הימים חולפים, שנה עוברת אך המנגינה נשארת: מאחורי בתי העסק בחלק המזרחי של רחוב העמל באזור התעשייה של אשדוד פועלת מזבלה לא חוקית המתפרסת על עשרות דונמים ובמקום יש בעירה מתמשכת של אש שגורמת לעשן סמיך שנישא למרחקים עד לשכונות מגורים בעיר וגם למושבים הסמוכים.
בשטח ההפקר הזה הושלכו באין מפריע כמויות מטורפות של לכלוך מכל מיני סוגים לאורך הרבה מאוד זמן. לא ברור מי הדליק את האש, אך מאז חודש יוני היא שבה לבעור מפעם לפעם בזכות השכבה העבה של הררי הפסולת שזרוקים באתר.
הבעירות מתחדשות והעשן מחניק. צילום: דור גפני
אלא שנראה שעיריית אשדוד אינה מסוגלת להתמודד עם הסרת המפגע. ביום ראשון פנה מנכ”ל העירייה, אילן בן עדי, לשרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, בדרישה להטיל על רשות מקרקעי ישראל, רמ”י, את הפינוי והשיקום של המגרש עדכן שבכוונת העירייה להגיש כתב קובלנה נגד רמ”י, “בעבירה של אי קיום צו לשמירת הניקיון”.
בן עדי ציין במכתבו, שרמ”י סירבה לבקשת העירייה לטפל בקרקע שנמצאת בבעלותה “והפנתה אותה למיצוי הדין עם משליכי הפסולת”. בראשית אוגוסט, הוסיף המנכ”ל, העירייה הוציאה לרמ”י צו עם דרישה לפינוי המפגע ונקטה באמצעים כדי למנוע את השלכת הפסולת בעתיד, אך שם לא נענו ולכך.
בחודש יולי השנה דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המקובל הרב יהודה בן דוד מאשדוד על הרשעתו בביצוע מעשים מגונים כלפי שלוש אחיות קטינות ועל העונש שנגזר עליו – 4 שנות מאסר.
"השיקולים המרכזיים שבענישת עברייני מין שביצעו עבירות מין בקטינים הם שיקולי גמול והרתעה, הן כלפי העבריין והן כלפי עבריינים פוטנציאליים, וכי על העונש לשקף את חומרת המעשים וסלידת החברה ממעשים מעוותים אלה", נכתב בפסק הדין.
הרב בן דוד, בן 73, אב ל-19 ילדים וסב ל-72 נכדים, היה במשך השנים, בעיקר בשנות ה-90 רב מקובל ידוע בכל אזור אשקלון ואשדוד, ותלמידים רבים היו לו גם בעיר אשקלון וגם בעיר אשדוד. בשנת 1997 הוא הורשע במעשה מגונה בבת משפחה שלו ונידון לחמישה חודשי מאסר. לאחר מכן ירדה קרנו של הרב, אך עם השנים הוא חזר וקיבץ סביבו חסידים ותלמידים אשר שתו בצמא את דבריו. עד לפני מעצרו לפני כשנתיים הוא קיים שיעורים ברחבי העיר אשקלון והיה אורח מכובד באירועים משפחתיים של תלמידיו.
במקרה הנוכחי, הוא הורשע בביצוע עבירות של מעשים מגונים כלפי שלוש קטינות בנות 8,12 ו-14 עת הגיעו לבית הכנסת שלו עם בני המשפחה. הרב בן דוד ביצע את המעשים בחמש הזדמנויות שונות החל משנת 2012 סמוך למשרדו בבית הכנסת.
הוא הכחיש את המעשים לאורך כל הדרך וטען כי מדובר בעלילות שווא שטוו הבנות נגדו. גם עורך דינו משה מרוז, טען כי מרשו “מעולם לא נגע במתלוננות בשום צורה שהיא והתלונות שלהן נובעות מאכזבתן מהנאשם שהפסיק לסייע להן”. אלא שכאמור בית המשפט העליון דחה את הדברים ואימץ את עדותן של האחיות.
שתיים מהאחיות והאמא מגוללות כעת לראשונה את מה שחוו ומה שעבר עליהן, זאת במקביל הגשת תביעה לפיצויים שהוגשה (ראו מסגרת). כל השמות בכתבה הם שמות בדויים שנועדו לשמור על זהותן של הבנות הקורבנות.
"הכל התנפץ לי, לא עיכלתי את זה". ליאת, בת 14.5 בזמן ביצוע המעשים
“אני רוצה שהאמת תצא לאור”, כך פותחת ליאת, כיום בת 16.5 את השיחה בה היא מגוללת את שעבר עליה מאז שחשפה את סיפור התקיפות המיניות שחוותה בגיל 14.5 מצד מי שהיה הדמות הנערצת עליה ועל משפחתה הרב יהודה בן דוד. “הוא היה כמו סבא בשבילי, אדם שאני די הערצתי והייתי עושה מה שהוא עושה, הוא היה עושה תעניות דיבור ואני הייתי עושה תעניות דיבור. הוא ממש היה דמות לחיקוי בשבילי, אני הייתי ממש מעריצה אותו”.
צילום אילוסטרציה א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
היא עצמה זוכרת היטב כיצד הוא נגע בה אז בתוך אחד החדרים בבית הכנסת, “אני זוכרת שהוא נגע בי והצמיד אותי לקיר והתחכך בי”, היא מספרת אך ניכר כי קשה לשחזר את אותם רגעים.
בהרשעתו נקבע כי הוא פגע מינית מספר פעמים בליאת, וכך היא תיארה זאת בבית המשפט: “אני הלכתי למשרד שלו. איכשהו זה הגיע לזה שאני הלכתי אחריו לחדר מטבעות שכאילו את צריכה ללכת קצת ואז הוא התחיל שם לגעת בי והתקרב אליי ולהצמיד את האיבר שלו לאיבר שלי וכאילו דחף אותו ושאל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. הוא אחז את הראש שלי כי השפלתי את הראש שלי, הוא שאל: ‘מה את רוצה שאני אעשה?’ וזה ואז איכשהו אמרתי לו שאני צריכה ללכת. בהתחלה הסכמתי כי לא ידעתי מה זה ואז אמרתי לו שאני צריכה ללכת שוב כי יש לי לימודים והלכתי ובאותו יום לא הלכתי לבית הספר”.
האירוע השני התרחש כאשר ליאת הגיעה עם אימא שלה לרב, וליאת ירדה עם הרב למרתף כדי להביא יין. “הלכנו להביא יין ואז אחר כך הנחנו את היין במטבח… ואז אחר כך כאילו יצאנו מהמטבח ומצאתי את עצמי עוד פעם דבוקה לקיר… הוא ליטף לי את החזה ואת הישבן… והוא שאל אותי, ‘את מי את אוהבת יותר אותי או את אבא?’ אז אמרתי לו ‘אותך’, ונדבקנו לקיר וזה, ואז הוא החזיק לי את הראש ואמר, ‘מה את רוצה שאני אעשה?’ אמרתי לו, ‘אני לא יודעת’ ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה ואיכשהו מצאתי את עצמנו עוד פעם עולים ואני מחכה לאימא שלי”.
במקרה השלישי שהתרחש ליאת לא זכרה כיצד הוא התחיל, אך היא זכרה שהם ירדו במעלית לקומת המרתף שם יש אולם. הרב לדבריה הזיז את הווילון, פתח דלת והצביע על מיטה, “אני לא זוכרת איך הגבתי ועוד פעם נצמדתי מול הקיר ואז הוא שואל אם אני רוצה לגעת לו באיבר ואני הסכמתי ונגעתי לו באיבר… אני עמדתי דבוקה, הוא עמד מול הפרצוף שלי ואני לא ממש זוכרת אבל היד שלי הייתה בין המפשעות שלו, משהו כזה… מעל הבגדים. הוא שאל אם אני רוצה לראות את האיבר שלו, אמרתי לו שלא, ואז איכשהו עלינו עוד פעם למעלה והוא אמר, ‘את לא פתוחה איתי, את לפעמים אומרת לי שאת רוצה לשכב איתי ולפעמים לא, אני לא יודע מה את רוצה’… לא זוכרת מה עניתי לו ואז הלכתי הביתה”.
מה עשית אחר כך?
“נכנסתי לחדר ובכיתי. ניסיתי להעביר את זה והייתי בטלפון. הכל התנפץ לי, לא עיכלתי את זה”.
המעשים הללו התרחשו לאורך זמן, אך ליאת לא שיתפה איש, “פחדתי ממנו”, היא מסבירה, “ידעתי שאם אני אשתף, אז לא תהיה עזרה למשפחה ולא יהיה מי שיתמוך בנו. הוא פשוט ניצל את זה, הוא ידע שאני לא אגיד משהו”.
מעבר למעשים הוא גם דיבר איתה ושאל אותה שאלות על אהבה וליאת הייתה משיבה לו, “הייתי אומרת אני ‘לא יודעת ו’כן אני אוהבת אותך’. הייתי מתכתבת איתו ושולחת לו סמיילי אוהב. ידעתי שאם אני לא אעשה את זה הוא לא יעזור למשפחה שלי”.
זאת התחושה שהוא נתן לך להרגיש?
“כן. הוא די רמז לי ‘הנה אנחנו מפסיקים וזהו’. היה קטע שבאתי לקחת ממנו בגדים והוא אמר שאני מושכת את זה יותר מדי ואני לא רוצה קשר”. ליאת הייתה גם מי שחשפה את הסיפור בפני המשפחה וגרמה לאחיות שלה גם להתוודות. זה היה במוצאי שבת, ליאת ישבה בחדרה מכונסת, ואז אחותה הגדולה טענה כי היא אינה עושה דבר בבית ואינה תורמת דבר לבית ואז ליאת כבר לא יכלה לשתוק ואמרה שהיא מקריבה יותר מכולן כדי שיהיה באוכל בבית. ואז היא החלה לחשוף בפניהן את הפגיעות המיניות שחוותה. זה נתן את האות לשתי האחיות האחרות שסיפרו שגם בהן הוא נגע. הרבה בכי ודמעות היה שם באותו הרגע, אבל זה גם היה הרגע שליאת גילתה כי היא לא היחידה שנפגעה ממנו, “אני פשוט התמוטטתי ובכיתי איתן וניסיתי לנחם אותן איכשהו”, היא מספרת ומשם הדרך למשטרה כבר הייתה קצרה.
מה את חושבת עליו היום?
“שהוא אדם רע, שהוא מנצל אנשים תמימים. ושהוא משתמש בנשים שלא יכולות לקום”.
איך את מסתכלת על הערצה כלפי רב?
“זה לא בסדר להעריץ בן אדם, זה על סף עיוורון וזה לא בסדר. היום אני כבר לא סומכת על אף אחד. חוץ מאבא שלי, אין אף אחד”.
היא מספרת כי האירועים הללו השפיעו עליה מאוד, “אני יותר מכונסת בעצמי, אני דיכאונית יותר ויש לי פחות אמון באנשים ויש לי סיוטים ממנו ומהחוויה. אני לא יכולה לסמוך על אנשים, קשה לי שמחבקים אותי ושמישהו שואל אותי ‘כמה את אוהבת אותי?’”.
מה את מרגישה כשמישהו מחבק אותך?
“זה מרתיע אותי לא יכולה עם זה, שיתרחק ממני. אני לא אוהבת שמחבקים אותי חוץ מאמא שלי”.
יש לך סיוטים?
“לפעמים אני רואה אותו את הדמות שלו ואת התמונה שלו בחלום וזה קשה לי”.
איזה ילדה היית לפני כן?
“הייתי נותנת אמון בכל אחד, הייתי מסתפקת בכל דבר, הייתי שמחה ואוהבת את החיים ולא הייתי כמו שאני עכשיו”.
יש דברים שמזכירים לך אותו וגורמים לך לתחושות לא נעימות?
“לפעמים אוטו שחור והשאלה ‘עד כמה את אוהבת אותי?’”.
היא מספרת כי גם מבחינה דתית היא השתנתה, “אני לא הולכת לבית כנסת, זה הרחיק אותי מהדת. ממש הרחיק אותי”.
מה את מרגישה כלפי הדת?
“אני מתרחקת מהדת, בזמן האחרון ניסיתי להתקרב קצת אבל אני עדיין סולדת ממנה”.
מה מצב הלימודים שלך?
“לא טוב, בכיתה ט’ הכל נפתח והייתי צריכה להיות בבתי משפט הפסדתי המון חומר. גם בכיתה י’”.
גם המצב חברתי כבר לא כמו שהיה, “אין לי כמעט חברות, יש לי אולי חברה אחת או שתיים”.
למה?
“כי זה בית ספר חרדי וזה שונה מההתנהגות שלי. ההתנהגות שלי השתנתה בגלל זה והן לא מתחברות אליי. הן יותר שמחות ואני יותר דיכאונית וסגורה עם עצמי ואני רואה את עצמי בוגרת מהן. זה גרם לי להתבגר יותר”.
נגזר עליו עונש של 4 שנות מאסר, מה את חושבת על גובה העונש?
“שזה לא מספיק, כי בסופו של דבר אני אחיה עם זה”.
לאורך המשפט ועד הרגע האחרון הוא טען כי מדובר בעלילה וכי הוא חף מפשע.
“זה עצבן אותי, לא יכולתי לשמוע אותו. גם כשהיינו בעימות, זה עצבן אותי ואני צרחתי עליו שיודה באמת. מאותו הרגע הבנתי שהוא בן אדם רע”.
איך התנהל העימות?
“הוא היה שם ואני נכנסתי והיו שם שני חוקרים, נראה לי והוא אמר ‘זה לא אשמתי’ ואני צרחתי שאני פה גם בשביל אותן בנות ושיודה באמת. הוא אמר שזה לא אשמתו ושאין כלום”.
למה צרחת עליו?
“הרגשתי חנוקה כי הוא משקר לי מול הפרצוף וחששתי שיאמינו לו. הרגשתי עצבים”.
את חושבת על היום שהוא ישתחרר?
“אני לא יודעת, זה מפחיד אותי לחשוב שהוא בחוץ בכלל”.
אם היום תבוא חברה ותספר שהיא עברה מקרה דומה, מה תגידי לה?
“אני אנסה לעזור לה ואגיד לה שזה לא אשמתך בשום צורה ואת היית קורבן”.
את חשבת שאת אשמה?
“הרגשתי שאני מתביישת בעצמי”.
"פרצתי בבכי, הייתי בהלם". שירה, בת 12 בזמן ביצוע המעשים
שירה, אחותה של ליאת, היום בת 20, לא שוכחת את היום ההוא שבו האיש הכל כך נערץ עליה ועל משפחתה, נגע בה. היא מתעקשת שלא לקרוא לו “הרב” יהודה בן דוד, אלא “העבריין”.
עברו כשמונה שנים מאז אותו יום קשה וזה עדיין מלווה אותה, “זה עד היום משפיע עליי”, היא אומרת, “אני פחות סומכת על אנשים, לא אוהבת ריח מסוים ואם יש פה אדם שמזכיר את הריח שלו, אני לא פה וישר רוצה להיכנס לבית ולא להיות פה. אם אני רואה רכב כמו שלו, אני לא רוצה להיות פה. אני הפסדתי לימודים בגלל זה, בגלל כל ההליכים של התביעה, נכנסתי לסוג של קונכייה שתעזבו אותי”.
היא מספרת כי עד המקרה בו הותקפה מינית על ידיו, היא הייתה אחרת לגמרי, “הייתי ילדה מאוד חייכנית, אנרגטית, אוהבת חברה והיום אני לא יכולה לסבול את זה”.
היא מספרת כי עד לאותו האירוע הרב יהודה בן דוד היה הכל בשבילה ובשביל המשפחה שלה, “הוא היה דמות עיקרית במשפחה שלנו, כמו סבא שלנו. הוא היה דמות מאוד עיקרית בבית, מחליט בדברים הכי קטנים כמו איפה אני אלמד ומה אני אעשה, אם אני יכולה לנסוע לסבא שלי, בכל דבר הייתה לו החלטה. הייתי צריכה לבקש רשות לנסוע”.
היא מספרת כי אותו האירוע אף גרם לה להתרחק מהדת, זאת למרות שגדלה כדתיה ובבית דתי, “היום אני מסורתית, בחזות שלי אני לא נראית דתיה, אני כן שומרת שבת, אבל אני סולדת מהדת, לא הולכת לבית כנסת ואני לא אהיה באירועים מסוימים”.
כשהיא מנסה לשחזר את האירוע, היא מעט מתקשה, אבל אומרת כי זה חרוט לה היטב בזיכרון, “אני זוכרת מה לבשתי”, היא אומרת ומספרת: “זה היה ביום שבת בשעה 12 בצהריים, אני באה עם אחים שלי לקבל ברכה, זה קורה אם אמא לא מרגישה טוב או אם הבנים רוצים לקבל ברכה. הוא ברך אותם ואז הוא אמר לאחים שלי ‘תרדו’ וסימן לי להישאר ולקח אותי לחדר הצדדי ליד חדר האוכל. והוא מדבר איתי ואני לא מבינה איך הוא מדבר כי הוא בתענית דיבור. ואז הוא מתקרב ושם יד על המותן ואז הוא נישק אותי. באותו הרגע שזה נגמר תפסתי את הרגליים וברחתי. הלכתי לגן משחקים מאחורי בית הכנסת ופרצתי בבכי. הייתי בהלם, לא יכולתי להכיל את זה ואחים שלי לא מבינים למה אני ככה. פשוט ככה יושבת על הספסל ולא מספרת. חזרתי הביתה והצלחתי להעמיד פנים שהכל בסדר”.
את הרגשת אז שמשהו לא בסדר?
“בסיטואציה עצמה הבנתי שזה לא בסדר כי הוא עשה תענית דיבור בשבת ופתאום הוא מדבר ולמה אתה מתקרב אליי ולמה אתה נוגע בי? זה משהו שלא אמור לקרות. אתה מבין שהסיטואציה לא יכולה לקרות וגבר לא אמור לגעת בך ולא אמורה להיות אינטראקציה”.
מלבד המעשים היא מספרת כי זה היה גם במסרונים שהוא היה שולח לה, “הוא היה שולח ב-1 בלילה ‘היי, את עדיין אוהבת אותי?’ ‘את עדיין רוצה אותי?’ ‘מה את רוצה שאני אעשה לך?’ אני לא הייתי עונה להודעות האלה. בשבע בבוקר הייתי מתחילה את הבוקר בצורה הכי נוראה שאפשר. ואז הודעות ‘למה את לא עונה?’ ו’אני אנתק את הקשר’ והוא היה לוחץ לענות, שאגיד ש’אני עושה מה שאתה רוצה’ ו’שאני אוהבת אותך’ ואז הוא היה עוזב לכמה זמן וזאת הייתה הרגשה טובה שהוא היה עוזב אותי לשבוע של שקט שאני לא מקבלת את ההודעות הללו”.
למה לא סיפרת?
“פחדתי נורא, זאת הייתה דמות שמחליטה על כל דבר קטן ובציבור החרדי אתה מפחד שיהיה לי כתם שלא יבואו אליו בטענות אלא יבואו אליי. אם הייתי רוצה להתחתן בשידוך זה היה מדביק לי כתם שכאילו אני אשמה”.
היום שבו הכל נחשף, היום שבו המשפחה שלה חוותה את הזעזוע כשכל הסיפור נחשף על ידי אחותה ליאת, הוא יום בלתי נשכח עבורה, שירה הייתה בת 18 וליאת הייתה בת 14.5 “אני ממש זוכרת את היום הזה, אני זוכרת הכל, מהרגע של הריב של אחותי שהתחיל ורבתי איתה אישית. היה ריב איתה ספציפית שהיא לא עושה כלום, באותו יום מוצ”ש היו הרבה כלים ורבתי איתה שהיא לא עושה כלום, אז היא ענתה לי ‘את לא מבינה כמה אני עושה ותורמת?’ שאלתי אותה ‘מה את עושה?’ אז היא אמרה שהוא נגע בה והיא נגעה בו ואז זה התפרץ. פתאום התחיל בכי וצרחות. הייתי בהלם, כאילו לא יכולתי לזוז, עד שאבא שלי הגיע והוא ניסה להבין מה קורה ואני מתחילה לבכות ואני לא מצליחה להוציא את המילים. אני בהלם. בהתחלה אבא שלי כשהוא שמע את זה, הוא אמר ‘תתקשרי לאמא ותגידי לה לבוא הביתה דחוף אנחנו מגישים תלונה במשטרה’. התמיכה של ההורים, זה לא דבר מקובל במגזר החרדי. יש גם את החשש שהמשפחה לא תאמין, וזה מאוד עזר שהמשפחה תומכת ויש מישהו שתומך בי, כי אז אני יכולה לעבור את זה”.
אבל יש משהו אחד שגרם לה להצטער כשהיא גילתה שהאיש נגע גם באחיותיה, “כאב לי, כי אם אני הייתי מדברת על מה שאני חוויתי זה היה חוסך מהאחיות שלי כל מה שהן עברו”.
מה את חושבת על גזר הדין?
“אני לא חושבת שיש עונש שיכול להסביר את מה שאני מרגישה עכשיו וגם אחיות שלי. ליאת סגורה ממש ולא אוהבת שנוגעים בה. היא מתעצבנת בלי קשר”.
"הרגשנו בכת". שרה, האמא של האחיות
“גואל רצון הוא אפס לעומתו. רק מי שחי בתוך הבועה הזאת ובתוך הבור הזה יכול להבין את הרוע הזה, הרגשנו בכת. על פיו יישק כל דבר. אין אופציה, אתה מבטל את רצונך לרצונו”, מסבירה שרה, האם של הבנות שהיא ובעלה היו חסידים של הרב במשך 25 שנה.
את הרב יהודה בן דוד הם הכירו באמצעות חבר מהצבא. שרה לא נקלטה להיריון והחבר הציע להם ללכת אליו. “אני לא נקלטתי להיריון במשך שלוש שנים והוא אמר תקראו משהו 40 יום ותבשרו לי בשורה. אמרתי שאני לא מבינה בדברים האלה כי לא באתי מבית דתי בכלל, אבל התחלתי לקרוא וביום ה-21 נקלטתי ואמרתי איך הוא יודע? לאט לאט אתה נשאב אליו. הדיבור שלו הוא מקסים ואתה נשאב פנימה”.
לפני כעשרים שנה הורשע הרב בעבירות מין אחרות, זה לא עורר אצלכם חשד?
“אבל מרוב שמחדירים לנו כמו מה שאמרו לנו שהוא אדם צדיק והוא קיבל את זה על עצמו וזאת כפרת עוונות ואתה אומר שהוא באמת צדיק. אני מאמינה שכך הוא אומר עכשיו לאחרים, שזאת כפרת עוונות והוא מכפר על עם ישראל”.
לא נדלקו לך נורות אדומות אף פעם?
“כשאתה מסונוור ממשהו אתה לא יכול לראות מה קורה מסביב. אתה לא רואה כלום”.
איך הגבת כששמעת מהבנות שלך שהן הותקפו?
“הייתי מרוסקת לחלוטין, אני התעלפתי. אני ישבתי על הכסא, בעלי לקח שרפרף, התיישב מולי ואמר לי ‘אשתי אני מצטער’ והתחיל לספר לי ואני התעלפתי. שפכו עליי מים. הוא אמר לי ‘תקשיבי, אני עכשיו מזמין משטרה’. אני רואה את הילדות והצעקות בכל הבית, התיבת פנדורה נפתחה”.
היא מספרת כי לאחר שהפרשה נחשפה המשפחה החלה לסבול, “בקהילה נידו אותנו, היה בהתחלה התנכלות של קללות, היו כאלה שקראו לי בכל מיני שמות”.
לאורך כל הדיונים בבית המשפט, היא אומרת שהם הקפידו להגיע לשם עם הילדים, “כל דיון היינו ביחד עד הסוף גם בבית המשפט העליון. הוא יושב שורה אחת מקדימה ואתה אומר ‘וואו זה היה הרב שלך’ והוא לא מניד עפעף, לא מפריע לו”.
ומה עבר על הבנות מאז?
“שתי הבנות הקטנות סלדו מאוד מהדת, שירה ויעל במיוחד, קשה להן עם ריחות מסוימים, לא יכולות להריח בוטנים, ויש להם רשות מבית הספר לא לשמוע הרצאות של רבנים. אבל הן נשארו בדת כי הן הבינו שהוא לא מייצג את הדת. מבחינתם הוא סיטרא אחרא”.
איך התייחסו לבנות בבית הספר?
“המנהלת ידעה על הכל, אז כשהיה הן היו מתקשרות והיו משחררים אותן. התחשבו בהן, עד היום מה שהן צריכות תומכים ועוזרים. בהתחלה היה מאוד קשה כי לאחת הבנות היה התקפי זעם, עצבים, לחץ ואל יכלה לשבת והייתה מסוגרת ולא יכלה לשמוע בנות שמדברות בכיתה ‘הרבה הזה צדיק’ ו’הרב הזה ככה’. אבל היא ממשיכה בבית הספר כי היא תסיים עם בגרות ומקצוע טוב”.
יש לכם היום רב אחר או אדם אחר שאיתו אתם מתייעצים?
“יש את בעלי ומה ששואלים אותו, הוא המדריך שלנו. היום בעלי הוא הראש של הבית ואותו אנחנו שואלים שאלות מבחינת הלכה”.
מה המסר שלך?
“תבטחו רק בעצמכם ובבני הזוג שלכם ותקשיבו לילדים שלכם, אל תסמכו על אף אחד ואם קורה משהו אז אל תפחדו. ולא משנה מה יגידו בחברה. עמדו עם הילדים שלכם”.
בשורה מעודדת מבית החולים הציבורי אסותא אשדוד: לאחר למעלה מחודש של מספר חולים גבוהה – מספר המטופלים במחלקת הקורונה ירד לפחות מ-20 חולים. במחלקת קורונה מאושפזים כעת 18 מטופלים: שלושה במצב קל, אחד בינוני, 14 במצב קשה.
ד"ר אסף פרץ מנהל מחלקת הקורונה: "נתונים מעודדים, שמביאים לידי ביטוי את השמעות הציבור בכלל, ואת תושבי אשדוד בפרט, להנחיות ועל כך יש לחזק אותם ואת ראש העיר, ד"ר לסרי, שפעל לילות כימים להפוך את אשדוד לעיר "ירוקה" . יציאה הדרגתית ומתונה מהסגר יש בכוחה להמעיט אף יותר את מס החולים במחלקה"
תמיד אמרו לי שאני יודעת להקשיב. זו לא מתנה שקיבלתי, זו יכולת שפיתחתי במשך השנים. כמה פעמים שמעתם את המילה: תקשיב, תקשיבי, תוך כדי שיחה כשהצד השני זקוק נואשות לאוזן ומצהיר על כך תוך כדי דרישה שיקשיבו לו/ה?
להקשיב באמת זה להיות עם הזולת במצב שלו ברגע זה בלי לייעץ אלא לחוש אותו מבפנים, לאחוז בחוט החמקמק של נשמתו, זוהי אמנות ההקשבה. זה כמו להקשיב למוזיקה- ככל שההקשבה יותר מדויקת החוויה של ההקשבה מתעצמת.
ד”ר עודד בן מנחם העוסק באמנות ההקשבה כיועץ למנהלים, אומר: “הקשבה משמעה בראש וראשונה נוכחות: נוכחות-עם-האחר, נוכחות בכאן-ועכשיו של המפגש. אפשר לשבת מול אדם ולא להיות נוכחים באופן מוחלט – להיות רחוקים, מוטרדים על ידי מחשבות חיצוניות, ממוקדים בסדר היום שלנו.
הקשבה, לעומת זאת, תובעת מאתנו להשקיט את הרעש שבתודעתנו; היא מערבת גם את האוזן החיצונית וגם את 'האוזן הפנימית' – את הלב. הקשבה דורשת ריכוז ותשומת לב, כדי שנוכל לשמוע את הדבר שהאחר מביע, בין אם הוא מביע אותו במילים ובין אם הוא מביע אותו בין המלים ומעבר להן. באמצעות תשומת לב כזו, אנו מתחילים לחוש את התנועה שבחייו הפנימיים של האחר. ההקשבה מאפשרת לאחר לבוא לידי דיבור, למצוא את קולו העצמי. הקשבה אמיתית היא כזו שמאפשרת להיבט חבוי של עצמיותו של הדובר להתגלות" (מתוך אתר אבני ראשה-המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית).
ההקשבה היא מצרך נדיר בימינו. מי שמנהל שיחות טלפון ולא מתכתב נראה מוזר. למה לדבר כשאפשר להתכתב? זה יותר פרקטי וקל! צליל הקול מוליך אלינו רגשות, מחשבות ואינטנסיביות נפשית. כל כך הרבה מידע מועבר בקול, זה בולט במיוחד בתוכנית הטלוויזיה הפופולארית "זמר במסיכה" שבה נדרשים השופטים לגלות מיהו המפורסם המחופש כולו ולזהות אותו באמצעות קולו, שפת הגוף שלו וכמה רמזים. מדהים לגלות כמה התחפושת מפריעה להקשבה, ועד כמה הקול טובע בים הגירויים המטעה את השופטים.
להקשיב באמת זה לא רק לשמוע כל מילה אלא להיענות לקריאה של מישהו שלפעמים נמצא בבור שחור או לחילופין ברגע של שמחה. היכולת לחלוק רגעי שמחה ורגעי קושי דורשת היכרות עם תחושות אישיות, נדרשת מיומנות של פינוי מקום רגשי לזולת, גם אם קודם לכן ואלי אפילו באותו רגע מעסיק את המקשיב משהו אחר.
אדם שבורח מעצמו לא מסוגל להיטיב עם הזולת, אין לו מקום בלב להכיל עוד אנשים. הוא לא מסוגל להקשיב. הוא בקושי מסוגל להכיל את עצמו. שיחות נפש הן ברכה למי שיודע לנהל אותן, כביכול זה נראה כמו טחינה, בזבוז זמן ועוד אבל למעשה כל שינוי מתחיל בשיחת נפש עם עצמי או עם הזולת.
להקשיב לילדים זאת תורה בפני עצמה. ילדים זקוקים להקשבה כדי להתפתח פיזית ונפשית. הם זקוקים לאישור מההורים שהם בסדר. דיבורים עם הילדים מצמיחים אותם. להגיב לתוצרים שלהם, להתייחס לציון שקיבלו במבחן האחרון, גם זה סוג של הקשבה. אם הורה לא מקשיב לילדים שלו זה יחזור אליו בגילויי אלימות, בצבירה של כעס ובצעקות. הילד בודק אם מקשיבים לו ומנסה למשוך תשומת לב, כשזו לא מגיעה הוא עוזב את המילים ועובר למכות או לכל תגובה בוטה אחרת. אם כשדיבר יפה לא התייחסו אליו הוא מתחיל לקלל, לבעוט ולהתאכזר. העיקר שיראו אותו.
אחרים שלא מתייחסים אליהם שוקעים בדיכאון או מפתחים אדישות. אני לא מאמינה שאנשים באמת אדישים, הם פשוט מזהים אסטרטגיה שמאפשרת להם לשרוד.
בתקופתנו אנשים מתקשים להקשיב, הם מגיבים לטקסטים בהיסח הדעת אבל לא מושקעים לחלוטין בשיחה. זה תמיד חלקי. נוח לברוח מהתערטלות נפשית. אני רואה בקרב התלמידים שלי את הקושי לעבור תהליך. הקושי להיפרד ממילים שחוסמות במקום לפתוח. הקושי לפתוח את הלב. לפעמים אני האדם הראשון זה שנים ששומע את הסיפור שלהם. אנחנו צוברים עלבונות לאורך החיים ולא תמיד נפטרים מהם בזמן, גוררים אותם שנים ומזינים את עצמנו בתחושות שליליות. כל זה כי לא הקשיבו לנו בזמן.
ידידה שלי מספרת שכשעבדה ברשות למלחמה בסמים ראתה בחור צעיר מצומק ושדוף שנראה נרקומן, מתהלך הלוך ושוב בין המשרדים בחוסר שקט. היא פנתה אליו ושאלה אותו מה הוא צריך אז הוא שאל: "את עובדת סוציאלית?" היא אמרה שלא וחייכה. הזמינה אותו לשבת בחדרה, הכינה לו קפה שחור ובמשך שעה וחצי, הקשיבה לסיפור חייו הקשה.
שנים מאוחר יותר, באיזשהו יום עיון של הרשות, הופתעה לגלות שבחור שנראה טוב רץ לקראתה בשמחה ומחבק אותה בהתלהבות. היא הייתה מופתעת ולא ידעה במה מדובר ואז אמר לה אותו בחור: "אותך אני לא אשכח, את הקשבת לי באמת. באותו יום, לפני שנפגשנו, הרגשתי שאם לא יעזרו לי עכשיו אחזור לרחוב". ההקשבה שלה שינתה את חייו.
ידידתי ידעה להקשיב כי למדה להקשיב לעצמה, קודם כל. להקשיב לעצמך קודם כל, לחוש את עצמך ואז לזהות בתוך עצמך תחושות חיוביות ושליליות כאחד, מנעד של תחושות שלא מאיימות עליך, הכל בסדר. מותר להרגיש את הכל. אי אפשר להקשיב למישהו אחר לעומק כשאתה לא מכיר את עצמך.
מחקר כמותי ראשון מסוגו שערכו חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד”ר איתן רגב וגבריאל גורדון, מלמדים שחל גידול משמעותי בשיעור העוזבים את החברה החרדית בישראל. המחקר התבצע בסיוע צוות המחקר בעמותת "יוצאים לשינוי" והוא נערך עוד לפני משבר הקורונה. מרבית העוזבים ממשיכים להיות דתיים, בצורה כזאת או אחרת ורק מיעוטם מגדירים עצמם חילונים שעזבו או יצאו בשאלה.
לפי החוקרים שיעור העוזבים בני 20-64 עלה דרמטית בשנים האחרונות והוא עומד על 13-14% מכל שנתון לידה חרדי, כלומר כ-3,000 נשים וגברים מדי שנה. עוד עולה מהמחקר שקצב עזיבת המגזר החרדי גבוה פי עשרה מקצב ההצטרפות למגזר בקרב יהודים לא-חרדים.
בקרב עוזבי המגזר הצעירים יש ייצוג גבוה לבני הזרם הספרדי ולילדיהם של מתחרדים ותיקים, בגילאי 35-50. לפחות 31% מילדיהם של המתחרדים/מצטרפים הוותיקים- עוזבים את המגזר לפני הגיעם לגיל 25. משקלול הנתונים עולה שנכון להיום, בקבוצת הגיל 20-39 ישנם כ-35 אלף צעירים שעזבו את החברה החרדית בשנים האחרונות.
מקור: איתן רגב וגבריאל גורדון, המכון הישראלי לדמוקרטיה
בעמותת “יוצאים לשינוי” אומרים, שעשרות אלפי צעירות וצעירים אלה “חווים על בשרם את השלכות החידלון והיעדר המדיניות בבואם לצבא, לאקדמיה או לשוק התעסוקה. שם ‘מוענשים’ שוב- הפעם בידי קובעי המדיניות, האוחזים בגישת ‘נדאג לחרדים והיוצאים יסתדרו לבד’”.
לפי התחזית כ-420 אלף חרדים יעזבו את הדת בארבעת העשורים הקרובים, ורק כ-176 אלף נפשות יצטרפו לחברה החרדית.
רובע ז', ארכיון. צילום: פבל
החל משנת 2015 מספר העוזבים את החברה החרדית בכל שנה גדול ממספר המצטרפים אליה, ובשנים האחרונות גדל היקף מספר העוזבים השנתי גדול ממספר המצטרפים אליה בשיא גלי החזרה בתשובה של שנות ה-70 וה-90.
על אף שבקרב נשים העזיבה מתרחשת מעט מאוחר יותר מהגברים, שיעור העוזבות את המגזר החרדי כמעט זהה לאחוז הגברים ברוב הזרמים ועומד על יותר מ-40%.
שיעורי העזיבה משתנים בין הזרמים במגזר החרדי: בזרם החסידי- 5.4%, בקרב הזרם הספרדי – 26.4%, אצל החב”דניקים- 16.9% ו-8.6% אצל הליטאים. יוצאי הזרם הספרדי מהווים כמחצית מכלל עוזבי המגזר.
חלק ניכר מעזיבת המגזר היא בקרב ילדי חוזרים בתשובה- לפחות 28% מעוזבי המגזר הם דור שני לחזרה בתשובה. כשני שליש מעוזבי המגזר החרדי מגדירים עצמם כיום כדתיים.
זהו סיפור על קומץ משפחות. נקרא להן לצורך העניין רוקפלר, רוטשילד, קרנגי, פורד, גייטס ואחרות. המשותף להן היה שהן זיהו את הפוטנציאל האדיר הטמון בכדור הארץ, שמשמעו, שפע אוניברסלי אינסופי.
מאחר וידוע שסיפורים הם הדרך הטובה ביותר להעביר מסרים, בחוכמתם הרבה הפיצו סיפור שכל מטרתו הייתה ליצור בהלה, משום שידעו שכאשר בני אדם מפחדים, אפשר לגרום להם לעשות כל דבר וכך לשלוט בהם. השורה התחתונה של הסיפור הייתה "יש מחסור בעולם, אין מספיק לכולם". וכך הסיפור עבר מפה לאוזני האנושות כולה עד שכולם האמינו שבאמת אין מספיק וכך חיו אנשים בדאגה וסבל רב.
לאורך השנים, מדענים שונים ניסו וגם הצליחו למצוא דרכים להקל על האנושות ולאפשר שפע לכולם. כמו ניקולה טסלה. טכנולוגיות מהסוג הטוב שלא פוגעות בטבע כלל. היו כאלו שמצאו שיטות לרפא באמת ולשחרר בני אדם מהסבל, אבל הקבוצה הזאת לא אהבה את הרעיונות הללו של שפע לכול.
המשפחות שהפכו לראשי התאגידים הגדולים ביותר בעולם חיסלו את הסיכוי שהאמת תצא לאור בכל פעם מחדש. הן אמרו "למה שנרצה שיהיה לכולם? הרי זה אומר שנצטרך לחלוק עם כולם וזה ממש אבסורד. זה אומר שאנשים לא יצטרכו יותר להשתמש בנפט, גז, פחם, חשמל בכבלים, זה אומר שאנחנו נצטרך לוותר על תעשייה שמגלגלת 200 טריליון דולר. זה לא יעלה על הדעת! עלינו להשאיר אותם תלויים באנרגיה המוגבלת שאנחנו מציעים להם כך שהם יצטרכו לשלם לנו מחירים גבוהים כל חייהם ולדורות". ובאמת כך היה.
אחד מחברי הקבוצה, נקרא לו קיסינג'ר, באחד הימים סיכם את החזון "זה השולט באספקת המזון, שולט באנשים. זה השולט באנרגיה, יכול לשלוט ביבשות שלמות. זה השולט בכסף, יכול לשלוט בעולם". ועיניו נצצו כשחשב על כל הכסף, הכוח והשליטה. כולם הריעו כשאחזו בידיהם כוסות עם שמפנייה ורודה.
הם נהגו להתכנס בסודיות למפגשים בהם תכננו לפרטים את המהלכים המתוחכמים. אחד מבעלי השליטה קם לנאום ואמר "אנחנו נגדיל את התלות ונשתלט על כל מה שמאפשר חיים על פני האדמה. נשתלט על אספקת המזון והמים, יש יותר מדי אנשים בכדור הארץ, אנחנו מוכרחים להיפטר מהם.
בואו נרעיל את המזון ואת המים וכך הם יחלו וימותו יותר ויותר. נהנדס להם אוכל כל כך טעים שהם לא יוכלו לסרב. נפתח את מדע הרפואה ואנחנו נממן את המחקרים ונחליט מהן התוצאות שישרתו אותנו. נקים חברות תרופות גדולות ונוודא שבני אדם אף פעם לא יהיו בריאים באמת. נשאיר אותם חולים ותלויים בתרופות שלנו. נקים בתי ספר כדי שידעו לציית לסמכות ונספר להם שוב ושוב שיש מחסור בעולם, שהחיים קשים ובעיקר שאין. עד שהם יאמינו שזאת האמת. נקים גופים עולמיים ונקרא להם בשמות מרשימים, כך תהיה להם אשליה שזה למענם. כל ייצור הכסף יהיה בידינו ורק לנו יהיה את הכוח להחליט כמה יהיה. נזרוק להם פירורים ואת כל העוגה נשאיר תמיד לנו.
נקים ממשלות, ניתן להן מונופול על הכוח והם כבר ישלטו באנשים ויגבו את המסים שיגיעו אלינו. כשכל הזמן הזה, האנשים הפשוטים כלל לא ידעו שהתאגידים שלנו שולטים בעולם. הם יאמינו לסיפורים על דמוקרטיה, על ימין ושמאל, וכך יהיה בכל העולם, אך הם לא ידעו שכולם עובדים עבורנו. נקים בנק מרכזי שכל הבנקים יזרימו אליו כספים. נבטיח לממשלות לייצר כסף מכלום בכל פעם שהממשלה צריכה, ובתמורה נהיה שותפים של ממשלות ונקבל כוח מונופולי על יצירת אספקת הכסף של המדינה.
המערכת הבנקאית שלנו תיצור שיטה שעל ידי הלוואת כסף נוכל לייצר לעצמנו עוד הרבה כסף. כלומר נייצר כסף מכלום, בזמן שאחרים יצטרכו לעבוד קשה כדי להרוויח אותו. נשעבד אותם מבלי שידעו, הם יהיו עסוקים בעבודה כדי לשלם את החובות שלהם לבנק. תחת תרמית הרזרבה אנחנו נהפוך אותם לעבדי חוב לנו, האליטה של האנושות, וכך נוכל לחיות על חשבונם לעד. נדפיס כסף כרצוננו וניתן לעצמנו כמה שנרצה.
אחד בשם פורד אמר "זה טוב מאוד שאנשי האומה לא מבינים את מערכת הבנקים ואת המערכת הכלכלית שלנו כי אם הם יבינו, אני מאמין שלפני מחר בבוקר תהיה מהפכה". והם צחקו בקולי קולות. ואז הוסיף רוטשילד "תן לי שליטה על המטבע של המדינה, ולא אכפת לי מי מחליט על חוקיה", והם צחקו כל כך חזק שכמעט ונחנקו.
לאחר צחוק מתגלגל וארוחת גורמה, התכנסו חזרה והנואם המשיך בדבריו וסיכם "ובכן חבריי, התכנית יצאה לפועל והשליטה שלנו התרחבה לכל תחומי החיים ובכל היבשות. כעת, הגיע הזמן לצאת לאור עם סדר עולמי חדש. נקים רשות פוליטית גלובלית עולמית. נשתמש באסטרטגיה שתמיד עובדת על בני אדם, הפרד ומשול כדי שיהיו אחד כנגד השני, כדי שיחשבו שהעניין הוא ימין או שמאל, ניתן להם לריב. סמכות טוטליטרית עולמית, דיקטטורה צבאית, אנחנו נקבע את החוקים וכל הכוח יהיה בידינו.
כך נסגור עליהם סופית והם לא יוכלו להתחבא או לברוח. אנחנו נמשיך באסטרטגיה של בעיה – תגובה – פתרון. אנחנו נמשיך לגרום לבעיות מבלי שהם ידעו ואז נציג להם את הפתרון. כמו שעשינו במשברים הכלכליים שיצרנו והם פשטו רגל ואז כל הנכסים, המשאבים והאדמות הגיעו ישירות לידינו.
היזם והקבלן הוותיק יחיאל אבו, בן 72 מאשדוד, הודה והורשע לפני זמן קצר בעבירה של סיוע להפרת אמונים במסגרת הסדר טיעון בפרשת הנבחרים והקבלנים בעיר. האישום נגד חברת הבניה אבו יחיאל נמחק.
באפריל 2017 הוגש כתב אישום בתיק ואבו הואשם בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון במסגרת קידום פרויקט בית החלמה ליולדות בעיר. אולם במסגרת ההסדר הנוכחי כתב האישום בעניינו תוקן לעבירות הרבה פחות חמורות.
הצדדים הגיעו להסכמה גם בעניין העונש: חצי שנת מאסר בעבודות שירות ככל שהוא יימצא מתאים או קנס של 100 אלףך שקל ומאסר על תנאי. בית המשפט יקבע את גזר הדין לאחר שמיעת טיעונים לעונש וקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות.
תושבי אשדוד יכולים לנשום לרווחה מתחת למסכה – לאחר סגר בן חודש ימים ושבועות ארוכים שבהם היתה אשדוד מוגדרת כעיר אדומה ומבין מוקדי תחלואת הקורונה הגדולים בארץ – הבוקר (חמישי) הודיע ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי כי אשדוד עמדה במשימה ונחשבת כעת כעיר ירוקה. עכשיו, המטרה של כולנו היא לשמור על התחלואה נמוכה ככל האפשר.
"עשינו זאת ביחד! ועל כך אני מבקש להודות לכם תושבים יקרים" אמר הבוקר ראש העיר "הגענו לירוק יחסית מהר, בזכות הנכונות, המשמעת האישית, האחריות והסולידריות העירונית המדהימה שהפגנתם. תודות בשימכם לכל השותפים במערך המאבק בקורונה: פיקוד העורף, מד"א, עובדי עיריית אשדוד, ביה"ח אסותא אשדוד ומשטרת ישראל. כעת חובת ההוכחה עלינו – לשמור על אשדוד ירוקה. ביחד שומרים על הירוק!"
ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי. צילום עיריית אשדוד
נתוני תחלואה עדכניים:
על פי נתוני משרד הבריאות נכון לבוקר זה באשדוד ישנם 664 חולי קורונה פעילים, פחות משליש מתוכם הם חולים שהתווספו בשבוע האחרון. זאת לעומת שבוע ושבועיים קודמים במהם מספר החולים הפעילים היה גבוה בהרבה, כאשר גם אחוז החולים החדשים בתוכו היה גבוה יותר. בסך הכל, מתחילת התפשטות הנגיף בארץ באשדוד חלו 12,447, ו-85 תושבים מתו בעקבות הדבקות בנגיף.
בעיריית אשדוד מגלים אפס סובלנות להפרה של הנחיות החירום בנושא משבר הקורונה. בתוך כך, מנכ"ל העירייה הנחה השבוע לראש מנהל כח אדם בעירייה לכנס את ועדת הפיטורין לצורך דיון בפיטורי עובדת עירייה שהפרה חובת בידוד.
העובדת המועסקת בתפקיד של סייעת בגן ילדים לא שהתה בגן הילדים במהלך הפרת חובת הבידוד, אולם אין בכך לדעת גורמי ההנהלה בעירייה כדי לגרוע מחומרת המעשה.
במועצה האזורית באר טוביה קיימים 23 ישובים בהם מתגוררים כ-23 אלף תושבים. על פי נתוני התחלואה, השיא של מספר חולי הקורונה במועצה עמד עד לפני כשבועיים ימים על 241 חולים. נכון להיום, הנתון עומד על כ-60 חולים מאומתים, כלומר מעל 60 אחוז ירידה בתחלואה.
המהלך המשמעותי ביותר, שסייע בהורדת התחלואה במועצה, היא פעילותו הנחרצת של ראש המועצה מול משרד הבריאות ופיקוד העורף להציב עמדה לבדיקת קורונה לתושבים. מאמצים רבים הושקעו בכך ובמהלך חגי תשרי ובמשך 6 שעות נבדקו 666 תושבים ובכך הושגה שליטה מיטבית יותר על התפרצות התחלואה בישובים, כאשר תושבים נכנסו לבידוד, כולל המעגלים הקרובים אליהם.
עם זאת, ראש המועצה קובי אביבי אינו מסתפק בנתונים המעודדים. "אני עושה את הכל על מנת להוריד את התחלואה במועצה. יש פער בין דיבורים למעשים, ויש הבדל בין הממשלה לבין רשות מקומית במלחמה בקורונה. בעוד הממשלה קוראת לציבור להיבדק, אני דורש לקיים במועצה יום בדיקות נוסף על מנת להוריד את התחלואה, אך טרם קיבלנו. רק בחגי תשרי הצלחנו לקיים יום בדיקה אחד בבאר טוביה וכך הצלחנו להוריד את התחלואה בכ-62%. יום בדיקות נוסף הוא חיוני על מנת שנשמור על ההישג שהגענו אליו ובכך נציל חיים".
יצוין כי המועצה קיימה גם מהלך הסברה לתושבים, תגברה את המוקד המועצתי ודאגה לסיורים תכופים ביישובי המועצה, בדגש על ישובים "אדומים". במסגרת זו, עובדי המועצה, יחד עם פיקוד העורף והיקל"ר (יחידת קישור לרשות), נציגי הישוב ויו"ר הוועדים המקומיים, מתקיימות שיחות הסברה לתושבים לטובת העלאת המודעות לשמירה על ההנחיות.
בצמוד למדשאות של גן אלישבע ברובע א', אשדוד, הולך ומוקם בימים אלה מגרש חנייה גדול בשטח שהיה עד עתה עזוב ומוזנח.
צילום: דור גפני
החניון החדש נועד לענות על המחסור במקומות חנייה שנוצר בעקבות הוספת יחידות דיור ב'שכונת חברת החשמל' במסגרת מיזמי תמ"א 38 וגם עבור הציבור הרחב שמגיע לבלות בפארק. בעירייה מבהירים שהחניון אינו על חשבון שטח הגן.
מעיריית אשדוד נמסר: "מדובר בשטח נטוש שבעונת הפסטיבלים שימש כחנייה לבאי הפסטיבל והוא אינו חלק מגן אלישבע. נכון להיום, החניון שייבנה בשטח זה יהיה ציבורי וללא תשלום וייתן מענה לדיירים במיזמי התמ"א באזור. בחניון החדש יהיו 132 מקומות חניה, מתוכן 30 מקומות חניה לטעינה חשמלית. כמו כן, החניון בנוי מאבן מיוחדת למניעת חלחול מי גשמים עם תשתית ספציפית המותאמת לחניון. לכניסות יהיו שתי גישות: כניסה ויציאה דו סטרית מרחוב הטיילת, וכניסה חד סטרית מרחוב הזית. לסיכום, מדובר בחניון ציבורי שנותן מענה מיטבי לבעיית החנייה באזור והוא לרווחת התושבים כמובן".
במסגרת מאבקה של משטרת ישראל בפשיעה אלימה ובעבירות סחר בסמים ערכו שוטרי היחידה המרכזית של מרחב לכיש בסיוע יחידות נוספות של מחוז דרום פעילות מבצעית מורכבת ונחושה, אשר הסתיימה אתמול בערב במעצר נהג רכב פרטי בעיר אשדוד. במהלך החיפוש בתוך הרכב נתפסו על ידי שוטרים 2.3 קילוגרם חומר חשוד כסם מסוג קוקאין.
החשוד, בשנות ה-20 לחייו, תושב אחד הכפרים באזור הדרום, נעצר והועבר לחקירה במשרדי היחידה המרכזית של מרחב לכיש. היום הובא החשוד לדיון בפני בית משפט השלום באשקלון ומעצרו הוארך עד לתאריך 25/10/2020. החקירה נמשכת.
מהמשטרה נמסר: ״משטרת ישראל תמשיך להפעיל מגוון אמצעים ויכולות מבצעיות ומודיעיניות, במטרה להילחם בתופעות פשיעה חמורות, וסיכול של הפצת סמים מסוכנים על מנת לאפשר שגרת חיים תקינה ובטוחה לאזרחים שומרי החוק ולמצות את הדין עם מבצעי העבירה״
בתאונת דרכים שאירעה בכביש 40 ליד צומת כנות נפצע רוכב אופנוע באורח קשה, לאחר שרכב מסחרי פגע בו. האיש, כבן 40, פונה לקבלת טיפול בבית החולים קפלן שברחובות.
פראמדיק מד"א מתן כהן וחובש רפואת חירום במד"א גיל משרקי: "כשהגענו למקום הבחנו ברוכב האופנוע שוכב על הכביש כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפגיעה רב מערכתית קשה, מיד התחלנו להעניק לו טיפול רפואי מתקדם שכלל חבישות, קיבועים, עצירת דימומים, הרדמה והנשמה. העלינו אותו לניידת הטיפול הנמרץ ופינינו אותו לבית החולים תוך המשך טיפול רפואי כשמצבו קשה ולא יציב".
חיים דבוש, בן 55 מאשדוד שהיה בין חולי הקורונה הראשונים בעיר – שוחרר הבוקר (שלישי) מבית החולים תל השומר הועבר להמשך שיקום כללי בבית החולים ברזילי – שבעה חודשים מאז שאושפז. "היו חששות, היו הרבה רגעים שאמרו לנו שזהו – זה נגמר ומצבו אנוש", סיפרה בתו צליל לוי לכאן דרום "התחזית הכי ורודה של הרופאים בהתחלה היתה שגם אם הוא ישרוד, הוא יישאר מונשם כל החיים שלו. לכן היום הזה, שהוא כבר תודה לאל נושם בעזרת עצמו, משמח".
דבוש חלה בתחילתו של חודש מרץ והיה מבין החולים הראשונים שהתגלו בעיר. עקב התפתחות מהירה וקשה של המחלה בגופו הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ קורונה בבית החולים אסותא אשדוד, אך לאחר החמרה נוספת במצבו כשהוא כבר מורדם ומונשם, הוחלט להעבירו לבית החולים שיבא תל השומר. שם חובר אף למכונת אקמ"ו שמחליפה את פעילות הלב והריאות.
חיים דבוש עם צוות השיקום מבית החולים שיבא תל השומר. צילום: באדיבות המשפחה
שלושה חודשים היה נשא של הנגיף, אך גם לאחר שזה הסתלק גופו עוד נותר במצב קשה ומאבק הרופאים על חייו נמשך. כנגד כל הסיכויים ובעזרת מאמצי הרופאים היום כאמור הוא עזב את בית החולים תל השומר. בסך הכל – כארבעה חודשים היה מורדם ובמשך חצי שנה היה מחובר למכונת ההנשמה."במהלך הדרך הכרתי המון משפחות של חולים בהתאם לנסיבות. לצערי הרב הסיפורים של שאר האנשים לא נגמרים כמו אצלנו וחלקם לא איתנו היום. זה רק מחזק אותנו שהכל משמיים ובורא עולם".
"אנחנו אנשים דתיים-חרדים ומאמינים שהכל מבורא עולם ושמיים ולא סתם הגיע למצב הזה" מספרת הבת צליל, "והינה אלוהים גדול ויש ישועות. עם ישראל וכולנו התפללנו המון. קיבלתי המון פידבקים מאנשים שמתפללים ומחזקים לרפואתו. והינה זה לא הולך סתם – אין תפילות ששוות ריקם. הייתי רוצה שעדין ימשיכו להתפלל, כל עוד הוא לא הבריא לגמרי ושב הביתה צריך את התפילות – לרפואת יוסף חיים בן טוני".
בתאריכים 21.10.20 ו-27.10.20 יארח מרכז יה"ל – איכות בשיקום, בכנס און ליין בן 2 מפגשים, את המרצה המובילה בתחום השיקום, בעלת שם בינלאומי ומקימת מרכז לאומי בארה"ב לתמיכה במשפחות – הפרופ' מריאן פרקש, ביחד עם סיגל וקס למפגש עם בני משפחות של מתמודדים בבריאות הנפש (כולל תרגום לעברית) הנושא במפגש יהיה: "מהי מוכנות לשיקום ואיך בני משפחה יכולים לסייע?
המפגש הראשון שיתקיים ב21 באוקטובר יפתח בפרידה מהגב' דינה ברק – אחראית תחום משפחות במשרד הבריאות, שמסיימת בימים אלו את תפקידה. שני המפגשים יתקיימו בין השעות 18:00 ל20:00. אחד מהתנאים המרכזיים והחיוניים לתהליך שיקום הוא מידת המוכנות של האדם המתמודד להצבת מטרות שיקום ולשינוי הנגזר מכך. השימוש במודל המוכנות לשיקום נועד לתת תמונה ברורה באשר לנכונות האדם לקבוע מטרה משמעותית עבור עצמו.
כפי שכבר ידוע, למשפחה ישנה חשיבות רבה בתהליך שיקום שאדם עם קושי נפשי עובר, ובמקביל ניצבת המשפחה עצמה באתגר ההתמודדות . ההבנה של המשפחה את התנאים ההכרחיים לשיקום, חיצוניים ופנימיים יסייעו לה להתמודד ולהטיב עם המשתקם ולעצמה כמערכת.
פרופסור מריאן פרקש. אחת ממובילותיו של המרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון, נוהגת לבקר בישראל ולקחת חלק בכנסים וימי למידה של אנשי שיקום באקדמיה, בשדה ובמשרד הבריאות. פרופ' פרקש היא חוקרת מובילה במכללת סרג'נט ובאוניברסיטת בוסטון. היא כתבה למעלה מ -100 מאמרים בעיתונים מקצועיים, 4 ספרי לימוד, למעלה מ -20 פרקי ספרים ו -7 תוכניות הדרכה.
במשך למעלה מ- 35 שנה עבדה פרקש בתפקידים שונים בתחום השיקום וההחלמה הפסיכיאטרית. בין תפקידיה הרבים במתן הכשרה, מחקר וייעוץ, היא הייתה אחראית על המרכז לשיתוף פעולה של ארגון הבריאות העולמי בשיקום פסיכיאטרי ופיתחה מתודולוגיות הדרכה, ייעוץ ושינויים ארגוניים לתמיכה בתוכניות ובמערכות אינטגרטיביות במאמציהם לאמץ חידושים לשיקום ולהחלמה פסיכיאטרית ברחבי העולם.
מרכז יה״ל סניף אשדוד
סיגל וקס היא בוגרת תואר שני בריפוי בעיסוק מאוניברסיטת חיפה, עוסקת בתחום השיקום בבריאות הנפש מזה 11 שנים. כיום היא מלמדת את תחום בריאות הנפש בחוג לריפוי בעיסוק בקריה האקדמית אונו ועומדת בראש פורום המרפאים בעיסוק בשיקום פסיכיאטרי בקהילה. מדריכה צוותים מקצועיים בתחום השיקום בכלל ובתחום השיקום התעסוקתי בפרט.
מרכז יה"ל הוא מרכז בעל 4 סניפים ומספר שלוחות הממומן ומפוקח על ידי משרד הבריאות המרכז שם דגש על מקומה המרכזי של המשפחה בתהליך השיקום, בעבודה משותפת ושיתופית הכוללת את המתמודד, המשפחה וגורמי הטיפול והשיקום, ברוח גישת ההחלמה בבריאות הנפש. בבסיס תפיסת מרכזי יה"ל, האמונה ביכולתה של המשפחה לבסס את חייה – לשקם את רצף החיים האישיים והמשפחתיים לצד ההתמודדות עם המחלה, למצוא חוסן, משמעות והגשמה.
המרכז מספק סביבה מכבדת, זמינה ומחבקת לבני המשפחה ופועל תוך התחדשות ויצירתיות ושותפות בתהליכי שינוי והתפתחות במרחב הטיפול והשיקום הפסיכיאטרי. במרכז מתקיים דיאלוג מלא פתיחות והקשבה לצרכי המשפחה, כמו כן ניתנים מענים לצרכים ולציפיות של משפחות ממגזרים ותרבויות שונות כגון: דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, המגזר החרדי, אוכלוסיות מוחלשות והמגזר הערבי.
מרכזי יה"ל פועל להוביל ולקדם שינוי מערכתי וחברתי בנוגע לבני המשפחה ולסטיגמה החברתית המוטלת על מתמודדים עם הפרעה/מחלה נפשית ועל בני משפחותיהם. לשירות המרכז זכאים בני משפחה – הורים, בני זוג, בנים ובנות, אחים ואחיות, וכו' של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית וכן מי שנחשב "אדם משמעותי אחר" עבור המתמודד.
בתחילת השבוע ראש העיר הנחה את כל צוותי החינוך- גני ילדים בעירייה (הממלכתי והחרדי), מעונות בחברה העירונית לתרבות ומתנסים, ומשפחתונים ברווחה, לבצע בדיקת קורונה פעם בשבוע. לשם כך הוקצה היום ומחר מסלול בדיקות ייעודי לצוותי החינוך בכל אחד ממתחמי הבדיקה ללא הפניית רופא, שיפעלו בעיר במהלך השבוע.
ראש העיר אשדוד, ד״ר יחיאל לסרי: ״מקטינים את הסיכון להדבקה במערכת החינוך, עם מסלול בדיקת קורונה ייעודי לצוותי החינוך במתנ״ס ט׳ – כך ממשיכים ביחד לצבע הירוק״.
יוסף (יוסי) חרילקר תושב העיר אשדוד נפטר הבוקר (שני) בבית החולים שיבא תל השומר עקב סיבוך של נגיף הקורונה, והוא רק בן 50.
יוסי הותיר אחריו את אשתו ירדינה ושלושת ילדיהם – מרים שהתחתנה לפני שנה, נתנאל חייל בשירות קבע, ובתו הצעירה אוריין. הוא יובא למנוחות הערב בבית העלמין באשדוד.
יוסי היה מוכר בקרב הקהילה ההודית ברובע ג' באשדוד והיה חזן בבית כנסת "מגן חסידים" שנים רבות. כשם בית הכנסת, הוא היה איש של חסדים רבים, אב מסור וחבר קרוב, משפחתו ובני קהילתו כואבים ושבורים מעזיבתו בתרם עת.
לדברי קרוביו של יוסי, ככל הנראה הוא נדבק במקום עבודתו בסמוך לראש השנה. לאחר כעשרה ימים עם החמרה במצבו הוא הובל לבית החולים אסותא אשדוד שם אושפז ביחידת הקורונה הייעודית. לאחר החמרה נוספת במצבו הוחלט להעבירו לבית החולים שיבא שם חובר אף למכונת אקמ"ו המסייעת ומחליפה את פעילות הלב והריאות. אך המאבק המתיש מול המחלה גבה את מחירו ויוסי לא שרד.
