מנהל ביה"ח באשדוד, פרופ' חיים ביטרמן. צילום: אורי קריספין

עת לעשות סדר: תשעה ירחי לידה

זה הזמן שעבר מאז יצא בית החולים באשדוד לדרכו. ההיריון לא היה קל וגם הלידה מלווה במחלות ילדות, אבל המנהל פרופ’ חיים ביטרמן נחוש להצליח. על אשדוד כפריפריה רפואית, הבעיות, התקלות והתכניות. וגם: כיצד השתנה שמו של ביה"ח? ריאיון מיוחד

פורסם בתאריך: 30.3.18 12:07

בית החולים אסותא אשדוד נפתח בחודש יוני 2017. בהתחלה בצורה מאוד חלקית כמובן ובהדרגתיות. מאז עברו תשעה חודשים, פרק זמן משמעותי, שבו כבר יש פרספקטיבה להתחיל לבחון את הדברים שהיו ולהיערך לקראת העתיד.

פרופ' ביטרמן ורופאות בחדר לידה. צילום: אורי קריספין

בית החולים הוא כמו רך נולד שהגיח לאוויר העולם. עושה את צעדיו הראשונים, בוחן את סביבתו — והיא אותו — מתרגל, לומד, לפעמים מועד, אך מתחשל, גדל ומתחסן.

מנהל בית החולים באשדוד הוא פרופ’ חיים ביטרמן, שהגיע מהצפון, מחיפה. לביטרמן ניסיון רב במערכת הבריאות. הוא רופא פנימאי, שכיהן בתפקידי מפתח. בין השאר היה מנהל חטיבת המחלקות הפנימיות בבית חולים כרמל בחיפה והרופא הראשי של הכללית והוא סגן דיקן בפקולטה לרפואה בטכניון.

פרופ’ ביטרמן, איך עברו עליך תשעת "ירחי הלידה" של בית החולים?

“אין ספק שמדובר באירוע מכונן ומרגש. התקופה הזאת עברה בסדר, בעיקר מההיבט של הרפואה הדחופה, רפואה מצילת חיים. הרי מה המבחנים של בית החולים? שניים בעיקר: מבחן הרמה והצלת החיים במקרים דחופים — ובו עמדנו בהצלחה.

"הופתעתי". ביטרמן. צילום: אורי קריספין

בוא ואתן לך דוגמה: חולים שמגיעים עם אוטם שריר הלב וצריכים לעבור צנתור בתוך 90 דקות, ואכן כל החולים הללו עברו צנתור בפחות זמן. דוגמה נוספת: חולים שמגיעים עם שבץ מוחי וצריכים לקבל טיפול ממס קרישים, זה מבחן לא פשוט. הצוות צריך לקבל את האינפורמציה ממד”א, להגיע לסי—טי ולאבחנה בתוך 30 דקות, צריך להציב עמדות פיענוח בבתי הנוירולוגים שנותנים מיד תשובה מכל מקום בארץ. ובאמת, 100 אחוז מהחולים הללו שהיו צריכים לקבל טיפול ממס קריש — קיבלו. ואצל חלקם זו הצלת חיים דרמטית. יש דוגמאות רבות להצלת חיים בבית החולים. הגיעה יולדת עם קרע ברחם, ואם לא היה פה בית חולים, סיכוייה להגיע לחוף מבטחים היו קטנים.
כך שהמבחן הראשון במעלה הוא האם בית החולים מצליח לספק מענה דחוף לאוכלוסייה המקומית בדברים שהם מצילי חיים ובמבחן הזה אנחנו עומדים יפה ונקווה שנמשיך כך.

בית החולים – מבט מבפנים. צילום: אורי קריספין

המבחן השני הוא מבחן היקף ורמת השירות היום-יומי. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מדהים עם מכבי, שהיא חברת האם שלנו, ומבוטחי מכבי מגיעים אלינו בלי טופס 17 ובלי התחייבויות ומקבלים שירות מדהים. לכן בהזדמנות זו אנחנו קוראים שוב לקופות האחרות לבוא ולהשתמש בשירותים שלנו. עד עכשיו הן ממעטות לעשות את זה”.

איך זה שעד עכשיו שלוש הקופות האחרות — הכללית, מאוחדת ולאומית — לא חתמו איתכם?

“הן דורשות כל מיני דברים שבית חולים שחפץ חיים אינו יכול לתת אותם, אם זה הנחות מפליגות וכל מיני דברים כאלה, שבית חולים ציבורי בבעלות של רשת אסותא, שאין לו יכולת לקבל כסף מהמדינה, אינו יכול לעמוד בהם, ונוצר מצב שקופות לא שולחות חולים לפעילות אלקטיבית. בכל מה שקשור לטיפול דחוף, מבוטחי כל הקופות כמובן זוכים לאותו שירות.

ביטרמן. צילום: אורי קריספין

אנחנו קוראים לקופות האחרות — שיש ביניהן גם אגב שוני, יש כאלה שיותר מצטיינות בכך ויש שפחות — לשנס מותניים ולהצטרף למאמץ כדי לתת את המיטב לאוכלוסיית אשדוד”.

אתם מעוניינים בכך או שאתם מעדיפים להישאר מין בית חולים “אליטיסטי”?

“בוודאי שאנחנו מעוניינים. בית חולים ציבורי נבחן בשירות הרחב שהוא מעניק למטופליו בכל התחומים. אנחנו מצוידים, אנחנו ערוכים, אנחנו מעוניינים ואנחנו חדורי מוטיביציה לחולל פה מהפך”.

משרד הבריאות לוחץ עליכם לחתום עם הקופות?

“זה נושא רגיש. בתי החולים גירעוניים, הקופות גירעוניות, חוץ משנים או שלושה בתי חולים שיש להם אבא ואימא, ואבא שלנו הוא רשת אסותא, שעוזרת לנו מאוד והיא מושקעת פה בצורה לא רגילה וגם תכסה על כל מיני גירעונות שלנו. אבל מעבר לזה אין לנו למי לפנות, ולכן אנחנו חייבים לנהוג בצורה שונה קצת מבתי חולים אחרים, והקופות מגיבות. לכן אני קורא להן שישקלו את ערך הטיפול הרפואי וטובת מטופליהן ויאפשרו לנו לתת להם את המיטב. כרגע הקופות כמעט לא נותנות למבוטחים שלהן טופסי 17 כדי להגיע אלינו”.

פריפריה רפואית

לפרופ’ ביטרמן יש ביקורת על מערכת הבריאות בארץ. התמונה שנגלתה לעיניו הפתיעה אותו, בוודאי בדרגת בחומרתה.

בחדר לידה. צילום: אורי קריספין

“אני מכיר את המפה של הטיפול הרפואי במדינת ישראל”, אומר ביטרמן. “יכעסו עליי אולי חלק מתושבי אשדוד וקברניטיה: אשדוד מבחינה רפואית היא פריפריה, כמו ערים אחרות שהן דרומיות הרבה יותר. ולמה? בגלל שלפני שנפתח בית החולים זמינות השירותים הייתה נמוכה, התורים היו ארוכים, ואז נוצרים דפוסים בעייתיים. אנשים אומרים לעצמם, ‘מה, ניסע עכשיו עשרות קילומטר לטיפול? יאללה, נעזוב, אז לא נאזן טוב את הסוכרת, אז לא נעשה את הניתוח השנה’.

החוויה שלי בעיר אשדוד היא חוויה של פריפריה רפואית יותר משציפיתי כשנכנסתי לפה. וכל המנהלים שלנו בבית החולים שאני יושב איתם יש להם סיפורים על חולים שלא טופלו והוזנחו. בדרך כלל לא מדובר בדברים אקוטיים, דברים דחופים, אז אנשים טופלו בבתי החולים הוותיקים.

מעל 100% תפוסה. צילום: אורי קריספין

זו לא האמירה, האמירה היא שאנחנו נתקלים פה יום-יום ביותר ויותר אנשים עם תחלואים כרוניים שמצב הטיפול שלהם אינו משביע רצון והוא פחות טוב מאשר במרכז הארץ, וגם אם ניקח מהניסיון שלי, נניח בחיפה. לכן אני טוען שהפריפריה איננה מונח גיאוגרפי, אלא של זמינות שירותים. הרי אשדוד קרובה יותר לתל אביב, לגוש דן, מאשר חיפה”.

הופתעת?

“הופתעתי מרוחב היריעה ועומק התופעה, כן. ורבים ממנהלי המחלקות חווים את החוויה הזאת. אני בטוח שבשדרות ואופקים זה קיים באותה מידה. נכון שבאשדוד לא ציפיתי למצוא אותה, ואכן היא קיימת.
אנחנו נתקלים למשל בחולי סוכרת שלא מאוזנים המון זמן, אנחנו נתקלים פה באנשים שהיו צריכים לעבור טיפול רפואי מקיף בגלל, נניח, ירידה במשקל וכאבי בטן, ולא עברו אותו במשך שנה. זאת אומרת, מין תבנית שכזו. ואנחנו רוצים ותאבים לשנות את המצב ולשפר אותו.

אין מטופלים במסדרון. צילום: אורי קריספין

בית החולים מצויד במיטב הטכנולוגיה, והצלחנו להביא לפה קאדר מצוין של רופאים, שלא היו מגיעים לולא הטכנולוגיה המתקדמת. כך שמבחינה טכנולוגית בבית החולים שלנו איננו נופל מאף בית חולים גדול בארץ — אם זה סי—טי, אם—אר—איי, פט סי—טי — כל מה שאתה רוצה".

אז תשעה ירחי לידה עברו חלפו. אילו מחלות ילדות עדיין יש לכם?

“מחלת ילדות אחת הייתה פתיחת המיון. לקראת הפתיחה עשינו המון סימולציות, טיפלנו במספר קטן של חולים, עשינו תרגולים רבים, וכל אלה הוכיחו את עצמם. היום אנחנו נמצאים ארבעה חודשים מפתיחת המיון, ארבעה חודשים וחצי. מאז הייתה עלינו 'התנפלות' די גדולה, במובן החיובי של המילה. בהתאם לכך התעוררו אתגרים שירותיים גדולים.

אני רוצה להזכיר שעד פתיחת בית החולים אסותא תושבי העיר והסביבה טופלו בשני בתי חולים, קפלן וברזילי, שבשניהם יחד יש יותר מ—1,000 מיטות. בבית החולים באשדוד יש 300 מיטות. אז חדר המיון לא יכול לתת מענה מלא של שני בתי חולים”.

תפוסה מלאה+

“בחודשים המעטים שאנחנו פתוחים”, הודף ביטרמן את הביקורת הנשמעת על זמינות השירות בבית החולים, “השתפרנו מאוד בזמן המתנת החולה לאחות, בזמן ההמתנה הכוללת במיון, ויש לנו עוד כברת דרך לעשות. היעד הוא שבחדר המיון זמן ההמתנה לאחות יהיה דקות, וגם זמן ההמתנה לרופא נמדד בדקות, ואנחנו מתקרבים ליעד. יש פה יחסית לגודל האוכלוסייה הרבה נפגעי טראומה, תאונות דרכים, דקירות, חבלות.

צילום: אורי קריספין

אין הצדקה לכך שחולה ימתין שעות עד שיראו אותו. זה אמנם קרה, וזאת תקלה, לנוכח העומסים הגדולים שהיו, אבל התארגנו, תגברנו צוותים והשתפרנו. מיום ליום המצב הולך ונהיה טוב עוד יותר”.

מה התפוסה בבית החולים היום?

“התפוסה היא סביב 100 אחוז. יש מחלקות, פנימיות בעיקר, שהתפוסה בהן היא מעל 100 אחוז. לכן הוספנו מיטות ויחידות נוספות”.

ויש חולים במסדרון?

“לא, חס וחלילה, גם לא יהיו. הבטחנו והתחייבנו לכך”.

כבר בפתיחה דובר על הגדלה מתוכננת.

“כן, תכנית האב של בית החולים היא להגיע ל-600 עד 700 מיטות, דהיינו בית חולים שהוא בסדר גודל דומה לאסף הרופא למשל. בשלב הראשון נוסיף 150 מיטות”.

בתוך כמה זמן?

“יש שלוש חלופות: תכנית אולטרה מהירה לתוספת חלקית, שיכולה להתבצע בתוך פחות משנה; יש תכנית לבנייה מעל הבניין, שאמורה לקחת שנה וחצי; ויש תכנית מקיפה יותר, שתיקח שלוש שנים וחצי ותיתן את כל המענה. עדיין לא הוחלט סופית איזו חלופה תיבחר”.

זה קשור גם לתכנית להרוס את שלד חדר המיון הקדמי?

“זה קשור לשאלה אם נרכוש אותו מ'רפואה וישועה’. יש משא ומתן מתקדם ואנחנו מעוניינים. ואז גם נוכל להרוס ולבנות מחדש כדי באמת להקים שם שתי מחלקות פנימיות נוספות ומחלקה אונקולוגית, סך הכול 150 מיטות. כיום יש יחידה אונקולוגית אמבולטורית וכרגע בונים את המכון לרדיותרפיה, להקרנות, שיהיה פעיל בעוד כמה חודשים”.

מה עם בריאות הנפש?

“יש לנו רק מערך ייעוצים של בריאות הנפש, לא מתכננים לפתוח מחלקה אשפוזית”.

מה עוד חסר?

יש שירותים שהוחלט לא לפתוח פה, כמו ניתוחים נוירו—כירורגיים, וגם ניתוחי לב כרגע אין".

עדיין יש מקרים שמד”א מפנים לתל השומר. למה בעצם?

“בעיקר פגועי ראש, כי אין אצלנו נוירו—כירורגיה, כך הוחלט”.

 

יש שם לתינוק

ביטרמן הוא חיפאי, ולצורך העבודה הועמדה לרשותו דירה בתל אביב, שבה הוא שוהה במהלך השבוע. מדי פעם הוא עושה עבודה רפואית נטו. החלוק תלוי על הדלת ומוכן לכל מקרה.

ע"ש סמסון. צילום: אורי קריספין

הוא בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. נשוי, אב לשלושה וסב לחמישה. אחד מבניו רופא וגם כלתו רופאה ברמב”ם. אגב, בנו של פרופ’ שוקי שמר, יו”ר אסותא, מתחיל סטאז’ בבית החולים.

בימים האחרונים הוצבה על הקיר החיצוני של בית החולים תוספת לשילוט המיידעת את העוברים ושבים שהוא נקרא על שם סמסון.

“משפחת סמסון תרמה עשרות מיליונים לבית החולים דרך קרן היסוד. אגב, זו אותה משפחה שתרמה לבניין האשפוז החדש שנחנך לפני שבועות מעטים בברזילי”.

בקיצור, התחלתם לשנורר.

“אי אפשר לחיות במערכת הבריאות בישראל בלי תרומות. כל בתי החולים בארץ הם גירעוניים, וגם אנחנו נהיה, כי זה התקצוב של מערכת הבריאות, ולכן אין ברירה להיעזר גם בתרומות. ככה זה גם בבתי חולים אחרים ובאוניברסיטאות”.

אתה אוהב את העבודה שלך?

“מאוד ואני חדור אנרגיה להצליח יחד עם הצוות הנהדר שיש לנו”. 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר