אז מי זה בעצם דֵד מַרוֹז- "סבא כפוֹר"
סבא כפור (דַד= סבא, מַרוֹז= כפור) מגיע בליל חג הנוֹבִי גוֹד לבתיהם של הילדים מהיערות, מתגנב בחשאי, כשכל בני הבית ישנים, ומניח את המתנות מתחת ליולקה.
סטלין הורה כי סבא כפור ילבש אך ורק מעיל בצבע כחול, כדי לבדל אותו מסנטה קלאוס הנוצרי האדום, עם זאת, הרוסים לא תמיד מקפידים על כך. דֵד מַרוֹז חובש גם כובע פרווה מעוגל, נועל "וַלִנְקִי"– נעלי לֶבֵד גבוהות ואוחז בידו מטה קסמים מעוגל. בברית המועצות היה מגיע על גבי טרויקה- כרכרה רתומה לשלושה סוסים. בישראל, בהיעדר שלג, הוא מגיע ברגל.
דד מורוז באחת החגיגות הראשונות בברית המועצות צילום: הארכיון הלאומי של מוסבה
דֵד מַרוֹז וסְנֵגוּרָצְ'קַה
בבתים רבים במהלך החגיגות בערב הנוֹבִי גוֹד, מתחפש אחד מבני הבית לסבא כפור ומפתיע את הילדים והחוגגים במתנות
שורשיו של דֵד מַרוֹז נעוצים בפולקלור הסלאבי. מהמאה ה-19, החלה דמותו להופיע ביצירות ספרותיות וסיפורי אגדות בשמות שונים: סבא ניקולאס, סנטה קלאוס, דד טרסקון ומורוזוקו.
בברית המועצות, דֵד מַרוֹזזכה בתפקיד מחלק המתנות לילדים לנוֹבִי גוֹד ומכהן בו עד היום, אך מדינות שנכללו בעבר בגוש הסובייטי, אימצו גרסאות משלהן לסבא מחלק המתנות, למשל: באזרייבג'ן קיים Şaxta Baba (סבא חורף), ובארמניה Dzmer Pap (סבא חורף).
בארכיון הלאומי ישנו אזכור נפלא לקשר היהודי והארצישאלי למסורת, כאשר העיתון דבר משנת 1938 מספר לתושבי היישוב היהודי בארצישראל על המסורת שהונהגה בבתי ספר יהודים ברוסיה.
עיתון דבר : הארכיון הלאומי
