הילי דוד, תלמידת כיתה ח' במקיף ו', צילמה את השקיעה המרהיבה מול חופי אשדוד לפנות ערב. השמים נצבעו בגוונים של אדום, צהוב, כחול, שחור וזהב, אור ואפלולית התערבבו יחדיו והתוצאה לפניכם.
שקיעה באשדוד. צילום: הילי דוד
שקיעה באשדוד. צילום: הילי דוד
דומה שהתמונות מתכתבות היטב עם שני הבתים הראשונים בשירו של נתן אלתרמן "דצמבר":
ריח ים ורוח סתיו ומיץ של תפוחי זהב ומין סגריר מתוק חמוץ מושך מבית אלי חוץ ללכת לכת ולנשום אויר שקיעות כחול אדום ללכת לכת ולנשום אויר שקיעות כחול אדום.
אויר שקיעות, ניחוח דק, הגשם זה עתה נפסק. עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל. עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל
הנה דצמבר של אלתרמן ומשה וילנסקי בביצוען של דפנה ארמוני ומזי כהן:
Leave a Commentהפשע האשדודי יקבל השבוע חיזוק מהותי: 43 אסירים ישוחררו בשבועיים הקרובים מבתי הכלא בישראל בשחרור האסירים הגדול ביותר שבוצע בישראל בשנים האחרונות.כל האסירים שישוחררו הם אסירים פליליים והשחרור יבוצע לאחר שביום חמישי בבוקר ייכנס לתוקפו חוק "שחרור מנהלי". במסגרת החוק החדש, ינוכו לאסירים עד 30 שבועות מאסר בהתאם לתקופת מאסרם על מנת לצמצם את הצפיפות בבתי הכלא. במהלך הדיונים על החוק, הוחלט כי האסירים ביטחוניים יוחרגו.לכאן דרום נודע כי ביום חמישי ישוחררו 43 אסירים שביניהם אנסים, שודדים, גנבים, עברייני מין ופדופילים, עברייני צווארון לבן ועוד. כל האסירים שישוחררו הם אסירים פליליים.
בסך הכל בישראל ייצאו לחופשי אלף אסירים שישוחררו ביום חמישי מבתי הכלא בישראל. בנוסף לכך, במהלך הימים בשבוע הבא ישוחררו עוד 300 אסירים בשחרור מוקדם.
במהלך הדיונים על החוק, הוחלט כי האסירים ביטחוניים יוחרגו, כך 30 מהמשוחררים הם אנשי ארגוני פשיעה שמוגדרים כאסירי הפרדה בבתי הכלא. 40 מהמשוחררים הם עברייני מין ופדופילים, 130 תושבי השטחים שניים תושבי רצועת עזה.
תכנית הבינוי לקריית פארק לכיש, שכונת המגורים החדשה של אשדוד, תובא השבוע לאישורה של ועדת בניין ערים הראשונה לקדנציה זו, במסגרתה ייבנו כ-3,000 יח"ד חדשות ושיווקן יחל בעוד שלושה שבועות. "מדובר באישור התכנית הסופית ולפני עליה לקרקע של בניית יחידות דיור בקריית פארק לכיש החדש" אומר מהנדס העיר אדר' דורון חזן ומבטיח כי מדובר בסנונית ראשונה וחשובה להסכם הגג הגדול ביותר בישראל, במהלכו ייבנו למעלה מ-30,000 יח"ד, המיועדות כולן לזכאים במחיר למשתכן.
כידוע, הסכם הגג עליו חתמה עיריית אשדוד, נועד לתת פתרונות דיור לצעירי אשדוד הזכאים במסגרת מסלול מחיר למשתכן. היה זה תנאי חריג עליו התעקש ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, לפיו כל הדירות בהסכם הגג ייועדו לזוגות צעירים ולזכאים במחיר למשתכן. בעירייה מאמינים כי אישור התכנית הסופית בוועדת בניין ערים ותחילת שיווק הדירות בשבועות הקרובים, הם התחלה מעודדת לפתרונות הדיור ובשורה ענקית לאוכלוסיית העיר הצעירה, בדיוק כמו שראש העיר כיוון במאמציו.
תושב אשדוד זומן לחקירה באזהרה בחשד להטרדה מינית וביצוע מעשה מגונה לאחר שב-27 לנובמבר פגש בצעירה באתר היכרויות לבני המגזר הדתי. הזוג נפגשו באזור הטיילת לאחר מכן בילו באחד מבתי הקפה בעיר. לטענת המתלוננת במהלך הבילוי החשוד ביצע בה מעשה מגונה שלא בהסכמה והטריד מינית. לאחר חקירה באזהרה של כמה שעות שוחרר החשוד ללא תנאים מגבילים.
עורך דינו של החשוד, עו"ד אסף דוק טוען: "מדובר בבילוי שגרתי, מרשי טוען להסכמה הדדית בכל, הזוג אף נקלט בעין המצלמות במספר מקומות מבלה בנעימים באזור בתי הקפה. זו גם הסיבה שהמשטרה שחררה את מרשי ללא תנאים מגבילים"
ממשטרת ישראל נמסר, כי כל עוד הנושא בחקירה, במיוחד כאשר מדובר בנושא מורכב כמו עבירת מין, אין המשטרה מגיבה לנושא.
היום בשעה 22:35 זמן ישראל יתקיים מקצה הגמר של אליפות העולם בגלישת גלים לאנשים עם מוגבלות בתחרות שמתקיימת בלה הוייה שבקליפורניה.
עדי קלנג מאשדוד הגיע למקצה הגמר לאחר שעבר את כל השלבים במסגרת זו הפעם הרביעית ברציפות התחרות. התחרות החלה בתאריך 12.12 ותסתיים היום בלילה שעון ישראל לאחר מקצה הגמר.
ISR – Adi Klang. PHOTO: ISA / Chris Grant
זהו הישג הסטורי נוסף לגולש הישראלי שמחזיק בתואר אלוף העולם בגלישת גלים לאנשים עם מוגבלות לשנת 2017. לגמר הגיעו בנוסף לעדי שני גולשים מברזיל וגולש מדרום אפריקה.
אתר התחרות הגיעו מספר משפחות של ישראלים ויהודים שמתגוררים באזור סאן דייגו, לעודד את עדי עם דגלי ישראל. עדי מהנדס בנין בן 51, גולש גלים מגיל 13, נפצע לפני כ 17 שנה בתאונת קייט שגרמה לו נכות ברגלו השמאלית. עדי מוסר שהתחרות השנה היתה עבורו קשה במיוחד מאחר שבניגוד לשנה שעברה בה הוא לא ידע מה רמת הגלישה של המתחרים האחרים, השנה הוא הכיר את רוב המתחרים גם מהאליפות הקודמת וגם משתי תחרויות בין לאומיות בהן השתתף בדרום אפריקה ודרום אמריקה שבשניהן הגיע שני . את התחרות ניתן לראות בשידור חי באתר של ארגון הגלישה העולמי:
ביום רביעי, 26 בחודש, תתקיימנה ישיבות ראשונות של מליאת ועדת בניין ערים בראשותו של ד"ר יחיאל לסרי וועדת המשנה בראשות שמעון כצנלסון.
בוועדת המשנה יועלו לדיון כמה תכניות חשובות ובהן הקמת 500 יחידות דיור קטנות בצמוד למתחם הקאנטרי – זה שבנייתו מסרבת להסתיים – ברובע י"ג. לפי התכנית מדובר בדירות בשטח של 45-65 (ללא ממ"ד ומרפסת) וחלקן יועמד להשכרה.
אולי המגורים יוקמו לפני שהקאונטרי ייפתח? צילום: פבל
תכנית בולטת נוספת שתידון ואף היא מהווה חלק מהסכם הגג באשדוד, היא בניית רובע פארק לכיש, למרות העובדה שישנן כמה עתירות מנהליות שהוגשו לבית המשפט נגד התכנית מצד חברת נמל אשדוד וגופים נוספים. העתירות תלויות ועומדות.
לאחר ההשפלה שספגו במחזור הקודם במשחקם הביתי באצטדיון ה-י"א, הגיעו האדומים בליווי של 150 אוהדים לאצטדיון לויטה בכפר סבא למשחק חוץ אותו הם חייבים לנצח, נגד בית"ר המקומית שמדורגת במקום האחרון בטבלת ליגה א'.
גיא עיני בלמה הנהדר של הפועל אדומים המשיך להיעדר, דבר שהיווה מכה קשה להגנה של האשדודים.
בדקה ה-7 של המשחק רחמים צ'קול מצא את עידן שריקי בכדור עומק ושריקי גילגל פנימה, 1-0 לאדומים.
בדקה 19 לישי ביטון הכפיל את התוצאה עם מבצע אישי נהדר. שתי דקות אחר כך שריקי העלה את האשדודים ל-3-0 מבישול של שותפו לחוד שלומי ארבייטמן.
במחצית השניה האדומים החלו לסגת אחורה והקבוצה המקומית החלה ללחוץ על שערו של דין גל. בדקה ה-55 אף פגשו את משקוף שערו.
צילום: אבישי אפטקר
בדקה ה-60, ערבוביה ברחבה של האדומים מובילה לשער של בית"ר כפר סבא, שצימקה ל-3-1.
המחאה נגד אלימות כלפי נשים שפרצה בשבוע החולף ביוזמת שלוש נשים צעירות (סתיו ארנון, דרור שדות ורותי קליין) הובילה לשביתה ולהפגנות הזדהות ברחבי הארץ.
עוד ועוד נשים נחשפות ומספרות על האלימות שחוו על בשרן. אחת מהן היא רחל ביטון, פעילה חברתית תושבת אשדוד, בת 39, עובדת סוציאלית במקצועה, שחשפה את האירוע הטראומטי שעברה ברשומה (פוסט) בפייסבוק. זו הפעם הראשונה שסיפרה על כך בפומבי.
"אני אישה חזקה"
“לחלוטין הפוסט הכי חשוב שלי עד היום”, כתבה, “הגעתי היום לכיכר, הגעתי לשתוק שתיקה רועמת, כזו של כוח נשי ופמיניזם. אני אישה חזקה. אני אישה משכילה, אני מנהלת אנשים, אני ועד עובדים בעיריית תל אביב—יפו, רק אתמול התנועה שאני בין ראשוניה (אשדודים, ש”מ) השביעה שני חברי מועצה בעיר שלי.
"אני אישה חזקה. בלילה ההוא הייתי כל כך חלשה. בעצם, כמעט ולא הייתי כבר… בעצם, הייתי ממש, הייתי שק לאגרופים ולבעיטות, מוטלת על הקרקע, מנסה לחמוק ממגע הסכין. ואז לא הייתי, עצמתי עיניים וביקשתי רחמים – ביקשתי בלב כי קולי נאלם”.
הפוסט של רחל
“ואז”, הוסיפה, “איכשהו, הייתי שוב, וברגע אחד של חוסר תשומת לב, הצלחתי לחמוק ולרוץ ולברוח.
"הגעתי היום עד לכיכר, כל הדרך רעדתי, העיניים זלגו, אבל בבואי לצאת מהאוטו רגליי השתתקו, ממש כמו בלילה ההוא. אני אישה חזקה. איזה מזל שלקח רק 20 שנה עד שהמחאה הציבורית התחילה… במדינות חשוכות זה עלול היה לקחת הרבה יותר זמן. אני אישה חזקה”.
ביטון עובדת בעיריית תל אביב-יפו כמטפלת קלינית במסגרת פרויקט של טיפול באלימות בתוך המשפחה.
רחל, מה גרם לך לחשוף את מה שעברת?
“לא רציתי להשתמש בסיפור הזה, אבל הגעתי מתוך איזשהו רצון להוות מודל להרבה נשים צעירות שאני עובדת איתן או מכירה אותן מכל מיני מעגלים בחיים שלי במהלך החיים והיומיום, כשבעצם רובן חוות אלימות.
“כל החיים נתקלתי באלימות כלפי נשים, אם זה היה במסגרת העבודה או בהתנדבויות שעשיתי, ועכשיו כשיצאה המחאה הזו, היה לי חשוב להביא את הקול שלי האותנטי שהרבה נשים ואנשים מסתכלים עליי באור אחר של הצלחה כי אני נמצאת בתפקיד בכיר בעירייה. למדתי באוניברסיטה בחו”ל על מלגת הצטיינות והשגתי הרבה דברים בחיים שלי, אבל אותם האנשים לא מכירים את ההתחלה, מה חוויתי, היה חשוב לי להראות את המקום הנמוך שממנו אפשר לעלות גבוה. אין ספק שזה השפיע על בחירת המקצוע שלי”.
מה בעצם קרה?
“השיתוף באמת היה סוג של מינימליזם, רציתי להראות שלא חשוב מי האדם, זה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. מדובר בבן זוג שלי לשעבר, הייתי איתו כמה שנים ולא חשבתי שיכל לעשות דבר כזה. תראי, זה קרה לפני 18 שנה בערך, אחרי זה הוא יצר איתי קשר והתנצל על שעשה במשך כמה פעמים. בפעמים הראשונות לא קיבלתי את ההתנצלות שלו, ובהמשך קיבלתי את הסליחה שלו כדי לשחרר את זה ממני וגם שהוא ישתחרר וימשיך הלאה בחיים שלו”.
מה היה לו להגיד כשהוא התנצל?
“יש הרבה תיאוריות של מעגלי אלימות, וחוויתי את זה באותו היום. באותו האירוע, אחרי שהצלחתי להתחמק מהסכין, הייתי צריכה לחזור כדי לקחת את הדברים שלי מהבית שלו וחזרתי עם מישהי להגנה וכבר באותו הרגע הוא אמר לי, ‘סליחה, אני מתנצל, אני לא יודע איך עשיתי את זה’. זה מעגל מוכר באלימות. אני יכולה להגיד שאמנם זה היה אירוע האלימות היחיד והראשון, והיה גם משמעותי, כי כמעט מתתי באותו האירוע, אבל בדיעבד היו שם נורות אזהרה של קנאה מאוד גדולה, של הרחקת החברות והמשפחה שלי, לאט ובשיטתיות, וכל נורות האזהרה, שהיום אני מכירה ואני מדברת עליהן עם נשים אחרות, היו שם”.
איך הקנאה באה לידי ביטוי?
“מעקבים שהיה עושה, עם מי אני יוצאת, לאן אני הולכת. בפועל, הייתי אישה צעירה בת 20, וזה החמיא לי כי בן זוג שלי מאוד מקנא לי וחשוב לו לדעת הכול עליי, ככה תפשתי את זה. לא ראיתי את הבעייתיות שבדבר”.
וזו בעצם הפעם הראשונה שאת מדברת על זה עם אנשים.
“עד היום, ועברו 18 שנה, סיפרתי על המקרה לחמישה אנשים מהמעגל הכי קרוב שלי”.
פתחת תיק במשטרה?
“לא פתחתי. לא הרגשתי שיש לגיטימציה חברתית, התביישתי, האשמתי את עצמי על זה שהגעתי למצב הזה. אז, בזמנים ההם, לא לא היו לי כוחות להתמודד חברתית עם הסיטואציה של הגשת תלונה וכל מה שכרוך בזה. אם חלילה היה קורה דבר כזה היום, ברור לי שהייתי מתלוננת במשטרה”.
מה גרם לך להיחשף?
“יש כמובן את הטריגר של המחאה, אם לא היא, לא הייתי עושה את זה. סוף סוף קורה פה משהו בחברה שלנו, אף פעם לא הייתה מחאה של נשים שמדברות בגלוי על נושא האלימות ויוצאות לרחובות. היו כל מיני יוזמות אינטרנטיות, אבל לא הייתה מחאה כזו של נשים שגורמות לשביתה. זה מאוד מקביל למצעדי גאווה ולקמפיינים של הטרדות מיניות דוגמת ה-ME TOO, שהנשים מזדהות ויוצאות ומדברות על זה אחר כך. זה לא היה”.
הפגנה נגד רצח נשים ואלימות, יום רביעי השבוע בבאר שבע. צילום: אוריאל גור דוד
את חושבת שהאלימות שחווית הביאה אותך להיות עובדת סוציאלית?
“זה היה אולי אחד הגורמים שבאופן לא מודע גרם לי לבחור במקצוע הזה. שנים שאלו אותי את השאלה הזו. אני גדלתי בבית מאוד פילנתרופי, המשפחה שלנו היא משפחת אומנה להרבה מאוד ילדים שהיו אצלנו במהלך השנים. תמיד ראיתי בעשייה ועזרה לזולת ערך עליון. וכששאלו אותי, הבחירה הישירה לעבודה סוציאלית היא מהמקום הזה, אבל בדיעבד, אין לי ספק שזה היה חלק מהדברים שגרמו לי לבחור במקצוע הזה. אני בטוחה שגם אם הייתי בוחרת במקצוע אחר, הייתי איכשהו יכולה לעסוק בנושא האלימות או לעזור לנשים שחוות אלימות בדרכים אחרות”.
כתבת בפוסט שאת אישה חזקה. מה זה אומר?
“אני אישה מאוד עצמאית, בעמדה בכירה בעבודה שלי, מרוויחה טוב, אני מכלכלת את עצמי, אני נוסעת לטייל המון בעולם, אני בגדול עושה כל מה שבא לי לעשות. חוזק זה חוזק נפשי, כלכלי, זה החופש לבחור ולעשות מה שאני רוצה ואיך. זה לחיות בלי פחד בחיים האלה, זה להעצים אנשים אחרים ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולת שלהם לעמוד בפני עצמם ולא להיות תלויים במישהו אחר. הרבה פעמים נשים מרגישות שהן צריכות גבר כדי להסתדר בחיים, חשוב לי להגיד שאני לא נגד גברים, זו לא מחאה נגד גברים, אלא מחאה נגד אלימות. חשוב שגם גברים יהיו איתנו ביחד במחאה הזו ושזה לא יהיה נחלתן הבלעדית של נשים, כי האלימות נמצאת בכל מקום בחברה, ואין פה עניין של הפרדה מגדרית, אלא של מלחמה משותפת בנושא של האלימות”.
איפה הנקודה שבה הבנת שאת בעמדה חזקה יותר כדי לשתף?
“אני לא חושבת שהשינוי שלי קרה עכשיו, אני כבר הרבה שנים יודעת, מרגישה וחווה את העוצמות שיש בי, אני כבר מזמן לא נמצאת במקום החלש, אבל אני חושבת שעכשיו היה הטריגר שגרם לי לשתף. אני לא יכולה לשים את האצבע על הנקודה שהשינוי קרה, אבל שיקמתי את הביטחון העצמי שלי, לא היה לי ביטחון עצמי לפני כן, אולי בגלל זה הוא הרשה לעצמו לעשות מה שעשה.
"אחרי שזה קרה המשפחה וחברות מאוד טובות מאוד תמכו בי ועזרו לי להמשיך הלאה, היו איתי ב—100%. אם לא הן, אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת. ואז הייתה את הבחירה ללכת ללמוד, להבין שאני טובה במה שאני עושה, זה תהליך שצומחים לתוכו ולא נקודה ספציפית, עד שראיתי שאני מצליחה בלימודים ושמציעים לי מלגת הצטיינות בחו”ל באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם ושאני עוברת עוד דבר, והעוצמות נבנו לאט לאט עד שהגעתי למקום שאני נמצאת בו היום”.
השבוע המריא אלי נכט למוסקבה לכנס מדינאים צעירים במוסקבה. את הכנס מארגנת קרן השלום של רוסיה וכנס נוטלים חלק מחוקקים ממדינות רבות, בינהן גם מדינות אפריקה, פקיסטן, תוניס ועוד. במסגרת הכנס מתוכננות גם פגישות עם ראשי המפלגות, עם יו"ר הפרלמנט הרוסי, בין היתר כלל גם מפגש עם ראש המפלגה הליברל דמוקרטית, וולדימיר ג'רינובסקי – פוליטיקאי בעל אמירות שנויות במחלוקת, לעיתים גם גזעניות כלפי ישראל, למרות אביו היהודי קבור בישראל.
הדבר העסיסי במפגש הוא כי בקהילת דוברי רוסית באשדוד יש המשווים את נכט לג'רינובסקי בגלל השימוש בשפה פרובוקטיבית וסרטונים פופוליסטיים ויראליים. ג'רינובסקי ידוע בשלל פרובוקציות טלוויזיוניות כמו לקלל את הנשיא ארה"ב בוש בשידור חי טלוויזיוני, או לבקר אצל סדאם חוסיין לפני מלחמת המפרץ.
"הזמנתי אותו לבקר באשדוד והוא הבטיח לבקר ממש בקרוב", סיפר נכט לכתבינו.
אם עדיין לא שמעתם עליהם, הגיע הזמן: משפחת ז’לקובסקי מאשדוד מפיקה לא מעט מיזמים ופרויקטים אמנותיים שמעוררים סקרנות וזוכים לתגובות אוהדות. אחד האחרונים שבהם היה מיצג אופנה מקומי תחת השם “יופי אפל” בשוק ים. במסגרתו נתפרו תחפושות שהוצגו על ידי דוגמניות, חברות המשפחה, כשהן עוטות לבוש שחור ואפל.
לקראת חגיגות הנובי גוד (השנה החדשה) החליטו בני הזוג והילדים ליצור קליפ מקורי, שאותו צילמו בעיר ומספר על מהות המאורע באופן הומוריסטי.
צפו בקליפ המדליק, צילום: מרק ז'לקובסקי:
אמנות עם אמירה
הכירו את משפחת ז’לקובסקי: אוליה אסטרין ז’לקובסקי, בת 36, דוגמנית, מאפרת ולומדת קואצ’ינג, בעלה ארתור, 38, מהנדס. הם נשואים זה 12 והורים לשני ילדים, טוני, בן ה-9, ואנג’לה, בת ה-5.
לצד עבודתם הרגילה, הזוג מפיק בזמנו הפנוי מיצגים וסרטונים עם אמירה אמנותית וחברתית. לאירוע שהם אחראים לו בשוק הפתוח באשדוד הם החליטו לקרוא "יופי אפל" או "מלכות האשפה". כך לפתע פתאום מצאו את עצמם הקונים בין דוכני השוק, כשלידם חמש נשים (ז’לקובסקי ביניהן) לובשות שחורים ומאופרות בכבדות. הבגדים שלהן היו מורכבים בין היתר מתחרה ומשקיות אשפה. המוכרים והקונים הגיבו בפליאה.
מתוך הסרטון. צילום: מרק ז'לקובסקי
“אנחנו רואים את העולם ככזה שכולנו רוצים לראות”, מסבירה ז’לקובסקי. “אנחנו פוחדים לצאת מגבולות המוסכמה החברתית, מגבולות המקובל והרגיל. סט הצילומים הזה הוא קריאת תיגר על האמוציות שלנו ושל החברה וקריאת תיגר על העולם המקובל’ רציתי להראות לאנשים שגם כאשר הכול אפל, ישנן נקודות של אור ויופי. תתבוננו על העולם הזה ותזהו את היופי הפנימי שבו. בכל שחור ישנן נקודות אור, ובכל לבן ישנו אופל”.
כדי להבין לעומק את כוונתה יש צורך להכיר את המשפחה. הבן הבכור טוני הוא ילד עם צרכים מיוחדים. לדברי האם, הוא מקור ההשראה שלה שגרם לה ולבעלה ליזום פרויקטים אמנותיים שיפתחו צוהר לצדדים אחרים ומוכרים פחות. “אנחנו באים ומראים את היופי הפנימי, גם אם מהצד הוא נחשב כיוצא מגבולות המקובל והנורמטיבי”, היא מסבירה.
לכבוד הנובי גוד כתבנו שיר
היא נולדה ברוסיה, הוא — באוקראינה. לאחרונה צילמו בפארק אשדוד-ים סרטון בנושא הנובי גוד. ארתור בבגדי סנטה קלאוס אדומים-לבנים הנושא שק מתנות כחול, אוליה בסט תואם של חולצה וחצאית מיני בצבע כחול וטוני ואנג’לה, שני הילדים, בתחפושת המזכירה את הקריסמס בצבעים ירוק ואדום. הארבעה הולכים על הגשר ולקולה של מוזיקה קצבית המתנגנת ברקע הם מזמרים בחריזה את השיר שכתבו בעצמם, המשלב שלוש שפות: רוסית, אנגלית ועברית. לדברי ז’לקובסקי, מה שמדריך אותה הוא הרצון ליצור פעילות מקורית ומגוונת עבור בנה.
משפחת ז'לקובסקי. צילום: סטודיו ארט הפקות
“אנחנו משפחה רגילה מאשדוד, שכל שנה חוגגים נובי גוד”, כך מתחיל השיר. “מי שלא מכיר, זו שנה חדשה שאתם רושמים ביומן העבודה. זה חג שמח ומאוד משפחתי, בדרך כלל על העץ אורות מהבהבים, אנחנו מאחלים שנה חדשה — אושר, כושר והמון הצלחה”.
הצבת עץ האשוח השבוע במרכז הקניות ביג פאשן, למי שלא מכיר או עוקב ברשתות החברתיות אחרי התגובות לכאן ולכאן, עוררה גלים באשדוד. העץ הוצב לשם ציון הנובי גוד, יום שבו חוגגים את תחילתה של השנה האזרחית החדשה.
אוליה, מה עומד מאחורי הקליפ?
“יש מסר פשוט. חוגגים את חג הנובי גוד בכל העולם, ורצינו להעביר גם לאשדודים וגם לעם ישראל את ההרגשה הכיפית שיש בחגיגות השנה האזרחית. שרנו את השיר ברוסית, אנגלית ועברית, כי זה חג שחוגגים אותו בכל העולם. לא משנה מה הדת, שהרי אם אנחנו משתמשים בלוח השנה האזרחית בכל יום, זה חלק מהתרבות שלנו”.
מיצג יופי אפל בשוק ים. צלמים: לב סלוצקי, יעקב איפנט, גנה לביטס
קריאת תיגר על המוסכמות
אמנם צילומים משפחתיים בקרב יוצאי חבר העמים לציון אירועי הנובי גו” הם תופעה שכיחה, אך חשוב למשפחת ז’לקובסקי לחדד את המסר היותר משמעותי מבחינתה. “רצינו במיוחד לחזק הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בכל מיני סוגים”, אומרת אוליה, “כדי שיידעו ויבינו שאפשר לעשות עם הילד בעל המוגבלות פעילויות מעניינות במשותף ולצאת מגבולות הפעילות של בית הספר”.
“זה לא חייב להיות סרטון”, אוליה מסבירה. “אפשר גם לעשות דברים אחרים כדי לחזק אותם ולהראות ש’הנה, גם אנחנו איתכם’. יש הורים שמפחדים לצאת מהמסגרת החינוכית שמעניקים להם, וחשוב לי להראות ש’הנה, הפקנו סרטון וידיאו והצלחנו’. אני מקווה שזה יחזק הורים אחרים”.
מאיפה הרעיונות לפרויקטים?
“זה מאוד אינדיבידואלי, זה משהו שיש בפנים. זה פוטנציאל שיוצא. זה לא שאני יושבת וחושבת מה נעשה, זה פשוט מגיע לבד. אנחנו מחפשים לעשות פרויקטים מיוחדים בשגרה. למרות העובדה שיש לנו ילד שלומד בכיתת תקשורת (בבית הספר נוף-ים, ש”מ), אנחנו לא מוגבלים, וזה מה שחשוב”.
צלמים: לב סלוצקי, יעקב איפנט, גנה לביטס
בכל זאת, מיצג "יופי אפל" הוא לא רעיון שכל אחד קם איתו בבוקר.
“אני מאמינה שאני אדם עם פוטנציאל גדול, שעדיין אולי לא השתמשתי בו כמו שצריך. יכול להיות שבזכות טוני, שהוא ילד עם צרכים מיוחדים, זה עוזר לי להיפתח לרעיונות חדשים. אנחנו משפחה שלא מפחדת משינויים. את פרויקט המכשפות לקח לי חודש להביא לפועל, כולל תלבושות, בדיקת התזמון הטוב ביותר כדי להגיע וגיוס הנשים ששמחו לקחת חלק”.
ראש העירייה, מחזיק תיק החינוך, ממונה על התעשייה והתעסוקה (במשותף עם שרון מרק), יו”ר החברה העירונית לתרבות הפנאי, יו”ר מליאת בניין ערים, יו”ר ועדת מנגנון ממנהל מחלקה ומעלה
עו”ד גבי כנפו ממלא מקום ראש העירייה, מחזיק תיק ההנדסה, יו”ר ועדת חינוך, ממונה על מערך התקשורת העירונית, יו”ר ועדת שמות
כנפו. צילום: אורי קריספין
אבי אמסלם ממלא מקום ראש העירייה, מחזיק תיק הרווחה, ממונה על המתנ”סים בחברה העירונית לתרבות הפנאי, ממונה תרבות תורנית ספרדית, חבר הנהלת חפ”א
אמסלם. צילום: עזריה לוי
חיים אמסילי ממונה חינוך חרדי ספרדי, יו”ר ועדת מכרזים להתקשרויות, יו”ר ועדה להזמנת תכנון, יו”ר ועדת מלגות תורני
אמסילי. צילום: עזריה לוי
הרב מני אזולאי יו”ר הנהלת הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות ואלימות
הרב מני אזולאי. צילום: עזריה לוי
הרב דוד טוויטו יו”ר הוועדה למחיקת חובות מגורים, יו”ר הוועדה לקידום הילד, יו”ר ועדת הרווחה
הרב דוד טוויטו. צילום: עזריה לוי
הרב אהרון כהן יו”ר ועדת משנה לתמיכות, חבר ועדת מחיקת חובות עסקים
הרב אהרון כהן. צילום: עזריה לוי
הרב אבי דרעי חבר ועדת ביטחון, חבר ועדת בריאות, חבר ועדת בטיחות בדרכים
הרב אבי דרעי. צילום: עזריה לוי
שמעון כצנלסון סגן ראש העירייה, ממונה על מנהל תפעול (לא כולל פיקוח עירוני), יו”ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה (בנין ערים), חבר ועדת כספים ומשק לשעת חירום
כצנלסון. צילום: פבל
עו”ד חנוך דרך ארליך יו”ר הוועדה לנסיעות לחו”ל, ממונה על רישוי עסקים ואגף חופים, חבר הנהלת רשות הספורט העירונית, חבר ועדות: ביטחון, הנחות בארנונה, מלגות כללי ומשנה לתמיכות
דרך ארליך. צילום: פבל
ולדימיר גרשוב יו”ר החברה העירונית לפיתוח אשדוד — חפ”א, יו”ר ועדת הבריאות, חבר ועדות: איכות הסביבה, רווחה, כספים
לדימיר גרשוב. צילום: דויד אסייג
סטלה שנקל ויינשטיין ממונה על קליטת עלייה, חברת ועדות: כספים, מחיקת חובות עסקים ומחיקת חובות מגורים
סטלה ויינשטיין. צילום: דויד אסייג
גרשון פלדמן יו”ר החברה העירונית לתיירות, יו”ר הוועדה לקליטת עלייה, חבר ועדות: בניין ערים, בטיחות וגהות, שימור אתרים, מנגנון עד מנהל מחלקה, מנגנון גמלאות, מלגות חרדי—תורני ותחבורה
גרשון פלדמן. צילום: דויד אסייג
עו”ד אורית אלמוזלינו רייז ממונה על קידום מעמד האישה, חברת ועדות: חינוך, מנגנון מנהל מחלקה, מכרזים, קידום מעמד הילד
אלמוזלינו רייז. צילום: אורי קריספין
הרב יחיאל ויינגרטן סגן ראש העירייה, יו”ר ועדת כוח אדם עד מנהל מחלקה, ממונה על התרבות התורנית, חבר ועדות: מנגנון ממנהלי מחלקה, כספים ושמות
ויינגרטן. צילום: דודו חנונה
הרב אפרים ובר יו”ר ועדת הכספים, חבר דירקטוריון חפ”א, ממונה על חינוך חרדי אשכנזי, חבר ועדת משנה להקצאות קרקע
ובר. באדיבות יהדות התורה
הרב שמואל שוק יו”ר ועדת התחבורה, ממונה על האחזקה, חבר ועדת משנה לתמיכות ובניין ערים
שוק. באדיבות מטה יהדות התורה
הרב אברהם פלר יו”ר ועדת הנחות ארנונה, יו”ר ועדת מחיקת חובות עסקים, ממונה אגף הגבייה, חבר ועדות: מכרזים, מלגות חרדי, מחיקת חובות מגורים והזמנות תכנון
סטודיו כושר ייחודי לאימהות נפתח באשדוד בהנהלת מדריכת הכושר אנה שמטקוב. אנה בת ה-31 עלתה לאשדוד בגיל 13 מאוקראינה יחד עם הוריה כבת יחידה. היא למדה בתיכון מקיף ד’ והשלימה בגרויות בתיכון אנקורי וכן רקדה בלהקת פאנוב. היא נקלטה לדבריה היטב בעיר, אך עם העלייה אביה נפטר, והיא החלה לסייע בפרנסת המשפחה והתקשתה להתפרנס מאמנות.
בין עבודותיה כמדריכה במכוני כושר שונים פתחה לפני כשלושה חודשים את הסטודיו שלה Mama’s Place בחוף הקשתות בעיר.
אנה שמטקוב. צילום: פבל מלין
זהו מכון כושר המותאם אישית לאימהות. לאחר שנים רבות שבהן עבדה כמדריכת כושר אישית וכמדריכת פילאטיס, אנה שמעה במשך תקופה ארוכה על נשים שהן בהיריון וגם אימהות לילדים שכבר אינן יכולות להתאמן.
נשים בהיריון טענו בפניה כי הן לא יכולות להתאמן, כיוון שהאימונים הם תמיד בקבוצות גדולות ולא מתאימים למצבן הגופני. נשים שהפכו כבר לאימהות, ובייחוד אימהות שהיו בחופשת לידה, טענו שהאב חוזר מאוחר ואין להן מה לעשות עם הילד בזמן שהן הולכות למכון, ולכן הן פשוט הפסיקו להתעמל. לאחר ששמעה גם מחברות רבות שלה שהן הפסיקו להתאמן מהסיבות האלו, היא החליטה להקים חדר כושר שיענה בדיוק על הצרכים שלא סופקו לנשים האלה עד כה.
“באיזשהו שלב התחלתי ללמוד את נושא ההתעמלות כשיקום לאחר לידה”, מספרת שמטקוב, “וראיתי שאימהות לא מגיעות להתעמל במהלך ההיריון או לאחר לידה. ראיתי את כל החברות שלי מתקשות להתעמל, כי אין להן עם מי להשאיר את הילד, ולא כל אחת יכולה לממן בייביסיטר”.
הסטודיו של אנה אינו חדר כושר טיפוסי. הוא מספק אימונים שמותאמים לאימהות, לנשים שעברו לידה או מתכוננות ללידה והוא מותאם לקצב האישה בהיריון — אימונים שמפחיתים כאבים, מחזקים את הגוף ומכינים אותו ללידה וכן מעלים את המודעות של הנשים לגוף שלהן.
בסוף שבוע שעבר קצת חזרנו לעבר, לגיל שבו הייתי בת 10—9 והמשמעות של “חורף” הייתה הנמכת הפעילות למינימום, הסתגרות ממושכת בבית עם גיחות הכרחיות קצרות החוצה. המילה “חורף” גם הגיעה תמיד עם עיניים דומעות ובורקות וחבילת טישו מתרוקנת.
בשכונה הישנה שגרנו בה בתל אביב איטום לא היה חלק מהנוף. חיממנו את הבית עם רדיאטור, שלרוב לא הצליח לחמם את עצמו. הדבר היחיד שהוא עשה בהצלחה מזהירה זה לחמם לנו את שמיכות הפוך ולחסוך מאיתנו את שניות הנצח של הכפור הראשוני בכניסה למיטה.
בסוף השבוע האחרון העבר הגיע לבקר. ואני, שחרטתי על דגלי את האהבה הנצחית לשמש, נאלצתי סוף סוף להודות — יש משהו מרנין בחולשה שלנו מול איתני הטבע. ישנו רוגע חמים וצמרירי בהתכנסות השקטה שלנו פנימה. יש ערך מוסף לכוסות המשקה החם מול החנוכייה, לשריקת הרוח החיצונית מול השלהבות השקטות פנימה.
חנוכה נגמר ולקח איתו לעת עתה גם את החורף הכבד, אבל הקוטביות שלו עוד מהדהדת. בתפילת “על הניסים” המיוחדת לחנוכה מסתדרים הערכים המנוגדים כמו בטבלת אקסל. טור אחד של ה”טובים” ואחד של ה”רעים”. טמאים וטהורים, רשעים וצדיקים, זדים ועוסקי תורתך.
חנוכיה דולקת. צילום: ירון קמינסקי
חנוכה במקור הוא חג הדיכוטומיות, הוא חג הנלחם בטשטוש הזהויות. מסמן טריטוריה ברורה, בלי אמצע, בלי אנשי גבול. שני צדי מתרס ברורים וחלוטים. ולמרות המהות הזו, למרות מלחמת האור בחושך הנוקבת, הוא השתרש כחג ה”ביחד”. הוא שייך לכולם. ההלכות הרבות שמלוות כל חג וכל טקס דתי מצטמצמות בחג החנוכה לשעת ההדלקה בלבד, וכל ההתנהגויות סביבו יוצרות חמימות נעימה, ואור רך מוסיף והולך בכל לילה.
דווקא בחנוכה השנה פתחנו מיני בית חולים וחדר מיון בתוך הבית. זה התחיל עם בת ה-12 שהתחילה להעלות חום ולפתח סימני שפעת. השתדלתי מאוד לצמצם את העברת החיידקים בין כל דיירי הבית, פעולה מורכבת בחלל סגור ומסוגר כשבחוץ משתוללת סערה. הצלחתי לבודד אותה, ואף אחד לא נדבק. אבל מצד שני לא הצלחתי למנוע משאר בני המשפחה לפתח וירוסים שונים וייחודיים עד שלבסוף נשארתי הבריאה היחידה בבית ותיזזתי בין “חדרי הבידוד” השונים כדי לטפל בכולם. שבת מנומנמת ומוזרה בהחלט.
החל מהשבוע הבא יחל לפעול בפארק אשדוד-ים – הסניף החדש של רשת בתי הקפה המצליחה "קפה גן סיפור", אשר הוקם ועוצב בעלות של למעלה מ-2.5 מיליון שקלים וצפוי להוות מוקד בילוי חדש ואטרקטיבי במיוחד. הקפה מצטרף לגן סיפור ירושלים (שגם הוא כשר), קריית אונו, הרצליה, ראשל"צ, ולגן סיפור חולון.
גן סיפור צילום: מייק וייצמן
קפה גן סיפור משלב בין אוכל טוב לאהבת הספר ואירועים מעשירים לקהילה. המקום מציע תפריט מגוון וחוויה קולינארית לצד מגוון שירותים מיוחדים ביניהם: ספרייה המספקת ספרי ילדים ומבוגרים לקריאה במקום ואירועי תרבות והעשרה לקהילה, כגון הרצאות לנשים לאחר לידה ושעת סיפור מוזיקאלית.
עד כאן נשמע נהדר עד אשר מגיעים לסעיף של מקום בילוי מרכזי מיועד לילדים, שישאר סגור בשבתות.
את "קפה סיפור" ליוויתי מרגע הקמתו. כל שבת כמעט ראיתי כיצד הבנייה בפארק הולכת ומתקדמת. כשסוף־סוף הוא החל להראות סימני חיים לקראת הפתיחה, נכנס בית הקפה למשברון סביב פתיחתו בשבת. אבל כשהבעלים הזמין לבקר, לא יכולתי לסרב, בייחוד כאשר מלווה אותי המבקרת הראשית, הלא היא אחייניתי בת השש.
אז הלכנו ברגל (כי לוקח זמן לעלות במדרגות גבוהות לבית הקפה) למרות שהיה קריר, ומתברר שממש כאן, מתחת לאף, יש פינת חמד שמתאימה לכולם – ילדים, מבוגרים, כולם.
גן סיפור צילום: מייק וייצמן
קודם כול, אם כבר לבנות בית קפה בלב פארק , אז ככה: קירות זכוכית ענקיים, שנותנים תחושה כאילו אנחנו עושים פיקניק על הדשא, מול המזרקה המרכזית אבל עם שולחנות, וחימום.
אחרי מעט צילומי סלפי בגשר ועל מרפסת העץ הגדולה אנחנו מחליטים להתיישב בפנים, ומיד הגיעה מלצרית והניחה לפניו דפי צביעה וחבילת צבעים.
האחיינית הלכה על פסטה של יער השחור, ואני הלכתי על הלזנייה. החלטנו שאנחנו מתחלקים במנות כי הן נראו להיט גם לי וגם לילדה. פסטה הצורנית והשחורה נראתה כמשהו שנלקח היישר ממסעדות המשלן והייתה מוכנה לתדהים, שילוב בין מתקתקות לטיפה עקצוץ של בזיליקום, פטריות עם מכת המחץ של פרמזן מסביב.
גן סיפור צילום: מייק וייצמן
האחיינית טענה שדי לה והעדיפה להמשיך לשחק ברחבי המסעדה ולהקדיש תשומת לב למשחק הברבי באייפון ואני המשכתי להזמין "כרוביות ממולאות בציפוי פריך, גבינת שמנת ופרמזן". כדורי כרובית נפלאים, אבל בטח לא "כרוביות ממולאות". מדובר במעין בלילת פשטידת כרובית רכה מצופה בפירורי לחם, מגולגלת לכדורים ומטוגנת פריך מאוד מבחוץ ונעים כמו כרית מבפנים. היו במנה שלושה כדורים למרות שכדור אחד מספיק לזוג, הוגשו שלושה, ולמרות שכדור אחד מספיק לזוג, אכלתי שניים, כל כך מנה טעימה).
אחרי ששבעתי ולהט הקרב העיתונאי שבי דמם במקצת שאלתי מספר שאלות את מנהל המקום (זה אחרי ששוחחנו עם ברנרדו הבעלים על הדברים המהותיים עוד לפני כן)
