קיצוני שמאלי: עידן סלוצקר מאשדוד מסביר מדוע כדאי לכם להצביע לרשימה המשותפת
6 Commentsזה לא סוד שאשדוד היא עיר עם רוב מכריע של מצביעי ימין, בעיקר מצביעי ליכוד. בבחירות האחרונות 31% מהמצביעים בעיר בחרו בקלפי מחל ועוד 17% בחרו בישראל ביתנו. שאר המצביעים בעיר מתחלקים בין תומכי המפלגות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה ואנשי מרכז המצביעים כחול-לבן, מפלגה המכילה כמה פוליטיקאים בעלי תפיסה ימנית מובהקת.
מפלגות השמאל נותרו עם רסיסי קולות באשדוד. על שמאל רדיקלי כמעט אין מה לדבר. עם זאת, מופיעים מדי פעם צעירים בעלי תפיסה יוצאת דופן בנוף הפוליטי המוכר. הם לא מפחדים לקרוא לעצמם מהפכנים וקומוניסטים, לא חוסכים את דעתם על “הימין הפשיסטי” ומזדהים בגלוי עם מה שמוגדר שמאל לא ציוני.
עידן אדום
אחד כזה הוא עידן סלוצקר, יליד ותושב אשדוד כל חייו, רק בן 19 וכבר מקדיש את כל כוחו למהפכה המרקסיסטית הבאה, תומך ברשימה המשותפת, שבה חברו יחד מפלגות בעלות הבדלים אידיאולוגיים מהותיים, ופעיל שלה. יש מי שמציג את הרשימה כרשימה ערבית, אבל הגם שרוב רובם של מצביעיה ונציגיה הם ערבים, יש לה גם פעילים יהודים, בעיקר במסגרת חד”ש. בבחירות הקודמות, בספטמבר, הצביעו באשדוד למשותפת 35 בעלי זכות בחירה.
סלוצקר וחבריו מפגינים נגד "עסקת המאה". צילום פרטי
סלוצקר נולד בדור שבא אחרי קריסת הקומוניזם הסובייטי והתפרקות ברית המועצות והגוש המזרחי, שהותירו אחריהם אדמה חרוכה. לכן מבחינתו אולי זו לאו דווקא עננה שיש להתמודד עימה. את זה אפשר להשאיר לזקני חד”ש (ראה ערך מק”י ורק”ח).
סלוצקר סיים תיכון במקיף ז’ באשדוד וכיום לומד תואר בסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. לצה”ל הוא לא התגייס מבחירה, לדבריו, אך בעיקר עקב בעיה רפואית שמנעה ממנו לשרת.
סלוצקר פעיל בברית הנוער הקומוניסטית בישראל (בנק”י) ובמפלגת חד”ש. כיום הוא מנהל את קמפיין הבחירות של הרשימה המשותפת לדוברי השפה הרוסית. כחלק מקפיין זה הוא מגיע לערים שונות ומכיר לציבור את המפלגה שלו.
עם כמה מפעילי חד"ש והמשותפת בסיור בשוק של אשקלון. צילום פרטי
“אני מאמין בעבודה בפעילות בשטח”, מסביר עידן. “חלק מאוד מהותי בלנהל קמפיין זה להיות חלק פעיל באופן קרוב ולא רק מרחוק, לדבר עם הפעילים ולדבר עם האנשים”.
מתי הצטרפת לחד”ש?
“החלטתי להצטרף למפלגה לפני שנתיים, בעקבות הסיפור עם חוק הלאום. זה דחף אותי להחליט שאני רוצה להיות פעיל ולהשפיע ולשנות לטובה את הסביבה שאני חי בה”.
אתה מגדיר את עצמך קומוניסט, נכון?
“כן. אני קומוניסט, אני מאמין בחברה שווה, חברה שבה אין ניצול. חברה שבו אנחנו, מעמד העובדים, שהוא הרוב, לא מנוצלים על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון שמרמים אותנו עם סכסוכים פנימיים. בין השאר אני מאמין בשותפות אמיתית. מבחינתי, אחד הדברים המאוד חשובים אצלנו הוא המשפט של מרקס ‘פועלי כל העולם התאחדו’.באמת לא משנה מי האדם, מה הרקע שלו, אנחנו נאבקים ביחד למען חברה טובה ושווה יותר”.
למה לדעתך הם הפתרון?
“חד”ש הוכיחה שוב ושוב שהיא מייצגת את העמדה השמאלית האמיתית בארץ. מפלגה שתמיד עומדת לצד המדוכאים ונמצאת בכל המאבקים של העובדים. בין אם זה אומר להיאבק נגד הכיבוש ולמען שלום וצדק, להיאבק את מאבקי התושבים בדרום תל אביב שמפונים על ידי העירייה ולהיאבק למען פועלי הבניין שנופלים ונהרגים בגלל שהקבלנים לא מעוניינים לשמור על הבטיחות שלהם.
“אחרי הבחירות האחרונות”, מוסיף סלוצקר, “הרשימה המשותפת הובילה את המאבק בתאונות הבניין שבהן נפגעים בעיקר ערבים, מהגרי עבודה ורוסים וברשלנות באתרי הבנייה. גם בתקופה הזאת, כשאין באמת ממשלה, אנחנו כבר בפעילות עם הציבור בשטח. עופר כסיף, למשל, הגיש שתי הצעות חוק בנוגע לתאונות הבניין כבר בתקופה הקצרה שהייתה מאז הבחירות, זאת בניגוד למפלגות כמו ישראל ביתנו, שאמורה לייצג את החברה הרוסית, ובכל זאת התנגדה להצעות חוק של כסיף”.
תודעה פוליטית מגיל צעיר, סלוצקר. צילום פרטי
באיזה בית פוליטי גדלת?
“ההורים שלי הם לא אנשים פוליטיים במיוחד, אבל בבית תמיד הייתה אווירה מאפשרת לחקור ולראות בעצמך במה אתה מאמין עם שיח של שוויון. החל מהיום שהתחלתי להיות פעיל פוליטית קיבלתי תמיכה מלאה מהמשפחה. אני באמת מקווה שהם יצביעו לרשימה המשותפת בבחירות הקרובות, אבל זאת בחירה שלהם”.
אתה זוכר מתי עמדת לראשונה על דעתך הפוליטית?
“גיבשתי את העמדה פוליטית וראיית עולם שלי כבר לפני המון שנים, באזור כיתה י’. ככל שהסתכלתי יותר וקראתי יותר, גיבשתי לעצמי עמדה יותר קומוניסטית ויותר שמאלית אמיתית”.
יש דמות שהשפיעה במיוחד על עיצוב תפיסת העולם שלך?
“אני לא אוהב לעשות פולחן אישיות. העמדה שלי מבוססת על תיאוריות ועקרונות כמו גם סיפורים ומקרים ששמעתי. נחשפתי להמון דעות של דמויות שונות בהיסטוריה, ואני לא חושב שאני יכול להצביע על אחד ולהגיד ‘הוא’ או ‘היא’. נכון אבל שמרקס ולנין זה באמת הבסיס”.
מהוגי הקומוניזם: קרל מרקס. צילום רפרודוקציה: חיים טרגן
אתה חושב שהתיאוריה של מרקס עוד רלוונטית בימינו?
“אני חושב שהיא מאוד רלוונטית בימינו. אני חושב שאפילו יותר רלוונטית בימינו מאשר במאה הקודמת. היום אנחנו רואים את התוצאות של הנאו—ליברליזם והקפיטליזם הרדיקלי. אנחנו רואים איך בכל העולם ציבורים מתחילים לצאת לרחוב — אם זה בצ’ילה, לבנון, עיראק — יש הפגנות מאסיביות. היום עם משבר האקלים ושאר הסוגיות אתה רואה שהקפיטליזם נכשל”.
אשדוד היא עיר עם רוב מובהק לליכוד ומפלגות הימין. איך היה עבורך לגדול בעיר כנער עם עמדה פוליטית לא פופולרית?
“כמו שהסברתי, עד לפני שנתיים לא מאוד התעניינתי בפוליטיקה מפלגתית, אז כנער לא הבעתי הרבה את דעתי על פוליטיקה בארץ. אני חושב שהמצב בעיר הוא כתוצאה של חוסר פעילות של מפלגות שמאל בדרום וחוסר אלטרנטיבה של שמאל אמיתי. אני מאמין במשפט: ‘אין פעילות — אין פעילים, אין פרסום — אין מצביעים’”.
