ביקרנו אחר הצהריים בחוף הצפוני, אי שם במה שנקרא גם 'חוף חברת החשמל' וצפונה ממנו. יש לרצועת החוף הזאת קסם מסוים, של מקום רחוק ומבודד יחסית. מצד שני, זאת גם הבעיה. שטח הפקר, עזוב, מוזנח שכאילו לא שייך לאף אחד ויותר מידי אנשים עושם בו מה שהם רוצים. בעיקר מלכלכים.
לחוף הזה, שהוא חוף אסור לרחצה, מגיעים הרבה דייגים חובבים וגם זוגות ומשפחות. חלקם מגיעים עם קראוונים, פורשים ציליה, מסדרים שולחנות וכיסאות. אבל לא כולם אוספים אחריהם את השאריות. ממש לא.
יש פה דגים?
ועוד איזה שאריות. לזבל ה"רגיל" כמו כלים חד פעמיים ושקיות ניילון מתווספים פה ושם רהיטים. כן. כיסאות פלסטיק, כיסאות נוח, ועוד היד נטויה.
רצועת החוף הזאת ממוקמת בקצה תחום השיפוט של העיר אשדוד. רחוק מהעין רחוק מהלב.
יריעות פלסטיק בין סלעי החוף. צילום: נגה גפני
גם העובדה שבונים כאן נמל חדש תורמת ודאי לקושי לשמור על החוף נקי. זה גם החוף שאותו חוצים צינורות שחלקם מובילים מהים – למשל מים להתפלה וגז טבעי – וחלקם אליו – כמו התמלחת לאחר התפלה ומי קולחין של מפעלי תעשייה.
צילום: נגה גפני
בכל זאת מצאנו את חבצלת החוף פורחת, כמו מתגברת על האתגרים מסביבה. לחבצלת יש בצל שבאמצעותו היא אוגרת מים ומזון וכך מצליחה לפרוח דווקא בשיא עונת היובש, כשצמחים רבים אחרים כבר נעלמים מהנוף. מדובר בפרח מוגן.
חבצלת החוף. צילום: נגה גפני
חבצלת החוף. צילום: נגה גפני
מוצא המים החמים שחוזרים מתחנת הכוח אשכול אל הים. צילום: דור גפני
ברקע נמל הדרום, נמל אשדוד וארובות תחנת הכוח אשכול. צילום: נגה גפני
נמל אשדוד ו"נמל הדרום" שבנייתו צפויה להסתיים בעוד כשנה וקצת עושים את שלהם. מבני הים העצומים הללו שהוקמו בחוף לא מפורץ, עוצרים את תנועת החולות מדרום לצפון והתוצאה: חוף סלעי דל בחול. סלעי החוף מרצפים את קו המים גלויים לעין כל.
צילום: נגה גפני
למה לי לאסוף אחרי? צילום: נגה גפני
