פנטהון אספה-דויט, מנכ"ל עמותת "טבקה". צילום: דודו בכר

מסרב לראות שחורות

הבולדוזר מאשדוד פנטהון אספה-דויט, מנכ"ל עמותת טבקה, נלחם באפליה ובדעות הקדומות, טוען לבורות בחברה הישראלית כלפי יוצאי אתיופיה, אך מתעקש להיות אופטימי: "אם נלחם בגזענות שבתוכנו, נשכיל להיות חברה מתוקנת, צבעונית ומגוונת, נהיה אור לגויים"

דייר "האח הגדול 8" ותושב העיר אשדוד אנדל קבדה יצר הד גדול כשסיפר בזעם על האלימות מצד המשטרה שננקטה כלפיו במהלך חייו בשל מה שהוא הגדיר "נסיבות גזעניות".

גם פנטהון אספה-דויט, מנכ"ל עמותת טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה ותושב אשדוד סבור כי קליטתם של בני הקהילה בישראל אינה פשוטה. לא פעם הם נאלצים להתמודד עם גילויים של עוינות ושל גזענות מצד החברה הישראלית. צבע עורם של יהודי אתיופיה הוא גורם משמעותי בתהליך קליטתם בחברה הישראלית. העולים מאתיופיה חשים גם בישראל של 2018 בעובדת היותם שונים ומופלים לרעה בגלל צבע עורם, וכן, המצב לא מזהיר, גם לא באשדוד — העיר שחרטה על דגלה רב תרבותיות והטרוגניות כאידיאל.

“קו דק בין גזענות לבורות”

מקרים המבטאים יחס גזעני כלפי אתיופים מתרחשים מדי יום ביומו, גם אם לא תמיד הם עולים על סדר היום של השיח הציבורי. גם אלה מבני העדה שהצליחו, לכאורה, לפרוץ את תקרת הזכוכית — אלה שרכשו השכלה גבוהה ומועסקים במשרות בכירות — גם הם חווים ביטויים של גזענות ושל דעות קדומות.

אספה-דויט עם מרטין לותר קינג השלישי. צילום: עמותת טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה

כך למשל אספה-דויט, הייטיקסט לשעבר, בוגר תואר ראשון בהנדסת החשמל בטכניון, המתגורר כיום עם משפחתו ברובע ט"ו באשדוד ונמצא בתפקידי מפתח כיו"ר נציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה וכמנכ"ל עמותת טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, משתף: "לא פעם ישראלים אומרים לי, כשהם מדברים איתי בגובה העיניים, 'אה, אתה למדת, התקדמת, אה?' זה זלזול. מה שהם אומרים בעצם זה: אתה מאתיופיה, אתה צריך להישאר איפשהו שמה, רחוק, ולא להתקדם".

למה זה קורה בעצם?

"יש קו מאוד דק בין גזענות לבורות, אבל בשני המקרים התוצאה היא אותה תוצאה. הבורות מתבטאת בכך שיש בחברה הישראלית אנשים שחושבים שמי שמגיע מאפריקה אין לו יכולות ללמוד, לקבל השכלה ולעבוד במקומות שמי שמגיע מאירופה יכול לעבוד בהם. תראי למשל את העלייה מרוסיה, הם הגיעו עם חינוך טוב, מהנדסים ורופאים. יוצאי אתיופיה — לא. הם הגיעו מכפרים, זו עובדה שאי אפשר לקחת אותה. אבל אם מסתכלים על ההתקדמות מהמקום שבו העולים מאתיופיה הגיעו ועד המקום הנוכחי שלהם, בזמן הקצר הזה — השינוי גדול, אסטרונומי.

אפשר לראות היום כיצד לאט לאט יש יותר צעירים מוכשרים ומשכילים שמסיימים את הלימודים שלהם באוניברסיטאות ובמכללות. אבל הם צריכים פוש, את ההתקדמות הזו. למה? כי בישראל, כמו בהרבה מקומות בעולם, זה לא מה שאתה יודע, זה את מי אתה מכיר. ליוצאי אתיופיה את הנטוורקינג הזה".

אספה-דויט במהלך דיון בכנסת

בדיוק במטרה לתקן את העוולות האלה הוקמה בשנת 2000 עמותת טבקה (בתרגום באמהרית: עושה צדק). העמותה מסייעת להשתלבותם המוצלחת של עולי אתיופיה בחברה הישראלית.

"מיום הקמתה פועלת טבקה לקידום מדיניות שוויונית וסובלנית ומנהלת מאבק עיקש על מנת לעקור מהשורש תופעות של אפליה וגזענות. העמותה מגנה על זכויות העולים ובונה את חוסנה החברתי של קהילת יוצאי אתיופיה", מסביר אספה-דויט.

"לצד קידום נושאים עקרוניים", הוא מוסיף, "מעניקה טבקה סיוע משפטי נגיש בתחומי חינוך, תעסוקה ודיור ציבורי. שירותים אלו מוענקים על ידי המחלקה המשפטית המורכבת מעורכי דין יוצאי אתיופיה ודוברי אמהרית לצד עורכי דין ישראלים ותיקים. בנוסף, טבקה פועלת להעצמת קהילת יוצאי אתיופיה על ידי פעילויות להגברת מודעות לזכויות אזרחיות וטיפוח מנהיגות".

כך למשל בעקבות "תחקיר המוהלים" — שבו תועד הרב אסולין במצלמה נסתרת כשהוא מעודד את תלמידיו "להתאמן" על תינוקות בני העדה האתיופית וכן על ילדים של נתינים זרים מאפריקה והפיליפינים תוך כדי שהוא מכנה אותם "בשר תותחים" — עתרה העמותה לבג"ץ למתן צו על תנאי בדרישה לפסול את מועמדותו של הרב למשרת רב ראשי של העיר חדרה. העמותה עוזרת גם לאנשים פרטיים בתביעות. לאחרונה פוצה סטודנט ממכללת חולון לאחר שמרצה מהמכללה השמיע אמירות גזעניות. כזכור, בשנה שעברה סטודנט שנה א' במכללת אשקלון טען אף הוא שהושפל בידי המרצה, וגם את הסטודנט הזה מלווה העמותה.

מהו תיק הדגל שלכם?

"יש כמה. באחד התיקים שלנו בנושא אפליה עלה כי יש מכסה של אתיופים בכל בית ספר, בעיקר בפתח תקווה. בבית ספר אחד ההורים לא רצו לשלב אתיופים כדי 'לא להוריד את הרמה של בית הספר'. הגשנו עתירה לבג"ץ, שר החינוך התערב, וחלק מבתי הספר בעיר יישרו קו וקלטו אתיופים. בית ספר מסוים, שלא הסכים, נסגר".

אתיופיה-קנדה-ישראל

אספה-דויט נולד לפני 49 שנה באזור גונדר שבאתיופיה. “סיימתי תיכון באחד הכפרים המעטים שעוד היו בהם בתי ספר יהודיים שלימדו עברית”, הוא משחזר. “התקופה הייתה תקופת הממשל הקומוניסטי באתיופיה, כששערי סודן נסגרו, ואי אפשר היה לעלות לישראל. היו אפילו אנשים שעבדו בארגון מבצע משה, ובסופו של דבר לא הצליחו להוציא אותם. קנדה הייתה זו שהסכימה לקבל את היהודים האתיופים בתנאי שלא תשמש כמדינת מעבר, וכמה מבני משפחתי הצליחו לצאת לקנדה. אני עברתי בעקבותיהם, גרתי שם מ-1986 עד 1994 וקיבלתי אזרחות קנדית”.

בשנת 1990 הוא הצליח להביא את הוריו מאתיופיה לקנדה בעזרת ארגונים יהודיים מקומיים וממשלת קנדה. מאוחר יותר באותה השנה הוריו עלו לישראל, ומאז הם גרים בנתיבות. "הם לא הפסיקו לדבר על ארץ ישראל, ותמיד היעד היה ישראל. לכן הם עזבו את קנדה ובאו ארצה".

ב-1994 עלה גם הוא עצמו ארצה כסטודנט שנה שנייה בהנדסת תוכנה של אוניברסטת קונקורד. את לימודיו המקצועיים השלים כבוגר תואר ראשון בהנדסת החשמל בטכניון בחיפה ולאחר מכן התחיל לעבוד כמהנדס חומרה באינטל ישראל וב-SanCastle במשך שלוש שנים וחצי.

אחרי אסון 9.11, כאשר התפוצצה בועת ההייטק, פנטהון מילא כמה תפקידים בכירים בסוכנות היהודית במשך חמש שנים – ניהל שני מרכזי קליטה ולאחר מכן שימש מנהל שותפות 2000 (P2K) בין חמש רשויות מקומיות באצבע הגליל ושש קהילות יהודיות בקנדה.

במקביל הוא הקים משפחה עם אפרת, שמנהלת כיום את מסעדת "אדיס עלם" שממוקמת ליד בניין הפורום באזור התעשייה באשדוד, ויחד הם מגדלים ארבעה בנים.

בשנת 2007 הגיעה הצעה לייצג את "קרן היסוד מגבית מאוחדת לישראל" באוסטרליה. אספה—דויט ואשתו נענו בחיוב ובמשך חמש שנים התגוררו בסידני, ששם היה אספה—דויט אחראי על מגביות בסדר גודל של 16 מיליון דולר בשנה ואף שימש קונסול.

האישה אפרת בעלת המסעדה אדיס עלם. צילום: אוסנת גואטה

לפני שש שנים שבה המשפחה לישראל, והפעם בחרה לקבוע את מקום מגוריה באשדוד. מאז הם מתגוררים ברובע ט"ו בעיר. "הייתה לנו פה משפחה, כך שזה היה טבעי לנו להגיע לאשדוד. מאז שחזרתי ב–2012 אני מנהל את עמותת טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, שהוקמה כדי לתת מענה ליוצאי אתיופיה שמתקשים להשיג עורכי דין שמכירים את השפה. מהר מאוד עברנו לעסוק בענייני צדק ושוויון. המחלקה המשפטית שלנו מטפלת בכאלף פניות בכל שנה: בעיות של אפליה וחוסר שוויון בתחומי תעסוקה, בריאות, דת, חינוך, דיור וכן אפליה במקומות ציבוריים. רוב עורכי הדין אצלנו הם יוצאי אתיופיה, בעיקר בגלל פערי השפה".

יש לא מעט עמותות ליוצאי אתיופיה. במישור המשפטי, יש לכם מתחרים?

"לא, בקרב יוצאי אתיופיה אנחנו היחידים. יש לנו חמישה סניפים ברחבי הארץ, והמטרה היא להתרחב להיות מרושתים ונגישים. יש הרבה בעיות, ואנחנו צריכים לטפל בהן, בכנסת, בחקיקות ודיונים, אנחנו מוזמנים לוועדות באופן יזום. אנחנו נמצאים בכל מקרה שאנחנו נדרשים אליו".

להביט קדימה בלי להתנתק מהשורשים

איך אתה מרגיש בעיר מגוריך, גם באשדוד יש אפליה וגזענות?

"לא חוויתי גזענות גלויה באופן אישי באשדוד, אך במסגרת העבודה שלנו בעמותה טיפלנו בכמה פניות של יוצאי אתיופיה מהעיר שנקלעו למצבים של אפליה וגזענות".

אשדוד ידועה כעיר מגוונת מבחינת האוכלוסייה, אתם מרגישים שיש מספיק “מקום וכבוד” כפי שניתן למשל לאוכולוסייה הגיאורגית, הצרפתית והרוסית? יש מקום לשיפור?

"אשדוד אכן עיר מגוונת, אך איני מכיר פעילות יוצאת דופן שנעשית לטובת קהילת יוצאי אתיופיה. אמנם לאחר שנים רבות של דיונים ובקשות חוזרים ונשנים יש לאחרונה התקדמות בנושא הקמת מקום כינוס לצרכים השונים (שמחות ואבלים) של הקהילה".

 

זוהי שנת בחירות, יש מחשבות להתמודד או לקדם נציג למועצת העיר?

"כמו בכל השנים בעבר לפני בחירות, גם הפעם יש ניסיונות של הידברות בתוך קהילת יוצאי אתיופיה תושבי העיר לבחון דרכים לקחת חלק פעיל במסגרת כזו או אחרת על מנת לקדם מועמדים מתאימים, ואולי הפעם נצליח להכניס נציג כחבר מועצה בעיר. אם זה יקרה, זה יוכל לקדם נושאים חשובים ולשפר את מצב הקהילה בעיר והתושבים בכלל".

