חזרה לשורשים: אושרית בירודקר. צילום: מיטל גרין
חזרה לשורשים: אושרית בירודקר. צילום: מיטל גרין

השיבה להודו: הסיפור של ד"ר אושרית בירודקר

מסע לתת היבשת שבו השתתפה לפני עשור, הצית בה מחדש את תחושת השייכות שלה. מאז היא קשרה את גורלה באותה מדינה שממנה הגיעה משפחתה, עשתה דוקטורט והפכה לפרשנית מבוקשת. היא הקימה עם צעירים נוספים בקהילת יוצאי הודו בארץ ארגון חברתי, והחלום הבא: סדרת טלוויזיה משלה. יש לה הרבה תכניות והיא רק בת 30

פורסם בתאריך: 19.4.19 19:55

ייתכן שכבר נתקלתם בשמה של ד”ר אושרית בירְוַדקר מאשדוד. אחרי הכל ולמרות גילה הצעיר, היא מרואיינת די מבוקשת בטלוויזיה וכותבת טורים בעיתונות.

בירודקר רק בת 30 וכבר מחזיקה בתואר ד”ר, לאחר שעשתה מסלול ישיר לדוקטורט במדע המדינה ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בר אילן. עבודתה שקיבלה לאחרונה את חוות הדעת החיובית מחבר השופטים שבחנו אותה, עוסקת במהגרי עבודה שהגיעו מהודו לערב הסעודית. כיום היא נחשבת מומחית בולטת להודו.

להגדרתה, היא אדם של ניגודים. היא הייתה חנונית מגניבה בבית הספר, כלשונה, אחת שבדרך כלל מסתדרת עם כולם. עם זאת, בחוויה שלה היא הייתה ונותרה גם סוג של עוף מוזר.

"ללכת במקומות שבהם עוד לא דרכו"

בירודקר נולדה באשדוד ב-1988, הבת הבכורה בין שלוש בנות. גדלה ברובע ח’ ובשלב מסוים עברה עם המשפחה לרובע הסיטי. היא למדה בצמח א’, המשיכה בהיובל ובמקיף ז’. “תמיד הייתי חביבת המורות”, היא מעידה. “היה לי קשר מדהים איתן, וכמה מהן עיצבו את מי שאני היום. בעיקר משמעותית עבורי חוויית הלימוד בצמח: חינוך סובלני, הומאני, אוניברסאלי. אני חושבת שעד היום יש בי נפש של אמן”.

מרגישה קצת עוף מוזר, אושרית בירודקר. צילום מיטל גרין

בצבא שירתה במודיעין ולא כל כך אהבה את המסגרת. “הרגשתי מוקפת בחומות, חנוקה, זה הרג אותי. מה שהחזיק אותי באותה תקופה היה קריאת ספרים”, היא מספרת.

בכלל, היא לא מתרשמת יותר מדי מדרגות ולא פעם אמרה למפקדיה ולמנהלים בעבודה את מה שחשבה עליהם. היא ביקורתית, גם ואולי בעיקר כלפי עצמה. תמיד חושבת שאפשר לעשות יותר טוב. “למרות הביקורתיות שלי תמיד היה לי טקט, נימוסים ודיפלומטיה, זה חלק מהחינוך ההודי-בריטי שעליו גדלתי”, היא מאבחנת.

הד”ר אישה אמביציוזית ותחרותית וכמעט בכל מקום התבלטה והצטיינה, גם בלימודים (הסטטוס שלה בוואטסאפ הוא Veni, Vidi, Vici — באתי, ראיתי, ניצחתי — ביטוי המיוחס ליוליוס קיסר). התשוקה שלה היא לחדש, לגלות, להביא לידי ביטוי את המקוריות והיצירתיות, לעשות דברים שעוד לא נעשו, “ללכת במקומות שבהם עוד לא דרכו”, כהגדרתה.

לפני שהחלה את לימודיה הגבוהים השתתפה במשלחת של משרד החוץ להודו, המדינה שבה נמצאים שורשיה, שממנה עלו הוריה ומשפחתה לארץ.

“חשבתי שאני אראה קבצנים כל היום ודברים נוראיים, והחוויה הייתה אחרת, היא הראתה גם את הרע וגם את הטוב. אז בעצם הבנתי שגורלי נקשר במדינה הזאת”.

בירודקר מפרשנת את ביקור רה"מ ההודי מודי בישראל בתוכנית לונדון וקירשנבאום – צילום מסך ערוץ 10

באקדמיה, מתארת בירודקר, היא מוקפת בגברים: “אני עובדת בעיקר עם חוקרים ופרופסורים גברים, הסביבה הזו, במדע המדינה ולימודי המזרח התיכון, גברית בעיקרה. גם התחומים שקשורים, כמו חוץ, אסטרטגיה, ביטחון, הם בעלי ניחוח גברי”.

וכשאת מוקפת גברים בישיבה כזאת או אחרת, זה מחמיא, לא?

“זה גם מחמיא, זה נחמד ולא נחמד. הייתי מעדיפה שיהיו עוד נשים, זה יהפוך את הסיטואציה לנוחה יותר”.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

 

לא רק מגדל השן

במקביל ללימודים נכנסה לעשייה חברתית ונמנתה עם קבוצת הצעירים “אשדוד מתעוררת” שניסו לפעול לחיזוק ההשכלה הגבוהה וקידום עיר מגוריה בעיקר בניסיון להופכה לאבן שואבת לדור הצעיר. במהלך לימודי התואר הראשון כבר הפכה לרכזת בקרן החינוך אייסף.

היא נמנית עם מקימי קבוצת פעילים מהעדה ההודית בארץ בשם “הדור החדש”. “כולנו הרגשנו בשלב מסוים בחיים שהיותנו חלק מהקהילה ההודית הוא מרכיב חשוב בזהות שלנו”, מעידה בירודקר. “המטרה היא לפעול למען הקהילה, גיוס משאבים גדולים יותר, לקדם תהליכים, למשל במה שקשור למעמד האישה. זו קהילה מאוד שמרנית ואנחנו מצליחים לארגן כנסים ופעילויות”.

כמה מונים יוצאי הודו בארץ?

“140 אלף”.

כשאומרים את המילה “קהילה” על עדה כזו או אחרת בישראל, יש באמת דבר כזה?

“לכל עדה יש מאפיינים ייחודיים משלה. היום יש לי חברים הודים בכל העולם. אני זוכרת שבפעם הראשונה שלי בלונדון ראיתי מסביבי מלא הודים והרגשתי שאני לא מיעוט כזה מבוטל. ראיתי הרבה מסעדות הודיות, שבישראל זה לא כזה מקובל. עד היום זו שאלה למה המטבח ההודי לא תפס בארץ.

אושרית בלבוש הודי מסורתי

“כשהגעתי להודו במשלחת ההיא, מהר מאוד הרגשתי בבית והבנתי שבזה יעסוק המחקר שלי. זיהיתי את החשיבות של הודו עוד לפני שזה היה כל כך מקובל כמו היום, כשמדברים על הודו כמעצמה וכולם רוצים להתקרב אליה”.

מה משותף בינך לבין צעירה הינדואית או מוסלמית בהודו?

“הערכים, השפה, התרבות”.

את דוברת הודית?

“אני יודעת קצת מהבית ושיפרתי את השפה במהלך הלימודים”.

למה זה חשוב שכל אחד ידע את השפה של המדינה שממנה הגיעו ההורים או הסבים שלו?

“זה כלי, זה ידע. כשהייתי בהודו בפעם הראשונה ,הרגשתי שמשהו חסר לי בגיבוש תחושת הביתיות. פתאום הבנתי שיש עוד מקום בעולם שבו אני יכולה להרגיש שייכת. מכיוון שיש יותר ממיליארד הודים בעולם, רבים מהם גם מחוץ לתת היבשת, אני יכולה להרגיש שייכת בהרבה מקומות”.

חרדה לפרטיותה, ד"ר אושרית בירודקר

איך הגיבה המשפחה בהתחלה? 

“הם חששו שלא אשרוד את זה. אבל כשהחששות התפוגגו, הם גם היו בתוך זה. אני מחוברת למוזיקה הודית ולקולנוע הודי ובכלל לתרבות ההודית”.

למה בחרת לחקור דווקא את יחסי הודו וסעודיה?

“לא מעט בהשפעת המנטור שלי בלימודים”.

והיית שם?

“בהודו כן, בסעודיה לצערי לא התאפשר. בתור ישראלית, זה קצת מסובך”.

מה גילית במחקר?

“אחד הדברים שגיליתי הוא שצבע עור משחק תפקיד מרכזי. מי שכהה יותר נחשב נחות יותר בעיני הסביבה האסלאמית”.

ספר או סדרה? למה לא גם וגם?

בירודקר שואפת לפרסם ספר, אולי בהתבסס על הדוקטורט שלה. כבר מגיל צעיר, היא מספרת, חלמה להוציא ספר, אך בצעירותה חשבה על רומן. מי יודע, אולי גם זה יקרה.

“החלום הבא שלי הוא לעשות סדרת טלוויזיה”, היא מגלה. “זה עולם שמסקרן אותי. אני אוהבת גם וגם וגם. חשוב לי לא לחיות בתוך בועה אקדמית, אלא גם להיות מעורבת בעשייה ציבורית, חברתית וגם בנגיעה אקטואלית”.

דיברת על סדרה – לכתוב או לשחק?

“אני לא יודעת (צוחקת). האמת היא שכבר כילדה רציתי להיות שחקנית, אבל אימא שלי קצת בלמה את זה. בהופעות ובטקסים הייתי רוקדת ומשתתפת בשורה הראשונה”.

את שואפת בעצם להופיע גם בתכנית של ירון לונדון, אבל גם אצל גיא פינס.

“(צוחקת) אני לא חושבת שזה רע. זה בסדר לקרוא את “הארץ” וגם את המקומון שבו אתה עובד”.

תודה.

“זה לא מתוך זלזול. גם ריאליטי זה לא בהכרח רע. אני חושבת שאדם צריך להיות מודע לעולמות השונים שמתקיימים בסביבתו”.

ואם יציעו לך, תלכי?

“אני אדם מאוד פרטי ולא אוהבת שיודעים עליי יותר מדי”.

אז ספרי לי משהו שלא יודעים עלייך.

“אני לא יכולה, אין מה. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם המצלמה כשאני באה להתראיין בכל מיני מקומות. ועוד משהו – אני קצת הודית פולנייה”.

על מה מזמינים אותך?

“מה שקשור להודו, כולל למשל התחממות היחסים בין נתניהו למודי, וב’הארץ’ אני כותבת ניתוח מדיני על יחסי חוץ עם הודו”.

עבדה גם במחלקת מדיניות, מחקר ויחסים בינ"ל במשרד הכלכלה, בירודקר. צילום מיטל גרין

על דעותיה הפוליטיות היא לא מוכנה לדבר. 

“התחממות היחסים בין ישראל להודו גרמה לגאוות יחידה בקהילה בארץ. אנשים הולכים עם ראש מורם. פתאום לא מדברים על הודו רק בהקשרים של עוני ונחשלות של עולם שלישי. בהתחלה הישראלים לא התעניינו בכתבות או בפרשנויות על הודו. היום זה שונה, כלי התקשורת מתעניינים וצמאים למידע. כך שהדברים מורגשים גם בשיח המחקרי, גם בשיח הציבורי וגם בתוך הקהילה. אני מרגישה שהלכתי עם הלב שלי והצלחתי לעשות משהו חלוצי”.

חלומות?

“שואפת לצאת לפוסט דוקטורט בארה”ב ולעשות קריירה באקדמיה. החלום שלי הוא לחיות חיים מלאים: לחקור וגם להשפיע. חיי רוח וחיי משפחה כמובן”.

פוליטיקה?

“אני לא רואה את עצמי בפוליטיקה. השפעה כן”.

היא שומרת על פרטיותה ומסרבת להרחיב על חייה האישיים, אך לבסוף פוסקת: “יש אהבה בחיי”.

בשנה הבאה תלַמדי באוניברסיטה?

“אני מאמינה שכן, אבל עוד לא יודעת מה”.

תהיי מרצה עם דרישות.

“כן, אני אדרוש מה שהייתי דורשת מעצמי. סטודנטים רבים מגיעים לאוניברסיטה בלי לדעת אנגלית או שהם חושבים שם יכולים להסתפק בסיכומים, לא אצלי”.

כשתתחתני תלבשי בגדים הודים מסורתיים?

“ברור. אני מאוד אדם של מסורות וטקסים”.

את אישה חילונית?

“אני מאמינה באלוהים. אמונה היא דבר חשוב בחיי”.

מה עוד?

“אני נורא רוצה שיכניסו את היוגה לתכנית הלימודים. זה יכול להוסיף שלווה ובריאות לכולנו כאן”.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר