משעות הבוקר סמוך למפעל "טבע מדיקל" באשדוד מפגינים עשרות פועלים, חוסמים את הכבישים הסמוכים לו ומבעירים צמיגים. חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) הצטרף למפגינים בקריאות "מפעל חיוני, מפעל ציוני" ו"טבע עושה- אסון טבע". כ-240 עובדי המפעל יפוטרו באם לא ימצא רוכש. כך הם אמרו המפגינים הבוקר: "אם לא ימצאו רוכש, אז כנראה יפטרו אותנו בגלל כשלים של ההנהלה עובדים רבים ימצאו עצמם ללא פרנסה".
ההפגנה והשביתה הן בעקבות החשש של עובדי המפעל מפני סגירתו ופיטורים המוניים. השבוע הצהיר סמנכ"ל ענקית התרופות מרק סבג שאתר החברה באשדוד המעסיק קרוב ל-250 עובדים יימכר ואם יימצא לו רוכש – טבע תבחן את המשך פעילותו.
"נגיע להפגין ונשבות, לא נוותר", אמר אתמול חבר ועד העובדים בטבע אשדוד, אלכסנדר שטיימן. "בחברה אמרו שהם רוצים למכור את האתר באשדוד, אבל החשש שלנו הוא שלמעשה הם כבר החליטו לסגור", הוסיף.
בזמן שעובדי טבע מפגינים, המשק מושבת כהזדהות עמם. השביתה שתימשך עד השעה 12 בצהריים תקיף בין היתר את כלל משרדי הממשלה, רשות שדות התעופה ונמלי הים, הבנקים, בתי החולים שיעבדו במתכונת שבת בלבד, חברות הביטוח, חברות התקשורת, מערכת המשפט והפרקליטות, הרשויות המקומיות ומוסדות רבים נוספים שיפסיקו את פעילותם.
חברי ועד טבע אשדוד בהפגנה. במרכז יו"ר הוועד עליזה כדורי. צילום: דור גפני
בעקבות הפיטורים בענקית התרופות 'טבע' תשבית היום (א') ההסתדרות את המשק כולו, עד השעה 12:00 לאות סולידריות. ברשימת המקומות שישתתפו בשביתה: רשות שדות התעופה, נמלי הים, חברות הביטוח, הבנקים, כלל משרדי הממשלה ויחידות הסמך ומוסדות רבים נוספים. בתי החולים יעבדו במתכונת שבת. במקביל לכך, תושבת במשך כל היום פעילותם של כל מפעלי טבע בישראל.
מפעל טבע באשדוד. צילום: דור גפני
בינתיים הוחרגו מהשביתה הרכבת, שתפעל כרגיל, וכן התחבורה הציבורית. הבחינה הפסיכומטרית – תתקיים כרגיל. בנתב"ג לא ימריאו טיסות מ-08:00 עד 12:00 בצהריים. חלק מהטיסות הוקדמו.
עיירית אשדוד הודיעה, כי גם היא תיקח חלק בשביתה, וזו לשון ההודעה:
מי עוד שובת? הרשימה המלאה:
מוסדות ממשלתיים: הממונה הראשי על השכר במשרד האוצר; הממונה הראשי על יחסי העבודה – במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים; נציב שירות המדינה; כנסת ישראל; הרשות הארצית לכיבוי והצלה.
רשויות מקומיות והשלטון המקומי: מרכז השלטון המקומי והרשויות המקומיות; ארגון המועצות הדתיות והמועצות הדתיות; איגודי ערים לביוב ואיכות הסביבה; הוועדות לתכנון ובנייה; תאגידי המים שליד הרשויות המקומיות; חברות עירוניות.
רשויות ממשלתיות: רשות המסים בישראל (לרבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, מכס ומע"מ ושע"מ); בנק ישראל; רשות החברות הממשלתיות וכלל החברות הממשלתיות; רשות מקרקעי ישראל; רשות המים לישראל; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; האפוטרופוס הכללי; מיפוי ישראל; המוסד לביטוח לאומי; שירות התעסוקה; רשות לחדשנות טכנולוגית (מתימו"פ); כאן – תאגיד השידור הציבורי; הרשות לניירות ערך; הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים; הרשות השניה לרדיו וטלויזיה; רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים; מכון התקנים הישראלי; רשות העתיקות; רשות שדות התעופה; עמידר.
חברות ממשלתיות: עמיגור; עמיתים – קרנות הפנסיה הוותיקות; קמ"ג; ממ"ג; אזרחים עובדי צה"ל; חלמיש; פרזות; החברה לפיתוח הרובע היהודי בירושלים; הטלויזיה החינוכית; קרן קיימת לישראל; קרן היסוד; הסוכנות היהודית; התעשייה האווירית לישראל; התעשייה הצבאית לישראל; עשות אשקלון תעשיות בע"מ; החברה לאוטומציה בשלטון המקומי; החברה לאיכות הסביבה ברמת חובב; חקר הימים והאגמים; מכון גיאופיזי; קרן מפעלי שיקום; המשקם; משען; חברת גני יהושוע; מפעל הפיס; המועצה להסדר המורים בספורט; לשכת עורכי הדין; ויצ"ו; נעמ"ת; רשת אורט; רשת עמל; אק"ים; האגודה למען החייל; גחלת; המועצה לייצור ושיווק ירקות; המועצה לייצור ושיווק צמחי נוי; המועצה לענף הלול.
בתי החולים הממשלתיים: בית חולים איכילוב; בית חולים כרמל; בית חולים בני ציון; בתי חולים שערי צדק ירושלים; בית חולים הדסה עין כרם; שרותי בריאות כללית; ש.ל.ה; כללית הנדסה רפואית; קופ"ח מאוחדת.
המוסדות להשכלה גבוהה (המל"ג): האוניברסיטה הפתוחה; האוניברסיטה העברית; אוניברסיטת תל אביב; אוניברסיטת חיפה; אוניברסיטת בר אילן; אוניברסיטת בן גוריון; הטכניון; מכון ויצמן למדע; מכללת סמינר הקיבוצים.
