השעה 8 בוקר. הטלפון שלי מצלצל, זאת אתי אטיאס. “בוקר טוב” רענן נשמע מצידו השני של הנייד. היא כבר התעוררה מזמן, וממש עוד מעט תעלה על הרכבת לכיוון תל אביב. שם ימתינו לה הקולגות לעבודה החדשה שלה — יו”ר האגף למעמד האישה בוויצ”ו ישראל.
בגיל 71, עם רקורד של כמעט 40 שנה בוויצ”ו אשדוד, היא החזירה את המפתחות והחליטה לסגור מעגל, כך לדבריה, בוויצ”ו כשהחליטה להתמודד על התפקיד ואף להיבחר. מי שתחליף אותה היא גילה קליין, יו”ר סיעת נחל בהסתדרות המורים, שמבטיחה לרענן את ויצ”ו ולהכניס לתוכו נשים מסוג חדש.
אתי אטיאס נואמת
“הייעוד שלי בחיים”
אטיאס, אם לארבעה וסבתא לעשרה נכדים, נולדה בישראל בעיר חיפה, ובגיל 6 עברה עם משפחתה לטנג’יר שבמרוקו, ששם גדלה עד גיל 17. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועה ציונית מחתרתית ושבה ארצה בגיל 17 לקיבוץ רעים. שם נישאה וילדה את בנה הבכור עדן, לימים תת-אלוף בחיל האוויר. בשנת 1968 עברו לעיר אשדוד שבה ילדה וגידלה את ארבעת ילדיה.
בשנת 1982 אטיאס החלה את דרכה בוויצ”ו אשדוד. זאת לא הייתה משאת חייה, אך זה בהחלט שינה את מסלולם. “התחלתי בוויצ”ו בשנת 82’, כשעבדתי באלתא”, נזכרת אטיאס. “דינה נקש ז”ל לא נתנה לי מנוחה עד שהביאה אותי לשם. באתי, ראיתי ונוצחתי”.
בשנים 1993-1982 אטיאס התנדבה בוויצ”ו, ראשית בגיוס משאבים ובהמשך כיו”ר ויצ”ו אשדוד וסגנית מחלקת ארגון בוויצ”ו ישראל. “די מהר הבנתי שזה הייעוד שלי בחיים, מה שהוביל אותי לעזוב את אלתא בגיל 41. היינו זוג צעיר עם ארבעה ילדים שהתקיים בזכות עבודה קשה, ובהחלטה הזאת הורדתי חצי משכורת שנכנסה הביתה”.
זאת הייתה, היא מעידה, התחנה הראשונה שלה בפיתוח המודעות והתודעה הנשית הפמיניסטית שלה, שהובילה אותה למחויבות עמוקה לקידום אלפי נשים בעיר אשדוד במשך יותר משלושה עשורים.
בשנת 1993 אטיאס התמודדה למועצת העיר יחד עם אייל בן שמחון באשדוד נטו ונבחרה לתפקיד חברת מועצת העיר שתי קדנציות ברציפות.
“קיבלתי את מועצת הנשים והיחסים הבינלאומיים. במסגרת התפקיד חתרתי להעלאת תחום מעמד האישה לסדר היום העירוני, השגתי תקציבים ראויים לנושא שאפשרו לי פעילות רבת היקפים. לדוגמה, השגתי תקציב הפעילות לקידום נשים הגבוה ביותר בישראל, מאות נערות השתתפו בפרויקט נ.מ.ש (נוער מוביל שינוי) בשיתוף משרד החינוך, ארגנו עשרות סדנאות וכנסים מדי שנה לקידום נערות למדעים, שנבחר כפרויקט מצטיין מטעם הטכניון, הקמנו אנדרטה ייחודית ויחידה במינה לזכר קורבנות האלימות המשפחה, הקמת תיאטרון נשים שפעל למען העלאת המודעות לתרומתן של הנשים להקמתה של העיר אשדוד ועוד”.
בשנת 2011 אטיאס הובילה מהלך אסטרטגי לקראת הפיכת אשדוד לעיר ידידותית לנשים. בשנת 2005 קיבלה את התואר “יועצת מצטיינת פורצת דרך” מטעם השלטון המקומי ובשנת 2016 את תואר יקירת העיר.
ב-1998, לאחר שסיימה את תפקידה כחברת מועצת עיר, כיהנה אטיאס כיועצת ראש העיר לשוויון מגדרי עד לשנת 2014. “אני הייתי הראשונה בארץ שהתמנתה לתפקיד מסוג זה”, מסבירה אטיאס.
בסוף שנת 2015 נעתרה לבקשה למלא שוב את תפקיד יו”ר ויצ”ו אשדוד. “לפני שלוש וחצי שנים שוב חזרתי לתפקיד יו”ר ויצ”ו, אבל לא התכוונתי בשום אופן להמשיך עוד קדנציה שם, למרות שניתן לכהן כיו”ר שתי קדנציות ברציפות”, מסבירה אטיאס. “קיבלתי את ויצ”ו בסוף ,2015 והייתה הרבה עבודה והתמודדויות, ביניהן הביגודית שהציפה את הסניף ונדרשה לסדר וארגון”. הביגודית, חנות שבה נמכרים בגדים שנתרמו במחירים סמליים, היא אחת הדרכים היצירתיות של ויצ”ו לייצר כסף מתוך הבית נוסף לתמיכה השנתית של עיריית אשדוד.
“לצאת לגמלאות בגיל 72”
“הדבר הראשון שעשיתי בתחילת הקדנציה האחרונה שלי”, אומרת אטיאס, “היה להביא לעיר תכנית שנקראת ‘סדר חברתי חדש’, העצמה של מנהיגות פוליטיות וקהילתיות. המשכתי עם העזרה לנשים בהליך גירושין שקיבלו תמיכה אצלנו ועם הפרויקט לנשים חד הוריות שהתחלתי בעירייה — פתיחת סדנאות וקורסים שיעזרו להן לחזור למעגל העבודה ושינהלו את עצמן תקציבית נכון”. בנוסף, אטיאס שמה דגש גם על העצמת נשים בגיל הבכיר — פעם בשבוע הן נפגשו להרצאות ופעילויות שונות.
במסגרת ויצ”ו אטיאס קיימה גם פרויקט מיוחד “פנינים” עם בית הספר אילנות — העצמה לבנים דרך מדעים ופרויקט “עוצמה צעירה” — העצמת צעירות בעזרת צילום.
אתי אטיאס ופעילות בסניף ויצו אשדוד
כאמור, אטיאס ידעה שזאת תהיה בקדנציה האחרונה שלה, אך לא תיארה לעצמה שבמקום להיפרד לתמיד מוויצ”ו, היא תעביר להילוך גבוה ותתמודד על תפקיד ארצי.
“ישבתי בסניף באשדוד והתחלתי לחפש מחליפה”, היא מספרת. “התכוונתי לצאת לגמלאות בגיל 72”. אך החיים ניווטו אותה למקום אחר. “פתאום התחילו טלפונים שאני חייבת להתמודד לתפקיד יו”ר האגף למעמד האישה”. לאחר לבטים, ולאחר שגדי בעלה עודד אותה להתמודד לתפקיד, היא החלה את מסע הבחירות שלה. “חציתי את הארץ, הגעתי לסניפים רבים, וממש עשינו קמפיין. התמודדתי מול אישה חזקה, סגנית אלוף בדימוס, וב-27 במאי זכיתי”.
ויצ"ו (WIZO — ראשי תיבות באנגלית של ארגון נשים ציוני בינלאומי, Women’s International Zionist Organization) הוא ארגון נשים יהודיות בישראל ובעולם שנוסד ב-1920 בבריטניה. חזונו: חברה ציונית-הומניסטית המבוססת על שוויון הזדמנויות בדגש על חינוך ורווחה לנשים, ילדים ונוער תוך שיתוף פעולה עם יהדות התפוצות. זוהי תנועה ציונית בינלאומית א-מפלגתית ועצמאית כלכלית של נשים מתנדבות. התנועה מובילה לשינויים למען שיפור החברה בישראל, תוך שימת דגש על קידום מעמד האישה, שוויון בחינוך, רווחת המשפחה ותמיכה באוכלוסיות חלשות.
התפקיד של אתי הוא בהתנדבות מלאה. “ממש כמו במועצת העיר, אנחנו ממונות על תחומים, מובילות את המדיניות, יוזמות רעיונות חדשים ובעיקר מטפלות בסניפים שיש בארץ”.
“לצערי, מועצת הנשים לא קיימת”
מטרתה הראשונה של אטיאס בתפקידה החדש היא להגיע לכל 50 הסניפים של ויצ”ו ולהביא מניסיונה לשיפורם וחיזוקם בנושא מעמד האישה. “אני רוצה להביא את ויצ”ו לאלף השלישי עם דגש גם על פמיניזם מזרחי ופוסט פמיניזם. היום צריך לדעת שמטפלים גם בחולשות וגם בעוצמות של הנשים, והמטרה שלי העיקרית להפוך את ויצ”ו למוביל שינוי”.
למה את צריכה את זה בשלב הזה של חייך?
“אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי ולוויצ”ו – לתרום את כל מה שאני יודעת ולתרום למקום ששינה לי את החיים. בנוסף, זה נתן לי משמעות — כשהייתי בת 12 קראתי את אנה פרנק וביומן שעדיין נמצא אצלי כתוב לי: ‘אולי זה לא נורא למות צעירה אם את משאירה חותם’. לא רציתי להיות עוד אחת, אני חייבת לקום בבוקר עם מטרה. בשנה הראשונה שסיימתי את תפקידי בוויצ”ו זה היה מצוין ליהנות מהגמלאות, אבל לא יכולתי יותר. נכון, אני כבר לא ילדה, אני זקנת השבט, הכי מבוגרת שם. המטרה שלי היא להחזיק את הארבע שנים האלה, שהשם ייתן לי את הכוח”.
מה דעתך על מעמד האישה באשדוד ועל ממשיכת דרכך אהובה עמרם?
“כל אחת משאירה את חותמה ולכל אחת יש את דרכה להתמודד עם הבעיות של מעמד האישה באשדוד. אני מאוד שמחה שפרויקט למדעים, לדוגמה, ממשיך להתקיים, ויש גם רעיונות חדשים שהיא מובילה, ואני מקווה שזה ימשיך לפרוח, לדוגמה הובלת נשים להתמודד עם הדיגיטל”.
מה דעתך על הנציגות הנשית בפוליטיקה באשדוד?
“בשנת 2005 התקבלה החלטת מועצה, בעקבות החלטה ארצית, לייצוג הולם בוועדות, תאגידים ודירקטוריונים עירוניים. אני באתי בבקשה לצבי צילקר שיהיו לפחות 40% נשים, קיבלתי 30% בוועדות. מאחר ולא היו מספיק נשים מסיבות קואליציוניות, קיבלתי אישור לשלב נשים ממועצת הנשים, בה היו פעילות כ-30 נשים. הן נכנסו כמשקיפות, הייתה להן הזכות להיות מעורבות, אך לא ניתנה להן זכות הצבעה. לצערי, מועצת הנשים לא קיימת כבר”.
למה?
“כשהתחלתי את התפקיד כחברת מועצה, הייתה מועצת נשים מ-93' שהיה גוף התנדבותי. ב-98' יצא חוק היועצות, ועבדתי כיועצת ראש העיר לענייני נשים בהתנדבות והמשכתי להיות יו״ר מועצת הנשים שהמשיכה להתקיים. ב-2003 התמניתי לפי בקשת ראש העיר ועל פי חוק ליועצת ראש העיר בשכר והשארתי את מועצת הנשים, כי הקבוצה המשיכה להתארגן. אני מניחה שאהובה פועלת במתכונת העכשווית כפי שפועלת בכל הארץ, שהן מנהלות את המחלקה לשוויון מגדרי”.
“ב-2013”, ממשיכה אטיאס, “הוחלט להקצות תקציב בראייה מגדרית, וכל אגף בעירייה היה צריך להגיש פרויקט שקשור לנושא. לדוגמה פרויקט המדעים שתוקצב גם מאגף החינוך, היחידה לאסטרטגיה בראשות אסתי פילוס, שהוציאה חוברת על נתונים סטטיסטיים על נשים. היה גם מקרה בו נשים דתיות באו להתלונן על כך שכשהן הולכות למקווה, הן צריכות לחלוף על פני מקומות חשוכים ומטרידים אותן. דינה בר אולפן יצאה לעשות סיור לאתר את המקומות הללו. בכלל, באותה שנה כתבנו חוברת עם כל מה שכל מחלקה צריכה לעשות בכדי שהעיר אשדוד תהיה עיר ידידותית לנשים — יותר פינות החתלה, שירותים ציבוריים ועוד. כשכתבנו את החוברת, רק התחלנו וזה היה ניצן. בינתיים מונתה ממונה על מעמד האישה, עו”ד אורית אלמוזלינו, אני מברכת על כך, היא מלאת מוטיבציה ויוזמה ומאוד התרשמתי ומאחלת לה הצלחה”.
תהיה לנו ראשת עיר?
“זה שיש לנו סגנית ראש עיר (שרון מרק, מ”ב) זה חצי חלום שהתגשם. אישה צעירה ששוברת את כל הסטיגמות, אישה עם ארבעה ילדים קטנים ששברה את המחסומים. היא אישה ראויה, וזה נותן לי תקווה. אם הייתי שואלת אותי לפני שלוש שנים, לא ראיתי אפשרות לראשת עיר באשדוד — היום כבר כן”.
“ימים יגידו”
כאמור, מי שתחליף את אטיאס היא גילה קליין, 56, יו”ר סיעת נח”ל והאופוזיציה בהסתדרות המורים. קליין נשואה לדני, מנהל אגף החינוך העל יסודי בעיריית אשדוד, ואימא לשניים. “אני חיזרתי אחרי גילה הרבה זמן”, מספרת אטיאס. “לבסוף היא נעתרה לי ואת המינוי תקבל באופן רשמי ב-1 ביולי בסניף ויצ”ו אשדוד, עם נציגות מוויצ”ו ישראל”.
קליין מספרת כי החיבור שלה לוויצ”ו מתחיל ברצון לתרום. “כל בקשה של אנשים שהם תורמים ושאכפת להם מהקהילה נענית תמיד בחיוב”, מסבירה קליין. “אני מכירה את העשייה הברוכה של אתי, היא יושבת עליי כבר כמה חודשים, והרצון להמשיך לתת לתושבי אשדוד התחבר לי לנקודה אחת”.
איזה שינויים תרצי להכניס לוויצ”ו?
“אני רוצה להכניס קהילות חדשות לשם — התייחסות לא רק לנוער בסיכון או לנשים חד הוריות, אני רוצה להביא קול חדש וחזק עם הרבה אנרגיות של נתינה. ברצוני להכין תכנית סדורה, אם זה נושא של סדנאות להעצמה ופיתוח קריירה לנשים מתבגרות, להוסיף תכנים חדשים כמו עורכי דין נוספים שייתנו סיוע בתחומים רבים, הורות ונוער, פעילות ענפה למתן הזדמנות שווה לחינוך ילדים, בית חם לנערות בסיכון ועוד”.
עם החלטתה של קליין להצטרף לוויצ”ו, היא מספרת כי מיד רתמה את חברותיה. “כתבתי הודעת סמס לחברות שלי ושאלתי כיצד כל אחת יכולה להירתם בפעילות ההתנדבותית. כולן מיד הגיבו וביקשו לתרום מזמן בתחומים שונים כמו שירה, אמנות, הרצאות, עיצוב שולחנות, אני גאה בנשים האשדודיות וברצון של הנשים לנתינה”.
האם תתמודדי שוב על ראשות הסתדרות המורים?
“ממשיכה בכל פעילותי הענפה בכל התחומים, ימים יגידו”.
לסיום קליין קוראת לכולם להירתם ולהתנדב בבית החדש שלה — ויצ”ו: “אני קוראת לכל מי שחושבת שיכולה להירתם למתן הקהילה לבוא ולקחת חלק. ויצ”ו תהיה פתוחה לקהלים נוספים וחשוב לי לפתוח את היריעה הזאת לכל הקהלים, כולל נשים חזקות”.
