השבוע קלנג הביא כבוד רב לאשדוד ולמדינת ישראל עם הישג מדהים בתחרות גלישה בינלאומית לאנשים בעלי מוגבלויות שנערכה באינדונזיה.
“אני חבר בפייסבוק בקבוצות של תחרויות גלישה לאנשים עם מוגבלות, והתחרות הזאת פורסמה שם לפני כמה חודשים”, הוא מספר ומוסיף, “יש לי דרכון הונגרי, וזה מה שאפשר לי להשתתף בתחרות. אין לישראל יחסים דיפלומטיים עם אינדונזיה, ובמהלך הרישום לתחרות אף ביקשו ממני לא להניף את דגל ישראל ולא להתבלט יותר מדי. כיבדתי מאוד את מה שהם ביקשו והורדתי את כל הסממנים הישראליים, אפילו הורדתי את המדבקות של דגל ישראל שהיו לי על הגלשן עוד מתחרויות קודמות. בדרך כלל אני מסתובב עם דגלים של אשדוד ושל ישראל בכל התחרויות, אבל הפעם נאלצתי לוותר”.
בתחרות השתתפו 25 מתמודדים בעלי מוגבלויות מיותר מעשר מדינות, כאשר החלוקה לקטגוריות נעשתה על ידי רמת המוגבלות. בסך הכול היו חמש קטגוריות.
בקטגוריה הראשונה, שנחשבת לגולשים בעלי מוגבלות קלה יותר יחסית, נכלל קלנג. קטגוריה זו כולל בדרך כלל קבוצה של אנשים שיש להם פרוטזה, קטיעה מתחת לברך, נמוכי קומה, בעיקר בעיות ברגליים.
השבוע התלבטתי על מה לכתוב, כי עברו עליי כמה חוויות מטלטלות רגשית. ההתחלה ביום חמישי בהודעת ווטסאפ על מותו של האמן ברוך וינד ז”ל. הכרתי אותו כפסל וצייר, פעיל בארגון האמנים באשדוד מהתקופה שאילן היה הממונה על התרבות בעיר.
לפני שלוש שנים ביקשתי לראיין אותו על האנדרטה לזכר האוניות “סטרומה” ו”מפקורה”, אחת האנדרטאות היפות והמיוחדות שראיתי בחיי. הריאיון היה לקורס בנושא זיכרון קולקטיבי. ומה שעניין אותי היה ההחלטה והתהליך שבהקמת האנדרטה.
מהרגע שפגשתי אותו נושא העבודה הפך למשני. הוא סיפר לי את סיפור חייו כילד בתקופת השואה, התלאות וההרפתקאות שעבר ואת הקשר בין כישרונו כאמן להישרדותו. נסחפתי רגשית לסיפור. הייתה לי תחושת קרבה מיוחדת, הוא כל כך הזכיר לי את אבא שלי כבר במראה החיצוני, הגיל, צורת הדיבור, מבנה הגוף, הגובה, צבע העיניים והשיער.
והסיפור על אובדן המשפחה וההישרדות, התפיסה שניצחון אישי על הרוע. הקמת שושלת חדשה במדינת ישראל הייתה משותפת לשניהם. עוד שריד לדור מיוחד שנעלם מחיינו. והאנדרטה העומדת על ראש גבעה כאילו שוקעת לתוך הים מראה את הדואליות הזו שבין מוות לתקומה. כל פעם שתעברו עם המכונית בכיכר שבין רוגוזין למשה דיין, כשתראו את האנדרטה תזכרו כמוני את ברוך וינד.
במוצאי שבת זכיתי בערב של צחוק מטלטל, המהול בהרבה נוסטלגיה. הלכתי לראות את ג’ון קליז האגדי בהיכל התרבות בתל אביב. אנחנו רגילים לעבור מעצב לשמחה במחוזותינו. לא קראתי ביקורות של אחרים על המופע, רק דיונים בתוך המשפחה. לסיכום אני מוכרחה לומר שלמי שהייתה קצת אכזבה, זה בעיקר מהחומרים החדשים הקשורים לבדיחות אתניות.
מובן שהזִקנה קצת הצרידה את קולו, והוא היה איטי על הבמה. לי זה לא הפריע, ישבתי שעתיים באולם וצחקתי, צחוק בריא ומטלטל. מדי פעם הראו קטעים על מסך גדול מהסדרה “המלון של פולטי” ומהסרטים ותכניות הטלויזיה של חבורת “מונטי פייטון”. מה שהצחיק אותי לפני 30 שנה מצחיק עד היום כי למרות השינויים שעבר העולם, יצר האדם והפוליטיקה לא השתנו, רק לבשו בגד אחר. צחקתי וצחקתי כאילו אין מחר.
אילנה אילדיז, אישה נאה בשנות ה—50 המאוחרות לחייה מאשקלון, יושבת על כיסא הגלגלים שלה בגאון. צריך לשמוע את הסיפור שלה כדי להבין.
פגשתי אותה לאחרונה במטרה לכתוב ספר על חייה. הרעיון של כתיבת הספר נדחה בינתיים, אבל זכיתי לפגוש אישה חזקה, אסרטיבית, לא פחות מדמות מופת, לדעתי. העוצמה שלה הכתה בי, ולא יכולתי להירגע כמה ימים לאחר המפגש איתה.
בגיל 6 אובחנה אילנה כחולה במחלת ניוון שרירים על רקע גנטי. שני הוריה הם בני דודים משני הצדדים. המחלה התבטאה בהתחלה כחולשה לעלות במדרגות אל הקומה השלישית, שבה התגוררה עם הוריה ושתי אחיותיה הצעירות ממנה.
אביה היה נותן לה יד ומושך אותה במדרגות. אילנה מתארת ילדות רגילה לכל דבר למרות הצליעה. היא השתתפה במשחקים עם בנות גילה, הייתה נופלת הרבה, אבל ניסתה להסתיר את המחלה. רופא הילדים שלקח ביופסיה מהשריר ניבא לה תוחלת חיים עד גיל 18, ובמשפחה כאבו את הבשורה המרה. כשהייתה בת 7 עברה המשפחה לבית צמוד קרקע כדי להקל על אילנה. היא מציינת שהמשפחה התגייסה לטובתה לכל אורך הדרך. אילנה, שניסתה בכל כוחה להשתלב למרות המחלה, נתקלה במערכת החינוך הלא מודעת של אז בהתנגדות גדולה.
אחרי שאימה דיברה עם אחות בית הספר וסיפרה לה על מחלת הבת, המחנכת הושיבה אותה בקצה הכיתה ולא התייחסה אליה, אפילו לא בדקה את שיעורי הבית שלה. לימים הגיעה אותה מחנכת לתאגיד של אילנה, ישובה על כיסא גלגלים. אילנה הזכירה לה מיהי ואמרה לה דברים קשים, אך הבינה שהמחנכת לשעבר במצב של דמנציה ולא יכולה לקלוט. “אבל אני אמרתי”, אומרת אילנה בגאווה לא מסותרת.
בבית הספר היה חדר אוכל, והילדים השתתפו בתורנויות מטבח, שאילנה לא לקחה בהן חלק. “קינאתי בילדים שהכינו כדורי שוקולד, לא יצאתי מעולם לטיול שנתי, לא השתתפתי בשיעורי ספורט. אימי הגנה עליי, אך בלי להתכוון לא אפשרה לי להתפתח, והדימוי העצמי שלי היה נמוך. עטפו אותי בחום ובאהבה, אבל לא העצימו אותי”.
למרות הכול ניסתה אילנה לשדר שהכול בסדר, רקדה, השתתפה במסיבות. הילדים לא היו מודעים למחלתה, קראו לה “מענטזת” ו”שוויצרית” בגלל הצליעה. במשפחתה יוצאת עירק דיברו בערבית על המחלה של אילנה, והיא הבינה שמדברים עליה, אך לא חשה שמרחמים עליה. במשפחה זה היה נושא מדובר.
גיל הנעורים זכור לאילנה כגיל מורכב, שהיה בו קושי להסתיר את המחלה. אם הייתה נופלת, חברים היו עוזרים לה. אחותה הצעירה לא עזבה אותה לרגע, עד כדי כך שאילנה הייתה גוררת את עצמה למקלחת ונועלת את עצמה שם, כדי להתבודד ולחוות קצת פרטיות.
הרצון להסתיר את המחלה נבע מכך שלא רצתה להכאיב למשפחה. “הייתי הולכת בקצה המדרכה”, מספרת אילנה, “עמדתי שעות בחתונות, באירועים, במסיבות. אפילו בבית ישבתי על המשענת של הספה, הייתי נשענת על המזנון, מצאתי כל מיני שיטות, רק כדי שלא יראו איך אני קמה מהישיבה: פיסוק של הרגליים תוך כדי הישענות על השולחן ואז סגירת הרגליים. התביישתי לצאת עם חבר שרצה לאסוף אותי ברכב. אופנוע היה בכלל מחוץ לתחום.
רק שלא יגלו שקשה לי. היו לי פחדים, חרדות מזה שלא יהיה לי חבר”.
לקראת גיל 18 אביה היה לוקח אותה לשיעורי נהיגה בתל אביב ברכב הראשון בארץ המותאם לנכים, עם מנגנון יד והגה מרוכך. היא עברה טסט רביעי וקנתה רכב, דבר ששיפר לה את הדימוי העצמי הנמוך.
“התחתנתי עם הבחור הראשון שהכרתי, הייתי בת 19 וחצי, לא האמנתי אז שאמצא מישהו אחר שאוכל להביא איתו ילד לעולם. בעלי לשעבר אהב את העובדה שאני תלויה בו. לקח את הקצבה שלי מביטוח לאומי והשאיר לי דמי כיס, הוא היה מקלח אותי ועוזר לי. הנישואים היו כושלים, אבל הוא אהב אותי בדרכו, דרך שהתאימה לי בהתחלה, אבל היה לי קשה איתה מאוחר יותר”.
שיווק יחידות הדיור הראשונות שייבנו באשדוד במסגרת הסכם הגג שנחתם ב-13.8.17 יחל במהלך 2020, ואכלוסם יהיה במהלך 2023.
כך עולה מתשובתו של ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי לשאילתה של ראש האופוזיציה ד”ר אלי לחמני בנושא הבנייה בעיר במסגרת הסכם הגג שמטרתו לספק פתרונות דיור במחירים בני השגה לצעירי העיר. לדברי לסרי, אף על פי שהעירייה עמדה בלו”ז שהתחייבה לגביו בהסכם ואף על פי שפורסם מכרז על ידי משרד השיכון, השיווק של מנת הדיור הראשונה ברובע פארק לכיש, שהיה אמור להתחיל ביוני האחרון, עוכב בעקבות עתירה נגד התכנית שהגישו לבית המשפט חנ”י (חברת נמלי ישראל), חנ”א (חברת נמל אשדוד) והתאחדות התעשיינים.
בהחלטת בית המשפט הוחזרה התכנית לדיון חוזר בוותמ”ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור), שאישרה אותה להפקדה עם התיקונים שנדרשו, אולם אז ערערה על כך התאחדות התעשיינים, וגם ועד עובדי נמל אשדוד הגיש בקשת הצטרפות לעתירה.
יהונתן יהב, המוכר גם בשם יוני אלרואי נחמני, בן 42 מאשדוד, אדם בעל עבר פלילי, מואשם שאיים על עורך דין אזרחי ועל בת הזוג שלו. לטענת האישה, היא סבורה שמי שעומד מאחורי הפרשה הוא בן זוגה לשעבר, עורך דין פלילי שעמו ניהלה קשר במשך שנתיים ושלא השלים עם פרידתה ממנו. לכן, לדבריה, החבר לשעבר שלח אליה ואל בן זוגה הנוכחי את המאיים. החשד הזה נבדק, אך לפי שעה אומרים במשטרה לא נמצא לו בסיס.
לפי כתב האישום שהוגש נגד יהב ב-27 באוגוסט, הוא יצר קשר עם האישה ב-31 ביולי, כשהיא הייתה עם החבר הנוכחי, עורך הדין האזרחי, בנמל התעופה בן גוריון, זמן קצר לפני שעלו לטיסה לחופשה במזרח הרחוק.
“את תשלמי על זה ביוקר”, כך אמר לה לפי כתב האישום והוסיף, “את תעלי לרכב שלך ואת תתפוצצי, תסתכלי טוב בשמשות, תסתכלי”.
אולם בכך, כך עולה מכתב האישום, מסכת האיומים רק החלה. כשהיו בני הזוג בחו”ל, הנאשם התקשר אל בן הזוג בשיחת וואטסאפ ואמר לו: “אני מקווה שאתה עושה חיים… מחכה לך”. בהמשך שלח לו הודעות קוליות שבהן נשמע אומר לו: "כשתגיע לארץ אנחנו נדבר איתך יא סמרטוט, יא נוכל, יא גנב… את הילדים שלך אנחנו ניקח”.
בית המשפט פסק שמנחם ושרון גלילי יפצו את סגן ראש העירייה לשעבר, בוריס גיטרמן בסכום של 200 אלף שקל ושהוא יפצה אותם ב-90 אלף. זאת, במסגרת תביעות לשון הרע הדדיות שהגישו הצדדים.
מנחם גלילי. צילום: אורי קריספין
מנחם גלילי, העורך והבעלים של "השבוע באשדוד" ובנו, עו"ד שרון גלילי (שבעבר שימש עורך דינו של גיטרמן) הגישו ב-2013 תביעת לשון הרע נגד גיטרמן בגובה של 300 אלף שקל. שנה וחצי אחר כך גיטרמן הגיש תביעה נגדם על אותו הסכום.
מתוך פסק הדין
בפסק הדין שעסק בשתי התביעות ושניתן ביום שלישי, השופט משה הולצמן מבית משפט השלום בקריית גת קבע כך: תביעת גלילי מתקבלת בחלקה וגיטרמן ישלם לגלילי 90 אלף שקל, בנוסף 2,500 שקל הוצאות משפט ושכר טרחה של 11,700 שקל. גם תביעת גיטרמן התקבלה בחלקה: מנחם גלילי ישלם לו 100 אלף שקל, 2,500 שקל הוצאות ו-11,700 שקל שכר טרחה. באופן דומה, קבע השופט שגם התביעה של גיטרמן נגד עו"ד גלילי מתקבלת בחלקה ולכן עו"ד גלילי ישלם לו 100 אלף שקל ועוד 2,500 שקל הוצאות ו-11,700 שקל שכר טרחה. הסכומים ניתנים לקיזוז.
בשורה התחתונה: גיטרמן ישלם לגלילי 104,200 שקל אך גלילי ישלמו לגיטרמן סכום כפול: 228,400 או בצורה פשוטה יותר, בקיזוז, גיטרמן יוצא המורווח, אם גם כשלא כל תאוותו בידו, עם יותר מ-100 אלף שקל.
השופט קיבל את תביעת גלילי באשר ל-3 מתוך 5 פרסומים של גיטרמן שבגינם הוגשה התביעה. מאידך הוא קיבל את התביעה של גיטרמן בעניין פרסומים בעיתון "השבוע באשדוד", ובנוסף קיבל את תביעתו של גיטרמן בנוגע ל-5 מתוך 7 פרסומים של עו"ד שרון גלילי בפייסבוק.
"כחוט השני" זוהי תערוכה חדשה שתפתח בבית אריה קלנג באשדוד ב-24 בספטמבר. התערוכה עוסקת בחיבור בין אומנות הסיב המסורתית שנחשבה מלאכה מגדרית בעלת חשיבות נמוכה מבחינה אמנותית, ובין מסגרות יצירה קלאסיות הנמצאות בזיקה לעולם האמנות העכשווי. את התערוכה אצרה תמי הורוביץ והפיקה ריקי איתן בירנבוים.
במהלך ההיסטוריה אומנות הסיבים מילאה צורך מעשי קיומי, וכתוצאה מכך נתפסה כמלאכה נשית ולא כמדיום אמנותי שווה ערך."כחוט השני" היא תערוכה קבוצתית העוסקת במפגש בין העבר להווה, ומבקשת להציג את השימוש בחוטים כאמצעי לביטוי אמנותי. התערוכה מייצרת דיאלוג בין מלאכה מסורתית ובין פורמטים חדשניים, בין השימוש בטכניקה עמלנית, קישוטית פונקציונלית, לבין הבעה יצירתית אישית חברתית פוליטית, בין הפרט לבין ההשתייכות לכלל. השילוב המורכב שאינו קונבנציונלי מעניק ליצירות נרטיב היסטורי ותרבותי ייחודי.
בתערוכה מוצגות עבודותיהם של 17 אמנים המשלבים חומרים סיביים "טבעיים" (כותנה, צמר, סנסנים, זרדים) ותעשייתיים (פלסטיק, ברזל, זהב), באופני יצירה מסורתיים, כגון רקמה, הטלאה, קליעה, וליפוף, במדיות אמנותיות קלאסיות בהם פיסול, צילום, ציור, והדפס.
היצירות עוסקות בטווח רחב של נושאים, חלקן במשמעויות הקושרות בין הצורני, החומרי והמושגי, וחלקן בנושאים סטראוטיפים אישיים המאפיינים לאורך ההיסטוריה את השימוש בחומרים כגון חוטים, צמר וטקסטיל. רבים מהאמנים מוותרים על אנונימיות ניטרלית ובוחרים לערב את הצופה בעולמם האישי. בעצם החשיפה לנרטיב המשפחתי הפרטי, הם מאלצים את הצופה להציץ, לחקור לשפוט ולא להישאר אדישים.
מבנה הגריד, על מופעיו החומריים השונים, מהדהד במרבית העבודות. המפגש בין הסדר, הדוגמה הקבועה, לבין המקרי, הלא ידוע, מגלמים רובד חדש, ומעניק לגריד משמעות נוספת להיותו אמצעי דקורטיבי בלבד.
האמנים המשתתפים : איילת יונטף, אליה לוי, דודו דהאן, דנה הראל, הילה בנימין, חיים אבגי, מיקה בר, נופר משעלי, נטלי ביבי, ענת פרידמן, רויטל כהני, ריקי איתן בירנבוים, רמי טריף, שירה שובל, שרונה אפרת, תמי הורוביץ, תמר ברניצקי.
מרבית האמנים המציגים בתערוכה הם מאשדוד והסביבה, והתערוכה היא חלק מהאג'נדה שמובילה החברה העירונית לתרבות אשדוד, לאפשר במה ולעודד אמנים מקומיים. התערוכה בשיתוף המשרד לקידום מעמד האישה
"עוד כילדה עסקתי במלאכת הרקמה. שעות רקמתי גובלנים בהתאם לדוגמה ולמפרט צבעים קבוע וברור, אולם כאמנית אני מחפשת את הלא צפוי, המקרי, כשההגדרות מתחילות להתפרק" אומרת תמי הורוביץ אוצרת התערוכה, ומוסיפה "כשהרעיון לתערוכה הבשיל הנחנו את האמנים ליצור עבודות בנושא החוט וכל אחד מהם לקח זאת לעולמו הפרטי. החיבור הלא קונבנציונלי, החיפוש וההתנסות של האמנים בחומרים לא מוכרים ושילובם באמנות היומיומית שלהם, הביאו לתוצרים מרתקים שיוצגו בתערוכה. מעניין לראות איך החיבורים השונים שנוצרו בין החומרים וגם בין האמנים עצמם, משתקפים בתערוכה".
ביום שני בצהרים התקיים הפנינג חוגים חגיגי בכפר הנוער כנות. בהפנינג הוקמו עשרות דוכנים ובהם הסברים על החוגים שיועברו לתלמידים בכפר בשנת הלימודים הקרובה. התלמידים טיילו בין עשרות הדוכנים, התרשמו מהחוגים ולבסוף נרשמו לחוג שמצא חן בעיניהם. בין החוגים: אילוף כלבים, גיטרה, כדורגל, רובוטיקה, אומנות, היפ- הופ, מבוכים ודרקונים וצפרות.
"בשנים קודמות הייתי עוברת בין הכיתות, מתארת בכמה מילים כל חוג וחוג, מעבירה דף בו הילדים סימנו באיזה חוג הם רוצים להיות ובכך התהליך הסתיים. הרגשנו שבשיטה זו הבחירה בחוגים נעשת ממקום לא מושכל, שהתלמידים לא מצליחים לקלוט בנאום אחד את כל החוגים, בעיקר שחלקם עדין בהלם מהימים הראשונים בחטיבה", מסבירה רויטל סקגיו, סגנית חטיבת הביניים בכפר וממשיכה, "לכן השנה החלטנו לבצע שינוי ולקיים הפנינג של חוגים, בו התלמידים נחשפים למורה של החוג ולתוצרים של החוג, יכולים לשאול שאלות, להתעניין ולהבין באופן מלא מה מתאים להם ואיפה הם רוצים להיות. היה לנו חשוב שהבחירה לא תהיה אינטואיטיבית".
"יש לנו שמונה- עשרה חוגים מגוונים, ביניהם מבוכים ודרקונים שתלמיד כיתה י"ב מעביר וזוהי המחויבות האישית שלו לקהילה", מספרת רויטל, "או קבוצת כדורשת לבנות העתידה להשתתף בתחרויות. חוג פופולארי נוסף זה חוג אילוף כלבים בכלבייה, לא פעם תלמידים שלמדו אילוף הופכים לכלבניים בצבא."
"יש חוגים שמורים מציעים להעביר ואנחנו מאפשרים זאת. יש חוגים שהתלמידים מבקשים שנביא. לאט לאט אנחנו לומדים את השטח, לומדים למה יש מקום, מה מלהיב את השכבות הצעירות ומה פחות, מה מחזק אותם ומקדם אותם. לדוגמא, שנה שעברה ניסינו 'זומבה' וזה פחות עבד, אז החלפנו בחוג אחר".
סקגיו מוסיפה על החשיבות הרבה שהיא רואה בחוגים: "לכל ילד יש אינטליגנציות מרובות וזה שהוא לא טוב במתמטיקה, אנגלית או היסטוריה לא אומר שאין לו כישורים אחרים שאנו יכולים לפתח אצלו לחווית הצלחה. המטרה של החוגים זה להעשיר את התלמידים. בנוסף, מלבד התכנים שהם מקבלים, יש כאן הזדמנות מדהימה לקשר האישי שנוצר בין מדריך לתלמיד, בין מורה לתלמיד, וכמובן יש את העניין החברתי, פתאום התלמידים פוגשים את החברים שלהם לא במסגרת שיעור, וזה גם לא חייב להיות חברים מהכיתות שלהם, אלא גם משכבות אחרות בחטיבה ואז נוצר גיבוש וכור היתוך, משהו משפחתי. זה משליך על החיים בפנימייה, פתאום אתה עובר במסדרון, רואה מישהו שגדול ממך אבל אתה מכיר אותו, אתה נמצא איתו בסוג של אינטראקציה שמחברת ומקשרת".
הפנינג חוגים בכפר הנוער כנות צילום: כפר הנוער כנות
הפנינג חוגים בכפר הנוער כנות צילום: כפר הנוער כנות
הפנינג חוגים בכפר הנוער כנות צילום: כפר הנוער כנות
המכון האונקולוגי בבית החולים אסותא אשדוד החל לאחרונה לקיים מחקרים קליניים. הראשון שבהם הוא מחקר שלב 3 בחולות עם סרטן שד מוקדם שצריכות טיפול כימי טרום ניתוחי, במסגרתו יקבלו החולות טיפול סטנדרטי (כימותרפיה) עם תוספת של טיפול אימונולוגי (טיפול חדש שמעכב מערכת החיסון). מדובר במחקר המתקיים במרכזים רפואיים בארץ ובעולם.
המחקרים הקליניים שמתקיימים וימשיכו להתקיים באסותא אשדוד בתחום האונקולוגי יסייעו רבות לקידום מדע הרפואה בישראל ויבססו את מעמדו של אסותא אשדוד כמרכז רפואי מחקרי, לצד הנגשתם של טיפולים חדשניים ומתקדמים למטופלים באשדוד והסביבה.
את המערך האונקולוגי מנהלת ד"ר לריסה ריבו – מומחית אונקולוגיה ורפואת סרטן השד: "לשמחתי, תושבי העיר שנאלצו להתמודד עם תקופות המתנה ארוכות ועם נסיעות ממושכות על מנת לקבל טיפול אונקולוגי, יכולים סוף סוף להיעזר בתכניות טיפול יעילות, זמינות ונגישות, כולל בסרטן השד. המערך האונקולוגי מספק טיפול מקצועי ולא פחות חשוב מכך – אנושי. בנוסף, חשוב לנו לעסוק במחקר ובהכשרה, כדי לקדם את הרפואה האונקולוגית בישראל".
המערך האונקולוגי באסותא אשדוד מטפל בכל סוגי הסרטן במגוון דרכים שונות ותוך שילוב הרופאים מהמחלקות השונות בביה"ח על מנת לקבוע עבור כל מטופל את מסלול טיפול אופטימלי ומותאם אישית.
בשנים האחרונות, הריקוד בכלל והבלט בפרט זוכים לעדנה של ממש. אחד מהמוסדות הממחישים זאת היטב הוא בית הספר לבלט פאנוב באשדוד, מבית היוצר של החברה העירונית לתרבות הפנאי, אשר במשך שנים הוכר ונתמך ע"י עיריית אשדוד משרד התרבות. מייסד הבלט הינו ואלרי פאנוב – אחד השמות הגדולים בתחום, בישראל ובעולם. פאנוב התאהב בעולם הבלט בגיל שבע, לאחר שצפה בבלט הקלאסי "אגם הברבורים". במהלך השנים, הפך פאנוב לרקדן בלט ולכוריאוגרף בעל שם עולמי, הוא נאבק במשך שנים על זכותו לעלות לישראל. כתוצאה מכך נרדף על ידי השלטונות וסבל מסנקציות, כולל מאסר לזמן קצר, אך לא עצר בדרך להגשמת החלום. הוא כיכב ככוריאוגרף, כסולן וכמפיק באופרות של ברלין, וינה, איסטנבול, בבלט המלכותי בבלגיה ועוד. במהלך הקריירה הענפה שלו זכה במגוון פרסים ואותות הוקרה.
לפני למעלה מעשרים שנה, ייסד יחד עם אשתו אילנה ילין ז"ל את תיאטרון בלט פאנוב אשדוד. בית הספר לבלט פועל לצד הלהקה, כשהרעיון הוא שמבית הספר יצמחו רקדנים כישרוניים שעשויים להפוך עם השנים לרקדנים בלהקה המקצועית. ואכן, חלק מבוגרי בית 'פאנוב' הגשימו את חלומם והפכו לרקדנים מובילים בלהקה ואילו אחרים נקלטו בלהקות בלט נחשבות ברחבי העולם. בית הספר מונה כמאה תלמידים, שרובם לומדים במרכז התרבות מונארט. מלבד מרכז מונארט, מוצעות שלוחות נוספות בעיר: במרכזים הקהילתיים ברחבי העיר "חרצית"(רובע ח'), "בית לברון"(רובע ו'), "נווה יהונתן"(רובע ג') ו"תקוותנו"(רובע ב').
לימודי הבלט מיועדים לילדים צעירים החל מגיל חמש ועד גיל שבע עשרה, ובהמשך נבחרים הרקדנים המתאימים ללהקה. בית הספר פעיל בכל השנה, למעט חודשים יולי ואוגוסט. האימונים אינטנסיביים – כל שיעור אורך בין שעה וחצי לשעתיים. הילדים מתחילים בארבע כאשר הבוגרים שבהם לומדים עד 21:30. בשנים הראשונות האימונים מתקיימים פעמיים בשבוע, ולאחר מכן עולים בהדרגה לשלוש ולחמש פעמים בשבוע. מודל הריקוד הבסיסי בבית הספר לבלט 'פאנוב' הוא הבלט הקלאסי ידוע כי מעבר להיותו המורכב ביותר לביצוע, הוא הבסיס לכל סגנונות הריקוד. המורים בבית הספר מאופיינים ברזומה מרשים ובניסיון רב שנים בריקוד ובהוראת הבלט בישראל ובעולם.
שנת הלימודים כוללת פעולות העשרה למכביר, כגון: צפייה במופעים, סדנאות המועברות על ידי כוריאוגרפים ורקדנים אורחים ועוד. בכדי להיקלט לשורות הלהקה הבוגרת, נדרש שילוב שאינו מובן מאליו בין כישרון, השקעה, התמדה ובעיקר אהבה עצומה לריקוד. הניסיון של בית הספר לבלט פאנוב מלמד שילדים המתחילים בגיל מוקדם, מגיעים לסביבות גיל 11-10 ומתמידים – הם אלו שמחליטים שהם באמת רוצים לעסוק בריקוד.
בלט פאנוב צילום: יח"צ
בלט פאנוב צילום: יח"צ
"הבלט תורם רבות להתפתחות הפיסית, הרגשית והחברתית של התלמיד, הוא מחזק משמעת, התמדה, קואורדינציה, ביטחון עצמי. לראיה, מוכח מבחינה מחקרית שהריקודים מסייעים בפתרון בעיות קשב וריכוז"-אומרת דורית אללי מנהלת בית הספר לבלט, "השנה צרפנו לבית הספר מורים לגיל הרך ולבוגרים בעלי תואר אקדמאי , שרקדו בקבוצות בלט יוקרתיות בעולם". בשנים האחרונות, הביקוש ללימודים בתחום עלה ורואים זאת היטב בבית הספר. "אם לפני כעשר שנים, כ-80% מהתלמידים היו עולים מחבר העמים, כיום לומדים בלט ילדים מכל גווני האוכלוסייה, זהו שינוי מגמה משמעותי. ניתן לייחס זאת, בין היתר, לכניסת הריקוד למיינסטרים גם דרך תכניות המוזיקה והריאליטי בטלוויזיה". ניכר כי בית הספר לבלט פאנוב ותיאטרון בלט פאנוב ימשיכו להיות גם בשנים הבאות אחד מהמוסדות הנחשבים והבולטים בתחום הבלט בישראל, וימשיכו לספק לצופים ולתלמידים עולם תוכן עשיר ואף פוטנציאל לקריירה עתידית.
בלט פאנוב – מרכז מונארט, דרך ארץ 6, אשדוד, למידע והרשמה: 08-9568180, 08-9568210
החל מספטמבר 2017 החלו המרכזים הקהילתיים בעיר להפעיל את המיזם "התושב במרכז הקהילתי" סדרת אירועי פנאי , הפועלת באופן רצוף לאורך כל השנה. חדשנות הפרויקט באה לידי ביטוי בכמה אופנים, ראשית, מדובר במופעים איכותיים ואחידים בכלל המרכזים הקהילתיים וללא שום קשר לחוסן הכלכלי של הרובע והמרכז הקהילתי ומבחינת הנגישות והמשכיות: האירועים קרובים לביתם של כל תושבי העיר והפרויקט פועל ברציפות- במהלך כל השנה . מטרת המיזם : להעשיר את חיי הפנאי והקהילה של כלל תושבי העיר ולהציע לכל תושבי העיר היצע נרחב של אירועי פנאי לכל המשפחה ובמחיר קטן.
"תפיסת 'התושב במרכז' שעיריית אשדוד מקדמת בעשור האחרון הובילה להצבת סדרי עדיפויות במגוון תחומים" –אומרים בחברה העירונית לתרבות הפנאי ומוסיפים-"המרכזים הקהילתיים מהווים את הלב הפועם של פעילות הפנאי ברובעים השונים ובאמצעותם אנו מנגישים אירועים רבים לתושבים במקום במקום מגוריהם." במסגרת הפרויקט בכל מרכז קהילתי פועלת תכנית פנאי מגוונת הכוללת: הצגת ילדים מסובסדת פעם בחודש במחיר של 15 ש"ח בלבד הרצאה מסובסדת פעם בחודש וחצי-חודשיים במחיר של 20 ש"ח בלבד ,ערב זמר מסובסד פעם בחודש וחצי-חודשיים במחיר של 20 ש"ח בלבד ובנוסף אחת לחודש יוצע לגמלאי העיר טיול מסובסד (60 ש"ח בלבד) באתרים שונים ברחבי הארץ.
הצגה לילדים-נסיך מפח-מדיטק צילום: יח"צ
דפנה ארמוני בהופעה צילום: יח"צ
דני בסן במופע אינטימי צילום: יח"צ
מנתונים שרוכזו במטה החברה עולה כי בשנת הפעילות החולפת השתתפו 4614 ילדים בהצגות תיאטרון, 4002 הגיעו לשמוע הרצאות בתחומי דעת ותוכן מגוונים, 3482 השתתפו במופעי זמר ומוזיקה, ולמעלה מ-2.400 גמלאים וגמלאיות יצאו לטיולים יומיים ברחבי הארץ- כל הנתונים מצביעים על עליה הדרגתית במספר המשתתפים משנה לשנה. בין השאר אפשר למצוא ברשימת הפעילויות הצגות ילדים של תיאטרון אורנה פורת ותאטרון המדיטק, מופעי זמר מגוונים מהאנדלוסית ,מייק קרוצ'י ועד להרכבים של מוזיקה צוענית ויוונית ומופעים של דני בסן , דפנה ארמוני ועוד. הרצאות מעולמות תוכן מגוונים עם לינור אברג'ל שתרצה על כוח והתעצמות נשית ,הרצאה של ליהיא לפיד ואוסנת וישינסקי בהרצאה-מופע 'החיים זה לא הכול'. תוכלו לעקוב אחר האירועים באתר ובדף הפייסבוק של החברה העירונית לתרבות הפנאי או בקשו חוברת פעילות מלאה במרכז הקהילתי הסמוך לביתכם.
בשבוע הבא, ביום חמישי יערך מופע מחווה לדמותו המיתולוגית של רינגו, הלא הוא דוד מלכה ז"ל. דוד מלכה, שנולד בשנת 1947 בקזבלנקה שבמרוקו, עלה ארצה בשנת 1962 יחד עם הוריו (אשר ועזיזה ז"ל) וארבעת אחיו: חיים, מוריס, סמי ואלברט ז"ל לעיירת העולים אשדוד-ים. בנעוריו התחנך בפנימיית הנוער בבן שמן וכבר בגיל צעיר התגלה כשרונו המוזיקלי כאשר תופף בכל הזדמנות על סירים…כסאות…וכל מה שהזדמן לידיו. בארץ הכיר כמה חברים ששרו וניגנו כמו מוריס אמסלם ואורי בן אודיז ויחד הקימו להקה.
רינגו עם להקתו צילום: יח"צ
דוד מלכה היה הראשון לתופף ולשיר בו זמנית ומכאן קיבל את שמו של רינגו, המתופף האגדי של להקת הביטלס וכבר אז ניכרה בו תשוקה עזה למוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז. בהמשך חבר לנסים סרוסי , גבי שושן ויעקב נגר ויחדיו הם הקימו את להקת 'גולד פינגרס', אשר זכתה בתחרות להקות בהפקת מגזין הפנאי השבועי 'להיטון' ורינגו זכה במערכת תופים כפרס ראשון ולכתבה שחשפה אותו לציבור הרחב .לימים הכיר את ג'קי בראון ויחד הקימו את להקת 'סול מן', בה שרו בעיקר מוזיקת סול מבית היוצר של חברת 'מוטאון' דוגמת שיריהם של המוזיקאים אוטיס רידינג, סם קוק ודומיהם.
הזמרת דורית מלכה, אחייניתו של רינגו , שתופיע במופע המחווה לזכרו מספרת כי רינגו היה אדם שחי על הבמה גם ביום יום, תמיד עם מפוחיות ל"כוננות בלוז רחוב", הוא יכול היה להגיע למסעדה ולהצטרף למוזיקה שנוגנה במקום עם מפוחית הפה תוך שהוא יוצר אווירה שמחה ומחויכת. רינגו אהב לטפח אמנים צעירים ופרס עליהם חסותו ללא תמורה כספית וגם שימש כגשר מחבר בין הקהילה הוותיקה בעיר לבין העולים צרפת .רינגו נפטר ממחלה קשה בדצמבר 2014, ארבעה ימים לפני יום הולדתו ה-67. הותיר אחריו בן יחיד, היסטוריה מוזיקלית מרשימה וגעגועים בקרב בני משפחתו ומכריו.
דורית מלכה-אחייניתו של רינגו תופיע במופע לזכרו צילום: יח"צ
מקסים אסרף (להקתו)-ישתתף במופע המחווה צילום: יח"צ
יום חמישי, 12.9, בשעה 20:00, מופע מחווה לרינגו: איל פרץ ולהקתו מארחים שלל מוזיקאים מקומיים במופע הצדעה לדוד מלכה ז"ל, הלא הוא הילד הנצחי של הבלוז באשדוד. אמנים אורחים: איל פרץ ולהקתו, רונן הרוניאן, ליז ממן, זילבר חזן, דורית מלכה, מקסים אסרף מהלהקה המיתולוגית 'אצבעות הזהב', רפאל בן אברהם, אלי קורן(אלביס האשדודי)חני טל, עמק עמרמי. מרכז קהילתי 'דיונה', קק"ל 90 , אשדוד. כרטיס ב-50 ש"ח בלבד. למידע והזמנות:08-8648585
בעיריית אשדוד מכינים חוק עזר עירוני לפיקוח של העירייה על הגנים הפרטיים לפעוטות עד גיל שלוש. הוא יכלול בין היתר הענקת תו איכות לגנים שיעמדו באופן מלא בדרישות ורשימתם תפורסם באתר העירייה.
כך עולה מתשובת ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי לשאילתה של חבר האופוזיציה עו"ד אופיר לסרי.
חוק העזר יובא לאישור מועצת העיר באחת מישיבותיה הקרובות והוא יהווה תוספת מקומית לחוק המדינה לפיקוח על מעונות יום, בהם שוהים לפחות 7 פעוטות, שנכנס לתוקפו ב-1.9.19.
עפ"י חוק המדינה על העובדים בגנים להיות בין השאר ללא עבר פלילי ובעלי תעודה בתוקף להגשת עזרה ראשונה והחייאה. על הגן לקבל בין היתר אישור היתר לשימוש חריג ולהיות באזור ללא סיכונים ומפגעים סביבתיים. כמו כן הוא חייב לכלול בין היתר תנאים נאותים מבחינת תברואה, בטיחות, תזונה ביטוח ועוד.
לדברי ד"ר לסרי בהתאם לחוק שנת תש"פ היא שנת התארגנות: "העירייה תרתום ותלווה את במעונות והגנים הפרטיים בתהליך הנדרש מתוך מטרה לכלול את מירב הגנים במערך הגנים העומדים בדרישות החוק".
למרות מאמציהם של הרופאים בבית החולים שיבא תל השומר להציל את אצבע האגודל של שוטרת הסיור מתחנת אשדוד שנקטעה אתמול בנשיכה של עצור – הם לא הצליחו בכך. לאחר ניתוח ממושך וטיפול שעברה היא שוחררה היום לביתה לצורך התאוששות.
התקיפה התרחשה אתמול בשטח תחנת המשטרה. החשוד הוא ארסני צ'צ'נוב, תושב העיר בן 29. הוא נעצר כבר שלשום בחשד שניגש לרכב ללימוד נהיגה, ניסה לנשק את התלמידה, לאחר מכן נשכב על הכביש צמוד לגלגלים, וכשהגיעו שוטרים סירב להזדהות ולפי החשד נצמד לאחד מהם בכוח. במשטרה סיפרו שהוא "ננעל על אחד השוטרים" והופעל כוח על מנת לשחרר. הוא התעלף והועבר כשהוא עצור לבית החולים אסותא אשדוד.
אתמול הגיעה ניידת לקחת אותו מבית החולים למעצר. כשהניידת הגיע לחניה בתחנת המשטרה הוא התבקש לצאת, סירב, שוטרת הסיור אחזה באזיקיו ולפי החשד הוא נשך את אחד מידיה בחוזקה. כתוצאה מהנשיכה נתלש חלק מהאגודל שלה.
מעצרו של האיש הוארך אתמול בשבעה ימים. הסנגור אמר: "לטענתו, הוא רצה לצאת כשהוא לא אזוק ברגליים, החלו להשתמש נגדו בכוח ואז הגיב מתוך הגנה עצמית"
פקחי היחידה הימית של רשות הטבע והגנים ושוטרי השיטור הימי של משטרת ישראל במרחב לכיש ומחוז תל-אביב, ערכו לאחרונה תרגיל רחב היקף שדימה מספר תרחישי חירום ופעילויות פיקוח מבצעיות בלב הים. מדובר בתרגיל "רב-זירתי" שנערך לראשונה בהיקף נרחב מאז החלה היחידה הימית של רשות הטבע והגנים לפעול באופן מבצעי לפני כשנה, כאשר לאורך תקופה זו כבר התקיימו לא מעט שיתופי פעולה מבצעיים בין רשות הטבע והגנים ליחידות השיטור הימי במשטרה.
מטרת התרגיל היתה חיזוק הקשר המקצועי והמבצעי בין יחידות שיטור ימי ויחידות רשות הטבע והגנים, תרגול תרחישים מקצועיים בשני המערכים, התמודדות עם דילמות מבצעיות ותהליכי קבלת החלטות ואימון ותרגול בהפעלת כלי השייט בשעות החשכה.
התרגיל נמשך משעות אחר הצהריים לתוך הלילה וכלל עשרות פקחים ושוטרים, שהפעילו 5 כלי שייט בתווך הימי וכוחות שיטור ופיקוח נוספים מהחוף. בין התרחישים שתורגלו: חיפוש איתור וטיפול בכלי שייט נעדר ובאדם על פני הים ובמעמקים וביצוע הכוונות ומעצר כלי שייט חשוד בעבירות דייג לא חוקי.
"התרגיל נערך כחלק מחיזוק המשילות בים לגופי אכיפת החוק. תורגלו תהליכי השת"פ, תוך ניצול היתרון היחסי של כל גוף בנפרד ויחדיו", ציינו במשטרה.
לדברי יגאל בן ארי, מנהל היחידה הימית של רשות הטבע והגנים, "היחידה הימית של הרשות פועלת מזה כשנה באופן מבצעי ומטרתה שמירה על ערכי הטבע בים, השמורות הימיות ופיקוח על הדייג, זאת מתוקף סמכות שניתנה על ידי אגף הדייג במשרד החקלאות. נוכחות כוחותינו בים התיכון למטרות אלו היא רבה אך אנו מאמינים כי שיתוף פעולה עם גורמי אכיפה ופיקוח נוספים כגון השיטור הימי יכולים להעצים עוד יותר את יכולתנו לשמור על הטבע למען כולם ולהבטיח גם פיקוח יעיל יותר למען שמירת משאב הדגה בים. לצד זה שיתוף הפעולה יכול לסייע רבות בהצלת חיים של נעדרים בלב ים כפי שגם חווינו בעבר".
עדי קלנג הוא אשדודי בן 52, בעל מוגבלות קלה, שעובד כמהנדס בניין וגולש מגיל 13. הוא זכה בשנת 2017 באליפות העולם לגלישת גלים לאנשים בעלי מוגבלויות, ובשנה שעברה סיים במקום השלישי באותה תחרות.
קלנג הקים בית ספר לגלישה לאנשים עם מוגבלויות באשדוד. "לאחר הזכייה באליפות העולם, שהבנתי את גודל ההישג, החלטתי לפתוח בית ספר לגלישה לאנשים עם מוגבלויות ואני מאפשר לכל אדם עם כל מוגבלות לחוות את גלישת הגלים ואני כל כך נהנה לראות את האושר של האנשים שמגיעים אליי."
בנוסף, עדי מתנדב בכל יום שבת בפעילות לילדים עם צרכים מיוחדים במועדון הגלישה של המרכז לחינוך בספורט ימי באשדוד. "אני עושה זאת כבר קרוב ל-4 שנים בהנאה ובאהבה."
עדי קלנג. קרדיט צילום: עדי קלנג
השבוע, קלנג הביא כבוד רב לאשדוד ולמדינת ישראל עם הישג מדהים בתחרות גלישה בינלאומית לאנשים בעלי מוגבלויות שנערכה באינדונזיה.
"אני חבר בפייסבוק בקבוצות של תחרויות גלישה לאנשים עם מוגבלות והתחרות הזאת פורסמה שם לפני כמה חודשים" הוא מספר ומוסיף: "יש לי דרכון הונגרי וזה מה שאיפשר לי להשתתף בתחרות. אין לישראל יחסים דיפלומטיים עם אינדונזיה, ובמהלך הרישום לתחרות אף ביקשו ממני לא להניף את דגל ישראל ולא להתבלט יותר מדי. כיבדתי מאוד את מה שהם ביקשו והורדתי את כל הסממנים הישראליים, אפילו הורדתי את המדבקות של דגל ישראל שהיו לי על הגלשן עוד מתחרויות קודמות. בדרך כלל אני מסתובב עם דגלים של אשדוד ושל ישראל בכל התחרויות אבל הפעם נאלצתי לוותר."
בתחרות השתתפו 25 מתמודדים בעלי מוגבלויות ממעל 10 מדינות, כאשר החלוקה לקטגוריות נעשתה על ידי רמת המוגבלות. בסך הכל היו 5 קטגוריות. בקטגוריה הראשונה, שנחשבת לגולשים בעלי מוגבלות קלה יותר יחסית, נכלל קלנג. קטגוריה זו כולל בדרך כלל קבוצה של אנשים שיש להם פרוטזה, קטיעה מתחת לברך, נמוכי קומה, בעיקר בעיות ברגליים.
במקצה הראשון קיבל עדי את הניקוד הגבוה ביותר מבין הארבעה שהתחרו בקטגוריה שלו, וכך גם במקצה השני, וכתוצאה מכך העפיל למקצה הגמר.
"בגמר לא הלך לי טוב" הגולש האשדודי מספר, "תפסתי רק גל אחד וקיבלתי ניקוד 8.17, הבחור השני שהוא גולש ממש טוב קיבל 9.17." בדקה האחרונה של מקצה הגמר, הגיע המהפך. "את הגל השני שלי תפסתי דקה לסיום וזה היה גל מאוד משמעותי ואיכותי שנתן לי ניקוד גבוה ב0.67 מהניקוד של המתחרה השני, זה היה פשוט מטורף, לנצח את התחרות עם 2 גלים בלבד ובפער כזה קטן."
"כולי נרגש, עשיתי היסטוריה, לדעתי לעולם לא התחרה ישראלי בתחרות גלישה באינדונזיה, בטח לא בתחרות לאנשים עם מוגבלות, זאת הייתה התחרות הראשונה לאנשים עם מוגבלויות בדרום מזרח אסיה."
על האווירה בתחרות סיפר: "הייתה כאן אווירה מטורפת, ליוו אותי כמה חבר'ה ישראלים במשך כל ימי התחרות, זה מאוד ריגש אותי, לא הרגשתי לבד לאורך כל התחרות, זה עודד אותי מאוד, אפילו במקומות הכי נידחים הישראלים מגיעים ופשוט נפלאים. אין דברים כאלה. והוסיף על הים האינדונזי: "לא להאמין איזה איכות של גלים יש להם פה, כמו בסרטים."
הנושא המרכזי של הכנס הוא "מסחר מקוון" ומרבית המושבים בכנס יעסקו בו, מזויות שונות. ללא ספק נושא חם מאוד, בעיקר, בשל הצמיחה האדירה שלו במדינת ישראל, בשנים האחרונות. ויש להודות גם בשל הכניסה הצפויה של אמזון לישראל, וההשפעה שלה על פלטפורמות האי-קומרס הקיימות כיום, בשוק הישראלי. ונשאיר את זה למומחים בנושא.
אבל, לפני כן, מי שהטריח את עצמו לכנס, מאשדוד, ומרחבי הארץ, וודאי שאל את עצמו, מה לאשדוד ולאי-קומרס? עד כדי-כך שהיא מתיימרת להיות עיר הקומרס! Ashdod- commercity)). ומדוע דווקא עכשיו?
מובן שהתשובה לשאלה הזו קשורה, במבט רַחַב יותר על הכלכלה של העיר. הכלכלה העולמית בכלל, והישראלית בפרַט עוברת שינויים וזעזועים, בעיקר כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, שמשפיעים על שוק העבודה, ודורשים מאיתנו להשתנות. במיוחד אם גם אצלנו מתרחשים שינויים יסודיים, שגורמים לנו לשאול את עצמנו, לאן פניה של אשדוד מועדות? בכלל, ובמובן הכלכלי. איזו כלכלה מתאימה לעיר בעת הזו, נוכח השינויים האלה?
לכן, אני מבקש לנצל את הבמה המכובדת הזו, שמארחת דמויות מובילות במשק הישראלי, כדי לחשוף בפניכם, את החזון הכלכלי שלנו לעיר, לעשור הבא: אשדוד – 2025. חזון שגיבשנו בשנה-שנתיים האחרונות, בעקבות תמורות ושינויים, בהתפתחות של העיר, עם שורה של פרויקטים ותוכניות פיתוח שרובן המכריע הושלם, או נמצא בשלבי ביצוע מתקדמים שהצטברו ביחד, למסה קריטית של תנופת פיתוח חסרת-תקדים, גם במושגים לאומיים.
עפ"י החזון, בשנת 2025, אשדוד היא מטרופולין כלכלי-חברתי, מבוסס חדשנות, מהחשובים במדינת ישראל, כשמדברים על חדשנות, זו לא רק חדשנות כלכלית, אלא גם חדשנות חברתית. חדשנות כלכלית – בתעשייה ועסקים קטנים, בתיירות (לאורך רצועת החוף הנהדרת שלנו), כלכלת אינטרנט, ואי-קומרס, כפקטורי צמיחה חשובים. וחדשנות חברתית – בחינוך, בתרבות, תחבורה, ביטחון אישי, ספורט ואורח חיים בריא, וברווחה ושרותים חברתיים. וגם הצד התכנוני האורבני-חדשני (ונפרט על כך בהמשך). שיתוף תושבים, והכל תוך שמירה על הסביבה, וערכי הקיימות.
זו תמצית הַאוּרבניות החדשה, אליה שואפות כיום, ערים גדולות בארץ ובעולם וחלקן (כולל אשדוד), למרות הקונטרווֶרסיַה האקדמית, עושות שימוש, בְּרעיון "העיר החכמה" או "עיר העתיד", כדי להתקדם בַּיישום של התפישה האורבנית הזו כִּתפיסה של עירוניות מבוססת דיגיטליות וחדשנות טכנולוגית.
ההגדרה המקובלת של "עיר חכמה" היא: עיר המשתמשת בְּטכנולוגיות מידע ותקשורת לְשיפור איכות חיי התושבים, עם מעורבות תושבים אַקטיבית, ושמירה על הנכסים הטבעיים, והיא כוללת, עפ"י המודל של בוייד-כֹהן, ששה מאפיינים, ביניהם מאפיין ה"כלכלה החכמה" בו אני מבקש להתרכז בחזון אשדוד 2025.
ומהי כלכלה חכמה? תעשיה (מסורתית והייטק), עסקים קטנים ובינוניים, שיפעילו: ייצור, מסחר ושירותים, ויתבססו: גם התעשייה המסורתית וודאי ההייטק, וגם בעסקים הקטנים והבינוניים בייצור, מסחר ושירותים יתבססו על דיגיטליות וחדשנות טכנולוגיות. ובנוסף: בעולם, בו הכלכלה העולמית, גלובלית מאי-פעם, ועוברת שינויים בקצב מסחרר, בַּרֶקַע של תחרות בין מעצמות כלכליות, ובין עַנַקִיות טכנולוגיה, התהליכים האלה, גם חייבים להיות מלווים בקשרים מקומיים ובינלאומיים.
והבשורה שלנו בכנס הזה, היא: שאנחנו בדרך לשם. אבני הדרך, עם הצמיחה והפיתוח, שהעיר חווַה בשנים האחרונות, יַהפכו את אשדוד בטווח הנראה לעיין, למטרופולין כלכלי חשוב במדינת ישראל.
אנא רשמו זאת לפניכם! יש לנו עניין שתדעו על-כך! בַּממשלה ובמשק הישראלי. וזאת, מֶעֶבֶר לַתוכנית שלנו, שתוצג בהמשך ע"י גב' שרון מרק, לַהפוך את תחום כלכלת האינטרנט בכלל, והמסחר האלקטרוני בפרט, לְפקטור צמיחה חשוב, בכלכלת העיר, כְּמשימה שהטלתי, על האגף לקידום עסקים ותעשייה.
מדוע? כיוון שהתשתיות הקיימות באשדוד, מצד אחד התעשייה המפותחת, במיוחד זו עם פעילות נמלית. ומצד שני, עולם עסקים קטנים ובינוניים מפותח, התנאים האלה, מאפשרים את ההתפתחות, של כל סוגי המסחר האלקטרוני – B2B, B2C ובכרך מגורים גדול, כמו אשדוד בַּעשור הבא, עם 350,000 תושבים לפחות, גם C2C. במיוחד שהצמיחה האדירה, בשוק המסחר המקוון בישראל, משום מה, אינה כוללת את העסקים הקטנים והבינוניים, שרק 30% מהם מנצלים את אתר האינטרנט שלהם למכירות.
וְהצִפִיַה מהאגף לקידום עסקים ותעשיה שלנו באשדוד היא, שיתמקד בהם, ויסייע להם בתמיכה, ליווי והכוונה, להגדיל את שיעור העסקים הקטנים והבינוניים בעולם האי-קומרס, כחלק, מהחזון הרחב, לכלכלת העיר בעשור הבא.
מה מביא אותנו לחַזון של מטרופולין כלכלי הזה? לשאוף אליו, וגם להעריך, שנצליח להפוך אותו למציאות! התשובה היא: הנתונים של העיר כיום. בואו נזכור את המאפיינים הבסיסיים של אשדוד עד לכנס. אשדוד, העיר ה- 5 בגודלה בישראל, עם 258,000 תושבים. ואשדוד נודעַה בעיקר כְּעיר נמל ותעשייה מסורתית קלה וכבדה. עם מפעלים כמו, בתי זיקוק, אגן כימיקלים, תחנת כח, ואלת"א כמפעל כמעט יחיד מבוסס תעשיית-ידע.
וכמובן עם עולם עסקים קטנים ובינוניים, עם ממוצעי הישרדות מקובלים – ושיעורי אבטלה מקומיים, הגבוהים ב- 2% לפחות מממוצע האבטלה הארצי, לאורך כל שנות קיומה של העיר. זה היה בלתי מתקבל על הדעת. וכְּמענה לכך, לתמונת המצב הזו, הקמנו לפני עשור, את האגף לתעשייה ותעסוקה, עליו היה ממונה, חבר מועצת העיר בזמנו, ומנכ"ל אלת"א לשעבר, מר יהודה פרנקל. נבנתה תוכנית אסטרטגית, בעזרת משרד הייעוץ הכלכלי, צ'מנסקי – בן שחר, שהופעלה בשני מישורים, האחד – תוספת מקומות עבודה חדשים, מכל סוג, והשני – השבחת התעסוקה בעיר בתעשיית הייטק.
ואכן בפעילות ממוקדת של האגף נפתח מרכז פיתוח של IBM, הוקמו לפני מספר שנים מספר חממות טכנולוגיות – "גבהים" של יאיר שמיר לסטארטאפיסטים עולים צעירים, (The hive) ו- KITCEN The, של חברת שטראוס לסטארטַאפִים, בתחום המזון המלאכותי. ולפני שנה, בעזרת משרד הכלכלה, ביחד עם השר אלי כהן, פתחנו מאיץ במרכז הצעירים שלנו "כיוונים".
ואנחנו עומדים לחנוך בשבועות הקרובים, HUB לַאוכלוסייה החרדית, ובינואר הקרוב HUB נוסף לאוכלוסייה הכללית, גם כן, במרכז הצעירים "כיוונים". המשנה לראש העיר – יניב קקון – יחד עם מנהלת מרכז הצעירים, הספיקו במקביל, לקדם הקמת קהילות ידע ויזמות של צעירים.
פארק הייטק שקידם בשנים האחרונות יהודה פרנקל בסמוך לתחנת הרכבת, נמצא בתהליך הקמה וכבר זוכה לביקוש רב. לכך, נוסיף, ברקע, את הפרויקטים הגדולים – ביה"ח אסותא שנפתח לפני כְּשנתיים, ונמל המים העמוקים – "נמל הדרוׂם" שיחל לפעול בעוד כְּשנתיים, עם עורף לוגיסטי ענק של 2000 דונַם. בנוסף, מיזם תחבורה ציבורית שהעיר זכתה בו מבין 18 רשויות גדולות, כעיר מודל ארצי לפני 5 שנים, עם נתצי"ם לאוטובוסים, שבילי הליכה, ושבילי אופניים, וְתחנות חכמות. והכל בהשקעה כוללת של חצי מיליארד שקל. חלקו הראשון והעיקרי החל לפעול לפני שבועיים.
אתמול, 2 בספטמבר 2019, מונה אלוף-משנה אמיר גוטמן למפקד בסיס חיל הים אשדוד ומפקד הזירה הימית הדרומית. טקס החילופים נערך בבסיס אשדוד, במעמד מפקד זרוע הים, אלוף אלי שרביט, מפקדים, לוחמים, בני משפחה ומוזמנים נוספים. אלוף-משנה אמיר גוטמן מחליף בתפקידו את אלוף-משנה יובל אילון אשר כיהן בתפקיד זה במהלך השנתיים האחרונות ויחל בעוד מספר שבועות את תפקידו כראש מחלקת תוא"ר.
עומד ומצדיע למטה א"ם אמיר גוטמן מול מח"י אלוף אלי שרביט ולידו אל"ם יובל אילון. צילום: דובר צה"ל
אלוף אלי שרביט: "המציאות הביטחונית ברצועת עזה נעה מזה תקופה ארוכה בין מאמצי הסדרה למרחבי הסלמה. מורכבות הזירה ונפיצותה אינה פוסחת על התווך הימי: דייגי עזה מוציאים בו את מטה לחמם, כוחות האויב מוצאים בו כר לפעילות עוינת הכוללת הברחות אמצעי לחימה, מנהרות ימיות חוצות גבול, קריאת תיגר על ריבונות ישראל, ומרחבי אימון לכוחות טרור ימי. זרוע הים משקיעה מאמצים רבים בביצור חומת ברזל ימית – חומה אשר לבנותיה איתנות: שעות ים רבות וארוכות של לוחמי פלגה 916, עיניים צופיות של בקריות שליטה ותצפיתניות, חקירות מדויקות של מוקדי מודיעין, וכל זאת תוך שילוב ידיים מהודק עם כוחות אוויריים ויבשתיים. יובל, במשך למעלה משנתיים פיקדת על זירה תוססת, דינאמית, המשתנה מדי יום. עשית זאת במקצועיות גבוהה ובדיוק רב. אני מודה לך על תקופה משמעותית ומלאת הצלחות. אמיר, אני משוכנע כי תמשיך להצעיד את הזירה הימית הדרומית להישגים חדשים, בהצלחה".
אל"ם אמיר גוטמן, מפקד חיל הים אלוף אלי שרביט ואל"ם יובל אילון. צילום: דובר צה"ל
מדברי מפקד הזירה הימית הדרומית הנכנס, אלוף-משנה אמיר גוטמן: "הזירה הימית הדרומית מציבה עבור כוחותינו אתגרים יומיומיים. עלינו כמפקדים ולוחמים להיות דרוכים וערניים בכל שעה ודקה מימות השנה בים שקט ורגוע וגם בימי סערה. כלל מערכי הזירה החל מפלגות תומכות הלחימה דרך המודיעין והשליטה ועד הלוחמים שבקצה צריכים לראות עצמם כמגנים הראשון והאחרון של תושבי הדרום למול אויבים המנסים לפגוע באזרחי ישראל. ברצוני להודות למפקד זרוע הים, אלוף אלי שרביט על האמון בבחירה בי לתפקיד מורכב ורגיש זה. ברצוני להודות לאל"ם יובל אילון, מפקד הזירה, על חפיפה ארוכה, פתוחה ושקופה ועל תשתית ומצע נוח להמשך מהנקודה בה סיים. תודה למשפחתי ולחברים על התמיכה ומראש על הסבלנות בהיעדרויות רבות בשנים הקרובות".
מפקד חיל הים, אלוף אלי שרביט. צילום: דובר צה"ל
מדברי מפקד הזירה הימית היוצא, אלוף-משנה יובל אילון: "הערב אני רוצה להודות על הזכות שנפלה בחלקי בשנתיים האחרונות לפקד על הזירה הימית הדרומית. הצלחנו ליזום ולהוביל מבצעים, סיכולים של פיגועים והברחות. מנענו באופן קבוע פגיעה בריבונותנו ובאזרחנו כולל בעשרות הפרות סדר ימיות שניסו לאתגרנו בים ולכל אורך השנה והיממה. ביחד, לוחמים ולוחמות לצד תומכי ותומכות לחימה, מטה ושטח המשכנו לטפח את אנשינו, לשפר את התשתיות בזירה ולחזק את הבסיס הערכי. הייתה לי הזכות לפקד עליכם בתקופה זו, אני יכול לומר בסיפוק כי יש על מי לסמוך. חיילים ומפקדים, ערכיים, חדורי מוטיבציה, נחושים להצליח במשימותיהם ולהגן על הבית. תודה מיוחדת למפקדי, אלוף אלי שרביט על האמון, התמיכה ההכוונה והחופש לפקד בזכות כל אלו הצלחתי להביא עצמי לידי ביטוי בזירה המיוחדת והמורכבת הזו. ולך אמיר חברי, אני יותר משמח שאני מוסר לך פעם נוספת את הפיקוד על יחידה, אין ראוי ממך. משוכנע בהצלחתך המלאה.״
