במסגרת “פסטיבל ירוק ולא רחוק”, פסטיבל חקלאות וטבע ייחודי באזורנו, שהחל השבוע והכולל סיורים חקלאיים, טיולי טבע, הופעות, הפנינג למשפחות ואירועים מיוחדים לקראת חגיגות 70 שנה לישראל, גם משק לוי ממושב תלמי יחיאל, הנמצא סמוך לצומת אחים ומכללת אחווה, עורך בימי שישי בשעה 11.00 סיורים לשטחי הגידול עם הסברים, והכניסה חינם.
מאחורי המשק, שקם ב-1982, מסתתר סיפור ייחודי. הקימה אותו נעמי לוי, אחת הפמיניסטיות הראשונות והמובילות בישראל, מדענית ובעלת דוקטורט בפיזיקה גרעינית. לוי נולדה בחיפה ב-1938 והתחנכה בקיבוץ עין השופט. בצבא שירתה בחיל האוויר ובמהלך שירותה השלימה בכוחות עצמה את תעודת הבגרות. היא החלה בלימודיה בפקולטה לפיזיקה בטכניון, ושם השלימה את שלשת תאריה בפיזיקה עיונית.
לאחר שובה ארצה משנתיים פוסט דוקטורט במכון מחקר בגרמניה, השתלבה לוי בתעשייה האלקטרונית והייתה שותפה בפיתוח מכשור רפואי מתקדם. לאחר שעברה לדרום הארץ השתלבה בפרויקט מטוס הלביא במסגרת עבודתה בתעשייה האווירית ובאלתא.
בסיומו (כידוע, הפרויקט בוטל) החליטה לנטוש את התעשייה ולעשות מעבר חד לחקלאות. אך גם כאן הקפידה על חדשנות ויצירתיות. במשקה במושב תלמי יחיאל היא החלה לפתח חקלאות מתקדמת, והשילוב של חשיבה מדעית ואהבה לנושא היה מנצח. במהלך עבודתה החדירה מוצרים חדשים לשוק המקומי, נהפכה למגדלת ומייצאת בכירה של עגבניות שרי ועמלה בנושא השבחה והחדרה מחודשת של פרי הפפינו לשוקי הארץ והעולם.
נעמי צירפה אליה להקמת המשק גם את בעלה מיכאל, מהנדס חשמל בעל תואר שני שניהל בתי ספר, וכן את איתן פייקין, מנהל עבודה ותיק במשק, שעבד עמה מיום שחרורו מהצבא וכבר עובד במשק יותר מ—30.
הבת רוני טופולנסקי בשדה אספרגוס
לוי, שהייתה אם לשלושה וסבתא לשמונה, זכתה בפרס משוב לחקלאות מצטיינת. היא נפטרה בשנת 2006, אך המשק המשפחתי ממשיך להתקיים. התמחות המשק היא בגידולים מיוחדים כמו אספרגוס, אפונת שלג, אננס, פלפל ספרדי פדרון, מגוון רחב של עגבניות שרי צבעוניות ומתוקות, ובקיץ תירס מתוק במיוחד.
בתחילת שנת 2005 הגיעה הבת רוני טופולנסקי להתגורר באזור, אחרי שנים של נדודים בבסיסי חיל האוויר. רוני בת ה-53, נשואה ואם לארבעה, היא בעלת תארים מתקדמים בהנדסאות תעשייה, מדעי ההתנהגות ומנהל ציבורי. לבקשתה של אימה, הצטרפה לצוות המשק “בתנאי שנפתח חנות”, היא מספרת, “שנאפשר לקהל הרחב לרכוש במשק את מוצריו טרי וישר מהשדה”.
ואמנם כשנה לאחר מכן נפתחה בחצר המשק חנות קטנה ומפתיעה בשם “הירקניה של רוני”, המציגה חגיגת ירקות טריים, בריאים ומופחתי ריסוס ישר מהשדה. “בימי שישי אנחנו פותחים שולחן של טעימות ומחלקים מתכונים, והחנות מאפשרת קשר ישיר, אישי ומיוחד עם הלקוחות”, מספרת רוני.
נעמי לוי החזיקה באמונה שגידול אורגני בשיטות חקלאיות עתיקות אינו עונה על הצרכים המתרבים של האוכלוסייה בעולם המודרני. במקום זה, היא סברה, צריך לגדל ירקות בשיטות שייתנו תנובה גבוהה, עם מינימום חומרי ריסוס ונזק לסביבה.
“לאור התפיסה הזאת, המשק פועל בפיקוח תקן אירופי שמקפיד על חומרים ריסוס במינון נמוך, בתדירות שמאפשרת התנדפות חומרים”, מסבירה טופולנסקי. “לאימא היו חשובים מאוד גם העובדים, ובהתאם לכך העניקה להם יחס אישי ותנאים טובים והוגנים.
1918. תופרת אלמונית בשם שרה שנירר מוורשה, פולין, פותחת את ביתה ואת חדר התפירה הצר שלה בפני ילדות יהודיות צעירות ומוסרת להן שיעורי יהדות. עד אז לא הייתה מסגרת יהודית מתאימה לבנות (בניגוד לבנים, שלמדו תורה בחיידר), וחלקן יצאו לרכוש השכלה כללית מבלי שתהיה להן גישה להשכלה יהודית של עמן.
בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית מצוות “ושיננת” נקראת בצורה דו מגדרית ומתייחסת לבניו ולבנותיו של העם היהודי.
לבית הספר היהודי הראשון לבנות קראה הגברת שנירר “בית יעקב”. כיום ברשת בתי הספר בית יעקב עשרות אלפי תלמידות יהודיות המתחנכות ברוח היהדות במאות סניפים בארץ ובעולם. בכל שנה בכ”ו באדר (שחל ביום שלישי האחרון), יום פטירתה של שרה שנירר, נעטפים קירות בית יעקב בצילום דמותה המטושטשת. אגדות מועברות מדור לדור, נטבלות בניחוח התה הרותח מול מזג האוויר סעור הרוחות הפיזי והרוחני.
כאופיים של טקסים בית-ספריים, אני זוכרת את טקסי השנה של שנירר בעיקר כטרחניים וחוזרים על עצמם. אנחנו מגיעות לבית הספר בתלבושת כחול—לבן חגיגית, שרות על תעוזה וניצחון הרוח, מסתכלות על דמותה הקודרת, הרצינית, בשקט אולי חוששות להיפגש בה בסמטה חשוכה בגלל דמותה הרצינית. כתלמידות, היינו אפילו קצת כמהות לעולם בלי שרה שנירר, שבו אנחנו פטורות מלימוד במסגרת בית ספר והיה לנו חופש גדול ארוך.
רוטנר
רק כשבגרתי הצלחתי לנקות את הראייה הילדותית השטוחה ולהבין ששרה שנירר אמנם לא נידבה חיוכים למצלמות ולא עטתה הבעה מסבירה בתמונות ששרדו, אבל הייתה אישה יחידה במערכה קשה ועקובה שניהלה למופת. הבנתי שלמרות הסוף הטוב, ההתחלה הייתה רעה. היא ספגה התנגדויות מבית ומחוץ ונותרה נחושה. שרה שנירר הפכה להיות מושא הערצה ומודל לחיקוי.
חשבתי הרבה אם אישה חרדית שפעלה ונאבקה וניצחה בתחומי החרדיות יכולה לעניין אנשים לא חרדים. וגם איזה מסר והשראה אוניברסליים ניתן לשאוב מסיפור שהוא אמנם צעד גדול מאוד להיסטוריה האנושית החרדית, אבל צעד קטן עד בלתי משמעותי לאדם הלא חרדי.
מיטל ברכה מבסוטית מהחיים. היא שמחה, מחייכת, האנרגיה פורצת ממנה. זה בא לה בטבעיות. טוב לה, לדבריה. ככה היא מאז שהייתה קטנה, “זה בילד אין”, היא מעידה.
אל תשאלו אותה בת כמה היא כי כנראה לא תקבלו תשובה, ולא שהיא כזאת מבוגרת. “אני מעדיפה לא לדבר על גיל, אני בעצם פיטר פן, אולי ילדה נצחית, והגיל הוא לא פקטור”.
צילום: אורי קריספין
את כוכבת הילדים שגדלה באשדוד וקופצת מבמה אחת לאחרת ומלהטטת בין מופעים תוכלו לראות בקרוב על מסך הטלוויזיה שלכם. אך הפעם שלא כהרגלה, זו לא תהיה תכנית ילדים. הפעם היא תהיה בתפקיד עצמה, מיטל, ללא תחפושות ומסכות ולא בדמותה המוכרת “ספורטולי”. לגבי שאר הפרטים, תיאלצו להתאזר בסבלנות.
בתפקיד כוכבת הילדים – ספורטולי. צילום: רמי זרנגר, איפור: ליאט בן שמשון
בכלל עושה רושם שבתקופה הקרובה נראה אותה הרבה. הילדים שבכם (והוריהם) יוכלו ליהנות ממנה בפרויקט חדש, ששמו “כוכבים ברשת”, בהשתתפות אנסמבל של כוכבי ילדים.
אירוע מעצב
ברכה נולדה באמבולנס. זה קרה בדרך מימית לבית החולים מעט לפני הפינוי והחזרת סיני למצרים. כשהייתה בת חצי שנה המשפחה עברה להתגורר ברובע י”א באשדוד. “הכול היה פה חולות, וזה הזכיר לאימא שלי את ימית”, היא מסבירה.
צילום: אורי קריספין
מיטל למדה בבית הספר היסודי צפרירים ובמחזור השני של מקיף ו’, שהיה אז בית ספר חדש בחיתוליו. “הייתי ילדת חוגים, אף פעם לא היה לי זמן פנוי: אורגן, גיטרה, בלט, צופים. מגיל צעיר רציתי להגיע ללהקה צבאית ולשם כיוונתי את עצמי באמצעות החוגים. מאז שהייתי ילדה ידעתי: ‘אני רוצה לשמח אנשים’. הייתה לי ילדות מאושרת, מה גם שאני הילדה הקטנה אחרי אחי ואחותי, אז גם יותר פינקו אותי בבית”.
אך אז הגיע הטלטלה המשמעותית הראשונה בחייה. כשהייתה בת 15, הוריה הודיעו לה ולאחיה שהם מתגרשים.
“זה בא לי מאוד בהפתעה. אף פעם לא ראיתי את אימא ואבא רבים, הבית היה שמח ופתוח. אני זוכרת שהם כינסו אותנו ואמרו: ‘תקשיבו, אנחנו לא מסתדרים והחלטנו להיפרד’. באותו זמן לא הבנתי בעצם מה זה אומר. בכיתי המון, הייתי בהלם, בהכחשה. זה היה בום. היו לי שנתיים-שלוש שהייתי מכונסת בעצמי, אך לא הראיתי את זה כלפי חוץ”.
צילום: אורי קריספין
מיטל ושני אחיה עמוס ותפארת נשארו עם אימם יפה, ואביהם שלום עזב ועבר לגור בדירה אחרת, גם היא באזור י”א. מאוחר יותר הכיר האב בת זוג, והם חיים יחד. “הקשר בין כולנו מאוד חזק וטוב”, אומרת ברכה. “אבל כן, אני חושבת שבאיזשהו מקום הגירושים של ההורים ערערו לי את הביטחון בקשר לזוגיות”.
המדים הוחלפו בתחפושת
כנערה ברכה רקדה בלט אצל ז’אן קנדיוטי ובלהקת “שלום ישראל”. חלומה להגיע ללהקה צבאית נשאר על הנייר. כשהגיעה לשלב הגיוס העדיפה להיות מדריכת כושר קרבי. היא שירתה תחילה בבית הספר לשריון ויצאה לקצונה. לאחר מכן עברה לחיל האוויר והוצבה בעובדה ובהמשך שובצה כקצינת כושר בבסיס חוסן שבו מועברות סדרות כושר לחיילים.
צילום: אורי קריספין
היא הכירה קצין ששירת איתה בבסיס והם התחילו לצאת. האהבה פרחה, ובתוך זמן קצר, כשהם בני 22, החליטו להינשא. הזוג למד באוניברסיטה ואחר כך עבר לאשדוד. “מערכת היחסים נקלעה לקשיים ואחרי ארבע שנות נישואים התגרשנו”.
מה קרה?
“מעדיפה לא לדבר על זה. הוא בחור מקסים, אבל זה פשוט לא עבד”.
ומה אז?
“פתחתי באשדוד עסק להפעלות בגני ילדים וקראתי לו ‘ספורטולי’. הבחירה בשם קצת מצחיקה. כשהייתי ילדה אחיי נתנו לי שם חיבה: טולי. שנאתי אותו. היו צוחקים עליי: ‘טולי, טולי התולעת’ ועוד כל מיני. אבל הנה, לימים חזרתי אל טולי והפכתי לספורטולי. התלבש לי בול”.
צילום: אורי קריספין
אהבת?
“בטח! היה לי כל כך כיף. כל בוקר קמתי ואמרתי תודה”.
חצי שנה לאחר הגירושים הכירה את מי שהפך לבעלה השני. “הוא במקור מדימונה, וכשהכרנו הוא כבר חי בלוס אנג’לס ועבד כקבלן. מישהו הכיר בינינו. בהתחלה אמרתי, ‘אין צ’אנס’. אני קשורה לבית ולמשפחה.
צילום: אורי קריספין
התחלנו לדבר בטלפון. השיחות זרמו, וזה הרגיש לי נכון, ואחרי חודש החלטנו להיפגש באמצע הדרך, וטסתי לבודפשט להיפגש איתו. פגישה עיוורת. וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אמרתי לעצמי, ‘מצאתי את שאהבה נפשי’. הוא הציע שאבוא לחיות אתו באל—איי, ואני שאלתי, ‘ומה אם אני אתגעגע למשפחה ולארץ?’ אז הוא אמר, ‘מה הבעיה, תקחי מטוס’. הכול היה מאוד מהיר. הייתי מאוד מוקסמת, יש לו כריזמה מדהימה. חודש אחרי כבר עליתי על מטוס לארצות הברית.
.A.L פינת אשדוד
בלוס אנג’לס הצטרפה ברכה ללהקת המחול היהודית “קשת חיים”, אבל זה לא הספיק למלא את החלל. “חיפשתי עבודה בגני ילדים כספורטולי, כמו באשדוד. אבל בינתיים התחלתי לעבוד בחשבות. אחרי כמה חודשים הבנתי שאני אומללה, זה לא אני, זה לא בשבילי. התחלתי לעבוד בבניית אתרי אינטרנט. ואני אחת שקשה לה לשבת על הטוסיק באותו מקום הרבה זמן”.
צילום: אורי קריספין
באותם ימים נולד בנה הבכור לביא. “מגיל 12 אני חושבת שרציתי להיות אימא. כמעט שנתיים הייתי רק איתו עד שהרגשתי שאני יכולה לשחרר והכנסנו אותו לגן. החלטתי שזה הזמן לחזור לעבוד בלשמח ילדים. הבאנו מכולה עם כל הציוד שלי מאשדוד: כדורים, ציוד ג’ימבורי, הכול. התחלתי בגן אחד ומהר מאוד עבדתי בעוד ועוד גנים וגם בבתי ספר.
ילדים זה ילדים, או שהם מקבלים אותך או שלא. ילדים הם אמיתיים, לא כמו הגדולים, שאצלם זה עם מסכות. קל לי לעבוד עם ילדים, זה הכי טוב וטבעי לי”.
צילום: אורי קריספין
שנתיים ומשהו אחרי לידת הבן הראשון, נולד אחיו ארי. “הם ההשראה שלי, ובטח, אני רוצה עוד ילדים, ברור. אני משוגעת על ילדים. ילדים זה שמחה”.
ומה עם הקריירה?
“בין לבין התחלתי לעשות גם ימי הולדת, ובשלב מסוים גם הציעו לי להופיע באירועים ופסטיבלים. בעיקר בקהילה הישראלית והיהודית באל—איי דרך ארגון IAC ו'הבית הישראלי'. התגובות היו מאוד טובות, וזה הלך וצמח. יצרתי קשר עם הבמאי אבי דור בתיווכו של אבי לוי מלהקת ‘אביבים’, שאני מאוד אוהבת ומעריכה.
צילום: אורי קריספין
באחד הביקורים בארץ נפגשתי איתו. אבי התלהב וכתב לי תכנית, גם את השיר של ‘ספורטולי’ שהולך איתי עד היום. גם את התכנית טלוויזיה שלי ביֶֶס הוא כתב לי. הכול ברמה גבוהה ובטוב טעם, תכנים שאשמח שילדיי יצפו בהם”.
בואי נדבר על הזוגיות.
“היה תהליך של דעיכה שבסופו החלטנו להיפרד. התגרשנו כשהקטן היה בן חצי שנה. עברתי יסורי גיהינום, לא פשוט לעבור גירושים פעם שנייה והרחק מהמשפחה. זה היה כמו לחזור למיטל בת 15 ששומעת שאימא ואבא מתגרשים. הגענו לארץ להתגרש ברבנות. נפרדנו אוהבים, יש לי אתו חיבור חזק, והוא חבר טוב שלי, הוא ידאג לי תמיד ואני לו. הוא עדיין חי בלוס אנג’לס, ואני והילדים מאז שחזרנו, לפני קרוב לשלוש שנים, התמקמנו בהתחלה באשדוד ובהמשך החלטתי לגור ליד אחותי בשוהם. הייתי שבר כלי בהתחלה. גם הייתי צריכה לבנות הכול מחדש”.
קולגות: מיקי, יובל, חיים
בתוך זמן קצר מאז החזרה לארץ ברכה החלה להופיע על במות באירועים לילדים במקביל לניהול משפחה כאם חד הורית.
את חושבת שהעבודה עם ילדים והמופעים שאת עושה הם למעשה סוג של תהליך תרפויטי?
“בטח, אני יכולה להגיד לך שבזמן הגירושים המופעים והעבודה עם ילדים — זה הציל אותי. אני מרגישה שאני הרבה יותר מקבלת מאשר נותנת, זה מזון לנשמה. זה עזר לי להחזיק את הראש מעל המים ולא ליפול”.
רוצים תשובות? תחכו: במהלך סערת השבת הקפידה חברת מועצת העיר הלן גלבר לשתוק. גם לאחר שראש העירייה הצהיר, “זהו, הסתיים” — חברת המועצה ממשיכה למלא פיה מים.
בריאיון בלעדי שהעניקה לפני שבוע לאתר “כאן דרום אשדוד” הצהירה: “ב-30.10.2018 תושבי אשדוד יראו לראשונה ראשת עיר חדשה באשדוד. שלטון שהונהג עד כה על ידי גברים בלבד יגיע לקצו”. גם בעמוד הפייסבוק של המועמדת נכתב: “מהפכת אוקטובר מגיעה! נכון להיום רק שש מתוך 257 רשויות מקומיות מונהגות על ידי אישה. אני גאה להיות אחת מ-22 הנשים שיתמודדו באוקטובר הקרוב על ראשות עיר בישראל וסומכת על תמיכתכם בבחירות הקרובות”.
אולם כשרצינו לשמוע את משנתה בסוגיות מרכזיות בעיר נמסר לנו: “הלן עדיין לא הכריזה על מועמדותה לראשות העיר, ואנחנו שמחים מאוד על הציפייה לשמוע את עמדותיה בנושאים השונים ואפילו יותר שמחים על נקודת הזינוק שלנו למרוץ עוד לפני שהמרוץ התחיל. מיד לאחר שנכריז רשמית ונשיק את הקמפיין שלנו, הציבור יקבל את התשובות לכל השאלות על סדר היום״.
הוא דווקא תוקף את החרדים בחריפות. הדובר של גלבר – סער גינזבורסקי
השאלות, אם תהיתם, עומדות בעינן ונותרו יתומות מתשובות. כשירות לציבור אנו מגישים לכם כמה מהן:
האם תסכימי להסיר מועמדותך במידה שיהיה מתמודד מוביל אחר מול לסרי? לו היית ראש העיר, מה היית עושה אחרת? ביום שאחרי כיצד את תתמודדי עם סוגיית השבת במרחב הציבורי שתעלה שוב לאחר הבחירות? מה החזון שלך לגבי תחבורה ציבורית בשבת? מדוע לא נשמע קולך במשבר השבת?
החרדים יילכו איתה? פעילים ליד ביתה של גלבר לאחר ישיבת המועצה הסוערת בשבוע שעבר
כיצד זה שאת שותקת, אך דוברך מתבטא בחריפות ותוקף את החרדים? כיצד זה שאת מנסה לזכות בתמיכה של ציבור חרדי, בעוד דוברך תוקף אותם? יש פה מצב של דיבור בשני קולות. מה הקול שלך? האם יש לך הבנה או הבטחה שבציבור החרדי יתמכו בך? האם שתיקתך בחודשיים האחרונים בסוגיית השבת הסבה לך נזק ציבורי ותדמיתי? האם את מתחייבת שתתמודדי על ראשות העירייה עד סוף מערכת הבחירות הנוכחית? האם את ואנשייך קשורים לניסיון להריץ את אריה ללוש? האם את תהיי ראש העיר הבאה? את מרבה לתקוף את לסרי במילים קשות. אולם הארכיון מלמד שבמהלך הקדנציה הנוכחית הרעפת עליו מחמאות ושבחים כשהיית חברת קואליציה.
כונני מד"א – הצלה דרום הוזנקו ע"י מוקד הכוננים של מד"א לארוע דקירות ברחוב דב גור באשדוד, צוותי מד"א בסיוע כונני מד"א – הצלה דרום העניקו בשטח טיפול רפואי ראשוני לגבר עם דקירות בפלג גוף עליון, הפצוע פונה במצב קל – בינוני באמבולנס של מגן דוד אדום להמשך טיפול בבית החולים אסותא באשדוד.
צילום: תיעוד מבצעי מד"א
ממד"א נמסר כי ברח' נתן אלבז פינת רח' דב גור באשדוד דווח על אירוע דקירות כונני מד"א שהגיעו למקום העניקו טיפול רפואי ופינו לבית החולים פצוע עם דקירות במצב קל עד בינוני.
המעצבת ריקי דלאל פתחה בשבוע האחרון באירוע השקה חגיגי את בית האופנה החדש שלה בעיר אשדוד, בירת שמלות הכלה של ישראל. מאות מוזמנים גדשו את בית האופנה היוקרתי בניהם עשרות לקוחות וקניינים מחו"ל, השחקנים דדי זוהר (סיטי טאוור, הנפילים) והשחקן האשדודי לירן דוד (החממה) , מעצבת התכשיטים הבין-לאומית מיכל נגרין, כוכבת העונה הראשונה של האח הגדול עינב בובליל הבעלים של רשת הצעצועים עידן 2000 ציון חזן, מנכ"ל קניון סימול אשדוד דורון גורשטיין, מנהל השיווק של שקד משקאות אייל שקד, וכוכב מ.ס אשדוד בלסינג אלקה. על האוכל הופקד שרון ביטון והבליקרי שלו. דלאל מוכרת את שמלותיה ב-82 נקודות מכירה בעולם ומחזיקה בסניף דגל ברחוב אוקספורד היוקרתי של בירת הממלכה הבריטית, לונדון, עזבה את סלון הכלות בעד הלום לטובת בית אופנה חדשני ויוקרתי בקניון סימול שבאשדוד.
אירועי יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל יחלו בערב יום העצמאות עם צאת יום הזכרון ב-18 באפריל 2018 ויכללו השנה אירועים, מופעי זיקוקי דינור, הופעות לילדים, למשפחות ובני נוער של אמני ישראל בבמות השונות ברחבי העיר.
חנן בן ארי, יבוא להקפיץ. צילום: יח"צ
על פי הצפוי (טרם נסגר סופית) צפויים האמנים הגדולים משה פרץ,אייל גולן,הצמד קייט ואור, הרפאר סטאפן בהנחיית יום רסויסה. בבמת הילדים יופיע דוד חיים. ובבמה הדתית הזמר חנן בן ארי עם הלהיט "החיים שלנו תותים"
לרבים מבני העיר השם "מתן פרידמן" הוא בעל משמעות. פרידמן, בן 24, הוא מפקד המערך הטכני בבית הספר מקיף א’ (כאיש קבע בחיל האוויר), סטודנט שנה ב’ למדעי המדינה ומשאבי אנוש במכללת אשקלון, כונן מד”א וג’ודאי מצטיין.
ביום חמישי לפני שבוע הוא נפצע קשה בתאונת דרכים שאירעה על כביש 4 לכיוון צפון קצת לפני צומת עד הלום. מאז הוא מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים אסותא אשדוד.
“אנחנו יודעים שהוא יצא מזה”
מתן היה בדרכו מאזכרה משפחתית לחתונה כשהוא רכוב על אופנוע מד”א ונפגע על ידי רכב שלא עצר בתמרור.
האופנוע שעליו רכב מתן, לאחר התאונה. צילום: דיווחי לכיש
"נסעתי על אותו ציר כביש לאותו הכיוון", שחזר ביום רביעי האח התאום, דור, שלמעשה היה הראשון שהגיע לזירת התאונה עוד לפני שהבין שאחיו מעורב בה. הוא גם היה הראשון להעניק לו טיפול.
"ראיתי בצומת שדה עוזיה משהו לא ברור, כשהתקרבתי הבנתי שמדובר בתאונת דרכים. באתי להוציא את המירס של מד"א, ראיתי שאין לי סוללה, התקדמתי לאט לאט לזירה ושמעתי צרחות עם קול מוכר, זעקות של כאב. סובבתי את הראש שמאלה וראיתי את אחי זרוק על הכביש. לא קל לטפל באח שלך במצב קשה ואתה מודע לזה, הייתי בהרבה תאונות אבל לא שזה משהו אישי.
תאומים. מתן (מימין) ודור פרידמן
כמה שהייתי בזירות קשות של תאונות, הגוף לא מוכן לזה, להגיע למצב כזה של לטפל באחיך. אנחנו מתפללים לשלומו, מחזקים אותו ומדברים אליו. אני בטוח שהוא ייצא מזה. אני מכיר את אחי ואת העוצמות שלו, הוא אומר בעצמו תמיד אין דבר כזה קשה, הכל אפשרי. זו תקופה לא פשוטה ונעבור תקופת שיקום. אני רק מחכה לשמוע את הקול שלו בחזרה, צוחק, הולך, רץ, בריא, להנות איתו".
“באותו ערב”, אמרה חברתו, סתיו עובדיה, “התקשרתי למתן, רציתי לוודא שהוא הגיע לחתונה. תמיד אני מבררת ומוודאת שהוא הגיע ליעד, כשהוא על האופנוע. הוא לא ענה לי, זה הדאיג אותי, אז התקשרתי לאח שלו, שעדכן אותי”.
“מתן חזק, אלוף, לוחם. אנחנו יודעים שהוא באמת יצא מזה, אנחנו מאמינים בזה”, אומרת החברה. “הוא בן אדם מדהים עם לב ענק, שהציל חיים, וזה יעמוד לזכותו. מד”א זה חלק בלתי נפרד ממנו, הוא מתנדב שם כתשע שנים. בתאונה הוא היה על האופנוע של מד”א, איתו הוא מתנדב. מתן תמיד עוזר איפה שרק אפשר”.
פרידמן וחברתו סתיו
אביו אמר ל”כאן דרום” ביום רביעי: “אחיו התאום דור הגיע ראשון למקום. נהג מכונית פרטית שיצא מתוך מושב שדה עוזיה לא נתן זכות קדימה ופגע במתן שנסע מדרום לצפון. דור ראה מרחוק אופנוע זרוק על הכביש ועצר כדי לטפל מבלי לדעת שזה מתן. אני הייתי לא רחוק משם. נסעתי אחרי מתן הרי. ראיתי את התאונה מרחוק, ירדתי לשוליים, ודור צועק לי, ‘אבא, זה מתן’. הלב שלי היה בתחתונים, אבל התעשתתי מיד. שנינו טיפלנו בו. מתן צעק מכאבים. העברנו אותו לבית החולים באשדוד.
הוא סבל משברים בירכיים ובגפיים תחתונות. הודעתי למיון, וצוות טראומה כבר חיכה לנו. באמת מגיעה להם מילה טובה. שם עשו לו בדיקות והערכת מצב, צילומים וסי—טי והכניסו אותו לחדר ניתוח. למעשה מיד אחריו הוא הוכנס להשגחה בטיפול נמרץ עקב חשש מתסחיפים.
מתן נכנס למצוקה נשימתית, כנראה עקב תסחיף, התחילו לתת לו חמצן ובין ראשון לשני הייתה הידרדרות, והוא לא הצליח לנשום בכוחות עצמו. למעשה מיום שני לפנות בוקר הוא מורדם ומונשם. מצבו כרגע הוא קשה אך יציב”.
“להציל חיים זה חלק בלתי נפרד ממנו”
החובש הבכיר איציק פאר, שמלווה את מתן במהלך שירותו במד”א עוד מאז שהחל כנער, דרך נהג אמבולנס, חובש וכונן, אומר: “שתביני מה זה מתן פרידמן: זה להגיע למקרה באמצע הלילה בשום מקום, והוא כבר שם, עם חיוך גדול ורצון אמיתי להציל חיים. את יודעת כמה חיים הוא הציל במהלך השנים? אני חושב על זה, וכל כך הרבה מקרים עולים לי. כי מתן זה לא רק לשמוע על מקרה קרוב ולהגיע, בין כל השירות בקבע והחיים כסטודנט, גם אם מתקבלת התראה בשעות לא שעות הוא ישר מתארגן ומגיע לזירה.
מתן פרידמן ואיציק פאר
ראיתי את זה פעם אחר פעם, והכול בצניעות גדולה, ענווה. אף פעם לא בכדי להגיד ‘הייתי, עשיתי’. כשאנשים שמתן העניק להם טיפל רפואי במצב חירום שמעו על התאונה, הם פשוט השיגו את המספר של ההורים של מתן וביקשו למסור שהם אישית מתפללים עליו, רק מתוך הכרת הטוב לאיש שהוא”.
במד”א לכיש מלווים את משפחתו — ההורים והאחים — מחבקים, עוטפים ובעיקר מחכים לבשורה טובה. אחרי התאונה הגעתי לבית החולים, ישבתי ודיברתי עם מתן, וביום ראשון חלה הידרדרות, החלו קשיים נשימתיים, ומאז הוא בטיפול נמרץ. מאוד קשה לחשוב עליו בצד השני. הוא כל הזמן עוסק בלעזור ולסייע בתאונות ובאירועים קשים. כל כך הרבה תאונות ראינו ביחד, ולחשוב שעכשיו הוא זה שנפגע. אבל אין לי ספק שהוא יצא מזה. מתן הוא חזק, הוא יתגבר, כולנו מחכים לזה, לראות אותו עומד על שתי רגליים, בריא”.
בן לוי, חבר ילדות: “להציל חיים זה חלק בלתי נפרד ממנו, אולי אפילו משהו משפחתי. גם אחיו דור מתנדב איתו במד”א, ושניהם עוזרים יחד לאביהם פיני, שיש ברשותו אמבולנס פרטי שמוכר כ’אמבולנס פיני’ באשדוד. הקשר שלי עם מתן הוא מיוחד. כמה מיוחד? נולדו באותו חדר לידה. מתן הוא חבר ילדות. למדנו ביחד בבית ספר מקיף א’ אשדוד וגדלנו ביחד. מתן בן אדם טוב, חביב, תורם, עוזר ומוכן לשמוע ולסייע במה שאפשרי. בבית הספר הוא היה תלמיד מצטיין והוא גם זכה להישגים גדולים מחוץ לבית הספר כאלוף בג’ודו ובסאבוויי, שם הוא קטף את המקומות הראשונים והשניים”.
מתן פרידמן שני משמאל בשורה הראשונה: צוות מד"א והצלה דרום. צילום באדיבות מד"א
ביולי 2012 בטקס חגיגי שהתקיים במשכן הכנסת קיבל פרידמן את האות לאיכות, מצוינות ומנהיגות על שם אילן ואסף רמון מתוקף היותו ג’ודאי מצטיין, חובש מתנדב מצטיין במד”א ותלמיד מצטיין בלימודי פיזיקה ואלקטרוניקה במקיף א’. פרידמן נבחר לאחד משמונת בני הנוער המצטיינים מכל הארץ. במעמד הזכייה אמר: “הגענו מכל רחבי הארץ, אך פרויקט ילדי רמון איחד אותנו וגרם לנו להאמין כי ביחד השמים הם הגבול”.
את הנסיעה הארוכה והלא פשוטה ממושב גבע כרמל, שנמצא סמוך לזיכרון יעקב, אל העיר אשדוד עושה עדן ענבר מדי יום זו השנה השלישית ברציפות. הוא מוכן לנסוע את הקילומטראז’ הזה באופן קבוע ודי סיזיפי, כיוון שלדבריו הוא לא מוכן לוותר על האהבה הגדולה שלו — כדורסל — אך באותה נשימה מזכיר שזה לא פשוט.
במקביל לאימון קבוצת הנשים של מכבי אשדוד, הוא גם משמש מאמן נבחרת ישראל לנשים. ואם לא די בכך, הוא גם עורך דין במקצועו, שאת לימודי התואר הראשון שלו במשפטים עשה באוניברסיטת חיפה. כיום הוא שותף במשרד עורכי הדין “אטיאס פרוכטר ושות’” כמומחה בתחום ההתדיינות והשלטון המקומי.
מכבי בנות אשדוד בפעולה. צילום: אורי קריספין
מלבד עיסוק זה, ענבר יודע דבר או שניים על שלטון גם בענף הכדורסל. קבוצתו מכבי אשדוד טורפת את הליגה וזוללת אליפויות בשנים האחרונות, ויש כבר מי שממתגים אותה כמכבי תל אביב של כדורסל הנשים, אף שענבר לא כל כך מסכים עם הקביעה הזאת. “אני באמת חושב שזה לא נכון לעשות השוואות בכלל”, הוא אומר. “אני חושב שהאופי של המועדון הוא חוסר ההתפשרות על ההצלחה. הקבוצה הזאת תעשה הכול כדי להצליח בכל רגע נתון ובכל זמן, גם תוך כדי עונה, וזה מה שמייחד אותנו”.
“עשינו תיקון להדחה מהשנה שעברה”
את ענבר תפסנו כמה ימים אחרי הזכייה בגביע המדינה, לאחר ניצחון מוחץ בגמר על אליצור חולון. זו אולי התקופה שלא מיטיבה עם אשדוד בליגה, שהביאה לפרץ ענקי של רגשות להתפוצץ בסיום המשחק, בעיקר כיוון שלא היה מדובר רק בניצחון או זכייה, אלא גם בהצהרת כוונות — שמא מישהו העז להספיד את הקבוצה הצהובה.
ענבר. צילום: אורי קריספין
בחולון דיברו לפני כן על החזרת עטרה ליושנה ועל זכייה שעשויה להקים לתחייה את הקבוצה המיתולוגית שקטפה תארים בשנות ה-90, אך באשדוד ידעו שזה תלוי בהם יותר מאשר בחולונים והעבירו מסר לכולם שברגע שיש תואר על השולחן, הקבוצה נראית אחרת וגם משחקת אחרת. ענבר, שהניף גביע עם אשדוד כאשר הגיע לפני שנתיים, זכה לעשות זאת שוב. “אני מאוד שמח על הזכייה הזאת”, הוא אומר בגאווה. “היה חשוב מאוד קודם כול להחזיר לראש העיר על כל מה שהוא משקיע בקבוצה. ובכלל היה חשוב למועדון עצמו, לטלי ולאורי, שבאמת משקיעים את כל כולם במערכת. התואר הזה מגיע לכל השחקניות ולכל מי שעובד אצלנו”.
ההדחה בשנה שעברה מהגביע זה משהו שישב לכם איפשהו לפני המשחק?
“לקחתי עם הקבוצה גביע לפני שנתיים, אבל בואי נגיד שההדחה בשנה שעברה בשלב רבע הגמר של הגביע זה משהו שכן ישב לנו. היה לנו מאוד חשוב לעשות תיקון, ואני שמח שהצלחנו לעשות את זה, גם עצם זה שזכינו וגם בדרך שעשינו את זה”.
“אני נמצא במועדון מיוחד עם אופי משפחתי”
ענבר בן ה-46, ילד בכור מבין שלושה בנים, נולד וגדל כל חייו בשכונת אחוזה בחיפה. נישואיו הראשונים הניבו שני ילדים, ובנישואיו השניים נעשה אב לשלושה. כבר בהיותו ילד היה ברור לו לאן פניו מועדות ומה התחביב האהוב עליו. הוא החל לשחק כדורסל כשהיה בכיתה ג’ במחלקת הילדים של מכבי חיפה וצמח באגודה עד גיל בוגרים. את קריירת האימון ניתב לליגות נשים ובין היתר אימן בהפועל חיפה/ מוצקין, מכבי רמת חן ואליצור רמלה. על הקווים של האחרונה אימן משך חמש שנים, ואיתה הגיע לרגע שיא בקריירה עם הישג בלתי רגיל: זכייה בטרבל — אליפות, גביע המדינה וגביע היורוקאפ.
אחרי התקופה הארוכה ברמלה ענבר חיפש אתגר חדש. אז גם הגיעה ההצעה ממכבי אשדוד לשוב לקדנציה שנייה במועדון, לאחר שבראשונה — בעונת 10/9 — הגיע עם אשדוד לסדרת הגמר, אך לא הצליח להניף את הצלחת. ענבר, שרושם עונה שלישית במועדון, הביא אליפויות בשתי העונות הראשונות, גביע בעונה הנוכחית, אך לא נח על זרי הדפנה ומחפש להכניס צלחת נוספת לארון.
הגביע הוא שלנו. צילום: אורי קריספין
גם הוא יודע שהמקום שבו הוא נמצא היום מספיק יציב וטוב כדי להיאחז בו. “אני לא רוצה להשוות את אשדוד למקומות אחרים, אבל אני חושב שהעיר אשדוד היא עיר מתחדשת”, הוא אומר בהתייחסו לסביבה שעוטפת את המועדון. “מי שלא מכיר את אשדוד תוהה כמה העיר הזו יפה וכמה יש מה לראות ומה לעשות בה. האנשים חמים, ובכלל הרבה מאוד אוהדים נמצאים מסביב לקבוצה ובאמת מעניקים יחס ואהבה לקבוצה ולשחקניות. אני נמצא במועדון מיוחד שיש לו מצד אחד חתירה להישגים ותארים בלתי מתפשרת, ומצד שני אופי משפחתי. אני מפרגן לכל מי שמעורב בהצלחה של הקבוצה, גם בשנים האחרונות עוד לפני שהגעתי”.
מתי ידעת שאתה רוצה להיות מאמן כדורסל?
“כל השנים. גם כששיחקתי וגם כשלא אהבתי כדורסל. היה לי ברור מאוד שאני אהיה מאמן כדורסל, וזה מה שאני רוצה לעשות. זה פשוט התפתח לאן שזה התפתח. תמיד אהבתי את המשחק, היה לי באמת ברור שזאת האהבה שלי”.
מאמן באשדוד, מאמן בנבחרת, עורך דין – איך מוצאים זמן להכול?
“שאלה טובה. כמו שאומרים בגשש: קמים שעה אחת קודם. אין ספק שזמן האיכות המשפחתי גם נפגע. אני מתנחם בזה שהעונה קצרה ושאחר כך יש תקופה ארוכה גם ליהנות. כרגע זמן הפנאי שלי הוא מועט. קשה לי לחלק את הזמנים, אבל העומס הכבד הוא בעיקר בתחילת העונה”.
נראה אותך בעתיד מאמן כדורסל גם בליגות לגברים? זו שאיפה עבורך?
“זו לא הייתה מעולם שאיפה עבורי, כי אם זו הייתה שאיפה, אז זה כבר היה קורה. למה אני מעדיף לאמן נשים? קודם כול, ליגת הנשים זו סביבה מוכרת שנוח לי יותר לעבוד בה. זה גם מסתדר לי עם העבודה שלי כעורך דין. לגבי העתיד ואם אאמן גם בליגות לגברים — קשה לי להגיד, ימים יגידו”.
בעוד השיח הוא על עיצוב המרחב הציבורי ואופיו, מגיעה שאלת הנראות ותחזוק השטחים הציבוריים:
תושב רובע ח' נחרד לגלות כיצד נראה פארק הרובע ברחוב הפרחים בעיר: "מדובר בפארק ציבורי שאמור לשמש ילדים ואוכלוסייה מבוגרת. אלא שהשבוע נוכחנו לגלות כי הוא נהפך ע"י לאוהל ענק ששימש לאירוע שבסופו ניתן לראות פסולת בכל מקום. איפה אכיפה העירונית? איפה הסדר והניקיון שצריך לאפיין מרחב ציבורי?מזה שנים שהרובעים האלה נהפכים לחצר האחורית של אשדוד".
מרינה וקסלר (47) היא מנהלת המרכז הקהילתי דיונה המשרת את רבעים י’-י"ג. את דרכה לכס ההנהלה סללה וקסלר לאט ולאורך שנים.
“עליתי ארצה ב-1997 כאם צעירה לבתי הבכורה וכשבידי תואר ראשון ממולדובה. מיד הבנתי שבשביל להצליח ולהתקדם בארץ אצטרך לעשות תעודת הוראה מקומית ופניתי ללימודים במכללת אחווה. כעולה חדשה מכשול השפה היה מאתגר, ובשביל להצליח פשוט הייתי מקליטה את כל השיעורים שנלמדו בכיתה בטייפ, ואת ההקלטות חברה תרגמה לי לעברית פשוטה בכדי שאבין על מה מדברים בכיתה.
במהלך הלימודים וכסטודנטית שנה ב’ התחלתי לעבוד בדיונה כמדריכה בצהרונים. כשסיימתי את הלימודים עברתי ממשרת סטודנט למשרה מלאה. עם הזמן התקדמתי לרכזת הצהרון ומשם לרכזת חוגים, ממלאת מקום המנהל והיום מנהלת המרכז הקהילתי. לפני כחמש שנים המשכתי ללימודי תואר שני באחווה בניהול מערכות חינוך”.
מה מסמל עבורך יום האישה?
“האמת שזה מצחיק, כי אצלנו במולדובה הגברים היו מעניקים פרחים לנשים ביום הזה כמחווה מרגשת, אבל מה זה יום אחד בשנה? למה אין יום הגבר? אצלי כל יום זה יום האישה. אני יודעת מי אני, מה אני שווה ומה עשיתי כדי להגיע להישגים. צריכים לתת לנשים כבוד כל השנה. אני לא פמיניסטית, אני יודעת שמי שרוצה להתקדם ומוכשר — מצליח. זה בכלל לא משנה גבר או אישה. ואם אני הצלחתי, כל אחד יכול. אני הגעתי לארץ בגיל 26 והתחלתי מאפס בלי לדעת את השפה ובלי כלום. אבל רציתי להצליח, וזה קרה. בעבודה קשה”.
מי המודל הנשי שלך?
“חברה שלי ענת אוטוצ’קין. היא סגנית מנהלת בבית הספר צמח באשדוד. היא סמל לאישה חזקה בעמדה בכירה, דמות חינוכית ומודל לחיקוי. גם הבת שלי. היא סיימה צבא כתומכת לחימה בסוללות כיפת ברזל שהשתתפה במלחמת צוק איתן. היום בגיל 23 היא כבר בדרך לתואר שני. נשים שמצליחות ועובדות עבור זה הן השראה”.
בישיבת המועצה האחרונה, הצהיר ראש העיר על שינוי מדיניות האכיפה ומיקודה באזורים דתיים/חרדיים בלבד. אלא שכעת מתגלים פרטים נוספים על "מאחורי הקלעים" של המועצה. על פי הידיעה שלפניכם, שפורסמה בעיתונות החרדית, הופעלו לחצים מצד חברי סיעת יהדות התורה בעיר על לסרי שלא לתת הצהרה זו, אך ראש העיר, כך לדברי העיתון, טען כי הוא מתואם עם האדמו"רים. כעת טוענים בעיתונות החרדית, כי אין כך הדבר וראש העיר "הוליך אותם שולל".
"ראש העיר טען בפני חברי יהדות התורה כי הוא מתואם בכל מהלכיו עם ביתו של אחד מגדולי האדמור"ים אולם סירב להבהיר להם עם מי הוא השליח מבית האדמו"ר שנמצא איתו במגעים. חברי הסיעה השתכנעו מההסברה וההצרה- ניתנה" בעקבות טענתו של ראש העיר על תיאום, נמנע המודיע למגנות את לסרי אך משהוברר לנציגי יהדות התורה ולעורכי העיתון כי ראש עיר הוליך אותם שולל ואין כל קשר ותיאום על מהלכיו עם בית האדמו"ר, תקף המודיע את הצהרת ראש העיר".
לטענת העיתון החרדי: "למעשה הסיבה להחלטתו של לסרי לא לבצע אכיפה נגד חנויות הפתוחות בשבת – נובעת מסקרים פנימיים שנערכו לאחרונה בעיר.
התוצאות היו עגומות מבחינת לסרי בקרב הציבור הכללי. כך למשל, בקרב הציבור החליוני זכה לסרי ל-10% תמיכה ובקרב הציבור המסורתי ל-14%. מדובר בתוצאות נמוכות משמעותית שכן בלי תמיכת הציבור הכללי, לא יצליח לעבור את רף ה-40% מהקולות שנדרש לו לשם ניצחון הבחירות בסיבוב הראשון".
ובכן נמצאה התעלומה היכן עובדת הקולבית שיר הרוש מאשדוד, אז אחרי שהעלנו לאוויר רחפנים, מזלטים ומה לא גילינו את מקום העבודה שלה: תרשמו לכם, קפה ליאון במתחם הביג פאשן אשדוד ואם אפשר לא לנג'ס.
היא בוגרת כיתת המחוננים של מקיף ג’ באשדוד, התחיילה לאחרונה לתפקיד סודי והיא חלק מתכנית אלפא באוניברסיטת תל אביב של מרכז מדעני העתיד ומשרד החינוך המיועדת לתלמידות ולתלמידים מצטיינים ומחוננים ומעניקה להם אפשרויות משמעותיות למיצוי הפוטנציאל הייחודי שלהם.
זוהי רינה סבוסטיאנוב, בת 18 בסך הכול, שבכיתה י’ זכתה במקום הראשון בארץ באולימפיאדת מדעי המוח ובמקום השמיני בעולם (Brain Bee). בשנתיים שלאחר מכן זכתה במדליית ארד באולימפיאדת כימיה ובתחרות המדענים והמפתחים הישראלית הגיעה למקום הראשון. היא הייתה שותפה בכתיבת מאמר שהתפרסם בכתב עת מוביל ושותפה כממציאת פטנט בינלאומי.
במסגרת תכנית אלפא היא מבצעת עבודת מחקר במעבדה של פרופ’ אהוד גזית במחלקה למיקרוביולוגיה מולקולרית וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהנחייתה של ד”ר ליהי אברמוביץ. עבודתה חדשנית ביותר בתחום הנדסת החומרים, והממצאים שגילתה במהלך המחקר יכולים לשמש לפיתוח Scafolds — מצע תלת ממדי בהנדסת רקמות. מחקרה עוסק בהרכבה עצמית משותפת של פפטידים (שרשראות חלבון קצרות) ליצירת הידרוג’ל, אפיון תכונותיו ובחינת השימוש בו כמצע תלת ממדי לגידול תאים.
“בניגוד לבית הספר, שבו מלמדים לצרוך ידע, תכנית אלפא בשבילי היא יצירה של ידע חדש”, מסבירה סבוסטיאנוב. “זה הדבר שהשפיע עליי בצורה המשמעותית ביותר עד כה ויצר אצלי שינוי מחשבתי מהותי”. כיום סבוסטיאנוב ממשיכה לעבוד כחוקרת באוניברסיטת תל אביב ושואפת להמשיך לחקור את תחום הנדסת הרקמות ולסייע לאנושות בצורה משמעותית.
איך ההרגשה להיבחר לאחת מ-30 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30 ואיך נבחרת?
“מאוד מרגש שנותנים הכרה למחקר ולתכנית אלפא באופן כללי. נוער שוחר מדע המליץ עליי לתכנית, ומי שבחר זה ועדת העיתון”.
מה דעתך על יום האישה הבינלאומי?
“זה נחמד, זה טוב שיש יום בשנה שמציין את מאמץ הנשים בעולם, ואני מקווה שיום אחד לא נצטרך את זה יותר”.
מי המודל הנשי שלך?
“אימא שלי, הסופרוומן הבלתי מעורערת. נשים שאני מעריכה ומעריצה הן ד”ר דורית ססמן, מנהלת נוער שוחר מדע; אוסנת ירון, מנהלת רשת אסכולה; והמנחה שלי ד”ר ליהי אדלר-אברמוביץ’, חוקרת צעירה בתל אביב ומנחה מדהימה”.
את מגדירה את עצמך פמיניסטית?
“לא”.
לתפיסתך, מה מצבן של נשים ב-2018?
“המצב משתפר, כמובן. אנחנו בתהליך מתמיד של התקדמות לשוויון. היום יש נשים בעמדות מפתח, מה שלא היה בשנים הקודמות. היום כל אישה יכולה לשאוף וגם להצליח. זה קורה”.
בסקר פנימי שבוצע על ידי מחקרי "הגל החדש" בשיאו של משבר השבת באשדוד בשבוע השלישי של חודש פברואר בקרב מדגם של 600 תושבי העיר בגיל 17 ומעלה זכה ראש העירייה המכהן ד"ר יחיאל לסרי בהכי הרבה קולות לעומת מועמדים אחרים, אך הוא לא עובר בו את רף ה-40% הדרוש לניצחון בסיבוב ראשון.
אופטימי, לסרי. צילום: אורי קריספין
על השאלה אם הבחירות היו נערכות היום באיזה מהמועמדים הבאים היית בוחר, התוצאות באותו סקר היו כאלה:
יחיאל לסרי: 35%, הלן גלבר: 14%, שמעון כצנלסון: 18% ובוריס גיטרמן: 4%. עוד 30% השיבו שהם אינם יודעים.
סקר "הגל החדש" באשדוד
בקרב בעלי הדעה (שמהווים 70% ממשתתפי הסקר) התוצאות הן: לסרי: 50%, גלבר: 20%, כצנלסון: 25%, גיטרמן: 5%.
בשאלה מי לדעתך יזכה בבחירות באוקטובר התוצאות היו כאלה: לסרי: 39%, גלבר: 7%, כצנלסון: 12%, גיטרמן: 4%, לא יודע: 39%.
סקר "הגל החדש" באשדוד
לעומת זאת היום פרסם אתר וואלה סקר של מכון המחקר "סי. איי. מידע שיווקי" בראשות המנכ"ל נועם רז ובשיתוף "פאנל וויו" המציג היכן עומדים ראשי הערים שנמצאים בסערה תקשורתית, פוליטית ופלילית, ומה מעמדם בקרב תושביהם. בנוגע לאשדוד התמיכה של לסרי עומדת על 28%. 54% ענו כי הם מתנגדים לכהונה נוספת שלו ו-17% אינם יודעים.
לסרי הביע שביעות רצון מסקר "הגל החדש": "אני לא מופתע מהתוצאות, העשייה מדברת בעד עצמה והתושבים יודעים להעריך".
אבל הסקר ב"וואלה" פחות מחמיא לך.
"זה משאל אינטרנטי בלי מועמדים אחרים, לעומתו הסקר של 'הגל החדש' הוא סקר רציני ומעמיק".
אתה אופטימי?
"התוצאות מדברות ואם כך הן היו בשיא המשבר, תאר לך איך הן היו נראות היום. אין לי ספק בכלל שאנצח בחירות".
יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, סייר היום (ד') בעיר אשדוד ונפגש עם מובילי מחאת המרכולים בעיר. גבאי התרשם מהצעירים, חדורי המוטיבציה להשפיע ולשנות את המציאות, לטובת רוב תושבי העיר ושיתף אותם גם במסע שלו בין ראשי הערים השונות, במטרה להשפיע עליהם לשנות את חוקי העזר העירוניים על מנת שיאפשרו את פתיחת החנויות בשבת בעיר ובקידום תחבורה ציבורית בשבת.
במהלך הפגישה סיפרו מובילי המחאה לגבאי על דרכי הפעולה שלהם ועל הרצון שלהם לא להיות נגד אף אוכלוסייה, אלא פשוט לאפשר להם את החופש לפעול ולחיות, לתת לכל אדם ולכל משפחה לחיות את חייהם על פי החלטתם, ולא על פי תכתיבים של פוליטיקאים בעלי אינטרס. גבאי אמר להם: "עשיתם מהלך עצום והצלחתם להשפיע. קחו את האנרגיה העצומה שצברתם ותפנו אותה למקום שבו משנים את המציאות לאורך זמן."
"המטרה שלנו היא לאפשר לקול השפוי לבוא לידי ביטוי ולאפשר לציבור החילוני והמסורתי בעיר לחיות את חייו ללא כפייה. צריך להפסיק לחלק דו"חות לבעלי חנויות שפותחים בשבת ולהתחיל לקדם תחבורה ציבורית בשבת לטובת כלל התושבים בעיר", הוסיף גבאי.
לאחר המפגש צייץ גבאי בטוויטר: "נפגשתי הבוקר עם מובילי המאבק נגד חוק המרכולים באשדוד. צעירים וצעירות מצוינים, חדורי מוטיבציה לשנות. שמחתי לשמוע שגם הם בוחרים בדרך ה'בעד'. הם נאבקים על העיר ועל הבית שלהם, מתוך אהבה לעיר, והם דורשים שיפסיקו לכפות עליהם. שהפוליטיקאים יתנו לציבור להחליט על ציביון החיים בעיר והם צודקים!"
ביום חמישי התקיים ב'יד לבנים' אירוע "ערב בין הים והשמים" לזכר רב"ט שירלי סמדג'ה שנפטרה במהלך שירותה הצבאי בנסיבות טראגיות. האירוע כלל מופע מרשים של זמר הבלוז רוי יאנג ושל רקדנית הפלמנקו שרון סאגוי.
האב השכול, איב סמדג'ה, שהפך את הערב למסורת אמר: "הגדולה היא להמשיך בחיים ובשמחה, יש עצב גדול מאד ובחרתי לפרוק אותו במופע בלוז, פלמנקו וג'אז. האירוע הזה עושה אותי מאושר, השמחה של אחרים נותן לי המשכיות בחיים. שירלי היא ילדה נהדרת, לפעמים מי שמגיע לשלמות רואה שהעולם הזה אכזר, הרבה אנשים כמוה לא עמדו במשימה ולהמשיך בדרכי החיים. אמשיך להנציח את זכרה מדי שנה, בדרך כזו מרגש"