מוסדות חינוך חקלאיים ופנימייתיים: המוסד לבטיחות ולגיהות; מוזיאון הארץ; מוזיאון ישראל ירושלים; מוזיאון ארץ –ישראל – ת"א; מוזיאון ת"א לאומנויות; מוזיאון בית התפוצות.
לטובת כל מי שפיספס, אתמול, (יום ו'), בשעה: 09:48, בערוץ 13 של הזכיינית "רשת", התארח ארז לנדאו, מורה דרך ומפיק טיולים מיוחדים בישראל, בתכנית הבוקר "העולם הבוקר", בהגשתם של אנשי התקשורת ומגישי הטלוויזיה, אברי גלעד והילה קורח.
לנדאו, מחזיק בפינה קבועה בתכניתם של גלעד וקורח שנקראת: "קום והתהלך בארץ", בעוד כל פעם מסקר הוא זווית תיירותית על עיר מסוימת בישראל. הפעם, בתכנית ששודרה אתמול, תיאר את האטרקציות התיירותיות של עירנו היפה אשדוד. לנדאו, פתח באומרו: "בקיצור, יש הרבה מה לחפש באשדוד. זאת עיר נהדרת. אני באופן אישי, מרגיש שגיליתי אותה מחדש ואני מתפלא שאנחנו לא יותר נודדים לשם מתל-אביב, מה שמצחיק זה שפגשתי את יוני, מ"תיירות אשדוד", והוא אמר לי: "גם אני לא נוסע כל-כך הרבה לתל-אביב, כי יש כל-כך הרבה מה לעשות פה, שאני לא רואה סיבה לצאת".
עובדי חברת טבע באשדוד שיפגינו מחר בבוקר מחוץ למפעל החלו לחתים על עצומה מקוונת נגד מכירתו וסגירתו: https://www.atzuma.co.il/tevaashdod
באתר של ענקית התרופות באשדוד "טבע מדיקל" המעסיק קרוב ל-250 עובדים יש מפעל – לייצור אינפוזיות, עירויים, דיאליזות, סירופים (כמו אקמול וסימפוקל) וטיפות (אלרין לדוגמא) וחומר חיטוי לבתי חולים – וגם בית מרקחת להכנת תרופות לחולי סרטן (רוקחיות).
מפעל טבע מדיקל אשדוד. צילום: דור גפני
עובדים רבים בחברת טבע החליפו את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק לתמונה שבה מופיעה המילה "טבח" לפי משלב האותיות של "טבע".
"התחושה היא של הלם מוחלט מאז הבשורה", אמרה ל"כאן דרום" דנית דנה (אלדר), שעובדת בטבע אשדוד. "אני מתקשה לעכל שבגלל טעות ניהולית אלפי אנשים ילכו לרחוב. לפני כחצי שנה יצאתי לשמירת הריון, בידיעה כי אני חוזרת לקרקע בטוחה, צפויה ללדת ממש בימים אלו עם חשש גדול שאין לי לאן לחזור. לא נתפס שחברת ענק שעבדה ותמשיך לעבוד עושה מהלך של כמעט התנתקות מהמדינה שבה יוסדה", הוסיפה דנה.
שוטרי יחידת השיטור הימי במשטרת ישראל הוזעקו היום לסייע ליאכטה קטנה שאיבדה את המנוע שלה ואת יכולת ההיגוי. היאכטה נסחפה ועלתה על ״שרטון״ בקרבת חוף אשדוד.
הספינה המשטרתית שהגיעה למקום רתמה את היאכטה אליה והחלה בפעולות חילוץ עד שזאת חולצה ונגררה למרינה אשדוד. לצוות היאכטה שלום.
1,200 צופים הגיעו לאצטדיון המושבה למפגש המסקרן בין, התשיעית, מכבי פתח תקווה לבין מ.ס אשדוד שנמצאת במקום הלפני אחרון. אשדוד צריכה ניצחון על מנת לעלות אל מעל לקו האדום של הטבלה. לעומת זאת מכבי פתח תקווה רוצה לעלות במעלה הטבלה.
הקהל שהגיע וציפה למשחק יצרי והתקפי, לא קיבל את מבוקשו. שתי הקבוצות הגיעו נטולות מוטיבציה, בעיקר מ.ס אשדוד שלא הרבתה לתקוף את שערו של צחי גיגי.
כבר בדקה ה-10, מכבי פתח תקווה מפספסת הזדמנות אדירה לכבוש. מנור סולומון מצא את יובל אבידור שממרחק קצר פספס את מסגרת השער.
חשד לאירוע חמור באשדוד: צעירה שהלכה באמפי פארק בעיר הותקפה באיומי סכין, נשדדה, נגררה למדשאה סמוכה וחוותה ניסיון אונס.
משטרת אשדוד עצרה חשוד במעשה, תושב ג'דיידה-מכר שבצפון, בן 37.
האיש הובא לבית משפט השלום באשקלון וטוען המעצרים של המשטרה, עו"ד ערן צמיר, ציין בדיון: "על פי החשד המשיב הגיע למתלוננת, חנק אותה, אין קשר ביניהם, היא הייתה בפארק, הצמיד לצווארה סכין, גנב ממנה את הטלפון הנייד שלה ומייד החל תוך שהוא חונק אותה לגרור אותה למקום אחר. המתלוננת שהתעשתה החלה לזעוק, הגיעו לזירה אנשים נוספים אז המשיב נמלא. בהמשך נעצר באשדוד בתוך רכבו במרחק לא רב מהמקום, בחוף לידו".
ביום ראשון בבוקר יפגינו עובדי "טבע מדיקל" מחוץ למפעל באשדוד. זאת בעקבות החשש שלהם מפני סגירת המפעל ופיטורים המוניים. אמש הצהיר סמנכ"ל ענקית התרופות מרק סבג שאתר החברה באשדוד המעסיק קרוב ל-250 עובדים יימכר ואם יימצא לו רוכש – טבע תבחן את המשך פעילותו.
"נגיע להפגין ונשבות, לא נוותר", אמר היום חבר ועד העובדים בטבע אשדוד, אלכסנדר שטיימן. "בחברה אמרו שהם רוצים למכור את האתר באשדוד, אבל החשש שלנו הוא שלמעשה הם כבר החליטו לסגור", הוסיף.
מפעל טבע מדיקל אשדוד. צילום: דור גפני
יו"ר מרחב אשדוד בהסדתרות חיים שייב אמר שיחד עם עובדי טבע יפגינו ויביעו הזדהות עובדים וחברי ועדים ממקומות עבודה נוספים בעיר.
יניב כליף, מנהל טכני בקול ישראל ותאגיד כאן, נישא היום בצהריים לבחירת לבו אורלי משעלי באשקלון.
בחתונתם של הזוג היפה נרשמה נוכחות מרשימה של אנשי תקשורת ובראשם מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ.
מפקד ופקודו: שמעון אלקבץ ואלי ממן. צילום: דוד לוי
עוד נצפו עוזרו ויועץ התקשורת של ראש עיריית אשדוד, שמואל דוד, מנהל מחלקת האקטואליה ברדיו דרום ורדיו 101.5 אמנון סופר, דובר עיריית שדרות ירון ששון, דובר שירותי הכבאות בדרום אלי כהן, עורך מוזיקה בגל"צ אלי ממן, מגיש הרדיו יורם סויסה, העיתונאים יוסי פרטוק ודוד לוי.
יום שני, אמנם השעה שבע בבוקר, אבל אוהד זיני (32) ויוסי פיקדו (32) מחייכים. לא, הם ממש לא סיימו משמרת או בדרכם הביתה; להפך, הם רק הגיעו לתחנת כיבוי האש באשדוד.
התחנה עצמה היא בדיוק מה שאתם מדמיינים בכל פעם שאתם מחייגים 102 אחרי שמדורת ל”ג בעומר יצאה משליטה: שטח גדול שמכיל את כל רכבי כיבוי האש החדשים, בהם רכבי כיבוי והצלה ייעודים בעלי מנוף גבוה לחילוץ, תותחי מים לכיבוי וכלי רכב לטיפול בחומרים מסוכנים המכילים ציוד ייעודי.
ימית אהרון
אך למרבה האכזבה, העמוד המפורסם, סטייל הפרופס הידוע של החשפניות, שממנו אמורים הכבאים להשתלשל במקרה של קריאה, לא נמצא שם. תאמינו לי – חיפשתי. מתברר שבעבר הוא אכן היה, אבל אז גילו שהרבה יותר נוח פשוט לצעוד לדלת ולעבר הרכב מאשר לקבל שפשופים בידיים ממתכת קרה.
אוהד, איך נראה יום בחייו של כבאי?
“היום מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות. בשעה שבע בבוקר מתחילה המשמרת שנמשכת 24 שעות, ולמעשה מסתיימת בשבע בבוקר יום למחרת. לאחר מכן מגיעות 48 שעות של חופש יחסי. למה יחסי? כי כשאתה כבאי, אתה חי עם אצבע על הדופק מחשש להקפצה תמידית במקרה של אירוע שמצריך צוות כיבוי גדול”.
יוסי
אכן, שגרת יומו של כבאי — או: לום האש — מורכבת מהקפצות פתאומיות, בניין שבוער פתאום, תאונת דרכים שמחייבת חילוץ מהיר, פריצות דלת במקרי חירום, וכן, גם חתול שנתקע על צמרת עץ. כל אלה סיבות מהירות לעלות על הציוד בתוך דקה ולתת בסירנות.
מה עוד?
“דליקות, שריפות ביערות, שטחים פתוחים ושדות קוצים, טיפול בתקריות שבהן מעורבים חומרים מסוכנים (חומ”ס), תאונות דרכים, תאונות רכבת, שטיפות כביש לאחר תאונות דרכים למניעת פגיעות נוספות, חילוצים מגובה/ תהומות/ בורות וחילוצים במתווה אורבני (סנפלינג), חילוץ בעלי חיים וגם אבטחת אירועים, משחקי כדורגל והתכנסויות של מעל 700 איש. למשל השבוע הייתה הפסקת חשמל נרחבת ברבעים שונים בעיר, והמון מעליות נתקעו. נקראנו כולנו לחילוצים בכל העיר”.
באשדוד יש מפעלים גדולים שעובדים בהם עם חומרים מסוכנים. אתם ערוכים לשריפה במקומות כאלה?
יוסי: “התחנה שלנו משמשת גם יחידת חומרים מסוכנים (חומ”ס). אנחנו נמצאים בכוננות 24/7 לאירועי חומ”ס מדרום יבנה ועד צומת בית קמה, כולל שטח אשקלון. כמעט כל בעלי התפקידים בתחנת אשדוד, קצינים ולוחמים, עברו הכשרה, והם גם לוחמי אש וגם לוחמי חומ”ס. יש לנו את הציוד המתאים, ואנחנו ערוכים לכל דבר: אגן כימיקלים, נמל אשדוד, בתי הזיקוק ובכלל — אנחנו נותנים את המענה”.
יוסי ואוהד. צילום: שרה שוורץ
לפני כחצי שנה הייתה שריפה רצינית בבריכות החימצון הישנות באזור התעשייה הצפוני של אשדוד שגרמו לזיהום אוויר חמור. לקח ימים לכבות את השריפה, מדוע?
אוהד: “השריפה החלה מתחת לאדמה. עיקר הקושי לכבות את השריפה היה נעוץ בכך שמדובר בבעירה פנימית בתוך הבוצה היבשה והישנה בקרקעית אגני החימצון, שכבר אינם בשימוש מאז 2003. המקור של זה הוא ביוב גולמי של העיר במשך שנים. השריפה התחילה מלמטה, וכדי להגיע אליה היינו צריכים להפוך את האדמה עם שופלים. מדובר באירוע שבו לא היינו לבד במערכה”.
"אירוע מכונן". השריפה בכרמל. צילום: חגי פריד
החודש מלאו שבע שנים לאסון השריפה הכרמל. עד כמה השפיע האירוע עליכם כלוחמי אש?
“שנינו פה, כמו כל הדור הצעיר בתחנה, נמצאים כאן כתוצאה מאסון הכרמל. אם לא האסון, כנראה שלא היינו פה. אין ספק, אסון הכרמל מהווה אירוע מכונן בתולדות הכבאות בישראל, הוא זה שהביא לרפורמה ולהקמת הרשות הארצית לכבאות והצלה. שזה אומר בתכל’ס רכבים חדשים, ציוד, גיוס נרחב של צעירים. ועבורנו מדובר בשליחות, הצלת חיים במלוא המשמעות, בשביל זה אנחנו כאן. בתקופת ההצתות בחיפה, כשכבר היה חשש שיש ‘טרור מסוג חדש’, התגייסנו כולנו בתחנת אשדוד ועלינו לצפון. השילוב של רוח חזקה בגלל מזג האוויר והטופוגרפיה הביא לאש משתוללת, כבאים מכל הארץ הגיעו”.
שניכם אנשי משפחה, אין פחד להתעמת מול אש גלויה?
יוסי: “זו העבודה שלנו, אין בי פחד. אני מגיע לאחר שנים ביס”מ, ואין ספק שמדובר בשליחות. הידיעה הזאת שצריכים אותנו חזקה מהכול. כשאנחנו רואים שריפה, עומדת לנו מול העיניים הצלת חיים. וגם אם נפצעים בדרך, זה שווה הכול. מצד שני לא חוסכים עלינו בציוד הגנה, אז אנחנו יודעים ומרגישים מוגנים”.
צילום: שרה שוורץ
השבוע התחדש ירי הרקטות. מחזיר אתכם אחורה?
יוסי: “בטח. במבצעים האחרונים היינו שם. אחרי כל שיגור רקטה אנחנו מגיעים למקום הנפילה. לעתים זה חילוץ, עמוד חשמל שקורס כתוצאה מנפילה או כל דבר שמצריך נוכחות שלנו במקום. כן, היו פעמים שתוך כדי קריאה היו אזעקות נוספות, תוך כדי תנועה. אבל זה התפקיד שלנו להיות שם בשביל תושבי העיר. גם אנחנו בני אדם שמפחדים, אבל יש לנו מטרה בראש, והאדרנלין בוער בגוף. לרצות להיות כבאי זו שליחות. אנחנו נכנסים למקומות שכולם בורחים מהם”.
ובין כל האירועים הללו לעתים יש קריאות על הצלת חתול תקוע. לא מבאס קצת?
אוהד: “ממש לא, אנחנו הולכים לזה בכל הרצינות. לאחרונה הייתה קריאה על גור חתול שנתקע בצמרת עץ באזור הטיילת. כשהגענו למקום התחלנו בפעילות החילוץ. תוך כמה דקות כבר היו 200-150 אנשים שפשוט התאספו סביבנו, עודדו וממש עקבו בדאגה אחרי המתרחש. אנחנו מתייחסים להצלת בעלי חיים כקריאה לכל דבר ועניין“.
לוחמת, אש
ואם צמד המילים “לוחמי אש” מעלה בכם אסוציאציה של חבורת גברים מפויחים ומיוזעים שנאבקים בלהבות עם זרנוקי מים כבדים ומחלקים צ’אפחות זה לזה לאחר סיום פעולה מוצלחת, אז התמונה כנראה לא רחוקה מהמציאות, רק שאפשר להוסיף לה משתנה נוסף, או יותר נכון, נוספת: ימית אהרון (35), נשואה ואם לאילן (7) ושיר (5.5), אחת מלוחמות האש היחידות בארץ, דוגמה חיה למודל נשי ששווה להכיר. ימית היא לוחמת האש היחידה בכל תחנת הכיבוי וההצלה באשדוד.
מתי הבנת שבוערת בך האש?
“כנערה למדתי במקיף ג’ בעיר אשדוד, ובמסגרת בית הספר התנדבתי בצופי אש (המתנדבים בשירותי הכבאות וההצלה של מדינת ישראל לצד לוחמי האש. פעילות צופי האש מתחילה בכיתה י’ כמחויבות אישית, ש"ש). כבר אז התאהבתי במקצוע, ממש מורעלת. הרגשתי שיש שם משהו אמיתי ושאני חייבת להיות שם. וכשנפתח המכרז אמרו לי, 'בואי תנסי'. ובאמת הלכתי על זה. אני ודנה, לוחמת אש מתחנת אשקלון, היינו הראשונות בארץ, ומאז ועד היום, כבר 14 שנים, ואני מתה על מה שאני עושה”.
המיונים לא פשוטים. במספרים אחד מתוך 11 מתקבל לתפקיד. היו לך הקלות כאישה בתהליך המיון?
“אני ודנה שתינו החלטנו שאנחנו לא רוצות הקלות, כאידיאל. מה שהגברים עושים – אנחנו עושות. אם זה לרוץ אלפיים קילומטר — יכולנו לרוץ אלף קילומטר — ועשינו אלפיים. שכיבות שמיכה, כל מה שמוטל על נשים. כדי שלא יהיה עלינו פרוג’קטור של ‘הנה, הקלו עליהן’, ממש לא. בלי הנחות. המיונים מתאימים לנשים, ויש התאמות כיום בכדי לאפשר לנשים להשתלב במערך הלוחמה. בסבב הגיוס האחרון הייתי מהצד השני, הפעם כבוחנת, ואני יכולה לספר שיש עוד אישה שעברה את המיונים. כיום יש כ-15 נשים במערך לוחמת האש בארץ”.
מעט מאוד ביחס לגברים. את רואה ניצנים של שינוי?
