שהחיינו וקיימנו

היום הוא יום חג לתושבי אשדוד, יום היסטורי. אנחנו מקבלים את המטופלים הראשונים, בית החולים למעשה יוצא לדרך, ואנו מגשימים את חלומם של תושבי העיר לדורותיהם. מעניקים לאשדוד בשנת ה-60 שלה את המתנה היפה והחשובה ביותר. אשדוד נולדת מחדש היום".
כך אמר ד"ר יחיאל לסרי ביום ראשון שעבר, 4 ביוני, לאחר שדלתות בית החולים באשדוד נפתחו לרווחה, והמטופלים הראשונים נכנסו בדרכם אל מרפאות החוץ שהחלו לפעול. הוא נראה שמח במיוחד ואפילו נרגש באותם רגעים.
גולת הכותרת
כשעמדת בראש מטה המאבק להקמת בית החולים, אי אז לפני עשור בערך, האמנת שנגיע ליום הזה?
"בתוך תוכי האמנתי, ולמען האמת לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך מהר. כן, זה יחסית מהר. מדובר באחד הפרויקטים הלאומיים הבודדים שמסתיימים בזמן שהוקצב להם. לבנות כזה מפעל אדיר בחמש שנים בדיוק לפי הנחיות המכרז וההסכם שחתמה המדינה עם אסותא זה לא דבר של מה בכך. אני מזכיר שכשהנחנו את אבן הפינה בנוכחות ראש הממשלה, הבטחנו, 'רשום לפניך, 29 במאי 2017'. והנה, אנחנו כאן.
אם כך, המדינה יכולה ללמוד מאשדוד איך לנהל פרויקטים גדולים?
"המדינה יכולה ללמוד ממכבי ואסותא. ערים אחרות יכולות ללמוד מאשדוד על ניהול מאבק, גיוס תושבים למאבק והצלחת במאבק".
מסר שלך לשלוש קופות החולים שטרם חתמו ולכן מבוטחיהן עדיין לא יכולות לקבל פה טיפול שווה?
"לא יהיה מנוס, כל קופות החולים יחתמו על הסכם עם אסותא אשדוד. לא יהיה להן אינטרס שמבוטחים שלהן ייסעו מחוץ לעיר. יש עכשיו משא ומתן, וטיבו של משא ומתן הוא שכל צד מנסה למקסם את שאיפותיו. בכל מקרה, בגלל שבית החולים הוא ציבורי, ברגע שחדר המיון יתחיל לפעול בנובמבר, כל מבוטחי כל הקופות, ללא יוצא מן הכלל, יתקבלו אליו. אם בחדר המיון יחליטו שהוא צריך להתאשפז, הוא יתאשפז, בלי קשר לאיזו קופה הוא שייך. כרגע נפתחו מרפאות חוץ שנותנות טיפול אמבולטורי, אבל גם כאן אני מאמין שהקופות יגיעו להסכם מול בית החולים. להערכתי, הן לא תרצנה להפסיד חברים, שכתוצאה מכך שלא יהיה להן שירות של מרפאות החוץ, ייאלצו לנדוד מחוץ לעיר. אגב, היום באשדוד יש מצב נדיר, שבו לכל אחת מהקופות יש נתח כמעט שווה. התחרות הזו היא תחרות בריאה וטובה לתושבים".
80 ואולי 100 מיליון שקל הושקעו בבניין חדר המיון הקדמי שלא הבשיל, וכעת מתכננים להרוס אותו. בראייה לאחור, לא חבל? זו לא הייתה טעות?
"אני לא רוצה לשפוט את קודמיי, אין לי מושג באיזה מצב רוח הם היו וכמה מיואשים הם היו מהאפשרות שיוקם בית חולים ציבורי. אני יודע על עצמי שמיום שעמדתי על דעתי כאיש ציבור האמנתי שמגיע לעיר בית חולים ציבורי ולא פרטי, הלכתי על זה בכל הכוח. אני מקווה שאסותא תשלים את רכישת המבנה ושטחו, ותשלב אותם בצורה כזו או אחרת בתוך בית החולים".
בעבר אמרת לי שבית החולים הוא ההישג הכי חשוב מבחינתך.
"יותר מזה: עם כל מה שעשיתי עד היום בחיים הציבוריים ובעבודתי כרופא וכל מה שאעשה בעתיד, זו גולת הכותרת של עשייתי, ואם לשם כך באתי לחיים הציבוריים – דייני".
לסרי מוסיף: "אני חושב בדמיוני על אותם אנשים שחייהם יינצלו כי יספיקו להגיע לבית החולים במרחק של דקות מביתם. אני חושב על אותה יולדת שיש לה ירידת מים בבית, והיא לא צריכה עכשיו להפוך עולמות כדי להגיע לקפלן או ברזילי, אלא תוכל להגיע לבית החולים בעיר שלה, אני חושב על אותו אדם דתי שצריך להמתין בערב שבת בחדר מיון ומתלבט אם לחלל שבת או לא. אני חושב על העובדת שנסעה לעבוד בכל יום בשיבא או בבילינסון, וכעת תעבוד באשדוד, קרוב לבית. אני חושב על אותם חולי סרטן שצריכים לנסוע להקרנות בירושלים, אני עברתי את זה עם אשתי ז"ל. במשך שלושה חודשים היינו שם, זה לא פשוט. עכשיו זה יהיה כאן".
ההיסטוריה תשפוט
הוא מחדד: "בית החולים באשדוד הוא גולת הכותרת של העשייה הציבורית שלי. אני לא יודע אם אצליח לעשות עוד מעשה עם משמעות כל כך עמוקה".
לולא נבחרת ב-2008 לראשות העיר, לדעתך היה מוקם בית החולים?
"בן-גוריון הקים את המדינה, אבל הוא לא עשה את זה לבד. בחלקי נפלה הזכות להיות ראש העיר כשבית החולים הוקם וגם נפתח. כמובן שהובלת המאבק על ידי על הבסיס שעשו קודמיי, הפעילות של עיריית אשדוד בנושא לאורך השנים, יוזמתה של חברת הכנסת סופה לנדבר בהובלת חוק בית חולים באשדוד, את הבג"ץ שהעירייה הגישה בבית המשפט העליון. אבל אני גאה להיות זה ששם את החותמת".
בית החולים רשום על שמך?
"ההיסטוריה תשפוט והציבור ישפוט".
אם לא היית נבחר, בית החולים לא היה מוקם כפי שהוא ועכשיו?
"יכול להיות, שאחרים יגידו. אני יכול לדבר על היכולת שלי להוציא לפועל את החזון, למשל. אני גם יכול לדבר על זה שממשלה חדשה נבחרה, והיא עזרה לנו בניגוד לקודמתה. בנימין נתניהו בראשות הממשלה יחד עם ד"ר יובל שטייניץ כשר אוצר והרב יעקב ליצמן כסגן שר ושר הבריאות – הם תרמו מאוד. ליצמן פעל רבות גם למנוע את נטרולו של חוק בית החולים באמצעות חוק ההסדרים. זאת אומרת, היו פה הרבה אנשים וגורמים שאפשרו לי להוציא לפועל את הפרויקט הזה. ובוא לא נשכח את אסותא – גוף שניגש באומץ למכרז – ואת היו"ר שלה, פרופ' שוקי שמר, שהוביל את הנושא אחרי עשרות שנים שלא נבנה בישראל בית חולים ציבורי חדש. תאר לך שאסותא לא היו ניגשים למכרז, המדינה ודאי הייתה אומרת כמו בעבר: בוא נחכה או בוא נרד מזה. כך שכולם סייעו בידי להביא את בית החולים לתושבים שלי וכמתנה ליום ההולדת ה-60 לעיר".
הזכרת את רעייתך. איך באמת אתה מתחבר לנושא ברמה האישית?
"כן, זה מרגש גם ברמה האישית ביותר. עלינו ממרוקו והגעתי לאשדוד בגיל שש. אבא שלי היה חולה מאוד, משותק, בילה באשפוזים ממושכים בתל השומר. הוא היה על כיסא גלגלים, אחרי שבע שנים נפטר. אני זוכר איך היינו עושים תורנויות מי ילך עם אימא שלי להיות עם אבא בבית החולים. זכורה לי תמונה שבה אנחנו יושבים על הדשא בחצר בית החולים. ראינו חבר'ה צעירים עם חלוקים לבנים שיוצאים מהביתן. אבא הביט בי ואמר: 'אתה רואה אותם? הם לומדים רפואה. בעזרת השם גם אתה תהיה כמוהם ותהיה רופא'. זאת חוויה שיושבת לי חזק בראש. אני לא יודע אם זה לא מה שגרם לי להיות רופא בסופו של דבר. והיום כשאני זוכה להיות ראש העיר שפותח את בית החולים באשדוד, זה חתיכת דבר".
האירועים המכוננים האלה עם אבא ומאוחר יותר עם מרים?
"אין ספק שזה השפיע. האנרגיות לא הגיעו רק מהיותי איש ציבור, אלא גם מהרקע האישי, המשפחתי, הילדות, החיים. הדרייב, המוטיווציה, כל אלה התחברו יחד. תחשוב על מי שחוטף התקף לב ואין לו 20 דקות, הוא חייב לקבל טיפול עכשיו. אתה נזכר באירית שטרית (שנהרגה מפגיעת רקטת גראד באשדוד במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', ד"ג), שהגיעה חיה לקפלן. אם היא הייתה מגיעה רבע שעה קודם, אפשר היה להציל את חייה, אין לי ספק. זה לסגור כלי דם בתוך הבטן. גם שם כמעט הצילו אותה. הזמן הוא קריטי. איך שלא מסתכלים על זה, בית חולים בעיר משנה מציאות בכל מובן. לכן זאת היסטוריה, זה רגע מרגש כל כך. ואני לא מדבר על ההיבטים הכלכליים, על מקומות העבודה, על ההון האנושי שיגיע ועל השבחת העיר, על הפעילות החברתית והתרבותית שתיווצר סביב בית החולים, על המעמד של אשדוד בארץ ובעולם. תחשוב על אותו סטודנט לרפואה מבן-גוריון שיבוא ללמוד כאן. תחשוב על אותו רופא שיבוא להציג בקופנהגן עם הטייטל של רופא בבית החולים האוניברסיטאי באשדוד. בית החולים יהיה מאוד מתקדם, מבחינה טכנולוגית הכי מתקדם בארץ. תפיסת ההפעלה שלו תהיה ייחודית ברמה עולמית, כי היא הולכת לעשות חיבור ושילוב בין בית החולים לבין רפואת הקהילה, והמתנ"סים והרווחה, זה משהו שיהפוך את בית החולים לחלוצי גם בקנה מידה בינלאומי".

"בתוך תוכי האמנתי, ולמען האמת לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך מהר". לסרי צילום: קריספין

בבית החולים יהיו כ-1,200 עובדים. כלכלת בריאות מדברת על זה שעל כל עובד בבית החולים יהיו עוד שישה מקומות עבודה. זאת אומרת, מדובר פה בתוספת של אלפי מקומות עבודה בעיר, זה מאוד משמעותי, מנוף צמיחה עצום. יחד עם הקמת הנמל החדש ופארק ההיי-טק, נרד באשדוד לשיעורי אבטלה שמוכרים בתל אביב ובראשון. זה עולם אחר".
היו גורמים רבים שלאורך השנים התנגדו לבית חולים באשדוד – אם אלה ממשלות שהתחלפו, מנהלי בתי חולים, וזכור במיוחד מנהלו הקודם של בית החולים ברזילי, ד"ר שמעון שרף, שהתעמת מולך.
"נכון, וזה היה מאוד מתסכל. לא הבנתי את זה, לא הבנתי כיצד אנשים בכירים, חלקם רופאים, לא שקלו את הנושא באופן ענייני, אלא לפעמים אישי".
ממה הם פחדו?
"המנהלים חששו שבתי החולים שלהם ייפגעו – שיברחו להם רופאים ואחיות וגם שיהיו להם פחות חולים, מה שאומר פחות הכנסות. זכור לי בין השאר שנערך בזמנו משפט מבוים באוניברסיטת תל אביב בפני השופט המנוח חשין. שרף הופיע מטעם ברזילי, אני מטעם אשדוד, היו מטעם המדינה. הסיכום היה שצריך בית חולים באשדוד, אבל לא עכשיו, אלא ב-2020. אמרתי, 'חברים, אם רוצים ב-2020, צריך להתחיל עכשיו'. אגב, פגשתי לא מזמן את פרופ' גבי בן נון, שהיה מהמתנגדים החריפים לבית חולים באשדוד. הוא איש אקדמיה באוניברסיטת בן-גוריון. הוא אמר לי, 'נכון, התנגדתי, אבל זה הבשיל וטוב שנפתח'".
ואתה, בתור רופא ומנהל לשעבר בקפלן, לא היו לך סנטימנטים?
"בחג האחרון חטפתי זיהום ברגל. הייתי מאושפז, כמו שצריך. והרגשתי את אותם געגועים, את אותה זיקה. גדלתי שם, התמחתי שם. קפלן עדיין מטפל בחולים מאשדוד וימשיך לטפל. אגב את לימודיי בתחומי ילדים ופסיכיאטריה עשיתי בברזילי, אני זוכר את המורים משם, מורים דגולים. אני חושב שתהיה תחרות טובה ובריאה. הדבר גרם לשניהם כבר לגדול ולהשתפר. קח את ברזילי, יש שם תנופת פיתוח אדירה. להערכתי, בעוד 20 שנה המערכת תתאזן ותגיע לשיווי משקל מכל הבחינות".
האפיזודה הזאת של חדר המיון הקדמי הייתה מיותרת? שפכו שם אולי 100 מיליון שקל.
"הכוונות היו טובות, המעשה לא היה רצוי. אני חושב שהמעשה היה לא נכון מלכתחילה, ומדוע? כי אם הוא היה נפתח, המדינה לא הייתה מאפשרת להקים באשדוד בית חולים. זה היה אחד הוויכוחים הקשים שלי עם צבי צילקר. אמרתי מההתחלה שאסור שזה יהיה תחליף, אסור שזה יהיה במקום. הרי יש לנו באשדוד מרפאה של 'טרם' שנותנת שירותי מיון יוצאים מן הכלל ותמשיך לתת! כך שחדר המיון היה הופך, אם היה מצליח, למשהו דומה למרפאת 'טרם'".
אז מה היה הסיפור?
"תשמע, עובדה שזה לא יצא לפועל, ושהמדינה הבינה שמה שהעיר הזאת צריכה הוא בית חולים. פרויקט חדר המיון הקדמי ירד לטמיון בסופו של דבר, ההשקעה הלכה ואסותא מתכוונת להרוס את המבנה, מלבד קומותיו התת-קרקעיות, ולבנות בניין נוסף לבית החולים. כלכלית זה יותר משתלם להם מאשר להשמיש את המבנה הקיים על כל המשתמע מכך".
בית החולים יגדל?
"ודאי, כבר כעת ביקשו עוד 100 ו-200 מיטות. להערכתי, בסופו של דבר נגיע לפחות ל-800-700 מיטות. אבל יהיה לו ייחוד לעומת ברזילי וקפלן, וזה יהיה הערך המוסף לתושבי העיר והסביבה: 100 אחוז ציבורי וחיבור מקסימלי לקהילה".
הנני כאן
מלבד מכבי, שלוש הקופות האחרות ואסותא עדיין לא הגיעו להסכם. זה ייפתר?
"חייב להיפתר. ברגע שחדר המיון ייפתח זה בטוח להיפתר. השאלה היא לגבי שירותים נוספים, כמו רופא מומחה, מעקב. אבל, להערכתי, כל הקופות יחתמו. יש משא ומתן כלכלי לגיטימי שבסוף ייפתר".
המיון ייפתח בנובמבר. מדוע זה הסדר?
"אי אפשר לפתוח בית חולים ביום אחד. הסדר הוא מרפאות, מחלקות, ניתוחים ורק אחריהם חדרי לידה ואז המיון, שמותנה בפעילות מלאה של כל המחלקות והיחידות. ב-1 באוקטובר ייפתחו חדרי הלידה, וב-1 בנובמבר – המיון".
בוא נדבר על הפן הביטחוני.
"זה יהיה בית החולים הממוגן ביותר במדינת ישראל ויכול להיות שגם בעולם. הוא נבנה בסטנדרטים המחמירים ביותר. עד הקומה הרביעית הא ממוגן לחלוטין, אפשר גם לראות זאת מבחוץ. החלונות באותן קומות הם כמו בחדרי ממ"ד. היו אנשים חסרי אחריות שטענו שהמיגון לוקה בחסר".
ומה בעניין החניון?
"בזמנו המדינה ביקשה לדחות את החניון התת-קרקעי לשלב מאוחר יותר. אנחנו כבר עובדים עליו. יהיה חניון תת-קרקעי. כיום יש חניון עילי, וכשבית החולים יתרחב, זה יהיה על חשבון חלק מהחניון העילי. צריך להבין, חניון תת-קרקעי אינו משמש לאחסון חולים בשעת חירום, אלא פותחים בו מיטות נוספות עבור פצועים בזמן חירום וזמן מלחמה. לא מתחילים להוריד חולים מקומות עליונות לחניון למטה בתוך 45 שניות של אזעקה, כמו שהיו כאלה שאמרו. כן, היו כאלה חסרי אחריות שהעלו טענות מגוחכות שאינן קשורות למציאות, ולמעשה ניסו לעכב ולמנוע את הפתיחה. כמובן שזה לא הצליח להם".
למי אתה מתכוון?
"אנחנו בריאיון חגיגי, חבל לקלקל את האווירה, התושבים יודעים".
זה לא סוד שהתרוצצה שמועה שלפיה אתה בתור רופא מתכנן לקבל ג'וב בבית החולים, למשל בתור מנהל.
"(צוחק) וכן, וגם זה שעשיתי תואר במנהל עסקים וניהול. אז קודם כול, זאת מחמאה שחשבו שאני הולך לנהל בית חולים. דבר שני, זו מחמאה פוליטית כי זה מלמד שמי שמנסה לנצח אותי פוליטית אינו מצליח, אז הוא מקווה שאפנה את המקום לטובת תפקיד כזה או אחר. המציאות היא שונה. אין לי שום כוונות להיות מנהל בית החולים או לקבל בו תפקיד. זו שמועה שטותית. לבית החולים יש מנהל, ושמו פרופ' חיים ביטרמן. הוא מנהל מצוין. אני כאן בתפקידי כראש העיר, וכבר מתכונן לקדנציה הבאה שלי".
כמה קדנציות תהיה ראש העיר?
"כל זמן שתושבי אשדוד ירצו אותי – אשרת אותם נאמנה".
אתה משתעשע לפעמים במחשבה לחזור לעסוק ברפואה? הרי מתייעצים איתך תושבים בענייני רפואה.
"ממש לא. רופא צריך להיות מעודכן, ואין סיבה שבגילי אחזור לכך. זה לא רציני. אני בעבודה הציבורית, אני אוהב אותה ואני חושב שאני עושה אותה טוב".
אשדוד נמצאת בעיצומן של עבודות פרויקט הגל הירוק. איך זה ישתלב פה בית החולים?
"השקענו הרבה מאוד מחשבה בסוגיה התחבורתית סביב בית החולים. הוא יהיה נגיש ללא פקקים. משדרות בגין יש כניסת הולכי רגל, תהיה שם תחנה להרבה מאוד קווי אוטובוס. בנוסף, הרכבת תעשה שאטל לבית החולים. בתכנית גם כניסה נוספת לכלי רכב באמצעות סלילת כביש כניסה נוסף לאשדוד דרך עד הלום שיעבור ליד בית החולים. זה יקרה במסגרת הסכם הגג מול משרד השיכון. יתווספו שתי כניסות ויציאות חדשות: בעד הלום או אמונים וליד יבנה, דרך אזור תעשייה צפוני ועורף הנמל שמתחבר לשדרות הרצל. העיר הולכת לקבל מענה טוטאלי בתחום התחבורה".
בוא נחזור לתקופת המאבק הגדול בימי ממשלת אולמרט. היית יו"ר המטה וגם ממלא מקום ראש העיר. איך תמרנת?
"מילאתי את תפקידי. אני זוכר פגישה אצל אולמרט כשר אוצר שצילקר לקח אותי אליה. מה שעמד על הפרק הוא הצעה לפתוח בית חולים פרטי במבנה של אקירוב באזור התעשייה. אני התנגדתי לחלוטין, דחיתי את זה על הסף. לא יודע מה היו השיקולים, זה מאחורינו. אנחנו עכשיו ברגע של שמחה".

"מילאתי את תפקידי" לסרי. צילום: קריסיפין

מאז הקמתה של אשדוד תוכנן שיהיה פה בית חולים.
"נכון. כילד אני זוכר שהלכתי ליד גבעת יונה, היכן שהיה פעם בסיס של משמר הגבול. הוצב שם שלט שהודיע ששם מתוכנן לקום בית חולים. היה כתוב בשלט "בע"ה – בעזרת השם – כאן ייבנה בית חולים". כל שנה בקיץ היינו רואים את השלט בדרך לים. במשך השנים הוא הלך ודהה. ה"ע" נמחקה והיינו צוחקים 'ב"ה' – בעולם הבא ייבנה בית חולים".
הייתה בשעתו סברה שצילקר הטיל עליך את המשימה מתוך תקווה כביכול שזה לא יצליח, והכישלון יהיה רשום על שמך.
"מהיכרותי עמו זה לא מוזר בעיניי. הוא ניסה להכשיל אותי לא פעם ולא פעמיים. להזכיר לך את ההסכם איתי שהוא לא עמד בו? אנחנו יודעים מיהו צילקר".
אז לתפיסתך בית החולים קם בזכות צילקר או למרות צילקר?
"למרות. גם הסיפור של בניין אקירוב וגם חדר המיון הקדמי היו עלולים להכשיל את הקמתו של בית חולים ציבורי באשדוד".
מה היעד הבא שאתה מציב לעצמך כעת אחרי הפתיחה?
"שום דבר לא יעמוד בסקאלה של בית החולים. יש כמה דברים גדולים בכוונת. הסכם גג של 30 אלף יחידות דיור, ישנו פרויקט קריית הספורט, ישנה טיילת החוף, המרינה עם החניון והאגם, השלמת פרויקט התחבורה הציבורית ואוטובוסים חשמליים, פרויקט העיר החכמה – אשדוד תהיה חלוצה גם בזה. אשדוד נמצאת במקום אחר".
בפעם הבאה תלך לקפלן או לאסותא אשדוד?
"שאלה מיותרת, דוגמה אישית".
באיזו קופה אתה?
"כללית".
תגיד, איך בפתח תקווה?
"(מחייך) מדובר ברוע לב של אנשים, שאפילו פנו למשרד הפנים, אבל זה מגוחך. אז בוא נעשה סדר: אני גר באותו בית, בכסלו 107 באשדוד. אני נמצא בעיר, אני חי, אני ישן פה, מרכז חיי הוא פה באשדוד. כידוע, לפני כמה חודשים, התחתנתי עם בת פתח תקווה. היא מאמנת אישית, וצריכה את הזמן שלה להתארגן, אז אנחנו מדלגים בין אשדוד לפתח תקווה עד סוף שנת הלימודים. מצאנו כבר דירה באשדוד, אפילו לא רחוק מבית הכנסת שלי ברובע י"ב. תראה איזו עזות מצח ורוע של אנשי אופוזיציה שמנסים לנגח אותי ולהביא אותנו לרמות נמוכות כל כך שעוד לא הכרנו". 