איתי ואימו מאיה מתוך האלבום המשפחתי

זה הסיפור על איתי ואימא שלו

איתי כהן מאשדוד הוא יו”ר מועצת התלמידים ויועץ ראש העיר לנוער. אחרי לא מעט היעדרויות מבית הספר, כעת הוא לקראת הבגרויות האחרונות. איתי ואימו, מאיה, מספרים על היחסים המורכבים שלו עם מערכת החינוך וגם איך זה השפיע עליה לחפש אלטרנטיבה

פורסם בתאריך: 28.5.20 12:10

הוא איתי כהן, בן 17, תלמיד י”ב במקיף ו’ ועשה בגרות אחרי שנים של היעדרות מבית הספר, מתוך בחירה שלו, אחרי שקפץ כיתה. היא, אימו, מאיה, שרק רצתה שהבן שלה יהיה מאושר ולא ניסתה להתאים אותו למערכת החינוך אלא ההיפך.

איתי הוא יו"ר מועצת התלמידים והנוער באשדוד ומשמש יועץ ראש העיר לענייני נוער. בגיל 11 במקום ללכת ללמוד בכיתה ז' בבית הספר, עבד כאסיסטנט אצל וטרינרית, אותה פגש כשהגיע אליה עם אימו ועם הכלבה שלהם -"כתם" שחלתה.

הוא נבחר ליו"ר מועצת התלמידים, מבלי שנכח בכיתה. יש לו מפתחות של העירייה וכשהוא מתכתב עם ראש העיר הוא קורא לו 'יחיאל'. הוא עוזר מציל בחוף הדתי ומתנדב בעמותת 'ידידים' המספקת עזרה לאנשים שנתקעים בדרכים. איתי מגיע לכל מקום עם האופנוע שלו. לפני שבוע חילץ ילדים מתוך רכב ברחבה של בית המשפט באשדוד.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשדוד? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשדוד" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום -אשדוד" 


קשה לעקוב אחר איתי שעשה לאימו מאיה כהן הראל, בית ספר איך לשנות את העולם, ואת עצמה. לא פשוט לגדל את איתי, שנמצא בפעילות כל הזמן. בתקופת הקורונה לא ישב בבית לרגע והתנדב בארגון חלוקת מזון לקשישים יחד עם אימו. קבלו את הנער ואת אימו שאפשרה לו להיות מה שהוא: איתי כהן ומאיה כהן הראל.

מותה של סבתא טלטל את עולמנו

הכל התחיל ב-2008 כשאיתי היה בן 5. איתי, בן להורים עובדים – האב, יריב כהן, עבד במשרד ממשלתי היום במכללה הלאומית לשוטרים והאם מאיה עבדה בקומברס, חברת תקשורת בינלאומית, ברמת החייל – גדל אצל הסבתא שהיתה כל עולמו ודיברה איתו בצרפתית, היתה לו ממש אימא.

מותה של הסבתא טילטל את המשפחה כולה וגרם לאיתי לתובנות בנוסח “אני לא מפחד מכלום, אני חי את הרגע כי הכל יכול להשתנות בבת אחת”. אימו מאיה, התפטרה מעבודתה בהייטק ופתחה חנות למשחקי חשיבה בסטאר סנטר כדי להיות יותר ליד אביה ולטפל בו.

אף פעם לא קנו לאיתי ספרי לימוד והמחברות היחידות שפתח הן מכיתה א’. הוא מאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז והיפר אקטיבי, ניסו לטפל בו ללא הצלחה בריטלין ובקונצרטה אך בזכות כמה מורות נדירות (תמי טל בכיתה א-ב, ליאל תורג’מן בכיתה י”א) ומנהלת מקיף ו’ רונית טאוב שקלטה את המורכבות שלו ואפשרה לו להיעדר מבית הספר. בזכות אנשי חינוך שחשבו מחוץ לקופסא, הוא צלח את תקופת בית הספר ויקבל תעודת בגרות.

