מי שנכנס השבוע לבית יד לבנים באשדוד לא יכול היה להתעלם מהניגונים שבקעו מעל הבמה. צלילים מעולם שהיה ואבד, ניגונים של מלחמה וזיכרון, ושל חיים.
במשך קרוב ל-30 שנה אסף הפסנתרן האיטלקי פרנצ’סקו לוטורו יצירות מוזיקליות שכתבו מוזיקאים יהודים, שחלקם הגדול נספו בשואה, ומקצתם שרדו את רדיפות הנאצים. לולא אותו מסע מופלא, ספק אם אלפי לחנים ושירים, בהם כאלה שנכתבו בגטאות ובמחנות ריכוז, היו נגאלים מתהום הנשייה.
הנה מתוך החזרה באשדוד, קטע מהיצירה Fantasia for Oboe and Strings מאת וויליאם הילסלי:
לוטורו, נוצרי קתולי שהתגייר בינתיים (ב-2004) וגילה שסבא רבה שלו היה יהודי, הוא זה שעומד כעת על הבמה באשדוד ומנצח על החזרות לקונצרט המופלא שבו ישולבו כמה מאותן יצירות. זו תהיה הפעם הראשונה שבה הן ינוגנו בידי תזמורת חיה.
הקונצרט, שנקרא “תווים של תקווה” (Notes of hope), יבוצע ביום ראשון בבנייני האומה בירושלים בידי התזמורת הסימפונית אשדוד, שמארחת ילדים מוזיקאים תושבי הדרום ועוטף עזה ובניצוחו של לוטורו.
כמה מהיצירות לא רק ינוגנו אלא גם יושרו. אחת כזו נכתבה בידי המוזיקאית אילזה ובר מצ’כיה (1944-1913) שנרצחה יחד עם בנה בתא הגזים.
לפני שנשלחה למחנה ההשמדה, ובר הייתה אחות בגטו טרזינשטדט. אחת מהפציינטיות שלה הייתה ילדה בשם אביבה וינקלר. הילדה ומשפחתה שרדו את השואה, ואותה אביבה, כיום בר-און, סבתא לנכדים, בת 86, משתתפת בקונצרט ותבצע שיר של ובר שאותו זכרה בעל-פה בזכות היכרותה איתה.
אביבה בר-און ניצולת שואה שתשיר בקונצרט שיר של אילזה ובר, מוזיקאית ואחות שטיפלה באביבה כשהייתה ילדה בגטו. ובר נרצחה עם בנה בידי הנאצים. צילום: דור גפני
“כשהייתי חולה בטרזין הייתי מאושפזת בחדר חולים של ילדים, ואילזה, שניגנה במנדולינה וכתבה הרבה שירים, טיפלה בי כאחות. היא הייתה מקסימה, חייכנית ונפלאה, במותה הייתה רק בת 43. אני מאוד מתרגשת, ויש לי זכות להיות אולי האדם האחרון שזוכר את שיריה. את אחד מהם, אבצע במופע בצ’כית. זוהי סגירת מעגל יוצאת מגדר הרגיל. השיר הוא שיר טראגי והיתולי גם יחד, שמדבר על החיים בגטו ועל הכינויים שנתנו למחלות המעיים שהיו מאוד נפוצות”.
כאן בחזרה קטע מתוך Tatata מאת ווילי רוזן:
עוד יצירה שתנוגן נכתבה בידי וילי רוזן ומקס ארליך, שלפני שנשלחו לאושוויץ הצליחו להבריח חוברת עם כמה מיצירותיהם. שניהם היו דמויות מוכרות בסצנת הקברט בגרמניה.
תהליך החיפוש והאיסוף החל כאשר לוטורו הגיע לראשונה בחייו למחנה ריכוז ושמע על המוזיקה האבודה של הנספים בשואה. הביקור באושוויץ בשנת 1991 גרם לו להבין מה אירע לאסירים ולמוזיקאים שבהם, בעיקר ממרכז ומזרח אירופה.
מנכ"ל התזמורת הסימפונית אשדוד, אדריכל חזי בליישטיין. צילום: דור גפני
מאז הביקור הגורלי לוטורו החל במלאכת האיסוף. לתומו חשב שנותרו מעט מאוד שרידים מהמוזיקה האבודה. אך עד לאחרונה הצליח להגיע לאלפי יצירות, שירים, סימפוניות ואופרות, שהולחנו, חוברו, נוגנו והושרו בגטאות ובמחנות. חלק נמצאו משורבטות על פיסות נייר טואלט ועיתונים או על ניירות תווים.
החיפושים הובילו את לוטורו למדינות רבות. הוא חיפש בחנויות ספרים יד שנייה, נבר בארכיונים וראיין עשרות ניצולי שואה. כך הצליח להשיג בסופו של דבר אלפי קטעי מוזיקה פרי יצירתם של אסירים במחנות ריכוז ומחנות עבודה והשמדה בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה בתקופת השואה.
התגייר וגילה את שורשיו היהודים, פרנצ'סקו לוטורו. צילום: אבי דודי
עם הזמן לוטורו ארגן והקליט כ-400 יצירות, וב-2013 הוציא לאור מהדורה של 24 דיסקים שנקראת "Encyclopedia of music composed in concentration "camps.
אבל המופע שיתקיים ביום ראשון בבנייני האומה, ויהיה חלק מאירועי ה-70 להקמת המדינה, יהיה הפעם הראשונה שאותן יצירות ינוגנו בידי תזמורת חיה. את האירוע ינחה נתן דטנר, ותופיע בו גם הזמרת שירי מימון. שותפים מרכזיים ביוזמה הם קרן קיימת לישראל וקק”ל בריטניה.
המנצח פרנצ'סקו לוטורו והתזמורת הסימפונית אשדוד בחזרה. צילום: דור גפני
“בעולם המוזיקה של שנות ה-30 וה-40 באירופה הייתה ליהודים נוכחות בולטת, והמופע הזה חושף חלק מהיצירות של אותם מוזיקאים, שרובם נספו בשואה”, מסביר מנכ”ל התזמורת הסימפונית אשדוד, אדריכל חזי בליישטיין.
“עבדנו על הפרויקט הזה הרבה מאוד זמן, למעשה ההתחלה הייתה לפני יותר משנתיים”, מוסיף בליישטיין. “והחיבור עם הילדים והנוער הוא אתגר מעניין בפני עצמו. אני שמח שלקחנו אותו על עצמנו, יש בו גם היבט חינוכי חשוב. זה קונצרט מרגש ביותר, דבר כזה עוד לא היה”, מסכם בליישטיין.
