״חפץ מעבר״: התערוכה החדשה במוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד
Leave a Comment"חפץ מעבר", תערוכה קבוצתית חדשה שנפתחה במוזאון לתרבות הפלשתים ב-19 ביולי 2020, תוצג במשך כשנה. התערוכה עוסקת בחפצי מעבר, רבדי הזיכרונות הארוגים בחפצים הישנים והחדשים מזמינים כל אחד מאיתנו למסע במרחב, בזמן, בהיסטוריה המשפחתית ובביוגרפיה של חומרים. בגעגוע לימים שהיו ובכמיהה למסע עתידי.
"אנחנו נמצאים בתנועה מתמדת", אומרת גלית גאון, אחת מאוצרות התערוכה, "לעתים זו תנועה קצרה – רק עוברים דירה, נוסעים לתקופה, יוצאים לחופשה, ולעתים זו תנועה ארוכה, נוודות זמנית או קבועה, היפלטות והגירה. בתנועה אישית ובין דורית, מתמשכת בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, נעקרים מהשורשים ומקווים להשתקע מחדש. התנועה המתמדת בה אנו נמצאים מכריחה אותנו לקבל החלטות מורכבות אודות חשיבותם של הזיכרונות הממשיים ולבחון מחדש את התאמתם לחיינו. חולצה שהייתה עדה לנשיקה ראשונה תמצא את עצמה בסופו של דבר בחנות יד שניה ותבלע בין אלפי חולצות שיש להן סיפורים אחרים".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ 
״חפצי מעבר מלווים אותנו במסענו, מהבית הקודם לבית העתידי ובכל הרצף הבלתי ידוע שבין לבין", מוסיפה תום כהן, אשר אוצרת את התערוכה עם גאון, "החפצים מגלמים בתוכם את העבר, את המוכר והביתי, את המסורת, את הגעגוע למקום שנותר כזיכרון רחוק. חלקם מגלמים את המסע: חפצי כיס אינטימיים, שימושיים, מנווטים, מסמנים ורושמים, בעוד חלקם נושאים עמם רק תקווה וזיכרון. חפצים אחרים נישאים במטרה להשתקע במרחב החדש, לסמן את הטריטוריה הבלתי מוכרת ולהפוך אותה במהירות לאינטימית ולאישית".
עיצוב עכשווי מזמין אותנו לחקור ולגלות את הזהות האישית והקבוצתית של היוצרים והמשתמשים דרך תרבותם החומרית. החפצים חושפים את הסימנים שבחרו היוצרים לשאת עמם מהמקום הגיאוגרפי, התרבותי והרוחני ממנו באו, ולארוג דרך סמלים ומלאכות אל המקום אליו הם הולכים, לשזור את עברם בתקווה לעתיד.
באופן מופשט, התערוכה מהדהדת את חפצי הנדודים של העם הפלשתי, המוצגים בתערוכת הקבע. שתי התערוכות, בדרכן, בוחנות חפצים כנושאי זיכרון תרבותי כפול – אחד של היוצרים, המקפלים בעבודתם סממנים וסמלים בנדודיהם, והשני – של החפצים שנותרים נוכחים שנים ארוכות אחרי יוצריהם והמשתמשים בהם, הד למסעות ולתרבויות אליהן השתייכו.
בין העבודות המוצגות בתערוכה, "רקמה אנושית" של אפרת דגני, פרטי לבוש מסורתיים, מעובדים בעבודת יד. ניידות, פליטות והגירה מוטמעות בפרטי טקסטיל ולבוש: הם קלים לנשיאה, מתקפלים ושימושיים, וכך נושאים זהות תרבותית ואלמנטים מסורתיים במסע מיעד ליעד. סדרת העבודות ״רקמה אנושית״ נולדה מתוך אוסף מלבושים מסורתיים, עשויים במלאכת יד עמלנית, פרטי הלבוש ההיברידיים שיצרה נושאים בהם זיכרון לשימוש המקורי ולצורת הגוף, אך הופכים לייצוגים צורניים חדשים, משלבים משמעות חדשה במסורת והתרבות המקורית.
״רקמה אנושית״ של אפרת דגני
"פיסה מהזמן" של תמר ברניצקי, בדי כותנה, חוטים, משי ונייר. טכניקה מעורבת: תפירה, הדפסה, ציור, פרימה, צריבה. תמונות משפחתיות וספר מתכונים מקומי משנות החמישים הופכים לחומר גלם ביצירת החומר החדש. התכלות הדפים והתמונות, מוכתמים בפגעי הזמן, משתלבים בטקסטיל ויוצרים אסתטיקה בעלת חוקים משלה. תמונות משפחתיות ישנות מציגות מסע בין-דורי וגאוגרפי, כשהקסם האמיתי נוכח דווקא בגב התמונה – מוכתם ובלוי, ועליו כמה פרטים ביוגרפיים. נייר המתכונים והתמונות נצרבים בטקסטיל: עמידות הבד ועדינות הנייר משלימים זה את זה, ולעתים מחליפים תפקידים. גווני הנייר וגוונים כחולים מעושנים משתלבים בצעיף, מכסה את הגוף בזיכרון מופשט.
״פיסה מהזמן״ של תמר ברניצקי. צילום: תמר ברניצקי
״קנבס אמפורה״ של נועם דובר ומיכל צדרבאום, ניפוח זכוכית בתבנית חמה. החזרה לארץ לאחר שנתיים מעבר לים, הניעה בצמד המעצבים שאלות של זהות ושייכות מקצועית. מענה לשאלות האלו מצאו בעניין המתמשך במסורת העתיקה של קראפט (מלאכה) ואוּמנות בחומר, תחום ידע המתאפיין בפריצות דרך טכנולוגיות וחשיבה חדשנית מזה אלפי שנים. סדרת האמפורות מצטטת צורות של כלים עתיקים מאוסף מוזיאון ישראל, אותם עיבדו המעצבים לגזרות שנתפרו בבד קנבס. אמפורות הבד שימשו בסיס לתבניות, וטכניקת ניפוח הזכוכית שימרה את פרטי החומר ומהדהדת את תהליכי הייצור – זה העכשווי וזה העתיק. בעזרת כלים עכשוויים ושחזור טכנולוגיות קדומות, מספרות האמפורות סיפור חצי מדומיין על שורשים ושייכות, אוטוביוגרפיה מקצועית מומצאת.
״קנבס אמפורה״ של נועם דובר ומיכל צדרבאום. צילום: שחר וזיו כץ
"אנא מן אל-מגרב", אלון בן שושן, איור באקריליק על כלי בישול מרוקאיים עשויים חרס, סדרת כלי הטאג׳ין המצוירים מביעה את כיסופי היוצר למקום שמעולם לא ביקר בו. מולדת רחבת ידיים מחופי הים התיכון הנמשכת אל תוך עומק המדבר הצהוב, מפסגת האטלס לטיילת של קזבלנקה, אותה פגש רק בבית אביו וסבתו.
״אנא מן אל מגרב״ של אלון בן שושן. צילום: אלון
"FUGA” של האחים מוסלין – תמר לוית ויען לוי. סביבת הסטודיו בדרום תל אביב שימשה את צמד מעצבי האופנה במשך שנים רבות כמצע למחקר ופיתוח רעיונות. בשנה האחרונה עברו לפעול באירופה, מהלך שגרם להם להיזכר בחיבה בתל אביב כמקום חי, שמשי וצבעוני, שילוב של אקלים תרבותי, תנאים פוליטיים וחברתיים מפעפעים, שעודדו אותנו לתעדם בסטורציה גבוהה. הקולקציה מבקשת ליצור תיעוד דוקמנטרי רגשי של המקום בו היו דרך קולקציית לבוש. צבעי הקולקציה קשים ועזים, בהשראת הצבעים בהם מיוצג המזרח התיכון בתרבות ובתודעה, ומודגשים בצריבת הבד, בדומה לזו שגורמת השמש הישראלית.
האחים מוסלין. צילום: אסף עיני
"ימי הסגר והבידוד המאתגרים של התקופה האחרונה מדגישים יותר מתמיד את הצורך הבסיסי שלנו בהשתנות, בחשיבות התנועה ליכולתנו להגדיר את עצמנו בכל פעם מחדש", מוסיפה גלית גאון.