בסוף כיתה א’ ישב איתו הפסיכולוג במשך שבע שעות, בניסיון לפצח את האישיות המיוחדת שלו. או כמו שאיתי מגדיר את הבעיה שלו כ”דלקת קרום החשק”. איתי הבין איך המערכת עובדת כבר בכיתה ב’, כשלא היה מסוגל לשבת והשתעמם מחומר לימודים שכבר ידע. מה שהציל אותו זה בית הספר למחוננים מרו”ם בו למד פעם בשבוע במהלך כיתה ג’. “כבר אז כל יום כאב לו משהו אחר כשהיה צריך ללכת לבית ספר חוץ מהיום בו למד במרו”ם…”, נזכרת מאיה.
איתי מוסיף: “כל הזמן איימו עלי שיכתבו לי הערות בתיק האישי. יום אחד כשהייתי בספרייה של בית הספר הבחנתי בתיק האישי שלי, פתחתי אותו ולקחתי אותו הביתה. לא היה רשום שם שום דבר והבנתי ששום דבר לא השפיע, אז ילדים, אל תפחדו מהאיומים על התיק האישי”.

“ברגע שאתה משחרר כהורה”, מצטרפת מאיה לשיחה, “ואתה ער למה הילד זקוק ולא איך הוא מצטייר בעיני המערכת, הכל משתנה. הביטחון העצמי של הילד מתפתח לאט לאט והוא מוצא את עצמו בדרך שלו”.

חינוך ביתי זו לא מילה גסה

מאיה עשתה שינוי בחייה, היא החליטה ללמוד חינוך באוניברסיטה הפתוחה, כרגע היא סטודנטית בשנה הרביעית. החוויות הקשות שלה ממערכת החינוך הקונבנציונלית שלא ידעה איך לאכול את העוף המוזר שנקרא איתי כהן עיצבו את עולמה.

שני ילדיה הנוספים שירה, 15, ואוהד, 10, הרוויחו מהמסע של איתי בבתי הספר והם לומדים בחינוך ביתי. בשנה שעברה הסתובבה שירה בארץ בעקבות טובי המורים להיפ הופ, כי זה מה שעניין אותה. השנה כבר נרשמה לאוניברסיטה הפתוחה, לא נדרשה ממנה תעודת בגרות אלא ראיון אישי. היא הולכת בעקבות המודעות המשפחתית לנוקשותה של מערכת החינוך הנוכחית וגם היא רוצה לשנות את העולם ובחרה ללמוד חינוך.

בכיתה ט’ יצא איתי לקורס מדריכי של”ח צעירים (משצ”ים), ממש כמו אימו מאיה שעברה קורס כזה ב-1991. אהבתו לטבע ולחופש אפשרה לו להתקדם בתחום, ובשנת הלימודים הנוכחית הוא המנהל הצעיר של קורס מדריכי של”ח בוגרים משב”ים במחוז דרום המונה 250 חניכים בכיתות י’ – יא’. ניהול המש”בים מתרחש לאורך כל השנה, וספציפית בכנסים בחנוכה, פסח ובחופש הגדול.

חוץ מזה מנהל איתי את אזור אשדוד יחד עם בן אסרף במסגרת “קשרי תעופה”. הם מנהלים את היחצ”נים של המסיבות לבני נוער. כרגע, עקב הקורונה מדובר על אילת. טובעים בפרטים? גם אני.

 

יש לאיתי צורת חשיבה ייחודית. הוא עסוק במיליון דברים בבת אחת. חוץ מהתנדבויות אינספור הוא אחד המנהלים של פרויקט שנתי של ידידתו יובל סינדורי שאיבדה את אביה ממחלת הסרטן לפני שש שנים -”הפוני של אבא” שבמסגרתו אוספים שיער ותרומות לחולי סרטן.

בכל רגע הוא זמין לעזור לאנשים שתקועים בדרכים. הוא עבר הכשרה בעניין מטעם עמותת “ידידים” ויש לו ערכה לפריצת רכב. איתי מספר על חוויה טרייה: “נסענו היום לקיבוץ ניצנים ראינו רכב תקוע בצד הכביש. עצרנו. ראיתי שנקרע לו הכבל שמקרר את המנוע, יש לי כמה כלים באוטו, תיקנו לו את זה בשנייה. הבן אדם כבר עמד שם כמה זמן. מצד אחד מעצבן שלא עצרו לו מצד שני אני עצרתי לו. נהג הרכב שאחרי שראה שעצרתי אולי יעצור ביום אחר. אלה הדברים הקטנים.. זאת עבודה שחורה לפעמים אבל אני יודע שאם אצטרך יהיה מי שיעזור לי”.

אני שואלת אותו על נתינה ומשמעותה והוא לא מניח לי לעשות מזה עניין. “עושים את העבודה וממשיכים כרגיל. בסופו של יום יש הרגשה של סיפוק. לפעמים אני חוזר מהעבודה בים נזרק על המיטה ונרדם ואז החברים שלי כועסים עלי שאני לא יוצא איתם”.

לאביו לקח זמן להסתגל לייחודיות של איתי ובהתחלה התלונן: “למה מתקשרים אלי מבית ספר כל הזמן?” עם הזמן קיבל את בנו כפי שהוא.

סבו מצד אביו היה יוסי כהן, ניצב משנה במשטרה. שוטר שעצר את איתי לילה אחד לבדיקה שגרתית וביקש תעודות שאל אותו אם הוא נכד של יוסי כהן אותו הכיר והחל לבכות מרוב התרגשות.

מאיה טוענת שהיא רוצה להציל ילדים כמו איתי, בנה, מציפורניה של מערכת החינוך המאובנת. “הקמתי קבוצת הורים”, היא מספרת, “שנקראת ‘תומכים בחינוך’, קבוצה המעוניינת להכניס יותר מהחינוך האלטרנטיבי למערכת הקיימת. אחת הפעילויות שלה היא התוכנית ‘המסע שלי אל העתיד’ במסגרת החממות של משרד החינוך – אגף שמעודד יזמים ליצור דברים חדשים בתוך המערכת.

“הרעיון הוא לתת לתלמידי ז’, ח’, ט’ טעימה של מקומות עבודה בקהילה מתוך הנחה שלא כל ילד נולד להורים רופאים…ממש כמו שאיתי ניקה קקה ופיפי בעבודה עם הווטרינרית ולמד בצד הטיפול בבעלי חיים על יחסי אנוש, יחסי מרות ועוד”.

גם מאיה עושה היום המון דברים מגוונים: בבקרים היא מלמדת קומיקס במסגרת קרן קר”ב ואחר הצהריים היא מנהלת את מועדון השחמט העירוני הצמוד לבי”ס גאולים באזור א’ וכולל בני 5-25. יש לה עוד חלום להקים קבוצה מבוגרת במסגרת מועדון השחמט, שאת קירותיו עיטרה בציורים מעשה ידיה.

דוגמא קטנה לגילויים המתרחשים בעידודה במועדון השחמט: דניאל קילובטי המדריך הצעיר -ילד בכיתה ב’ החליט בתקופת הקורונה שהוא מלמד שחמט את כל מי שרוצה בהתנדבות. במשך חודשיים אימו ניהלה את הלו”ז שלו. הוא קיבל תעודת הוקרה מטעם המועדון וקייטנת שיט מאגף הספורט. הנה חלק מהחזון של מאיה הולך ומתממש.
ומה התוכניות של איתי עם סיום הבגרויות? איתי התקבל למחזור א’ של המכינה הקדם צבאית “רקיע” בחריש, מתוך 300 מועמדים התקבלו רק 22. לא נבדקה הצלחה בלימודים אלא המועמדים התקבלו בעקבות ראיון אישי. התוכנית היא להקים מודל של נוער בסיכון ושל נוער מצטיין.

מאיה חולמת להקים בית ספר אלטרנטיבי. “אני מקבלת טלפונים על בסיס יומיומי מהורים שנמצאים בסטרס בגלל הילדים שלהם. הם חוקרים אותי על החינוך הביתי ושואלים מי שומר על הילדים ומה יהיה איתם?”

למאיה יש תשובות ברורות. לבן שלה ולה יש עשייה עם קבלות. “אין משהו שהילד הזה רוצה ולא יקרה בדרך שלו”, מסכמת מאיה. ואכן בזכות אמא לוחמת כזאת עוד יגיעו שניהם עוד יותר רחוק!

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. Sim

    משפחה מרתקת וכן ירבו כמותה. יחד עם זאת נדיר לנהוג באופן זה. מערכת החינוך איפשרה לאיתי ללכת בדרכו ולהתפתח בכיוונים שהוא החליט עליהם. לא כל אחד בנוי להצלחה שכזו. איתי ומשפחתו, תודה ששיתפתם ופירסמתם שניתן לפעול אחרת וזה אפשרי להחליט על עצמך.

  2. יעל

    צריך הרבה אומץ ואמונה לנקוט צעדים לא קונבנציונאלים.. וניראה שבכל זאת השמיים הם הגבול למיה ואיתי. אלופי החיים.. ניצחתם את השיטה.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר