי הבנים שלהם בעזה. זה מאוד עצוב אבל זו המציאות, ולא רק שלנו, אלא גם של משפחות אחרות. גיל היה מאוד גאה לשרת והוא האמין בפרויקט הציוני של ישראל. ולא ניתן לאויבים שלנו לנצח אותנו".
גיל (משמאל) ואלעד עם אמם מזל. צילום: אלבום פרטי
שבועיים אחרי הלוויה של גיל, ההורים שלי הלכו ללוויה של קצין אחר שנפל. "איזה תעצומות נפש יש להם כשהם הולכים לניחום אבלים. ההורים מאוד כואבים, אבל נמשיך לחזק אותם ולהיות חזקים".
גיל רצה לתת ערך לחברה, וגם לעצמו. הוא היה לוחם ובכל רגע פנוי היה עם ספר ביד. הוא היה גומע ספרים, והוא היה קורא אקטיבי. "היופי היום הוא שאני פותח את הספרים שלו בבית שלי ואני רואה שם טקסטים ממורקרים והערות שהוא היה רושם, ואני רואה המון ציטוטים שבאופן רומנטי משתלבים עם הדרך שבה הוא נפל. 'מלוכלך וקשה אבל צריך לעשות את זה'".
גיל דניאלס ז"ל. צילום: אלבום פרטי
"אני מסתכלת על החפצים שלו וזה מנחם"
גם בדירתם של גיל וקורל נשארו הספרים. "אני מסתכלת עליהם וזה מנחם אותי. אני רואה את כל החפצים שלו כאן. זה כאילו נשאר כמו שהיה", היא אומרת ומשחזרת את הרגע הנורא, "באותו יום שבו אלעד התקשר לבשר לי את הבשורה, הייתי כבר ישנה. הוא העיר אותי בשעה 2:00. אני זוכרת את השיחה באופן מעורפל. ישנתי כל כך טוב כי באותו ערב עשיתי עם חברות שלי הפרשת חלה. בגלל הפרשת החלה הלכתי לישון רגועה, מתוך ידיעה ששום דבר רע לא יכול לקרות אחרי הפרשת חלה. ואז אלעד אמר לי בקו השני 'מתוקה, גיל נפל…' אני זוכרת שהוא ניחם ואמר שנעבור את זה. ועדיין לא קלטתי את זה. שאלתי אותו 'מה זאת אומרת נפל? קיבל מכה?' אחרי כמה זמן התקשרתי לחבר מהצוות שלו שהיה כמו בן בית אצלנו. הוא לא ענה, ואח"כ הוא התקשר ואישר את זה".
גיל וקורל בהצעת הנישואין. צילום: אלבום פרטי
"עכשיו יש בבית פתקיות שלו מפוזרות על הקיר. באחד מהם ציטוט של קארל יונג שבו כתוב ברגע שתהפוך את התת מודע שלך למודע, זה יוביל את חייך, ואתה תקרא לזה גורל'. יש פה המון ספרים שהוא השאיר. יש ספר שמסתכל עליי כבר שבועות 'אמונה בזמן משבר' ועדיין לא העזתי לפתוח ולקרוא מה כתוב שם. אבל יש בזה נחמה. שהוא השאיר לי פה דברים".
גיל דניאלס ז"ל בטיול עם משפחתו. צילום: אלבום פרטי
"גיל התגאה בטירוף באחיו"
"בכל הזדמנות הוא סיפר על אלעד שעזב הכל בבוסטון ובא למילואים. הוא התגאה בעובדה שלא עניין אותו כלום והוא בא להילחם עם אח שלו. הוא נחת בארץ ואפילו לא הלך לבקר את ההורים, ישר יצא למשימה, וזה שהם נפגשו שם זה מדהים".
גיל ז"ל ואחיו אלעד. צילום: אלבום פרטי
"אבל אין ספק שאני כן חושבת שהוא יכול היה להועיל לאנושות עם כל הידע העצום שלו. על כל ספר הוא היה כותב הערות ותובנות, הוא היה מסכם ספרים וכותב איך הוא רואה את הדברים. הספר האחרון שהוא הרבה לקרוא היה 'מדינת היהודים' של הרצל. יש המון סיכומים וידע שהוא השאיר. ואני מאמינה שיבוא היום שזה יצא לאור. הוא תכנן דברים גדולים הרבה יותר, אבל גיל האמין בדרך שלו. הוא לא נהרג לחינם, והוא תמיד אמר שזו מלחמה חשובה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
