"זה פסטיבל שהופך עיר שלמה לבמה": כך נערכה אשדוד לתור הזהב

פסטיבל "תור הזהב – תוצרת הארץ" שחוזר היום לאשדוד ויתקיים בין התאריכים 3-11 באוגוסט, מביא איתו חגיגה ישראלית של מוזיקה, תרבות והפקות מקור.

בין המופעים שיעלו על הבמות: מושיק עפיה עם האורח המיוחד שלומי סרנגה, ריף כהן ורביד כחלני בליווי התזמורת האנדלוסית הישראלית, בועז שרעבי שיארח את הראל סקעת, חיים משה במופע "חאפלה ישראלית", וכן ריטה ושירי מימון במופע משותף באמפי אשדוד.

ריטה, צילום: מאי משה. שירי מימון צילום: אלון לוין

לקראת פתיחת הפסטיבל שוחחנו עם יו"ר המרכז לתרבות אנדלוסית ולפיוט בישראל, טלי סהרוני, שחשפה את הסיפור שמאחורי האירוע ואת המשמעות העמוקה שהוא נושא עבור העיר אשדוד.

"רגעים של חיבור, תקווה ושמחה"

לדברי סהרוני, הרעיון המרכזי מאחורי הפסטיבל השנה נולד מתוך תקופה מורכבת במיוחד. "החזון של פסטיבל תור הזהב – תוצרת הארץ 2026 הוא להדגיש את הכוח המאחד של התרבות הישראלית דווקא בתקופה מורכבת, באמצעות יצירת מפגש בין מסורת, זהויות מגוונות ויצירה ישראלית עכשווית", היא מסבירה.

מושיק עפיה, שלומי סרנגה. צילומים: משה נחומוביץ', גיא זלצר

היא מזכירה כי הפסטיבל נדחה בשל המצב הביטחוני, וכעת חוזר במתכונת מיוחדת. "לאחר שנדחה בשל המצב הביטחוני, הפסטיבל חוזר במהדורת קיץ מיוחדת מתוך רצון להמשיך לקיים תרבות, לחזק את הרוח הישראלית ולהעניק לקהל רגעים של חיבור, תקווה ושמחה", אומרת סהרוני.

לצד מופעי הענק של האמנים המובילים, מדגישה סהרוני כי הפסטיבל כולל גם מופעי פיוט, מוזיקה אתנית, פלמנקו וסטנד־אפ, "המשקפים את הפסיפס התרבותי העשיר של החברה הישראלית". לדבריה, "בבסיס הפסטיבל עומדת השאיפה להפוך את אשדוד לבמה המחברת בין עבר להווה, בין מסורת לחדשנות ובין קהלים מכל רחבי הארץ".

מ"נישה" לבמה המרכזית

מעבר לפסטיבל עצמו, עומד גוף שפועל כל השנה: המרכז לתרבות אנדלוסית ולפיוט בישראל, הפועל בלב אשדוד בתוך מונארט מרכז תרבות אשדוד. סהרוני מתארת את עבודת המרכז כמשהו חריג בנוף התרבות המקומי: "המרכז עושה דבר די נדיר בנוף התרבות הישראלי: הוא לוקח מסורת של פיוט, חזנות ושירת הבקשות ומחזיר אותה לחיים מול קהל, בצורה נגישה, חיה ומרגשת מאוד".

טלי סהרוני. צילום: odrey שירן אלדרי

לדבריה, "זה לא רק מופע ולא רק אירוע – אלא בית שמגדל קול". היא מציינת כי בזירה הישראלית הכללית הפיוט נחשב לעיתים לנישה, אך באשדוד המצב שונה: "כאן יש קהילה, יש מסורת ויש עיר שיודעת לחבר בין בית הכנסת לאולם המופעים".

סהרוני פורטת את הפעילות השוטפת של המרכז: לצד הפסטיבלים, מתקיים "מפעל חי של שירת הבקשות בבתי הכנסת ובשכונות העיר", וכן השקעה משמעותית בהכשרת הדור הבא – קורסי פיוט ושירה לילדים, לצד מסלולי חזנות ולימודי פיוט לחזנים ולפייטנים. החיבור עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, היא מסבירה, הוא "המקום שבו המסורת מקבלת עוצמה תזמורתית והיצירה מקבלת במה של פסטיבל – מהסוג שנשאר בזיכרון".

"עיר שלמה שהופכת לבמה"

בשאלה מה מייחד את הפסטיבל בנוף העמוס של אירועי הקיץ בישראל, סהרוני לא מהססת: "יש פסטיבלים שמביאים הופעות – ויש פסטיבל שהופך עיר שלמה לבמה". לדבריה, הפסטיבל נולד מתוך ה־DNA של אשדוד "עיר של קהילות, של שפות ושל מנגינות", ולא מסתפק בליינאפ רגיל אלא מציע "חיבורים חד־פעמיים והפקות מקור שנבנות במיוחד לפסטיבל".

הקהל בפסטיבל תור הזהב בשנה שעברה. צילום: מאור נתן ומייק אדרי

היא מתארת את החוויה כחד פעמית ובלתי חוזרת: "רגעים מוזיקליים שמתרחשים פעם בשנה, בחול המועד פסח – ואז נעלמים. מי שלא היה, פשוט פספס". לדבריה, בפסטיבל נפגשים שני עולמות לכאורה מנוגדים: "מצד אחד יש כאן שורש, פיוט ומסורת; מצד שני מיינסטרים ישראלי, חדשנות ואמנים מהארץ ומהעולם – לעיתים אפילו באותו ערב ועל אותה במה".

סהרוני מדגישה כי מדובר באירוע שנמשך שבוע שלם ומתפרס על פני מספר מוקדי תרבות בעיר, בהם אמפי אשדוד, המשכן לאמנויות הבמה אשדוד ומונארט מרכז תרבות אשדוד. לדבריה, הקהל בפסטיבל "לוקח חלק במשהו גדול יותר – חגיגה עירונית של מוזיקה, מסורת ויצירה".

מה עוד כולל הפסטיבל

מלבד המופעים שכבר צוינו, כולל הפסטיבל גם את מופע הפלמנקו "אהבה ספרדית", מופע הלהקה של סהר דוד עם ניגונים ושירים מתימן ומרוקו, מופעי הסטנד-אפ של אריק משעלי ויהודה אסולין, וכן הפקת המקור המרגשת "הכוכבים של דיאז 4 – מצדיעים לצה"ל". תושבי אשדוד והסביבה מוזמנים ליהנות מהמופעים המגוונים לאורך כל ימי הפסטיבל, בין 3 ל-11 באוגוסט.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔⇔