לאחר תצוגת התכלית של הפועל אדומים במחזור הקודם נגד מכבי יבנה (3-1), האדומים יצאו אתמול (שישי) למשחק חוץ קשה במסגרת המחזור ה-11 של ליגה א' דרום נגד מכבי "קביליו" יפו, קבוצתו של המאמן האשדודי רוני אוואט, אקס מ.ס אשדוד.
צילום: ליאב אחאבן
המשחק הועבר לאצטדיון "מרמורק" שברחובות בשל שזרוע במגרשה הביתי של יפו שבשכונת התקווה. את חניכיו של גילי לנדאו ליוו כ-250 אוהדים אדומים מאשדוד, שהגיעו מצוידים בתפאורה מרהיבה שכללה דגלים וסרטים בצבעי הקבוצה, אדום שחור.
מאמן האדומים גילי לנדאו עלה במערך זהיר של חמישה שחקני הגנה, כשהבלם גולן עמוס שהיה שותף בכיר לשתי העליות של האדומים בעונות הקודמות פותח לראשונה בהרכב בליגה א'.
בחוד פתחו עידן שריקי החלוץ הותיק שנמצא בכושר מצוין ולצידו הרכש הנוצץ של האדומים שרשם את שער הבכורה שלו במחזור הקודם נגד מכבי יבנה, שלומי ארבייטמן.
הדקות הראשונות של המשחק אופיינו בקצב טוב ומשחק אגרסיבי של שתי הקבוצות.
בדקה ה-27 עלתה יפו ליתרון משער נגיחה של גילי נחום.
התגובה של האדומים הגיעה במהירות, בדקה ה-38 שלומי ארבייטמן מקבל כדור עומק מבן בוטבול, מסתובב ומשחרר בעיטה חזקה אל הרשת. 1-1.
המחצית השניה נפתחת בלחץ של האדומים על השער של יפו, בדקה ה-60 גילי לנדאו מחליט ללכת על כל הקופה, מוציא את הבלם גולן עמוס ומכניס במקומו את שחקן ההתקפה הזריז נועם תרועה. אולם לחץ גדול של האדומים עד סוף המשחק לא הצליח להוביל לשער והשופט שורק לסיום המשחק בתוצאה 1-1.
השרה לשעבר וחברת הכנסת בהווה סופה לנדבר, אשר מתגוררת באשדוד ביקשה לשתף בכאן דרום את ריגשותיה בנוגע לכתובת הנאצה בפתח משרד הקליטה.
"אמנם כתובת הנאצה שרוססה על הקיר בכניסה למשרד העלייה והקליטה "רוסים לא רצויים פה" נמחקה מן הקיר, אך לא מזכרוני ולא מזכרון הקולקטיבי של מגזר שלם, המהווה שליש מאוכלוסיית התושבים באשדוד. הרשויות הזדרזו למחוק בעקבות הלחץ של חברי הכנסת מ"ישראל ביתינו"- רוברט אילטוב ושלי, לחץ התקשורת ולחץ הציבור." מספרת סופה לדבר
לנדבר גם פנתה אמש למשטרת ישראל עם דרישה לפתוח בחקירה באופן מידי ולבדוק חומרים של המצלמות המצויות במקום. היא גם דרשה למצות את הדין עם פושעי הגזענות.
"זה כואב לי מאוד מה שקורה בעיר" – חברת הכנסת לנדבר, תושבת אשדוד יותר מ-39 שנים, וכמדומני זה אינו מעשה קונדס מקרי, אלא תוצאה של מה שמתרחש אצלנו כאן כבר תקופה ממושכת: שסע חברתי, עימותים בין דתיים וחילוניים, תופעות האלימות וגזענות שאנו הינו עדים להן במהלך הבחירות המוניציפליות ובתקופה שקדמה להן. אשדוד מעיר מאוחדת ועיר קולטת עלייה הפכה בשנים האחרונות לממודרת ושסועה עדתית. אחרת כיצד ניתן לפרש את הקריאה שרוססה בכניסה למשרדי הקליטה והפנים במרכז העיר?! ללכת מכאן? לחזור לרוסיה?!" מספרת בעצב לנדבר.
תושבי אדוד התעוררו לבוקר סגרירי. אך כשהשמש נכנסה לתמונה הופיעה הקשת במלוא תפארתה ואף בצורה כפולה.
שמואל דוד תיעד.
צילם הבוקר: שמואל דוד
תחזית מזג האוויר של השירות המטאורולוגי: בצפון הארץ ובמישור החוף ירדו גשמים מקומיים וייתכנו סופות רעמים יחידות. תחול ירידה בטמפרטורות והן תהיינה נמוכות מהרגיל לעונה. לאורך החוף ינשבו רוחות דרום מערביות ערות. משעות אחה"צ הגשמים ייתמעטו בהדרגה. הלילה: גשמים מקומיים, ברובם קלים יוסיפו לרדת בעיקר לאורך מישור החוף.
כתובת נאצה נגד המגזר הרוסי רוססה לפנות בוקר (שישי) במרכז העיר אשדוד, בכניסה למשרד העלייה והקליטה, במשרד הפנים, ובה נכתב: "רוסים לא רצויים פה". עדיין לא ברור מי אחראי לריסוס הכתובת, בעיר בה יש אוכלוסייה גדולה של עולים מרוסיה.
סיעת ישראל ביתנו ח"כ רוברט אילטוב הגיב לכתובת הנאצה, וקרא לחקור את האירוע: "לצערי אנו מורגלים כבר לפשעי שנאה וכתובות גראפיטי נגד יהודים באירופה, אך כתובות כאלה במדינת ישראל, בלב עיר מרכזית נגד מגזר שלם, הן תופעה מדאיגה ומסוכנת שיש לעקור מן השורש. אני קורא למשטרת ישראל לחקור את האירוע ולמצות את הדין עם העבריינים".
רוברט אילטוב צילום: דוברות ישראל ביתינו
בעיר אשדוד מתנהלים מזה זמן רב קרבות בין התושבים החרדים לבין אוכלוסיית החילוניים, שמורכבת ברובה גם מיוצאי מדינות חבר העמים, על רקע פתיחת העסקים בשבת. בינואר השנה עלתה העיר לכותרות בעקבות "מלחמת השבת". מאות מהתושבים יצאו להפגין במחאה על מתן קנסות שהוציאה העירייה לעסקים בעיר שנפתחו בשבת.
הרוחות בקבוצות הסגורות של ש"ס, הארצית והפנים אשדודית גועשות, ומביעות זעם רב על ה"בגידה" כדבריהם, של דר' יחיאל לסרי, ורפיסותו של אבי אמסלם מול ה"בגידה זו". כך גוברים גם הקולות להחרים את ישיבת המועצה והרא
באשדוד נערכים להחרים את כינון המועצה החגיגי שתתקיים יום שני. פעילים מכל העיר מתארגנים למחאה מחוץ לאולם על המהלך של ראשהעיר יחיאל לסרי לסגור קואליציה עם מפלגות הרוסים.
אשדוד מגיעה למחאה הגדולה על הבגידה בציבור המסורתי והמזרחי בעיר
כידוע לכולם, הסתיימה מערכת הבחירות והגיע שלב החלוקה בהם המפלגה המסורתית והמזרחית בראשות אבי אמסלם זכתה לאמון מלא מ- 19.126.000 תושבי העיר אשדוד שבחרו בה כמי שרואים בה מובילת דרך בחמש שנים הקרובות בעיר.
לצד הזה, היה דילמה גדולה במי לתמוך לראשות העיר, המועמד האחרון שאצלו היו הסיכויים הוא הד"ר מאשדוד, למרות כל הסיכונים והסיכויים הקלושים הנהגת ש"ס תמכה בו ואך ורק בזכותה הוא ניגש למרוץ וגם ניצח בו בפער שאמר הכל..
אבל הכרת הטוב זה לא הצד החזק שלו..
כולנו מחוייבים להגיע יום שני, לטקס כינון המועצה ולהביע מחאה גדולה בראש העיר שבחר דווקא ברוסים ודחק הצידה את הגרעין והשותפים הטבעיים שלו הציבור המסורתי המרוקאי והמזרחי בעיר אשדוד..
זהו תקדים ראשוני בזירה הפוליטית ואנחנו נבוא בראש מורם ונקים כל זעקה על הבגידה ברבני העיר, בתושבי העיר, בצעירים, ובנוער בעיר שעתידם מוטל בסכנה.. בגלל שיקולי אגו של ראש העיר.
תמשיכו לעקוב, מועד המחאה יפורסמו בהמשך…
האם מדובר בקומץ או מחאה מאורגן יראה הזמן, בינתיים בחר יו"ר רשימת ש"ס בעיר מר אבי אמסלם להגיב לפנייתנו:
הדבר ממש לא על דעתי אין לי מושג מה זה. לדעתי זה לא מכובד, לא יודע מה זה ומי זה. אין לזה קשר לתנועת ש"ס בשום אופן. מאחל שבת שלום לכולם.
11 חודשים שיובל נעים לא מגיע למגרשי האימונים ולאצטדיונים כדי לאמן כדורגל. ההפסקה הזו הגיעה אחרי תקופה אינטנסיבית במיוחד בהפועל אשקלון, שבמהלכה זכה בעיקר להצלחות, אך לישורת אחרונה מעט צולעת. במהלך החודשים שהוא מחוץ למשחק הונחו בפניו כמה הצעות על השולחן, אך הוא לא התרצה ולא היה מוכן לקחת אותן בכל מצב, גם במחיר של להמשיך ולשבת בבית. נעים (51) לקח את הזמן כדי לנוח ולצבור כוחות מחודשים, אך לא התנתק לחלוטין ושימש במהלך התקופה פרשן ליגת העל בערוץ הספורט.
השבוע, לאחר ששמו עלה לא מעט פעמים כמועמד להגיע לקבוצה מעיר הנמל, נועד נעים עם ג’קי בן זקן בפגישה, ובה סוכם על חזרתו לליגת העל כמאמן מ.ס אשדוד. כבר למחרת הוא התייצב לאימון הקבוצה יחד עם עוזרו הנצחי אלי לוי ולא התבייש כבר באימון הבכורה להרביץ תורה בשחקניו החדשים ולציין בפניהם מה הוא מצפה מהם. “תאהבו את הקבוצה במקום השני אחרי המשפחה שלכם, רק ככה תוכלו להצליח”, הוא מיהר לחדד בפניהם.
ג'קי בן זקן. צילום: אורי קריספין
אצל נעים כידוע אין משחקים, ועל סמך מקרי עבר, שחקן שלא יתיישר וישדר איתו על אותו גל ימצא את עצמו מחוץ לקבוצה או יזכה לייבוש מתמשך על הספסל. אם כי גם באשר לנעים עצמו, מדובר באיש עם אופי קשה לעיכול. נעים ידוע כאחד שמתקשה לקבל מרות. באשקלון העירייה הייתה זו שמנהלת את המועדון בשלט רחוק, בלי בעלים נוכח ופרטי. חברי ההנהלה נשתלו על מנת לייצג את העירייה ולפקח, אבל האיש הכול יכול — אם תרצו ה”אלוהים” של המועדון — היה נעים. דרכו הייתה עוברת כל החלטה, והוא הפך בפועל ולסירוגין ממאמן למנהל.
באשדוד ג’קי בן זקן לא ייתן שמאמן יחליט במקומו או ינסה להתרומם מעליו. גם המערכת שעוטפת את נעים באשדוד היא הרבה יותר משופשפת ובעלת ניסיון מזו שהייתה אצל השכנה הדרומית. אם באשקלון הוא קיבל יד חופשית בהרבה דברים, הרי שבאשדוד הדברים מתנהלים אחרת. נעים אמנם קיבל את ההצעה של אשדוד, שנחשבת למועדון קטן בכדורגל הישראלי, אבל אין ספק שהוא מחזיק איתו מועקה לא קטנה באשר למעמד שלו כמאמן.
לנעים תדמית של מאמן של קבוצות קטנות. כאשר מכבי חיפה החליפה אינספור מאמנים בשנים האחרונות, היא כלל לא הביאה אותו בחשבון, ושמו מעולם לא עלה אצל יענקל’ה שחר אפילו כמועמד. גם בית”ר ירושלים והפועל חיפה החליפו מאמנים לאחרונה, ואף שנעים שהה ללא עבודה בבית מי שלבסוף התמנו הם דווקא מאמנים שהיו תפוסים — ניר קלינגר ושרון מימר. אז ייתכן שיובל נעים פחות מוערך בדרג העליון, אבל לפחות בקרב המועדונים הצנועים יותר אין ספק שהוא אחד מהשמות היותר בולטים.
נאור גלילי: “שינוי המאמן יכול להוכיח את עצמו”
שחקן העבר האשדודי נאור גלילי, שבנו דור הוא שחקן מ.ס אשדוד, חושב שהריענון בעמדת המאמן הוא לטובה ושיחד עם נעים אשדוד יכולה לצאת לדרך חדשה. “יובל נעים כמאמן דורש מחויבות מקסימלית מכל שחקן”, הוא אומר ל"כאן דרום" בתובנה על המינוי האחרון. “יובל מאמן שחי את המשחק ומקרין את זה לשחקנים. כל מאמן מגיע עם האפיון המקצועי שלו ולדעתי שינוי המאמן יכול להוכיח את עצמו”.
נאור גלילי. צילום: פבל
עם זאת, גלילי מבין שללא שינויים בסגל הקבוצה כבר בינואר הקרוב המשימה לא תהיה פשוטה כל כך. “ללא חיזוק משמעותי בעמדות מפתח, קרי עמוד השדרה של ההרכב, משימת ההישארות תהיה קשה. אני שומע שהקבוצה עובדת חזק באימונים ומשלימה פערי כושר גופני. השיפור בכושר הגופני, ההתלהבות מהשינוי וחיזוק בעמדות מפתח עשויים להוביל את השינוי, אבל שלא יהיה ספק לאף אחד – אשדוד תילחם על חייה בליגה עד הסוף, ולכן לכל משחק ישנה חשיבות מיוחדת, וכל משחק למעשה הוא גמר גביע. על מנת לחסוך דפיקות לב בסוף העונה, מאבק ההישארות אמור להתחיל כבר בשבת הקרובה”.
שחקן עבר נוסף ומאמן במקצועו כיום מירו בן שמעון גם כן הטיב לפרשן את הגעתו של נעים ולפרגן למהלך. “לדעתי, בסיטואציה הנוכחית יובל הוא המאמן הכי מנוסה והכי מבטיח משאר המאמנים. יש בארסנל ההישגים שלו לא מעט הצלחות, במיוחד עם קבוצות שמתקשות עם מספר שחקנים צעירים. היכולת של יובל להתמודד במצבים האלו היא מוכחת, יש שיסכימו איתי ויש שלא, אבל הוא אחד המאמנים המעוטרים בהישגיו”. בן שמעון הסכים עם גלילי גם באשר לחיזוק הקבוצה: “להערכתי, אשדוד צריכה להתחזק, ויובל עם הכריזמה והמוטיבציה המולדת יצליח לייצב את הספינה”.
לפני חמש שנים בדיוק בתאריך כ”א כסלו (24.11.13) התעוררתי לבוקר מוזר. הלכתי לישון עם אימא משתקמת אחרי ניתוח רגל שעברה במרכז שיקומי באשדוד. קמתי בבעתה בחמש בבוקר מצלצול טלפון שהודיע שהיא כבר לא. “תסחיף ריאתי”, אמר לנו הרופא המטפל. היא נכנסה לסטטיסטיקה — 15% ממקרי המוות הפתאומי מיוחסים לתסחיף ריאתי.
יומיים לאחר מכן בכ”ג כסלו נפטר אריק איינשטיין. באופן סמלי התאבלה איתנו מדינה שלמה. אנחנו בוכים על אימא, וכולם בוכים על המוזיקאי שנחשב לגדול הזמרים הישראלים.
את אריק איינשטיין ז”ל הכרתי בעיקר מתמונת הנגד שלו — אורי זוהר. זוהר נתפס כהצלחה חרדית מסחררת. דיברו על הכוכב החילוני הגדול ביותר שעזב את חיי הנהנתנות ופסגת האושר של העולם הזה לטובת חיי העולם הבא והדת, ויתר על הגשמיות הזוהרת בשביל לזכות ברוחניות טהורה.
כילדה חרדית זה הקסים אותי מאוד. הערצתי אותו. עד היום אין לי אפשרות לדעת מה באמת היה אורי זוהר בתור אדם חילוני. עד כמה החזרה בתשובה שלו הייתה זעזוע ועוררה הדים. כלומר, ברור שהוא היה דמות מפורסמת, אבל אין דרך לתרגם ל”חרדית” את מעמדו של מישהו חיצוני, כמו שמן הצד השני, אין דרך לתאר את מעמדם בעולם החרדי של חרדים העוזבים את הדת. בשני המקרים התקשורת חוטאת באידיאליזציית יתר כדי להפוך את הסיפור לפיקנטי ואטרקטיבי יותר. זה תמיד יהיה הרב הכי גדול ומשפיע ומאידך הכוכב הבלתי מעורער.
אימא שלי נפטרה. וגם אריק איינשטיין. חודשיים קודם לכן נפטר הרב עובדיה יוסף ולווה בדרכו האחרונה בידי יותר מחצי מיליון אנשים בלוויה שנחשבת הגדולה ביותר במדינת ישראל. שבוע לפני כן נפטרה השכנה המבוגרת שאימא הייתה מטפלת בה.
בכלל, באותה התקופה הרגשתי שכולם מתים. שיריו של אריק איינשטיין המושמעים בכל תחנות הרדיו מחד וכנסי הזיכרון ההמוניים לעילוי נשמתו של הרב עובדיה יוסף מאידך תפסו את כל השטח הפנוי שהותיר מותה של אימא.
בסיום שנת האבל הראשונה, כשעלינו לקברה לטקס גילוי מצבה, שוב ליוו אותנו שיריו של אריק איינשטיין ז”ל. וכך עברנו את חמש השנים האחרונות. פס הקול של מותה של אימא הוא רשימת השמעה של השירים הנבחרים של הזמר הישראלי הגדול בכל הזמנים.
אריק שר על זיכרונות הילדות שלו מתל אביב ועל געגועיו לחברו הטוב שחזר בתשובה. ולמרות פערי התרבות העצומים, שני הקצוות המנוגדים שבה הוא ואני תופסים את תל אביב — אני מרגישה שהוא שר אותי ועליי. באופן מוזר חמש השנים הללו הכירו לי אריק איינשטיין אחר שהוא לא רק תמונת הנגד בדמותו של אורי זוהר אותה ראיתי. סוף סוף ויתרתי על תמונת הניצחון של חזרתו בתשובה והצלחתי לראות את החבר שנעזב, את האבל האמיתי על אובדן החברות.
בואו והכירו קצת יותר לעומק את סגנית ראש העיר הראשונה באשדוד: היא נולדה בעיר, בת 41, נשואה ואימא לארבעה ילדים, יש לה שתי ארנבות, צב ותרנגול. כך נראית חצר הווילה של שרון מרק ברובע ט”ו — המקום שבו כל קבלת ההחלטות התרחשה. לא פלא שהסלון נטול טלוויזיה. מדובר במקום שבו יוצרים מציאות ואין זמן מיותר.
מרק עבדה הרבה שנים באיגוד ערים לאיכות הסביבה. בשנים האחרונות היא מרצה במכללת אחוה, ששם הקימה את מרכז המחקר לקיימות, מרצה לכלכלה ואנרגיה במכללת סמי שמעון ובבעלותה חברה לייעוץ רשויות בתחום איכות הסביבה.
לאורך השנים הייתה פעילה ויסדה מסגרות אזרחיות וולונטריות בתחומי ההשכלה הגבוהה (פורום המאה), החינוך (שדולת ההורים), הנשים (קהילת השוות) וכמובן בתחום שמזוהה איתה — איכות הסביבה.
הבחירות שלה
קרוב לחצי שנה לקח לתנועת הלביאות שמרק הקימה — תנועה חדשה באשדוד שכל נציגותיה הן נשים, ושנכנסה למציאות שלנו רק בקיץ האחרון — לקבל שני מנדטים, סגנית ראשונה באשדוד אחרי 62 שנה של גברים בתפקיד, שיתוף תיק החינוך עם ראש העיר (אחריות על הגיל הרך, יוזמות והשכלת מבוגרים), את תיק ההייטק והחדשנות ואת ראשות הוועדה לאיכות הסביבה.
משהו חדש מתחיל. הלביאות. צילום: פבל
ביום רביעי בשבוע שעבר נחתם ההסכם הקואליציוני בין סיעתו של ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי לבין הלביאות בראשות מרק, שמונתה לסגנית במחצית הראשונה של הקדנציה במסגרת הסכם רוטציה, ולפיו לאחר שנתיים וחצי בתפקיד, תועבר הסגנות לנציג של רשימה אחרת, ככל הנראה עו”ד אלי נכט. הלביאות השיגו שני מושבים במועצה. מספר 2 היא ד”ר אפרת נאור אוחיון.
כל הלביאות חדשות בפוליטיקה. הכנסתן שני מנדטים והגעת למעמד סגנית ראש העירייה. איך ההרגשה?
“אני עוד לא מעכלת, רק כשאכנס ממש לתפקיד אז אתחיל להבין מה היה פה, אבל אנחנו מתחילות להבין את המהלך שהתחיל ממש כסוג של חלום ודמיון. לא ידענו לאן זה יוביל, ידענו שאנחנו ממוקדות ושום דבר לא יזיז אותנו, אבל אנחנו גאות בתוצאה”.
נראה שבאמת עשיתן היסטוריה באשדוד.
“אני באמת לא מתפארת בהישגים, אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה הם הילדים שלנו. לראות את האימהות שלהם ונשים בקהילה ולראות שיש חלום ואפשר להגשים אותו ושהשמיים הם הגבול. הילדות הקטנות שלי ראו פה את הקוקטיילים והמפגשים שעשינו בבית בכל תקופת הקמפיין והן קוראות לזה ניצחון. עכשיו הבקשה הראשונה שלהן אליי בבוקר הייתה לקיים ארבעה ימי לימודים בשבוע”.
שחר אזולאי, לביאה. צילום: אורי קריספין
איזה תיקים ביקשתן במשא ומתן הקואליציוני?
“דיברנו כל הדרך על התיקים החברתיים, שבהם אפשר באמת לקדם את הנושאים בהם אנחנו רוצות להשפיע ולשנות”.
סביבה?
“האמת שלא. ביקשתי את תפקיד יו”ר ועדת איכות הסביבה וקיבלתי ואני מאוד מרוצה מזה. לגבי תיק איגוד ערים לאיכות הסביבה, הוא לא רלוונטי כי כל פעם נמצא ברשות אחרת באיגוד. מכיוון שבקדנציה היוצאת היו”ר היה עו”ד צחי אבו מאשדוד, בקדנציה החדשה יקבל את ראשות האיגוד נציג של רשות מקומית אחרת”.
איך זה שאתן, הצעירות שבחבורה, לא הלכתן על תיק שנוגע לחיי הצעירים?
“בואי נתחיל שבאמת אין תיק לצעירים. השאלה גם מה זה צעירים, מרכז כיוונים, השכלה גבוהה, חינוך? אז דווקא בתיקים שלנו יש נגיעה לכל זה, אני מקווה שיהיה תיק כזה, שיהיה מי שימנף את זה”.
כאן המקום לציין שבריאיון שקיימתי לפני כשבועיים עם ד"ר לסרי הוא אמר שהציע לסיעות החדשות את האחריות על תחום הצעירים, השבוע התיק ניתן ליניב קקון.
רגע לאחר החתימה על ההסכם הקואליציוני: מיקי ארביב (יו"ר התנועה), עו"ד גבי כנפו, ד"ר יחיאל לסרי, שרון מרק וד״ר אפרת אוחיון נאור. צילום: שי מרק
כשהתחיל המשא ומתן הקואליציוני, מה ביקשתן?
“נגענו יותר בעניין החינוך. בהתחלה קיבלנו את הסגנות עם עוד חלקים קטנים בתוך תיקים מסוימים ולא הסכמנו, אנחנו מאמינות ביכולת שלנו ובאנו לנהל משהו רחב יותר”.
חושבת שלקחתן על עצמכן יותר מדי תיקים?
חושבת שלקחנו על עצמנו תיקים שהרגשנו שאנחנו יכולות לקדם ולשנות. אנחנו 20 לביאות, אנחנו יכולות לחלק את העבודה בינינו, נעשה סדרי עדיפויות ואנחנו באות לעבוד”.
את מאוכזבת מהיותך סגנית רק לחצי קדנציה?
“אני רואה את חצי הכוס המלאה. זכינו באמון הציבור, אנחנו מעריכות את זה, וזה לא מובן מאליו”.
מה המטרות שתרצו להשיג, באילו תחומים?
“אני חושבת שהדרך חשובה יותר מהתוצאה. תמיד אני אומרת לילדים בבית ‘אז תעודת בגרות טובה תהיה לכם, אבל מה הדרך?’ חשוב לי לא רק הציונים, אלא הערכים. אני רוצה לקדם את החדשנות בבתי הספר, את המראה של כיתות א’ וב’ למשל, סביב איזה שולחנות הם יישבו, איך תיראה הכיתה שלהם, זה משהו שמשפיע על התהליך החינוכי, וצריך לפרוט את החלומות למטרות קטנות ולגייס תקציבים. אני רוצה להרים כאן מערכת חינוך פורצת דרך. גם בפורום המאה, יש תכנית מאוד מסודרת שקידמנו על איך להקים אקדמיה, אוניברסיטה או מכון מחקר לתארים מתקדמים באשדוד”.
קוקטיילים ועבודת מטה
“היו פה אצלנו מאות אנשים לפעמים, מפגשי לביאות שהיו כאן, במשך חמישה חודשים המטה התקיים כאן, אצלי בבית”, מתארת מרק מה שעבר עליה ועל משפחתה בחצי שנה האחרונה. “הילדים שלי ראו דוגמה וגם החברים שלהם, אם אני מתרגשת ממשהו, זה זה”.
צילום: פבל
בזכות הבחירות גילינו שקוראים לך שרון-שרית מרק. מה את מעדיפה?
“שרון, לגמרי שרון. שרית זה על שם סבתא שנפטרה”.
בואי נחזור אחורה. מה היה הטריגר להקמת המפלגה?
“אף פעם באמת לא הייתי בפוליטיקה, אבל תמיד הייתי מעורבת חברתית, ציבורית, כבר בבית ספר הדר ביסודי הייתי יו"ר מועצת תלמידים, ותמיד הייתי מעורבת, אם זה בתחום העיסוק שלי באיכות הסביבה, דרך הילדים שלי בכל הנהגות בתי הספר, בגן, ביסודי. בנוסף לעבודה, תמיד עבדתי במשרה או שתיים ותמיד הייתי שם ואהבתי את זה. עבדתי גם הרבה עם העירייה עד לפני חמש שנים, אז גם הכרתי שם את כל הנפשות הפועלות, ידעתי גם למי לחבור ומה לעשות כדי לקדם את זה.
“לפני חמש שנים גם שקלתי להתמודד, הייתי אמורה להתמודד עם אחת הרשימות, עם יש עתיד, אבל מבחינה אישית באותה התקופה זה פחות התאים לי, הייתי בהיריון, אימא שלי חלתה, הבנתי שזה לא הזמן, וזה נשאר בראש. זה היה תמיד איפשהו להיכנס ולהשפיע.
“למדתי מאוד טוב את מערכת הבחירות הקודמת, הייתי מאוד בעניינים, בדקתי מה כל אחד עושה, איך נאמרים הדברים, קראתי כל מילה וכל פרט והכנתי עצמי למערכת הבחירות הנוכחית או ההבאה שתהיה”.
מה קרה עכשיו?
“התגוררנו שנתיים בתל אביב עד לפני שנה, המטרה שלנו הייתי להעתיק את מקום המגורים לצורכי המשרה שהייתה לי, וגם לחוות חיים אחרים”.
משפחת מרק עברה עם ארבעת הילדים ללב תל אביב באוגוסט 2015, בעודם רושמים את הילדים למסגרות חינוך חדשות, להגיע לשכונה חדשה, ליצור חברים חדשים, הכול מאפס.
תוך כדי ההתאקלמות היא ניסתה להבין מה יש בתל אביב שאין באשדוד ונכנסה לעניינים. “בין החלוקה של הילדים לבתי הספר ובין המשרה בה בניתי את תכנית הקיימות לתל אביב באותה התקופה, איפשהו התעייפתי. כשחזרנו לאשדוד בניתי כאן את קהילת השוות, קהילה בת 100 אלף נשים בארץ ובעולם, מתוכן מעל 2,000 נשים באשדוד. פתחתי את שדולת ההורים, שזו שדולת האחות של תל אביב, גוף אלטרנטיבי לוועד ההורים העירוני המרכזי. כל מקום שהרגשתי חוסר — באתי לשנות וליצור ביחד עם האנשים שמרגישים כמוני.
“אותו הדבר הרגשתי עם הבחירות, הרגשתי שאין מפלגה שמייצגת אותי, שזו אותה גברת בשינוי אדרת, והיה חלל שהיה אפשר להיכנס ולהשלים אותו. אנשים חדשים, וייב חדש, אנרגיות אחרות, ובאמת המקום של הנשים תפס נפח גדול כששמנו לב שיש רק שלוש נשים מתוך 27 חברי מועצה, ואנחנו יודעות מה הכוח של הנשים.
ד״ר אפרת נאור אוחיון, מספר 2 ברשימת "הלביאות". צילם: אורי קריספין
"אנחנו יום-יום לוקחות את הילדים מבית הספר, חוזרות, נמצאות בערב בחוגים, נמצאות כל היום בעשייה יומיומית, בניגוד לגברים, אין מה לעשות. זו המציאות, אנחנו מכירות כל גן, כל גננת, כל אוטובוס וסופר, וזה המקום שלנו להיכנס ולהשפיע”.
איפה מצאת את עצמך כשהחלטת להיכנס לפוליטיקה?
“זה מצא אותי בישיבה של שדולת ההורים, ינואר השנה, בבית קפה. הגשנו הצעה לקדם נושא מסוים בעירייה, והוא לא עלה יפה, והבנו שהמקום כציבור לעלות ולמחות הוא עבודה מעולה בתור אקטיביסטים כדי להעלות למודעות, אבל בסופו של דבר כדי לשנות ולהשפיע צריך להיות במרכז קבלת ההחלטות ובעמדת כוח".
מה הייתה ההצעה בהקשר לשדולת ההורים?
"אני יכולה אולי להאשים את עצמנו, אולי לא התאמצנו מדי, אבל ההצעה עצמה לא רלוונטית לנקודה הזו כי זה עלול לפגוע בכל מיני אנשים אז עדיף שלא".
לפגוע באנשים?
"אני לא רוצה לפגוע, אני הולכת לעבוד עם אותם האנשים עכשיו ורק עכשיו נכנסתי, אז מעדיפה שלא להעלות את זה, לא רוצה להתחיל בתגובות שליליות. רצינו לקדם נושא מסוים, כנראה לא דחפנו מספיק, ועכשיו באנו לשנות מבפנים. הקש ששבר את גב הגמל היו כמה דברים שניסינו לקדם דרך שדולת ההורים, דרך קהילת השוות, והבנו שצריך לקדם מבפנים. היה לנו חשוב להנגיש את המידע, שתהיה תחושת שייכות לעיר.
תפקידו בכוח. אייל בן שמחון
“התלבטתי. רציתי לרוץ, אבל קודם ניסיתי להיכנס לרשימות קיימות ועשיתי בדיקה אם אוכל להיכנס למקום ריאלי. התייעצתי עם עסקנים יודעי דבר ומכרים טובים שאמרו לי, ‘תקשיבי, אין סיכוי, את תוכלי להיכנס למקום שמיני או תשיעי ועוד חמש שנים כשיראו שאת יודעת מה את עושה, אז תיכנסי למקום ריאלי. מה גם שעלויות של ריצה לבחירות זה כמה מיליונים, חבל על הזמן שלך'. העציב אותי לשמוע את זה, הבנתי שאני בכלל לא במשחק הזה”.
באיזה רשימות ניסית להשתלב?
“זה לא רלוונטי. דיברתי עם כל מיני אנשים שמכירים ומבינים ובחנתי את המפה הפוליטית, ולא הרגשתי שאני יכולה להיכנס לאף מפלגה במקום ריאלי".
מה שי בעלך אמר?
“הוא בכלל לא אוהב להיות בעולם הפוליטי, הוא מתרחק, לא מכיר, אבל הוא אמר לי שהוא יודע שאני חושבת על זה הרבה זמן ושאם אחליט שאני רצה, אז הוא איתי ב—100%. בדקתי את השטח, כבר היינו ביוני, ונפלה החלטה שהולכים על זה בכל הכוח והתחלתי להקים את הלביאות”.
“אני לא פמיניסטית, אין לי כאן איזשהי אג’נדה נשית, אבל אל תשכחי שהיו לי שלושה מעגלים מאוד חזקים, קהילת השוות, שדולת ההורים ואת פורום המאה, יחד איתן הצלחתי להרים את הדבר הזה. ראיתי שיש חוסר של נשים במועצה והחלטתי שזה הכיוון שצריך למלא. גייסתי 20 נשים שהן באמת לביאות בחיים, חלקן הכרתי יותר, חלקן פחות, ותוך כדי התהליך התנאי היה: ‘את לביאה, את רוצה לשנות, את א-פוליטית, זאת אומרת לא כפופה לאף גורם פוליטי — תצטרפי’. התחלנו להניע ויצאנו לתקשורת ביולי. מאז 24/7 עזבתי את כל העבודות והייתי חזק רק בזה.
"הלביאות הן לביאות לא בגלל סקטור, דת או צבע. אנחנו נמנעות מסקטוריאליות ומזהויות פוליטיות. לביאות במובן זה שכל אחת מאיתנו עשתה דברים בחייה, הובילה, קידמה, שינתה והשפיעה בחיים הציבוריים”.
ובכל זאת, אף אחת מהרשימה לא הייתה בעלת ניסיון בפוליטיקה. איך זה בא לידי ביטוי?
“זו באמת הייתה בעצם דריסת הרגל הראשונה של כל אחת. באנו הכי מלמטה, מהשטח, מהקהילה, זה נראה שהיה קל, אבל היו הרבה קשיים וטעויות. לגלגו עלינו בהתחלה, אמרו שאנחנו גימיק, שפה זה לא תל אביב, אבל ככל שהתקדם הזמן לקחו אותנו יותר ברצינות. אז גם התחילו להפיץ עלינו הרבה שמועות כמו ש’ההוא מממן אותנו’ ו’השני מריץ אותנו’”.
איך מימנתן את מערכת הבחירות?
“לקחנו מהבנק הלוואה בת 100 אלף שקלים, וכל אחת תרמה את החלק שלה כמה שהיא יכולה, ובסוף הקמפיין היה מאוד יצירתי. גייסנו את דודו, הגרפיקאי הטוב ביותר, כל הקמפיין היה בגימור ברמה גבוהה, לא התפשרנו על אף תמונה או אות. 20 לביאות שיום-יום אנחנו יושבות כדי לתכנן את המהלך הבא, למגר שמועות, להביא לידיעת הקהל”.
מכרז לתפקיד מנהל עבודה במחלקת בתי מלאכה בנמל אשדוד הפך לשיחת היום בנמל.
לפני כשלושה חודשים התריעו עובדים בנמל על כך שהמכרז הפנימי למעשה "תפור" כלשונם וידוע מראש מי הוא ה"מיועד" שייבחר לתפקיד.
למכרז נגשו 15 מועמדים מתוך הנמל. בשבוע שעבר התכנסה ועדת המכרזים בנמל ובחרה לתפקיד את אותו מועמד שהעובדים "התנבאו" שאכן הוא יזכה במכרז.
בתחילת חודש ספטמבר שיגרו עובדים במחלקת בתי מלאכה תלונה למבקר חברת נמל אשדוד, אילן אבוקרט, עם העתקים לדירקטוריון.
הם ציינו שלפי מידע שהגיע אליהם תוצאות המכרז לכאורה ידועות. "כבר כמה חודשים לפני המכרז", נכתב, "תוך כדי סיור של סמנכ"ל לוגיסטיקה שמעון סיטניאקובסקי, שמעון פנה לעובד אלעד יוספי שמשמש כרגע כמ"מ מחלקה ואמר לו שהוא מכיר את חמו ושעוד מעט יצא מכרז".
סיטניאקובסקי. צילום: פבל טולצ'ינסקי
במכתב נטען – ובנמל אינם מכחישים זאת – שבסמוך לפרסום המכרז יצא אותו עובד לקורס מנהלי עבודה חיצוני. לפי מידע שהועבר לנו הוא היה היחיד מבין המועמדים שיצא לאותו קורס, שככל הידוע אמורים להשתתף בו אחרי שזוכים שבתפקיד ולא לפני כן.
המועמדים לתפקיד נשלחו למבחנים במכון מיון שנמל אשדוד עובד אתו.
בוועדת המכרזים שבחרה בעובד ישבו שני סמנכ"לים ונציגי עובדים. השיטה עובדת בצורה כזאת שחברי הוועדה מקבלים לידיהם את חוות הדעת ואת תוצאות המבחנים של המועמדים שניגשו למכרז, והם מעניקים לכל אחד ציון מ-1 עד 10. בעבר נמתחה ביקורת על "ציוני קיצון" שניתנים לעתים בוועדות שכאלה, בין אם נמוכים במיוחד ובין אם גבוהים בצורה בולטת.
צירופי המקרים, אם אפשר לקרוא לזה כך, כנראה נמשכים. השבוע פנתה מחלקת כוח-אדם בחברת נמל אשדוד לוועדים וביקשה להמנע מ"ציוני קיצון".
לא צריך להגיע ל-2.12, יום ראשון, כדי לאכול סופגניה, שהרי ידוע שבמאפיות, בקונדיטוריות ובסופרים השונים אפשר למצוא אותן כבר מחודש שעבר, אבל הבאנו לכם כמה טיפים שיעזרו לאכול סופגניה עם פחות רגשות אשם.
יחד עם ארוחות משפחתיות, הדלקת נרות, ומסיבות עם הילדים מצטרפים להם בצק, שמן, אבקת סוכר וריבה מטוגנים יחד והמאפיינים הלאומיים של חג זה- הרי הם הלביבות והסופגניות.
הטיגון, כמו שכולנו יודעים, הינה שיטת בישול שאינה מומלצת. זאת מכיוון שאכילה רבה של שומנים, לא רק שמובילה להשמנה, אלא גם למחלות לב ועוד. אבל בחנוכה כמו בחנוכה, לחלק מאיתנו קשה לוותר על טעם הסופגניה.
מערכת "כאן דרום" מצרפת לכם מספר עצות ממיכל קרייטר, מנהלת היחידה לתזונה באסותא- עצות שיעזרו לכם להמשיך ולאכול סופגניות, עם קצת פחות רגשות אשם:
ניתן לאפות את הסופגניות ולא לטגנן. מכינים את בצק הסופגנייה כרגיל ויוצקים אותו לשקעים בתבנית של מאפינס, מכניסים לתנור עד הזהבה. הסופגניות האפויות מכילות מחצית מכמות הקלוריות של הסופגניות המטוגנות.
הולכים בכל זאת על טיגון? הוסיפו כמה שפחות סוכר לבצק. הסוכר משפיע על כמות השמן שסופגת הסופגנייה בשעת טיגונה.
טיגון הסופגניות בשמן עמוק עדיף על פני טיגון במחבת כי כך נספג פחות שמן.
מומלץ להשתמש בשמן קנולה, שהוא שמן חד בלתי רווי.
טיגון הסופגניות בטמפרטורה נמוכה מדי (170 מ"צ), יגביר את ספיגת השומן, והטיגון בטמפרטורה גבוהה יותר (185 מ"צ) יקטין את ספיגת השומן. חשוב לזכור שטמפרטורה גבוהה מדי פוגעת באיכות השמן.
החימום פוגע באיכות השמן ולכן לא מומלץ לעשות שימוש חוזר באותו שמן.
בחודש שחלף מאז הבחירות לא שמענו וכמעט לא ראינו את שמעון כצנלסון. הוא הוריד פרופיל, עיכל את ההפסד וכיאה לאדם פרגמטי, החליף פאזה ונכנס למשא ומתן מול יריבו המר עד לפני רגע — ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי.
ביום רביעי שעבר נחתם ההסכם. כצנלסון נכנס עם סיעתו לקואליציה, הוא ישמש סגנו של לסרי, ויחד עם חבריו לרשימה יחזיק בשורה של תפקידי מפתח.
הפסדנו, אבל
בריאיון מעמיק ראשון מאז הבחירות כצנלסון מספר על מה שהיה ובעיקר מתמקד במה שעכשיו. אם תהיתם מה יקרה עוד חמש שנים, האיש מבהיר כמעט בצורה מפורשת שאין בכוונתו להתמודד שוב.
"בוקר טוב", כצנלסון. צילום: פבל
אז מה שמעון, סגן ראש עיריית אשדוד?
“קודם כול, בוקר טוב. זה בוקר טוב לכולנו. ב-3 בדצמבר יש ישיבת מועצה חגיגית, והכול יהיה בסדר. נתחיל בעבודה והתושבים יווכחו”.
אם מדברים על סגן ראש העיר, אז מה שנקרא, כבר היית שם לפני 20 שנה. אפילו היית ממלא מקום, אז אולי יש פה ירידה מסוימת בסולם הדרגות.
“אני לא מחפש דרגות על הכתפיים. חשבתי שאני יכול להוביל, התושבים אמרו מה שהיה להם להגיד. אנחנו מקבלים את דין הבוחר. המציאות אמרה שזה מה שיש באשדוד, ואנחנו הולכים לכיוון של איחוד, כמו שגם נקראת התנועה שלנו אשדוד ביחד”.
אתה אדם פרגמטי.
“נכון. אני מהנדס”.
בחודש שעבר מאז הבחירות הייתה תחושה שנעלמת. לא שמענו ממך.
“בתור אנשים אחראיים חיכינו לתוצאות הבחירות הרשמיות. ביום חמישי משרד הפנים פרסם את התוצאות הרשמיות הסופיות”.
"היה כאב". צילום: פבל
למה, קיוויתם שאולי משהו ישתנה?
“עד שלא היו תוצאות רשמיות לא יכולנו לדעת”.
אתה חושב שלחמני טעה כשפנה לבית המשפט ולרשויות?
“לחמני פנה אליי אחרי הבחירות, ואמרתי שאני רוצה לראות הוכחות. אבל לא ראיתי הוכחות כאלה, אז לא הצטרפנו למהלך הזה”.
אז הבחירות באשדוד היו תקינות, אפשר לסמן וי?
“אני לא רוצה לתת ציונים לפה או לשם, הבחירות היו ונגמרו. אנחנו לא מסתכלים אחורה, אלא קדימה. הציבור אמר את דברו, ואנחנו חיים במציאות. משרד הפנים בדק את הקלפיות, אם היינו מגלים בעיות, היינו מצטרפים לעתירה והולכים לבית המשפט”.
חתמת על הסכם קואליציוני מול ראש העירייה ד”ר לסרי וממלא מקומו עו”ד גבי כנפו. מה התיקים והתפקידים שקיבלתם מלבד זה שאתה תהיה סגן ראש העיר?
“ההסכם הוא בין סיעת אשדוד בתנופה לסיעה שלנו אשדוד ביחד, ואני מקווה שתהיה תנופה ביחד. קיבלנו את מה שביקשנו: תפקיד יו”ר ועדת משנה לבניין ערים, תיק מנהל התפעול, שתי חברות עירוניות: חפ”א ותיירות. גם ממונה על מעמד האישה אצלנו, הקליטה ותרבות הדיור. עוד לא סוכם איך נחלק את הדברים בתוך הסיעה. הוסכם שנטפל בבנייה עבור זוגות צעירים, גם במסגרת בניית דירות להשכרה. סיכמנו שביג, סטאר סנטר וחוף הים יהיו פתוחים שבעה ימים בשבוע, וכל השאר ייעשה בהידברות. קיבלנו חופש הצבעה בענייני מצפון, הסטטוס קוו יימשך, וזה יימשך. כל מה שפתוח עכשיו ימשיך להיות פתוח, וכל מה שסגור עכשיו ימשיך להיות סגור. כל הדברים החדשים יהיו בהידברות”.
צילום: פבל
אז מה עם מוסדות תרבות ואירועים?
“אני רוצה שיהיו פתוחים בשבת, אבל זה ייעשה בהידברות. אני חושב שנמצא את הנוסחה, ככה שנוכל לחיות כולנו ביחד, חילונים וחרדים, כולם”.
סינמה סיטי?
“סינמה סיטי יהיה בין הדברים הראשונים שאטפל בהם. הוא יפעל שבעה ימים בשבוע, כולל שבת”.
והקאנטרי?
“נפתח אותו כמה שיותר מהר. כל כך הרבה שנים לא טיפלו בו, נבדוק”.
מספר 3 שלכם, גרשוב, הוא יו”ר חפ”א שאחראית על הקאנטרי.
“אני חושב שהוא כבר עבר מזמן לעיריית אשדוד”.
מנכ”לי החברות העירוניות ובעלי תפקידים בעירייה צריכים להתחיל להיות מודאגים?
“לא רותמים את העגלה לפני הסוסים. נבדוק כל דבר לגופו של עניין ונראה מי מתאים, מי לא מתאים”.
מנכ”ל שלא יהיה מתאים ילך הביתה?
“כן, זה בטוח. לא רק מנכ”ל, כל מי שלא מתאים ילך הביתה”.
תן דוגמה.
“מוקדם מדי, צריך להתחיל לעבוד ואז נראה”.
יעקב לוי, מנהל מקיף ה’ לשעבר, היה מראשוני האישים שהתייצבו לצדך במערכת הבחירות. הוא היה המיועד שלכם לתפקיד ראש מינהל החינוך?
“ממש לא, יעקב אדם מאוד מוערך והוא יכול לתרום רבות בתחום החינוך. הוא רצה להיות עוזר ראש העיר בתחום החינוך. הוא לדוגמה הוביל את התכנון שלנו שלא יהיו יותר מ-25 תלמידים בכיתה ,ואני הולך לפעול שזה יקרה מול ראש העיר. נעשה הכול שלוי ישתלב בעשייה”.
יש נציגים ברשימה שלכם שהונחתו עליך מלמעלה?
“לא, ממש לא. אני בפוליטיקה משנת 89’ ולא מנחיתים עליי. הכול בהידברות. יש לנו סיעה מצוינת. לפני שהלכנו לחתום על הסכם קואליציוני ישבתי עם כל חברי הסיעה וכולם נתנו את ברכת הדרך, תמכו פה אחד ואמרו שרוצים להיות בפנים, שותפים לעשייה ולא רוצים ישיבה באופוזיציה. לראש העיר יש רצון אמיתי, הסתכלתי בעיניים שלו וראיתי את זה, יש פרק חדש — של שיתוף פעולה והרמוניה”.
ממש סיפור אהבה.
“אני לא חושב שזה סרט רומנטי או חתונה קתולית, אבל זה איחוד כוחות למען תושבי אשדוד, ואני מאמין בכל לבי שגם ראש העיר רואה איתי עין בעין. זה מסר גם לתושבים שאפשר ביחד”.
יכול להיות שבעתיד תתחברו לרשימה משותפת? ראינו כבר את צילקר ואת לסרי שאיחדו כוחות.
“קודם נראה איך אנחנו עובדים יחד, לא נקדים את המאוחר. יש המון עבודה לעשות”.
התגובות ברחוב וברשתות?
“מאוד טובות, אנשים מאוד תומכים בכניסה. היה אפילו לחץ מהשטח שניכנס ושנוביל יחד עם ראש העיר”.
בוא תמנה לנו בבקשה מהם שלושת הדברים המרכזיים שאתה רוצה לעשות בקדנציה הזו.
“הדברים המידיים שאני רוצה לטפל בהם הם דלת פתוחה — אני אסייר בכל רובע ורובע ואפגש עם תושבים כדי לשמוע מה צריך ומה חסר, אם זה שוק ב’ ושוק ו’ ויש עוד הרבה. דבר נוסף, עיר חכמה — אם היום יש 300 מצלמות בתוך העיר, נגיע ל-3,000, כדי שלא יהיה פה ונדליזם והפרת סדר. וכמובן, כפי שאמרתי, הפתיחה של סינמה סיטי והקאונטרי קלאב”.
“היה כאב”
כצנלסון (72) קיבל בבחירות רבע מקולות הבוחרים. רק לסרי, כידוע, הקדים אותו וניצח כשגרף 41% מהקולות. כ-30 אלף איש שמו בקלפי כצנלסון, וקצת יותר מ-20 אלף גם את האותיות א”ב של רשימתו.
צילום: פבל
כצנלסון שידר לאורך מערכת הבחירות ביטחון בניצחונו. בשלב מסוים הוא עבר לדבר על ניצחון בסיבוב שני, אבל זה לא קרה. למרות היריבות המרה בינו לבין לסרי, הקמפיין שלו יחסית היה פחות אגרסיבי ופחות התמקד בשלילתו האישית של ראש העירייה המכהן. יחד עם זה, אי אפשר לטשטש את ההבדלים ואת הפערים, כמו גם את חוסר האמון שהיה בין השניים.
צריך גם לזכור שמחאת השבת, שנולדה בעקבות אותו משבר גדול באשדוד שכמעט עלה ללסרי בכיסאו, נספגה ברובה לתוך הרשימה והקמפיין של כצנלסון. והנה, למרות הכול, עכשיו הם פותחים דף חדש. בעוד שבוע הם יישבו זה לצד זה סביב אותו שולחן של הנהגת העיר.
שמעון, בוא נחזור לליל הבחירות. התוצאות זורמות, ואתה מבין שאתה לא שם, שלא ניצחת. מה הדבר הראשון שחשבת?
“לא הבנתי שאני לא שמה כי, כמו שאמרנו גם ביום הבחירות, ‘הולכים לסיבוב שני’, כל זמן שלא הגענו לאיחוד של כל הכוחות כדי שאחד יעמוד מול ד”ר יחיאל לסרי, אז הבנו שאנחנו הולכים לסיבוב שני. ואף אחד לא ידע, גם לא באחת בלילה, אם יהיה סיבוב שני או לא. ישבנו עד חמש בבוקר”.
ואז כבר היה ברור שאין סיבוב שני כי לסרי ניצח.
“התחושה הראשונה שלי הייתה כאב”.
אפילו בכי?
“לא, אני לא בוכה. אני פרגמטי ומקבל את הדין. אבל היה כאב כי הלכנו על כיוון של להסביר לתושבים מה אפשר לשנות, וברגע שהבנתי שהתושבים החליטו שראש העיר נשאר, אז זה היה כאב, זה הכול”.
יהיה גם יו"ר ועדת בניין ערים. צילום: פבל
אם נשחק לרגע בנדמה לי, לו ראש העיר היה מקבל פחות 1,500 קולות בערך והיה סיבוב שני שלך מול לסרי. היית מנצח במצב שכזה?
“אין לי מושג מה היה קורה בסיבוב שני, אני לא עושה סימולציה תיאורטית. חשבתי שאם נאחד את כל הכוחות, יכולנו לנצח”.
אז מדוע באמת האיחוד או ההתלכדות סביב מועמד אחד זה דבר שלא קרה?
“עד היום האחרון רציתי איחוד ואני חושב שכל אחד חשב שהוא יכול לנצח: גם הלן, גם לחמני וגם אני”.
מי אשם?
“אין אשמים, אני לא מאשים אף אחד”.
זה היה אגו?
“לא. זה היה עניין שכל אחד משלושתנו חשב שהוא יכול לנצח את לסרי. ראינו במבחן התוצאה, בסקר של הסקרים, ב-30 באוקטובר, שאני כמעט יותר מלחמני ויותר מגלבר. יותר מ-25%, כ-30 אלף תושבים, הצביעו עבורי”.
אז איפה טעית?
“אני לא חושב שטעיתי. כנראה שלא הסברתי כך שכל תושבי אשדוד יבינו, שאם רוצים שינוי, אז צריכים לא לחכות שהמובילים יתאחדו, אלא שהתושבים בעצמם יצביעו עבור שינוי”.
מה הלקח או השיעור שלמדת מהבחירות?
“לא למדתי שיעור, למדתי רק שכנראה צריך לדבר יותר פשוט כדי שאנשים יבינו, ופחות במספרים וטכניקות, שבלי איחוד אין אפשרות לעשות חילופי שלטון”.
זה נכון שלפני זמן, עוד לפני מחאת השבת, היו מגעים שאתה תרוץ לראשות בתמיכת ש”ס? והרי, היו”ר של ישראל ביתנו, ליברמן, שתמך בך, והשר דרעי יודעים לשתף פעולה וראינו בירושלים.
מזג האוויר הצפוי מסמן גשם מקומי באשדוד בימים הקרובים, עם ירידה קלה בטמפרטורות. היום ינוע בין 21 מעלות ביום ל-15 מעלות בלילה, בעוד מחר יצנחו מעט הטמפרטורות ויחד עם עננות חלקית, צפוי גשם מקומי. בראשון צפוי להיות מעונן חלקית עם עלייה בטמפרטורות.
כמות המשקעים לפי נתוני השירות המטאורולוגי לישראל, נכון להיום, נמדדו 101 מ"מ גשם מתחילת העונה; כאשר הממוצע הרב שנתי לעונה כולה עומד על 493 מ"מ.
לקום בשש בבוקר בשביל להיות במשרד בתל אביב קצת לפני תשע בבוקר. מה זה לקום? — לזנק מהמיטה גם אם סבלת מנדודי שינה במהלך כל הלילה או אם היה לך דייט כושל עם בחור שאפילו לא התחשק לך לחפון אותו כדי לבדוק מה האיכויות שלו, כי אם תפספסי את קו 320 של האוטובוס בשבע וחמישה מאשדוד לתל אביב — הלך עלייך.
לא תספיקי ללכת לקנות קפה וכריך בעגלה החברתית בבית הקפה המגניב, לא תשמעי שיר באוזניות של הסמארטפון שלך תוך כדי שאת יושבת על ספסל מול המשרד למשך של 10 דקות בניסיון לא לחשוב על כל הדברים שיש לך לעשות באותו היום. גם לא תפגשי את ההומלס הזה, שישן מדי לילה שני ספסלים לידך והתרגלת לתת לו את הכריך מהמבצע בוקר של הקפה, כי החלטת שזה המעשה הטוב היומי שלך בהתחשב בזה שרוב הזמן את בעיקר מרוכזת בתחת של עצמך, והכי גרוע, לא תזכי להקדיש זמן לבהות בעוברים ושווים ולהיתקל, אולי במקרה ואולי סוף סוף, בבחור הזה שחלמת להעריץ.
את רוצה גבר גברי כזה, שיגרום לך להרגיש אישה וסקסית ונחשקת ועוצמתית, ועם זאת, אחד כזה שתוכלי להתכרבל בתוכו כאילו את ציפור שבורת כנף שמחפשת נחמה. כזה שתוכלי להביט בו בעיניים נוצצות לעיתים, כמעט לא להאמין כמה התמזל מזלך והוא הגבר שבחר בך.
את מחפשת — או יותר נכון מחכה שיפול עליך מהשמיים או מאיזה עץ ממש גבוה — כי אם כבר זה יכאב אחר כך, עדיף שיכאב כבר על ההתחלה. מישהו שהמבט שלך אליו תמיד יהיה בעיניים נוצצות ובורקות, גבר שבאמת יאהב אותך ויהיה כמו בומרנג — לא משנה לאן תזרקי אותו ומה יהיה השיט שאתם עוברים, או שאת עוברת, הוא תמיד יחזור אלייך, כי הוא בחר להיות איתך, ושום דבר לא באמת מאיים על הגבריות שלו כשהוא איתך, גם לא זה שלא הורדת שיערות מהרגליים כבר שבוע.
הייתה תקופה ארוכה שבה הכרזתי שאני לא יוצאת עם בחורים מהעיר שלי. ממושב ליד או עיר סמוכה אין לי בעיה, אבל הדבר האחרון שרציתי זה להתאהב במישהו שיכול להיות שייך וקרוב למעגלים החברתיים האלה, או גרוע מזה — שיש לי איזו אקס חברה שהייתה מעוניינת בו בעבר, ולמי יש כוח להתעסק איתה ועם הרגשות האובססיביים שלה אליו, על אף שלא הייתה ביניהם ממש מערכת יחסים אי פעם.
חוץ מזה, כמה שהעיר אשדוד היא עיר גדולה, כולם פה מכירים את כולם, ואם אומרים ששמועות פורשות כנפיים, פה הן עולות על טיל, ואף כיפת ברזל לא תעזור.
חוץ מזה, רוב האשדודים נתפסו בעיניי כטיפוס כזה מלא בפוזה שאף פעם לא הצלחתי להתחבר אליה. אני לא אשכח שמלצרתי פעם באיזה בית קפה על החוף ובמקרה שמעתי איזה בחור אחד מספר לחבר שלו שהוא בצרות כלכליות ולא יודע איך לצאת מזה. הוא נשמע כל כך שבור, אולי הצליל של הקול שלו הסב את תשומת לבי, כי ככה בגדול יש לי פיצול קשב מדהים, ואני מנותקת לגמרי מכל מה שנאמר סביבי אלא אם זה איכשהו נוגע אליי. בכל מקרה, יום למחרת הוא הגיע שוב לקפה, הפעם לבוש טיפ-טופ כמו ערס קומפלט מכף רגל ועד כובע של לה קוסט עם בחורה בגודל ובחינניות שכלית של מחזיק מפתחות, שישבה וספק קראה ספק בהתה בתפריט במשך כחצי שנה בניסיון למצוא מה בא לה לאכול, לאחר שטענה שהיא רעבה ובסופו של דבר ביקשה ממני להזמין לה אדממה.
באשדוד, המונה רבע מיליון תושבים, יש כ-20 פאבים וברים. שלושה פאבים נסגרו ממש בחודשים האחרונים. אחד מהם — קאוואלו — שהבעלות בו התחלפה, ספג לפני כשבועיים נזק, כאשר צעיר תושב העיר הצית את הכניסה למקום לילה לאחר שבילה שם. בעלי עסקים מסביב הבחינו בשריפה, מיהרו וכיבו את האש באמצעות מטפים.
אבל מלבד אירועים חריגים, מקומות הבילוי שפעילים בעיקר בלילות מתמודדים עם מציאות לא פשוטה, ולא אחת מתקשים לעמוד על הרגליים.
תנודות במצב הכלכלי, מתיחות ביטחונית, קושי להתמודד עם מחירי הארנונה ועם הדרישות שקשורות לרישוי, לעיתים גם הגדרה בעייתית של התב”ע — כל אלה עושים את החיים קשים.
על פי הסטטיסטיקה, אחד מתוך שלושה בעלי עסק בתחום המסעדנות נסגר בארץ בשנה הראשונה, אבל האם מדובר במקריות או במציאות מורכבת שבה צריך לעצור את הרכבת ולהתבונן? כזכור, לפני הבחירות התייחס ראש העיר לנושא הצעירים בעיר ופרסם כי בקדנציה הקרובה בכוונתו לשים דגש על דור העתיד בתכנית “אשדוד — 2025 למען צעירי העיר”. לדבריו, “יש לנו עוד הרבה עבודה, לא הספקנו הכול, ובשנים הבאות נרכז מאמץ מיוחד בכל מה שקשור לצעירים — בין אם השכלה גבוהה, דיור, תעסוקה וכן פעילויות פנאי ובילוי”.
רגע לאחר הבחירות ולפני כינון מועצת העיר החדשה, החלטנו לשפוך קצת אור על תחום חיי הלילה באשדוד, להכיר את האנשים שלא קל להשיג בשעות הבוקר,, ולהבין דרכם מה יש להם להציע לכם (ויש). לחלקם גם יש ביקורת על ההתנהלות בעירייה ועצות לשיפור, אם בנושא הארנונה, הצעה לפתיחת שאטלים (שירות הסעות) או הרצון להקלות לעסקים מתחילים.
אור הירח
בין שמדובר בבעל פאב טרי, בברמנית שנמצאת בתחום זה 15 שנה או בבעלי פאב עם רזומה של כמה שנים טובות — לכולם יש דבר אחד משותף — בירה מהחבית ואג’נדות. הכרנו קצת לעומק את בן מוזס, אבי כהן, מישל שריקי, רזיאל רגב, דניאל סבג, דורון בנישו ודיאנה אלקובי, שמכניסים לא מעט צבע ואור לאשדוד, דווקא כשהיא מתחילה להחשיך.
מישל שריקי, בן 31 מאשדוד, והבעלים של פאב זרם זה קרוב לחמש שנים, מתחילתו כמובן. חיי הלילה בשבילו החלו מגיל 15 באשדוד. “אני נוהג לטייל הרבה בעולם, ומכל מקום לוקח השראה קטנה, וזה בעיקר השפיע על הפאב — סנגריה וצ’ורוס ממדריד ובירה בלגית חדשה שנקראת דליריום”, מספר שריקי.
פאב "הזרם" קהל: גילאי 19 ומעלה קונספט: מסלולים – 6 סוגי מסלולי רכישת אלכוהול בעלות של 69 שקלים – 110 שקלים שעות פתיחה: ימים שני עד שבת זמן כיבוי אורות: שתיים בלילה, מדליקים את האור ומכבים את המוזיקה. שבת מנוחה או בועטת: בועט
באי הערב, בפאב ה"זרם" בעיר. צילום: מירב טל
מתי אתם פתוחים?
"מ—21 עד 2 בלילה, אז מדליקים את האורות. האידיאולוגיה אחרי זה היא שהחל מ—2 בלילה שאר המקומות בקונספט של חיי לילה אמורים לפרוח, אם זה מזון מאוחר או אנדרגראונד — שזה הכיוון הבינלאומי של מוזיקה. אני הייתי בארה”ב תקופה מסוימת, ושם הייתי מופתע שכל המקומות נסגרים בשעה הזו, אבל מצד שני בשעה הזו כל המועדונים נפתחים”.
אבל אין מועדונים באשדוד.
“זו הבעיה, שאין מועדון באשדוד, אבל אני עדיין שומר על האידיאולוגיה הנכונה שיום יבוא וייפתח, ואז אני אוכל לשלוח אליו את הבליינים שלי ב—2 בלילה. מתחילים תרבות מהתרנגול, לא מהביצה. אני אישית לא פותח מועדון, כי אני חושב שיש לזה השלכות, אני נשוי ורוצה להקים משפחה, אז עברתי את השלב הזה, אני חושב שהגיע הזמן שהצעירים ייקחו את המושכות ויצעדו קדימה וישנו”.
אז מי זה התרנגול?
כרגע מדובר במשרד תכנון ובנייה שיושב תחת העירייה, צריך להכניס תב”עות (תכנית בינוי עירונית) נוספות באזור התעשייה לרבות בארים, מסעדות, מקומות בילוי. כרגע הרשימה מונה חנות למוצרי קרח, חנות למכירת שמנים, לטוויית אריגים — דברים שיצאו מהתרבות הצרכנית בשנות ה—60, ועדיין לא עודכנו למרות שאנחנו כבר ב-2018”.
שריקי מוסיף, “בעצם יש צורך לעשות שינוי במבנה מהיסוד שלו, והדבר מצריך כמות עצומה של זמן ומשאבים. לכן בעלי הפאבים מגיעים למצב שהם עובדים בלי רשיון עסק, כי העסק לא מתאים לייעוד של המבנה. לכן העירייה מוציאה צווים, והרבה מקומות נסגרים”.
“המון בירוקרטיה”
לעומת שריקי, שנמצא זמן לא קצר בסצנת הלילה באשדוד, נכנס אליה לאחרונה בעליו הנוכחיים של הפיגל המחודש דניאל סבג, בן 22 מאשדוד, אשר רואה את הדברים בצורה אחרת ואולי אפילו מצא פתרון לעניין עלות הארנונה.
סבג הוא אולי אחת הדמויות היותר צעירות בחיי הלילה הנוכחיים בעיר. “הפיגל הישן והידוע היה של אבי ואבישי, קניתי מהם את המקום, עשיתי קצת שינויים וביוני האחרון, ב-18.6, פתחנו”.
פאב ה"פיגאל" קהל: 18+ קונספט: מוזיקת רוקנרול – ישראלי ולועזי ובקרוב תצפו גם לבמה פתוחה של להקות מאשדוד והאזור. שעות פתיחה: ראשון עד חמישי ומוצאי שבת בשעות 21:30 עד 3:00 לפנות בוקר. שבת מנוחה או בועטת: שבת מנוחה
ספר קצת על תהליך פתיחת המקום המחודש.
“מדובר בהמון בירוקרטיה, אבל אין ספק שהוקל לי מהפתיחה ואני שולט ביותר חופשיות על העסק. הגשנו הכול, ואוטוטו צריכים לקבל רישיון. כמו כל בעלי העסקים הוא מתעכב, אבל יש את כל האישורים הנדרשים. אגב, הם מאוד התפלאו ממני בעירייה, זה היה מאוד מהיר, אני אוהב שהכול מטופל בזמן, לא אוהב להתעכב”.
מה היית משפר כדי להקל על תפעול המקום?
אז בתחילת העסק, כשראיתי את הארנונה נבהלתי, מדובר בכמה אלפי שקלים. אבל יצא לי לדבר עם בעלי העסקים באזור, כמובן שהתחברנו יותר, ולאחר ייעוץ ובדיקה קפדנית הצלחנו להוריד את מחיר הארנונה משמעותית. יש כמה דברים שמפחיתים את המחיר, כמו סיווג המקום — סיווג המקום כמועדון, פאב או מסעדה משנה את האופי של המקום ומשפיע על הארנונה. גם גודל המקום משפיע, מסתבר שהגודל כן משפיע, ואם יש קומה שנייה, אבל לא בפעילות, היא יורדת מהשכר של הארנונה, וגם במידה ולא כל הימים המקום פעיל, זה גם אמור להוריד מעלות הארנונה. העלויות האלו הן דבר קריטי, במיוחד כשמדובר בחבר’ה צעירים שרוצים להפריח את אשדוד”.
דמות מפתח בחיי הלילה באשדוד היא דיאנה אלקובי, בת 31, אשדודית מגיל 10, כיום מורה לאנגלית, אחראית משמרת בפאב השלומפר ובעלת קילומטרז’ מכובד בתחום, שדרכה הבינו הבליינים שיום שישי הוא יום חופש מושלם.
איך נראו חיי הלילה באשדוד לפני 15 שנה?
“הפעם ראשונה שיצאתי לבר הייתה בגיל 16, עבר מאז הרבה זמן אמנם, אבל פעם היה יותר מבחר. היו המון מסעדות, בארים, פאבים, היו מועדונים למסיבות ריקודים, זכורים לי הרבה ליינים – דוגמת ראשון ליין סושי, שלישי ליין ישראלי, ותמיד היית רואה את אותם האנשים, כל פעם במקום אחר. היו בליינים אשדודים שנהגו לצאת כל יום, כל פעם משהו אחר”.
פעם גם בשישבת היו יותר מקומות פתוחים.
“אני אגיד לך מה, הבר הראשון שעבדתי בו עבד בשבת וקרו לי המון דברים נוראיים, אימא שלי אמרה לי, ‘אין ברכה על התופת’ ומאז תמיד חיפשתי מקום שלא עובד ביום שישי. זה חשוב לדעתי, אני יכולה להגיד לך שאני בשלומפר חמש שנים, והמקום לא עובד בשבת ובחגים. אלו הימים שאנחנו מנסים להיות עם המשפחה והחברים וגם לעשות לעצמנו ימי גיבוש, להיות יותר ביחד. זה הזמן בשבילנו, אחרת מה נעשה, נעבוד כל יום?”
מה מוצאים היום?
“היום, עד כמה שידוע לי, אין דאנס בר באשדוד או מקומות שמיועדים לכך. אשדוד נהייתה יותר מסעדתית, וגם הבליינים עצמם השתנו — אנשים מחפשים יותר את הכיסא הנוח ואת המקום הרחוק מהרמקול, והבילוי הוא בעצם המסעדה. אני חושבת שיש כמה מקומות מאוד טובים באשדוד שמגוונים ונותנים מענה הולם לצעירים, אם זה מסיבות מעניינות, הופעות, במה פתוחה, אבל היום רובם בורחים לתל אביב או ראשון”.
תבואי שישי—שבת
בעל פאב נוסף שנמצא בתחום זה שמונה שנים הוא רזיאל רגב, 32, בעלים של פאב נאפופו, אחד הפאבים שפתוחים בערב שבת (שישי בערב). רגב סיפק לנו הצצה לעולם הרוקנ’רול, ומציג רעיון חדיש שיעזור לבליינים. “בנאפופו התחלתי בגיל 15 אצל אסי קריספין, הבעלים הראשון, מאז זה סיפור אהבה”, אומר רגב.
פאב "נאפופו" קהל: 19 ומעלה. בני 18 לא נכנסים אצלנו אלא אם כן הם עם תעודת חוגר. קונספט: מוזיקת רוקנ'רול- משנות ה-50', 60', 70', בעברית ובאנגלית, והופעות חיות של אמנים ברמה ארצית, "משתדלים תמיד להיות מקוריים ולא למחזר". שעות פתיחה: ראשון עד מוצ"ש בשעות 21:00 עד 3:00 לפנות בוקר. שבת מנוחה או בועטת: "גם שישי פתוח. לגבי מנוחה, את יודעת, כל אחד עושה מה שהוא רוצה לעשות, אצלנו מנוחה זה בשלישי אלא אם כן יש הפקה מיוחדת".
רזיאל, איך היית מפתח את חיי הלילה בעיר?
“שירותי הסעות. חוץ מהמוניות שיקרעו אותך ב-45-40 שקל פה בלילה, זה יהיה נחמד אם תוכלי לנסוע באופן נעים לכיס. כי אם את רוצה לבוא לפה, אז מה, תשאירי פה את האוטו או שתשלמי 80 שקל הלוך-חזור”.
דורון בנישו, בן 26 מאשדוד, הקים ביחד עם אחיו את פאב השלומפר לפני חמש שנים.
פאב ה"שלומפר" קהל: 18+ קונספט: "שלומפר, כשמו כן הוא – אדם מפוזר, אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. אין ליין קבוע, תמיד מחפשים לעשות דברים שונים ומשונים. האירוע הכי גדול שלנו בשנה הוא יום ההולדת לכלב שלנו". שעות פתיחה:ראשון עד חמישי ומוצאי שבת, בשעות 21:00 עד 3:00 לפנות בוקר שבת מנוחה או בועטת:"שישי בערב אנחנו לא פתוחים- זה יום החופש האמיתי שלנו"
מימין לשמאל: דניאל, חיים ודורון בנישו (שלומפר). צילום: פבל
מה היית מוסיף לחיי הלילה באשדוד?
“לא חסר כלום בחיי הלילה באשדוד. אם אנשים אומרים שחסרים מקומות, אז לדעתי הם צריכים לצאת קצת, יש מגוון די גדול של פאבים באשדוד, ואנחנו לפעמים אפילו משתפים פעולה. אנחנו ונאפופו עשינו לדוגמה אירועים משותפים ביחד”.
בכל זאת, נראה שיש פחות מקומות פתוחים בשישבת, עניין של טרנד?
"נראה לי שבגלל שיש פחות מקומות מפעם אנשים מרגישים שיש פחות מקומות בשישבת, אני יכול להגיד שאני סוגר בשישי ערב כי אני עובד כל יום, וזה יכול להיות היום החופשי האמיתי שלי, ביחד עם החברים והמשפחה, זו הסיבה העיקרית. נכון שאני בא ממשפחה דתייה, אני ואחי גדלנו בתור דתיים, אבל זו הסיבה המשנית, העיקרית היא בגלל יום החופש”.
אפשר לחיות ולהרוויח מהתחום הזה?
“זו עבודה קשה, כלכלית, גופנית. בגלל שאתה עובד עם אנשים כל הזמן, בגלל שאתה עובד עם אוכל ושתייה, אז יש לא מעט בלאי, דברים שנשברים, אם זה תחלופה של אנשים, זו התעסקות יומיומית עם אנשים. מבחינת הבירוקרטיה, יש לך המון גופים שאתה צריך לשלם להם כמו אקו”ם, כמו הפדרציה לתקליטים שלא חלים על שום בעל עסק, רק על בעלי פאבים”.
מה היית משפר כדי להקל על תפעול המקום?
“אני הולך לפי הספר, אז אין לי יותר מדי בעיות. הכול אצלי עומד בתקנים מהיום הראשון מלפני חמש שנים, אם אתה הולך עם הרשויות לפי הספר, אז אין לך בעיות. זה מה שאני יכול להגיד לכל אדם שיפתח עסק — לך לפי הספר, הכול יהיה בסדר. היום לדוגמה יש חוקים חדשים שנכנסו מ-2017, כמו שירותי נכים שמחייבים את המקומות להתקין, ומאוד מאוד קשה לעמוד בהם. המשמעות של זה בשטח היא לשנות את האופי של המקום, להזיז את הבר מהמקום שהוא נמצא בו. בינתיים אנחנו מחפשים פתרון, אבל אני מתמודד עם כל בעיה שיש לי, ובדרך כלל אני מגיע לפתרונות”.
בן מוזס, הבעלים לשעבר של פאב הקאוואלו (Cavelo), שותף אחד מבין השלושה, הוא בן 30, נשוי ואבא לשתי בנות, נולד וגדל באשדוד. הוא יצא מהשותפות לפני כשנה, כאשר ביולי האחרון השותף האחרון סגר את הפאב ומכר את המקום. מוזס עובד היום כמנהל בעלמא.
בן, נכנסתם לסטטיסטיקה?
“תראי, זה בכל זאת עסק שלך, אבל זה לא אמור להיות ככה. עזבי את זה שעסקי המסעדנות במדינה זה תחום קשה, זה תחום שאתה צריך לרצות אנשים כל הזמן ולעשות את מה שאתה אוהב, אבל זה לא צלח. בסוף גם אני יצאתי, וזה גם שחק את השותף האחרון, קשה להחזיק דבר כזה לבד”.
אז מה קרה שסגרתם את הפאב?
“זה התחיל בזה שהיינו שלושה שותפים, פתחנו את הפאב באזור התעשייה הקלה, במקום שהיה פעם דאנס בר שעבד שנה, אז כביכול החלפנו את הבעלים. הבאנו את כל האישורים, אישורי כיבוי אש, חשמל, היה כבר רישיון עסק חדש, ופעלנו במשך שנה וחצי. בהתחלה הכול זרם יפה, ראינו אור בקצה המנהרה ולאט לאט התחיל להסתבך”.
מה זאת אומרת?
“הרגשנו שאצלנו בפאב שמים לנו רגליים. קצין רישוי העסקים התחלף, ומנקודת המבט שלי זה היה לבוא ולהראות שיש לך כוח. אחד השותפים החליט לעזוב ונשארנו שניים. עד שהקצין הגיע עבדנו בלי לעשות בלגן, ופתאום הוא דרש כל מיני אישורים חדשים”.
אילו אישורים?
“כל סופ”ש שהיינו עובדים היו מגיעים ושולחים לנו צילומי תקלות. הייתה לנו טרסה חיצונית, וטענו שהטרסה היא עסק נפרד לגמרי כי יש לעסק קופה בחוץ וקופה בפנים, איך זה הגיוני? מדובר בטרסה שבכל אישורי העסק המבנה היה יחידה אחת, וזה השפיע באופן טבעי גם על הארנונה”.
מה עכשיו?
“בסופו של דבר גם צריך להתפרנס. יש לי שני ילדים, וכל התפאורה הזו לא מציירת אותך אבא טוב. אני 10 שנים בתחום, אני מאוד אוהב אותו, מבחינתי זו קריירה, ולראות את החלום שלך נגוז בגלל שטויות זה לא כיף ועשינו כל מה שיכולנו לעשות”.
יכול להיות שהבעיות הן ספציפית לאזור התעשייה לעומת מרטין בובר?
“לא, לכולם עושים צרות. יש דברים שאני יודע וששמעתי, ואנשים לא אוהבים לשתף. אבל אם אתה נמצא באזור התעשייה הקלה, שהוא אזור מאוד ותיק, שפעם גם היו בו מועדונים, ואין עוד מקום אחר שמפותח לחיי הלילה חוץ ממנו, אז אתה בבעיה”.
יש הפקת לקחים מסגירת הפאב?
“לא מקלים עלינו בתחום הזה, אם אתה לא מוסכניק או נגר, אז אתה לא שווה. פה בארץ ברמן לא נחשב כעבודה רצינית וצריך דווקא להתייחס לתחום כקריירה, כי אם אתה טס לאנגליה ויושב על הבר, והברמן בן 50 — זה לגיטימי. אני לא רוצה ללכת ראש בראש, אבל תנו יד, תעזרו”.
פאב הקוואלו, מאז, נמכר לבעלות אחרת, אך נסגר זמנית בשל הצתה. רק לאחרונה הופעל חזרה.
צוותי כיבוי מתחנת אשדוד פועלים בשריפת חנות לכלי בית ברחוב שבי ציון באשדוד,לוחמי האש מבצעים כרגע כיבוי של מוקד השריפה בתוך החנות ואוורור של חנויות סמוכות מעשן.
כבאים ואיחוד הצלה בפעולה צילום: איחוד הצלה
כבאים ואיחוד הצלה בפעולה צילום: איחוד הצלה
במקביל לפעולות הכיבוי והאוורור מבצעים לוחמי האש סריקות לאיתור לכודים בכל חנות שאליה חדר עשן. הושגה שליטה על השריפה אך עדיין מבצעים שחרור עשן מהחנות נפתחה חקירה במקום
שעה 13:31 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על פועל פצוע בינוני טופל ע"י צוות אמבולנס של איחוד הצלה בסיוע חובשים באיחוד הצלה סניף אשדוד לאחר שנפגע משלט מתכת ברחוב העבודה באשדוד. הפצוע כבן 18 פונה לאחר מכן להמשך קבלת טיפול רפואי בבית החולים אסותא בעיר. הפצוע כבן 18 פונה לאחר מכן להמשך קבלת טיפול רפואי בבית החולים אסותא בעיר.
השלט ברחוב העבודה צילום: איחוד הצלה
מדובר בפועל שנפגע משלט מתכת שנפל עליו ברחוב העבודה באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא אשדוד צעיר כבן 18 במצב בינוני עם חבלת בטן. נסיבות ואופי המקרה בבדיקה.
ממחר, יום שישי, מיזם של עיריית אשדוד בשיתוף עם עמותת "מלי" מודיעים על איסוף טלפונים סלולריים, מצלמות דיגיטליות, נגני מדיה ומחשבים תקולים שלא בשימוש. האיסוף יתבצע במרכז המסחרי של רובע י"ז ברחוב שוהם סמוך למחסני להב בין השעות 10:00-13:30. האיסוף – כל יום שישי אחרון של כל חודש.
עמותת מלי היא עמותה המסייעת ליזמים להוציא לפועל את הרעיונות שהופכים למיזמים חברתיים, במטרה לשיפור החיים החברתיים והסביבתיים בישראל, כאשר את הפרוייקט ברובע עצמו מרכזת ימית הוניקמן פרץ, מנהלת מחלקת איכות הסביבה.
האיסוף מתבצע אחת לחודש ויגיע לעמותת מלי, שם יתבצע שימוש חוזר של המוצרים. מהרגע שזה מגיע לעמותת מלי, הם מעבירים זאת לתיקון ויוצרים שימוש חוזר, כאשר כל חפץ מועבר בצורה אחרת. הטלפונים הסלולריים לדוגמא יימכרו ב-EBay, או לחברות שמלמדות איך לתקן מכשירים בקורסי הכשרה.
בעמותת מלי קוראים למיזם זה 'מיזם מלאכים' מאחר שהוא מאפשר לאנשים לעזור לסביבה בדרך חברתית מקורית. המיזם אוסף מהציבור ומחברות עסקיות בקבוקי פיקדון למיחזור, וחפצי אלקטרוניקה ישנים לשימוש חוזר, ואת ערכם הכספי הם מעבירים לעמותות השונות על פי בחירת התורמים.
בימי הפעילות הציבורית, התורמים עצמם בוחרים לאיזו עמותה תיועד תרומתם מתוך רשימה של 40 עמותות ומיזמים חברתיים- ביניהם גם למלגות סטודנטים ולקידום יזמות חברתית, כך המוצרים מקבלים ערך חברתי.
