ב-2009 פרץ משבר עמוק בתזמורת, עובדים פוטרו, התזמורת התפצלה, ואמסלם עזב עם עשרות מהנגנים והעובדים לאשקלון. התזמורת התגלגלה ונקראה האנדלוסית אשקלון, האנדלוסית הים התיכונית אשקלון ולאחר שנקלעה גם שם למשבר קשה עקב ביטול התמיכה, העתיקה את מקומה שוב, הפעם לירושלים. שם התייצבה תחת השם תזמורת ירושלים מזרח ומערב.
בראש כל הגופים הללו עמד אמסלם. הוא היה המנכ”ל באופן רשמי עד לפני כשבועיים. ביום שני ערכה התזמורת קונצרט פרידה חגיגי שבו נפרדה מאמסלם, 47, תושב ויליד אשדוד, במרכז הכנסים שבמכללת אשקלון. את אמסלם החליפה מנכ”לית חדשה: איסי וינטר אבקסיס מזיכרון יעקב.
עופר אמסלם ותום כהן. צילום: אבי נשביר
משקעי העבר שיחקו תפקיד מכריע, ועד לפני כשנה התזמורת בגלגוליה השונים לא הורשתה להופיע באשדוד. אחרי שאמסלם התפייס עם ד”ר יחיאל לסרי (ולפני כחצי שנה גם עם מוטי מלכא) הדברים החלו להשתנות. למי שלא יודע או זוכר, לסרי ומלכא הם ממייסדי התזמורת באשדוד והם גם קיבלו בשמה את פרס ישראל בשנת 2006. המהלכים שעשה אמסלם לאורך השנים היו לצנינים בעיניהם.
למה בעצם עזבת?
“אני חושב שהגעתי למספר שיאים שכבר אי אפשר מבחינתי לשבור אותם והחלטתי להמשיך הלאה. היה, טוב שהיה, וטוב שנגמר”.
האנדלוסית אשדוד. צילום: רפי דלויה
סיימת בתזמורת בלב שלם?
“בלב כבד אך בלב שלם, כמו שאמר איש חכם, וגם כתבתי את זה במכתב הפרידה ששלחתי. אחרי הכול, זאת משפחה שבילינו בה למעלה מעשור שנים ואלף קונצרטים”.
היו דיבורים שניסו לעשות לך פוטש.
“שום פוטש ושום נעליים. אני קמתי לפני חצי שנה ואמרתי, ‘חברים, אני עוזב’. הגעתי למיצוי, כתבתי מכתב לעובדים והנגנים שיש רגעים בחיים שצריך להמשיך הלאה, במיוחד אם אתה מרגיש שהספקת כל כך הרבה”.
יש שמועות שהעזיבה שלך קשורה לתום כהן, המנהל האמנותי והמנצח.
“ממש לא, ביני לבין תום יש מערכת יחסים ארוכת שנים. הוא בן אדם מוכשר, ועל רוב הדברים אנחנו מסכימים. אגב, הוא הנחה את ערב הפרידה ממני השבוע. דינמיקה בתוך ארגון היא דינמיקה, ואף פעם לא תכננתי לעבוד בתזמורת עד הפנסיה. מסרתי לאיסי מחליפתי תזמורת מצוינת ובמצב כלכלי מצוין”.
מה תעשה עכשיו?
“קודם כול, אני ממשיך ללמד במכללה האקדמית אשקלון כמרצה מן החוץ וכיועץ למנכ”ל המכללה פנחס חליווה, שעזר ותמך בתזמורת לאורך כל התקופה. בנוסף, נכנסתי לעמותת ‘קהילות שרות פיוט’ מירושלים, שנקלעה לקשיים, וכמו שאתה יודע, יש לי נטייה לעזור למי שבקשיים. מתחילת החודש אני מנהל אותה. העמותה מנהלת מספר קהילות ברחבי הארץ, בהן לומדים את רזי הפיוט, כולל שירה בפועל”.
זה קצת דומה למרכז לפיוט ושירה באשדוד?
“יש מעט דברים דומים, אנחנו מסתכלים על הפיוט מההיבט התרבותי שלו, מלמדים גברים ונשים יחד. בנוסף, אנחנו אמונים על הפצת הפיוט בקונצרטים תחת הכותרת מסע הקסם הפיוטי. באשדוד זהו מכון לחזנות, הם מתרכזים בצד הליטורגי, אצלנו זה אחרת”.
אם כך, נשארת באותו תחום – המוזיקה והתרבות?
“נכון, אני גם עוזר לעוד עמותה שנקראת ‘פלמנקו רמאנגר’, שיושבת בקיבוץ רמת רחל. שני הגופים הם נתמכי משרד התרבות”.
לאחרונה פורסם שהאנדלוסית באשדוד תעבור למסגרת חדשה. מה דעתך על זה?
“אני חושב שהתזמורת האנדלוסית אשדוד תחת החברה העירונית לתרבות הגיעה להישגים יפים מאוד. יש רצון להחזירה למקומה הטבעי כביכול, לעמותה פרטית לתרבות האנדלוסית והפיוטים. אני חושב שצריך להקים לתזמורת עמותה עירונית חדשה, בדגש על ציבורית, כמו שיש רשות הספורט העירונית והרשות העירונית למלחמה בסמים. בעמותה עירונית יש מנגנוני פיקוח ובקרה גבוהים יותר. לדעתי, מוטי מלכא יכול בהחלט לעמוד בראש עמותה עירונית עם הרכב הנהלה ציבורי, חברי מועצת עיר ועוד נציגי ציבור. יש ניסיון מר עם עמותות בשליטה פרטית”.
תזמורת ירושלים מזרח ומערב בקונצרט הפרידה מאמסלם השבוע באשקלון. צילום שמעון בוהדנה
בירכת אותו על קבלת הפרס מאמ”י?
“אני לא חסיד של פרסים. כשזה פורסם לפני חודשיים-שלושה, כתבתי לו בוואטסאפ ‘כל הכבוד’. אין ספק שמוטי עשה הרבה דברים גדולים בתרבות באשדוד, אי אפשר לקחת את זה ממנו”.
יש לך שאיפות לחזור ביום מן הימים לתזמורת האנדלוסית באשדוד ולנהל אותה שוב?
“שאלה שאלתית. להיות מעורב כתושב אשדוד בשמחה. אם זה לטובת העניין בלבד, בשמחה”.
אני רואה מכתב מחודש פברואר השנה שלך לסולן אמיל זריהן, שימוע לפני פיטורין, ומכתב שהוא שלח לשרה רגב, ובו הוא מלין על הכוונה לפטר עובדים.
“בתחילת השנה היה דיון מה עושים הלאה בעקבות גירעון שנוצר בגין אי הפרשה מספקת לפיצויים על פי חוק הפנסיה. ב-2018 הייתה עליית שכר משמעותית וגורפת לכל הנגנים והעובדים, שסבלו במשך שנים מתת שכר. היה דיון האם הולכים לקיצוץ רוחבי או פרטיקולרי של עובדים פחות משמעותיים באותה נקודת זמן. לשמחתי, אמיל נשאר, עובדים נוספים — חלקם פוטרו וחלקם הושארו”.
כמה קיבלת בפרישה?
“קיבלתי מה שמגיע לי כפיצויים על פי חוק, קיבלתי גם מענק פרישה מכובד וראוי של כמה מאות אלפים על תרומתי לתזמורת ובדגש ויתור על שכר בהיקף שני מיליון שקלים במשך עשור, עשיתי זאת ביוזמתי כי רציתי שכל העובדים והנגנים יקבלו קצת יותר ממה שמגיע. 10 שנים הרווחתי משכורת בסיסית ביותר. רק בשנתיים האחרונות הרווחתי שכר שקרוב לשכר מנכ”ל תזמורת”.
תחזיר אותנו למה שקרה עם התזמורת באשקלון.
“הגענו לאשקלון, ובני וקנין קיבל אותנו יחד עם פנחס חליווה, שאימץ אותנו לחיק המכללה. ואז הגיע שמעוני, ויעזור השם, מה שנקרא. הוא העמיד אותנו בפני שוקת שבורה, כמעט סגרנו את התזמורת. עד עכשיו מתנהלת תביעה בבית משפט, תבענו את העירייה להחזיר לנו תמיכה שהובטחה ולא ניתנה על 930 אלף שקל. אומרים ‘הכול מכתוב’ — לא היה בא שמעוני, לא היינו עולים לירושלים. צריך לראות את הטוב בכל דבר. נעשו הרבה דברים טיפשיים באשקלון, וביניהם גם עם התזמורת. אני בטוח שלשמעוני יש גם צדדים טובים, אבל אנחנו לא פגשנו אותם. מה לא עברתי בתזמורת לאורך תריסר שנים? היה גם בג”ץ נגד משרד התרבות, החלפנו את שם התזמורת, הורדנו את המילה אנדלוסית כי שינינו את הקו האמנותי, והחלטנו להתחשב באשדוד כדי לסיים את הסכסוך איתם”.
עוופר אמסלם ותום כהן. צילום אבי נישינברלמה התזמורת כבר לא מופיעה במכללת אשקלון, אלא בהיכל התרבות?
“זו כבר שאלה להנהלת התזמורת הנוכחית, לפי מיטב הבנתי, רוצים להביא יותר אנשים לקונצרטים, בהיכל התרבות באשקלון למעלה מ—800 מקומות לעומת המכללה, 500 מושבים”.
עובר ושב
מנכ”ל המשכן לאמנויות הבמה באשדוד מוטי מלכא קיבל פרס מפעל חיים על תרומה לתרבות בארץ מאיגוד אמני ישראל. בשבוע שעבר הוחלט במועצת העיר שהאנדלוסית אשדוד, שהוא היה ממקימיה, תעבור לעמותה שבראשה הוא עומד
בערב חגיגי שנערך ביום שלישי שעבר בהיכל התרבות בפתח תקווה הוענק פרס מפעל חיים של אמ”י, איגוד אמני ישראל, למוטי מלכא, מנכ”ל המשכן לאמנויות הבמה באשדוד.
בין המברכים בטקס הייתה שרת התרבות והספורט מירי רגב: “אני שמחה שאמ”י בחרו במוטי מלכא, אחד ממייסדי התזמורת האנדלוסית, לקבל את הפרס הערב לצד חתנים וכלות נוספים שתרמו תרומה משמעותית לתרבות הישראלית”.
“ביקשנו”, סיפר מלכא בנאומו, כשהזכיר את כברת הדרך שעשה עם ד”ר יחיאל לסרי חברו, “לבוא ממקום של לקחת אחריות ולעשות מעשה. קיבלנו החלטה שאין תועלת בנהי ומכאוב על עוולות בחברה ובממסד ועל חלוקת משאבי המדינה באופן לא שוויוני בעליל. העדפנו להיות ניזונים מהצלחות ומביצועים שבאו משאיפה למצוינות ומקצועיות. ביקשנו להביא אוצרות תרבות ראויים אלה לנחלת הכלל. מפת התרבות בישראל שינתה פניה הרבה מאוד בזכות המפעל החלוצי של הקמת התזמורת האנדלוסית הישראלית”.
פרס מיוחד על תרומה לתרבות בישראל הוענק גם לאיש התיאטרון נועם סמל. האמנים שקיבלו פרס הם תיקי דיין, אורי טננבאום, גלי עטרי, מיקי גבריאלוב, לאה שבת, סלים דאו, יורם בר סלע ואלירן טובי, רפי בן משה, ליאורה ריבלין ואשרה אלקיים רונן.
בתוך כך, בשבוע שעבר אושרה ביום רביעי במועצת העיר אשדוד העברתה של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מידיה של החברה העירונית לתרבות אל עמותת המרכז לפיוט ושירה ששמה שונה ל"המרכז לתרבות אנדלוסית בישראל" והיו”ר שלה הוא מלכא. מלכא הוא אחד מייסדי התזמורת יחד עם לסרי ומי שגם היה המנכ”ל שלה בעבר, לפני עופר אמסלם.
מוטי, איך הרגשת במעמד הזכייה?
“זה כמובן מאוד מרגש ועושה הרגשה טובה, אבל הדבר הכי גדול זה שהפרס הזה בעיקר לעיר אשדוד, הפרס הזה הוא עוד ציון דרך במסע של אשדוד בתחום התרבות והיותה היום מרכז תרבות ארצי משפיע יוצר וקובע. זאת ברכה גדולה מאוד לעיר. כמובן שהצלחות מהסוג הזה לא יכולות להתבצע על ידי אדם אחד. זה מעגל גדול של יוצרים, אמנים, קהלים, חבריי לעבודה שנרתמים למעשה אמנותי גדול. שזה החזון של כל פסטיבל ומוסד תרבות שהקמנו. כמובן לראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, שהוא מנווט את כל העשייה הזו בליווי פעיל תומך, ולשרה מירי רגב, שבשנים שהיא שרת התרבות אנחנו זוכים להגדלה גם ברמה הארצית וגם כמובן באשדוד”.
מבחינתך זה שיא השיאים?
“יש לקוות שהפרס הזה הוא לא השיא והשיאים עוד לפנינו ושיש לנו עוד מה לעשות בתחום התרבות. לשמחתנו, הקהל האשדודי הוא קהל טוב ואיכותי שצורך תרבות ונענה לאתגרים התרבותיים שאנחנו מציגים בפניו. וזהו, מה עוד צריך? בריאות”.
מה תוכל לומר לגבי החזרה של התזמורת האנדלוסית אשדוד לעמותה שאתה בראשה?
“זאת שאלה למועד מאוחר יותר, זה בינתיים עוד לא קרה”.
מאת: אסף ליבוביץ’
יענקל'ה מנדל מעניק את הפרס למוטי מלכא צילום גידי לוית
