תלמידים ב"אקדמא". למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: אורי קריספין

מנגינת הלב

הקונסרבטוריון העירוני-"אקדמא" פתח אחרי שנים רבות של הפסקה מסלול לקבוצות ילדים עם תסמונת-דאון וילדים עם מוגבלות קוגניטיבית-התפתחותית

פורסם בתאריך: 29.8.17 13:49

לילדים עם צרכים מיוחדים, בדיוק כמו לילדים "רגילים", מגיעה הזכות, האפשרות וההזדמנות לחיות ולגדול כשווים בין שווים בקהילות משלבות, אשר במסגרתן, יוכלו להתפתח ובכך בעצם לחיות באיכות-חיים מיטבית, מספקת ומאתגרת כאחד.

החל מחודש יולי האחרון ועד לחודש דצמבר לשנה נוכחית זאת, שנת 2017, פתח הקונסרבטוריון העירוני-"אקדמא" את שעריו בשנית, אחרי שנים רבות של הפסקה (כ-15 במספר), לילדים עם צרכים מיוחדים (חניכי עמותת "ית"ד"-ילדי תסמונת דאון וילדים עם מוגבלות קוגניטיבית-התפתחותית-פיגור שכלי) למסלול למידה במסגרת קבוצתית.

אלכס דון, המורה לכלי הקשה, אשר מלמד ילדים עם צרכים מיוחדים

מסלול ההכשרה הייחודי שהותאם עבורם מתקיים פעמיים בשבוע, בימים: א' ו-ה', (ייתכן מאוד שהחל מחודש ספטמבר, הימים והשעות ישתנו) בהדרכתו של המורה לכלי הקשה, אלכס דון ובליווייה של סייעת מטעם העמותה שנוכחת עימם בשיעורים. חשוב לציין כי, מחולקים הם ל-2 קבוצות. כאשר כל קבוצה מונה 3 ילדים. קבוצה אחת מ-16:00-16:30, קבוצה שנייה מ-16:30-17:00. השתתפותם במסלול ייחודי זה, כרוכה בעלות סמלית מסובסדת, בעוד טווח הגילים נע מ-12 עד 15.

יאנינה קודליק ודוד בן מנחם. צילום: חן בוקר

דוד בן-מנחם, יו"ר הדריקטוריון מזה 20 שנה, התייחס לסוגייה זאת באומרו: "לפני 18 שנים, הקמנו קבוצה של ילדים עם תסמונת-דאון, במטרה לתת להם את כל מה שרק ניתן ולהוציא מהם את המירב. זאת ההנאה, יחד עם חניתה צוובנר וריקרדו פוטורנסקי (מנהלי הקונסרבטוריון הקודמים) ואני שמח שיאנינה ממשיכה את המסורת הזאת. בסך-הכל, ברוך-השם, ההנהלה החדשה בראשותה של יאנינה מספקת תוצאות מרשימות".

הילדים נטולי רקע מוזיקלי אך יחד עם זאת, הם חדורי-מטרה, מלאי מוטיבציה ורצון ללמוד ובמהלך השיעורים לומדים הם לנגן בכלי הקשה.

מנהלת הקונסרבטוריון-"אקדמא", יאנינה קודליק: "מוזיקה היא עולם ומלואו. המוזיקה תורמת בין היתר, לפיתוח זיכרון, פיתוח קואורדינציה, פיתוח ריכוז, אי-אפשר ליצור מוזיקה מבלי להיות מרוכז".

אלכס דון, מורה לכלי הקשה. דון, בוגר תואר שני במוזיקה, מטעם האוניברסיטה בעיר קישינב, שבמולדובה. דון, למד מוזיקה במשך 14 שנים. בשנת 1992, עבד כמוזיקאי בתיאטרון "גשר", והחל משנת 1994 ועד היום בעצם, עובד הוא בקונסרבטוריון העירוני-"אקדמא".

לדבריו, אהבתו הגדולה למוזיקה החלה כבר בהיותו בן 9 וחצי, בתואנה כי, כבר בגיל כה צעיר, ידע שהוא רוצה לעסוק במוזיקה. "משהו משך אותי", הוא מספר.

מי שהרימה את הכפפה, ולקחה את המושכות לידייה, כדי להוציא אל הפועל את המסלול הייחודי הזה בשנית, עונה לשם: אתי מימוני.

מימוני, מתנדבת מזה שנים מכבר, לילות כימים, מטעם אקי"ם אשדוד, למען אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית-התפתחותית.

קודליק: "האמת היא שלפני כחודשיים פנתה אליי אתי מימוני, היא אחראית על פרוייקט חינוך מיוחד. היא אמרה שיש לה קבוצת ילדים עם צרכים מיוחדים שהם רוצים ללמוד מוזיקה, ואת יודעת התפרסמו הרבה מאמרים מה המוזיקה עושה לתלמידים, בפרט לתלמידים עם צרכים מיוחדים, הם מפתחים: חושים, יכולת להקשיב, מפתחים עיניין של זיכרון וריכוז, זה לא תמיד מתבטא אחרי שיעור ראשון אבל יש כל מיני מתודיקות שעובדות על פיתוח קוגניטיבי של הילדים האלה. יש תוצאות נהדרות.

"אנו נרגשים ושמחים שמימוני פנתה אלינו, מאחר שמסלול ההכשרה מהווה בעצם את המעט שבאפשרותנו לעשות עבור הילדים הללו. ובכך בעצם לאמץ אותם לחיקינו ולתת להם הרגשה שזה הבית שלהם", מוסיפה קודליק.

כשנשאל דון, מהי המטרה המרכזית העומדת בבסיס מסלול הכשרה ייחודי זה, ענה: "הרעיון המרכזי של הפרוייקט זה שילוב בין ילדים "מיוחדים", לילדים "רגילים" במטרה להכניס אותם לחברה, במטרה לקבל אותם. זה הרעיון ההומאניטרי שנמצא בבסיס הפרוייקט והלימודים עצמם לפי דעתי, זה עוזר להתפתחות שלהם. הם לומדים להשתמש בגוף, הם לומדים להיות מרוכזים כי באיזה שהוא שלב הם לומדים לנגן ביחד עם מוזיקה חיצונית ברקע, עם שיר. אז הם צריכים לשמור את הקצב ביחד עם השיר".

הוא ממשיך באומרו: "בנוגע לקבוצות הנוכחיות חשוב לי לא להיות בציפיות, זה תהליך שלוקח זמן וסבלנות. מה שחשוב זה שיש להם המון מוטיבציה. אנחנו מתחילים את השיעור באיזה שהוא משחק של כפיים. כפיים שהם צריכים להעתיק ממני את מה שאני עושה. כמובן, שמדובר בדברים הכי פשוטים שיכולים להיות, אבל בכל זאת, זה דורש ריכוז כי הם צריכים להסתכל מה אני עושה וגם לשמוע את הקצב שאני עושה. אחרי זה אני מחלק להם כלים קטנים של כלי הקשה, ומאחר שמדובר בקבוצה של 3 ילדים בכל פעם, אז אני מחלק ביניהם את השיר סופר עד 4 באנגלית, הם מתרגלים מאוד מהר. זאת אומרת, הילד הראשון מקיש על הכלי שאני אומר את הספרה "one", הילד השני מקיש ב-"two", הילד הראשון שהקיש ב-"one", מקיש ב-"three" וכן הלאה, והם צריכים ללמוד לא לטעות. התחלנו רק לפני כחודש וחצי, זה ייקח זמן, וסבלנות, זאת המתנה שאני קיבלתי", הוא מסכם בחיוך.

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשדוד"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר