אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, פותחת באשדוד את התכנית הייחודית ReStart שנועדה להכשיר אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. התכנית מיועדת לכל אדם עם מגבלה נפשית בעל זכאות לסל שיקום, לקראת שילוב בשוק העבודה החופשי באמצעות טכנולוגיה וירטואלית ואינטראקטיבית. בתכנית ההכשרה לומדים המשתתפים מיומנויות קוגניטיביות ובין אישיות לתעסוקה באמצעות דמויות אוואטאר במשחק הדמיה, המדמה סביבות עבודה שונות. כך יכול המשתתף להתנסות בעבודה בתנאי מעבדה, ולבחור גם את סוג העבודה המתאימה לו.
סימולטור הכנה לשוק העבודה באדיבות: יח"צ אנוש
בנוסף כוללת ההכשרה גם אימון לתכנון ופיתוח קריירה, לימוד השימוש ברשתות חברתיות ובכלי Google והתנסויות בשטח. ההכשרה כוללת מפגשים קבוצתיים ופרטניים לאורך 4 חודשים. המחזור הראשון של התכנית ייפתח החודש באשדוד.
עירוני אשדוד הגיעה למשחק בכושר מצויין עם רצף של 3 תבוסות שהיא מנחילה ליריבותיה במשחקים האחרונים ורצתה להמשיך את המומנטום ולצפות לאיבוד נקודות של יריבותיה לצמרת.
כ-400 אוהדים הגיעו למגרש הסינתטי ברובע ב' בצהרי יום שישי על מנת לדחוף את קבוצתם לניצחון נוסף, רביעי ברציפות.
בדקה ה-14 הישאם אזברגה ממשיך בכושר המטורף שלו ולא מפסיק לכבוש. עירוני עולה ליתרון 1-0.
בדקה ה-53 הפעם תורו של אזברגה לבשל, ומבקיע הקפטן הצהוב ברוך דגו את השני של קבוצתו. בדקה ה-74, עידן חג'ג' סוגר את הסיפור וקובע 3-0 לצהובים.
עירוני שוב יוצאת הסינתטי כשידה על העליונה. היא ממשיכה בכושר הנהדר שלה ומבקיעה בכל אחד מארבעת המשחקים האחרונים לפחות 3 שערים למשחק.
אך בשבוע הבא זאת כבר אופרה אחרת, הצהובים כחולים יצאו למשחק חוץ קשה בדימונה מול יריבה לצמרת ומועמדת לעלייה – מ.ס דימונה. בסיבוב הראשון זה נגמר בתיקו 0.
שנה לסערת השבת. שנה סוערת שבמהלכה עברנו גם מערכת בחירות. אפשר להסתכל על הכול כניצול ציני של פוליטיקאים, ואלו לא יהיו דברי הבל מוחלטים. אך אין לי ספק שלמרות הבערת השטח שנעשתה אולי על ידי גורמים זרים ושיקוליה אולי לא היו טהורים, עדיין מדובר במצוקה אמיתית שעלתה מן השטח.
תרגום לשנת 2019 של האיזון בין היהודי לדמוקרטי. רבות נכתב על מערכת הבחירות בעיר. על אוטובוסים אחדים עדיין מופיעים כמה שלטים של מועמד זה או אחר. בסופו של דבר ראשי המחנות הניצים יושבים ביחד באותה הקואליציה. מצביעי שמעון כצנלסון לצד מצביעי יהדות התורה.
השבוע ביום שלישי חל ט’ בשבט, ציון “יום ההצלה” של האדמו”ר הקודם מבעלזא משואת יהודי אירופה. האירועים סביב היום הזה נחגגים תמיד בשמחה מוגבלת. לצד הנס הגדול שהיה בהצלתו, התרחשה שואה איומה שטבחה שישה מיליון אחרים. ובכלל, גם בתוך נס ההצלה של האדמו”ר עצמו עומדת מציאות נוראה שבה רעייתו ועשרת ילדיו עונו ונרצחו, חלקם נשרפו בעודם חיים.
סגן אלוף ושופט צבאי (במיל') הצהיר על פרישתו מן המרוץ לפריימריז בליכוד במחוזות, במחוז השפלה.
שוחחנו עם עו"ד לחן:
יאיר, מה היו הסיבות לפרישה?
"בשים לב לחיבוק והעידוד מכל הסניפים בארץ ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים החלטתי לפרוש מהמירוץ ולא להגיש את מועמדותי באופן פורמלי. אני מודה לכל מי שתמך בי בפרט ולכלל חברי סניף אשדוד בכלל ומאחל בהצלחה לכל המתמודדים".
האם אתה תתמודד לראשות הסניף באשדוד?
אין כעת בחירות לסניף באשדוד. אני חוזר לפעילותי בבית הדין של התנועה. תודה רבה.
מי לא שמע על דודו פארוק? שיריו של הזמר בן ה-21, ששמו האמיתי הוא אורי קומאי, זוכים להרבה מאוד באז בתקשורת הממוסדת וכמובן ברשתות החברתיות. השבוע הוא קיבל אפילו חיקוי בתכנית ארץ נהדרת, עוד הוכחה שאי אפשר להתעלם מהתופעה – שהיא שנויה במחלוקת. רבים אינם יודעים איך "לאכול" את פארוק ואת מה שהוא מייצג. ובאמת מה?
שלשום עלה הראפר להופיע בהאנגר 11. השם דודו פארוק מוזכר ללא הפסקה והשאלה אם התופעה הזו כאן כדי להישאר ולאן עוד תתפתח.
אורי קומאי, הוא דודו פארוק, הוא תל אביבי אמנם, אבל יש לו שורשים באשדוד כנצר למשפחת בן סימון. אמו היא ילידת העיר וסבתו כמו חלק מהמשפחה חיה באשדוד גם כיום (באזור א'). גם דודו של קומאי קשור לעולם המוזיקה. מדובר בלא אחר מאשר יעקב בן סימון, מנכ"ל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד.
הניסיונות שלנו לדבר עם המשפחה לא ממש הצליחו. הם לא מתראיינים על הנושא, אול כחלק מהעמימות שמוביל קומאי סביב דמותו במציאות, הרחק מהדמות הבימתית. לפי מה שהבנו הוא מגיע לא פעם לסבתא ולמשפחה באשדוד.
ריימונד אבקסיס עם יקוט בן סימון, סבתו של קומאי (פארוק) ופאני, דודתו, במימונה בביתה של יקוט, אפריל 2017
דו קיום במרוקו: מדליקים נרות חנוכה יחד יהודים ומוסלמים. משמאל לימין: לוטפי שרייבי, יעקב בן סימון ויורם אזולאי. מתוך סרטון שצילם וערך מייק אדרי
שנה. שנה עברה מאז תחילתו של אותו ״אירוע אזרחי״ שהתחולל כאן אצלנו באשדוד ושהכה גלים בעיר ומחוצה לה. מחאה נמדדת בשני פרמטרים, הצלחת המחאה עצמה (כמו כמות האנשים שהיא מצליחה להביא וחשיפה תקשורתית) וקידום המטרות שלשמה התכנסה.
אין ספק שאת המטרה הראשונה ניתן להכתיר בהצלחה. אלפים לקחו חלק באופן עקבי ומדי מוצאי שבת פקדו את כיכר העירייה, לפעמים בתנאי מזג אוויר לא פשוטים. עובדה שהצליחה להלחיץ את המערכת ולגרום לה להבין שמדובר באירוע רציני ולא עוד אפיזודה חולפת.
מבחינה תקשורתית זכתה המחאה לסיקור שיא ולא רק של המדיות המקומיות, גם התקשורת הארצית לקחה חלק פעיל, שלא לדבר על פוליטיקאים מהדרג הבכיר שבאו להתחמם מהאדים שפלט תפוח האדמה הכי לוהט בימי החורף הקרים. לסיכום, על המטרה הראשונה אפשר לסמן וי ירוק גדול.
המטרה השנייה מחולקת לשניים, וכאן מאוד תלוי את מי שואלים: את מי שרץ 100 מטר ואת מי שרץ מרתון. המחאה הצליחה בראש ובראשונה לעצור את הקנסות לבעלי העסקים. בואו ונודה על האמת, זו הייתה מכת פטיש חמישה קילו. לקח אמנם חמישה—שישה שבועות כדי להבין שמדובר באירוע רציני, אבל זה קרה.
חמישה—שישה שבועות זה אולי זמן ארוך כדי לקחת החלטה לעצור קנסות, אך מצד שני, זו מהירות שיא כדי להרים מתווה ומיפוי עירוני ולהוציא את המושג הכי חם של אותה תקופה, ״סטטוס קוו״, מהערפל שבו שכן צמד המילים הללו שישה עשורים.
עוד הצלחות משניות לרצי ה-100 מטר שאפשר למנות: שינוי הרכב מועצת העיר עד כדי רוב חילוני אפילו בקואליציה, העלאת שיעור ההצבעה בצורה דרמטית ליותר מ-65 אחוזים, כניסתם של 18 חברי מועצה חדשים, הכפלת כמות המתמודדים לראשות העיר, פגיעה משמעותית באחוזי התמיכה בראש העיר המכהן (למרות הכול) ומערכת בחירות תוססת (מדי), שהחלה עם פרוץ המחאה הא-פוליטית, כביכול, ונמשכה עד סגירת הקלפיות.
לרצי המרתון מדובר בפספוס אחד גדול. רצי המרתון הגיעו למחות ושמעו על מטרות אחרות לגמרי, רצי המרתון שמעו שם על פתיחת שלל מוסדות הציבור בשבת, על תחבורה ציבורית בשבת, על פעילות בפארקים להורים שעובדים קשה במהלך השבוע, על קאנטרי פתוח בשבת ועוד הבטחות שעליהן אמרה הלן גלבר באחת ההתבטאויות הבודדות באותה תקופה: ״אשדוד לא תהיה תל אביב״. בזה היא צדקה, אשדוד חזרה בדיוק לאותה נקודת מוצא שבה הייתה דקה לפני פרוץ המחאה, רק שעכשיו זה נראה יותר טוב, הרבה יותר טוב.
מטרה נוספת שהציבה לעצמה המחאה — עם ג׳ינגל מושקע שפתח כל הפגנה, שלטים שהורמו הכי גבוה, פעילים שגויסו מכל רובע בעיר — הסיסמה של המחאה, ההאשטאג הנצחי “#לסרי_הביתה!” לא קרתה! ברגע שזה לא קרה, ה״סטטוס קוו״ נוח לכולם, ואפשר אפילו לשבת יחד בקואליציה, להתחשב רחמנא לצלן אחד בשני ולחיות יחד. כדי לרדת מהעץ עם מדרגות נעות חתמו כל המוחים על סעיף ״הצבעה חופשית בענייני דת״ כשכולם יודעים שענייני דת לא יצוצו בקדנציה הקרובה.
ראש העיר, שהפנים את המחאה ואת השסע שגרמה לעיר, יהיה עסוק בעיקר באיחוי הקרע, הקואליציה שעליה חתם אומרת יותר מכל דבר שלא נאמר במילים על הכוונות שלו.
האיזון הקואליציוני עם רוב חילוני מוצנע לא נעשה במקרה. הכול מחושב עד לרמת חלוקת התיקים. היתרון הקל לגוש החילוני הוא בעצם האקדח של לסרי, זה שחבוי מתחת לשולחן וניתן לשלוף אותו במפתיע ברגע של איום לא צפוי.
לסרי כבר שלח יד לכיוון האקדח כדי לוודא שהוא שם. זה קרה במשא ומתן מול ש״ס, כאשר אבי אמסלם הבין (לקח לו אמנם זמן, אבל בסוף הוא הבין) שלא רק שיש אקדח מתחת לשולחן, יש בו גם כדורים. כמה שעות לפני כינון מועצת העיר הפנימו אמסלם והשר אריה דרעי שגם הנצרה של האקדח פתוחה ולא לקחו סיכון מיותר. איך אומרים בפראפרזה על צ’כוב, אקדח שהופיע במערכה הראשונה עשוי לירות במערכה האחרונה ואולי אפילו הרבה קודם.
עשרות אלפים השתתפו בהילולת הבבא סאלי השנתית בנתיבות. לצד רבנים גדולים נצפו סביב שולחן הכבוד על הבמה בין השאר שר הפנים אריה דרעי, מנכ”ל הרשות לפיתוח הנגב משה מור יוסף, שהגוף שבראשו הוא עומד תומך באירוע, וגם חבר הכנסת ינון אזולאי. שני האחרונים הם תושבי אשדוד כמובן וחברים טובים.
מימין ח"כ ינון אזולאי ומשה מור יוסף. צילום יעקב כהן
אור יוסף עושה טיול בקליפורניה ודואגת לעדכן את הפייסבוק על בסיס יומי. אז אל תתקמצנו על לעשות לייק לתמונה.
הכדורגלן מאי מזל ניצל את ההפוגה הקלה על מנת להמריא לחופשה קצרה אך מפנקת בברצלונה שבספרד, וכמובן לא ויתר על צפייה באליל שלו ליאונל מסי ועודד אותו בהתלהבות מן היציע.
גם מוטי שכן טוב המריא לברצלונה יחד עם אשתו האהובה, ואחרי שטיילו בכל רחבי העיר המהממת הם הגיעו למוזיאון של קבוצת הכדורגל ואף צפו במשחק של האימפריה בכחול-סגול.
אלמוג נעים לא מבזבזת שמש קיצית בסופ"ש ויוצאת לקרוע את הארץ בטיולים.
אניה ליאחובסקי לא מפסיקה בחגיגות, והפעם יום הולדת לחברה בפאב פטריק’ס בראשון לציון.
שירן ומישל ביטון לקחו קצת זמן לעצמם וטסו לחופשה חלומית בתאילנד, ושם הם בתמונה עם מסגרת מתאימה.
מזל טוב לזוג מעיין ואורי קריספין לרגל התוספת החדשה למשפחה. מזל טוב להורים המאושרים!
מעין ואורי קריספין עם הנסיכה ארבל. צילום אסותא אשדוד
ערב אחד שצליל אלבז לא שרה על הבמה היא מנצלת לארוחה ביפו העתיקה.
ג’יין ביבי נולדה ב-1977 באשדוד וגדלה ברחוב הכלנית שברובע ח’. ילדת סנדוויץ’ בין שני אחים לזוג הורים שעלו מגרוזיה. כשהייתה נערה, הם קיצרו את שם המשפחה מביבילשוילי לביבי.
סרטה הראשון שיצא להקרנות בארץ “אשה של בית” הוא סרט דוקומנטרי אישי, תוצאה של עבודת תיעוד של חייה, שלה ושל משפחתה. ביבי היא גם הדמות הראשית בסרט וגם מי שעומדת מאחורי המצלמה ומביימת.
הסרט לא עושה חיים קלים לסביבה שבה גדלה. לבית הגיאורגי, לחברה השמרנית ולדיכוי שיש בה כלפי נשים, ליחסיה הסבוכים עם אימה שהתגרשה בגיל צעיר, וגם לה עצמה.
ג'יין וסבתה לילי באחת הסצינות בסרט "אשה של בית". צילומים: ג'יין ביבי
חלק גדול מהצילומים נעשו בשכונת ילדותה באשדוד, נעים בין בית אימה לבית סבתה. רבים מבני משפחתה לא צפו בסרט הטעון, האישי, החשוף. בעדה הגרוזינית התקבל הסרט בתחושות מעורבות. היו שבירכו והיו שהתקשו עם הביקורת וההוצאה של “הכביסה המלוכלכת” החוצה.
"פחדתי להיות אימא"
בסצנת הפתיחה של “אשה של בית” נראה אלי, שהיה בן זוגה של ביבי, כשהוא שוטף את הדירה השכורה שלהם ומלין על כך שהיא אינה לוקחת חלק במטלות הבית. היא מנגד מחזירה ואומרת שהיא המפרנסת.
כך התהפכו היוצרות: האישה, שתפקידה ה”טבעי” בסביבה שבה גדלה ביבי הוא להיות עקרת בית, להתמסר לגידול הילדים, לדאוג לאוכל ולניקיון, היא זו שזנחה את אותן משימות לטובת הפרנסה, ואילו הגבר, שאמור להיות “בעל הבית”, המפרנס — נמצא בבית, מנקה ומבשל.
אז מה ג’יין, את אישה של בית?
“לא במובן הקונסרבטיבי, הפרימיטיבי, המסורתי… הביטוי הזה ‘אישה של בית’ עושה לי פריחה! מגיל קטן מחנכים אותך להיות אישה של בית… אגב, חיפשתי המון זמן שם לסרט, אבל לא מצאתי עד שנזכרתי בביטוי הזה. סבתא שלי גם אומרת לי בתחילת הסרט שהיא שמחה שאני סוף סוף בהיריון ואישה של בית, וחצי שעה אחרי רואים אותי נפרדת מאלי ומפרקת בית…”
"לכל משפחה יש את המורכבות שלה", ביבי. צילום: עזריאל משה
רצית בן או בת?
“בן. עד הסקירה הראשונה במהלך ההיריון לא ידענו מה מין העובר והתפללתי שזה יהיה בן, לא רציתי בת. היחסים אצלנו בין אימהות לבנות מאוד מורכבים כמו שרואים בסרט ופחדתי. דחיתי המון זמן את הכניסה להיריון. נכנסתי להיריון רק בגיל 38. שזה מאוחר. פחדתי להיות אימא. שיהיה מישהו שיישא את עיניו אליי. זה דבר גדול ולא היה לי אומץ. ידעתי שאהיה אימא טובה וטוטאלית, אבל אם ראית את הסרט, הבחנת במורכבות היחסים שלי ושל אימא שלי, ופחדתי שאשחזר אותה גם באימהות שלי”.
מתי היה השינוי?
“אני זוכרת שסיימתי יום עבודה עם בלונים ושוקולדים שהחברות קנו לי ליום הולדת 38. רובן היו צעירות ממני וכבר אימהות, ופתאום קלטתי שאני ממש גדולה (היא צוחקת). קלטתי שלא שמתי לב איך השנים טסו ושאני לא בת 14, אפילו אם אני מרגישה ככה, ואני ממש לא מסונכרנת עם הגיל שלי, וזה ממש מבלבל. אבל באותו הרגע זהו, פתאום קלטתי את הגיל שלי והבנתי שאני חייבת להתמודד עם דברים שדחיתי והדחקתי והזמן טס ושאני בת פאקינג בת 38!
“ידעתי שיש שני דברים שאני מאוד רוצה, אבל גם מאוד מפחידים אותי ואני בורחת מהם: להיות אימא ולעשות סרט. ובאותו רגע היה לי ברור שאלו הדברים שאני חייבת לעשות, שעייפתי מלברוח ושהגיע הרגע לעמוד מול הפחדים הללו. ושאם לא אעשה אותם עכשיו, בפעם הבאה שאתעורר יהיה כבר מאוחר מדי.
"אז אולי זה קצת פתטי (היא מחייכת במבוכה), אבל כתבתי על פתק ‘השנה אני אהיה אימא ואעשה סרט’, קשרתי לבלוני ההליום שהחברות הביאו לי ליומולדת והפרחתי את הבלונים לשמיים. כמובן שבזמן שאני מביטה בהם מתרחקים התחלתי לאכול סרט של ‘איזה פדיחה, בטח הבלון יגיע למישהו והוא יקרא את הפתק ומה הוא יחשוב עליי…’ אבל לא היה אכפת לי, וזה היה הצעד הראשון שלי בלשחרר. להוציא החוצה”.
"היה לי חשוב לשחרר"
כך בעצם נכנסה ביבי לתקופה שבה השתלבו להם יחד ההפיכה לאימא ועשיית הסרט הראשון שלה. לא בכדי חלק מרכזי בסרט מוקדש לנושא האימהות. לבן שנולד להם, היא ואלי קראו נועם. היום הוא בן ארבע.
הריאיון עמה נערך בבית קפה בגבעתיים, העיר שבה היא מתגוררת כעת. רק לפני זמן לא רב עברה לשם מאשדוד, שהייתה לה טעונה ומסובכת מדי.
יחסים טעונים. ביבי ואמה, מרים, מתוך הסרט. צילומים: ג'יין ביבי
“ידעתי שאם אני הולכת להיות אימא, אני צריכה לנקות ולשחרר דברים שאגרתי בבטן שנים. היה לי חשוב לשחרר כמה שיותר מהכעסים שנצברו אצלי בתור ילד ונערה. לשחרר הכול ולפנות מקום בנשמה שלי לילד שיבוא. לא רציתי להיות אימא עם המטען שראיתי אצל אימא שלי וסבתא שלי, עם הדברים הלא פתורים שלהן. יש את ההעברה הבין דורית, וידעתי שאני צריכה לנקות כמה שיותר, את הבית, את הנשמה, את החיים. הכול כדי להביא ילד למקום נקי. גם היום אני תמיד מנסה לא להעביר את המטענים שאני נושאת לנועם.
“הסרט לא יכול היה לקרות בלי נועם, ונועם לא יכול היה לקרות בלי הסרט. אלה שתי לידות. זה שנכנסתי להיריון זה העיף לי את המוח, הפכתי לחיה, לא ראיתי בעיניים כלום חוץ מהעובדה שיהיה לי ילד ואני חייבת להיות מוכנה עבורו. שאני חייבת להספיק לעשות את כל מה שלא עשיתי עד עכשיו. היה לי ברור שאני עושה את הסרט הזה, ושהפעם כלום לא יעצור אותי. אמרתי לעצמי, ‘לא מעניין אותי, את לא מורידה את המצלמה. את מצלמת עם הספקות ועם חוסר הביטחון ועם התהיות והפחדים. את לא מורידה את המצלמה’”.
הסרט שלך נפתח בסצנה שבה בן זוגך לשעבר שוטף את הבית וגם די נכנס בך שאת לא שותפה לביצוע עבודות הבית. הוא מבשל, מנקה, עושה הכול. והיום מי עושה את הכול?
“אני מנקה, אני מבשלת, אני עושה כביסה, אני עושה הכול, אני פשוט לא הופכת את זה למיין אישיו של חיי. אני גם לא חושבת שלנקות ולבשל זה רק התפקיד של האישה, אנחנו כבר לא שם. גבר יכול וצריך לנקות ולבשל בדיוק כמו האישה. הוא גם גר בבית, לא? אבל יחד עם זה, היי, אני תמיד ניקיתי את הבית שלי ובישלתי לי אוכל. פשוט לא עשיתי מזה סיפור ולא הסכמתי לתת לדברים האלו להגדיר אותי.
“אותי יותר מאתגר לצאת החוצה ולעבוד. להוכיח את עצמי, לפרנס את עצמי, להיות עצמאית. תמיד קומם אותי שאישה נמדדת על פי מטלות הבית שהיא מבצעת. אז ברור שפיתחתי אנטי וזה טבעי. אני עובדת מגיל 12, מפרנסת את עצמי מהכסף שלי. ואני חושבת שזה יותר חשוב ממה בישלתי ואם אני עושה ספונג’ה כל יום”.
מה הכנת להיום בצהריים?
“אוף, נועם עכשיו בשלב שבו הוא מוכן לאכול רק פתיתים, פסטה ושניצל. אז זה מה שאני מכינה לו. הלוואי ויתחיל לאכול כבר קציצות ותבשילים. ממש בא לי לבשל לו, אבל נכנעתי. אחרי ניסיונות ושכנועים וסירים של אוכל שנזרקו לפח הרמתי ידיים. אגב, אני מכינה פסטות מדהימות ,ואני בשלנית לא רעה בכלל, אבל אני בעיקר מבשלת פונקציונלי”.
את מכינה מאכלים של העדה?
“לא, אין טעם. נועם לא אוכל מאכלים כאלה ולהכין רק לי אין לי חשק. אם בא לי חצאפורי או חינקאלי, אני קונה בחוץ. יש כמה מקומות ממש טובים שעושים אוכל גרוזיני”.
אז אחרי הכול, את אימא, את אשת קריירה, מגדלת ומפרנסת לבד. איך הסבתות האשכנזיות היו אומרות, את ממש בלבוסטה.
“כן, רק בלי הקטע של לעשות מזה עניין. אני עושה מה שצריך ושנועם יקבל את כל מה שהוא צריך ובעזרת השם…”
הופה, בעזרת השם.
“למה אתה מתפלא? ההבדל ביני לבין אימא שלי, שחזרה בתשובה, שאני תמיד הייתי שם, אני אדם מאמין ותמיד הייתי ככה. אני תמיד מדברת איתו. בדרך שלי. ואני יודעת שהוא שם מקשיב לי. אני פשוט לא מאמינה שהוא יושב עם פנקס ורושם לכל אחד כמה פעמים הוא התפלל או כמה פעמים הוא אמר אמן. עצוב שיש אנשים שחווים את זה ככה. מקטינים את אלוהים לאיזה פקיד שמתחשבן איתם.
“זה מזכיר לי את הסערה שהייתה באשדוד סביב הצבת עץ האשוח בסילבסטר. מה אנשים רצו בסך הכול? להציב עץ אשוח במרכז ביג ולקשט אותו בנרות צבעוניים. איזו צעקה קמה. בסך הכול עץ! עץ אשוח! לא צלב! אפילו לא בובה של סנטה קלאוס. סתם עץ מקושט ויפה. כמה רחוק לקחו את זה. אני חושבת שאשדוד נמצאת במקום לא כל כך טוב מהבחינה הזו של היחסים בין הדתיים והחילונים. כן, יש כפייה והיא הולכת ומתעצמת משנה לשנה”.
צפו בסרטה של ג'יין ביבי "אשה של בית" מתוך כאן 11:
ילדה טובה אשדוד
ביבי גדלה באזור ח’, ואימה מתגוררת עדיין באותה דירת שיכון. “הייתי ילדה עם חוש צדק מפותח. תמיד רציתי להבין למה לבנים מותר ולבנות אסור. למדתי בבית הספר צמח א’, שהיה בית ספר מעולה. אני חושבת שהבסיס לתודעה הפמיניסטית שלי התחיל לצמוח שם. נחשפתי לדמויות כמו חנה סנש ושרה גיבורת ניל”י והבנתי שנשים עושות דברים”.
כשבנה היה בן שנה, חזרה ביבי לאשדוד, תחילה לבית אימה ובהמשך שכרה יחידת דיור. זה קרה אחרי שהיא ואלי נפרדו.
ג'יין ביבי בילדותה
“אשדוד עיר מקסימה, אבל האווירה חונקת. השכונה שבה גדלתי הייתה פעם שכונה מאוד מגוונת, אזור של מעמד ביניים, היום היא הפכה לחרדית ברובה. אני חושבת שזה הזוי שבעיר שיותר מחצי מהאוכלוסייה בה ילדים יש רק בריכת שיחה אחת פעילה בשבת. וגם היא לא מתוחזקת בכלל. למה אנשים שרוצים לטייל וליהנות בשבת צריכים לצאת מחוץ לעיר? ומה עושה מי שאין לו רכב? ולמה לקפח חלק כל כך גדול באוכלוסייה שמשלמת ארנונה ומחזיקה את העיר, ורק בגלל שחלק מסוים מהעיר מעדיף לשמור שבת. ולא, אין לי בעיה עם החרדים ולא עם הדתיים, אני פשוט לא מבינה את הכפייה הזו”.
בואי נחזור רגע לילדות. אחרי שסיימת את היסודי?
“המשכתי במקיף ה’. בגיל גיוס הצהרתי ולא התגייסתי. זה לא היה מקובל שבנות גרוזיניות ילכו לצבא. הלכתי ללמוד תואר ראשון בבן גוריון, היסטוריה של מדינת ישראל ומדעי המדינה. ראיתי סביבי סטודנטיות שמדברות על השירות הצבאי שלהן והבנתי שעשיתי טעות ושאני חייבת להתגייס. פניתי לבקו”ם, ושם אמרו לי, ‘חמודה, את בת 20’.
“שלחתי מכתב לקצינת ח”ן ראשית, שאמרה לי לא. שלחתי לאלוף הפיקוד, לא. לסגן הרמטכ”ל, לא. לרמטכ”ל, גם לא. אז פניתי לשר הביטחון, שלדעתי לא הבין מה נפלתי עליו ורצה להוריד אותי ממנו ופשוט אישר לי להתגייס למרות הגיל שלי. הייתי מבועתת ומאושרת גם יחד. בהתחלה הציבו אותי בחיל הקשר, בתור בודקת ציוד קשר, אבל רציתי לתרום יותר. אמרתי שאין מצב שאחרי כל מה שעשיתי אני אהיה בסוף בודקת ציוד בחיל קשר שחוזרת כל יום הביתה כמו שכירה.
“רציתי להרגיש צבא. רציתי להיות מ”כית בנים. שלחתי בקשה לבקו”ם לשיבוץ מחדש. ושם ענו לי ב—'לא, כבר קיבלת קורס והוצבת', אבל מהניסיון שצברתי הבנתי שצריך לירות בצרורות ולכל הכיוונים, וזה מה שעשיתי עד שהצלחתי. התחלתי לשגר מכתבים לכל שרשרת הפיקוד. עד שבלשכת הרמטכ”ל — הפעם הם נכנעו יחסית מהר (היא צוחקת) — אישרו לי לצאת לקורס מ”כיות בנים. הייתי מ”כית בנים בבסיס ניצנים, והיה לי שירות מדהיםי ואני כל כך גאה שהתעקשתי ולא ויתרתי.
“אחרי הצבא סיימתי את התואר כמובן, כי אני אדם רציני, ילדה טובה”. לאחר מכן טסה לחו”ל לטיול אחרי צבא ביפן, הכירה את אלי, בחור ירושלמי, שעלה לישראל מאתיופיה. היא מלצרה אצל אידי, ואז החליטה ללכת ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב.
הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל דוקאביב האחרון: "אשה של בית". עיצוב הפוסטר: סטודיו אדרבא
ומה קורה בבית כל השנים האלה?
“אימא שלי התגרשה כשהייתי בערך בת 15-14”.
לפי הסרט היא חוותה אלימות בבית.
“כן, אבל אני לא רוצה להרחיב מעבר למה שיש בסרט”.
היום את בקשר עם אבא שלך?
“כן. אני בקשר עם שניהם. הם נמצאים במקום אחר. הם חותנו צעירים מאוד. לא היו להם כלים, הם לא היו בשלים. אימא שלי הייתה בערך בת 15 כשהיא התחתנה ובת 15 וחצי כשילדה את אחי הבכור”.
ביקורת כנגד חברה פטריארכלית, ביבי. צילום: עזריאל משה
היו תקופות שכעסת על אבא?
“ברור, היו גם תקופות של נתק. אני חושבת שמה שיפה במשפחה שלי שאנחנו מדברים. אצלנו הכול על השולחן למרות הכעסים. אנחנו מסוגלים לומר את מה שמפריע לטוב או לרע. בעיקר אני, אני לא חושבת שזה בריא לשמור דברים בבטן”.
וכיום את מגיעה לאשדוד?
“כן, בעיקר בשביל נועם. להביא אותו לסבתא ולעשות מפגש של כל המשפחה בשישי בצהריים אצלה. הוא מאוד אוהב את זה”.
מה יגידו השכנים
“תראה, לכל משפחה יש את המורכבות שלה, ואני סיפרתי את המורכבות שלי, את הסיפור של המשפחה שלי. יש את העניין הזה של ‘מה יגידו’. שזה דבר מסרס ומסוכן אם נותנים לו יותר מדי מקום. אנשים חיים חצי חיים בגלל מה שההוא יגיד ומה ההיא תגיד. וכולם מכירים את זה. ואני החלטתי לא להיות קורבן של ה’מה יגידו’ וללכת עם הסרט שלי עד הסוף”.
איך היו התגובות במשפחה לסרט?
“הסרט מתאר מציאות מורכבת ואנושית. אין טוב או רע, אין צודק או אשם. יש מורכבות של מערכות יחסים שבאות לידי ביטוי ברגישות וכנות, ובגלל זה כל כך הרבה אנשים מתחברים לסרט. אימא שלי ראתה את הסרט רק לפני חודש. לקח לה זמן לצפות בו, וזה הגיוני ומובן. אני מקבלת המון הודעות מנשים וגברים שצפו בסרט והתרגשו וביקשו שאמסור לה שהיא מדהימה”.
ג'יין בפסטיבל דוקאביב. צילום נועם פריסמן
לפי הסרט, אימא שלך עשתה עליי רושם של אישה מאוד נחמדה ואוהבת.
“נכון, ואנחנו משפחה שאוהבת, אבל יש מקום לביקורת גם בתוך המשפחה, יש מקום לבוא ולהגיד שזה נראה לי הזוי שיחתנו ילדה בגיל 15. גם לסבתא זיכרונה לברכה אמרתי את זה”.
אותך ניסו לשדך?
“כן, אבל לא הסכמתי בשום אופן. והבהרתי את זה חד משמעית בכל דרך שיכולתי. אבל בתוכי הייתי מבועתת. זה מפחיד לחשוב שרוצים לחתן אותך בגיל כל כך צעיר. בעיקר אחרי שראיתי מה קורה לרוב הנשים שמחתנים אותן. גם לא הבנתי איזה גבר שפוי ירצה להתחתן עם ילדה בת 16 או 17 או 18? למה? למה לא לחפש נשים בגילך?”
איך הם קיבלו את זה?
“הייתי כל כך חד משמעית שלא הייתה להם ברירה. מגיל צעיר ידעתי שלא אתחתן. וגם אם כן, אז לא ברבנות. אני לא מאמינה במוסד הזה. מבחינתי זה מוסד בירוקרטי כוחני שמסרס ומתעמר בנשים ומשתמש בדת לקבל כוח.
“אני זוכרת שאימא רצתה להתגרש, ושנים הרבנות דחתה אותה ודרשה שלום בית. זה שיגע אותי. לא הבנתי איך אנשים זרים, שאלוהים יודע למה הם קיבלו את הסמכות ושלא מכירים אותה, קובעים לה אם מותר לה להתגרש. האבסורד שעד היום זה ככה, שנת 2019! אנחנו כבר לא בימי התנ”ך. אישה שלא טוב לה במערכת יחסים, זכותה לסיים אותם! אישה היא לא רכוש. ואין אף גבר או מוסד בעולם שיכול מוסרית לחייב אישה להישאר להיות נשואה לגבר שהיא לא רוצה. זה הזוי! תודה באמת שלא עושים היום עדיין את הייבום והחליצה”.
הבוקר בנמל זרוע של עגורן המותקן ברציף 21 בנמל אשדוד השתחררה הבוקר במהלך העבודה. הזרוע לא ניתקה. באירוע לא היו נפגעים בנפש ולא נגרם נזק נוסף.
מדובר בעגורן מתוצרת של חברה ספרדית שנרכש בשנת 2004 ובנמל אשדוד מותקנים שישה עגורנים מסוג זה.
קריסת זרוע עגורן בנמל
בעקבות האירוע החליט מנכ״ל החברה, יצחק בלומנטל, לעצור לאלתר את פעילות המנופים מסוג זה. בנוסף, הורה המנכ״ל, על הקמת ועדה בראשות סמנכ״ל לוגיסטיקה והנדסה לבצע הערכת מצב מיידית לבדיקת מצבם של כלל העגורנים. הוועדה תעביר ממצאים ראשונים עד ליום ראשון הקרוב.
סניף הליכוד באשדוד התמלא הערב מפה לפה לטובת כנס לקראת הבחירות המקדימות (פריימריס) שיתקיימו ב-5 בפברואר.
בלטו בנוכחותם בערב השר לביטחון פנים גלעד ארדן ומועמד אחר שמנסה להיכנס לכנסת בפעם הראשונה, גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון.
לדברי המארגנים, באירוע, שעליו ניצח אשר נהון – איש נמל אשדוד שניהל בבחירות המקומיות את מטהו של ד"ר יחיאל לסרי ו"אשדוד בתנופה" – השתתפו כ-180 חברי מפלגה ופעילים.
נהון מקורב ללסרי ולממלא מקומו עו"ד גבי כנפו. הם מקדמים את מועמדותו של עו"ד יאיר לחן לראשות הסניף, צעד שלא כל אנשי הליכוד אוהבים. בדברים שנשא בכנס הבטיח נהון שבקרוב 'ייעשה סדר' בסניף, כנראה רמז די עבה לכיוונם של נציגי המחנה היריב:
נהון גם לא הסתיר שיש לצייד כל מתפקד שבא לבחור בפריימריס ב"רשימת מומלצים":
המנהג של דוד לייטנר המכונה דוגו, בן 88 ממושב ניר גלים הסמוך לאשדוד, הגיע היום עד ללשכת נשיא המדינה ראובן רובי רבלין.
זה שנים שלייטנר נוהג לציין את יום שחרורו ממחנה אושוויץ, 18 בינואר, באכילת מנת פלאפל ורצוי גם שתיים. זה הביטוי הפשוט והסמלי מבחינתו לניצחון שלו על הנאצים בתור מי שהיה אז נער בודד ורעב בעולם.
לייטנר, יליד הונגריה (1930) מספר שכדורי הפלאפל מזכירים לו את לחמניות ה"בילקלך" שהייתה מכינה אמו, שנספתה בשואה. כשהגיע לארץ וראה לראשונה פלאפל נזכר בגעגועים במאכל של אמו וכמובן בה ובבית ילדותו שנחרב.
בשלוש השנים האחרונות עוד ועוד ישראלים שמעו על המנהג של דוגו וגם הם מציינים את אותו יום באכילת פלאפל. גם ברשתות החברתיות הנושא תפשט כמו אש בשדה קוצים. אנשים מעלים תמונות שלהם אוכלים מנה ומקדישים לדוגו.
הנשיא רבלין ששמע על כך החליט להזמינו אליו. ואכן היום הגיע דוגו ללשכת הנשיא עם משפחתו ונציגים מבית העדות בניר גלים.
מאמן מס אשדוד יובל נעים הועמד אתמול לדין בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בעקבות הרחקתו במשחק הליגה האחרון של הקבוצה, בו הפסידה 1-0 למכבי נתניה.
דו"ח השופט מייחס ליובל נעים אמירת "סתום את הפה" לעבר עוזר השופט. מאמן אשדוד מנגד טוען כי אמר זאת לעבר אחד משחקניו ולא כלפי עוזר השופט, ושמעולם לא נשפט על אמירה מסוג זה כלפי שופט. בסופו של דבר נעים הורשע בהתנהגות בלתי הולמת. עונשו יהיה קנס של כ2000 ש"ח, הרחקה למשחק אחד בפועל ובנוסף עונש של הרחקה לשני משחקים על תנאי למשך כשנה.
בתוך כך, למרות ההרחקה מהמשחק הקרוב יובל נעים ממשיך לעבוד ללא הפסקה על מנת לחזק את הקבוצה ולהציל אותה מירידת ליגה.
אמש (רביעי) יניב בריק חתם רשמית בקבוצה. הקשר הצעיר מגיע בהשאלה ממכבי חיפה עד לסיום העונה וינסה לעזור לאדומים-צהובים להישאר בליגת העל.
מ.ס אשדוד תנסה לנצל את קשריו הטובים של ג'קי בן זקן עם אלונה ברקת הבעלים של הפועל ב"ש, ולצרף בעסקת השאלה עד לתום העונה את המגן הימני דור אלו.
לאחר מספר בדיקות שקיימה עיריית אשדוד במהלך השבוע שעבר ( א׳ ו -ד׳) ותוצאתן החיוביות, הוחלט הבוקר להתיר כניסה למים. בעוד עיריית אשדוד נערכת בהוצאת ההודעה לתושבים, התקבלה בהפתעה גמורה ההודעה הבאה: "גלישת קולחים לנחל האלה, מנהל מת״ש תימורים מדווח, כי אמש התחילה גלישת קולחים מהמצללים של המט״ש אל נחל האלה, שנגרמה כתוצאה מספיקות גבוהות בעקבות מי הגשמים".ההזרמה הייתה במשך מספר שעות ונכון לעכשיו אין זרימה.
סגירת 4 חופים-שבוע שני ברציפות מתוך דאגה לציבור ולאור ההודעה שהתקבלה, החליטו משרד הבריאות ועיריית אשדוד לאסור החל מהיום כניסה לים בארבעת חופים הבאים: מי עמי , לידו, אורנים וקשתות .
פעולות המשך -הגשת תלונה למשטרה הירוקה בעיריית אשדוד הוחלט להחריף את המאבק נוכח הנזק הרב שנגרם ולכן בימים הקרובים תוגש תלונה מפורטת למשטרה הירוקה כנגד מועצת באר טוביה . בעירייה מסבירים שהגיע הזמן שהרשויות השוכנות לאורך הנחל ייקחו אחראיות לגבי הסביבה, כפי שעושה שעיריית אשדוד, מתוך הרצון לשמר את הטבע הסביבתי ולדאוג בראש ובראשונה לבריאות ואיכות חיים של תושבי העיר .
מאגרי קולחין, מט"ש תימורים באר טוביה. צילום: עידן בר לב, פקח נחלים, רשות הטבע והגנים
בשם מרשתי, עיריית אשדוד, הנני מתכבד לפנות אליכם בדרישה לפתוח בחקירה פלילית, בחשד לביצוע עבירות רבות וחמורות לפי החיקוקים שלהלן (לכל הפחות): חוק המים, תשי"ט-1959, והתקנות על פיו; חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח-1988; וחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984. 1. ת.מ.ר תאגיד מים אזורי מפעיל את מט"ש תימורים הנמצא בסמוך לעיר קריית מלאכי. 2. הקולחים במוצא מט"ש תמורים מוזרמים למאגרי תימורים, המופעלים על ידי המועצה האזורית באר טוביה. 3. בין התאריכים 22 בדצמבר 2018 – 9 בינואר 2019, הוזרמו לנחל האלה, וממנו לנחל לכיש שנמצא בשטח השיפוט של מרשתי, ככל הנראה מאות אלפי קוב' של קולחים מזוהמים. הזרמת הקולחים לנחל נעשתה ללא שום היתר ומבלי שניתן לכך אישור גורם מוסמך. 4. להמחשת התמונה העגומה, בסיור שנערך במאגרי תימורים ביום 08 בינואר 2018, התגלו, בין היתר, הממצאים הבאים: א. הזרימה בנקודה הסמוכה לצינור הייתה בעוצמה חזקה מאוד . ב. בסמוך לנקודת ההזרמה הורגשה צחנה חזקה של ביוב, וגוון מי הנחל היה עכור מאד . ג. בוצעו בדיקות חמצן + PH במי הנחל, במדידה ידנית והתוצאות היו מעל התקן. 5. תמונות וסרטונים שצולמו במהלך הסיור, ומוכיחים את ביצוע העבירות, מצורפים לתלונה. 6. הקולחים המזוהמים התנקזו לנחל לכיש, משם לחופי העיר אשדוד, ולפי הנתונים שנמצאים בידי העירייה גרמו לזיהום חמור של חופי הים. הזיהום שנוצר חייב סגירת חופים בעיר אשדוד, מפאת הסכנה לבריאות הציבור. על מנת לעמוד על חומרת הדברים נבהיר כי במסגרת בדיקות לאיכות מי הים נמצאה ביום 01.01.19 חריגה משמעותית בערכי אנטרוקוק צואתי בחופים: מי עמי ,לידו, אורנים וקשתות. בדיגום חוזר שבוצע ביום 3.1.19 נמצאה חריגה נוספת. כאמור לעיל לפי הנתונים שבידי העירייה הזיהום נגרם עקב ההזרמה ממאגר תימורים
הפיתרון לגולשים היקרים וחובבי הים בכלל עיריית אשדוד מזמינה את גולשי הגלים וחובבי הספורט הימי לבוא ולגלוש בחופי יא וט״ו וליהנות גם משירותי חוף- מקלחות רחצה. בעירייה מציינים שהגולשים וחובבי הים נפגעים כתוצאה מסגירת החופים. אנו רוצים לסייע להם ככל שניתן לקיים פעילות ספורטיבית כפי שהם אוהבים.
חשוב לציין – סוכות ההצלה סגורות ! אין שירותי הצלה.
את המשחק “מעגל החוויה”, פאזל המתבסס על הנחות היסוד של התורה הפסיכולוגית אן—אל—פי (N.L.P ראשי תיבות של Neuro linguistic programming, ר”י), פיתחה אפרת ננר מאשדוד כדי ללמד את אחד מנכדיה שאובחן כאוטיסט לאזן את רגשותיו. בהמשך היא הגיעה למסקנה שהמשחק בעצם מתאים לכולם — “החל מגיל 6, בו כבר יודעים לקרוא, ועד גיל 96” — וייצרה אותו בסין. בימים אלה היא משיקה את מתכונתו המסחרית של המשחק בשלוש שפות: בעברית, באנגלית ובערבית.
לננר תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ובחינוך מיוחד. לפני 10 שנים היא פרשה לגמלאות ממשרד החינוך אחרי 45 שנים במערכת החינוך בתפקידי הוראה, הדרכה, ניהול ופיקוח.
“החלטתי לקחת את כל הניסיון הרב שצברתי בהנעת מערכות וליווי מנהלים ותהליכים ולעשות שינוי בחיי”, היא מספרת. היא למדה הנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב, ייעוץ ארגוני ואימון אישי ועסקי באוניברסיטת בר אילן ולימודי אן—אל—פי במכללת רטר — לימודים שלוו אקדמית על ידי אוניברסיטת חיפה.
הלימודים המדוברים והתמחותה באימון לאיכות חיים ובאימון זוגי ומשפחתי אפשרו לה לפצוח בקריירה שנייה כמאמנת אישית ועסקית וכיועצת ארגונית. ננר מספרת שעד שנכדה, שהוא לדבריה “חכם ברמות על”, אובחן כאוטיסט, הוא לא ביקר בבית הספר במשך שנה וחצי, בין השאר משום שכשמשהו היה מעצבן אותו הוא היה מרים כיסא וזורק. משאובחן כאוטיסט היא החליטה לצמצם את היקף עבודתה בקריירה החדשה ולפנות זמן כדי לסייע בטיפול בו.
ננר והמשחק שפיתחה. צילום: רבקה יניב
מאחר שהוא אוהב פאזלים היא החליטה לבנות עבורו פאזל, שבניגוד למרובע והזוויתי המקובל, הוא עגול וזורם “משום שגם אנחנו בני האדם כאלה, עגולים וזורמים”. זאת כדי שבאמצעותו ילמד לאזן בין רגשותיו ותחושותיו, מחשבותיו ודמיונו ומעשיו והתנהגויותיו.
אני לא בנימין נתניהו, אבל גם לי יש הודעה דרמטית השבוע. אני בהיריון. הורות ואימהות זה משהו שאמנם אוטוטו יגיע אליי, אבל כמו שמעולם לא התעסקתי ביום החתונה שלי ולא ראיתי או דמיינתי עצמי תחת החופה לבושה בלבן ברגע הספציפי הזה כייחול החיים העיקרי שלי, כך גם כאגואיסטית שמודעת לעצמה, שלא אחת מתבלבלת לחשוב שהעולם סובב סביבה, כל הקטע של לאהוב מישהו יותר מעצמי כי הוא הילד או הילדה שלי תמיד היה בלתי נתפס בעיניי.
קיבלתי את זה בהפתעה בדיוק בזמן — עסקת חבילה של אושר אולטימטיבי — אהבה ומשפחה אחרי שהיו ימים שחשבתי שאשאר רווקה נצחית. ואם חשבתי שהשנה האחרונה הייתה מלאה ברגעי שיא, הנה 2019 רק התחילה, וכבר ברור שלי שאני גם אתחתן וגם אהפוך לאימא.
עם כל השמחה שבדבר, ויש שמחה גדולה מאוד, התגובה הראשונה שלי למצבי החדש הייתה שלא הייתי רווקה 34 שנים כדי לעמוד מתחת לחופה בהריון. מיד דמיינתי את האורחים שאמורים לבוא לשמח אותי ביום החתונה שלי עומדים ומרכלים, תוהים בינם לבין עצמם והסובבים אותם אם שי הציע לי נישואים כי כבר נכנסתי להיריון, ואז אמרתי לעצמי שלא ממש אכפת לי, כי אני בעצמי יודעת את רצף ההתרחשויות, והוא: קודם הציע ורק כחודשיים אחר כך גילינו שאנחנו בהיריון.
ועדיין, אני שרגילה לשים זין על מה שאנשים חושבים, לא מוכנה לתת מקום לפרשנויות שאנשים עלולים לעשות לחיים שלי, מוצאת את עצמי סוג של מצטדקת ומסבירה כרונולוגית את ההתרחשות למי שגם לא דורש את המידע, כדי לוודא מראש מניעה של טעויות מחשבתיות אצל אנשים, תוך שאני מנסה להבין למה בכלל כל כך אכפת לי.
אני צריכה להודות על כך שנקלטתי להיריון בכזו פשטות, בעוד יש נשים שעוברות אינספור טיפולים ודוחפות הורמונים בכמויות וגם לא תמיד מצליחות.
אני צריכה להפסיק להיות אגואיסטית ולחשוב רק על עצמי, להבין שיש סדרי עדיפויות אחרים עכשיו. באותה נשימה אגואיסטית — אני חייבת איכשהו להפסיק לעשן (הפחתתי, אבל עוד לא הפסקתי), לא משנה כמה זה קשה. אני צריכה לעכל את זה שאני מתחתנת עוד פחות מחודש ושממש אוטוטו נהפוך למשפחה.
שני תושבי אשדוד מואשמים בביצוע השוד בסניף בנק אגוד בסיטי ביום חמישי 3 בחודש.
לפי כתב האישום שהוגש נגדם השבוע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הם הגיעו למקום בערך ב-11 כשלראשם כובע קפוצ’ון, ואחד מהם אוחז במספריים כשאצבעותיו עטופות בנייר דבק, אולי כדי לא להשאיר טביעות אצבעות.
האחרון ניגש לאשנב ופנה לעובדת כשבידיו המספריים: “תביא לי את הכסף, זה שוד”. האישה ביקשה שיוריד את הכובע, והוא חזר ואמר: “את לא מבינה, זה שוד, תביאי לי את הכסף”. כשהעובדת שוב ביקשה שיוריד את הכובע, אמר לה, לפי כתב האישום, “תביאי לי את הכסף או שאני יורה בך”. בתגובה היא הוציאה את כל הכסף שהיה לה במגירה והניחה אותו על הדלפק. שני השודדים לקחו את הכסף, קרוב ל-12 אלף שקל, ויצאו מהבנק.
כוחות משטרה מתחנת משטרת אשדוד הוזנקו למקום והחלו בחקירת האירוע תוך איסוף ממצאים וסרטוני מצלמות האבטחה שתיעדו את החשודים בעת המעשה.
היום, 17 בינואר, לפני שנה, נרצח איתי מור, נשוי ואב לארבעה, עובד נמל וחובב גלישה מושבע, ליד דירתו באשדוד בידי שכנו שטען ששמה קולות שקראו לו לפגוע בו.
הרצח אירע ביום רביעי 17/1/18 בערב. מור יצא לזרוק את האשפה, חזר לבניין וניסה לסדר את התאורה בחדר המדרגות. הרוצח, אמיר בסטיקר, יצא מדירתו, ניגש אליו מאחור ודקר אותו באמצעות סכין גדולה. לפני כשלושה חודשים זוכה הרוצח לאחר שנמצא שלא היה שפוי ונשלח לאשפוז.
אמו של מור, רחל, כתבה הבוקר: "היום 17.1 היום השחור והנורא של חיי. היום בו נרצח בדם קר וכך סתם איתי מור הבן שלי ושל מאיר לפני שנה. איתי אהב את החיים, את המשפחה ואת החברים מאוד מאוד. תמיד היו לו חשובים לחייו ובחייו. עצובים, כואבים ובעיקר מתגעגעים".
מור נקרא בפי חבריו "סבביתה" כי הוא היה סבבה. בחוף שמכונה מאז הרצח בשם זה, החוף הקרוב לשפך נחל לכיש, יתקיים ביום שישי הבא, 25.1, טקס לזכרו וברוחו.
אלמנתו עמית: "יהיה שם סשן של כל מה שאיתי אהב. מוזיקה טובה, גלשנים, סקייטבורדים, חברים, אנשים, משפחה ילדים, בירה בשישי בצהריים".
במהלך השנה הנוראית, היא מספרת, המשפחה והחברים תמכו בה, והם עברו לדירה אחרת, עם כל הקושי וההתמודדות זה עזר לה להבין שחשוב לה לשמור את מה שהיה הכי חשוב לאיתי.
מ.ס אשדוד נמצאת בעונה רעה. בליגה היא במקום האחרון ואמש הודחה מגביע המדינה במשחק מול הפועל עפולה מליגת המשנה.
כעת הקבוצה סופגת מכה נוספת, כאשר קפטן הקבוצה ובנו של הספונסר ג'קי בן זקן – טום בן זקן נפצע וגמר את העונה הנוכחית. סוג הפציעה הוא קרע ברצועה הצולבת, המגן צפוי לעבור ניתוח וזמן ההתאוששות הצפוי הוא כחצי שנה.
השחקן העלה פוסט באינסטגרם האישי שלו וכתב: "כאדם מאמין אני בטוח ויודע שהכל לטובה. הבוקר התבשרתי שהפציעה שלי קשה מחשבתי ולצערי גמרתי את העונה. יוצא למסע שיקום ארוך ובטוח שאחזור בריא, נחוש וחזק יותר. תודה לכולם על האיחולים הומילים החמות מעריך אותכם".
בתוך כך, המגמה ב מ.ס אשדוד היא להחליף את הזרים הנוכחיים ולחזק את הקבוצה. יניב בריק הקשר שגדל במכבי חיפה על סף חתימה במועדון, ובנוסף שחקנים זרים ינחתו בארץ על מנת להיבחן ולנסות להרשים את הצוות המקצועי.
בגזרת העוזבים, המגמה במועדון היא לשחרר את פיליפ קנזביץ' ולאונרד אווסו,כשגם רומאן הבראן הוא מועמד מוביל להצטרף לרשימת העוזבים.
