כאן ועכשיו באדיבות לילה סרטים צלם זיו ברקוביץ' vlcsnap-2018-01-31-14h14m32s433

כאן ועכשיו: הסרט שצולם באשדוד

הבמאי רומן שומונוב, שצילם את “החולמים מבבילון” באשדוד, חוזר לעיר. בסרטו העלילתי החדש הוא חוזר לגיבורי הסרט הקודם שנמנים עם סצנת ההיפ הופ. במוקד: קשיי ההסתגלות של מהגרים בחברה ומדינה חדשות

פורסם בתאריך: 7.11.19 16:29

במידה שאתם לא בקיאים ברזי הקולנוע הישראלי, כנראה שהשם רומן שומונוב לא יאמר לכם הרבה. אך עכשיו עם סרט עלילתי באורך מלא ראשון (90 דקות) המשודר בבתי הקולנוע יהיה קשה שלא להכיר אותו.

הבמאי בן ה-35, נשוי ואב לילד, המתגורר בברור חיל, נולד בעיר טביליסי, בירת גאורגיה, ובשנת 1993 עזב עם משפחתו לרוסיה עקב המלחמה. עם סיום התיכון החליט לעלות לארץ, במסגרת תכנית סל”ה (סטודנטים לפני הורים). עם עלייתו החל שומונוב מכינת עולים באוניברסיטת תל אביב והמשיך לחיות בעיר לאחר מכן. בשנותיו הראשונות בארץ העמיק את היכרותו עם מוזיקת הראפ ודרכה הכיר גם צעירים עולים מאשדוד, שכמוהו מתמודדים עם הסתגלות במדינה חדשה. ב-2008 החל ללמוד קולנוע במכללת ספיר וב-2012 הוציא סרט קצר ראשון בשם “עיניים”.

סרטו הנוכחי “כאן ועכשיו” צולם ברובו ברובע ו’ ובמרינה באשדוד. הסרט הוא מז’אנר ריאליסטי ועוסק בקשיי ההסתגלות של מהגרים בחברה ומדינה חדשים. השחקנים בסרט הם לא שחקנים מקצועיים בעלי ניסיון רב. כולם מביאים את הסיפורים על הקשיים והמשברים שהם חוו מאז שעלו לארץ אל תוך הסרט, ולמעשה הם משחקים את עצמם פחות או יותר.

“כאן ועכשיו” מציג ארבעה חברים, מהגרים מברה”מ לשעבר, שמקימים יחד להקת ראפ במטרה להשתתף ולזכות בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי ולהשמיע את קולם. אך החלום נראה רחוק מהישג ידם כשהמציאות מתערבת. הסרט הוצג בכמה פסטיבלי קולנוע, הוא היה מועמד לשלושה פרסי אופיר ואף זכה בקטגוריית המוזיקה המקורית.

סרטו הקודם של שומונוב “החולמים מבבילון” זכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל דוקאביב 2016.

שומונוב, אלכסנדר פלאבניק

הסרט ההוא הוא סרט דוקומנטרי העוקב אחר סיפורו של אדוארד חמלניצקי המכונה “מיקסר”, המשחק מעין גרסה של עצמו בעלת אותו כינוי בסרט “כאן ועכשיו”. “מיקסר” גם חווה קשיים כשעלה עם משפחתו מרוסיה לרובע ו’ באשדוד בעודו בן 17. השחקן נאלץ למצוא פרנסה לאחיו לאחר שאימו נפטרה, ומצוקתו הכלכלית הובילה אותו לפשיעה. במידה מסוימת הדמות הראשית אנדריי מבוססת עליו. “מיקסר” אינו השחקן היחיד בסרט שגדל בעיר. גם רנאט חסנוב גדל ברובע ו’ בעיר ומשתתף בסרט ב”תפקיד עצמו” כאחד מחברי הלהקה.

למה בחרת להציב את עלילות הסרטים שלך בעיר אשדוד?

“ביליתי הרבה שעות וימים בעיר הזאת. תכל’ס, אני מאוד אוהב אותה, את האווירה שלה. אשדוד גם מתאימה מבחינת המראה שלה ומבחינת האווירה. חיפשנו משהו שיתאים לתחושת פריפריה. בתל אביב ובמרכז הסיפור לא היה קורה. הסיפורים שאנחנו מציגים בסרט הם סיפורים אמיתיים שמגיעים מהשחקנים ומהצוות שמסביב, עולים מברה”מ לשעבר, אז רובם מתרחשים באמת כאן באשדוד. אז החלטנו מה הטעם להמציא משהו אם יש משהו מוכן שטוב ועובד. מבחינה מסוימת זה יותר קשה כי כל התעשייה היא בתל אביב”.

הרבה טוענים שמדובר בסרט לא קל. מה אתה חושב על זה?

“אני הייתי אומר שזה סרט לא מספק. זה לא סרט מסחרי שעכשיו יוצר סיפוק והנאה. זהו סרט ריאליסטי למי שאוהב קולנוע טבעי, כמעט דוקומנטרי, למרות שזה לא סרט דוקו. זה סרט מאוד אותנטי, וזה היה לנו הכי חשוב להביא, שיהיה אמיתי והוגן, ועשינו את זה בכל מיני דרכים”.

זורה קרטולישבילי, אדוארד חמלניצקי (מיקסר), ולאד, רנאט חסנוב, .

אתה חושב שהסרט ימשוך גם כאלה שלא בהכרח דוברי רוסית?

“הוא כבר מושך אנשים מתעניינים. מי שמתעניין ורואה את זה נפתח לעולם חדש. רוב הצופים, אפילו הרוסים, לא מכירים את העולם הזה. יש פה משהו חדש שהיה להם מתחת לאף ולא ראו לפני, כי אף אחד לא רוצה לראות את זה”.

היום אתה עוד מרגיש קשיי הסתגלות או שיש איזשהו יחס לא הוגן כיוצא אוכלוסייה מהגרת?

“אני לא הייתי אומר מלכתחילה שזה לא הוגן, לא? כל שינוי מקום, שינוי שפה, שינוי כלשהו בחיים זה קשה. כל אחד לוקח את זה בצורה אחרת. הסרט שלנו זה לא איזושהי בכיינות של לקחו לי, שתו לי, דפקו לי, ממש לא. זה אנשים והסיטואציות שהם נתקלים בהן עקב המעבר, וגם איפה שהם נמצאים בחברה. אשתי היא עובדת סוציאלית שעובדת עם נוער, ואני מכיר את המספרים והמציאות. זה שכבה שלמה, לא רק של דוברי רוסית, גם אתיופים ומרוקאים במצב מאוד מסוכן של מצוקה, ואף אחד לא לוקח על זה אחריות. מה שרואים בסרט זה ממש מה שקורה ברחובות, במיוחד עם שכבת האוכלוסיות האלה. בסופו של דבר, האנשים האלה הם בסך הכול גם אנשים עם לב שדופק, ויש להם רגשות וחלומות, ואנחנו פשוט רצינו להראות את זה. לבוא ולשבור קצת סטיגמות”.

אתה מעוניין להמשיך להתעסק באותו נושא ביצירות הבאות שלך?

“בינתיים לא. אני כרגע מרגיש שסיימתי את השליחות שלי בעניין הזה, ואני רוצה להמשיך הלאה. יש לי נושאים אחרים. עכשיו למשל אני עובד על פרויקט על צ’רצ’יל ומלחמת העולם השנייה עבור ‘כאן 11’. כרגע אני עושה קולנוע של מה שמעניין אותי באותו רגע. היה לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה, עשיתי שלושה סרטים, טרילוגיה: ‘החולמים מבבילון’, ‘אף אחד חוץ מלבדנו’ (סרט קצר, גם הוא בהשתתפות ולאד דובינסקי, “מיקסר” ורנאט חסנוב), ו’כאן ועכשיו’ שסגר את זה”.

את הסרט ניתן לראות בבתי הקולנוע, גם באשדוד. 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר