עד 2018 מתן פרץ מגן יבנה היה בחור אנונימי, עד שערב אחד הוא ישב בקהל בערב במה פתוחה לסטנדאפיסטים. מתן, אדם די מצחיק כשלעצמו, החליט בספונטניות לעלות לבמה ולעשות את הדבר שהוא באופן טבעי הכי טוב בו. הוא אף פעם לא חלם שאותו רגע ספונטני יהפוך את זה למקצוע, ו-6 שנים לאחר מכן הוא יהפוך להיות בין הסטנדאפיסטים המוערכים בישראל. אבל מסתבר ש-6 השנים שעברו הפכו אותו לאפילו יותר מזה.
סרטוני הסברה למען ישראל באנגלית רהוטה, שהעלה בחודשים האחרונים הצליחו לסקרן את הקומיקאי היהודי אמריקאי מייקל רפפורט, שיצר איתו קשר ונפגש איתו בישראל.
רפפורט, שהופיע בשלל תוכניות טלויזיה אמריקאיות וסדרות כמו "נמלטים", ובסרטים כמו "ד"ר דוליטל", "היום השישי", נשבה בסרטוני ההסברה של מתן, ובמיוחד מהאנגלית הטובה שלו שגרמה לו להתלהב עוד יותר. האנגלית של מתן אגב, היא לא שפת אם. כמו רבים, הוא צפה בסדרות אמריקאיות בילדותו, ביניהם אגב 'חברים' שם לרפפורט היה תפקיד אורח מצחיק במיוחד. רפפורט התחיל לעקוב אחרי מתן ברשתות החברתיות ושיתף כל סרטון שמתן העלה. "ראיתי את זה בהתחלה וממש התרגשתי. מייקל רפפורט משתף סרטונים שלי, זה טירוף", אבל אז הוא גם שלח לו הודעה.
"הוא כתב לי כל הכבוד על מה שאני עושה, שאני רהוט ומדבר לעניין ואנגלית מעולה. שאל אם גדלתי בישראל כי לא הבין מניין האנגלית. התחלנו להתכתב והוא אמר לי שהוא מתכנן לבוא לישראל יחד עם אשתו כדי לתמוך, ואמרתי לו 'איזה יופי, דבר איתי כשאתה מגיע'.
מתן פרץ ומייקל רפפורט. צילום: דור יתח
חשבת שהוא באמת יגיע וידבר איתך כשהוא בארץ?
"כמובן שלא האמנתי שהוא באמת ידבר איתי כשהוא מגיע, חשבתי שזה סתם הבטחות של סלבריטאים. פתאום הוא נעלם, ואני מקבל הודעה מהדף השני שלו, שם כותבים לי שחסמו למייקל את האפשרות לשלוח הודעות בדף הזה – בגלל תכנים שהעלה ביחס למלחמה בישראל, ושלחו לי את מספר הטלפון שלו כדי שאדבר איתו ישירות. לא רציתי להיות מוזר אבל שלחתי לו 'היי מה שלומך', והוא אמר לי איזה יופי ששלחת הודעה, אני מגיע לישראל ואני אשמח שנשב', ופה התחלתי לרגע להאמין שזה באמת קורה לי ואני לא מדמיין את זה.
"אחרי כמה ימים הוא הגיע לארץ והוא שלח לי הודעה ואמר לי שאבוא ללובי של המלון שלו. כולי נרגש, חשבתי שנשב כמה דקות נעשה תמונה וזהו אבל ישבנו כמעט שעתיים. הוא דיבר איתי על ההערכה שיש לו לסטנדפיסטים, ושאל אותי על סטנדאפ ישראלי ועל הקהל הישראלי, סיפרתי לו על הסטנדאפ פקטורי והוא אמר שבפעם הבאה שהוא יבוא – וזה יקרה בקרוב כי הוא ואשתו התאהבו בישראל, הוא ירצה שנעשה משהו ביחד, לבלות בסטנדאפ פקטורי. הייתי בשוק. שיחה שלמה הוא שואל ומתעניין. זו הייתה חוויה מוזרה שאני יושב מול מייקל רפפורט, ומסביר לו על מילואים ועל ישראל. זה היה סוריאליסטי ברמות. ובאמת מאז נשארנו בקשר אדוק".
מתן פרץ ומייקל רפפורט. צילום: דור יתח
"לפני שבועיים דיברו איתי מטעמו ואמרו לי 'מייקל מגיע לארץ והוא מופיע בבית החייל ב-21.2 והוא רוצה שתופיע איתו', וגם שאלו אם יש לי עוד סטנדאפיסטים למרתון הסטנדאפ. עניתי שבוודאי ואחרי כמה רגעים מייקל פתאום מתקשר אליי בשיחת וידאו, וזה עדיין לא נופל לי שמייקל באמת מתקשר אליי. בשיחה הוא התחיל לתכנן איתי את הסטנדאפ וזרק רעיונות וקידמנו את זה, ולפני שבוע שלחו לי הודעה שזה נפל, בגלל אי הבנות שהיו בין מייקל לחברת הכרטיסים, והמופע בוטל. אבל מהר מאוד בשיחה גם אמרו לי שמייקל עדיין רוצה לעשות איתי משהו, ואם אפשר לעשות ביחד איזה משהו מצומצם על אותו מועד שבוטל. התקשרתי לארז בירנבוים המנהל של הסטנדאפ פקטורי ובדקתי איתו לגביי ה-21.2, כמובן שהיה תפוס, אבל הוא הצליח להחליף את המועד ולפנות לנו את התאריך".
אז מה הולך לקרות ב21.2 בסטנדאפ פקטורי?
"מייקל ינחה, ויהיו הופעות סטנדאפ שלי, ושל שניים נוספים – יוחאי שפונדר ואסף יצחקי. וגם – הראפר היהודי קושה דילז ראה את הפרסום של ההופעה ואמר שהוא אולי יבוא לפתוח אותה וזה יהיה מדהים. העלינו פרסום של ההופעה ותוך 20 דקות, הזמן הכי קצר בתולדות הסטנדאפ פקטורי, היה סולד אאוט. האתר של הסטנדאפ פקטורי ממש התפוצץ. אחרי זה קיבלתי הודעות מטורפות, פרגונים ומילים חמות. כתבו לי 'אחי כל הכבוד, איזה מלך' וגם המאוכזבים שלא הספיקו לקנות כרטיס פירגנו אבל גם כתבו 'איך אני קורא לעצמי חבר' כי לא שמרתי להם כרטיס. סטנדפיסטים שלא הספיקו לקנות כרטיס ביקשו רק לבוא, בלי לשבת, לעמוד מהצד בלי להפריע. עד כדי כך כולם רוצים להיות שם כשזה קורה".
פרסום על המופע ב-21.2
למה אתה חושב שרפפורט פנה אלייך ולא אל סטנדאפיסטים אחרים מוכרים יותר בישראל?
"כל שאר הסטנדפיסטים לא עשו סרטונים באנגלית לטובת הסברה. מי שכן עשה – עשה סרטונים בעברית וכיוון אותם לקהל הישראלי, והרוב המוחלט של הסטנדפיסטים ישב בשקט. לא שאני מעביר עליהם ביקורת, אבל אני אישית ראיתי בזה כקריאה לדגל. ומעבר לעובדה שמייקל מעריך קומיקאים, מבחינתו העולם היהודי לא מכיר קומיקאים ישראלים. מבחינתם אני הכוכב הכי גדול בארץ, הם לא יודעים שאני יחסית חדש".
"הייתי המצחיק של הכיתה, של הצבא, של התואר"
מתן נולד בקרית ארבע, בגיל 12 הוריו עברו לגור בבית שמש, ושלחו אותו לישיבה בירושלים. לאחר כמה שנים הם עברו להתגורר בגן יבנה, ומתן עבר ללמוד בפנימיית אור עציון. את שירותו הצבאי עשה בגדוד לביא בחטיבת כפיר. הוא גדל בבית דתי, ערכי הדת טבועים בו עמוק אבל הוא כשלעצמו החליט שאורח החיים הזה פחות מתאים לו.
מתן פרץ. צילום: מנחם גיזינסקי
מתן תמיד היה המצחיק של החבר'ה. יש לו חוש הומור מדהים שקשה לא לצחוק ממנו. אבל להיות סטנדאפיסט ממש לא היה בתכניות שלו. "תמיד ידעתי שאני אדם מצחיק. הייתי המצחיק של הכיתה, של הצבא, של התואר, אבל לא היה לי אומץ לעשות את זה כמקצוע. למדתי תקשורת בספיר, חשבתי שאעבוד באיזה משרד פרסום, אבל לא קיבלו אותי. אז עבדתי בכל מיני עבודות, פה מוכר בג'נטלמן, פה ברמן, עבודות רגילות. אבל כשאתה מוצא את היעוד שלך בחיים, הכל מסתדר. כשאתה נלחם נגד היעוד, אתה לא מבין למה זה לא מסתדר, לא הבנתי למה משרדי פרסום לא מקבלים אותי, ואז פתאום התחלתי לעשות סטנדאפ והנה, 6 שנים אחרי זה אני נמצא במקום שאפילו לא העזתי לחלום. זה בזכות נחישות בלתי נגמרת וכמובן בזכות הקדוש ברוך הוא. אני מאמין שהכל בזכותו".
מתן פרץ. צילום: ירדן יוסף לוי
היום מתן גר בחולון ועוסק כל כולו בלהצחיק. יש לו מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, הוא עושה שיתופי פעולה מעניינים ומופיע הרבה בסטנדאפ פקטורי בתל אביב. אבל מאז שהחלה המלחמה, הוא מגויס פול טיים גם אליה. ולא רק במילואים. "ראיתי את הבלאגן שקורה בישראל והאינסטינקט הראשוני שלי היה לדבר אל העולם, להשתמש באנגלית הרהוטה שלי ולהעלות סרטוני הסברה, כשאני על מדים, במילואים".
תיארת שהם יגיעו לכל כך הרבה צפיות? למיליונים?
"אני חושב שהסיבה שהתלהבו ממני כל כך היא כי לא שמעו עד כה ישראלי שגדל בישראל שמדבר אנגלית כזאת, ונותן את כל הידע והעובדות. בניגוד לשאר הסרטונים שפירסמו אחרים, השתדלתי כמה שפחות לדבר מהרגש. הצגתי עובדות ומחקר ודברים שאני יודע עם אסמכתאות, ממש הסברתי את הדברים.
"ההסברה והדברים שאני אומר הם לאנשים שנמצאים על הגדר ואני מאיר את עיניהם עם עובדות, הוכחות, סרטונים ותמונות כדי לעזור להבין את הסיטואציה. יש דברים שעבור הישראלים הם מאוד ברורים, אבל אנשים בעולם לא יודעים אותם. וזאת הייתה העבודה – השליחות להסביר את הדבר הזה לעולם. בעולם יש אנשים שהפכו את זה למלחמת גזע, לבנים נגד חומים, וכמובן שזה לא ככה. זאת חובה, בתור אזרח המדינה ובתור אדם עם אנגלית טובה, להציג את הדברים כמו שהם. מבחינתי זו קריאה לדגל, ותודה לאל שהצלחתי להשפיע על אנשים. היו מיליוני צפיות, וכשראיתי את המספרים שמחתי שזה מגיע לכל כך הרבה אנשים. הגיבו לי יהודים שאמרו 'אנחנו יהודים ולא ידענו את הדברים האלו', היו אנשים שלא ידעו שזה בכלל המצב בישראל. יש יהודים שחיים את החיים של עצמם שם בחו"ל, אין להם שמץ של מה באמת קורה כאן, והארתי את עיניהם".
מתן פרץ. צילום: ירדן יוסף לוי
"מכוון לקריירה בינלאומית"
אתה מופיע הרבה בסטנדאפ באנגלית?
"יש לי סטנדאפ באנגלית קבוע בסטנדאפ פקטורי שם אני מופיע עבור קהל של דוברי אנגלית שעלו לישראל, צעירים שהיו בתגלית ועלו לארץ וכד'. הקמתי את הסטנדאפ היעודי הזה יחד עם נועה ברזני שההורים שלה ישראלים, והיא רצתה אירועים לקהילה הזו, וזה משהו שעובד מאוד טוב. אני רוצה קריירה בינלאומית ואין לי איפה להתאמן בישראל בסטנדאפ באנגלית, ובזכותה זה יוצא לפועל".
במה שונה סטנדאפ באנגלית מעברית?
"חשוב להכיר את התרבות של הקהל. למשל נשים זה בינלאומי שהן מטורללות אז זה יצחיק בכל שפה, אבל יש המון דברים שאני לא יכול להצחיק איתם קהל אמריקאי, למשל כמו נושאים שהבדיחה נוגעת למיקום גאוגרפי ספציפי שהם לא יבינו. אני מראה לקהל שאני מכיר את התרבות שלהם. בנוסף צריך לדעת את השפה, את המושגים. יש כאלה שעושים סטנדאפ במבטא ישראלי מאוד עבה והם אוהבים גם את זה, אבל אני הולך על הכיוון של 'אני מכיר את התרבות שלכם, מדבר באנגלית שלהם וזה עובד".
באיזה שפה אתה אוהב להופיע יותר, עברית או אנגלית?
"לקהל הישראלי אין תחליף. זה כמו שאוהבים הכי הרבה את האוכל של אמא, הדג של אמא מנצח הכל. אבל כשאני מופיע באנגלית אני חווה משהו אחר. זאת הקריירה שאני מכוון אליה. כשראיתי סטנדאפ בפעם הראשונה זה היה אדי מרפי, הוא עמד עם בקבוק מים, מיקרופון ביד וכסא לידו, מול אולם של אלפי אנשים. וכשאני עושה סטנדאפ באנגלית זה מחזיר אותי להרגשה הזו שרציתי שתהיה לי, ידעתי שאני אגיע לזה ואמצא את הקונקשן להגיע לשם.
"השאיפה שלי היא להיות הישראלי הבינלאומי שמופיע בכל העולם באנגלית. אני רוצה ספיישלים בנטפליקס. זה החלום שלי. לפני שאני הולך לישון בלילה, על זה אני חושב. ואני נהנה מכל הופעה, לא משנה השפה".
מתן פרץ. צילום: ירדן יוסף לוי
"להמשיך לצחוק זה הניצחון האמיתי"
עם כל ההצלחה, מאות אלפי העוקבים ומיליוני הצפיות, מתן עדיין גר בישראל והמקצוע שלו נקלע לתקופה שבה קשה, בלשון המעטה, לעשות צחוק.
רוב ההופעות היו בהתנדבות. איך זה לאמן שרק זו הפרנסה שלו?
"חייב קודם לציין שלעבוד באמנות ולהרוויח כסף מלהצחיק אנשים זאת העבודה הכי טובה שיש. אבל העניין הוא שבזמן מלחמה – ופה זה קורה לעיתים מאוד קרובות לצערי, כמו גם הקורונה שהייתה, האמנות היא הראשונה שהולכת והאחרונה שחוזרת. וזה קשה לאמנים כי גם ככה הם לא מתפרנסים ביציבות וזה מאתגר להחזיק חיים מסוימים וזה מבאס. אמנות זה הנפש. אדם חייב שהנפש תעבוד כמו שצריך שהרגליים והידיים יעבדו, והופעתי גם בהתנדבות כי כשלא היו הופעות בתשלום, ידעתי שצריך לרומם את הנפש של האנשים. עשיתי את זה גם בשביל לשמור על הנפש שלהם, וגם בשביל לשמור על הנפש שלי, אבל לאט לאט זה חזר.
ממש אתמול פתחתי הופעה ל-18.4 בבית החייל בתל אביב ל-900 איש. מבחינתי זו קפיצת מדרגה, אני עדיין לא מעכל את זה. בית החייל עבור סטנדפיסטים זה סמל סטטוס. מתרגש מזה ברמות קשות".
מתן פרץ. צילום: ירדן יוסף לוי
ואיך זה לעשות סטנדאפ במלחמה?
"כישראלים, אנחנו בוכים כשצריך, אבל מיד אחרי זה אנחנו צריכים לצחוק. אנחנו לא יכולים לבכות לנצח. והסתבר לי שהאנשים ממש ביקשו את זה. האנשים ביקשו אסקפיזם, רצו שנשחרר אותם מהאבל הזה. זה קשה לקום כל בוקר ל'הותר לפרסום' ולשמוע על עוד טרגדיה ויש חטופים שעדיין נמצאים בעזה, וזה מחריב לכולם את הנפש. תהיתי באמת אם סטנדאפ זה דבר שמתאים עכשיו, ובהתחלה פתחנו הופעה ב-25.1 בסטנדאפ פקטורי ותוך 24 שעות זה היה סולד אאוט. הבנו שכנראה אנשים צריכים את זה יותר ממה שאנחנו צריכים. בתחילת ההופעה אמרתי להם שזה זמן מורכב עבור כולנו ויש בטח רגשות אשם על זה שהם יצאו לצחוק אבל זה הניצחון האמיתי בחיים, לצחוק למרות הזוועות שחווינו. זה הניצחון".
מתן פרץ. צילום: סטודיו מאיסה
יצאת מרקע דתי, ונראה שהרבה מתחילים לחזור אליו, להתחזק בגלל המלחמה. איך אתה רואה את זה?
"אפשר להסתכל על זה כמו שמרוקאי שלא אוהב דג מרוקאי ולא מתחבר למימונה לא יכול להגיד שבגלל זה הוא לא באמת מרוקאי. אז יש אנשים שלא אוהבים בית כנסת ולא אוהבים להניח תפילין, אבל זה לא אומר שהם לא יהודים. אני למשל לא הפסקתי להיות יהודי או מאמין, פשוט הפסקתי עם הפרקטיקה של זה. היה לי קשה המחשבה שכל השבוע אני קורע את עצמי בעבודה ובשבת אני לא יכול לנסוע, לראות טלוויזיה או להדליק את הטלפון. אני עד היום ממשיך להניח תפילין, להגיע לקידוש ומשתדל לאכול כשר.
"יש אנשים שאומרים על עצמם 'אנחנו אנשים נאורים, ואז מה אם אני יהודי, אני לא קשור לכל מה שזה אומר, או ליהדות' אבל כל פעם מחדש העולם מזכיר לנו טוב מאוד. כשבאו הכוחות לחלץ אנשים שהיו בממ"דים שעות, האנשים בתוך הממ"ד לא האמינו שאלה כוחותינו ולא הסכימו לפתוח את הדלת. הדרך לדעת שמדובר בכוחות ישראלים הייתה לצעוק מעבר לדלת 'שמע ישראל'. כשראיתי את זה הנשמה שלי התרסקה. אין לנו דרך להימלט מזה, ואני חושב שההתקרבות לדת וליהדות היא בלתי נמנעת. אתה יכול לא להאמין ולא להתחבר, אבל זה מי שאתה.
"היינו עסוקים לפני המלחמה בלהיות מפולגים בינינו, וזה עדיין קיים לצערי, אבל במקום להתייחס אחד לשני ולהסתכל על 'זה חרדי, זה מזרחי, זה ימני וזה שמאלני', אנחנו צריכים לומר 'זה יהודי וכולנו יהודים', אז נהיה חזקים יותר".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
.
