צילום: פבל

הצלצול הגואל: הפורשים ממערכת החינוך מדברים

הם עבדו במערכת החינוך ונתנו את הנשמה לילדים, אבל אחרי הרבה מאוד שנים הגיעו לרוויה. חלקם חשו שחיקה בלתי נסבלת עד כדי כך שלא יכלו עוד. עכשיו הם מדברים, ויש להם הרבה מה לומר. דבר הפורשים — פרויקט מיוחד

פורסם בתאריך: 8.8.19 16:12

“משאירים אותך בודד במערכה. זה מה ששבר את רוחי”

מיכל חזוט פרשה בימים אלה לאחר 33 שנות הוראה במקיף א’ באשדוד שבו שימשה גם יו”ר ועד המורים

מיכל חזוט

מדוע בחרת לעסוק בחינוך?

“אני עצמי למדתי במקיף ב’ בעיר. בצעירותי הלכתי ללמוד באוניברסיטה ותוך כדי הלימודים החלטתי שאהיה מורה, בעצם התגלגלתי לזה. עשיתי סטאז’ במקיף א’ אצל אסתר כהן, ומנהל בית הספר דאז משה מרון ז”ל קיבל אותי לעבודה. משה היה דמות להערצה עבורי. היסטוריה זה מקצוע שמאוד אהבתי כתלמידה וגם תורה שבעל פה. הגשתי לבגרות בשניהם”.

מה עשית בתפקידך האחרון?

“מורה להיסטוריה ותושב”ע במקיף א’, מגישה לבגרות. אפילו לא קיבלתי עדיין את מכתב הפרישה הרשמי. זה ממש טרי”.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“כל שנותיי עבדתי במקיף א’. הגשתי לבגרות בהיסטוריה ותושב”ע, הייתי גם מחנכת עד לפני שבע שנים, לימדתי גם בחטיבת ביניים וגם בחטיבה העליונה. בנוסף, הייתי 23 שנים בוועד מורים, עד סוף השנה האחרונה הייתי גם יושבת ראש ועד המורים בבית הספר, בהתנדבות כמובן. אני גם פעילה בהסתדרות המורים ובתנועת נח”ל בראשות גילה קליין”.

מדוע פרשת?

“מאוד אהבתי את המקצוע, בכל יום קמתי בשמחה ואהבה, יצרתי קשר מצוין עם תלמידיי, שעדיין זוכרים אותי בחיבה. במשך שנות עבודתי התחלפו חמישה מנהלים ומנהלות, ובכל התקופה רק פעם אחת לקחתי שנת שבתון, תוך כדי עשיתי גם תואר שני והתפתחתי. אבל בשלוש השנים האחרונות המצב השתנה. טשטוש הגבולות בין מורה לתלמיד, אלימות מילולית, העומס הרב, חוסר כבוד של תלמידים, והכי חשוב המערכת לא עומדת מאחורייך. אם פעם היית בבעיה, ידעת שיש לך גיבוי, אבל היום זה לא ככה, משאירים אותך בודד במערכה. למעשה, אפשר להגיד שזה מה ששבר את רוחי”.

האם חשת שחיקה?

“חשתי שחיקה בצורה קיצונית, עד כדי כך שהיה לי קשה להכיל את התלמידים והבנתי שמוטב שאפרוש, גם לטובתי וגם לטובתם”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד?

“באופן עקרוני, מינהל החינוך מקדיש המון משאבים, וראש העיר יחיאל לסרי משקיע המון בחינוך. הכיתות קטנות, ויש הרבה אפשרויות לתגבר בלימודי בגרות, דני קליין ראוי לשב, בהשקעה במקיף א’, שהוא ביתי”.

צילום פבל. תודה למיקי ספרים

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ?

“מערכת החינוך בארץ מאוד השתנתה, מאוד מעמיסה, שוחקת, לוחצת, לא מתגמלת. אם אחרי עשרות שנות עבודה ותארים באוניברסיטה הגעתי לשכר לא מתגמל ביחס להשקעה והנתינה, אני יוצאת כל כך שחוקה, זה אומר דרשני, ושתבין, אני מורה חזקה, שלא נשברת בקלות”.

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“שחוק, ירוד, הילדים שלי מאוד התביישו שנשארתי במערכת”.

טיפ לקולגות שממשיכים בתחום?

“כל עוד אתם אוהבים את מה שאתם עושים — תישארו, אבל ביום שאתם מרגישים שהגעתם לנקודת האל חזור, נקודת המחנק, כמו שאני הגעתי, אין לכם מה להישאר, זה לא טוב, לא עבורכם ולא עבור התלמידים”.

תמליצי לילדייך ונכדייך להיכנס לתחום החינוך?

“לא. יש לי בת רופאה, בת נוספת שעושה דוקטורט בכימיה ובן מוכשר שפנה לתחום אחר. כשראיתי מורות שעשו הסבה והגיעו אלינו לבית הספר שאלתי, ‘מה אתן עושות פה?’ חלקן התייאשו אחרי כמה חודשים ועזבו”.

ומה עכשיו?

“אנוח, אתנדב בוויצ”ו, אעשה ספורט, אמצא לי זמן לבלות וליהנות עם המשפחה, וגם אשמח לעזור לחברותיי המורות בכל מה שירצו ואוכל. עכשיו אני יוצאת לחופש הגדול באמת, יוצאת לאזרחות”.

“הורים, הילד צריך גבולות. סִמכו עלינו ותנו לנו לעשות את העבודה”

רינה גל, בת 56, נשואה ואם לשלושה, סבתא לשלושה ואחד נוסף בדרך. פרשה בסוף שנת הלימודים היוצאת אחרי 35 שנה במערכת בתפקידה האחרון: מנהלת בית הספר היסודי קשת באשדוד

“נולדתי להיות מורה, זה בדם שלי”. רינה גל

למה בחרת לעסוק בחינוך?

“החינוך הוא בנשמתי וזורם בעורקיי, אני פורשת לאחר עשייה ברוכה”.

למה בחרת לעסוק בחינוך?

“נולדתי להיות מורה, כבר בכיתה ח’ ידעתי, זה בדם שלי. גם פנינה אחותי מורה וספרנית במקיף ג’. בתיה, אחותי הצעירה, הייתה מורה לגיאוגרפיה במקיף א’ אבל כבר מזמן עברה לעבוד בבנק טפחות”.

מדוע פרשת?

“הגעתי לרוויה. אני טוטאלית ונותנת את כל כולי לעבודה, חשוב היה לי לסיים כשאני בשיא, כשהבאתי את בית הספר להצלחות ואני משאירה מקום מבוסס, מצליח, בעל תרבות ארגונית חזקה. העבודה בבית הספר נהדרת, מספקת, משמעותית, אך לא פשוטה בעליל, מאוד מורכבת ולעיתים יש רעשי רקע שמוסיפים על המורכבות. לדוגמה, הקשר עם ההורים. הם יכולים להיות גוף תומך ושותף לקידום הילדים, אך לפעמים ההורים מתערבים מדי וגוזלים אנרגיות שהיו אמורות להיות מופנות לילדים. זו החמצה וחבל”.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“במשך 11 שנים הייתי מנהלת: ניהלתי שש שנים בבית ספר ארזים, יצאתי שנה אחת לפיקוח ארצי, חזרתי לאשדוד וניהלתי חמש שנים את בית ספר קשת. את דרכי התחלתי בבית ספר המגינים והמשכתי להדר עד לסגירתו, שם הייתי גם סגנית. בנוסף, הייתי מדריכת מחשבים ארצית”.

האם חשת שחיקה?

“לא, יש לי אנרגיה ושקלתי רבות אם לצאת או להישאר. כאמור, היה חשוב לי לצאת בשיא, ואני מודה שמדי פעם כשקרה אירוע איזוטרי בשל תגובות ודרישות הורים לא הגיוניות נוצר מצב בו העכבר הפך הר וכה הרבה נדרש לעשות כדי להרגיע הורה, זה עורר מחשבות שאולי כבר שבעתי מכך”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד?

“אנו נהנים משותפות בין משרד החינוך למינהל החינוך ומשילוב כוחות לקידום המערכת. ראש העיר, ראש מינהל החינוך אריה מימון ומנהלת אגף יסודי מרטין עובדיה תמכו וסייעו בכל הנדרש לכל אורך הדרך. הרשות תמיד פתוחה להצעות, מגיעים לביקורים, ראש העיר נענה לבקשתי לזרז את הקמת אולם הספורט, יש אוזן קשבת והרבה מעבר לזה. עוד דבר שחשוב לציין: מקרי האלימות בבית הספר שלי ירדו, אבל ברמה ארצית תופעת האלימות במערכת החינוך הולכת ומחמירה”.

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ?

“קיימת בעיה המעמיקה עם השנים. כל שר חינוך הנכנס לתפקיד מנסה להביא את האג’נדה שלו ואת הרפורמות שלו. הרבה מאוד הנחתות, שינויים, אין המשכיות. אני חושבת שצריך שר חינוך שהוא לא אדם פוליטי, אלא איש מקצוע מתוך מערכת החינוך או לחלופין שר הממשיך את דרך חברו ומעמיק. דבר נוסף: מנהלים עסוקים יותר מדי בלהדוף ולהתגונן”.

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“גרוע מאוד. ההורים מרשים לעצמם להתערב, להלין, להגיע לערכאות גבוהות, כי אין אמון. כיתות עמוסות, הדיפרנציאליות בתוך הכיתות הולכת ומחריפה, וזה עוד יותר מקשה. השנה יתחילו ליישם את חוק החינוך המיוחד בכיתות הרגילות, תלמידי חינוך מיוחד ישולבו בכיתה רגילה, והמורה, שלא קיבלה הכשרה מתאימה, תצטרך להתמודד ולתת לתלמידי החינוך המיוחד שישולבו בכיתתה את המיטב ואת המענה הנדרש מבלי שיש לה את הכלים הנדרשים, כגון הוראה מתקנת, עיצוב התנהגות”.

טיפ לקולגות שממשיכים בתחום?

“בעבר היה נהוג לחשוב שחובת הילד לחיות בתוך גבולות, ואני אומרת שזו זכות בסיסית שלו. הילד צריך את הגבולות. לכם, ההורים, סִמכו עלינו — אנו אנשי המקצוע. תנו לנו לעשות את העבודה שלנו ולכו איתנו, תצאו נשכרים. תתמקצעו במיומניות של החינוך המיוחד לכלל הצוות, זה יועיל בעבודה היום—יומית בכיתה הטרוגנית מאוד”.

האם תמליצי לילדייך ונכדייך להיכנס לתחום החינוך?

“הבת שלי שני דוסקלוביץ’ גננת ולומדת תרפיה באמנות, לא המלצתי לה להגיע לעסוק בחינוך, אבל כנראה שהגנים היו חזקים ממנה”.

מה עכשיו?

“אתמקד יותר בתחביב שלי שהוא צילום, אני מאמינה שאחזור לעבוד בחינוך באיזושהי קונסטלציה, אבל אחרי פסק זמן ומנוחה. אני מדריכה מנהלים, וכנראה שגם בזה אמשיך. אני גם רוצה לעסוק בפעילת התנדבותית, ייתכן במעון צופיה”.

“לא להתייחס באופן גורף לתלמיד כלקוח שתמיד צודק”

יעקב קוזירובסקי, מורה למתמטיקה ומחנך באוקראינה ובישראל, בן 67 מאשדוד, נשוי, אב לשני בנים וסב לשני נכדים. פרש לפני שנתיים לאחר 40 שנה בחינוך

“נהנה מהפנסיה”. יעקב קוזירובסקי

למה בחרת לעסוק בחינוך?

“מאז ילדותי אהבתי מאוד מתמטיקה ורציתי ללמוד ולהיות פרופסור למתמטיקה וללמד את המקצוע. יש לי תואר שני במתמטיקה. אומנם למדתי לתואר דוקטורט במתמטיקה, אך לא סיימתי אותו מסיבות שונות. ב-1990 עליתי מאוקראינה לחולון ואחרי שנתיים עברנו לגור בדירה שרכשנו באשדוד”.

מה עשית בתפקידך האחרון?

“הייתי מורה למתמטיקה במקיף ח’ באשדוד”.

כמה שנים עבדת במערכת החינוך?

“משרד החינוך הכיר לי רק ב-15 שנים וחצי, בהן עבדתי כמורה ומחנך באוקראינה, למרות שעבדתי שם יותר שנים. בישראל עבדתי 22 שנים כמורה למתמטיקה. סך הכול כ-40 שנים”.

איזה תפקידים מילאת לאורך השנים?

“באוקראינה הייתי גם מחנך וגם מורה למתמטיקה בבית ספר תיכון. בישראל לא הייתי אף פעם מחנך כיתה. לימדתי מתמטיקה במקיף ה’, במכללת אשדוד, במקיף בקריית מלאכי ו-19 שנים במקיף ח’, שם הייתי מהמורים הראשונים בכיתות מופת”.

מדוע פרשת?

“על רקע מצב בריאותי”.

האם חשת שחיקה?

“עד שמנהלת מקיף ח’ המעולה רוזיטה גולדשמידט פרשה לא הרגשתי שחיקה והלכתי לעבודה עם חשק ורצון. אחר כך תחת ניהולם של המנהלים שהחליפו אותה התחלתי להרגיש שחיקה”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד?

“אני מתמצא ממש רק בתחום המתמטיקה אותו אני מלמד”.

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ?

“יש בעיה עם רמת המורים במתמטיקה והשכלתם. פגשתי אמנם מורים טובים למתמטיקה במכון וייצמן, אבל הם היו כאלה שעלו מרומניה ומרוסיה. צריך לשפר את השכלת הגננות והמורים בבתי הספר היסודיים, שיהיו לפחות בעלי תואר ראשון. לצערי, היו מגיעים לכיתה ז’ תלמידים שלא ידעו אפילו את לוח הכפל, ופעמים רבות אפילו לא להשתמש במחשבון. עוד דבר שצריך לשנות זה לא להתייחס באופן גורף לתלמיד כלקוח בחנות שתמיד צודק”.

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“יש הרבה מה לשפר”.

טיפ לעמיתיך שממשיכים בתחום?

“להרחיב את השכלתם ככל האפשר”.

האם תמליץ לילדיך ונכדיך להיכנס לתחום החינוך?

“אחד הבנים שלי שף והשני מתכנת”.

מה עושה כיום?

“נהנה מהפנסיה והמשפחה”.

“שכר עלוב עם פנסיה ללא עתיד. הדימוי של המורים בקרקע”

גילה קליין (56) מאשדוד, נשואה ואם לשניים, פרשה לפני שנה בתום 33 שנות הוראה. כיום יו”ר סיעת נח”ל בהסתדרות המורים, עומדת בראש סניף ויצ”ו באשדוד

 גילה קליין. צילום: מיטל צרפתי אזוט

“התחום דיבר אליי ומאוד אהבתי את הנושא. היה לי רקע לזה. לפני כן הייתי מדריכה ומורה לבלט וג’ז. למרות שב'אורמט טורבינות' ביבנה, שם עבדתי, רצו לקדם אותי לניהול מחלקה עם תנאים טובים מאוד, אני רציתי אך ורק להיות מורה”.

מה עשית בתפקידך האחרון?

“בשנתיים הראשונות עבדתי בכנות ואחר כך במשך 31 שנים במקיף א’, שבו צמחתי כתלמידה, במגמה למשאבי אנוש וניהול והמשכתי, כמו גם כיום, בפעילותי הציבורית בהסתדרות המורים בראשות סיעת נח”ל (נציגות חזקה לעובדי ההוראה וגמלאי מערכת החינוך) אותה הקמתי”.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“חינכתי כיתות בחטיבה העליונה במקיף א’ ולימדתי במגמה הטכנולוגית למשאבי אנוש וניהול. במהלך השנים המגמה הצטמצמה ובשנים האחרונות לימדתי עברית בכיתות האולפן. במהלך השנים הכשרתי והדרכתי מורות חדשות למקצועות טכנולוגיים ויזמתי תכניות לשילוב בוגרות י”ב ממגמות טכנולוגיות להתנסות בעבודה מעשית בשטח. הייתי יו”ר ועד המורים בבית הספר ויו”ר סניף הסתדרות המורים באשדוד. כמו כן, הקמתי מרכזים להשתלמויות מורים מחיפה ודרומה”.

מדוע פרשת?

“מגיע שלב בו אתה אומר מספיק ודי. דור הולך ודור בא. תלמידות שלי שהפכו למורות, כבר היו ותיקות בבית הספר”.

האם חשת שחיקה?

“לא חשתי שחיקה, אני אדם בלתי שחוק”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד?

“אשדוד היא אחת הערים שמשקיעה משאבים בחינוך ונעשית בה עבודה רצינית. דני בעלי הוא מנהל המחלקה לחינוך העל יסודי בעיריית אשדוד, ואני רואה את עבודתו המסורה וגאה בעשייה שלו. יש הכנסה למערכת החינוך בעיר של תחומי דעת חדשים וזה מבורך. במקיף א’ פתחו למשל מגמה בשיתוף עם צה”ל”.

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ?

“יש בעיה קשה של כאוס גדול. משרד החינוך לא יודע מה נעשה במערכת. הוא פוגע במנהלים ומטיל עליהם ועל המורים עומס גדול. במקום לתת להם להנהיג ולהוביל, הפכו אותם לפקידים. זו פקידות שמנציחה פקידות. לא נותנים למנהלים גיבוי ולא מחזקים את האוטונומיה שלהם, והם מתעסקים בדברים השוליים. אין כבוד ואין הערכה למורים. מזלזלים בהם. מורים חדשים בורחים ממערכת החינוך, ומורים ותיקים שחוקים. ישבתי מספר פעמים בישיבות בוועדת החינוך בכנסת, וגם שם אף אחד לא רוצה לשמוע מה קורה במערכת החינוך".

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

"שכר עלוב עם פנסיה ללא עתיד. הדימוי של המורים בקרקע, ולנוכח מי שיושב כיום באיגודים המקצועיים אין מי שייצג אותם בכבוד".

טיפ לעמיתיך שממשיכים בתחום?

“אם לא נתקן, לא נביא כל שינוי. יש דור חדש נפלא שאוהב את מערכת החינוך ויכול להביא לשינוי. אני אומרת שהם לא יקבלו כלום מהאיגודים המקצועיים וקוראת למנהיגות הצעירה של עובדי ההוראה לקום ולעשות מעשה, לקום ולשרוף את המועדון. אין אופציה אחרת”.

האם תמליצי לילדייך ונכדייך להיכנס לתחום החינוך?

“בוודאי. אם תהיה מהפכה ויהיו שינויים, אמליץ להם המלצה חמה מאוד”.

מה עושה כיום?

“ממשיכה בפעילותי בהסתדרות המורים ומכהנת כיו”ר סניף ויצ”ו באשדוד”.

מחינוך מיוחד ליצירה בבטון

אביבה אביטל מהיישוב עזר, בת 58, גרושה, אם לשלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. אחרי 30 שנה במערכת, פרשה ופתחה עסק ליצירת כלי שתילה מעוצבים

קמה לעבודה בארבע לפנות בוקר. אביבה אביטל. צילום דיאנה ויינברג שפר

אחרי קריירה ארוכה במערכת החינוך אביבה אביטל הגיעה ליצירה בבטון. זה היה במקרה, לאחר שהחליטה שהיא רוצה שביל מבטון לבית שלה ורצתה נגיעה אישית משלה. היא החליטה ללמוד בעצמה, הסתכלה על סרטונים, ביקרה במפעלים, קראה, התנסתה והתחילה ליצור.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“עבדתי כמה שנים בערד כמורה לחינוך מיוחד במכינה לכיתה א’, אחר כך עבדתי בבית ספר עלומים באשדוד, המיועד לבעלי פיגור בינוני וב-17 השנים האחרונות הייתי מורת שילוב במקיף ד’”.

מדוע פרשת?

“מטעמי בריאות: דלקת מפרקים ובעיות שמיעה. מיציתי”.

אחת מעבודותיה של אביטל

האם חשת שחיקה?

“כן. לאורך כל השנים טיפלתי רק ביהלומי הכתר של מערכת החינוך, וזה דורש יותר תעצומות”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד ובארץ?

“אני לא יכולה לעשות אבחנה לפי המקום. אני חושבת שבאופן כללי נושא החינוך לא מקבל את המקום הראוי לו, הן מבחינת משאבים אנושיים והן מבחינת משאבים כלכליים”.

ומעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“עצוב, עגום. השכר, המעמד, היחס של הציבור ושל המערכת אליהם, הדרישות הבלתי אפשריות מהם”.

טיפ לקולגות שממשיכים בתחום?

“לעבוד כל עוד התשוקה קיימת, ברגע שהיא נגמרה — לפרוש”.

האם תמליצי לילדייך ונכדייך להיכנס לתחום החינוך?

“אמליץ לילדיי ללכת אחרי לבם, ואני יודעת שבלי שום קשר אליי הבן שלי בוחר בהדרכה וחינוך”.

מה עושה עכשיו?

“פתחתי את Jame-Tar, שבתרגום חופשי משמעו ‘לא מאוחר’. להפוך בגיל 56 לפועלת בטון זה לא מאוחר. זה עסק שבו אני יוצרת ומוכרת כלים לצמחים מבטון, מאיירת, מגוונת, צובעת, ממתגת ומדפיסה עליהם. יש לי יותר מ-70 דגמים. אני קונה מלט, מערבלת את הבטון, יוצרת תבניות שלתוכן יוצקים את הבטון, וכשהכלים מוכנים אני שותלת: בקקטוסים וסוקולנטים, עצי בונסאי ואחרים. אני בעצם יוצרת ללקוח כלי ייחודי לחלל. התחלתי כאומנית, והיום אני מוכנה להיחשב אמנית. חוץ מזה, אני סבתוש גאה ואני בזוגיות, אוהבת מאוד לטייל, אוהבת מאוד את הים, אוהבת מאוד לקרוא. הייעוד העיקרי שלי זה לשמח אנשים, אני מרגישה שאני משמחת אנשים”.

כתובת האתר שלה: www.jame-tar.co.il
בפייסבוק: ג’מה טר – יצירות מבטון – Jame Tar

“חינוך זה לא תחום שרואים בו פירות מיידיים”

שרה גבאי פנתה לתחום החינוך לאחר שפרשה משירות קבע ובתום קריירה בהייטק. בת 69 מגן יבנה, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשני נכדים

“להתייחס לתלמידים כבני אדם בוגרים”. שרה גבאי

למה בחרת לעסוק בחינוך?

“התחלתי לעסוק בחינוך בגיל מבוגר אחרי שפרשתי מצבא קבע ואחרי עבודה בהייטק. החינוך וההוראה נראו לי מעניינים. עברתי קורס הסבה למורים למתמטיקה לפורשי צה”ל, הסמכה להוראת אנגלית במכללת אחווה וסיימתי לימודים לתואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת בר אילן. בסך הכול עבדתי במערכת 14 שנים”.

מה עשית בתפקידך האחרון?

“לימדתי בתיכון רבין בגן יבנה מתמטיקה ואנגלית ופרשתי לפני חמש שנים”.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“הדרכתי מורים לאנגלית ברשת אורט”.

מדוע פרשת?

“הגעתי לגיל פרישה והחלטתי שמספיק”.

האם חשת שחיקה?

“לא”.

מה דעתך על מערכת החינוך בגן יבנה?

“בשני התיכונים יש מורים טובים שמשקיעים ורוצים שיהיה טוב. בהתחשב בתנאים זה טוב פלוס”.

מה דעתך על מערכת החינוך בארץ?

“יש דברים שאפשר לשנות, ביניהם שיסמכו על בתי הספר, על המנהלים והמורים, שהכשירו אותם בצורה טובה. יש מצבים בהם מכתיבים כל מיני דברים מלמעלה, כמו איך בדיוק צריך ללמד, וזה לא תמיד טוב”.

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“חינוך זה לא תחום שרואים בו פירות מיידיים, אלא רק כעבור שנים. זה לא מקצוע שמתעשרים ממנו, ומערכת החינוך היא לא עסק או חברה רווחית. זה מקצוע למי שאוהב ילדים ושחושב שזה חשוב לחנך ולהעביר ידע”.

טיפ לעמיתייך שממשיכים בתחום?

“להתייחס לתלמידים בתיכון כבני אדם בוגרים ולהבין שאם תלמיד עושה משהו שלילי, זה לא נגד המורה, אלא יש בדרך כלל גורמים לכך”.

מה עושה כיום?

“בתור תחביב מתרגמת תרגומים ספרותיים. בקרוב אתחיל ללמד בהתנדבות אנגלית מדוברת בחוגים לתלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ביישוב. זה יתבצע בקבוצות קטנות במסגרת פעילות של רשת המתנ”סים לגמלאים מתנדבים דוברי אנגלית . ידוע לי שדרושים עוד מתנדבים לפרויקט ותינתן להם הדרכה”.

“החינוך הוא בתחתית סדר העדיפויות”

בכור ארבל, בן 74 מאשדוד, נשוי, אב לארבעה וסב לעשרה נכדים. לפני 15 שנה, אחרי 35 שנות עבודה, בכור ארבל פרש ממערכת החינוך

“המורים הפכו לשק החבטות של כולם”. בכור ארבל

למה בחרת לעסוק בחינוך?

“גדלתי במושב שדה עוזיה של עולים מטריפולי, והייתי בין היחידים ממושבי העולים במועצה שעברו את הסקר. הודות לכך למדתי בכיתה עיונית בתיכון במועצה האזורית באר טוביה. בעקבות הצלחתי הממונה על החינוך במועצה עודד אותי ללמוד הוראה”.

מה עשית בתפקידך האחרון?

“מחנך ומורה למתמטיקה במקיף ג’ באשדוד ומורה לימאות במרכז הימי באשקלון”.

אילו תפקידים מילאת לאורך השנים?

“לאחר סיום לימודי ההוראה בסמינר למורים בנהלל לימדתי בדימונה ובמבועים, ניהלתי את בית הספר במושב השיתופי די זהב בסיני עד לפינוי היישוב ב-1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים, הייתי מחנך ומורה במספר בתי ספר יסודיים באשדוד וכבוגר מכון וינגייט לימדתי במרכז הימי באשקלון”.

מדוע פרשת?

“למען הבריאות הנפשית שלי כי הגעתי לשובע. מערכת החינוך שפרשתי ממנה הייתה שונה לחלוטין מזו שהתחלתי לעבוד בה, במטרותיה ובמוסריותה”.

האם חשת שחיקה?

“כן, שחיקה גדולה מאוד. מערכת החינוך הפכה פוליטית, ולא היו כוחות מקצועיים שגיבו את המורים. בעלי תפקידים, כמו למשל מנהלי בתי ספר, מונו תודות לקשריהם ולא תודות לכישוריהם ומשום כך היו צריכים לרצות את מי שמינו אותם. לא נשמעו דעות אמיתיות וטייחו את הבעיות”.

מה דעתך על מערכת החינוך באשדוד ובארץ?

“בניגוד לעבר, כשלא הייתה מעורבות פוליטית במערכת החינוך, כיום ניכרת בשתיהן טביעת האצבע של הפוליטיקה. למשל יעקב לוי, שניהל את מקיף ה’ לתפארת ושהגיע להישגים גבוהים ביותר, לא מונה למנהל אגף החינוך. בעיריית אשדוד העדיפו להביא מנהל מחוץ לאשדוד. בעבר היו שני שרי חינוך שנחשבו מצוינים: זבולון המר מהמפד”ל, שלא השליט הדתה במערכת החינוך, ויוסי שריד ממרצ, שלא השליט במערכת את דעותיו הפוליטיות”.

מה דעתך על מעמדם של עובדי ההוראה בארץ?

“המעמד הוא על הפנים. למורים אין גיבוי, ולמרות שלמדינה יש כסף, החינוך הוא בתחתית סדר העדיפויות”.

טיפ לעמיתיך שממשיכים בתחום?

“אם הם מוכנים להסתפק בשכר המועט, שיגלו אורך רוח וסבלנות, ואם לא, שיעברו למקצוע אחר. היום יש מבחר מקצועות שמתאימים להשכלתם של מורים”.

האם תמליץ לילדיך ונכדיך להיכנס לתחום החינוך?

“בשום אופן לא. המורים הפכו לשק החבטות של כולם. יש מקצועות שהשכר בהם גבוה הרבה יותר”.

מה עושה כיום?

“משתמש בסירה שלי במרינה לפעילותי האישית וכותב במקביל שני ספרים הקשורים לשדה עוזיה. האחד על זיכרונותיי מהמושב והשני על סיפורי המייסדים של המושב”.

“להיות בן אדם זה לא רק בגרויות”

הגננת והסופרת ד”ר כוכבה כהן עבדה 36 שנה במערכת החינוך ופרשה לפני שלוש שנים. בת 62, תושבת אשדוד, נשואה ואם לשניים

“אבי היה אומר לאימי, ‘קודם כול לימודים, אחר כך אוכל’”. ד”ר כוכבה כהן

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. בוגר קשת

    לאחר 19 שנה שבית ספר קשת קיים הואיל ראש העיר לבנות אולם ספורט , בושה ועדיין בית הספר עם חצר שבנוייה מאספלט וכורכור

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר