מדי שנה רשת אורט מעניקה תעודות הוקרה והצטיינות לתלמידים ומורים המצטיינים בתחום ההתנדבות והתרומה לקהילה. בתי הספר המנוהלים על ידי רשת אורט נדרשים להגיש מועמד מצטיין אחד מטעמם, ואלו מצומצמים על ידי ועדת שיפוט לבולטים ולטובים ביותר. בתהליך הבחירה השנה הושם דגש על יוזמות חברתיות מיוחדות והוצאתן לפועל.
עדי מרגלית, עדי שנבחרה מבין עשרות הינה תלמידה פעילה ומעורבת חברתית, הן בבית הספר והן ביישוב. היא פעילה בקבוצת המנהיגות "אקטיביזם חברתי" הפועלת בבית הספר, במסגרתה התלמידים עוסקים בנושאים אקטואליים לחברה הישראלית, דוגמת דוכן ה-debate שהקימה הקבוצה השנה בכנס שדרות כדי ליצור שיח בין קבוצות שונות ומגוונות באוכלוסייה.
עדי מתנדבת זו השנה השלישית בארגון "אינטראקט" והשנה משמשת בתפקיד הנשיאה. במסגרת זו היא אחראית לאירועים וימי שיא דוגמת קייטנות, התרמות דם, ימי אימוץ והפעלות לילדים ביישוב.
עדי השתתפה בפעילות התנדבותית בגני ילדים ופעלה עם ילדים בחינוך מיוחד. במהלך השנה ארגנה פעילויות התנדבות בקהילה ומתכננת פעילויות רבות נוספות כמו פעילות משותפת עם נוער עם צרכים מיוחדים, ביקור במחלקת ילדים בבית חולים, פעילות עם מועדון אקי"ם הפועל בישוב, יום אימוץ כלבים, איסוף מזון למשפחות נזקקות לקראת החגים, פעילות עם חיילים בודדים ועוד.
יוזמה נוספת לה הייתה שותפה עדי היא יצירת שיתוף פעולה עם התיכון הבדאי "אורט אל סייד" שבנגב. במסגרת שיתוף הפעולה התקיימה נטיעת עצים בט"ו בשבט בבית הספר אל סייד בשיתוף "אינטראקט" ותיכון אורט ע"ש נעמי שמר גן יבנה.
רכזת אורטוב ומעורבות חברתית בביה"ס, רויטל בן דבש, מציינת שהיא בטוחה שעדי תמשיך להיות פעילה חברתית ערכית גם לאחר שתסיים את לימודיה.
"עדי פועלת בשמחה ונועם וממלאת את תפקידה על הצד הטוב ביותר תוך שמירה על רמה לימודית גבוהה. ביה"ס גאה מאוד בעשייה של עדי בפרט ושל כלל תלמידיו ומוריו בתחום ההתנדבות והעשייה למען קהילת בית הספר והיישוב", סיכמה מנהלת ביה"ס, פנינה גלס.
מאז שתכנית 'התחבורה הירוקה' באשדוד המוכרת גם בשמה REWAY יצאה לדרכה לפני כחצי שנה, היא זוכה לביקורת רבה. לא רק מצד תושבים שבעטיין של העבודות מבלים זמן רב יותר בכבישים, אלא גם מצד נבחרי ציבור הטוענים שהמיזם הוא בזבזני ולא בהכרח מצודק. יש גם המעלים תהיות סביב דרך קבלת ההחלטות.
באחרונה אישרה מועצת העיר אשדוד תוספת של קרוב ל-40 מיליון שקל למיזם הנאמד גם כך במאות מיליונים. הכסף יחולק בין שני הקבלנים שכבר מבצעים את העבודות.
לדברי חברת האופוזיציה, הלן גלבר, שהפכה לאחת המבקרות הבולטות של התכנית כולה, הרי שבישיבת המועצה עבר אישור עקרוני להגדלת המכרז עד- 50% לקבלנים (האחים רחמה ובן ארי) מבלי לצאת למכרז חדש, בסכום של עד 43 מיליון שקל.
"לא סביר שתושבי אשדוד ישלמו על טעויות החישוב בעלויות הפרויקט", מסרה גלבר השבוע. "הגיע הזמן שראש העיר יהיה חרד לכספו של הציבור כמו שהוא חרד לכספו שלו, מינהל תקין צריך להתנהל בשקיפות, בתכנון נכון, ראוי, תכנון מקדים שלוקח בחשבון את כל ההוצאות הצפויות ולא לגלגל אותם על תושבי העיר".
לדבריה, הבקשה נדונה בניגוד לדעת חברי מועצה שביקשו להעביר את ההחלטה בהליך תקין של דיון מקדים בוועדת כספים. גלבר מצטטת את ממלא מקום ראש העיר, גבי כנפו, שלטענתה אמר כי העירייה טעתה בחישוב עלות הפרויקט ומקור המימון יהא על עיריית אשדוד, קרי כספי הציבור של התושבים.
היא מזכירה שבנובמבר 2016 פרסם ראש העיר בעמוד הפייסבוק שלו סרטון על פרויקט התחבורה העירונית המתוכנן באשדוד והצהיר בגאווה גדולה שתקציב הפרויקט ימומן כולו על ידי משרד התחבורה בסכום מוערך של 500 מיליון שקל. אולם משרד התחבורה הצהיר על תקציב של 291 מיליון שקל ומשרד האוצר טוען שהתקציב שהוקצה לטובת הפרויקט עומד על 220 מיליון.
"מדובר בהתנהלות רשלנית ומזלזלת של ראש העיר בתושביו", אמרה גלבר. "|כיצד ייתכן שהעירייה טעתה הרי היא זו שנענתה והגישה מלכתחילה את ההצעה לקול הקורא של משרד התחבורה. בעיון בקול הקורא התבקשה העירייה לציין תקציב מענה לשיפוצים, בלאי ועלויות בלתי מתוכננות שאמורות להילקח בחשבון. ראשית אני קוראת לראש העיר למסור דין וחשבון לציבור בוחריו ולספק תשובות בדבר ניצול כספי הפרויקט".
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "מועצת העיר, בישיבתה האחרונה (4/5/17), אישרה הבקשה להגדלת ההתקשרות בפרויקט התחבורה הירוקה. היקף הזכייה לביצוע העבודות בפרויקט: חב' "אחים רחמה" – כ-36.5 מיליון שקל, חב' אליקים בן ארי – כ-50 מיליון שקל. התוספת הכוללת לשני הקבלנים היא כ-35 מיליון שקל, עבור הגידול בכמויות ושינוי הסטנדרט בציר (כ-30% מתוכם בגין שינוי והתאמה בכמויות והיתרה בשל שינוי הסטנדרט בציר). היקף ההגדלה הצפוי לשני הקבלנים: חב' "אחים רחמה" – כ-54 מש"ח, חב' אליקים בן ארי – כ-69 מש"ח. להגדלה זו יש מקורות.
הפרויקט נמצא בעיצומו ושינוי הסטנדרט הנוגע באיכות הריצוף, הגדרות, המעקות וכיו"ב חייבו תגובה מהירה על מנת שלא לעצור את הקבלן מעבודתו. מסיבה זו נדרשה העירייה להחלטה ישירה של מועצת העיר (ממילא כל חברי ועדת הכספים נמנים על חברי המועצה) כאשר מנכ"ל העירייה, בהסבריו המפורטים, ירד לרזולוציה הנהוגה בועדת הכספים תוך שהוא מציג את התקציב הכללי, חלוקת היקפי הזכיה, אומדן הגידול, החלוקה בין הקבלנים והמקורות למימון הגידול.
מקורות המימון בשלב זה, כולם פוטנציאליים ומנכ"ל העירייה מקיים עליהם מו"מ. להלן הפירוט: רכיב הבצ"מ (בלתי צפוי מראש): כ-14.5 מיליון שקל. תקציב שהתפנה מהנחות הקבלנים: כ-10 מיליון. תקציב פנוי כתוצאה מהנחות הקבלנים ממכרזים שבדרך: כ-4 מיליון. הכללת רח' ז'בוטינסקי במסגרת הסכם הגג והצרחת התקציב מרח' זה לטובת הגדלת הזכיה: כ-17.5 מיליון. חיסכון בעלות עבודות אספלטים מתוקצבים: כ-7.5 מיליון ותוספת מלאה או חלקית להכרה בטענות העירייה להגדלת התקציב ע"י משרד התחבורה למקורות נוספים. סה"כ מקורות פנימיים למימון הגידול כ-54 מיליון, ובתוספת הכרה מלאה או חלקית כאמור.
נכון לרגע זה, תקציב הפרויקט עבור הביצוע בלבד וללא רכיבים נוספים של הפרויקט, יהיה 291 מיליון שקל. תקציב הפרויקט כולל הרכיבים הנוספים כ-500 מיליון (סובסידיה – 120 מיליון, אוטובוסים נוספים – 30 מיליון, טכנולוגיות – 60 מיליון)".
דב קרן, לשעבר יו"ר הסתדרות המעו"ף במרחב אשדוד, הודיע על תמיכתו בשלי יחימוביץ' לראשות ההסתדרות ובמועמדה לראשות המרחב, עו"ד יצחק גבאי.
"ההסתדרות לא מצליחה למלא את יעודה בשנים האחרונות, כישלון קולוסאלי", קובע קרן. "מדובר בתהליך מתמשך. חולשת ההסתדרות היא שאפשרה לממשלות להפריט ולהפוך את העבודה במשק לעבודה של חברות קבלן וכוח-אדם. תמיכתו של שר האוצר ביו"ר ההסתדרות המכהן, אבי ניסנקורן, ממחישה את הבעייתיות. שהרי אם ככה, בואו ניתן לשר לעמוד בראש ההסתדרות וזהו".
קרן (שבקרוב ימלאו לו 70) עבד בהסתדרות במשך כ-45 שנה ומילא שורה של תפקידים באשדוד ובמרחב. הוא יצא לגמלאות לפני קרוב לשלוש שנים. זו תהיה פעם ראשונה שהוא לא יצביע עבור ההנהגה המכהנת, גם במישור הארצי וגם במקומי. הוא נחשב לדמות מוערכת בזכות היושר והמוניטין שצבר.
יו"ר המרחב, חיים שייב, מועמדו של ניסנקורן, מתמודד לכהונה נוספת וכך גם זהבה אלימלך שעומדת בראשות נעמ"ת במרחב. מולם רץ הפעם יצחק גבאי, לשעבר מנכ"ל העירייה וחבר מועצת העיר. לצידו נמצא מישל ביטון, מראשי ה"מרד" בנמל אשדוד, שמועמד לתפקיד ממלא מקומו. נציגתם ליו"רית נעמ"ת במרחב היא יפה וזאנה.
הבחירות יתקיימו ב-23 לחודש וחברי ההסתדרות יוכלו להצביע בהן גם לראשות הארגון – ניסנקורן או יחימוביץ' – וגם להנהגת המרחב – במקרה של אשדוד והסביבה, שייב או גבאי.
תנועת "עוגנים" של ניסנקורן זוכה, בין השאר, לתמיכה מוצהרת של יו"רית הוועד בעיריית אשדוד, איריס נפתלי, של קודמה, מאיר בן גוזי וגם של סגן ראש העירייה לשעבר, לאון בנלולו, שעומד בראש סיעה משלו בהסתדרות. מנגד רבים מהעובדים ונציגי הוועדים בנמל אשדוד מובילים את התמיכה ביחימוביץ'.
ברמת המרחב, יש סיכוי לקרב קשה, או שמי ששולט במנגנון – הניצחון כמעט מובטח לו?
"הם יעשו כל מאמץ גם דברים בלתי נתפסים כדי לנצח, אבל מדובר בעובדים שיודעים מה הם רוצים, יש תאים רדומים ויש מורא ופחד. יהיה קרב לא קל, כי הם שולטים, ולכבוש את הפסגה כשהם מבוצרים למעלה, זה קשה. אבל זה אפשרי".
מהם המעוזים העיקריים שלכם במרחב?
"אני לא רוצה להגיד, אומרים 'היזהרו מאנשי הדממה'. אני יודע, עובדים בשו-שו. בנמל אשדוד זה כבר לא סוד, זה גלוי. אני מניח שיהיה לנו רוב גם בארצי וגם במקומי סביב 75% ומעלה. הם אלה שהרימו את נס המרד, הם אלה שגרמו לכך שהכיסא של ניסנקורן יתחיל לרעוד. אני לא אגלה לך עוד דברים על עוד מקומות עבודה, אבל יהיו הפתעות. הם נמצאים בלחץ אטומי".
אתה לא חושב שהמהלך של העברת העובדים בנמל להסתדרות הלאומית היה בבחינת 'לשפוך את התינוק עם המים'?
"הם נדחקו לפינה וחשו מופקרים. זה היה 'נס המרד' שלא היה כמותו מאז יהושע פרץ. הם הרגישו שהגיעו מים עד נפש ובאותו זמן גם שלי עדיין לא הודיעה שהיא מתמודדת. עכשיו יש להם אלטרנטיבה למי להצביע".
לקרן יש ביקורת נוקבת על ההסתדרות. הוא, מבחינתו היה רוצה להחזירה לימיה הגדולים. "אני מתגעגע ליצחק בן אהרון ולעמיר פרץ. צריך להחזיר את ההסתדרות לעובדים. מאז סיום כהונתו של פרץ ההסתדרות הפכה מארגון עובדים לארגון כלכלי. רק שלי יחימוביץ' יכולה להחזיר את ההסתדרות לעובדים".
קרן הוסיף, ש"מישל ביטון המועמד של שלי למ"מ יו"ר המרחב, הוא מנהיג אמיתי שצמח מלמטה. בשבילי מנהיג זה אחד שיש לו חכמת חיים ולאו דווקא תואר אקדמי, אחד שזוכר מאיפה הוא בא ומישל הוא דוגמא לכך".
יוסי אלבז, עובד נמל אשדוד, התומך ביחימוביץ': "אני שמח שדב הצטרף, אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? שמו הולך לפניו, לוחם צדק אמיתי, שגם סרגל עקום לידו".
עצמאותה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיריית אשדוד נשללה עקב הסתבכותם של כמה מחבריה בהליכים פליליים, ולנוכח המצב העירייה מתקשה לקדם תכניות בניה.
בשבוע שעבר הגישה הוועדה עתירה לבג"ץ נגד שר האוצר, היועץ המשפטי ונגד חברי המועצה שבעטיים נמנע אי חידוש הסמכתה של הוועדה, בהם עמרם כנפו, ממלא מקום ראש העירייה לשעבר, שעומד לדין בפרשת השחיתות ואלון חסן שמשפטו במסגרת פרשת הנמל עדיין מתנהל. למרות בקשות חוזרות ונשנות של "כאן דרום" בעירייה סירבו לחשוף את העתירה לציבור ולא היו מוכנים גם להסביר מדוע.
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "הוועדה המקומית אשדוד הייתה מהראשונות שקיבלה סמכויות של ועדה עצמאית עוד טרם תיקון 101 (ביולי 2013). ההסמכה הייתה לשלש שנים והסתיימה באוגוסט 2016. בעקבות תיקון 101 נדרשה הועדה המקומית לעמוד בפרמטרים שונים של מקצועיות, פיקוח יעיל, קיום מערך תביעה עירונית ועוד. בין היתר נדרש שר הפנים להתייחס לטוהר המידות של הוועדה, עובדיה ונבחרי הציבור וזאת לאחר קבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה המקומית עמדה בכל הפרמטרים הנדרשים, אלא שהסתבר שנתקבלה חוות דעת שלילית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לטוהר המידות של מספר נבחרי ציבור. אנו סבורים שאי הסמכת הועדה כוועדה עצמאית היא צעד לא מידתי שכן ליועץ המשפטי היו כלים אחרים בהם היה יכול לנקוט ועל כן הוגשה עתירה לבג"ץ.
הועדה המקומית מתפקדת כרגיל. משמעות אי חידוש הסמכת הועדה המקומית כוועדה עצמאית היא שלגבי סמכויות מסוימות שניתנו לוועדה המקומית במסגרת תיקון 101 לחוק התכנון והבניה נדרש עתה אישור הועדה המחוזית".
ממינהל התכנון נמסר בתגובה: "הוועדה המקומית אשדוד הוסמכה ביולי 2013 לתקופה של שלוש שנים.
במסגרת בחינת הארכת ההסמכה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, כי הוא מתנגד להארכת הסמכת הוועדה המקומית אשדוד כוועדה מקומית עצמאית, וזאת מטעמים של טוהר המידות".
ל"ג בעומר הוא חג המסמל את עונת החתונות, עונה המתחילה עם הפקות ראווה ואטרקציות חדשניות ומקוריות בסכומים שמגיעים לעתים למאות אלפי שקלים. השוק אינו מפסיק להתחדש, ועושה רק חשק למצוא סתם סיבה למסיבה.
עקב ספירת העומר בהלכה היהודית, הנחשבת לתקופה של אבל מפסח עד שבועות, אולמות האירועים נותרים ריקים, אך היום החגיגי היחידי ל"ג בעומר, מאפשר גם עריכת שמחות, ורבים מהזוגות הנישאים, מנצלים יום יחידי זה שהפך סמל לחתונות.
חתונות ואירועים היו פשוטים ואף תמימים בעבר. האולם היה שכונתי מעוצב בעיצוב בסיסי מוכר ברקע של סידורי פרחים, התקליטן או התזמורת היו היה סטנדרטיים וטיפוסיים, המנות היו תמיד דומות- סלטים ובורקס (זכור המערכון המוכר של חנוך לוין בכיכובם של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי על 'רבע עוף או בורקס'), שמלת הכלה נרכשה במחיר ממוצע וחליפת החתן הייתה פשוטה עם כתפיות מנופחות. כל גולת הכותרת המפתיעה ביותר בכל חתונה הייתה הזיקוקים שהמלצרים היו אוחזים בידיהם, מגדל כוסות שמפניה והאפקטים מהצילום של הפוטו.
בדרך לחתונה (לא) עוצרים בייעוץ
בחלוף השנים נדמה כי הבסיס של אולם, צלם, תקליטן ואותם סלטים ובורקסים במנות כלל לא השתנה, וגם זיכרונם של המוזמנים התעייף כבר מאותם אירועים דומים. כך נוצרו אטרקציות לאירועים והפקות בעשרות אלפי שקלים, שכל אחת מנסה להתעלות מעל האחרת – מיצגים של דמויות מרהיבות, תזמורות בכניסה בכל סגנון אפשרי, אפשרות להוספת בר פירות, אלכוהול או בר מתוקים אקטיבי או פסיבי לבחירת הלקוח. אטרקציות מפתיעות אחרות כוללות שלוקים טעימים עם כתוביות אישיות, אביזרים מקפיצים והומוריסטיים לרחבת הריקודים, וכמובן המגנטים שאולי הפכו לאטרקציה ולהמצאה הבלעדית, שלא ניתן לחגוג שום אירוע בלעדיהם. האטרקציות הופכות לגרנדיוזיות יותר ויותר, כיוון שגם עולם ההפקות, העיצוב והטכנולוגיות רק מתקדם בצעדי ענק בשנים האחרונות, ומי שמתכנן כיום אירוע נקלע לסחרחורת של ממש. לא יהיה זה פלא אם האטרקציה הבאה תהיה שמלת כלה כמו השמלה של ריטה מטקס הדלקת המשואות.
הרצל כחלון. צילום: יח"צ
לעומת ההשקעה באטרקציות, והמודעות הגבוהה להפקת חתונה, זוגות הנמצאים בתוך חגיגת האופוריה והאגדות, אינם עוצרים להשקיע קודם גם בייעוץ זוגי, ולפעמים נדמה, כי קול הכוס הנשברת מתחת לחופה מסמל את תחילת השבר בחיי הזוגיות.
הרצל כחלון מאשדוד הוא מטפל משפחתי וזוגי, ואתם מכירים אותו גם מתכניות טלוויזיה מובילות רבות. הוא בן 65, נשוי למעלה משלושים שנים (לאותה בת זוג), אב לארבעה ילדים וסב לשלושה נכדים. הוא עובד סוציאלי בהכשרתו, מרצה בחברות מובילות בארץ ובחו"ל ומנחה גם קבוצות הורים ונוער. בנוסף הרצל כחלון גם טיפל במשפחות שכולות במסגרת אגף השיקום במשרד הביטחון.
כחלון מסכים לטענה כי זוגות המתכוננים לנישואין אינם משקיעים כלל בהכנה האמיתית. "הפסיכולוג הנדריקס אומר שהטבע מסדר אותנו", הוא מסביר, "הטבע מסדר לנו סוג של סם ואנחנו כמו מסוממים לא רואים חסרונות, אלא רק בני זוג מושלמים. זו ההתאהבות וטוב שכך, אחרת יכול היה להיות שאנשים לא היו מתחתנים, כי מי רוצה להתחתן עם חסרונות? האידיאליזציה של בן ובת הזוג כל כך מושלמים, כך שהמנגנון מסדר אותנו שנתחתן, כי מי הרי חושב על צרות? אנחנו מאוהבים ובן הזוג הוא מושלם! וכך גם הערב צריך להיות מיוחד. אני שומע את כולם אומרים מה! זה היום המשמעותי ביותר בחיי, אז שאני אחסוך כמה אלפי שקלים על חופה מפוארת? ניכנס לחובות ונפנטז שהאורחים יממנו את הערב! וכך האירוע הופך לגרנדיוזי וממש לא מנבא את הסיכוי של הזוג לשרוד. ישנם זוגות רבים שעושים זאת ומצבם הכלכלי גרוע מאד, ובמקום שיתחילו עם עודף כלכלי, הם כבר מתחילים עם חובות. כבר בשלב ההכנות לחתונה אפשר לנבא בעיות. אפשר כבר לראות את הסימנים הראשונים – האישה בדרך כלל אומרת לא מעניין אותי הכסף, לא חוסכים בכלום, ואילו הגבר אינו מבין שזה יעבור גם הלאה לחיי הנישואים עצמם. זה לא רק בחתונה. אם היא תרצה את הטלוויזיה היקרה ביותר, היא תקנה אותה גם אם אין את הכסף, וצריך לדבר על זה קודם. אם אתה קמצן באפן קיצוני, מה חשבת לעצמך שזה יפסק? צריך לראות לאן זה הולך, ולקחת את זה בחשבון, או למשל אם בן הזוג שלך בכל דבר שואל את אימא שלו. כבר בשלב ההכנות לחתונה רואים את זה. זה יחלחל גם לתוך החיים יחד".
אולי מוסד הנישואין פשט את הרגל?
"ממש לא. בני אדם רוצים לחיות ביחד. אנחנו יצורים חברתיים. אחרת, מה האלטרנטיבה לנישואין? שנחיה לבד? שלא יהיו ילדים? הבעיה היא שלא לומדים זוגיות, ולא יודעים לטפח קשר זוגי ואז הנשואים חולמים להשתחרר ממוסד הנישואין (מי רוצה לחיות במוסד?) ולעומת זאת גרושים וגרושות מתאמצים למצוא זוגיות. זה בית גידול טוב לילדים, וזה יותר יעיל לטפל ביחד ובני אדם בנויים לחיבור. אם אני חלילה חולה, בן הזוג יעזוב הכול ויטפל בי, ומה לגבי הזקנה? מי יסעד אותי?".
אבל דווקא בגלל אמירות כאלה זוגות בוחרים להתגרש. כי אתה נמחק, חיים כשותפים, למען הילדים בלי אהבה, בלי מין, רק כדי לא להיות לבד, וכי אני צריך בייביסיטר ומישהו שיטפל בי כשאזדקן.
"אני מדבר על זוגיות עם אהבה, חיבור, קשר. כמתגעגעים זה לזו, וישנה חברות אמיתית. זו סיבה משמעותית להישאר ביחד ולהתפשר על החסרונות. לכולנו יש חסרונות, אבל להישאר ביחד רק על מנת שמישהו יטפל בי בזקנה, בשום אופן לא. בשביל זה אפשר לקחת פיליפינית. לא צריך לסבול בתוך זוגיות רק למען הזקנה. זו שאלה חשובה. להישאר ביחד רק למען הילדים ולסבול, אין לזה שום ערך, וזה לא מגיע לכם. אם אתה לא סובל את בן הזוג למה שתחיה איתו? אבל עברנו לקיצוני. הרלוונטיות של המוסד כאידיאלי הוא לטפח חברות, ורק כאשר יש קשר טוב וחברות נביא לעולם ילדים. אז הם יהיו גם צוות שיכול לגדל ילדים יחד".
אבל זה לא משנה כמה הזוגיות טובה,הנישואין יהרסו את זה באופן טבעי, וימאיסו את האחד על השני לחיות רק כשותפים. זוגות צריכים לקחת הרבה ספייס, ותכל'ס שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
"באחת מתכניות הבוקר בערוץ 2 בדיוק דיברתי על החגים, ועל כך שלמעלה משמונים אחוז מתגרשים בדיוק אחרי החגים, כי אין ספייס אלא לחץ. ביום יום האישה לא רואה את הבעל, והוא בא רק בערב, אוכלים משהו והולכים לישון ופתאום זה להיות יחד כל הזמן, אבל הזוגיות לא צריכה להיות רק מקום שחונק, אלא צריך שיהיה לה עוד פאן- שכיף לנו יחד. אתם לא רק זוג נשוי, אלא ממלאים עוד פונקציות במקביל, וזוגיות זה משהו שלומדים. צריך להיות ספייס. הנישואין לא ימלאו את כל הפונקציות בחיים, אך גם אי אפשר יהיה לשנות את בן הזוג".
אבל גברים יהיו חייבים להשתנות, ואת זה גם אומרות הסבתות שלנו, כי הם העילה לפרידות ולגירושין. הגבר הישראלי במיוחד, נראה מוזנח, הוא לא איש של שיחה, והיום גם לא צריך אותו כמפרנס, אז למה שנשים יחיו עם רהיט?
"היום ישנה מגמה גדולה של גברים שכן מתחברים לצד הנשי, והם לא לפי הסטריאוטיפ של פעם".
כמו שמחייבים אותנו להגיע על פי חוק לטסט על הרכב, אז צריך אולי לחייב להגיע גם לייעוץ זוגי?
"זה לא כזה פשוט. זכותו של כל אזרח למצוא לעצמו אהבה, ואז תקום קול זעקה שזכותי להינשא מבלי לערוך שום מבחן או לחייב אותי ללמוד. כדי להביא ילדים לעולם לא צריך רישיון, אז לזוגיות? כל אחד חושב שהוא מצוין, ומי שמגיע לטיפול זה רק המקרים הטובים שאיכפת להם".
לדברי כחלון בתהליך הטיפול הזוגי הוא שואל לגבי הקשיים של בני הזוג, וחוקר כיצד הייתה המערכת הזוגית בביתם. כיצד היה המודל הזוגי שהם גדלו עליו.
"מישהו למשל מספר שהוא גדל עם אימא שתלטנית וחזקה", מספר הרצל, "במקרה כזה כל הסיכויים שהוא יתחתן עם אישה חזקה ושתלטנית, כי הוא לא יודע כיצד להתנהל. מישהי מספרת על דמות האח או האב בבית. מקבלים מהרקע מידע רב".
לפעמים הסנדלר בעצמו הולך יחף, וגם היועץ הזוגי גרוש.
"זה כמו להגיע לרופא, והוא יגיד לך לשנות את סגנון החיים לסגנון בריא, והוא בעצמו עומד מולך עם סיגריה ביד, מעשן וגם שמן. ההמלצה שלו בסופו של דבר נכונה, ואם הוא נכשל בחייו האישיים זה ממש לא אומר אם הוא מטפל טוב או לא טוב".
מהם הטיפים שלך לזוגות בתחילת הקשר ובמהלכו?
"קודם כל זוגות מתאימים יש בקושי בחנות נעליים. זה עניין של עבודה. זוגיות זה משהו שצריך ללמוד, ולצערנו לא מלמדים את זה בשום מקום. צריך ללמוד שמתפשרים, ושני חבלים שרוצים להיקשר, כל אחד תורם מהאורך שלו, אחרת אם כל חבל יחליט שהוא נשאר כמו שהוא, לא צריך קשר ויש רק שני קווים. הטיפ השני הוא לא לפנטז אפילו שאני יכול לחנך את בן הזוג להשתנות. אני יכול רק להחליט מה אני עושה עם מה שיש. הטיפ השלישי- כל מה שהפריע לי בחברות, יפריע לי פי עשר בנישואין, לכן יש לחשוב היטב אם השריטה של בן הזוג מפריעה לי, מה אעשה איתה לאורך החיים המשותפים? אם הוא קמצן הוא לא ישתנה ויהיה פתאום איזה לארג' רחב לב. האם אפשר לחיות עם זה? אם היא בלגניסטית, האם תוכל לחיות איתה? צריך לקבל את השונות. ברגע שמקבלים את השוני, הוא פחות יבלוט. ילד של אימא למשל, שכל הזמן אימא החליטה בשבילו עלול להוביל למלחמת עולם בין הכלה לחמות, וצריך לחיות עם זה. תלמדו להסתדר, ולא להתלונן עם אימא על בת הזוג, ולהפך".
ברכת המזל טוב היא תחינה שהגורל יאיר פנים לזוג. נישואין וגירושין זה לא בסופו של דבר גורל משמיים? רמי קלינשטיין היה צריך להביא לעולם עוד שלושה ילדים. גלעד שליט ישב בשבי ובזכות זה באוהל המחאה הכיר אחיו את רעייתו. לא תמיד זה נגמר בהפי אנד, אך הנושאים הללו זה הרבה מזל.
"אני חושב אחרת. זה לא גורל. זוגיות זה משהו שאפשר ללמוד לטפח, ומניסיוני כמטפל זוגי למעלה מעשרים שנה, השקעה בזוגיות היא שווה ביותר, כי אתה מטפח חברות ושותף לחיים".
הגברת הראשונה
"זה כלי שאני מלמדת את הזוגות שאני מלווה, כבוד. זה לכבד את הרצון או הצורך של בן הזוג, ורצון טוב, זה לראות טוב, לדבר במילים טובות ובעיקר לדון לכף זכות". יחיאל ועירית לסרי (אלכסנברג) ביום נישואיהם. צילום: אור אלכסנברג, איפור: ענבל פרץ, עיצוב השמלה: רחלי זוהר
גם הנשואה הטרייה, עירית לסרי (אלכסנברג), רעיית ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי ומאמנת זוגית במקצועה, מנדבת את הטיפים שלה לזוגיות מאושרת, ולמרות סיפור הזוגיות המיוחד שלהם, שאיש לא חשב שכך ייכתב משמיים, טוענת כי אין לדעתה גורל מוכתב מראש: "למרות האמירה הידועה הכול צפוי, עדיין, ובמיוחד בזוגיות, הרשות נתונה", היא אומרת. "ואני מאוד מאמינה בכך שאנו מייצרים את המציאות שאנו חיים בה. אם בעקבות כשלון, נשכיל, נצמח ונתפתח, הרי שגם נוכל ללמוד איך לייצר את המציאות שמתאימה לנו. מניסיוני כמאמנת זוגית, אני יכולה לקבוע שאפשר להפריח זוגיות מחדש, בתנאי כמובן ששני בני הזוג מודעים לכך ומוכנים לתהליך.
כדי שזוגיות תצליח צריך תקשורת, כבוד הדדי ורצון טוב, תקשורת, זה קודם כל לדעת מה הרצון או הצורך האמיתי שלי, ולדעת להעביר לבן או בת הזוג את האינפורמציה בכבוד ובלי האשמות. זה כלי שאני מלמדת את הזוגות שאני מלווה, כבוד. זה לכבד את הרצון או הצורך של בן הזוג, ורצון טוב, זה לראות טוב, לדבר במילים טובות ובעיקר לדון לכף זכות".
על הפרק הקודם בחייה היא מסכימה לומר: "כאדם בוגר לקחתי אחריות על החלק שלי בכישלון, למדתי והשכלתי, כדי ליצר את המציאות 'הגורל' שאני בוחרת בזוגיות החדשה. אין לנו בחירה במה שקורה לנו בחיים, אבל יש לנו בחירה כיצד להגיב למה שקורה לנו".
את נפתלי בילו (85) מאשדוד, גולש הגלים המבוגר ביותר שנראה פה לאחרונה, אני פוגשת בחוף הקשתות מוקדם בבוקר. "בכל יום אני משתדל להגיע לים, ככה כבר מעל עשור", הוא אומר בפשטות.
שמחת החיים של האיש מדבקת. חברים במועדון הגלישה מספרים על הערך המוסף שלו הם זוכים: "בזמנים שבהם הים מסוכן, או כאשר אנחנו חוזרים למנוחה קצרה, נפתלי מספר לנו את סיפורי מורשת הקרב ועל ימיה הראשונים של העיר אשדוד. דרכו אנחנו לומדים ציונות והיסטוריה, ככה על החוף".
מהנמל אל הסאפ
לבילו יש רומן ארוך עם הים. "45 שנה עבדתי בנמל. בתחילה בנמל תל אביב, ולאחר מכן בנמל אשדוד. עבדנו קשה, סחבנו והרמנו משאות. לא כמו היום שהכל במחשב", הוא צוחק.
"בנמל פגשתי את מוטק'ה ברגר, מי שהיה מנהל נמל אשדוד והוא אבא של יוסי ברגר, מנהל מועדון הגלישה WAVES באשדוד, שבו אני חבר. מוט'קה היה המנהל שלי, ופה, בגלישה, אני פוגש לא מעט אנשים שעבדו איתי בנמל. זו סגירת מעגל".
זקן הגולשים, נפתלי בילו. הצילום – באדיבותו
חברותו במועדון הגלישה החלה במפגש מקרי בחוף הקשתות לפני יותר משנה. בילו מספר כי במשך 14 שנה בכל יום באופן קבוע הוא שוחה בחוף הקשתות הסמוך לביתו. "נפגשתי עם חבר ותיק בחוף והוא גלש על סאפ (סאפ SUP – ספורט ימי אשר מקורו בגלישת גלים, ובו עומד הגולש על גלשן וחותר באמצעות משוט. גלשן חתירה בעמידה טיפוסי דומה לגלשן גלים, אולם בעל אורך רוחב ונפח גדולים יותר, המאפשרים עמידה ביציבות יחסית, ש"ש). ביקשתי ממנו לתת לי לנסות, והתחלתי לחתור. הגעתי למועדון וביקשתי להצטרף יחד עם הנכד שלי, דולב קורן, בן 16. עשינו מנוי, וחידשתי אותו לשנה נוספת כשנגמר. מאז אני פה, כמעט בכל יום למעט ימי חורף קשים".
לנפתלי ופאני, אשתו, יש שלושה ילדים – שאול, דורית ורונית ושמונה נכדים. השמש על פניו מבליטה את מבליטה את עורו, וקשה שלא לשאול אותו, איך הוא שומר על מראה כה צעיר ובריא. "אני מתאמן כבר 18 שנה, בחדר הכושר ליד ביתי. אני מקפיד לשמור על כושר ולהגיע לים. זה הסוד".
לדבריו החוף הוא "חוף מדהים לגלישה, יש לי פה כל מה שאני צריך – חניה צמודה, שירותים, מקלחות ומלתחות פרטיות. איפה את חושבת חגגתי יום הולדת 85? פה, במועדון, עם כל החברים שלי. פה זה כמו משפחה שנייה שלי".
מנהל מועדון הגלישה, סא"ל במיל' יוסי ברגר שאף הוא מגיע מגדוד 890 בצנחנים וחדרו מעוטר בשלל תעודות הוקרה, מספר כי לפני כשנתיים וחצי עזב קריירה בתחום הביטחון ופתח את המועדון, שבו חברים כיום כ-100 גולשים.
"נפתלי הוא הבוגר שבחברים, יש חבר'ה נוספים בגילאי ה-60 מרחבי הארץ שמגיעים לכאן. אבל למרות גילו הוא לגמרי עצמאי ומסתדר בשטח. נפתלי לוקח חלק בלתי נפרד גם בפעילויות לשימור החופים ופעילויות נוספות".
במועדון הפתוח 7 ימים בשבוע ניתן ללמוד וליהנות מכל חוויות הספורט הימי: גלישת גלים רגילה, קיאקים וסאפ. "נפתלי מבוגר מאיתנו ב-60 שנה, וזה היופי. דווקא הוא מביא איתו אנרגיות ורוח צעירה, זה נותן לנו מוטיבציה להמשיך ולהתמיד בספורט", מספרים חברים במועדון. לקראת סוף הראיון אני תוהה לאן נעלם נפתלי, הם מעדכנים שהוא הלך לתפוס גל.
לפני כן הוא לא שכח לנקות ולטפל בגלשן ובמשוט שלו. "זו הסוסה שלי, צריך לטפל בה", הוא מסביר. לאחר קשירת הגלשן לעגלת המסוע, הוא חולץ את נעליו ומתהלך יחף על החוף. אז הוריד את הגלשן, אחז במשוט כבכלי מלחמה ונכנס למים. לפני כן הוא לא שכח לקשור עצמו לגלשן ולשאול פעם נוספת על מצב הים. ממש בקלות הוא עולה על הגלשן ובאמצעות חתירת משוט, כאשר הוא עומד על הגלשן באופן יציב ומרשים למדי, הוא התקדם עם הגלים. גם ממרחק אפשר היה לראות את החיוך שלו.
ברגר, מנהל המועדון כבר לא מתפעל נוכח הבחור הכי מבוגר-צעיר על החוף. אישה נוספת מהמועדון טפחה לי על השכם מאחורה ואמרה 'איזה מגניב הוא,הא? תראי אותו עם הנכד שלו, בכלל חוויה".
אתה הגולש הכי מבוגר לדעתך?
"כן, אני הגולש המבוגר ביותר. הגלישה נותנת לי להרגיש צעיר ואמשיך כל עוד אפשר וזה עושה לי טוב".
איזה תגובות אתה מקבל?
"כל הזמן אנשים צעירים אומרים לי 'כל הכבוד, הלוואי ובגיל שלך נהיה ככה'".
שורד ונודד
בילו הוא יליד 1932. "נולדתי ברומניה, בן לאבי, שאול, שאותו איבדתי במהלך מלחמת העולם השנייה ולאמי, זלדה", הוא מספר ומוסיף: "כאשר התחילה מלחמת העולם הייתי בן 7, הגרמנים התקדמו לעבר המקום בו גרנו, עיירה יהודית לא רחוקה ממולדובה, אז ברחנו. הסבים והסבתות היו מבוגרים מידי מכדי להצטרף למסע הבריחה, אז הם נשארו בעירייה. אחר כך גילינו שכל מי שנשאר שם, נרצח בידי הנאצים". מסלול הבריחה של בילו ומשפחתו החל במסע לאוקרינה. "במהלך המסע הגענו לדנייפרופטרובסק (העיר הרביעית בגודלה באוקראינה, שוכנת על נהר הדנייפר, ש.ש(, שם יש גשר שאורכו 3.5 קילומטר. כשהגענו לשם הגרמנים הפציצו את הגשר, מההדף עפו גגות מרוחקים. הגרמנים קיבלו דיווח שאנחנו עוזבים, ומכיוון שהיינו קבוצה גדולה, החליטו להפציץ את הגשר".
בילו משחזר ומוסיף בכאב: "שם איבדתי את אבי ז"ל. לא ראיתי אותו יותר". ההליכה הממושכת, ממקום למקום עם שינוי יעדים בהתאם להתקדמות הגרמנים ארכה שבועות, בסופה, בשנת 1941 הם הגיעו לאוזבקיסטן והשתקעו שם. "אמא מצאה עבודה במפעל כותנה, בסמוך למפעל היה מאגר מים גדול ששימש לצורכי המפעל. ושם נהגתי להתרחץ. יום אחד תפסו אותי כמה גויים תושבי המקום וזרקו אותי למים. לא ידעתי לשחות בכלל, אבל מצאתי את עצמי במצב הזה והייתי מוכח לצאת משם, איכשהו הגעתי חזרה ליבשה. לימדתי את עצמי מתוך הסיטואציה של אין ברירה", מסביר בילו על תחילת ההיכרות שלו עם עולם המים. "אל תדאגי", הוא אומר וצוחק, "הוא, מנהיג אותה חבורה, קיבל את שלו, יום אחד הוא עלה לעץ, מעד על אחד הענפים ונפל, כל הגוף שלו היה חבלות".
עם סיום המלחמה, ב-1945, חזרו נפתלי ואימו לרומניה. "קיבלנו מדודה שלי עשרת אלפים רובל בכדי לחזור לרומניה, אבל לעייריה שלנו לא היה טעם לחזור, הרגו את כולם. לכן הגענו לעיר בה היא גרה באזור בוקובינה, ושם גרנו במשך שנה וחצי. בגיל 14 הצטרפתי לתנועת הנוער השומר הצעיר, ושם דיברו איתנו על עלייה ארצה דרך הסוכנות היהודית. הצטרפתי כמובן, לבד".
לאחר מלחמת העולם השנייה התגברה ההעפלה בניהול 'המוסד לעלייה ב" וכ-84 אלף איש, מהם מעל ל-70 אלף באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט, והתירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי 'הספר הלבן'. יותר מ-52 אלף מעפילים גורשו למחנות מעצר בקפריסין, ביניהם גם נפתלי בילו.
"כשהגענו למים הטריטוריאליים של חיפה, הבריטים הקיפו אותנו עם ארבע משחתות מכל צד, ממש סגרו עלינו. מיד אחר כך הם עלו על האונייה ובסופו של דבר גירשו את כולנו למחנות המעצר בקפריסין, מחנות שהוקמו על ידי ממשלת בריטניה לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל בדרך לא חוקית".
נמל מבטחים
מכיוון שנפתלי היה צעיר מכדי להתגייס לצבא, הוא נשלח חזרה ארצה. בתחילה הוא שהה במעברה ברעננה ולאחר מכן, בשנת 1948 הועבר יחד עם 40 חברי תנועה נוספים לקיבוץ חצור השוכן סמוך לגן יבנה. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ סמוך לקו החזית מול הצבא המצרי, שהגיע עד גשר איסדוד ונודע מאז בתור גשר עד הלום. ילדי הקיבוץ פונו לבית ספר בחולון. המצרים הפגיזו את הקיבוץ והחברים המעטים שנותרו להגן על היישוב הסתתרו בתעלות.
"גמרו על הקיבוץ", הוא ממשיך לגולל, "ההפגזות לא השאירו לא חדר אוכל ולא חדרי מקלחת. אנחנו נשארו עם כמה קשריות להגן על הקיבוץ שהיה מבודד. כשהמצרים הגיעו עם טנקים הם גילו שיש מוקשים מסביב לקיבוץ, לכן הם פשוט ירו ולאחר מכן עשו אחורה פנה.
כשהבנתי שאין לי איפה לישון יותר – הקיבוץ כפי שאמרתי נהרס – הייתי בן 17 וחצי והחלטתי להתגייס. שהגעתי ללשכת גיוס ברחובות אמרו לי 'אתה עוד צעיר, חכה לגיל 18, אבל כשהם ראו שישנתי שם מחוץ לדלת יום ועוד יום, אמרו לי 'בסדר, בוא לצבא'. וכך, ב-26.12.50 כבר התגייסתי. בגילי, אני לא זוכר את מספר הטלפון שלי. אבל את המספר האישי ואת תאריך הגיוס אני לא שוכח. לאחר הטירונות, הגעתי לצנחנים גדוד – 890 והייתי שותף למלחמת סיני".
לאחר השחרור מהצבא החליט בילו לעבוד בנמל תל אביב. "זה לא היה נמל, זה היה אמבטיה", הוא ממהר להבהיר. "היינו עובדים בלב ים עם דוברות, עבדתי שם עד סגירת הנמל ב-1965. בזמן הזה התחתנתי עם אשתי, פאני, ועברנו לאשדוד בכדי לעבוד בנמל הטרי שקם בה כמו עוד עובדים רבים שעברו מנמל תל אביב לנמל אשדוד.
קיבלנו מענק של 8,000 לירות איתן קנינו את הבית שלנו ברובע א', רחוב שבי ציון. בימים ההם היו רק רובע א' ורובע ב', זה הכל. כאשר המשפחה גדלה, קנינו דירה מול הים, אזור מעולה. כל בוקר אני יוצא לראות מה המצב של הים ואם אפשר לצאת לגלוש", הוא אומר בהתרגשות, מצפה בקוצר רוח ליציאה הבאה שלו לים.
החזקת אמל״ח לא חוקי: חיפוש שנערך אתמול על ידי בלשי משטרת ישראל בביתו של צעיר, תושב העיר, חייל בן 19 בשירות סדיר, הביא לאיתור אמצעי לחימה.
במקום נמצאו, בין השאר, "מטעני צינור", חומר נפץ תקני, כלי עבודה וגם כדורי רובע בתוך שקית במבה. חבלני המשטרה שהוזעקו למקום נטרלו את הסכנה. החשוד שנעצר הועבר לחקירה שלאחריה נכלא.
המשטרה חוקרת מה הוא התכוון לעשות עם אותם פריטים מסוכנים. "החזקה ושימוש באמל"ח שכזה מסכן את הציבור", מסרו במשטרה והוסיפו: "נמשיך בפעילות נרחבת לאיתור אמל"ח המוחזק שלא כחוק מתוך כוונה להגן על הציבור ולמצות את הדין עם המעורבים בדבר".
בלי שהרגשנו בית האמנים ע"ש קלנג באשדוד הולך וממצב עצמו כמוקד נוסף, חי ותוסס, של תרבות ואמנות. כעת, הוא הופך גם לבימה להופעות חיות. הסדרה החדשה כוללת את מיכה שטרית, להקת נאג' חמדי, אדיר כוכבי, להקת מוצ"ש ומאיה אברהם. חוץ ממוזיקה משובחת ואווירה טובה יחכו לכם גם ברים מתחלפים. בכל יום רביעי בשעה 21:00 הופעה חיה אחרת. לרכישת כרטיסים: 08-92218833, בית אריה קלנג, רחוב יאיר 2 אשדוד. מנהל אמנותי ומפיק: שלום תשובה.
פרקליטות מחוז דרום הגישה בצהריים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד דניס פודלוב, תושב נתניה כבן 35. הוא מואשם בכך שבערב יום העצמאות ניסה לאנוס צעירה באשדוד. מדובר בנאשם הנמצא תחת צו פיקוח בשל הרשעות קודמות בעבירות מין.
על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו"ד קרן שטרית, הוא והמתלוננת נפגשו בביתה של מכרה משותפת בעיר אשדוד. לאחר בילוי משותף של הנוכחים, אשר כלל גם נסיעה תל אביב, שבו המתלוננת ובן זוגה במונית לאשדוד, כאשר הנאשם נסע עימם.
כאשר הגיעו לאשדוד, ירדה הצעירה מהמונית והחלה ללכת לכיוון ביתה. בן זוגה המשיך בנסיעה. הנאשם ירד מהמונית בעקבות המתלוננת ועם כניסתה לחדר המדרגות של הבניין, הגיח מאחוריה, אחז אותה בחוזקה בצווארה, משך אותה בשיערה אל עבר הקיר וציווה עליה להיות בשקט.בהמשך הפילה על הרצפה וניסה לאנוס אותה, בזמן שהיא נאבקת בו.
עובר אורח, אשר שמע את זעקות המתלוננת, התקרב במהירות לכיוון הבניין. רק אז חדל הנאשם ממעשיו וברח מהמקום, תוך שהוא מותיר אחריו משקפי ראייה ושרשרת, אשר נפלו ממנו במהלך המאבק עם המתלוננת.
במקביל להגשת כתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
התפתחות משמעותית בפרשת ההברחה הענקית של סיגריות באמצעות רפסודה מול חופי אשדוד. שלושה ימים לאחר שרפסודה ועליה 150 אלף חפיסות סיגריות תוצרת חוץ בשווי של למעלה מ-4 מיליון שקלים נתפסה בפעילות משותפת של חוקרי יס"מ (סמים ומכס) אשדוד ושל שוטרי משטרת ישראל , חקרו אנשי המכס – בעקבות חקירת איש צוות האונייה – "סליק" בבטן אוניית המשא ובו כ-450 אלף חפייסות סיגריות נוספות בשווי כולל של כ- 12 מיליון שקל. על פי החשד, הסיגריות הוטענו על אוניית המשא במכולה ולאחר שסיים הצוות להסליק אותן באונייה, הושלכה המכולה לים באמצעות המנוף שעל האונייה.
כזכור, לפני שלושה ימים התקיימה פעילות מבצעית, בהתבסס על מידע מודיעני שהתקבל במכס אשדוד, לפיו יש חשד שסיגריות ומוצרים אחרים חייבים מס מוברחים בהיקפים עצומים ארצה דרך הים. בפעילות המשותפת למכס ולמשטרה זוהתה חבירה של סירת דייגים לאוניית משא זרה אשר עגנה 7 ק"מ מהחוף בתוך המים הטריטוריאליים של ישראל. בעזרת האמצעים המיוחדים שהופעלו זוהתה הורדה למים של רפסודה ענקית באורך של שמונה על ארבעה מטרים מאוניית המשא. סירת הדייג, ובה שני חשודים, מאשדוד והרצליה, חברה לרפסודה באמצעות כבל פלדה, שניתק לאחר מספר דקות וככהנשארה הרפסודה לצוף ליד אוניית המשא. אוניית השיטור הימי גררה אל החוף את הרפסודה ואת חפיסות הסיגריות.
סיכול הברחת הסיגריות מול חופי אשדוד – מבט לבטן האוניה. צילום: מכס אשדוד
בפרשה נעצרו שני ישראלים ושני אנשי צוות מאוניית המשא. מחקירתו של אחד מאנשי הצוות התברר כי בבטן האונייה קיים "סליק" ובו עדיין מצוי מאגר ענק של מאות אלפי חפיסות סיגריות בשווי של מיליוני שקל. לפיכך, צוותי חקירה נשלחו אל האונייה וחשפו את מאגר הסיגריות.
הריסתו של בסיס הדלק הנטוש באשדוד יצאה לדרכה. זאת במסגרת תכנית פינוי בסיסי צה"ל ברחבי הארץ.
המחנה, שהתפרס על פני 83 דונם, ממוקם באזור התעשייה הצפוני של העיר, סמוך לבתי הזיקוק ו"פי גלילות". הוא החל לפעול במלחמת ששת הימים ושימש במשך עשרות שנים כמרכז אספקת הדלק הראשי של צה"ל. הבסיס נסגר ב-2006.
עבודות הפינוי יכללו פירוק וגריסה של כ-12 אלף מ"ר מבנים ותשתיות. השטח המפונה ישמש להרחבת אזור התעשייה בעורף נמל אשדוד. הטרקטורים כבר נמצאים בשטח ועובדים במרץ.
שר הביטחון: "צורך לאומי"
שר הביטחון, אביגדור ליברמן: "יש חשיבות רבה להמשך פינוי מחנות צה"ל ברחבי הארץ, במטרה להוסיף ולסייע בהקלת מצוקת הדיור, לשפר את מצב התשתיות באזורים השונים ולחזק את הפריפריה. אני עוקב באופן אישי אחר מימוש המהלכים הללו, שהם מבחינתי בעלי צורך לאומי, כלכלי וחברתי מרכזי".
סמנכ"ל וראש אגף ההנדסה והבינוי, ארז כהן: "בשנה האחרונה פינה משרד הביטחון כ-1000 דונמים באזורי ביקוש במרכזי הערים הגדולות. מחנות דלק אשדוד ובית דגן יצטרפו לבסיסי ההדרכה במחנה צריפין, למחנות נס ציונה וטירת בטירת הכרמל שכבר פונו. בשנה הקרובה נפנה מחנות נוספים, שיאפשרו את הקמתן של אלפי יחידות דיור חדשות".
ההכנות לאירוע העצמאות המרכזי של אשדוד בעיצומן. בשל העבודות בכבישים השנה החגיגות יתקיימו על כביש החוף, בין שדרות ירושלים לשדרות עובד בן עמי (צפונית לכיכר המפרשיות). בין האמנים שיופיעו: סטטיק ובן אל, עדן בן זקן ומירי מסיקה. השנה יהיו הסעות מהרבעים המזרחיים לאזור החגיגות.
