בני חורין? אולי בשנה הבאה

כדי שאלפי משפחות יסבו לשולחן ליל הסדר בבטחה החיילת, השוטר, אחות בית החולים, לוחם האש, הסוהר ופראמדיק מד”א מוותרים על החופש ובוחרים בחירות האמיתית. ומה לגבי ארבע כוסות יין? לא תודה, הם בתפקיד.

תוצרת צה”ל: עוגת יום הולדת כשרה לפסח

סמל ליאור אבוטבול, בת 20 מאשדוד, לוחמת בגדוד ברדלס

סמל ליאור אבוטבול, לוחמת בגדוד ברדלס, היא בוגרת קורס מ”כים ומשמשת רל”שית המג”ד.

סמל ליאור אבוטבול

אבוטבול: “בתור רל”שית אני מנהלת הלשכה ואת הלו”ז של המג”ד, בעצם 'מנהלת' את הגדוד. להיות לוחמת זה כיף, זאת חוויה שאי אפשר לתאר אותה, את צוברת המון חוויות ומכירה חברים לכל החיים, נמצאת המון בשטח, זה קשה בהתחלה, אבל זה ממש כיף”.

איך את רואה את התפקיד שלך?

“אני מאוד נהנית, זה תפקיד מאוד משמעותי להיות תחת המג”ד, ושהוא המפקד שלי. אני נהנית גם בתור לוחמת וגם בתור זאת שמנהלת לו את הלו”ז”.

מתי התבשרת שאת הולכת "לסגור" חג?

“לפני שבועיים”.

איך הגבת? התבאסת?

“בטח שהתבאסתי בהתחלה. למעשה, זו באסה כפולה, אני סוגרת חג ביום הולדת שלי. אבל עכשיו אני כבר לא מבואסת, לסגור חג זה לא כזה נורא, ולכל דבר יש צד חיובי: אני סוגרת חג עכשיו ומרוויחה את החגים הבאים בבית. וגם אני בטוחה שיהיה כיף”.

איך הגיבו במשפחה?

“קשה, אימא שלי התבאסה שאני לא אהיה בחג, היא אפילו רצתה לבוא לעשות איתי את החג בבסיס, אבל זה לא אפשרי”.

האם זהו החג הראשון שאת עושה בצבא?

“כן, בשנה שעברה הייתי בבית כי הרגל שלי הייתה שבורה, ובגלל זה הייתי בכל החגים בבית. זה החג ראשון שאני סוגרת בבסיס”.

מהו חופש עבורך?

“חופש לדעתי זה לא משהו פיזי, זה לא קשור לאיפה שאני נמצאת, זה שאני בצבא לא אומר שאני לא בחופש, גם חג בבסיס הוא חופש, זה הכול תלוי בחברה שאני נמצאת בה”.

כיצד תחגגי את החג בבסיס?

“לא יודעת, נחכה ונראה, אני לא יודעת איך זה לסגור חג, אבל אני מאמינה שיהיה כיף”.

האם יש הכנות מיוחדות מבחינת המקום?

“כן, המג”ד עושה פסח א’, אז יש הרבה ישיבות לקראת החג, בונים תפריט בחדר אוכל, ויש הרבה הכנות כדי שהחג יהיה הכי טוב שאפשר”.

מה את מאחלת לעצמך לשנה הבאה?

“איחול פשוט שהשנה הבאה תהיה טובה כמו הקודמת ואפילו יותר”.

כיצד תבלי את חול המועד? מה התכנונים?

“נראה לי שאחגוג את יום ההולדת שלי כמו שצריך, אבלה עם המשפחה והחברים, אחגוג עם כולם”.

“יצא לי להציל אב שבמהלך ערב חג נחנק מסטייק”

גאורגי גוליאק, בן 31, פראמדיק ראש צוות אמבולנס טיפול נמרץ במד”א אשדוד

גוליאק: “מהות המקצוע היא לדעת לטפל בכל מצב מסכן חיים ברמת השטח בכל שכבות האוכלוסייה. אני רואה את התפקיד שלי כשליחות, בין אם זה להציל חיי אדם ובין אם זה להנחיל את הידע והניסיון שלי בדור העתיד.
בנוסף לתפקידי כפראמדיק, אני אחראי על משתלמי קורסי פראמדיקים שמשתלמים במרחב לכיש במד”א”.

גאורגי גוליאק

מתי הבנת שאתה הולך "לסגור" חג ואיך הגבת?

“ברגע שהודיעו לי שאני עובד בערב החג, הייתי מעט עצוב שלא אהיה עם משפחתי, אך מנגד היה לי ברור שאוכל לעזור ולתרום לאנשים הזקוקים לעזרתנו גם בערב החג”.

איך הגיבו במשפחה?

“המשפחה הבינה אותי ומבינה את השליחות בעבודתי, ועל מנת לבוא לקראתי המשפחה שלי עושה ארוחה משפחתית ערב למחרת על מנת שאוכל להיות איתם” .

זהו ערב החג הראשון שאתה בתחנת מד”א אשדוד?

“לא, זהו לא ערב חג הראשון שאני לא נמצא בבית. בכל ערב חג (פסח וראש השנה) שאני עובד, מד”א מארגן לכל עובדי המשמרת ארוחת חג וסועדים אותה יחד בין הקריאות. השנה, כמו בכל שנה, נערוך ארוחת חג יחדיו, כל עובדי השטח שפועלים באמבולנסים ובניידות טיפול נמרץ, בתחנה יחד עם עובדי המוקד במשמרת“.

יצא לך ממש להציל חיים בערב חג?

“כן, יצא לי להציל חיים בערב חג: אב שבמהלך הארוחה נחנק מחתיכת סטייק. לאחר הטיפול שלנו המטופל חזר להכרה מלאה. התחושה הייתה ממלאת, שמחתי לראות את המשפחה נרגעת ולראות איך הכול חוזר לקדמותו, כאילו לא קרה כלום”.

“במשפחה כבר התרגלו”

אוהד זיני, בן 35, נשוי + 1, מפקד צוות כיבוי בתחנת אשדוד

ותק בתפקיד: 6.5 שנים
זיני: “מפקד צוות הוא האחראי על כל מה שקורה באירוע עצמו מתחילתו ועד סופו, הוא שמחליט על הדרך לאירוע וכמובן על בטיחות הכבאים שיחזרו בשלום לתחנה. אני רואה את התפקיד שלי כשליחות. נדירים המקצועות שגורמים לסיפוק על בסיס יומי. כל יום אירוע אחר ועזרה לאנשים אחרים. להציל חיים זה סיפוק אדיר”.

אוהד זיני והבן

מתי התבשרת שאתה “הולך לסגור חג”?

“מכיוון שאנחנו עובדים משמרות, אז ידעתי שאני הולך לסגור חג כבר מתחילת השנה”.

איך הגבת, התבאסת?

“כן, מבאס, אבל כשנכנסתי לעבודה ידעתי שזה חלק מהתפקיד, ואני מקבל זאת בהבנה”.

איך הגיבו במשפחה?

“במשפחה כבר התרגלו לשבתות והחגים שבהן אני לא נמצא בבית כחלק מהתפקיד. אבל אני אגיע לארוחת צהריים ביום שלמחרת ליל הסדר, אז הכול בסדר. אשתי מבינה ותומכת”.

האם זהו ליל הסדר הראשון שאתה עושה בעבודה?

“זה לא החג הראשון ובטח לא האחרון שאני 'סוגר' בתחנה. אני זוכר כשבת שלי נולדה לפני שנתיים זה היה חודש לפני פסח, הייתה לי גולה בגרון מרוב באסה וגעגועים אליה, ורק אז הבנתי למה כל הוותיקים אצלנו שיש להם ילדים מתבאסים לסגור חג”.

מהו חופש עבורך?

“חופש בשבילי זה לטייל רק אני, אשתי והילדה איפשהו בארץ או בעולם. רק לפני חודש חזרנו מנופש משפחתי בזנזיבר”.

כיצד תחגגו את החג בתחנת כיבוי אשדוד? האם יש הכנות מיוחדות מבחינת המקום?

“התחנה בעצם היא כמו הבית השני שלנו. יש לנו את כל התנאים כדי לעשות חג כשר ושמח. למשל מביאים לנו קייטרינג מיוחד, עורכים שולחן גדול, מברכים על הברכות, מנקים את התחנה לכבוד החג, כמו בכל בית”.

מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?

“אני מאחל לעצמי להרחיב את המשפחה וכמובן בריאות לכולם”.

כיצד תבלה את חול המועד, מה התכנונים?

“עם כל המשפחה של אשתי בווילה בצפון שלושה ימים”.

לסיום: יצא לך להציל למישהו את החג?

“לפני כמה ימים כמה ילדים שהיו בדרך לחלק חבילה לניצול שואה נתקעו במעלית. הם היו מפוחדים כל כך ושמחו שהגענו להוציא אותם שזה עשה לי טוב על הלב”.

“זה לא החג הראשון ולא האחרון”

מריה קליינר, בת 45, נשואה + 2, אחות כללית בבית החולים באשדוד

ותק בתפקיד: 20 שנה במקצוע.

קליינר: “בתפקידי אני אחראית לעשייה הסיעודית המקצועית בבית חולים באותה משמרת, תוך הבטחת איכות הטיפול, אחראית למתן פתרון מצבים מאתגרים בארגון לאותה משמרת, אחראית ליצירת קשר עם הנהלת בית חולים בזמן אמת, מקשרת בין גורמים שונים במקצועות בריאות שונות, מפקחת על עשייה סיעודית ועמידה בתכנית עבודה במחלקות, מאתרת ומזהה מטופלים או צוותים אשר זקוקים לעזרה או פתרון לסיטואציה לא שגרתית, מנהלת אירועים חריגים ומנחה צוותים בעת אירועים, נותנת מענה לשיבוץ וניוד עובדים, הפעלה מנהלים וכוננים, הפעלה הראשונית בשעת חירום”.

מריה קליינר

מתי התבשרת שאת הולכת לסגור חג?

“כשהחליטו על חלוקת המשמרות הודעתי שאני מוכנה לעבוד בערב חג. זו הייתה בחירה שלי מתוך החלטה משותפת עם המשפחתי: אני, בעלי והילדים החלטתנו ביחד שהשנה אני עובדת בבית החולים בערב חג. חשוב מאוד לנו כמשפחה לדעת שיש עוד אנשים שזקוקים לאימא ולעזרה שלה”.

זה החג הראשון שאת עושה בתפקיד?

“לא, יצא לי לעבוד הרבה פעמים בערבי חג בשנים הקודמות בקריירה שלי בתור אחות, מתוך ידיעה שלתפקיד שאני עוסקת בו יש חשיבות רבה להצלת חיים. בית חולים הוא גוף שפועל ונותן מענה לציבור 24 שעות בכל ימות השנה. אני, כמו כל אחד שעוסק ברפואה ועובד באסותא, מתוך בחירה בוגרת בחרתי לעבוד בערב חג ותכננתי להיות עם המשפחתי ביום למחרת. בפעם האחרונה יצא לי לעבוד ביום כיפור במשמרת בבית חולים. המשמרת הייתה רגילה, כמו כל משמרת אחרת. זה לא החג הראשון ולא האחרון (צוחקת)”.

איך נראה חג בבית חולים?

“בכל חג יש אווירה מיוחדת, היערכות מתאימה לאותו חג, סעודה מיוחדת. אל חלק מהחולים מגיעים בני משפחה שמחליטים להיות איתם בחג בבית חולים. בדרך כלל הצוות שעובד באותה מחלקה נמצא יחד עם החולים בזמן הסעודה, תוך מתן שירות רפואי. נוצרת אווירה מיוחדת באותה משמרת”.

מהו חופש עבורך?

“חופש עבורי זה שעות פנאי עם המשפחה”.

איך נערכים בבית החולים לחג? יש הכנות מיוחדות?

“בית החולים עובר היערכות לקראת חג פסח, כולל תהליך הכשרה. בערב חג הפסח תהיה סעודה במחלקות בהתאם למסורת”.

מה את מאחלת לעצמך לכבוד החג?

“אני מאחלת לעצמי בשנה הבאה להמשיך להתקדם ולצמוח בבית החולים אסותא”.

כיצד תחגגי את חול המועד?

“אני מתכננת לעבוד ובין המשמרות אהיה עם המשפחה ונצא לטיולים לצפון”.

האסירים? עורכים תחרות שפים

איציק אטיה (28), סוהר ביטחון בכלא שקמה

אטיה: “אני משמש כסוהר ביטחון בבית מעצר שקמה מזה כארבע שנים, סמל אגף שלוש שנים וסמל משמר מחליף. תפקידי כסוהר לשמור על ביטחון ותפעול סדר היום באגף: לדאוג לארוחות באגף, לשמור על המתרחש בקנטינה, הוצאה לחצר טיולים, לטיפול רפואי במרפאה, לביקורות. באופן שותף אני עוזר לשמור על שקט ושגרה באגף. בכל פנייה של אסיר על בעיה, נותנים לו מענה ופתרון”.

איציק אטיה

איך אתה רואה את התפקיד שלך?

“כאשר התגייסתי לשב”ס הבנתי שאני רוצה לעשות משהו בעל משמעות בחיים, משהו שאני אהיה גאה בו. כשהתגייסתי הבנתי כמה אני במקום שממלא אותי וכמה הדבר הזה שנקרא 'סוהר ביטחון' גורם לי להרגיש תחושה של סיפוק כי בעצם מעבר לשליחות הביטחונית ושמירה על ביטחון החברה, יש לנו גם שליחות חברתית: אנחנו עובדים עם אוכלוסייה מאוד קשה ומאוד רגישה, אנשים שצריך לכוון אותם בחיים, אנשים שיש להם בעיות ושבחרו לא ללכת בדרך הישרה והנורמלית שאנחנו מכירים.

המטרה שלנו היא לשמור על חייהם ולנסות להוביל אותם לדרך אחרת, דרך חדשה בחיים, וזה גורם לתחושת סיפוק גדולה. גם אם לא הצלחנו עם כולם, מספיקים אחד—שניים שעשו בתוכם את השינוי, זה נותן תחושה עילאית שבאמת אני יכול להשפיע על מישהו לשנות את צורת המחשבה שלו, ושעדיין יש תקווה ואפשרות לשנות בחיים, שאף פעם לא מאוחר מדי”.

מתי התבשרת שאתה הולך "לסגור" חג?

“אצלנו יודעים את הסידור עבודה שלנו מתחילת שנה עד סופה, כך שבעצם אנחנו מוכנים לזה נפשית ופיזית”.

התבאסת?

“ידעתי לאיזה סוג עבודה אני נכנס, זה חלק מתפקידי, לכן איני מרגיש תחושת באסה או החמצה של החג”.

איך הגיבו במשפחה?

“המשפחה שלי מודעת לסוג העבודה שלי ומה הדרישות שלה. זה לא הכי טבעי מבחינתם לעשות את החג בלעדיי, אבל כמובן שהם תומכים בי וגאים בי בעבודה שלי, כי הם רואים כמה אני אוהב את מה שאני עושה וכמה שהיא גורמת לי תחושת סיפוק.

זאת לא הפעם הראשונה שאני עושה את ליל הסדר בעבודה. אנחנו מחולקים לשלוש משמרות, ובכל שנה יוצא למשמרת אחרת לסגור חג מסוים. בשלוש שנים כל משמרת צריכה לעשות את כל החגים סך הכול, ככה שזה יוצא לנו באופן שווה והוגן”.

איך ההכנות לחג בבית הסוהר?

“זה לא סוד שהאסירים מתרגשים לקראת החג. זה לא טבעי לחגוג את החג בין כותלי בית הסוהר — המשפחה שלך מתחלפת בחברים לתא. מבחינת ההכנות לחג, יש לנו את הרב של בית הסוהר שעובר עם הסוהרים ומכשיר להם את הכלים. מבחינת הניקיונות, הגברים פה — במיוחד אלה שפחות מנקים בבית שלהם — עובדים בשיתוף פעולה ומנקים כמו שצריך. מבחינת האוכל, אנחנו קונים מצרכים לפני בשביל לבשל את האוכל הכי טעים. ואת יודעת? גם שם יש תחרות סמויה של למי האוכל יוצא הכי טעים”.

ומה לגבי האסירים?

“יש שינוי בצורת העבודה: ישנם אסירים שיותר קשה להם להיות בחג בבית הסוהר, יש הרבה מחשבות שגורמות לירידה במצב הרוח, והם עוברים סוג של משבר. לכן אנחנו מקבלים דגשים לתת יותר תשומת לב ולפקח יותר. צוות העובדים הסוציאליים שלנו עושה עבודה נפלאה, נותנים עזרה, אוזן קשבת, שיחות וכלים להתמודדות של האסירים עם המצב”.

קצת אירוני לחגוג חירות בכלא. מה חופש עבורך?

“אין ספק שזה לא מקום טבעי ולא המקום שמישהו חושב עליו כאשר מדובר בחג, ובכלל בחג כזה שמסמל את החופש. אבל אני יכול לומר לך שחופש מתחיל בראש ובלב שלנו, כאשר תחשוב חיובי גם כשאתה במקום לא קל, כשלוקחים לך את החופש ואת זכות הבחירה לעשות מה שאתה רוצה. בכל זמן נתון, תמיד צריך להיות שמחים ולראות את הדבר החיובי. אמנם אני לא בבית עם המשפחה שלי, אבל ללא ספק אני עם המשפחה השנייה שלי. אנחנו כאן משמרת שלמה שמשלימה אחד את השני ומרגישים את שמחת החג יחד ובכיף גם פה”.

מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?

“קודם כול, אני מאחל לעצמי בריאות, העבודה שלנו לא קלה. שאמשיך ללמוד כל יום מחדש על עצמי ועל הסביבה שלנו. שאהיה מאושר ושמח ואתקדם בחיים ובתפקידי כסוהר”.

כיצד תבלה את חול המועד?

“עם משפחתי היקרה ובני הקטן. בגדול אני לא מתכנן אף פעם אני זורם ובראש פתוח”.

קוראים הגדה ומאזינים לקריאות לעזרה

יורי קוגן, בן 45, נשוי+2, שוטר בתחנת אשדוד

ותק: 20 שנים.

יורי קוגן

קוגן: “בתפקידי אני מש”ק דרום באשדוד. במסגרת התפקיד אני אחראי על תא שטח בעיר. באחריות שלי לזהות ולצמצם את תופעות הפשיעה ופגיעה באיכות חיי התושבים תוך שילוב הגורמים המשטרתיים וחוץ משטרתיים וגם התמקדות במניעת הפשיעה תוך שותפויות עם הגורמים הקהילתיים. כשאני חושב על התפקיד שלי והחלק שבו לקהילה, אני נזכר שבמהלך השירות שלי יצא לי מספר פעמים למנוע מאנשים להתאבד בעזרת הגעה מהירה ושיחה מעודדת. מסתבר שזה לא מעט כשאתה נמצא בזמן הנכון במקום הנכון”.

מתי התבשרת שאתה הולך לסגור חג?

“לפני כשבוע ימים התקבלה הודעה שאחד המש”קים יעבוד בערב חג. מכיוון שבשנתיים האחרונות עשיתי את ליל הסדר בבית, התנדבתי לעבוד בערב החג כי היה ברור לי שבחג הזה כולם רוצים להיות עם המשפחה”.

ואיך הם קיבלו את זה?

“הסברתי את זה לאשתי ולילדים, והם קיבלו את זה בהבנה, ועל כך אני מאוד מודה להם ואשתדל לפצות אותם בימים הפנויים בחול המועד וגם בהמשך”.

זה חג ראשון שאתה סוגר?

“ממש לא (צוחק). במהלך השירות יצא לי מספר פעמים לעבוד בליל הסדר, וזה חלק מהתפקיד שלנו”.

כיצד נראה ליל הסדר בתחנת אשדוד?

“עורכים שולחן חגיגי בערב החג, וכולם, השוטרים והשוטרות, מתכנסים לערוך את ליל הסדר ולקריאת ההגדה, כמובן תוך האזנה רצופה לקריאות ותגובה מיידית”.

מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?

“אני מאחל לעצמי לבלות יותר זמן עם המשפחה, כי זה חסר גם לי וגם להם”.

מהו חופש עבורך?

"עבורי חופש זו יכולת לעסוק בדברים שאתה  אוהב ולעשות זאת איך שאתה רואה לנכון”.