ארכיון: הפגנת יוצאי אתיופיה, מאי 2015. צילום: אוליבייה פיטוסי

כשמדברים עם אספה-דויט על המצב באשדוד הוא לא יכול שלא להזכיר מקרה אחד קשה שמטופל בעמותה: "יש צעיר שעבר התעללות מינית בפנימייה באשדוד ולא רצה לדבר על הנושא. אימא שלו לא מבינה היטב את השפה, כך שתיווך הסיפור בינו ובינה היה מסובך, וחוסר הדיבוב יוצר אומללות. הודות לעמותה אנחנו מלווים אותו בתהליך עד לעשיית צדק. הנחת היסוד של מייסדי טבקה הייתה ועודנה שימוש בכלים משפטיים אשר יוכלו לסייע לעולי אתיופיה לשפר את איכות ורמת חייהם. בשנים הראשונות להיווסדה ההתמקדות הייתה במתן סיוע משפטי ראשוני, בהגברת המודעות ובייצוג משפטי רק בנושאים עקרוניים. אבל תפיסה זו השתנתה. בשנת 2006 החלה טבקה להפעיל פרויקטים העוסקים בהצמחת שכבה של מנהיגות מקרב הקהילה שתוכל להשתלב בעמדות מפתח בתחום הציבורי, העסקי והאקדמי. אנחנו רוצים לבנות דור צעיר שמכיר את הזהות שלו וגאה ביכולת שלו, שלא נופלות מהאזרח שלידו שלא יוצא אתיופיה".

זה לא יוצר בידול גדול יותר? לשמור את הזהות בקנאות מקשה על התערבות בחברה הישראלית?

"לא להיאחז בזה, אבל להכיר ולדעת, להיות גאים במה שהם, ביכולות שלהם. גזענות ואפליה זה גרוע, אבל יותר גרוע זה שאנשים חושבים שמה שאומרים עליהם הוא נכון והם הולכים עם מבט שפוף ולא מרימים את העיניים.
בשנות ה-80 בעלייה מסודן הגיעו העולים מאתיופיה ושלחו אותם לפנימיות. אף על פי שהם ידעו אמהרית רהוטה, הם ביקשו ללמוד את השפה העברית ולהשתמש רק בה. הם דיברו רק עברית, גם בבית הם לא רצו לדבר אמהרית, הם שינו את השם ועברתו אותו כדי להיות ישראלים לכל דבר. אבל מה קרה? מצד אחד, הם התרחקו מההורים שלהם ומהקהילה, זה יצר ריחוק. מצד שני, החברה הישראלית לא השכילה לקבל אותם בגלל צבע העור. למרות האקט המאוד מרגש עם מעמד הקליטה, הם לא השכילו לקבל אתם".

בשנתיים האחרונות רואים יותר צבע על המסך: התכנית  הקומית "נבסו", כוכבי ריאלטי כמו עדן סבן, אנדל קבדה, טהוניה רובל, ייטאייש איינאו והשדרן ברהנו טגניה. אולי יש שינוי?

"מה קרה? זה לא שפתאום האתיופים נהיו איינשטיין, זה החברה הישראלית שהולכת ומשתנה ומקבלת. החברה הישראלית רואה את היכולות האישיות של יוצאי אתיופיה, זה לא שכולם אותו דבר. בדיוק כמו שלא כל יוצא מרוקו או רוסיה אותו דבר, גם כאן בעדה האתיופית יש כישרונות רבים שלא ראו בהם. ברגע שמזהים ומגלים את זה, את רואה כתבים ברדיו, בערוץ 10, בפרסומות. לאט לאט המצב משתנה, החברה מאפשרת ונותנת חלון ההזדמנויות, וככה הצבעוניות של המסך הולכת ומשתנה, ממש כמו שקרה בארצות הברית, שניתן לראות בה גיוון וייצוג אוכלוסיות על המסך.

ואם דיברנו על ארצות הברית, שתדעי, בהרבה מקרים אנחנו מקדימים את ארצות הברית. לדעתי, עוד חמש שנים — אם נמשיך בקצב כזה — אנחנו נהיה מדינה שנהנית מכוח האדם המקצועי והמצוין של יוצאי אתיופיה, וגם החברה כחברה תהיה הרבה יותר מתוקנת, אור לגויים. דרך זה נהיה דוגמה לכל העולם שמאשים אותנו בגזענות. זו הדרך, לאט לאט".

אז החזון של העמותה שלך הוא שבעתיד לא יהיה בה צורך?

"בדיוק. אנחנו עוגן לקהילה ולעוולות שקורים לה. בו בזמן אנחנו עובדים עם כל הגורמים במדינה כדי לקדם את השוויון כדי שכולם יהיו מועצמים — תכניות מנהיגות להעצמת יוצאי אתיופיה שינפצו את תקרת הזכוכית. וברגע שהם יגיעו לשם, הם לא מקדמים רק את עצמם, הם מודל לחיקוי לבני הנוער. כ—20 שנה יש נציגים בכנסת, ליותר אנשים יש אמביציה להתמודד במפלגות כי הם רואים שזה אפשרי, וזה מה שאנחנו רוצים להראות: הכול אפשרי". 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר