מה נשאר מהמחאה ההיא? מאהל המחאה בפארק הסיטי, אשדוד, קיץ 2011. צילום: פבל

סדק חברתי, או: האופסימיסטים

הקיץ שלא נגמר הביא איתו מחשבות על קיץ אחר, שבו צעירים חדורי מוטיבציה האמינו שאפשר אחרת ודרשו צדק חברתי ובעיקר דיור בר השגה. יצאנו לבדוק אם הסכם הגג באשדוד הוא הבשורה שלה חיכו מובילי מחאת האוהלים בכיכר הסיטי, היכן הם היום ומה נשאר מאותו מאבק

פורסם בתאריך: 10.11.17 12:50

יותר משש שנים עברו מאז הקיץ ההוא של 2011, ימי המחאה החברתית בארץ והקמתם של האוהלים הראשונים בפארק הקריה (הסיטי) באשדוד. נדמה כי מה שעמד בלבה של המחאה הארצית והמקומית כאחד – מחירי הדיור הגואים – הניב בעיקר שינוי תודעתי.

במבחן התוצאה, הרי שבכל מדדי השוק האפשריים המצב בשוק הנדל”ן באשדוד מיולי 2011 ועד היום רק הלך החריף: הן מחירי הדירות לרכישה, הן שכר הדירה בשוק השכירות והן הפער העצום בין הביקוש להיצע. ואולי ההישג הגדול של אותה מחאה סוחפת היה בעצם התרחשותה.

אשדוד 2011, עיר שהייתה מנומנמת למדי בכל הקשור למחאות והפגנות, התעוררה ביולי של אותה השנה לבוקר חדש ששיאו בהפגנה הגדולה ביותר שנראתה ברחבי העיר. יותר מ—2,000 איש יצאו לרחובות אוחזים במגפונים, שלטים ואמונה בצדקת הדרך. צעירים לצד ותיקי העיר זעקו סיסמאות קליטות, כמו “אי אפשר יותר לשכוח – לאזרח יש כוח”. החבר’ה הללו דרשו דבר אחד: מהפכה. מהפכה במחירי הדיור.

ההפגנה הגדולה ביותר שידעה אשדוד: הפגנת מחאת הדיור ברחבת העירייה, קיץ 2011. צילום: פבל

נאור ביטון, אז סטודנט צעיר למדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטה העברית, עמד בראשה של  תנועת "אשדוד מתעוררת", קבוצת פעילים, צעירים וסטודנטים שפעלו לטובת שיפור איכות החיים באשדוד ופרצו לתודעה כשהובילו את המחאה העירונית. היום ביטון (30) הוא עוזרו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, נשוי ואב טרי.

“עם יד על הלב”, אמר ביטון ביולי 2011, ימים בהם התקווה לשינוי הייתה חזקה יותר מהשמש הקופחת. "אולי רק עוד כמה שנים השינוי המתבקש ייכנס לפועל, ואשדוד תהיה עיר טובה יותר”.

“לאחרונה חזרתי מניו יורק, אחרי השתתפותי בתכנית בשיתוף פלסטינים וישראלים. בברוקלין משלמים 600-500 דולר שכירות. פה משלמים יותר מברוקלין. אנשים רוצים לגור בעיר שאותה הם אוהבים וקשה להם. אם הממשלה לא תעשה מעשה, אז אני לא יודע איך נצליח, החבל הולך ומתהדק סביב צווארנו”.

ב זה בית. מאהל המחאה באשדוד, קיץ 2011. צילום: פבל

ואכן, הממשלה וקובעי המדיניות השכילו להבין שחייבים לחשב מסלול מחדש. אובייקטיבית, היו למהלך שורשים מוצדקים: בין 2000 ל-2006 ירדו מחירי הדירות בישראל בכמעט 12.5 אחוזים, ואילו מ-2007 ועד 2012 נרשם זינוק במחירי הדירות של כ-72 אחוזים.

ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי אמר עוד באותו קיץ: “המדינה הפקירה את אזרחיה לשוק החופשי”, וביקש לקדם את "חוק שבס" המאפשר הקלות של עד 20 אחוז ממה שאושר בתב”ע. אבל כבר אז היה אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי גורם חיצוני. “כבר ייצרנו 400 יחידות דיור במחיר לצרכן של 750 אלף שקל כולל מע”מ, אבל איפה נתקענו? בוועדה המחוזית”, אמר לסרי והוסיף, “שם נמסר לנו שעל פי חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה התכנית נוגדת את חוקי התכנון והבנייה. כעת אנחנו בוחנים אפשרות להוביל שינוי בחקירה בכנסת כדי שהדבר יוכל לצאת לפועל”. אז מה נשתנה?

“עבורי זו סגירת מעגל”

ביטון: “פנינו לממשלה, רצינו לפעול ולהעלות את הנושא על סדר היום הציבורי. שצעירים שהולכים לצבא, לומדים, עובדים, יוכלו בסוף התהליך להגיע לדירה ולחיות בכבוד במדינה, לא מעבר לזה שום דרישה שהיא מעבר לבסיסית".
היית אז בן 24. מה המצב הנוכחי לגבי שכבת הגיל שלך? החברים לספסל הלימודים נשארו בעיר?

ביטון כיום

“חלקם כן, חלקם בימים אלו חוזרים, וחלקם לא. אני מודע לזה, כולנו חווים את זה שמחירי הדיור באשדוד הם מעל הממוצע בארץ, וזה לא פשוט, אבל בשביל זה אנחנו פועלים, ואני רואה את הסכם הגג כמענה לדבר הזה”.

מה שאפיין את מחאת הדיור היה קולקטיביות. לדעתך עדיין יש הרגשה של כתף לכתף, "אחים לצרה", או שיש אוכלוסיות  באשדוד שפחות חשות את מצוקת הדיור?

“אני חושב שכל האוכלוסיות מרגישות את מצוקת הדיור. זה מתבטא בכל הרבעים ובכל מקום. זה גם הדבר הייחודי במחאה, שהצלחנו לגבש כל כך הרבה אנשים מרקעים שונים ולהביא אותם יחד למחות בעניין. לא רק באשדוד, בכל מקום. גם אם אתה בן 50 ועם שכר מעל הממוצע במשק ומסתדר, עדיין יש לך בן או בת שלא מצליחים להשיג דירה, ולכן זה נוגע אליך, זה נוגע לכולנו. נושא הדיור הוא משותף”.

והסכם הגג, שאותו אתה מכיר היטב, יביא לדעתך לשינוי המיוחל?

“אני לא  יכול לחזות במדויק, אבל המטרה היא להוסיף כמות גדולה של דירות בהישג יד ברחבי העיר. בעשור של 2006-2016 אוכלסו באשדוד בכל שנה פחות מאלף דירות, בחלק מהשנים פחות. הסכם הגג בונה פה 15 מתחמים ברחבי העיר בתמהיל של 80 אחוז דירות קטנות ובינוניות, בפוקוס על קהל היעד של זוגות צעירים שרוצים להגיע לדירה הראשונה. והדבר המדהים זה 100 אחוז מחיר למשתכן, לא רק שבונים, אלא גם ממקדים לקהל היעד, לאלו שצריכים. לפי שיטת הכלכלה, נעלה את ההיצע, וזה ישפיע על המחיר. עוד דבר זה שזה באמת מתבצע ברחבי העיר כולה, ברובע א’ וברובע הסיטי, ואנחנו נותנים מענה לכל האזורים, גם הצפוניים. כראייה, אחד הפרויקטים הראשונים הוא רובע פארק לכיש שנושק לרובע א’. בדרך כלל בנייה חדשה היא רק באזור חדש, ופה זה מגוון, בכל העיר”.

ביטון מתראיין במהלך ההפגנה הגדולה בזמן המחאה החברתית

נאור, בשורה תחתונה אחרי הסכם הגג לדעתך לצעירים יהיה יותר קל לרכוש דירה באשדוד?

“לדעתי כן. אני מקווה, זאת המטרה”.

הצעירים, למעשה חבריך, שעזבו לאלטרנטיבות נגישות יותר, דוגמת אשקלון ויבנה, או הלכו לחפש אפשרויות במרכז – יחזרו?

“כולי תקווה שתהיה פה אפשרות לכל מי שרוצה לחזור. גם אני צעיר שגדל כאן ואני אוהב את העיר אשדוד, וכל פעם שמישהו מדבר ‘מבחוץ’ על כמה שהוא רוצה לחזור לאשדוד, מצד אחד זה מעציב אותי כי הייתי רוצה שהם יהיו כאן, מצד שני זה משמח אותי, כי אני רואה מה שלא רואים בערים אחרות. יש חיבור בין האנשים לעיר. אשדוד זה לא רק בניינים, זה קהילה, זה משהו חזק, וזה מה שנותן תקווה לעיר. כשמישהו אומר 'אני רוצה לחזור', זה אומר שיש עתיד למקום הזה”.

הזכרת את הרבעים הוותיקים, מה צריך לעשות כדי שהמקומות הללו יהיו מוקד משיכה לצעירים, והאם הסכם הגג יסייע לכך?

“חשוב להכיר בכך שאשדוד למדה מהסכם הגג בערים אחרות. ובהסכם הגג העירוני זה לא רק דירות חדשות, אלא גם תשתיות. ובנוסף ליציאות, לקריית הספורט ושדרוג התחבורה, יש גם השקעה של 1.7 מיליארד ברבעים הוותיקים בזכות הסכם הגג. פריסת המתחמים כוללת גם את הרבעים הוותיקים, כך למשל ברובע ב’ באזור בית המשפט מתוכננת לקום שכונה חדשה, שהיא 100 אחוז מחיר למשתכן, כך שמי שיוכל לגור שם זה רק זוגות צעירים שזכו בהגרלה. איזה יופי זה! קהילה חדשה לרובע ותיק, זה לא רק שיפור תשתיות, זה להביא ‘דם חדש’, לחבר בין הקהילות, אנחנו רוצים לשלב”.

אתה מדבר על קהילתיות, אבל חלק מהסכם הגג זה להוסיף 150 אלף תושבים חדשים לעיר.

“תחומי העיר אשדוד מוגדרים כך שאשדוד הגיעה ל’תחום’ שלה מצפון ומדרום, לכן צריך לצמוח מבפנים. כשאנחנו באנו במחאה של 2011 למעשה ביקשנו שייבנו יותר דירות בהישג יד כדי שיוכלו לבנות דירות, זה אומר שצריך לבנות בתוך העיר במקומות הללו. וכדי שמחירי הדירות ירדו, גודל העיר צריך לגדול. לפי הסכם הגג, יצטרפו לעיר כ-100 אלף תושבים. זה טבעי שעיר תגדל, וצריך למצוא את הפתרונות לכל הדברים, וכחלק מזה – זה התחבורה, ולכן מצוין בהסכם הגג: שתי יציאות חדשות לעיר. אין ספק שעיר של 250 אלף איש זה לא עיר של 350 אלף איש מבחינת תשתיות, צרכים וכולי. אבל זה טבעי שעיר גדלה, אין דרך לגדול בלי להגדיל את מספר התושבים”.

נאור, יש עוד כמה שנים עד שהסכם הגג יתממש. גם בתסריט האופטימי של זכייה בהגרלה במחיר למשתכן עד קבלת המפתח יש זמן רב. מה היית ממליץ לחבריך, בני גילך, לעשות בינתיים?

“אין ספק שלבנות לוקח זמן. הפרויקט הראשון, רובע פארק לכיש, כבר ב—2018 צפוי להיות מאושר בוועדה המחוזית. בינתיים? אני יכול להגיד לך עלינו כזוג צעיר. אנחנו שוכרים דירה, נעזרים בהורים, עושים כל דבר שאנחנו רואים לנכון. המטרה שלנו לפני שש שנים הייתה שיקשיבו לבעיה שלנו וישימו אותה על סדר היום, מנקודת מבטי היום, מהמעבר שעשיתי מלהיות סטודנט בפארק ליועץ לראש העיר באשדוד, אנחנו שמים את הנושא הזה על סדר היום. וזה לא דבר של מה בכך שהדברים שאמרנו אז הם היום מדיניות רשמית של מדינת ישראל. עשינו חלק מהתהליך, ועכשיו נשאר לחכות לפירות, ואנחנו מחכים להם שיגיעו בהקדם. עבורי זו סגירת מעגל. העלינו נושא, אני וחברים שלי, והיום אין ספק שזה בראש סדר העדיפיות”.

"אני לא חושבת שזה ישנה משהו"

גם שרי גרינברג (30), נשואה, אם לשניים ומתכנתת בהיי-טק בלוד, הייתה דמות בולטת מאוד על הדשא של הגן הציבורי במרכז העיר בקיץ 2011 יחד עם בן זוגה.

גרינברג צ'רקסקי

“בקיץ של המחאה החברתית הייתי סטודנטית ומאורסת, וידעתי כבר אז שמחירי הדיור הזויים ורציתי להעלות את הנושא על סדר היום”, אומרת גרינברג. “אבל גם היום המצב לא השתנה. היום אני גרה באשדוד, אבל כרגע הבעיות הן לא רק דיור. אני לא עובדת באשדוד, ורוב הסיכויים שלעולם לא אעבוד בעיר. גם אצלי וגם אצל החברים שנשארו לגור באשדוד הסיבה היחידה היא כי ההורים שלנו פה. אם ההורים שלי לא היו פה, לא הייתי נשארת. אין לעיר הזו מה להציע לי, וחבל, כי אני אוהבת את העיר”.

היית אז בת 24, חברייך נשארו לגור באשדוד?

“הרבה מאוד עזבו. וגם אלו שנשארו באשדוד, רק בודדים מהם באמת רכשו דירה”.

במידה שמחירי הדירות יהיו כמו שראש העיר אומר — 800 אלף ליחידת דיור — חבריך שעזבו יחזרו לעיר?

“יכול להיות שכן”.

גרינברג (מימין) בפגישת ראשי המחאה עם ראש העירייה לסר. צילום: דוברות העירייה

יכול להיות שהסכם הגג ישנה את המצב, ומחירי הדירות ירדו?

“אני לא חושבת שזה ישנה משהו. אני זוכרת איך לפני רובע המע”ר היו פרסומים שזה הולך לפתור את משבר הדיור של הצעירים, וזה בכלל אפילו לא בכיוון של לפנות לצעירים. אני בעצמי בדקתי את האופציה הזו, וקהל היעד של הדירות הללו הוא לא צעירים, היכולות הכלכליות שנדרשות לא תואמות. גם אם חלק מהדירות בהסכם הגג יהיו במחיר למשתכן, זה פלסטר, לא פתרון. מעבר לזה, חלק מהיחידות דיור שייבנו יהיו בשמורות טבע ובדיונות, ואני נגד”.

מה דעתך על תוספת צפויה של 150 אלף תושבים לעיר?

“זה יפוצץ את העיר. גם ככה אני היום יוצאת בשש בבוקר בכל יום כדי לא להיכנס לפקקים, וזה רק יחריף את המצב. אני נגד הפרויקט הזה”.

איך את רואה המחאה החברתית, מחאת הדיור של הקיץ ההוא, בפרספקטיבה של 2017?

“מה שנשאר מהמחאה זה שזה פתח את העיניים לציבור, אבל אני לא חושבת שזה עזר. גם אז לא היו מספיק משתתפים במחאה. כנראה המצב צריך להתדרדר עוד יותר כדי שאנשים יעשו משהו ויצאו מהבית. בשורה תחתונה היום האופציה היחידה זו הקלפי. אין פתרונות אחרים”.

"לציבור החרדי יש מצוקת דיור מאד קשה"

ורוניקה ויגדורצ’יק הייתה אז סטודנטית מוכשרת להנדסה בסמי שמעון שהתגוררה עם הוריה. כיום היא בת 33, רווקה, מנהלת שותפות בארגון קהילתי ערבי—יהודי בבאר שבע.

וגדורצ'יק אז

וגדורצ’יק: “הייתי חלק מ’אשדוד מתעוררת’, קבוצה אקטיביסטית, ופעלתי כנציגה בוועדת הדיור בעירייה. הקמנו את המאהל, ותמכו בנו מאוד מהעירייה, אבל באמת לא ראינו אופציה לקנות דירה, אפילו לשכור היה ממש יקר. אני מאוד אוהבת את העיר, אבל נאלצתי לעזוב לבאר שבע כאלטרנטיבה נגישה יותר. באמת לא הייתה ברירה”.

היית אז בת 27. מה המצב הנוכחי לגבי שכבת הגיל שלך? החברים מהשכונה נשארו בעיר?

“רוב האנשים שאני מכירה כמעט שלא נשארו בעיר, רובם עזבו לאשקלון, עברו בלב כבד. לא כי הם רצו, כי לא הייתה ברירה”.

לדעתך, הסכם הגג ישנה את המצב כך שלאחריו יהיה אפשר לרכוש דירה בעיר?

“השאלה הגדולה היא רק מה יהיו מחירי הדיור. אם זה יהיה בממוצע המחירים היום, לא יהיה הבדל. אז כמותית יהיו עוד יחידות דיור, אבל בגלל שהביקוש כל כך גבוה, המחיר לא ישתנה. אפשר לראות שבמחיר למשתכן בערים אחרות יש הנחה של 150 אלף בערך, עדיין ההון התחלתי עצום”.

מה לדעתך ניתן לעשות לטובת הרבעים הוותיקים שנכללים בהסכם הגג כדי שצעירים יגורו בהם?

“חייבים לדאוג למקומות תעסוקה. רוב האשדודים לא עובדים באשדוד אלא נוסעים מחוץ לעיר. ממה שאני מכירה, ראש העיר רוצה לשנות, ולכן צריך לדאוג לדיור ציבורי וליצור תמהיל עירוני נכון. צריך לדאוג לרמת שירותים טובה ברבעים הוותיקים ולשפץ ולדאוג באמצעות פינוי-בינוי, תמ”א 38 ודאגה אמיתית לתושבים, שיוכלו לגור בדיור ראוי אבל ביכולת הכלכלית שלהם. כרגע המצב בחלקים מ-ג’, ו’, א’ הוא זוועת עולם. הזנחה פושעת. אשדוד היא לא החוטאת היחידה בעניין, אבל חייבים צדק חלוקתי. חלוקת משאבים נכונה בעיר תשנה את המצב”.

ויגדורצ'יק

מה דעתך על מצוקת הדיור בשכונות החרדיות?

“לציבור החרדי יש מצוקת דיור מאוד קשה, וחלק מהפוליטיקאים מנסים לצבור הון על ידי העמקת השנאה כלפי הציבור הזה. מגיעה להם באותה מידה הזכות לדיור כמו כל אזרח אחר בישראל. כל עוד אין כפייה דתית או ההפך, יש להם זכות. חורה לי לשמוע שיח משסע במקום שיח של סולידריות. לצערי, במצב היום צעירים חרדים וכאלו שלא ללא עזרה משמעותית מההורים לא יכולים לקנות דירה, פשוט לא”.

 

"שום דבר לא השתנה"

אילנה גרמזוגר, היום בת 36, נשואה לאלכס, מהנדס במקצועו, ואם לשתיים, מתגוררת ביישוב ברמת הגולן. אז היא הייתה אשת חינוך שעבדה ברשות למלחמה בסמים ואלימות ואימא טרייה לבתה הבכורה.

ממובילות המחאה, גרמזוגר. צילום: אילן אסייג

“התקדמנו”, אומרת גרמזוגר, “קיבלנו תארים, והחיים נהיו רק יותר קשים. בקיץ ההוא של 2011 הבנתי בצורה מאוד ברורה שאני לעולם לא אוכל לקנות דירה באשדוד אלא אם יקרה שינוי משמעותי. והתחושות היו שעוד רגע קורה פה משהו גדול, אבל מאז שום דבר לא השתנה”.

היית אז בת 30. מה המצב הנוכחי לגבי שכבת הגיל שלך? החברים מהשכונה נשארו בעיר?

“הרוב לא, הרוב הגדול לא. אני עזבתי את אשדוד לרמת הגולן וכרגע אני בונה בית. עזבנו ב—2013 את אשדוד כי הבנתי שלעולם לא יהיה לנו בית משלנו בעיר הזו. ראינו שלא קורה שום דבר”.

במידה שיהיו מחירים אטרקטיביים בהסכם הגג, הצעירים הללו יחזרו?

“לא. עבר יותר מדי זמן, הסכם הגג יכול למנוע הגירה שלילית מהעיר, אבל אני לא חושבת שתהיה חזרה לעיר”.

ממרחק הזמן, המחאה תרמה?

“בעיקר מה שחברים שלי באשדוד עשו ועדיין עושים, זה התעוררות. זה לא הלך לשום מקום. יש הבנה שאפשר לשנות, ויש אנשים שנלחמים למען זה. הצעירים מנסים לעשות ולשנות, אם זה להיכנס לפוליטיקה ובתוך העיר. זה מה שנשאר”.

לדעתך, הסכם הגג ישפיע על מחירי הדיור בעיר? האם יש סיכוי שמגמת מחירי הדיור שהולכת וגדלה תיעצר?

“ראשית, אני לא רואה את ההסכם הזה יוצא לפועל בקרוב מסיבות כאלו ואחרות. במידה שהוא יצא לפועל האם מחירי הדיור ירדו משמעותית? אני סקפטית. למה? כי אני חושבת שאשדוד כעיר מתחרדת, רוב האוכלוסייה שתקבל את הדירות הללו תהיה אוכלוסייה חרדית. כמו כן, עד שהדירות ייבנו בפועל ייקח זמן רב, וממוצע הדירות רק ילך ויעלה, כך שאולי המחירים יהיו יותר נמוכים מהמחיר כיום, אבל המחיר כיום הוא לא שפוי. אני רוצה להאמין בשביל חבריי האשדודים שמשהו יקרה, אבל אני סקפטית. חשוב מאוד לתת קול לצעירים במועצת העיר, ולכן אני באמת מבקשת להצביע ‘אשדודים’ בבחירות. זה מה שיכול להשפיע”.

בתקופת המחאה פגשתם את כל האוכלוסייה בעיר על כל גווניה. מה ניתן לעשות לדעתך כדי לדאוג לרבעים הוותיקים?

“לשפץ את השכונות הוותיקות. אני לא רואה טעם לבנות בתוך העיר. וכדי שצעירים יבואו לגור בשכונות הללו במסגרת הסכם הגג צריך לשנות את פני הרבעים, לשפץ את המבנים הוותיקים, לתת פוש בתמ”א ופינוי—בינוי”.

יש לדעתך שוויון בין האוכלוסיות בעיר?

“לדעתי, אשדוד היא העיר הכי לא שוויונית וכואב לי. ההבדלים והפערים ברמה הסוציו—אקונומית בין הרבעים החדשים לוותיקים. אני לא רואה איך הסכם הגג יצמצם פערים, זה פערים קיימים. אם לא יהיה שיפוץ רציני, להסכם הזה אין משמעות”.

הסכם הגג עשוי להוסיף כ-150 אלף תושבים, איך זה לדעתך ישפיע על העיר?

“קשה לי עם השאלה הזו, כי גם היום על פי דעתי האישית, זו לא אשדוד שלי, אשדוד שהכרתי. אני לא בטוחה שזה יועיל כי אין מספיק מקומות תעסוקה בעיר, הכבישים רק יהיו יותר עמוסים ואיכות החיים תרד”.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר