החברות מהישוב עזר, נוי צדקה ותמר עטיה, בנות 22, היו בין התרמילאים שחזרו מפרו בטיסת אל על בסוף השבוע.
את הטיול הן תכננו זמן רב וחיכו לו בהתרגשות הרבה לפני בהלת הקורונה. זה היה טיול של אחרי צבא. תמר שרתה כלוחמת בהגנה אווירית, ונוי שרתה כמ"כית במגל. השתיים נפגשו בפרו לאחר שטיילו בנפרד בין היתר בארגנטינה וברזיל. ביום שישי כאשר נחתו, ההורים נשמו לרווחה לאחר ימים מורטי עצבים ולילות ללא שינה.
"היינו אמורות לנסוע גם לקוסטה ריקה בפסח", מספרת נוי, "להתארח אצל דוד של תמר. יש לו שם מלון של ישראלים, וגם חברים מהבית מעזר היו אמורים לבוא לחג, אבל הכל התפוצץ לנו מול העיניים".
תמר בצ'ילה
תמר: "היינו אמורות להמשיך לפנמה, לקולומביה ולמקסיקו עד חודש יוני. הקורונה ריחפה מעל הטיול שלנו רק כי שמענו שזה רציני בארץ, אבל כאן זה לא היה מורגש בכלל ולא השפיע בשום צורה. דיברו על אקוודור שאולי תהיה בעיה להיכנס, ורק בקונקשנים היו מסיכות וכפפות.
"זה התחיל להיות מורגש רק כשהמדינות החליטו להגביל, למשל את האטרקציות ולבסוף את שדות התעופה. השינוי בין להחליט להישאר או לחזור לארץ היה רק עניין של כמה שעות, ועדיין היו רק שמועות שיגבילו אותנו. מחירי הטיסות חזרה קפצו לסכומים לא נורמליים של 14 אלף שקל לכרטיס, אז החלטנו לקצר את הטיול שלנו בפרו ולנסות לנסוע לקוסטה ריקה.
"בדיוק באותו ערב נשיא פרו נאם והחל הסגר. כל מה שעמד לנגד עינינו היה איך אנחנו חוזרות לארץ בריאות ושלמות במהירות האפשרית. היו רק שמועות לגבי אפשרויות החזרה, ומה שהמשפחה קראה ברשת."
תמר בפרו
נוי : "ההורים הציעו שניצור קשר עם חברת החילוץ מגנוס. לי היה את הביטוח שלהם וטלפון לווייני, אבל שמענו שגם השר כץ הורה לשחרר את הישראלים שנמצאים בפרו. היינו סקפטים, כל הסיפור ממש לא היה ודאי עד שלא הגענו לשדה התעופה בלימה. זה היה מטורף וזה היה ממש נס.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
המסע ללימה עבר דרך חילוץ מקוסקו שאין לה בכלל נמל תעופה, וזו אחת הדרכים הכי מסוכנות בלימה, בלילה, בגשם, בדרך של הרים ועפר. פחדנו לעלות על האוטובוס, אבל החלטנו לסמוך על חברת מגנוס וזו הייתה דרך קשה ומסוכנת של 28 שעות. המתנו עוד יממה בהוסטל, כי לא ידענו מה קורה עם אל על, ובסופו של דבר אל על דאגה לנו בטיסה מפנקת עם שירות מכל הלב וארוחות בשפע, כך שהנחיתה הייתה מרגשת מאד."
סיפרו שהיו גם דחיפות צעקות.
תמר: "אנחנו הגענו מוקדם בבוקר ללימה והייתה פרוצדורה מטורפת, וידיעה שמי שעובר בידוק ראשון ושולח את המזוודות, יעלה לטיסה הראשונה. כמובן שכל אחד רצה לחזור כמה שיותר מהר, ולכן הייתה המולה. היינו שם כ 800 אנשים."
נוי : "הצלחנו להיות בין הראשונים בפוקס. כשנחתנו כאב לנו לשמוע שנתקעו שם עדיין ישראלים. יש לנו חברים שמטיילים בברזיל שנכנסה לסגר תוך שעות ספורות, וכאב לנו שאותנו החזירו בחינם שזה לא מובן מאליו, ובברזיל הם צריכים לשלם סכומי עתק כדי לברוח ולחזור לארץ."
נוי, משמאל, בסאלר שבבוליביה
הייתה גם ביקורת ברשת שהמטיילים חיכו לרגע האחרון, ורבנים אמרו מה הם נוסעים בכלל למקומות כאלה.
"לא כיף לנו להיות מהצד שהרוויח לכאורה כשנשארו עוד מטיילים שם, אבל הביקורות לא במקום וכואב לנו לשמוע אותה. בסך הכל טיילנו אחרי שירות ועבודה קשה מכסף שחסכנו זמן רב. קראנו טוקבקים שהשאירו אותנו בשוק, כי אנשים צריכים להבין שהקורונה לא השפיעה שם, והרבה יותר בטוח שם מאשר בארץ. עצוב היה לשמוע שאומרים עלינו ש'הם לא היו אחראים', וצריך לזכור שיש גם המון מטיילים דתיים וחב"דניקים שחזרו."
תמר ונוי מספרות שהן מרגישות טוב ונמצאות בבידוד באשדוד בדירתה של דודתה של תמר, שפינתה עבורן את ביתה לשבועיים. "למרות הכל היה לנו טיול מדהים", הן מסכמות, "ונחזור לשם שנה הבאה בעזרת השם."
