חובש מד”א מתן פרידמן (24), שנפצע קשה בתאונת דרכים לפני כחודש ושהה זמן רב ביחידת טיפול נמרץ, שב להכרה והועבר למחלקה האורתופדית לאחר שמצבו השתפר מאוד.
פרידמן, איש קבע בחיל האוויר שמפקד על מסלול השוחרים במקיף א’ בעיר, בית הספר שבו למד, נפגע כשרכב על קטנוע של מד”א בדרך לחתונה. כשהוא עושה את דרכו צפונה והתקרב לאשדוד, יצא לפתע רכב מכיוון מושב שדה עוזיה, לא נתן לו זכות קדימה והתפרץ לכביש.
ניידת טיפול נמרץ. צילום ארכיון: מד"א
לפרידמן לא היה לאן לברוח והוא התנגש בעוצמה במכונית שנעמדה על הכביש באמצע הצומת. הוא עף ונחבט בעוצמה. אמנם בזכות הקסדה ובגדי מגן נפצע בעיקר בגפיו, אבל תסחיף שנוצר סיכן את חייו.
אחיו התאום דור, שנסע אחריו, הגיש לו עזרה, ואביהם הגיע גם הוא והצטרף מיד. מדובר, יש לציין, במשפחה שכולה למעשה פעילה לאורך שנים בהצלת חיים במד”א ובכלל.
“עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב”, אמר השבוע פרידמן ל”כאן דרום”. “מתחזקים לאט לאט. ממשיכים לטפל בפציעה ברגליי, אבל הכול בסדר, מתקדמים”, הוסיף.
מתן, מה עוד מצפה לך בתהליך ההחלמה?
“כיוון שהפציעה שלי כללה שברים בשתי הרגליים יש עוד לפניי שיקום עד שאוכל ללכת שוב”.
תאומים. מתן (מימין) ודור פרידמן
היית מודע לחיבוק הגדול ולדאגה סביבך?
“זה מחמם את הלב. כשהתעוררתי סיפרו לי ושיתפו אותי על מה שקורה בחוץ. הופתעתי. לא ידעתי בהתחלה שכולם דואגים ברמה הזו. בשבועיים האלה שהייתי בטיפול נמרץ (מונשם ומורדם ש"ש), המשפחה שלי הייתה סביבי בלי הפסקה וקיבלה אהבה מכל עבר, וזה חיזק אותם ובעיקר מרגש”.
אתה זוכר את התאונה עצמה?
“בוודאי, אני זוכר הכול. נסעתי מאזכרה של סבתא שלי ז”ל כשאני בדרך לחתונה עם האופנוע של מד”א. בצומת שדה עוזיה ראיתי רכב שפנה שמאלה, נעמד מולי ופשוט לא היה לי לאן לברוח, זה עניין של מאית שנייה. הבנתי שאני הולך להתנגש בו, כיוון שמצד ימין היה לי רכב. השלב אחרי זה הוא שאני שרוע על הכביש, צורח מכאבים. העדויות אומרות שמצאו אותי שמונה מטר קדימה, עפתי קדימה לכיוון אשדוד. נחתּי קרוב לשול, זה מזל בשמים שרכבים לא פגעו בי”.
ומה קורה אחר כך?
“הורדתי את הקסדה, קלטתי שאני יכול להזיז את הצוואר, אבל הכאבים ברגליים היו כאבי תופת. אי אפשר להסביר את זה. הייתי בהכרה כל הזמן. והראשון שהגיע לזירת התאונה זה דור אחי, ומיד אחריו אבא שלי. אני זוכר אותו אומר, ‘אבא, זה מתן’. וצ’יק צ’ק נסענו לבית החולים באמבולנס”.
הציל חיים רבים. פרידמן
מניסיונך בעשר שנות התנדבותך במד”א, תאונות כאלו יכולות להסתיים אחרת?
“בוודאי, זה עניין של מזל. ללא ספק זה יכול היה להסתיים במוות. זה יוכל היה להיות במקום התאונה, מעוצמת הפגיעה. במזל רק הרגליים נפגעו, ולא ראש או איברים חיוניים אחרים”.
מה יש לך לומר לכל מי שהתפלל עבורך ובכלל לתושבי אשדוד?
“זאת תמיכה שנותנת המון המון כוח, אין לי את היכולת לומר אחד אחד תודה לכל מי שדאג ותמך, אבל באמת שאני מוסר תודה רבה לאלו שהגיעו לבית החולים לבקר ולאלו שהתפללו מרחוק ולמי שניסה להיות בקשר עם המשפחה. אני מודה ומעריך את כולם, זה ממש לא מובן מאליו”.
