אם תרצו אין זו אגדה. ילד באוגנדה. צילום: ענבר ארז

למה לא אוגנדה?!

שירלי אורטס-שפיגל, בת 22 מגן-יבנה, הקימה באוגנדה יחד עם שתי חברות את "מירמבה" שנועדה לסייע בהתנדבות לנשים מקומיות להתפרנס מהמוצרים שהן מכינות בעבודת יד. החידוש האחרון: הבאתם לארץ ומכירתם בישראל

פורסם בתאריך: 3.8.17 08:33

לא פעם אנו נתקלים באימרות כדוגמת, "הנוער או הצעירים של היום, זה לא מה שהיה פעם". אבל יוזמה של שלוש ישראליות צעירות מוכיחה אחרת: "מירמבה", משמעות השם: "שלום" בלוגנדה (השפה המקומית באוגנדה) אשר שמה לה למטרה לספק מקור פרנסה קבוע ויציב לנשים משכונות עוני באוגנדה, שבאפריקה. היא גובשה במשך כארבעה חודשים אך יצאה אל הפועל ממש לאחרונה.

מאחורי היוזמה עומדות שלוש צעירות: שירלי אורטס-שפיגל, בת 22, תושבת המועצה המקומית גן-יבנה, תמר אלקובי, בת 21, מחיפה וענבר ארז, בת 23, מקיבוץ עין דור, אשר הכירו מטעם הסוכנות היהודית.

אחת המייסדות, אורטס-שפיגל. צילום: מורן אנגל

המייסדות הצעירות: שירלי, ענבר ותמר במשרדי "Marsk" חברת הספנות המובילה את המכולות לישראל מאוגנדה

כדי לספק לנשים מאוגנדה תעסוקה יציבה והולמת, נדרשו שירלי, תמר וענבר לעמוד במשימה לא פשוטה אך אפשרית בהחלט. יבוא מוצרים ייחודיים שאותן נשים מכינות בכישרון ויצירתיות יתרה, סבלנות ובעיקר אהבה. בין המוצרים שמכינות הנשים מאוגנדה נמנים בין היתר, סלים מעוטרים, תיקים, שרשראות, צמידים, הכל מעשה-ידן להתפאר.

הבאת מכולה שכזאת אינה דבר של מה בכך, והיא כרוכה בגיוס סכום כסף לא מבוטל, אשר עומד על 70,000 אלף שקלים. הדד-ליין שעמד לרשותן הינו עד היום (יום ה') בשעה: 23:00 בלילה. לפני יומיים, (יום ג') הן עמדו על כ-60,000 אלף שקלים שכבר גוייסו, והנה ללא פשרות, תוך דבקות ונחישות במטרה, פחות מיממה עברה ובסמוך לשעה: 23:50 ליל אמש, הן הצליחו לגייס את מלוא הסכום. כפי שנהג לומר חוזה המדינה: "אם תרצו, אין זו אגדה". על אף שכלל הסכום הנדרש גוייס, מן הראויי לציין כי, זה עדיין רלוונטי, עדיין ניתן לקבל תרומות והזמנות עד 23:00 בלילה. אתם מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק של "מירמבה": לחצו "אהבתי", רכשו מוצר אפריקאי עבודת-יד ותרמו לכך שאוכלוסיות מוחלשות במדינת עולם שלישית, יזכו לממש זכות חברתית – להשתלב במעגל התעסוקה.

מטרת היוזמה. צילום: ענבר ארז

הן משוחררות טריות, אשר יצאו להתנדבות באפריקה לאחר השירות הלאומי/ הצבאי. תמר עשתה שירות לאומי מטעם הסוכנות היהודית באוסטרליה, ענבר שירתה כמדריכת צלפים ולאחר-מכן כקצינה בצה"ל ושירלי כמדריכת סימולטור טיסה ואחר כך, המשיכה לשירות קבע כקהד"ית (קצינת הדרכה) בצה"ל. בין היתר, חשוב לציין כי, ארז ואורטס-שפיגל עשו אף שנת שירות לפני הצבא – ארז, דרך הסוכנות בטורונטו שבקנדה ואורטס-שפיגל, עם נוער בסיכון בחצור הגלילית.

היוזמה נוצרה מטעם פרוייקט התנדבותי שנקרא: "תן", הלא הוא פרוייקט של הסוכנות היהודית. הפרוייקט משלח נוער ישראלי (לרוב אחרי צבא) להתנדב במשך 3 חודשים במדינות עולם שלישי. חשוב לציין כי, תחומי העיסוק של הפרוייקט כוללים את תחומי הבריאות, החינוך, החקלאות והעצמת האישה. נכון לעכשיו, קיימים מרכזים במקסיקו, גאנה, דרום אפריקה ואוגנדה. מאחר שהן התנדבו באוגנדה ניתן לפרוייקט שם אחר: "ברית-תן" וזאת לנוכח העובדה, שמשלב הוא בין שני גופים, הסוכנות היהודית ו"ברית עולם". במהלך הפרוייקט המתנדבים גרים וחיים עם האוכלוסייה המקומית ועובדים במסגרות השונות-כדוגמת, קליניקות, בתי-ספר, בתי-יתומים.

תפיסת העולם אשר מאפיינת את היוזמה היא תפיסת-עולם "חכה ולא דגים"-תפיסת-עולם שמטרתה ליצור פתרון ליציאה ממעגל העוני לטווח ארוך ולא פתרון נקודתי. "אנחנו מאוד מאוד מאמינות שנתינת כסף נקודתי היא לא הפתרון. רק אם נצליח ליצור תהליך ארוך טווח, שמספק להן מקור פרנסה קבוע, שמלמד אותם ניהול עסקי, אנגלית וחשבון- הן יוכלו להתחיל בתהליך היציאה ממעגל העוני. לא עוזר לתת לאדם רעב פרוסת לחם אחת. עוזר ללמד אותו לגדל חיטה. וזה מה שאנחנו מנסות לעשות. אנחנו מאמינות שההבדל היחיד בינינו לבינן הוא ששפר עלינו מזלנו להיוולד לעולם בו הידע והלמידה הם כל כך זמינים ו"פשוטים" וזה מה שעלינו לחלוק עם אותן אוכלוסיות מוחלשות במדינות עולם שלישי". הן אומרות.

בהמשך הראיון, כשנשאלו הצעירות, מה מייחד את היוזמה הספציפית הזאת, מיוזמות אחרות הן ענו: "מה שמייחד את היוזמה הזו, היא התפיסה החברתית והאקולוגית שלה. זוהי יוזמה ללא מטרות רווח שמטרתה היחידה היא סיפוק מקור פרנסה לנשים משכונות העוני ומעוטות היכולת של אוגנדה עם שאיפות התרחבות למדינות עולם שלישי נוספות. אנחנו רואות את תפקידנו בתור ה"גשר" שלהן לעולם המערבי מבחינת הקשר שלהן לשוק הגלובלי, שיווק, קבלת הזמנות ותשלום הוגן ולא יותר מזה. שאיפתנו הגדולה ביותר היא לאפשר להן עצמאות שבהמשך הן לא יצטרכו אותנו ויוכלו לנהל את כל העסק בעצמן. בנוסף השיתוף שלנו עם אנשים מקומיים בייעוץ בדרך הנכונה לעשות דברים מבחינת הבנה תרבותית – מאוד חשוב לנו לשמור על צניעות והבנה ש"לא הכל אנחנו מבינות" ולכן להיוועץ באנשים מקומיים, אנחנו מאוד מאוד נזהרות שלא לפגוע ולהתערב תרבותית בדברים שאנחנו לא מבינות. למשל, לא לפגוע בקשרים עסקיים מקומיים שיכולים להיות להן, לא להציף אישה ספציפית ביותר מדי הזמנות שעלולות לפגוע באורח המשפחה שלה, לא לפגוע באותנטיות של הייצור המקורי וכדומה", הן מסבירות.

הכל התחיל בפרוייקט "העצמת האישה" – בו הן עובדות עם קבוצות נשים שונות, הרבה מהן אלמנות, אמהות חד-הוריות, פליטות מלחמה ויתומות. בפרוייקט העצמת האישה הן עובדות עם הנשים ב-3 תחומים עיקריים: לימוד של אנגלית וחשבון (ליצירת עצמאות ויכולות ניהול עצמית), העצמת האישה – דיבור על מקום הנשים בבית, פיתוח הערכה עצמית ופיתוח מיומנויות פרקטיות ליצירת מקור פרנסה כמו: הכנת סלים, תיקים ותכשיטים.

"בשלב ה"מיומנויות הפרקטיות" הבנו שיש לנו עסק עם נשים מוכשרות בצורה מדהימה, יצירתיות ומקצועיות- עם כל כך הרבה פוטנציאל  ויכולת שלא מצליחים לבוא לכדי מימוש בגלל העוני הרב באוגנדה לאנשים פשוט אין כסף לקנות מוצרים שהם לא בסיסיים לקיומם", הוסיפו.

סלים מעוטרים מעשה-ידן של נשים באוגנדה. צילום: ענבר ארז

הן ממשיכות באומרן: "ואז, ירדן הייק – רכזת פרוייקט "העצמת האישה" במרכז "ברית-תן" אוגנדה, ביקשה מאיתנו להתחיל לעשות סקר שוק ישראלי. ואנחנו  3 בנות שהגיעו להתנדב באפריקה. עם המון סקרנות, אנרגיה ואמביציה והרבה הרבה חוסר ידע למה אנחנו נכנסות, ובהתחלה לא כל כך הבנו במה מדובר אבל התחלנו לחפש חנויות ישראליות שיהיו מעוניינות לשמוע על מוצרי עבודות יד אפריקאיות. ככל שהזמן עבר, ראינו שהקשר מרחוק הוא איטי מאוד וההיענות וההבנה של החנויות ממש לא מספק.

וכך, באחת מנסיעותינו ב"מטאטו" (האוטובוס המקומי באוגנדה) ישבנו ענבר, תמר ואני, ואמרנו בטוח יש משהו נוסף שאפשר לעשות! בטוח יש דרך יותר פרקטית לספק לנשים האלו תעסוקה הוגנת. וככה עלה הרעיון להקים את "מירמבה" ומה שהחלטנו לעשות זה לייבא לארץ מכולה ראשונה (מיני רבות), ליצור קשר סדיר עם חנויות בארץ, לייצר סרטוני הסברה, להיכנס לפסטיבלים שונים בארץ ולמכור מוצרים ובכך להעלות מודעות.

אבל הבעיה שלנו הייתה שאנחנו 3 נערות, משוחררות טריות, ללא אמצעים, ואין לנו דרך להתניע את הפרוייקט לנשים באוגנדה, ובמיוחד הנשים שאנחנו עובדות איתן, יש בעיה קשה מאוד של עוני. וזה לא המושגים הישראלים של עוני, זה עוני אפריקאי. אין להן כסף לשלוח את הילדים לבית-הספר, בגדים קרועים זה דיי הסטנדרט ומכל פינה ברחוב מבקשים מאיתנו אוכל. אז בטח שאין להן כסף להכין מוצרים, לשלוח אותם לישראל ואז אחרי כמה שבועות או חודשים לראות את הכסף בחזרה. אז השיטה חייבת להיות ממש שונה – אנחנו נותנות להן מקדמה על כל פריט (סל/ תכשיט) כדי לקנות בכלל את החומרים, ואז קונות מהן את המוצר עצמו. לכן היינו חייבות למצוא דרך להון ראשוני של הפרוייקט- להביא מכולה ראשונה לארץ- ולכן פתחנו את Head-start של מירמבה- כדי שיהיה לנו את אותו הון ראשוני הכרחי לייבוא הראשון לארץ".

גם תכשיטים תוצרת אוגנדה. צילום: ענבר ארז

נכון לעכשיו, כ-45 ימים לאחר הקמת היוזמה הלכה למעשה, יש להן למעלה מ-500 תומכים בהאד-סטארט וכ-880 עוקבים בדף הפייסבוק. "אנחנו מוקירות הערכה ואהבה ענקית לכל אחד ואחד מהם!! התחלנו מ-3 בנות שמנסות להקים יוזמה חברתית הרבה יותר גדולה מהן, ובמהלך הדרך הצטרפו אלינו כל-כך הרבה אנשים טובים ומדהימים. אם זה תורמים, אם זה אנשי מקצוע שייעצו לנו בחינם בתחומי הייבוא הכלכלה והשיווק. ומעבר לזה יש לנו כבר מספר אנשים חלקם חברים שלנו מהעבר וחלקם אנשים שנחשפו לפרוייקט דרך הרשתות החברתיות ופשוט פנו אלינו אישית וביקשו לתמוך ולעזור בכל דרך שניתן". הן מסכמות.

כשכישרון, יצירתיות ואהבה נפגשים. צילום: ענבר ארז

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יוזמה מבורכת , נכנסת לפייס להזמין כמה מוצרים .

  2. משה אורטס - סבא גאה

    מדהים.מלא גאווה מנכדתי שירלי ושתי חברתיה ליוזנה.מאחל לכם הצלחה. נחישות ודבקות במטרה הן תנאי חשוב להצלחה. איחולי הצלחה ליוסמה.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר