עשרת אלפים הגיעו למרכב העיר אשדוד כדי לחגוג את יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, ויחד עם ראש העיר ד״ר יחיאל לסרי, ספרו לאחור והזניקו את הזיקוקים. כמובן יום חגיגי זה לא עבר ללא הופעות שוות ובניהם סטפן לגר, נועה קירל וכמובן עדן בן-זקן.
סטפן לגר. צילום: פבל
די.ג׳יי יורם סויסה מרקיד. צילום: פבל
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ 
הודיה אוליאל בת 28 מאשדוד השיאה משואה לפני זמן קצר בטקס המשואות בהר הרצל המציין את תחילתו של יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. אוליאל הנרגשת עמדה במשימה בהצלחה ובכבוד רב. היא אחת מתריסר מדליקי המשואות. האירוע נערך השנה בסימן "רק בגלל הרוח".
"לכבוד בעלי הצרכים המיוחדים שקמים בכל בוקר מחדש למלחמת העצמאות הפרטית שלהם", אמרה אוליאל בטקס. "לכבוד הוריי ובני משפחתי וכל ההורים המאמינים בילדיהם בלי גבול ובלי סייג והם מקור הכוח והעוצמה. כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו", הוסיפה והקהל הגיב בתשואות רמות, "לכבוד החלומות שהם חזקים יותר מכל מכשול לתפארת מדינת ישראל".
הודיה היא בוגרת לימודי רפואה בטכניון שעושה השנה את הסטאז' בקפלן בדרך להיות רופאה מן המניין.
היא נולדה פגית לקתה בדלקתה קרום המוח ולקתה בשיתוק מוחין שהותיר אותה נכה. היא נעזרת בקב.
הודיה בוגרת האולפנה באשדוד, עשתה שירות לאומי בבית ספר לחינוך מיוחד שבאסף הרופא.
למרות הקשיים מימשה את חלומה מילדות: להיות רופאה. חלומה הוא להיות נוירולוגית ילדים שתוכל לעזור גם לילדים במצב דומה לזה שבו היא הייתה כילדה.
אירועי העצמאות יתקיימו במתחם שד' משה דיין הסמוך לכיכר המפרשים, בין שד' ירושלים לשד' בן עמי.
במתחם יפעלו ארבע במות: במה מרכזית בהנחיית יורם סויסה אשר יארח את עדן בן זקן, נועה קירל סטפן הראפר.
עדן בן זקן בהופעה צילום: עופר וקנין
נועה קירל וסטפן, פסטיבל חלון לים התיכון, אשדוד
צלם: פבל
במה חסידית – במת כלייזמרים בחלקו הצפוני של חניון פארק אשדוד-ים, בהנחיית אילן חביב ולהקת אדרבא אשר יארחו את אמיר אליהו. במת ילדים – במה לכל המשפחה בחלק הדרומי של חניון פארק אשדוד-ים שתארח את הדוד חיים, המופע של שיאה, מופעי קרקס ומסיבת סלסה. במה "משלנו" – במה הנותנת ביטוי לכשרונות ולהרכבים מקומיים שתמוקם בחניון הרחב מצפון למשכן לאומנויות הבמה.
קריית שמחה וזיקוקין: כל המתחם בשד' משה דיין יהפוך לקריית שמחה חגיגית עם דוכני מזון, קרקס רחוב בניהולו של ג'רום ארוש וזיקוקים בשעה 21:45.
פארקים ואתרים עירוניים: ביום העצמאות (יום ה', 9/5), כל הפארקים בעיר יהיו פתוחים וזמינים לבילוי משפחתי, פיקניקים ופעילות הפגתית. הנחיות לגבי המותר והאסור בפארקים מתפרסמים באמצעי התקשורת ובאתר העירוני. נדגיש רק כי הבערת אש אסורה בפארקים למעט מקומות שבהם הותרו מנגלים מוגבהים
לכבוד יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל, עדי טל מתגייסת למילואים ועולה על לבוש צבאי בבי״ס להכשרת לחימה באשדוד, לכבוד הפקת צילומים מיוחדת.
עדי טל במטווח ירי אשדוד. צילום: פבל
עדי טל, בת 20 מאשדוד, משוחררת טריה מפיקוד העורף, עובדת כדוגמנית ומשלימה הכנסה במקצוע הכי כיף בעולם, כברמנית בבר ״נאפופו״ אשדוד. עובדת קשה כדי להצליח בעולם הדוגמנות.
עדי טל במטווח ירי אשדוד. צילום: פבל
עם הביקוש הגדל של דוגמניות ישראליות יוצאות צבא המוכשרות לתפעל נשק ולירות באש חיה, אירגנו הפקה מיוחדת לכבוד העצמה וגאוה נשית שמגינות על מדינת ישראל. הצילומים התקיימו בבי״ס להכשרת לחימה באשדוד, יחד עם מדריך לחימה ויירי, דדי לוי, ובעזרתה של המאפרת המוכשרת, אוריליה זמור. עדי אוהבת את יום העצמאות בגלל האוירה הקסומה והמשפחתיות שבחג.
הצלם פבל, עדי טל, אוריליה זמור, דדי לוי בבי״ס להכשרת לחימה אשדוד. צילום: פבל
עדי טל במטווח ירי אשדוד. צילום: פבל
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!⇔⇔
החל מהשעה 16:00 נסגרו לתנועה שורה של כבישים במרכז העיר סמוך למוקד החגיגות הערב באזור שבין שד' הרצל וכיכר המפרשיות.
הסדרי תנועה ערב יום העצמאות תשע"ט 2019
הבמות ממוקמות על שד' משה דיין בקטע שבין שד' ירושלים לשד' בן עמי. המופעים יחלו בשעה 20:15 ומופע הזיקוקים יתקיים בשעה 22:00.
על הבמה המרכזית יופיעו עדן בן זקן, נועה קירל וסטפן. בנוסף יהיו במות לילדים, במת אמנים אשדודים (במת "משלנו"), במת סלסה ובמת כלייזמרים.
שימו לב להנחיות, בין השאר בדבר איסור הכנסת תרסיסי קצף למיניהם:
הנחיות הגעה למופעי העצמאות
עיריית אשדוד תחתום על ברית ערים תאומות עם העיר יאשי ברומניה, שתהיה העיר התאומה ה-12 שלה. יאשי היא אחת הערים הגדולות ברומניה (קרוב ל-300 אלף תושבים) ונמצאת בצפון מזרח המדינה סמוך לגבול עם מולדובה, לשעבר חבל הארץ שמוכר בשם בסרביה.
באופוזיציה שבמועצת העיר מטילים ספק בתועלת שיעניק הסכם זה לעיר, וזאת לנוכח היסטוריית הבריתות שעליהן חתמה אשדוד ושחלקן נשארו בסופו של דבר הסכם על הנייר בלבד. מה שוודאי הוא, אומרים באופוזיציה, שיאשי תהווה עוד יעד שאליו ייסעו מקורבים שמהווים קומץ אנשים מצומצם שזוכה ליהנות מטיולי המשלחות מהעירייה, בשעה שלרובה המוחלט של האוכלוסייה אין כל נגיעה לכך.
בריתות ערים תאומות זוכות לפופולריות רבה בקרב הרשויות המקומיות בישראל, וקשרי הגומלין של הרשויות המקומיות עם עריהן התאומות מתקיימים בעידוד משרד החוץ ומרכז השלטון המקומי ובאישור משרד הפנים, וזאת באמצעות אישור תקציבי הרשות המקומיות.
בהסבר המצורף לטיוטת ההסכם ל”שיתוף פעולה וערים תאומות” בין עיריות אשדוד ויאשי, שהונח השבוע על שולחן מועצת העיר לאישורה, נכתב: “למשרד החוץ אין כל התנגדות לחתימה על ההסכם. להפך, הוא רואה בכך יוזמה מבורכת”.
על פי ההסכם, שיתוף הפעולה בין שתי הערים יהיה בתחומי “מינהל ציבורי מקומי חינוך, תרבות, חינוך, ספורט, בריאות תיירות, הגנת הסביבה וצמצום סיכוני אסון, חקלאות, מסחר, תשתיות כבישים, סיוע סוציאלי ושירותים ציבוריים שכוללים: מים, ביוב, תברואה, תחבורה ציבורית ותאורה ציבורית”.
לאשדוד הסכמי ערים תאומות עם 12 ערים ברחבי העולם. ראש העיר לשעבר צבי צילקר, שכיהן בתפקידו 33 שנים, הוא מי שחתם ב-1968 על ההסכם הראשון עם העיר התאומה ברלין שפנדאו בגרמניה. ב-1984 חתם ראש העיר לשעבר אריה אזולאי על הסכם עם בורדו בצרפת. כשצילקר נבחר שוב לראש העיר, הוא חתם ב-2005 על הסכם עם טמפה שבפלורידה בארה”ב וב-2006 עם אטיראו בקזחסטן.
תקופת שלטונו של ראש העיר הנוכחי ד”ר יחיאל לסרי מתאפיינת בשפע הסכמים שנחתמו עם ערים תאומות. ב-2009 חתם לסרי על הסכם עם ווהאן שבסין. ב-2011, שהיתה פורה במיוחד, הוא חתם על הסכמים עם ז’פורוז’יה באוקראינה, בתומי בגיאורגיה, ארכנגלסק ברוסיה ובהר דר באתיופיה. ב-2012 הוא חתם על הסכם עם שתי ערים נוספות: ברסט בבלארוס ובאיה בלנקה בארגנטינה.
לסרי. צילום: פבל
הסכמי ערים תאומות מיועדים ליצירת שיתוף פעולה על בסיס הדדיות, שכולל בין היתר חילופי תרבות ופיתוח בתחומי הכלכלה השונים. נוסף לכך, קשרי הערים התאומות משרתים גם אינטרסים ממלכתיים בכך שהם אמורים לשמש “מסביר מטעם” למדיניות החוץ של ישראל. אלא שבריתות כאלה, שמתחילות תמיד בקול תרועה רמה, מסתיימות לעיתים מסיבות שונות בקול ענות חלושה ונותרות הסכם על הנייר, ובכך אף גורמות נזק לתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית.
“אנחנו בסדר”. משפט שאמרתי כל כך הרבה פעמים ביום ראשון בערב אחרי שרקטה נפלה בחצר הבניין שלידינו. אנחנו בסדר גמור, ישנו רסיס במרפסת, אבל אנחנו בסך הכול בסדר. מחבקים אחד את השני, מוודאים שהילדים מדברים ומתקשרים, מחבקים אותם כדי להרגיש דופק.
ניסיתי להסביר את החוויה בכל עשרות הטלפונים וההודעות שקיבלנו ולא מצאתי הסבר אחר חוץ מ: היינו בממ”ד, שמענו בום חזק, ואז הבנו שמשהו נפל ממש קרוב אלינו. אין דרך אחרת לתאר את זה.
אין דרך להסביר את הקפיצה הקטנה הזו בלב והבכי ההיסטרי המבוהל של בת ה-12, שבדרך כלל היא בוגרת כל כך. אין דרך אחרת לתאר את ההתכווצות ואת הגוף הקשיח של המתבגרת בת ה-14 כשה”בום” מרעיד את הממ”ד. אי אפשר להסביר כמה כוח ונואשות יש בקריאת פרק התהילים כשרצף האזעקות נמשך ונמשך, ונראה שלא ייגמר.
“אני פחות מאוכזב, יותר כואב. כאב לב. כי היינו שם, לא הגיע לנו להפסיד, היינו הרבה יותר טובים מאשר בתקופה האחרונה, שיחקנו כדורגל טוב, הגענו למצבים. השוער שלהם רוזנקוביץ’ הציל כדורים שניר דוידוביץ’ ודודו אוואט ביחד לא עוצרים, משהו לא נורמלי”.
כך אמר הקפטן של הפועל אדומים אשדוד יאיר אזולאי לאחר ההפסד הצורב לשעריים, שבישר את סיום העונה של הקבוצה ואת העובדה שלא תעלה לליגה הלאומית.
“אבל”, הוסיף אזולאי, “אם יש דרך לסיים, זה ככה. לפחות אני מעודד כי סיימנו את העונה במשחק טוב עם יכולת טובה שלנו והודחנו בפנדלים שזה עניין של מזל. תחושת פספוס, בעיקר כי הרצליה עברה את הכח ר”ג, וזה אומר שהיינו אמורים לארח בשלב הבא. יכולנו להגיע לפחות לשלב השלישי בפלייאוף ואפילו לאחרון. אחרי האדום שהם ספגו בהארכה, הרגשנו שאנחנו עומדים להבקיע, אך אז לישי ביטון קיבל גם הוא כרטיס אדום משום מקום והמצב התאזן, חבל”.
הזמרת ספיר מסיקה, שמתארגנת לחתונה עם האחד שלה, גיל שטיינברג ב-5.6.19, חגגה את מסיבת הרווקות ב"אחוזה" בתלמי אליהו עם חברות קרובות. רק מה, באמצע המסיבה נשמעו אזעקות צבע אדום, ושאר החגיגה התחלקה בין הבריכה לממ״ד. על התמונות אחראית גל קורשיה.
ספיר מסיקה והחברות. צילום גלי קורשיה
הגולש האשדודי טל אסייג התחרה בגלישת גלים בבריכה מיוחדת בחדרה, שבה עושים גלים מלאכותיים. האלוף הגיע למקום הרביעי והראה לכולם שיש רמה באשדוד.
טל אסייג צילום חנן כהן
כמו כל עם ישראל גם מני יאסו רצה לטעום מעט מחצי האי סיני שבגבול מצרים וירד עם החברים כדי לגלות מקרוב שכל מה שסיפרו לו נכון. הוא חזר עם המון חיוכים וחוויות וללא ספק ממליץ לכם לנסות בעצמכם.
מני יאסו
אחרי המון זמן שעבדה בכדי לחסוך לחופשת השחרור שלה, יצאה תאיר אלמקייס למקום הכי טוב בכדי לנוח — תאילנד. אחרי שנחתה הספיקה לעשות סיבוב באזור ולשחק עם קופים
תאיר אלמקייס
בקרוב ייפתח פסטיבל מדיטרנה, והאמן יניב נחמני שמשתתף, מתכנן בקפידה את לו"ז ההופעות.
יניב נחמני צילום דניאל דיין
40 שיגורים, שלוש נפילות ו-21 אזעקות החזירו את אשדוד וסביבתה לקו האש, לראשונה מאז תום מבצע צוק איתן בקיץ 2014.
בשבת, 10:19 בבוקר, נשמעה האזעקה הראשונה, ואשדוד וסביבתה (כולל גן יבנה והמושבים) יחד עם דרום הארץ וחלק מהשפלה נכנסו שוב למעגל ירי הרקטות. השיא היה למחרת, ראשון בערב. בשעה 19:11 החל רצף של אזעקות אחת אחרי השנייה. 28 רקטות נספרו באותו מטח בלתי פוסק.
טילי כיפת ברזל הצליחו ליירט את מרבית הרקטות שהיו בדרכן לאזורים מיושבים, אולם שלוש מהן חדרו את הכיפה: אחת נפלה בחצר בניין בשכונה ותיקה והביאה למותו של תושב העיר פנחס מנחם פּשֶוֶוזֵמַן, בן 21, שהיה בדרכו מבית הכנסת הביתה. בהישמע האזעקה הספיק להיכנס לבניין הראשון שראה, ושם בכניסה ליד חדר המדרגות נפגע ונפל.
“אדם מאוד אכפתי לזולת, נעים הליכות ואהוב על הבריות”. פנחס מנחם פשווזמן ז”ל
מירה בן ארי, שנהרגה בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות, הפכה למיתוס של אישה לוחמת וגיבורה. היא הייתה רק בת 22 והשאירה אחריה בעל ובן פעוט.
במסגרת מיזם ההנצחה הייחודי של בית אבי חי בירושלים “פנים.יום.זיכרון.” היוצרת דניאלה שרר הכינה סרטון אנימציה בהשראת סיפורה המיוחד וקראה לו “קשרים”.
הסרט, מסבירה היוצרת, מתאר את הדיסוננס שבחייה של מירה – היותה לוחמת מזה ואימא לילד קטן מזה – בשגרת המלחמה עד הפרידה מבנה.
מנהלת המיזם יטבת פייראיזן-וייל: “כולנו מדחיקים את הזמניות, מתעדים את חיינו בלי הרף, אבל מה באמת אנחנו זוכרים? הפרויקט מבטא את האמונה שכל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים”.
במצב הדברים הנוכחי בבית העלמין באשדוד נשארו עוד כמה מאות מקומות קבורה, וזה עלול להספיק לשנה-שנתיים הקרובות, אבל כנראה שלא יותר.
לנוכח מצוקת שטחי הקבורה החליטו במועצה הדתית (שאחראית על חברה קדישא) יחד עם עיריית אשדוד על הגדלת בית הקברות לכיוון דרום על חשבון פארק אלתא וחורשת עצי השיטה המלבינה.
הפארק הזה כבר כורסם לטובת הכשרת שטחי קבורה, וכעת התהליך הזה עשוי להאיץ, כשבית העלמין יתפשט גם מעבר לדרך הגישה משד’ משה סנה (“כביש אס”) לתוך הפארק.
בימים כאלה לכתוב טור אישי שבועי ביום ראשון זה דבר הזוי. ביום שישי רציתי לכתוב על יום הזיכרון ויום העצמאות, בשבת חלה תפנית, פתאום סירנה, לרגע לא קלטתי איזה יום זה. ועד שהבנתי שזה לא יום השואה ולא יום הזיכרון, כבר היו בומים.
הודעת הוואטסאפ הראשונה באה מהחברה שלי מקיבוץ ניר יצחק שעל גבול עזה. כמו שותפות גורל. התשובה שלי לגבי הסירנה הצחיקה אותה. אולי צריך באמת לחשוב על משהו אחר שיציין את ימי הזיכרון, בעיקר בימים מטורפים שכאלה. כי קולות של סירנה היום הם קולות מלחמה.
גם אנשי מ.ס אשדוד משפשפים את העיניים כלא מאמינים. גם הם בעצמם לא האמינו שהם יגיעו בראשון הקרוב למחזור הסיום של העונה כשיש להם סיכוי ממשי להישאר בליגת העל. ארבעה ניצחונות בחמשת המשחקים האחרונים הפכו כמעט את הקערה על פיה, ואף שכבר חרצנו את גורל הקבוצה הדרומית והורדנו אותה לליגה השנייה, היא תגיע במחזור הקרוב למשחק הנעילה של הפלייאוף התחתון עם אפשרות להישאר בליגה ולעשות את הבלתי ייאמן.
אחרי שבני סכנין כבר נשרה לליגה הלאומית במחזור האחרון לאחר 12 שנה, נותרה שאלה אחת פתוחה: מי הקבוצה שתצטרף אליה? במרוץ נמצאות מ.ס אשדוד, מכבי פתח תקווה ועירוני קריית שמונה, כשאחת מהן תצטרך להיפרד מהליגה הבכירה. המלאבסים ממוקמים במקום ה-11 עם 36 נק’, הצפוניים מתחתם במקום ה-12 עם 35 נק’, ואילו מ.ס אשדוד מתחת לקו האדום עם 34 נק’.
על פי המצב, לאשדודים הסיכוי הנמוך ביותר לשרוד, אך במועדון מקווים למעידות של יריבותיהן ולניצחון ביתי על הפועל חיפה. מה שבטוח, המחזור האחרון יהיה בחזקת שיברון לב או חגיגה אחת גדולה.
לכבוד חגיגות 71 לעצמאות מדינת ישראל, ובעקבות ביקוש שהולך וגדל לדוגמניות ישראליות יוצאות צבא בכדי לדגמן נשק, ארגנו הפקת צילום עם עדי טל, דוגמנית אשדודית מהממת, בבית ספר להכשרת לחימה באשדוד, שמצויד במטווח לכלי נשק מסוגים שונים. עדי בת 20, מאשדוד, משוחררת טרייה מפיקוד העורף, הגיעה למטווח להדגים את העוצמה הנשית והגאווה כלוחמת ישראלית.
לא כולנו מכירים את עצמנו. לרבים מאיתנו אין מושג מיהי הנפש שלנו, למה היא זקוקה ומה מזין אותה.
מקומה של הנפש הולך ונחלש בעולם שלנו. אנשים מצטלמים במיטבם לסלפי ולא מעניין אותם מה באמת מתרחש בפנים, העיקר להיראות מצוין. ההזמנה להיכנס פנימה נענית שוב ושוב בשלילה. מאמץ נפשי הוא מילה גסה. אם כבר להתאמץ, אז בחדר כושר. את השרירים רואים, גם את הריבועים, הנפש מסתתרת אי שם. מי אמר שהיא בכלל קיימת? בשביל מה את חופרת? זה בזבוז זמן!
נוחות מקסימלית היא שם המשחק, העידן שלנו מקדש את האינטרס האישי. מי יסייע לנו לממש את שאיפותינו הכמוסות הטמונות בעומק נפשנו? איך נוכל לגדל את ילדינו בלי להכיר את נפשם? איך נכיר את נפשם אם לא נכיר את עצמנו?
תמיד רציתי לכתוב, גדלתי בבית ספוג אמנות, ובכל זאת התקשיתי לממש את שאיפתי העמוקה, במשך שנים ארוכות.
המשפט ששמעתי בילדותי, גם אם לא נאמר בפירוש, היה: ”את לא מספיק טובה כמו שאת. את צריכה לקבל אישור מאחרים שיגידו שאת טובה!”
יש משפחות שהשכול פקד יותר מפעם אחת. בשורת האיוב התדפקה על דלתן שוב. רבים מאזרחי המדינה מכירים את הסיפור של אם הבנים רבקה גובר ואת מרים פרץ, שגם היא שכלה את שני בניה.
אולם כמה מכירים את סיפורה של משפחת אסולין מאשדוד, ששכלה גם היא שני בנים במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה?
כאשר הציעו לפני כשלוש שנים בבית הספר יד בנימין, שלומד בו האחיין דוראל אסולין, בן ה-17 וחצי, תלמיד כיתה י”ב, המתגורר במושב אמונים, להוציא לאור ספר בכל נושא במסגרת תחרות בית—ספרית, בבית הספר יד חזון בבאר טוביה, דוראל מיד חשב על הנצחת דודיו החיילים. ובכל זאת, הספר, שנותר יותר כאלבום משפחתי ובית—ספרי, לא הקיף לדבריו את כל הסיפור הארוך של דודיו שרצה לספר.
אחים: אשר ואלי אסולין ז"ל
“לא יצא לי להפיץ, למכור את הספר או לדבר עליו בפורום רחב”, מספר דוראל, “הזמן רץ והלימודים העסיקו אותי, אז יכול להיות שבהמשך ארחיב בנושא בספר חדש”.
לדוראל אח בכור במכינה בעלי, שימשיך ככל הנראה לעתודה צבאית, ושתי אחיות קטנות, האחת תלמידת יד חזון והשנייה בגן. הוריו הם סגן אלוף במיל’ מיכאל אסולין, שסיים את שירות הקבע כמפקד מחנה צריפין וכיום הוא מנהל את אגף הפיקוח והתברואה בעיריית אשדוד, ופנינה אסולין, מורה ללשון ולערבית בתיכון באר טוביה. גם דוראל חושב להמשיך ללימודי מכינה ולעתודה צבאית בהנדסה, וכיום הוא כבר שוקד על לימודי הפסיכומטרי.
הפועל אדומים אשדוד יצאה לאצטדיון הברפלד בראשון לציון למשחק מול מכבי שעריים במסגרת הסיבוב הראשון של פלייאוף העלייה של ליגה א’.
כ-700 אוהדים אדומים ליוו את הקבוצה והציגו תצוגת עידוד אדירה ביציעים עם דגל פריסה ענק ומרהיב ביופיו בצבעי הקבוצה ועידוד בלתי פוסק לאורך כל המשחק.
המשחק החל בשליטה של שעריים, שניסתה לתקוף בעיקר מהאגף הימני, האגף השמאלי של האדומים, בהגנה שהיה חלש מאוד ונוצרו בו חורים רבים.
בדקה ה-26 ווארקט גדיף קיבל כדור באגף הימני, חתך שמאלה והגביה כדור מדויק היישר לראשו של רחמים צ’קול, שהעלה את הפועל אדומים אשדוד ליתרון 1:0, והר הגעש האדום ביציע התפוצץ.
אך לקהל האדום לא היה זמן רב לשמוח, שש דקות בלבד לאחר מכן שלומי ארבייטמן בטעות אומללה נגח אחורה, הכדור הגיע לשחקן שעריים, והוא מסר לחלוץ האשדודי רן בן שמעון (בנו של שחקן העבר מירו בן שמעון) שנשאר לבד מול השוער והשווה את התוצאה ל—1:1.