הערב חל שיפורק קל במצבו של אפיק סויסה מאשדוד שמאושפז בבית החולים אסותא אשדוד. סויסה בן ה-22 הוא צעיר חולי הקורונה בישראל שמאושפזים במצב קשה ומונשמים. מצבו של יקיר מוגדר כעת קשה ויציב.
הוא אושפז בשבוע שעבר במצב קל אך ביממה האחרונה מצבו הידרדר במהירות. אימו סיפרה ל"כאן דרום" שבנה הוא בחור בריא ללא מחלו רקע שגם לא עישן.
כך אמר הבוקר מנהל הטיפול הנמרץ, ד"ר עמי מאיו:
בבית החולים יש עוד שלושה חולים במצב קשה, שניים מתוכם צעירים יחסית, בני 53 ו-54 וחולה נוסף בן 72. גם הם מחוברים למכשירי הנשמה.
נתוני משרד הבריאות המעודכנים להיום אחר הצהריים מלמדים על כך שמניין תושבי אשדוד שנדבקו בנגיף קורונה וחלו עומד על 70. מדובר בעלייה של 10 בני אדם לעומת הנתונים שנמסרו הבוקר.
עד עתה בוצעו באשדוד 1,062 בדיקות להימצאות הנגיף. מבחינת בידודים, הרי שמתחילת ההתפרצות הוכנסו 2.918 נפשות לבידוד וכעת נמצאים בבידוד 950 בני אדם.
בגן יבנה נדבקו 15 בני אדם בקורונה. מספר הבדיקות שבוצעו: 196, ומספר הבידודים: 522.
מניין המתים ממחלת קורונה בארץ עלה היום ל-15. מספר החולים המאובחנים עומד על 3,865 ומתוכם 66 נמצאים במצב קשה.
אחד מהחולים שמורדמים ומונשמים הוא אפיק סויסה בן 22 מאשדוד, צעיר ללא מחלות רקע שאינו מעשן. הוא שב מארה"ב ובשבוע שעבר אובחן כחיובי לנגיף. מצבו היה קל אך בסוף השבוע הידרדר בפתאומיות.
בתוך כך הודיע היום ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, על הקמת "מטה מיוחד לטיפול בבני 65+ אשר חיים בגפם ואין להם בני משפחה וקרובים שיסייעו להם".
"המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה נמשך", אומר לסרי, "וכמו שכולנו מבינים, האמצעי החשוב ביותר הוא ריחוק חברתי, שמירה על כללי ההיגיינה והסתגרות בבית – למעט יציאה קצרה לצרכים חיוניים. כיוון שהמבוגרים בינינו נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר, עלינו לקחת אחריות מלאה עליהם ועל הצרכים שלהם, כך שהם לא יצטרכו לצאת מהבתים בכלל ולא יסתכנו בהדבקה, שתסכן את חייהם. הדברים נכונים גם לא לצורך חיוני כמו קניית מזון, או תרופות, ולכן הקמנו מטה מיוחד לטיפול בבני 65 פלוס.
חבר הכנסת האשדודי יעקב (יענקי) טסלר מיהדות התורה הוכנס לבידוד. אחרי שנמצא שלילי לקורונה בבדיקה שהיתה בשבוע שעבר הוכנס היום טסלר בן ה-47, טסלר הוא אב ל-10 וסב ל-10, לבידוד.
דובר הכנסת הודיע מוקדם יותר, כי "לפני דקות אחדות עודכן קצין הכנסת, ניצב יוסף גריף, באמצעות עוזרת למנהל סיעת יהדות התורה, על כך שחבר הכנסת יעקב טסלר נכנס לבידוד עד לתאריך ה-2/4 נוכח העובדה ששהה ליד אדם שנדבק בנגיף הקורונה".
מפרטים ראשוניים שבדקנו מול יועצו של חבר הכנסת האשדודי, שמוליק שוק, נמסר בשמו: "מרגע בו נודע לי על שהייה ליד חולה מאומת הודעתי על כניסתי לבידוד לפי ההנחיות. אני מרגיש בעזרת השם בטוב, ואשתדל להמשיך בעבודתי מהבית. אני קורא לכולם להקשיב להנחיות משרד הבריאות, אלו הנחיות מצילות חיים".
חבר הכנסת טסלר נבדק?
"יענקי נבדק לפני שבוע כבר ביחד עם כל חברי הכנסת ונמא שלילי למחלה. רק שעכשיו התגלה כי הוא היה לייד אדם שנמצא חיובי לקורונה ואכן נכנס לבידוד ביתי כמצופה".
שמואל שוק. צילום: רשימת יהדות התורה באשדוד
ביקשנו לקבל מידע היכן היה בקרבת אותו חולה ומהן נסיבות אותו אירוע, אך בלשכתו של טסלר סירבו לומר.
המקרה של אפיק סויסה, בן 22 מאשדוד, שנדבק בנגיף קורונה, מראה שגם לחולים צעירים ובריאים, ללא מחלות רקע ובלי עישון, נשקפת סכנה.
אפיק הוא החולה המאושפז במצב קשה בבית החולים אסותא באשדוד לאחר שמצבו הידרדר במהירות בסוף השבוע. הוא סובל מדלקת ריאות חריפה לאחר שאובחן ביום שני האחרון כחולה קורונה.
הוא אושפז בבית החולים ביום רביעי במצב קל אך בסוף השבוע חלה הידרדרות מהירה וכעת הוא מורדם ומונשם.
ב-20 בפברואר אפיק ועוד שני חברים קרובים טסו לטיול בארה"ב ומרכז אמריקה. השלושה ביקרו במספר ערים גדולות ביבשת הצפונית ביניהן סאן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, וגאס ומיאמי ולאחר מכן המשיכו לשייט בקרוז של חברת "רויאל קריביאן" כשהם מבקרים בחופי מקסיקו והאיטי.
לאחר שירדו מהאונייה הבינו אפיק וחבריו כי הסיטואציה בעולם סביב מגפת הקורונה מחמירה ולכן החליטו לבטל את שאר התוכניות לחזור לביתם.
"הוא אמר לי זהו אמא אנחנו חוזרים לארץ אין מה לעשות פה יותר", מספרת אירית, אימו של אפיק, שלא מוצא מנוח עקב הדאגה הרבה לבנה. "הם ראו שהתחילו הסגרים בעולם וחששו מזה שלא יהיו טיסות. לפני קצת יותר משבוע ב-19.3 הם חזרו מטיסה ממיאמי לישראל. השארנו להם רכב בשדה התעופה, וכל אחד מם חזר לבית שלו לבידוד בחדר. הם באמת מאוד נזהרו. השתדלנו כמה שאפשר להישמר ולא להתקרב. אני מקווה שגם אנחנו לא עם זה".
"אפיק היה בבידוד בחדר. אפיק תמיד היה בריא ואוהב ספורט ללא כל מחלות רקע או בעיות רפואיות ידועות", אומרת האם.
בשבת שעברה אפיק דיבר עם אחד החברים שטיילו איתו והוא סיפר לו שהוא פיתח חום."אפיק אמר לי, 'אמא לחבר הזה יש חום', אמרתי לו שאני מקווה שזה לא רציני", מוסיפה אירית. "אחר כך באותו יום, אפיק כבר אמר לי, 'אמא נראה לי שגם לי יש חום, תביאי לי בבקשה לי את מד-החום'.
"מדדנו ובאמת היה לו חום באזור ה-38, התחלנו טיפול עם אקמול, כשראיתי שזה המצב התקשרתי מהר למד"א שיעשו לו בדיקה, הם באמת הגיעו עוד באותו ערב וביום שני קיבלנו את התוצאות והתשובה הייתה חיובית לקורונה. בינתיים גם קופת החולים שלחה לי ערכה לטיפול עם כל מה שצריך".
המועצה המקומית גן יבנה, יחד עם מתנ"ס גן יבנה ומחלקת הנוער הפתיעה את תושבי גן יבנה בבוקר יום ראשון כאשר יחד עם השמש, יצא להסתובב ברחבי היישוב אוטוגלידה מיוחד. יוזמת האוטוגלידה הגיעה בעקבות הרצון לשמח את התושבים ואת ילדיהם בימים אלה וכללה אוטוגלידה שנסע ברחבי היישוב עם מוזיקה נעימה שכולנו מכירים תוך חלוקת ארטיקים בין הבתים. נרשמה התלהבות גדולה של התושבים שקיבלו לידיהם ארטיקים מתוקים וקרים וכמובן, הכל תוך שמירה על ההנחיות. במועצה מבקשים להודות לכל המשתתפים והיוזמים ממתנ"ס גן יבנה, יישר כוח.
המועצה המקומית גן יבנה, יחד עם מתנ"ס גן יבנה פתחה השבוע שמרטפיה עבור 16 ילדים של עובדי מערך הרפואה שנמצאים בעבודתם מסביב לשעון. לצורך כך, ייעדה המועצה שני גנים באשכול גנים הסמוך למתנ"ס גן יבנה אליהם נרשמו 16 ילדים של עובדי מערך הרפואה. בעקבות פתיחת השמרטפיה התגלה ביקוש נוסף ותיבדק בהמשך אפשרות לפתיחת מסגרת נוספת שכזו על מנת לתת שירות שכזה לכלל עובדי מערך הרפואה, תושבי גן יבנה הזקוקים לכך. השמרטפיה תפעל בין השעות 8:00- 13:00 באמצעות סייעות מטעם המועצה ובהובלת אורה דגורקר.
ראש המועצה, דרור אהרון: " הצוותים הרפואיים עושים עבורנו לילות כימים לכל אורך התקופה האחרונה. למענם וכפי שהבטחתי, פתחנו השבוע באשכול הגנים הסמוך למתנ"ס גן יבנה שמרטפייה מיוחדת שתסייע להם לצלוח את האתגרים הגדולים העומדים לפתחם".
עבור אבי שפיר, תושב העיר וחבר באיגוד צלמי הרחפנים, פארק אשדוד ים הוא מקום נהדר לצילום. הפארק עמוס באטרקציות, בנופי טבע על רקע אורבני, במרחבים ובמגרשי משחקים ובמשפחות וילדים שבאים ליהנות מכל האטרקציות היפות הללו. הוא מצלם שם במהלך השנה והשבוע, בעקבות המאבק בהתפשטות הקורונה והנחיות הסגר המחייבים את התושבים להישאר בבתים, הוא תיעד את הפארק באמצעות רחפן ותוך הקפדה על כללי המיגון.
שפיר צילם והעלה ליוטיוב סרטון קצר עם הרבה מאוד פרגון לתושבי אשדוד. "פארק אשדוד ים הוא פארק יחיד ומיוחד שידע ימים יפים יותר. ריבוי אטרקציות, פעילויות ומופעים" הוא כתב על גבי הסרטון, וציין כי בצל ימי הקורונה והנחיות משרד הבריאות, תושבי אשדוד נשמעים להנחיות משרד הבריאות, מדירים רגליהם מהפארק ונשארים בבית.
הבוקר, לאור הנחיות משרד הבריאות והכרזה על סגר, התבצעה פעילות אכיפה וסגירה של בית מדרש ברובע ז' באשדוד. ככל הידוע הוא משוייך לחסידות נשכיז.
מעיריית אשדוד נמסר, ש"הפעילות התבצעה בתיאום כל הגורמים, מתוך דאגה לבריאות הציבור והרחבת הפעולות להתפשטות נגיף הקורונה. עיריית אשדוד חוזרת ומבקשת מהציבור להעשמע להנחיות משרד הבריאות ולהישאר בבית רק כך ננצח את הקורונה".
מבית החולים אסותא אשדוד מבקשים לעדכן: בבית החולים מאושפז צעיר שאובחן כחיובי לוירוס הקורונה. הצעיר שהה בידוד ביתי ולאחר פרק זמן הועבר לבית החולים במצב קל. בימים האחרונים, חלה הדרדרות נשימתית במצבו והוא טופל בין השאר באמצעות קבלת תמיכת חמצן לא חודרנית, אך לאור האצה והחמרה קלינית במצבו בשעות האחרונות, הוחלט להרדימו ולהנשימו. הוא מאושפז כעת ביחידה לטיפול נמרץ לחולי קורונה בביה"ח אסותא אשדוד.
ד"ר עמי מאיו מנהל יחידת טיפול נמרץ: "לקראת בוקר מצבו הנשימתי של החולה החמיר. כך שהוא נזקק לתמיכה נשימתית מלאה. לאחר שהורדם והונשם, מצבו מתייצב והוא מגיב היטב לטיפול שמוענק לו".
עדכון מצב חולי קורונה באסותא אשדוד: בבית החולים מאושפזים 14 חולי קורונה. 9 קל, 2 בינוני אשר מקבלים תמיכה נשימתית, 3 קשה מונשמים.
שבוע טוב, להלן ריכוז מקומות שבהם שהו חולי קורונה מאומתים באשדוד תאריך עדכון אחרון ב-27/03/2020 17:00
25/03/2020 19:00 – 07:00, בי"ח אסותא- חדר ניתוח הרפואה 7 אשדוד 23/03/2020 19:00 – 07:00 , חדר ניתוח בי"ח אסותא הרפואה 7 אשדוד 23/03/2020 10:00 – 11:00, בית מרקחת קופ"ח כללית גור דב, אשדוד 19/03/2020 09:00 – 11:00 , סופר שופרסל הבושם, אשדוד 19/03/2020 08:30 – 09:00, בית מרקחת כללית גור דב, אשדוד 18/03/2020 09:30 – 10:30, מרפאת ד"ר בראון, אשדוד 18/03/2020 07:00 – 18:00, חדר ניתוח בי"ח אסותא, הרפואה 7, אשדוד 17/03/2020 15:00 – 23:00, חדר ניתוח אסותא הרפואה 7, אשדוד 17/03/2020 12:00 – 12:10, שפע מרקט, אשדוד 16/03/2020 17:00 – 17:30, מרפאת ד"ר בראון, אשדוד 16/03/2020 07:00 – 15:00, חדר ניתוח אסותא הרפואה 7, אשדוד 15/03/2020 15:00 – 23:00, חדר ניתוח אסותא הרפואה 7, אשדוד 14/03/2020 20:30 – 22:30, שופרסל הבושם, אשדוד 14/03/2020 19:30 – 20:30, מקס סטוק בעלי מלאכה 4, אשדוד 14/03/2020 15:00 – 23:00, חדר ניתוח אסותא הרפואה 7, אשדוד 24/03/2020 13:00 – 17:00 ביהח אסותא, אשדוד 24/03/2020 08:00 – 08:00, רמי לוי, אשדוד 21/03/2020 19:00 – 19:30, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 21/03/2020 17:00 – 18:00, בית הכנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 21/03/2020 08:45 – 11:30, בית כנסת אימרי חיים ויז'ניץ, אשדוד 20/03/2020 17:00 – 19:00, תפילה בחצר הבניין של בית הכנסת, אשדוד 20/03/2020 09:00 – 10:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 19/03/2020 22:00 – 23:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 19/03/2020 17:00 – 18:00 , בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 19/03/2020 08:30 – 09:30, בית הכנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 19/03/2020 08:00 – 08:00, קופת חולים כללית , אשדוד 19/03/2020 08:00 – 08:00, רמי לוי אזור תעשיה אשדוד , אשדוד 19/03/2020 08:00- 08:00 , אושר עד, אשדוד 19/03/2020 08:00- 08:00 , בית כנסת שובה ישראל, אשדוד 18/03/2020 10:30- 11:30, בית הכנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 18/03/2020 09:30- 10:15, סניף קופת חולים מאוחדת, אשדוד 18/03/2020 05:00- 11:00, נסיעה במונית לביח אסותא, אשדוד 17/03/2020 11:00- 12:00, מכולת תור לישראל, אשדוד 17/03/2020 11:00 – 11:30, ivory – אשדוד 16/03/2020 22:00 – 23:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 16/03/2020 21:00 – 21:30, תחנה מרכזית – שויצריה הקטנה, אשדוד 16/03/2020 19:45 – 22:00, מיון נשים ביח אסותא, אשדוד 16/03/2020 19:00 – 21:00, עו"ד חיים פרנק – מגדלי משרד חיים פרנק – k tower ,18 , אשדוד 16/03/2020 17:00 – 18:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 16/03/2020 14:30 – 17:30, גינה שכונתית הורקנוס קהל חסידים, אשדוד 15/03/2020 22:00 – 23:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 15/03/2020 20:00 – 04:30, אולמי האצולה, אשדוד 15/03/2020 19:30 – 20:00, קופ"ח לאומית אשדוד 15/03/2020 17:00 – 18:00, בית כנסת קהל חסידים אליעזר בן הורקנוס, אשדוד 15/03/2020 16:30 – 17:00, מכולת נתיב החסד, אשדוד 14/03/2020 19:00 – 19:30, בית הכנסת אימרי חיים ויז'ניץ, אשדוד 14/03/2020 17:00 – 18:00, בית הכנסת אימרי חיים ויז'ניץ, אשדוד 14/03/2020 08:45 – 11:30, בית כנסת אימרי חיים ויז'ניץ, אשדוד 14/03/2020 08:00 – 08:00, בית כנסת הרב פינטו שבט בנימין, אשדוד 13/03/2020 17:00 -19:00, בית כנסת אמרי חיים ויז'ניץ, אשדוד
16.3 בשופרסל דיל ברחוב שדרות הרצל 1 אשדוד בשעות 8.30-9.45, אשדוד. 17.3 21:20-21:30 חנות נעלי שילת רחוב רשב"י אשדוד. 17.3 21:50-22:00 חנות "שוזים" רחוב יהודה הנשיא אשדוד. 17.3 חנות IVORY רחוב הרצל 1, באשדוד שעות 11.00-11.30, אשדוד.
הנחיות לציבור כל מי ששהה במקומות שצוינו לעיל בימים ובשעות המפורטים מעלה מתבקש להיכנס לבידוד ביתי לפי הוראות משרד הבריאות ולדווח על כך בטופס המקוון: דיווח על בידוד בית לאחר חזרה מחו"ל דיווח על בידוד בית לאחר מגע עם חולה מאומת
או במוקד משרד הבריאות בטלפון *5400, במוקדי קופות החולים: כללית 2700* מכבי 3555* מאוחדת 3833* לאומית 507* אם במהלך הבידוד מופיעים תסמינים של חום או שיעול או קושי בנשימה יש להתקשר באופן מידי למוקד 101 של מד״א על מנת לברר צורך בבדיקת הנגיף.
שמעתי שאחוזי הגירושין עלו בתקופת משבר הקורונה. מסתבר שלאנשים קשה להיות ביחד בבית. אצלי זה עבד ההפך. אחרי שנים של לבד, שהיה לי טבעי ונוח, אני לא רוצה להיות יותר לבד.
פעם כתבתי שיר: “טוב לה עם הלבד שלה”, אבל לא הכנסתי אותו לאף ספר, בעקבות תחושה אינטואיטיבית שזה מצב זמני. אני כותבת את הטור ביום שלישי. אמש כתבתי שיר “לא רוצה להיות לבד”. זה קרה לי אחרי שצפיתי במופע של קרן פלס בטלוויזיה, שבו דיברה על המוזרויות שלה. היא סיפרה ששנים ניסתה להתאים את עצמה לאחרים ורק מאוחר יותר התחברה למוזרויות שלה ואז הצליחה בגדול. המילים שלה דיברו אליי וכתבתי:
לא רוצה להיות לבד/ סמדר שרת לא רוצה להיות לבד זה הפסיק להיות נחמד רוצה ידיים מחבקות רוצה כתפיים חזקות
לא רוצה להתבודד הלבד כבר לא עובד זה בא אליי וזה חוזר רוצה כבר משהו אחר
נמאס לי לנסות לפתוח עוד צנצנת חמוצים להתעקש בכל הכוח למות מרוב מאמצים
נמאס לי להיאבק עם השמלה שחור-לבן שצריך אותך, חבר כדי לסגור את הרוכסן
נמאס לי להתקשר ולא להצליח להתגבר על בעיות שרק אתה יכול לפתור לי בדקה
המחשב שמסרב הפלאפון שמעכב עוד קשר מאכזב הלב ששכח להתרחב
בזאת אני נכנעת מודה ומתוודה אני לא פמיניסטית זקוקה לך, עובדה
אז אם יש למעלה מישהו אני לא תמיד בטוחה אנא הקשב לי, אלוהים ותאחל לי הצלחה
למצוא חבר לחיים גבר שיתאים שיהיה חכם אבל קודם כול בן אדם
שיֵדע להושיט לי יד ואני מבטיחה שאדע לאהוב אותו ולגרום לו שמחה
שהשנים שנשארו יהיו יפות ומיטיבות ושביחד על הקשר שנינו נעבוד
ושהמילים האלה הפשוטות יקרבו את הבאות ונמצא את הנתיבים להיות טובים ונדיבים.
אני אמנם רוצה ביחד, אבל עדיין היכולת שלי להיות לבד חשובה לי ביותר. חשוב לי להיות החברה הכי טובה של עצמי. אני עובדת על זה כל הזמן.
לרוב בני האדם בידוד הוא חוויה לא טבעית. אמנים מטבעם מתבודדים כדי ליצור, ואני ביניהם. אני חיה לבד שנים, ועד עכשיו זה לא הפריע לי. אפשר לחיות לבד ולא להרגיש לבד. יש לי חיים מלאים. אבל התקופה האחרונה מלמדת אותי שעור חשוב – טובים השניים מן האחד.
אני כותבת את הטור בהמשכים. כבר יום שני בלילה. הזמן חלף ולא שמתי לב. בינתיים התרגלתי שוב להיות לבד ואני מעסיקה את עצמי בצורה טובה מאוד. אני כל הזמן עסוקה. עובדת שעות על המחשב ומקדמת את ענייניי. במקביל אני מתנדבת להנחות סדנאות כתיבה עם יחידים בטלפון ובמייל. יש לי כבר שש תלמידות. זה הולך ומתפתח. לחלקן אני נותנת שיעורי בית לכתוב יומן קורונה.
יוצאים דברים נפלאים, וזאת רק ההתחלה. דיברתי עם כולן, וזאת חוויה מיוחדת להתנדב. זה אחרת. אני כותבת את הטור הזה כיומן קורונה. אין לי מושג איך אפשר לעשות את זה באופן שונה. אחר הצהריים יצאתי לגיחה קצרה לטיילת של אזור י"א, בו אני מתגוררת. צעירים רבים ללא מסכות וכפפות מסתובבים ומתפרקדים בשמש המתעתעת. הציפורים משמיעות את קולן בשקט שנוצר, ואנשים רצים והולכים בטיילת להנאתם, שוכחים לגמרי את ההמלצות לשמור מרחק.
איזו מציאות הזויה. מצד אחד, מבודדים לגמרי חלק גדול מהאוכלוסייה, ומצד שני, כל איש הישר בעיניו יעשה. היות וחציתי את ה-60 לפני מספר שנים, אני נחשבת כאוכלוסיית סיכון, ולכן מקפידה על ההוראות.
מכל הדברים שהיו קשים לי השבוע בסגר הזה הכי קשה לי היה לא להשתתף בהלוויה שלאימה של החברה שלי בת שבע. כי אפילו להתאבל או לנחם אבלים אסור בימי הקורונה.
בשבת הגיעה אליי הידיעה שמרסל אילוז נפטרה. זו לא הייתה הפתעה. מרסל, בת 84, הייתה חולה ומאושפזת במצב אנוש. אבל לא משנה כמה שנהיה מוכנים לבשורה, אימא זו אימא.
ואני רציתי לנסוע ולחבק את בת שבע ואת המשפחה בחיבוק של ניחומים. אבל לנוכח המצב קיבלתי צו הרחקה מהחברה שלי, אסור שיגיעו יותר מ-20 משתתפים, מה שהמשפחה המורחבת כבר מכסה. הכי מביך היה שבת שבע התנצלה שהיא נאלצת להגיד לי ולאילן ולשאר החברים הטובים לא לבוא. זה מאוד צבט לי בלב. היינו מגיעים להיפרד ממרסל. ותחושת התסכול נוראית.
עמרם ומרסל היו ממקימי העיר אשדוד, ממש מהראשונים. הם הגיעו אליה בדצמבר 56’, כשאשדוד הייתה בת שבועיים. זוג צעיר עם תינוקת שזרו את עתידם בעיר והתפתחו יחד איתה. הם גרו ברחוב הראשונים בדירה קטנה, ושם גם נולדו שני הבנים מאיר ויגאל.
כל מי שמכיר את תולדות המדינה יודע כי שנות ה-60 לא חיבקו את העולים החדשים. גם לא באשדוד. המיתון הקשה, פיטורים ושוב חזרה למעגל העבודה לא פסחו גם על מרסל ועמרם.
אני הכרתי את מרסל בגיל העשרה שלי. בת שבע ואני למדנו יחד בתיכון ומאז אנחנו חברות נפש. במו ידיהם ועבודה קשה מרסל ועמרם טיפחו את הקן המשפחתי. לימים נולדה גם בת הזקונים איילת. מה שהכי זכור לי ממרסל זה השקט, היא דיברה בשקט, חייכה בשקט. ואת הכאב שלה נשאה בשקט.
זעקה ממעמקי הלב. מרסל ז"ל
בימים שנהרג בנה מאיר בצבא, בשעות הכי קשות, שבא לצעוק, היא נשאה את כאבה בשקט. דאגה להרגיע את בני המשפחה ונשאה את כאבם על כתפיה, תמיד בשקט. היה בה המון חום, הבנה והמון הכלה. זכורה לי שיחה אישית איתה באופן מקרי, שבה הביעה דאגה מיוחדת לבתה הבכורה, החברה שלי. וגם אז ביקשה שלא אספר את פרטי השיחה. הבעת המבוכה בעיניה היפות, עיני אימא שדואגת לגוזלית. ובכל זאת שומרת שלא להתערב יותר מדי.
אהבתי גם את הזוגיות שלה עם עמרם, נישואים של 65 שנים, תמיד יחד. בקניות, טיול ערב או בחוף הים. היא אהבה מאוד את הים. מרסל עוזבת את העולם בשקט, היא מצאה את מותה בתקופה שאסור להתקהל. אני רוצה להיפרד ממך בקול גדול, מרסל, בזעקה ממעמקי הלב, בצעקה של אהבה.
***
אסור למות בימי הקורונה. אתמול הלך לעולמו בשקט השחקן ניקו ניתאי. גם הוא נפרד מהעולם בהלוויה שקטה ללא משתתפים כמעט, בקושי בני משפחה. שחקנים שעבדו איתו מעידים כי עבד עד הרגע שבו הוחלט לסגור את התיאטראות.
בגיל 88 עדיין היה על הבמה. הוא חטף שבץ ומת, לא נדע לעולם אם זה היה קורה לו בכל מקרה, כי השתייך לאוכלוסיית הגיל השלישי, האוכלוסייה בסיכון גבוה לא לשרוד את הקורונה. מה שבטוח שלא הקורונה הרגה אותו.
מאחר שגם אני שייכת לקבוצת הסיכון הזו, אני לא בטוחה שמה שיגמור אותי זו הקורונה. אני מאוד רוצה לדעת, אם בכלל אפשר לכמת את זה, כמה אנשים ימותו בגלל היעדר טיפול, ממחלות אחרות, כי כולם עוסקים בקורונה.
בזמן הקצר מאז פרץ הנגיף קורונה (קוביד-19) את גבולות העיר ווהאן שבסין המאבק הגלובלי למיגור המגפה לא עוצר לרגע. עוד ועוד מדינות מודיעות כי הן עובדות על פיתוח חיסונים, תרופות או אמצעים טכנולוגיים ורפואיים אחרים כדי לעצור את המחלה הקטלנית שמדבקת בצורה יוצאת דופן ומפילה עוד ועוד חללים, בעיקר מבוגרים.
גם בישראל נעשים מאמצים רבים למציאת פתרונות. השבוע נחשף כי יחידת מפא”ת (מרכז המנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) של משרד הביטחון גייסה את מיטב המומחים המקומיים לתכניות פיתוח שונות שיעזרו לזהות, לטפל ולנטר חולים.
בין הפרויקטים קיים מיזם ייחודי בהובלתו של פרופ’ עמי מויאל, תושב אשדוד, מומחה לעיבוד דיבור (על ידי תוכנה) ונשיא מכללת אפקה. בפרויקט משולבים גם שלושה מבתי החולים בעלי הריכוז הגבוה ביותר של חולי קורונה, חברות סטארט אפ ישראליות ויחידות מחקר ופיתוח של חיל המודיעין.
הרעיון מאחורי הפרויקט הוא ניסיון לזהות חולים בשלבים המוקדמים ביותר של המחלה על ידי בדיקה פשוטה שתיעשה באמצעות אפליקציה בטלפון החכם. האפליקציה תבדוק את גלי הקול של הנבדק ותזהה אם הוא מראה סימנים ראשוניים של הידבקות בנגיף.
“מודל ההדבקה של הנגיף כרגע הוא הכפלה של מספר הנדבקים כל שלושה ימים, זהו קצב אקספוננציאלי מבהיל”, מסביר פרופ’ מויאל. “המטרה היא לנסות לשבור את רצף ההדבקה על ידי זיהוי חולים עוד בשלב המוקדם. זה לא שאנחנו נאבחן סופית אם אדם חולה קורונה או לא, אבל כרגע מספר הבדיקות במדינה מוגבל לגודל האוכלוסייה, ונשאלת השאלה את מי לבדוק אם נוכל לעזור למאמץ הלאומי על ידי בדיקה פשוטה בסלולר כדי לאתר אוכלוסיות שבהסתברות גדולה חולות בקורונה, יהיה אפשר למקד את הבדיקות ולשפר את ההשתלטות על המגפה”.
מאז החלו אירועי הקורונה ההתמודדות הקשה ביותר שלי הייתה, עד השבוע, עם הידיעה שבבריטניה, שבה מתגורר בני האמצעי עם אשתו ושני ילדיו, החליטה הממשלה לנהוג בשגרה בלתי ברוכה בעליל. כעת, משהבריטים סוף סוף התעשתו והטילו סגר מוחלט ואף שזה אולי מאוחר מדי, נרגעתי במידה מסוימת.
ויש גם נקודות חיוביות. בני, שהוא עורך בטלוויזיה, תחום המוגדר כחיוני, ממשיך לעבוד, כשבאולפנים נקטו בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע הדבקה מהנגיף, כך שמטה לחמו לא נפגע. למקום העבודה הוא רוכב על אופניו, כפי שנהג גם קודם להופעת הקורונה, כדי לעשות פעילות גופנית.
רבקה יניב
כזו אני, טיפוס אופטימי, שבכל מצב ולו הקשה ביותר מוצאת גם את החיובי. אני בהקשר זה כמו בובת נחום תקום, אותה אהבתי מאוד כשהייתי ילדה קטנה. מדובר בבובה יצוקה קטנה שמרכז המסה שלה נמצא בבסיסה התחתון, ולא משנה כמה חזק בעטתי בה, היא תמיד חזרה למצב עמידה, מה שגם מסביר את שמה.
***
תופעת הקורונה היא מדאיגה, אך בסופו של דבר גם היא תעבור כמו כל דבר אחר, והאנושות תצא מזה חזקה יותר מתמיד. אף על פי שימים אלו של קורונה הם זמנים שבהם איש לא יודע מה יהיה ביום למחרת ואף על פי שבחיים כמו בחיים אנחנו לא שולטים בכל דבר שקורה לנו, יש לזכור שאנו כן (!) שולטים בדרך שבה אנו מגיבים, וזה הרבה מאוד ובזה כוחנו.
אנחנו, בני האדם, חלק מהטבע, שהוא מבחינה מסוימת דפוס של יצירה וחישול במחזורים של הרס ובנייה. הדוגמאות לכך הן אינסופיות. לפני שנים אימי נסעה בשליחות המדינה לאוקראינה כדי להכין עולים לעלייה לישראל, וכשחזרה הביאה לי במתנה מחרוזת מקסימה מענברים.
אז למדתי כי ענבר הוא אבן טובה שבתחילת דרכה הייתה בעצם שרף, שהוא חומר גלד העשוי מכימיקלים נוזליים שמפרישים העצים לאזור פציעתם כדי לסגור אותו. בתהליך ארוך החומר הזה הופך מנוזל למוצק ומתקשה מאוד והופך לאבן הענבר.
תהליך מקביל לזה של הענבר יכול לקרות גם בגוף האדם. המנזר הבודהיסטי שאולין נוסד לפני 1343 שנים בצפון מרכז סין והוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי וידוע בעיקר בשל אמנויות הלחימה הסיניות שפותחו בו במהלך ההיסטוריה – במיוחד אגרוף שאולין. במנזר ניתן לצפות בנזירים בלבוש כתום שעומדים מול קיר ומכים בו באגרופם פעם אחר פעם אחר פעם.
הם חוזרים על האימון הזה משך זמן רב ואחרי שנים רבות ידיהם הופכות חזקות באופן חריג ומאפשרות להם לבצע פעולות שנראות לעיתים על-אנושיות. איך זה קורה? המכות החוזרות ונשנות בקיר יוצרות סדקים מיקרוסקופיים בעצמות, תהליך טראומטי שגורם לגוף לשלוח חומרי ריפוי לאזור הפגוע. הסדקים המדוברים מתמלאים בסידן וחומרים נוספים, והם מתקשים והופכים לרקמת עצם שעם הזמן דחיסותה הולכת וגדלה והיא הופכת חזקה באופן משמעותי.
אני כבר חוזה את וועדת החקירה שצפויה לבדוק את ההתנהלות המבישה הזאת! מה שאנחנו עדים לו זאת אנדרלמוסיה מוחלטת. הממשלה ובעיקר משרד הבריאות, נתפסו במערומיהם.
יש לנו ראש ממשלה שיודע רק להפחיד אותנו מפני נשק גרעיני של איראן ולפני זה מפני נשק כימי של סוריה, אבל כנראה שלא עושה כלום כדי להיערך ליום שזה עלול להתרחש.
בתור מדינה מוקפת אויבים אנחנו חייבים להיות הכי ערוכים, אולי יותר מכל שאר מדינות העולם! אבל בשעת האמת מתברר שחסרות לנו מיטות אשפוז במחלקות טיפול נמרץ, חסרים מכשירי הנשמה, ציוד רפואי, מסכות, משקפי מיגון ובכלל ציוד מיגון לצוותים רפואיים, ערכות בדיקה ואפילו מדחומים.
אם כל זה לא מספיק, אנחנו שומעים שמנהלי בתי חולים ומנהלי מחלקות, משמיעים טענות קשות על כך שמי שמנהל את המשבר הזה לא מבין דבר ברפואה. לא מנכ"ל משרד הבריאות ובטח שלא השר ליצמן שאומר לנו ש"עד פסח יגיע המשיח ויוציא אותנו מזה"!
אנחנו עדים לניגוד חמור בין דעת המומחים לבין דעת ההנהגה. אלה עוסקים בהיבט הבריאותי והאוצר יחד עם רה"מ עסוקים בהשפעות הכלכליות.
חמור בעיני שעד לרגע זה, שום רשות מקומית לא מתחייבת לעצור את תשלומי המסים של משקי הבית ושל בעלי העסקים שכרגע סגורים! בעיקר ברשויות שנהנות מעודף תקציבי. במשרד האוצר רק מדברים על פיצוי לעסקים, אבל עם הגבלות ותנאים בלתי סבירים, ועדיין לא קיים עצמאי אחד שעד לרגע זה קיבל משהו.
המדינה מחזיקה במיליארדים מכספי מסים שאנחנו שילמנו. לפעמים הם מגיעים לעד 50% מההכנסה שלנו. זאת בדיוק השעה להחזיר חלק מהמסים האלה לאנשים שנאלצו להישאר ללא הכנסה. הבטיחו לימודים מקוונים לתלמידים מהבית, וכבר ביום הראשון זה נכשל! גם לימודים כאלה הם משהו שחייב להיות מוכן לשעת חירום במדינה כמו שלנו.
ראש הממשלה מגיע מדי ערב לאולפני החדשות כדי להנות מזמן מסך יקר, שאותו הוא מנצל כדי לחזור על אותה מנטרה – שטפו ידיים ושמרו מרחק של 2 מטר. לא סתם התחושה בציבור שנתניהו מנצל גם משבר חמור כזה לצרכי פוליטיקה זולה והישרדות אישית שלו. אני מקווה בשבילו שלא יצטרך להתמודד עם תיק נוסף אחרי 4,000.
סיגל דוד בוקסדורף
"הרי תמיד אמרו לנו שחבר נמדד בשעת צרה. את אותו הדבר ניתן לומר על מנהיגינו. כיצד והאם הם מטפלים במשבר הקורונה כיאות? ראשית, אנחנו לאחר 14 ימים מתחילתה, ואיננו יודעים את סופה. לבוא ולבקר את פועלה של הנהגת המדינה עד כה יהא טיפה יומרני, אך בכל זאת אנסה להתבונן אחורה מה קרה עד כה:
1. בדיקות – אנחנו עדיין נמצאים אחורה בזמן. מספר הנבדקים נמוך וכמויות הבדיקות, הציוד המתאים והמעבדות לא גדלות בהתאמה הרצויה. 2. שיעורים מקוונים – הזלזול הבוטה ממשרד האוצר כלפי ציבור עובדות ההוראה הגיע לשיאים שלא ידעה המדינה, וכמו כן לבלבול מערכות עד כדי כך שעד לרגע כתיבת שורות אלה יש עדיין שיח מקביל בין משרד החינוך לבין ציבור המורות ובין נערי האוצר לציבור זה מול הסתדרות המורות. מצד אחד, משרד החינוך שולח הוראות למימוש ומרוץ אחר יישום הוראה מקוונת, ומנגד מכריז אדון באב״ד מהאוצר ששיעורים אלה מיותרים והוא לא ישלם לציבור ההוראה על כך. גם לסוגיה זו נדרש ראש הממשלה, ליתר דיוק נאלץ לומר שידון בסוגייה זו – אך משום מה קולו לא נשמע מאז. והכאוס חוגג. 3. הוראות הממשלה והצהרת ראש הממשלה והבריאות אינן מתכתבות בו זמנית עם האכיפה הנדרשת מפיהם. ואנו מוצאים עצמנו ספונים בבתים כדי לצמצם הדבקה, בעוד שבמדינת תל אביב הכול נראה אחרת באין מרתיע. 4. תפקוד הרשות המחוקקת – אנחנו עדים לפארסה ברמה עולמית, בה כנסת ישראל אינה מתפקדת ונדרש צו בית משפט עליון להפעילה. דבר כזה אין לו אח ורע בשום מדינות אחרות בעולם, אף שאצלן אפקט הקורונה הוא קשה יותר מבמדינתנו הקטנה.
למעשה, אנחנו עדים ועדות לכאוס בכמה מישורים שיפה שעה אחת קודם, סליחה עשורים קודם, כפי שציין זאת בדוח מבקר המדינה, להיערכות אמיתית ועמוקה. ממליצה לכולן/ם להאזין להרצאת טד של סטיב ג׳ובס משנת 2015, בה הוא צפה הכול, אולם מנהיגינו בחרו להחריש.
מאחלת שנצליח לראות את סוף עידן הקורונה ונצא ממנו עם הרבה נבדקים ולא נדבקים בריאים/ות ומחוזקים בתובנות חדשות לחיים שאחרי ואִמרו אמן.
חיים שושן
אני מבקש גילוי נאות לציבור הקוראים, אף פעם לא נמניתי עם חסידיו של ראש הממשלה, ולכן אני לא מתלהב מתפקודו וטיפולו במשבר האחרון. אני חושב שכל ראש ממשלה אחר, מימין ומשמאל, היה גם הוא מטפל במשבר לא פחות טוב. אני יותר מתרשם ממנכ"ל משרד הבריאות ושאר אנשי המקצוע.
דווקא השבוע מתפרסם דוח מבקר המדינה שמינה נתניהו, והוא קבע שמשרד הבריאות לא ערוך לטיפול במגפה. ככה זה כשאין שר בריאות איש מקצוע במשרה מלאה, ובמקומו סגן שר שלא מבין עניין. התיק מוחזק בידי נתניהו ולא היה לו זמן לעסוק בזה. רק עכשיו מתגלה המחדל במלוא עוצמתו. הוא היה צריך לעשות זאת במקום להשתלט על כל אמצעי התקשורת כדי להפגין את כישוריו המצויינים ברטוריקה ולטפל בנחישות ומאחורי הקלעים.
מתי סולומון
הנהגת המדינה ובראשה ראש הממשלה פועלת היטב. הבעיה היא שאנו עם קשה, ולכולנו נראה כאילו שזה לא נוגע לנו, מה שנקרא – לנו זה לא יקרה. חבל באמת שחלקנו לא נשמעים להוראות ההנהגה, וזה פוגע בכולנו. באותה מידה שנשמעים לפיקוד העורף בזמן לחימה וירי טילים מהדרום, כך יש לנהוג במקרה הזה עם הנגיף הבלתי רצוי הזה שבא אלינו ללא שום הזמנה מוקדמת. יש להישמע להוראות ההנהגה ולפעול על פיהן. הוראות הרופאים והוראות ההנהגה מצילות חיים. אנא הישמרו מאוד על נפשותיכם, וכך נעבור זאת בריאים ושלמים. אמן ואמן.
עופר אמסלם
עופר אמסלם
הקורונה מכה בכל חלקה בריאה בארץ ובעולם. השבוע שעבר היה אסון לכלל המדינות המודבקות, ובראשן איטליה ומדינות מערב אירופה. הדבר בישראל מתנהל באופן מתגלגל, ובאופן כזה יש יתרונות כמו גם חסרונות. להערכתי, בראש משרד הבריאות צריך לעמוד רופא עם ניסיון ניהולי. פרספקטיבה של אדם כזה היא נכונה ומדויקת יותר למצבים כאלו.
להערכתי, שגינו בכל עניין הבדיקות, והיום יותר מתמיד עיכובי הבדיקות נראים כאבן נגף שלא צלחנו והבאנו על עצמנו הדבקה קהילתית. זכורים לי הימים הראשונים בהם פרופ׳ סדצקי אמרה תחת כל עץ רענן שרוב הנשאים מיובאים מאירופה. אז בתקופה הזו היו צריכים לתפוס את השור בקרניו ולא להתעסק בפוליטיקה של מעבדות.
סוף דבר, אני מאוד סומך על ניסיונו של ביבי והצוות מסביבו. אסור להשבית כליל את המשק, אלא לעבוד במצב חירום, ומשם כל פעם להסיר מגבלות. הטיפול באוכלוסייה צריך לקבל תפנית, הן בהקפים והן בהחלטות מהירות ונכונות. כמובן, יש להמשיך להתפלל לישועת השם כהרף עין… בוא תבוא.
אף ששתי בנותיה הקטנות נמצאות בבית, רעיה שרון, 47, עובדת ברשת ויקטורי 18 שנה, ועדיין לא מוותרת על יום עבודה אחד. תוך כדי עבודה היא משתדלת להיות גם אוזן קשבת עבור לקוחות מודאגים ותמיד לתת להם גם סיבה לצחוק בין רגעי החרדה והפחד. את הדרך מהבית שבאשדוד לסניף שבגן יבנה היא עושה ברכבה הפרטי, כדי לא לקחת שום סיכונים מיותרים.
רעיה שרון בסופר
איך התחושה לצאת לעבוד כשהבנות נשארות בבית בהסגר?
“הלב לא במקום כשאתה משאיר ילדים קטנים בבית. אבל בגלל שאני אוהבת את העבודה, אני באה. תמיד צריכים אותנו. אני גם אוהבת את העבודה שלי מאוד וממש לא רוצה חופש. אבל אם לא אנחנו נעשה את זה, אז מי?”
את מרגישה שזו שליחות?
“כן, בטח. גם רוב הלקוחות פה מכירים אותי וסומכים עליי ואפשר לומר אוהבים אותי, אז כן, מאוד חשוב לי להיות פה”.
ואין פחד, להידבק?
“אם שומרים על כל האמצעים ועל ההיגיינה, אני מאמינה שאין שום סיבה שנידבק. אנחנו שמים כפפות, מחטאים הכול, לובשים מסכות. מנקים כל הזמן את העמדות שלנו”.
איך ההתנהלות בסניף עצמו? יש עומסים?
“יש עומס. אנשים מגיעים מתוחים ולחוצים, אבל אנחנו פה בשביל להרגיע אותם”.
איך את עושה את זה?
“קודם כול מחייכת. לפעמים צוחקת איתם, לפעמים מתבדחת בקטנה, והם זורמים כי מכירים אותי. ממני הם יוצאים עם חיוך ורגועים”.
יגאל בן כליפה
בקר ראשי מכולותבנמל אשדוד
יגאל בן כליפה החל כסוור בנמל אשדוד וכיום הוא בקר ראשי במחלקת מכולות. הוא בן 50 ומחצית שנותיו עובד בנמל. נשוי ואב לשלושה, תושב אשדוד.
יגאל בן כליפה. צילום: יח"צ נמל אשדוד
“בימים האחרונים מתקשרים הרבה עמילי מכס ויבואנים שמודאגים לגבי הסחורות שלהם”, הוא מספר, בעיקר "אוכל, אם זה דגים טריים, פירות ודברים נוספים, שמוחזק במכולות עם קירור וחייב להגיע תוך שעות לרשתות השיווק”.
אתה עובד עם אמצעי מיגון?
“הנמל השקיע המון בנושא הזה, ויש הקפדה מלאה על הכללים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להגיע למצב שיהיה פה מישהו חולה, זה עלול יהיה ליצור בעיה רצינית, ואנחנו לא שם. הבריאות שלנו משפיעה על המשק הישראלי”.
יש חשש להידבקות מאנשי צוות על אניות או גם ממגע עם משטחים?
“כן, ולכן העובדים מקבלים כפפות, מסכות וג’ל חיטוי. אנחנו מאפשרים כניסה של מטענים מכל הארצות, אבל ההנחיה היא שעובדי הנמל פורקים את הסחורות בלי שום מגע עם הימאים. הם נכנסים לתאים עד שאנחנו לא מסיימים”.
מההתרשמות שלך התפוקה נפגעה?
“אם נרגיש את זה, אז זה יקרה עוד שבוע-שבועיים. בגדול, אין ירידה בתפוקות לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, וההתייצבות של עובדי הנמל ראויה לשבח”.
מה אומרים במשפחות?
“יש לחץ מצד בני המשפחה לא לעשות משמרות נוספות, אלא לסיים ולחזור הביתה. ואני רצה להגיד שאפו גדול לעובדים שלנו. הם מבינים שההשפעה של נמל אשדוד על המשק היא קריטית. לכן אם תבקר היום בנמל ההבדל היחיד שתראה מזמן של שגרה זה שהעובדים עם כפפות ונשמיות, חוץ מזה הנמל עובד כרגיל”.
מה עם חדר האוכל?
“סגור למעט סנדוויצ’ים, העובדים באים, מקבלים את המנה שלהם והולכים”.
מה אתה אומר על מה שקורה בארץ? מדברים על 20% אבטלה.
“התמזל מזלי שאני עובד במקום כמו נמל אשדוד, אני מעריך ואוהב אותו אהבת נפש. ליבי עם אלה שפוטרו ושהוציאו אותם ממעגל העבודה. לדעתי, מדינת ישראל צריכה לפתור את הבעיה הזאת ומהר. אני לא יודע איך הם יעשו את החג”.
טטיאנה לוקצ'בסקי
סגנית אח אחראי טיפול נמרץ כללי, בי"ח אסותא אשדוד
השבוע תפסנו את טטיאנה (טניה) לוקצ'בסקי מאשדוד כשהיא בביתה, בבידוד, רגע לפני שהיא חוזרת לעבודתה.
מאז פתיחתו של בית החולים באשדוד, לוקצ’בסקי, אחות מוסמכת במקצועה, משמשת בתפקיד סגנית אח אחראי טיפול נמרץ כללי בבית החולים אסותא אשדוד. לפני כן עבדה במשך עשור בטיפול נמרץ באסף הרופא.
טטיאנה לוקצ'בסקי. צילום: אינה בוז'נסקי
היא נולדה בסיביר שבברית המועצות ב-1980. סיימה בית ספר לסיעוד ברוסיה ב-2001 ועלתה לבדה לישראל. בישראל הכירה את מי שהפך לבעלה, גנדי, ויש להם שני ילדים, יגאל, בן 15 וחצי, ואליס, בת 10. לפני כחצי שנה עלו גם הוריה, והם מתגוררים באשדוד גם כן.
“היינו בחופשה בגאורגיה, ויום לפני שחזרנו הודיעו שכל מי שחוזר מכל מקום בחו”ל חייב להיכנס לבידוד, ולכן אנחנו בבית”, היא מספרת.
“אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, תמיד רציתי להיות אחות טיפול נמרץ כללי, נמשכתי לאקשן, ובכל משמרת אני לומדת משהו חדש. כל יום בעבודה שונה מקודמו”, היא אומרת. “אנשי הצוות שלנו בטיפול נמרץ הם מדהימים בכל המובנים, מקצוענים ויודעים לפעול במצבים הכי קשים, אנשים עם המון ידע ולב ענק. עם צוותים כאלה אנחנו ננצח בלי שום ספק”.
את כבר רוצה לחזור לעבודה?
“בטח, אמנם אני עושה חלק מהעבודה שלי מהבית, למשל סידור עבודה במחלקה וסגירה של פנצ’רים, אבל אני רוצה להיות חיונית ולחזור”.
יש עובדים שנדבקו בקורונה?
“לא שידוע לי, אבל יש כאלה שנמצאים בבידוד, בעיקר שחזרו מחו”ל”.
ואת לא מפחדת להידבק?
“אני יודעת לאן אני חוזרת, ויש אמצעי מיגון. יש הנחיה לצוות להסתובב עם מסכות בבית החולים”.
יש דיווחים מבתי חולים בארץ על מחסור בציוד מיגון.
“אצלנו לא שמעתי שיש מחסור”.
במה שונה העבודה בבית החולים כיום מאשר בימי שגרה?
“סביר להניח שהעבודה תלך ותגדל ושנצטרך לקבל החלטות הרבה יותר מהר. אני לא יודעת כמה חולים עוד נקבל וכמה המגפה עוד תתפשט. בטיפול נמרץ יש לנו 10 מיטות, והתפוסה משתנה. ברגע זה, למשל, חמש מיטות תפוסות. הדברים מאוד דינמיים. תראה, בטיפול נמרץ הכללי אין כרגע חולי קורונה, מאשפזים אותם במחלקת התפרצות, אבל אנחנו שולחים צוות טיפול נמרץ לעבוד שם יחד לצד צוותים ממחלקות נוספות בבית החולים”.
הילדים שלך רוצים ללכת בדרכך?
“הבן שלי כן, אני לא חושבת שזה מקצוע רע, להפך. הילדה עוד קטנה”.
איך אתם שומרים על קשר עם ההורים?
“אנחנו כל הזמן בקשר בטלפון ובוואטסאפ, לפעמים הם מניחים לנו משהו על הדלת. אני מתייחסת למצב ברצינות, אם חס וחלילה נהיה חולים, בחיים לא הייתי לוקחת אחריות על עצמי להדביק מישהו”.
מפקח בן לוי נמצא בשטח ובחיכוך מתמיד, פשוטו כמשמעו, עם האזרחים. כך גם השוטרים בתחנת אשדוד, שעליהם הוא מפקד. הוא בן 29, מתגורר באשקלון, נשוי ואב לילדה.
העבודה עכשיו שונה מבזמנים רגילים?
“כן, הימים האלה מאוד מאוד שונים. בימים רגילים אנחנו מתעסקים יותר באירועי סדר ציבורי, לדוגמה קטטות במועדונים ופאבים. היום זה לא קיים. עכשיו הרחוב הרבה יותר שקט, אבל כשקורה משהו, הוא יכול להפוך תוך זמן מאוד קצר לאירוע משמעותי ובולט”.
למשל?
“לכל אירוע, מהקל אל הכבד, אנחנו צריכים לגשת במשנה זהירות. יש לי נורית אזהרה מול העיניים”.
שמה, שאתם יכולים להידבק?
“חד משמעית. אנחנו נלחמים היום מול אויב בלתי נראה, ואם לא ניזהר, אנחנו עלולים להשפיע בצורה שלילית על חיי התושבים. אם לצורך העניין נמצא את עצמנו בסוף עם תחנה שכולם נדבקים ונכנסים לבידוד, זה יכול להשליך על תפקוד המשטרה, ואנחנו גם צריכים לשמור על עצמנו.
“אנחנו חייבים לעשות הערכת מצב לקראת כל אירוע. יש כאלה שהיינו צריכים לעלות על מסכה. ביום שישי שוטרים שלנו עלו על חליפה ועשו ביקורי בית כדי לבדוק שאנשים בבידוד. היה גם אירוע של הקמת רעש, שבמהלכו שוטר גילה שיש שם בחור שאמור להימצא בבידוד. הוא קיבל קנס של 5,000 שקל וחזר הביתה".
יש מקרים ששוטרים פחות ירצו לבצע עיכובים ומעצרים מתוך חשש מהידבקות?
“מי שמכיר את המשטרה מקרוב יכול לדעת שזה אחד הצדדים היותר יפים שלה – כשיש משימה לבצע, לא רואים ממטר. השוטרים אמיצים ברמות שאי אפשר לתאר. יש חששות, זה נכון וזה טבעי, אבל אנחנו חותרים למגע, זאת העבודה שלנו, וכשצריך גם מבצעים מעצרים”.
אשתך מודאגת?
“כן. כשאני נכנס הביתה, אני מקפיד להתקלח, להחליף בגדים ורק אז מחבק את הילדה”.
יש שוטרים שביקשו לעבור לתפקידי מטה?
“בדיוק הפוך”.
יצא לכם לאכוף התקהלויות אסורות?
“בטח. גם בתוך בית כנסת ובפארקים. יש לנו עכשיו כלי של אכיפה. עד היום לא נתקלנו באירוע שבאנו לפזר אנשים וסירבו להתפנות”.
יוני וקנין
מנהלן במקיף ו', משתתף במבצע חלוקת מזון של עיריית אשדוד
ביום-יום יוני וקנין, בן 45, עובד עיריית אשדוד, הוא מנהלן בתיכון מקיף ו’. גר בעיר עם אשתווארבעת ילדיהם. אף שכעת בית הספר עומד ריק מתלמידים והמורים כבר חדלו ללמד, יוני עדין מגיע לבית הספר לפעמים.
מימין: רן גאבר אב הבית במקיף ו' ויוני וקנין
כחלק ממבצע חלוקת המזון שקידמה עיריית אשדוד בימים האחרונים יוני מגיע לארוז את החבילות. הן מועברות באמצעות מתנדבים נוספים לבתי קשישים שנתונים בימים אלה בבדידות רבה.
“ביום ראשון האחרון קיבלנו 350 מנות לקשישים בעיר”, הוא מתאר. “היום, שלישי, קיבלנו עוד 500 מנות לחלק לקשישים.אנחנו מקבלים את המנות אל בית הספר, פה אנחנו אורזים אותן. לאחר מכן מגיעים עוד מתנדבים, חלקם עובדי עירייה, חלקם ממקומות אחרים, ויחד אנחנו מחלקים את המשלוחים לבתים. התפקיד שלי הוא לקבל את כל הסחורות ולארוז בקרטונים לפי המקבצים. איתי עובד גם אב הבית של בית הספר ועוד שני אנשי אחזקה”.
אין לכם חשש להסתובב כך?
מה פתאום, אנחנו מרגישים תחושת שליחות, עושים את זה בשביל עם ישראל באהבה גדולה".
ודאגה שתידבק או תדביק קרובים אליך?
לא. אני שומר על הכללים, משתמש באלכוג’לכל פעם שאני מחליף כפפות או נכנס לרכב. כשאני מגיע הביתה אני ישר מוריד את הבגדים ונכנס להתקלח”.
יצא לך להגיע לבית של אזרח קשיש בעצמך?
“כן, הגעתי לבית של קשישה שלקח לה זמן רב להגיע לדלת, כשהיא נעזרת בהליכון. כשהיא הגיעה ופתחה לי את הדלת, היא ממש שמחה והיה לה אור בעיניים. עזבה את ההליכון ורצתהלחבק אותי. אמרתי לה: ‘גברת, תודה רבה, זה בשבילך שיהיה לך’. אנשים מאוד מאוד שמחים לקבל את זה. אלו אנשים שאף אחד לא מגיע אליהם, והם לגמרי סגורים בבית”.
דורית שוקרון
דווריתברובע י"א, אשדוד
היא עובדת בדואר ישראל כבר 28 שנים, כולל בימי מלחמות והסלמות, וגם בימים אלה מסתובבת ברחובות ומביאה את המכתבים והחבילות עד אליכם.
קבלו את דורית שוקרון, בת 47, תושבת אשדוד, שמחלקת דואר ברובע י”א, ברחובות נחל שניר, כנרת, כנען, מצדה, נחל לכיש וכינור.
דורית שוקרון בפעולה
העבודה בימים אלה שונה מבימים רגילים?
“מרבית הלקוחות נמצאים בבית גם בשעות היום, ולעיתים אנו הדוורים הם הדמות היחידה שמגיעה אליהם. זה מאוד רלוונטי לקשישים, שלא נפגשים כעת עם בני משפחתם, וכך אפשר לוודא שהכול בסדר עם מישהו בצד השני של הדלת. אנחנו עובדים במשנה זהירות ומוסריםדברי דואר רשום וחבילות לנמענים בבתיהם, אך לא ישירות לידיהם. אני מקישה על הדלת וממתינה שהנמען ישיב לי,אני מודיעה לו שיש עבורו דבר דואר שאני משאירה בדלת ביתו ומצלמת את דבר הדואר שהנחתיכאסמכתא למסירה.רוב האנשים מודים לי מאוד ושמחים על כך”.
את מרגישה חשובה יותר ומועילה יותר כעובדת חיונית?
“אני בהחלט מרגישה חיונית. גם בימים שלקוחות שוהים בבית,הם מצפים לקבל את דברי הדואר שלהם ושמחים כאשר אני מגיעה כדי למסור אותם”.
את לא חוששת להידבק בזמן העבודה?
“החשש קיים בכל מקום,אבל זאת העבודה שלי ואני אוהבת אותהומבינה את חשיבותה דווקא עכשיו, כשאנשים יושבים בבית, מזמינים חבילות ומצפים לקבל אותן או דברי דואר רשום ששלחו להם”.
מה עם המשפחה?
“יש לי שני בנים, אורי בן 14 והראל בן 11.בתקופה הנוכחית גם הם יושבים בביתועד לא מזמן למדובמסגרת למידה מרחוק. היום הם מרשים לעצמם להתעורר מאוחר יותר,ואז אורי מכין ארוחת בוקר ובעיקר משחקים. הם מבינים שהעבודה שלי חיונית,וגאים בי מאוד על העבודה שאני עושה”.
⇔
⇔ 