“כן, אנחנו במיעוט. למה זה קורה? אני לא יכולה לתת תשובה לגבי כל הנשים, אבל אני כן יכולה להגיד שנשים מנסות. הסטנדרטים מאוד גבוהים, והמטרה היא באמת למצוא את המועמדים והמועמדות הפוטנציאליים. אבל כן, מאוד אשמח שתהיה איתי עוד אישה בתחנת אשדוד. כיום אני האישה היחידה, וזה יהיה מטורף אם תהיה פה איתי מישהי נוספת”.
איך את משלבת הורות וקריירה כלוחמת אש?
“גם בעלי דוד (דידי) הוא לוחם אש, המשרת בתחנת תל אביב כבר שבע שנים. אז המציאות בבית היא שיום אחד אני עושה משמרת (24 שעות), ובינתיים הוא בבית (במסגרת 48 שעות מנוחה), יום לאחר מכן אני בבית ומחליפה אותו, וביום השלישי אנחנו ביום משותף. התרגלנו למציאות הזאת. אני יודעת שזה לא רגיל, אבל זה מה שבחרנו. כשהמקצוע הוא שליחות, מוצאים את הדרך לעשות את זה”.
אילו תגובות את מקבלת?
“כשרואים אותי נוהגת בכבאית, ובכלל בשטח, אנשים עוצרים אותי לצעוק לי כל הכבוד, לפעמים אני קולטת גם מבטים של הלם ושוק, כי באמת לא רגילים לראות אישה בתפקיד, אבל מפרגנים בטירוף, יש תחושה של גאווה. גם המשפחה מאוד מאוד תומכת”.
איך זה לעבוד בסביבה גברית לחלוטין? אחרי כל כך הרבה שנים ביחד כבר מדברים לידך גסויות?
“אחרי שנים אני יכולה לומר שסללתי דרך להיות במקום שבו אני נמצאת היום, בו אני מקבלת כבוד, והמון. אני יכולה להגיד בפה מלא: הצוות יודע לכבד אישה, לא, לא מדברים לידי גסויות. ובכלל, הכבוד האמיתי הוא שאין הבדל בעבודה בשטח. מפקד התחנה טפסר צביקה מויאל מוביל קו של שוויון, מעבר לתנאים הפיזיים של מקלחת אישית וכולי, יש פה הרבה מעבר, וההרגשה הזאת חזקה. אני ראש צוות, וכולנו משפחה גדולה”.
אחרי כמה שנים בתל אביב מיטל עמר עשתה את הדרך חזרה הביתה, לאשדוד. כאן, בעיר שבה נולדה וגדלה, היא רוצה לעשות, ליצור ולחדש.
בסטודיו למשחק שממוקם בתיאטרון ברמוזה ברובע ה’ היא מלמדת ילדים ובני נוער לעמוד מול מצלמה. “קאמרה רולינג, שקט מצלמים”, היא מתחילה, והחבר’ה הצעירים כבר משלימים “אקשן” בתחילת הצילומים של כל קטע.
לא תמיד היא הייתה זו שמאחורי המצלמה ומאחורי הקלעים. עמר התנסתה בעצמה במשחק על הבמה ועל המסך וגם ממשיכה לגלם תפקידים.
בגיל 38, כשהיא אימא לילדה בת שמונה, מיטל עוד מחכה לתפקיד הבא ובעיקר ליצירה הבאה שלה שתביא אותה לפריצה הגדולה קדימה.
חולמת לעשות היצ'קוק: עמר. צילום: יבגני בבל
עושה הצגות תוצרת בית: מערכה ראשונה
“מלבד ללמד”, היא מבהירה מיד, “אני יוצרת סרטים, כותבת ומביימת, ולאחרונה יצרתי סרט ל'פסטיבל 48', סרט נפלא שנקרא 'ודבקת בה', והפיק אותו לירן דוד, שחקן ויוצר אשדודי, איש מדהים ושחקן משוגע. זאת הייתה חוויה אדירה, שלושה ימים שאתה נכנס לתוך בועה ורק יוצר ונושם קולנוע כל שנייה. כרגע אני כותבת סרט חדש, הוא בשלבי סיום, שגם אביים אותו. זה מאוד מרגש אותי, כי זה סרט אישי על כוח נשי בחברה שמרנית, שמצטלם בקרוב מאוד”.
ובל נשכח גם (ואם חלילה כן, היא תזכיר לנו) שעיריית אשדוד פנתה לעמר להפיק עבורה הצגה בשבוע הספר העברי, כך שידיה מלאות עבודה.
בכלל, עמר היא בחורה עסוקה. בדרך כלל נחה עליה המוזה בשעות הלילה. היא יושבת מול המחשב, מעלה רעיונות לתסריטים ומחזות, כותבת, מוחקת ומסגננת. הגלגלים לא נחים לרגע.
עמר היא "מופע של אישה אחת". נמוכת קומה, שערה צבוע כעת בגוון ורדרד, קולה נמוך וצרוד משהו (“לא, אני לא מעשנת, בגלל שאני מדברת כל היום, הקול שלי קצת צרוד”), היא ביישנית ושקטה, אך כזו שדומה שאצלה זהו השקט שלפני הסערה.
הפעם מול המצלמה: עמר במהלך שיעור משחק בתיאטרון "ברמוזה". צילום: דור גפני
לא, היא לא רוצה יותר מדי שאלות אישיות שיתמקדו בה, היא רוצה לדבר אמנות. “אז ככה”, היא פוצחת, “חייתי שבע שנים בתל אביב, שם למדתי והתפתחתי מבחינה מקצועית, למדתי שנת מכינה בניסן נתיב ואז התקבלתי לבית צבי, שבו למדתי שנתיים (את בית צבי עזבה בטריקת דלת לאחר שאמרה למנהל בית הספר מה היא חושבת עליו, ד”ג). המשכתי ללמוד משחק מול מצלמה באימפרו – בית ספר לקולנוע וטלוויזיה. באוניברסיטה המשכתי את לימודי הקולנוע במסלול בימוי והפקה. תוך כדי הבנתי שהאהבה שלי ללמד ולביים היא גדולה מאוד”.
עמר, אם עוד לא הבנתם, היא גם מורה בבית ספר – בית הספר לאמנויות צמח באשדוד, שנחשב לאחד מבתי הספר היסודיים הייחודיים, הטובים והמבוקשים בעיר – הרבה בזכות מי שניהלה אותו עד לפרישתה בסוף השנה שעברה: גליה שטרנברג.
עמר: “חבר טוב, אסף קורנברג, חיבר אותי לגליה שטרנברג שעד לא מזמן מנהלת בית הספר לאמנויות צמח. גליה היא אישה ענקית, גדולה מהחיים, למדתי ממנה המון. היום אני כבר שמונה שנים מלמדת שם קולנוע ותיאטרון ונהנית מכל רגע. זה סיפוק אדיר וזכות גדולה לעבוד במקום שכזה. אני תמיד מרגישה שזה כמו אי בלב ים, ורק מי שמגיע אליו מבין אותו, מקום קסום.
במקביל אני עובדת בתיאטרון ברמוזה, שם אני מלמדת נוער משחק מול מצלמה. ג׳רום ארוש ומירב אלבז קיבלו אותי בחיבוק חם, שני יוצרים ענקיים שאין שני להם. תיאטרון ברמוזה הוא מקום שנושם אמנות כל הזמן, זה מקום ממכר”.
דבקה בדרכה
“גדלתי באשדוד בבית מקסים שתמיד תמך בשיגעונות שלי, אצלי הכול היה בדרמטיות, אבל אני לא מהמורדות”, היא מעידה.
עמר, שלה ארבע אחיות ושני אחים, למדה בבית הספר ארזים ובמקיף ג’. אביה צ’רלי היה מראשוני נמל אשדוד.
"אני תהליך". עמר
מיטל הייתה חניכה ומד”צית בשבט דותן של תנועת הצופים — “מאוד אהבתי, מחנות, מסעות, אני מקגיוור קטן, לא מפונקת” — וכבר בתיכון גילתה את עולם המשחק. “המורים חזי וז’ק עשו אודישנים ללהקת בית הספר והתקבלתי, זה היה הניצוץ הראשון. רציתי לעשות הכול, להיות בקדמת הבמה, עד היום”.
מה היה החלום שלך אז?
“לשחק בתיאטרון, לעשות תיאטרון, לחיות תיאטרון, להרגיש את האווירה במסדרונות. אחר כך התחילה ההתבשלות של הקולנוע”.
בצבא ניסתה להתקבל לתיאטרון צה”ל והגיעה עד לשלבים המתקדמים, אך בסופו של דבר שובצה בחיל הקשר. אבל זה לא הסיט אותה מדרכה. “יש לי ביצים”, היא מעידה על עצמה. “אני, אין לי פחד, אני עושה מה שאני רוצה, מה שטוב לי, ואם אני חושבת שזה נכון, אני גם קמה והולכת”.
למה הכוונה?
“אני עושה מה שאני רואה לנכון, אני לא מתחשבת, שועטת קדימה, ובקטע הזה אני יכולה להיות אנוכית. אם הצבתי לי מטרה, ולא מצליח לי, קשה לי עם זה. אני ממשיכה כמו מכונה, כמו סובייטית, מרוקאית סובייטית, אוכלת את עצמי מבפנים טוב טוב, אבל אומרת לעצמי, ‘שום דבר לא חדר אליי, שום דבר לא קרה’, אבל הכול קרה”.
המוטו שלה הוא “מומנטו מורי” — זכור את המוות או אכול ושתה כי מחר נמות. “החיים קצרים, לכן אני רוצה להספיק הכול”, היא אומרת בנחרצות.
אוהבת לכתוב נשים חזקות. צילום: יבגני בבל
במה את מאמינה?
“אני מאמינה באדם. גם כשאני על הקרשים, אני תמיד נאמנה לעצמי ולאמונות שלי”.
לאחרונה שיחקה בסרט הקולנוע “כמעט מפורסמת” בבימויו של מרקו כרמל וגילמה שכנה צעקנית. לפני כן הופיעה בסדרת הטלוויזיה “אניגמה” ובאחד הפרקים של “פיג’מות”. אחיה אלירן עמר כתב סדרת טלוויזיה חדשה, שאותה היא תביים. לדבריה, היא אוהבת לכתוב על נשים חזקות. בימים אלה היא מתמודדת בתחרות קולנוע עם תסריט שכתבה בנושא הטרדות מיניות.
היה אדם חכם שאמר, “כל העולם במה וכולם שחקנים”. הוא צדק?
“משפט כל כך יפה ומדויק. שייקספיר כתב את המשפט לדמות שנקראת ז’אק המלנכולי במחזה ‘כטוב בעיניכם’ שעוסק בחוסר התוחלת ובייאוש שבקיום האנושי. מחזה שמקדים את זמנו ב-400 שנה לפחות.
בעצם, לפי המשפט הזה, כל העולם שלנו, המציאות שלנו, המחשבות, הרגשות שאנו חווים בכל יום ויום, זה בעצם תסריט. השאלה המתבקשת היא מי כותב את התסריט של החיים שלנו. ובכן, החיים שלי הם סרט בו אני תסריטאית, במאית ושחקית ראשית כאחד! תפנימו את המשפט הזה”.
כן, המורה. אפרופו, מי המחזאי/ת האהוב/ה עלייך?
“אני אוהבת המון, אבל יש לי חיבה גדולה מאוד ובלתי מוסברת למחזאות יוונית. אני אוהבת את כל סיפורי המיתולוגיה היוונית, כל ההוויה העתיקה וסיפורי האלים האולימפיים. היוונים אהבו לחיות והאמינו בניצול מרבי של החיים, משום שהמוות בלתי נמנע”.
ומי הקולנוען/ית?
“אני מושפעת מאוד מהיצ׳קוק וגם מטרנטינו, אני אוהבת את כל הסרטים של שניהם, אבל אם הייתי צריכה לבחור סרט אחד, הייתי בוחרת בהחלט את ‘ג׳אנגו ללא מעצורים’ של טרנטינו”.
סדרת טלוויזיה?
“הסדרה האהובה עליי היא ‘דברים מוזרים’, סדרת מדע בדיוני ואימה של האחים דאפר”.
איזו הצגה ראית לאחרונה?
“הו, ראיתי הצגה נהדרת ומאוד מומלצת ‘נסיך הצללים’ – מחזה אוטוביוגרפי על מסעב חסן יוסף (מבוסס על ספרו של יוסף – האיש שכונה גם 'הנסיך הירוק', בנו של אחד ממנהיגי חמאס שחצה את הקווים והפך לסוכן שב”כ, ד”ג)”.
מה הדבר הראשון שאת מלמדת את תלמידייך, בכיתה ובחוגי משחק?
“כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים”.
"מקצוע הפכפך". מיטל בתמונה מפעם
אם כן, עמר היא גם אולד פאשן במיטבו, אבל גם טראש הוליוודי תוצרת 2017, כהגדרתה, ולא שבהכרח כל מה שחדש הוא טראש. אם תרצו, עמר היא סוג של קלאסיציסטית מצועפת מבט עם נפש פיוטית וטוויסט בעלילה, כזאת שקצת קשה לשייך לזמן ולמרחב ספציפיים. אולי זה אך סימבולי עבור מי שנולדה בסוף שנות ה-70 על סף העשור של ה-80. כן, היא גם מעריצה את תרצה אתר ויכולה לדקלם משיריה.
מה הז’אנר הקולנועי שאת הכי מתחברת אליו?
“אימה ובמיוחד חובבת מושבעת של סרטי היצ’קוק, שהוא אחד מגדולי בימאי הקולנוע בכל הזמנים. האהובים עליי הם 'פסיכו' ו'חלון אחורי', שגם הוא מהמם. בכלל, אני מטורפת על טראש אימתי, והייתי רוצה ליצור סרטים מהז’אנר הזה בעתיד. גם בסרט ‘ודבקת בה’ יש נגיעות שכאלה”.
אז את גם וגם וגם. מה את יותר, מיטל?
“זה כמו שתשאל את מי אתה יותר אוהב, את אימא או את אבא”.
את לא רוצה פעם לגלם בעצמך תפקיד ראשי?
“ברור, ברור. זה תמיד החלום. יש סיכוי שבעתיד עוד אשחק בסרט שאני אכתוב ואביים. כרגע אני מעדיפה שלא”.
את מרגישה לפעמים מפוספסת?
“כן, זה מקצוע הפכפך, לפעמים אתה למטה, לפעמים אתה למעלה”.
כמו מי היית רוצה להיות?
“רונית אלקבץ, הערצתי אותה מאוד, ולדעתי אחת השחקניות הכי טובות שהיו פה. הלוואי ויכולתי לשחק בסרט שלה. היא הייתה מדהימה בעיניי. ענקית, אישיות מטורפת”.
מיטל בספריית ביה"ס צמח. "מקום קסום"
למה קריירת המשחק שלך לא המריאה, כלשונך?
“הנסיבות. מאוד קשה להיות שחקן בארץ. כשגרתי בתל אביב עשיתי יותר, יותר קל כשאתה קרוב לכל מקום. אני זוכרת שכשסיימתי את לימודי המשחק, היה קטע מאוד חזק של ריאליטי, ופחות לקחו בוגרי בתי ספר למשחק, אלא העדיפו כוכבי ריאליטי”.
מדבר אלייך לעשות ריאליטי?
“לא. אני מקבלת חלחלה מהמילה הזאת, 'ריאליטי'. עשו ממשתתפי הריאליטי סטארים, עשו להם קיצורי דרך, ולנו, שלמדנו משחק, לא היה מקום. הייתה תקופה מאוד קשה, ולא שאני באה לקטר, אני אוהבת את החיים שלי ואת מה שאני עושה”.
את רוצה להיות כוכבת?
“זה אפילו מצחיק אותי, מה זה להיות כוכבת? אני רוצה לעבוד בתחום, אני רוצה לעשות דברים משמעותיים, להיות מפורסמת לא מעניין לי, לא מדבר אליי, זה לא ה-דבר מבחינתי, אני גם לא מבינה כל כך את עולם הפייס והאינסטה”.
מה יותר מושך אותך, לשחק או יותר לביים?
“גם וגם. הגעתי לשלב ששניהם באותה רמה מבחינתי, הבימוי אפילו יותר. אני קמה בשביל זה בבוקר ותמיד עם חיוך, אני שמחה ומלאת מרץ”.
תגידי, איך היית מתארת את חיי התרבות באשדוד?
“בשנים האחרונות יש קפיצה די גדולה, זה נראה כאילו זה הולך למקום נכון וטוב, הלוואי שימשיך כך”.
רוצה להביא את תל אביב לאשדוד
למיטל עמר יש היום שאיפה מרכזית אחת, והיא לעשות תיאטרון באשדוד, להקים בעיר בית יוצר לאמנות.
“החלום שלי הוא לפתוח באשדוד אנסמבל בוגרים, קבוצה שיוצרת מתוך העיר, להביא משהו אחר לעיר, משהו חדש, רענן. להתחיל ליצור מתוך העיר, מהבפנים שלנו, בעצם להיות בית ליוצרים ואמנים, כדי שאנשים לא ירגישו צורך לצאת מהעיר כדי ליצור או להתפתח בתחום”.
עמר מתוך הסדרה "אניגמה"
“כן”, היא מוסיפה, “אני רוצה לעשות דברים בעיר שלי, רוצה שיהיה פה אנסמבל של חבר’ה צעירים שיוצרים מתוך העיר, זו מטרה שאני רודפת אחריה הרבה זמן. יש בעיר משכן לאמנויות, מביאים הצגות מבחוץ, אחלה, אבל למה לא ליצור גם מפה, משלנו? לדעתי, זה מאוד חשוב וחיוני”.
אז יהיה אנסמבל, ואת תהיי המנהלת שלו?
“ברור, זה החלום”.
ומה יקרה בו?
“ניצור הצגות ואפילו סרטים”.
אם בשנים האחרונות הבון טון זה לרדת על “הבועה התל—אביבית” ולדבר על אמנות בפריפריה, עמר רוצה – על בסיס מה שחוותה ולמדה בעיר הגדולה – להביא את תל אביב לאשדוד. “בכלל, אני לא מבינה איך מערבבים אמנות ופוליטיקה”, היא אומרת בנחרצות.
את רומזת לשרת התרבות מירי רגב?
“אני לא חושבת שלהגיד ‘אני לא קוראת צ’כוב’ זה משהו שצריך להתגאות בו ולנפנף בו. זה בסדר גמור שיש אנשים שלא קוראים צ’כוב, אבל לנפנף בזה כאילו זה משהו שצריך להתגאות בו? לא מתאים בעיניי. לא מתחברת. בכלל, אני סולדת מפוליטיקה, לא מעניין אותי”.
לאחר שתי תוצאות תיקו ברציפות וללא ניצחון בית בכל הסיבוב הראשון, עמיר תורג'מן ומ.ס אשדוד מקווים להשיג ניצחון חוץ יוקרתי על מכבי פתח תקווה המגמגמת.
תורג'מן אמר במהלך האימון המסכם: "המטרה מבחינתנו היא להגיע מוכנים ודרוכים למשחק. זה קל להיות דרוך לקראת מכבי תל אביב והפועל חיפה והחכמה היא לעשות את זה דווקא במשחקים שהם בלבל שלנו. לפני שאנחנו מדברים על 3 נקודות, אנחנו צריכים לראות איך נגיע למשחק. זה השינוי שאנחנו מדברים עליי".
על כך שהקבוצה לא מנצחת, אמר: "בסך הכל התוצאה זה הדבר האחרון ברשימה, כשעובדים לפי דרך ואני מרגיש שהיא משתפרת. זה לא מגיע בשבוע-שבועיים, ולפעמים גם לא בחודש חודשיים. בשבוע שעבר ידענו לחזור מול הפועל חיפה, שהיא מהטובות בליגה, זה מבחינתי דרך. נכון, זה לא מתורגם לניצחונות אבל זו דרך. אם היינו מקבלים את השני ולא היינו במשחק ובלי הגישה הנכונה, היינו צריכים לבדוק את עצמנו".
יחידה לאכיפה סביבתית מאגף מנהל תפעול בעירייית אשדוד החלה הבוקר בחיזוק שביל האופניים עוקף נחל לכיש המתחיל בקטע הדרומי סמוך למוסך אגד .
בנוסף, המצע כולו עשוי מחומרים ממוחזרים של פסולת בניין .
שביל נחל לכיש הובר בצמוד לתוואי הנחל ו והפרדסים הירוקים הינו ציר הנמשך לאורך כ-2 קי״מ וברובו שביל כורכר וחול ובזכות מיקומו נחשב לשביל נסיעה לאופני שטח וגם מטיילים רגליים רבים המגיעים במהלך השבוע ובעיקר סופשבוע אשר רוכבים לכל אורכו עד לשפך הנחל ומשם ממשיכים בנסיעה לאורך טיילת אשדוד .
רוכבי אופניים רבים מכירים את השביל עם הבורות והמעמורות שיש בתוואי הנחל ומקשה עליהם בנסיעתם לאורך ציר הנחל וזאת עקב גשמים שיורדים והאדמה הרכה שוקעת בחלקה ולכן נוצרים מעיין בורות . בעיריית אשדוד מצאו פתרון יצירתי מאוד , מנהל התפעול והיחידה לאכיפה סביבתית לקחו את הנושא לטיפול יסודי במטרה לבנות שביל שיהיה חזק ונגיש יותר לנסיעת אופניים תוך שמירה על טופוגרפיה פיזית של השטח.
*מהיכן הגיע החומר הממוחזר* ? קובי פלאצי מנהל האגף רישוי עסקים ואיכות סביבה מסביר : ״שביל עוקף נחל לכיש הינו שביל פעיל ומבוקש מאוד עלידי רוכבי האופניים. החלטנו להכשיר ולהשמיש את שביל באמצעות חומרים ממוחזרים העשויים מפסולת בניין שזנקרה בסביבת הנחל שנאספה נגרסה ונופתה והוחזרה לשימוש חוזר ״. השביל מבוקש גם ע״י מטיילים מדובר כעת בשלב ראשון . השלב השני מצע ןהידוק יסתיים בשבוע הבא .
*השביל המשוקם הינו באורך 2 קילומטר וכמות החומר שנגרס ונשפך לאורך תוואי הנחל הינו 500 טון חומר ממוחזר !!!!! העבודה כוללת 25 משאיות דאבל שהגיעו ושפכו את החומר ולאחר מכאן טרקטור משטיח, מהדק ומיישר את הקרקע* .
העבודות הסתיימו במהלך שבוע הבא ואז יוכלו רוכבי האופניים ליהנות מרכיבה קלה, בטוחה ומהנה בסביבה מדהימה שכעת פורחת לאורך הנחל ובתצפית קלה יוכלו לראות את הברווזים ואולי גם את העיט שנצפה בבוקר .
רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) מתנגדת לתכנית החדשה של עיריית אשדוד עבור הרובע המיוחד, שהוגשה לאחרונה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בדרום והופקדה. לפי תכנית העירייה, יהיו ברובע 2,955 יחידות דיור ו-900 מעונות סטודנטים.
בתחילת החודש (6.12) שלחה עמליה אברמוביץ, מתכננת מרחב ירושלים ברשות, מכתב ליו”ר הוועדה דוד לפלר, ובו היא מעלה כמה טענות. אחת הנקודות המרכזיות, לדבריה, היא שלפי התכנית החדשה אין מספיק שטחים פתוחים ושטחי ציבור ברובע.
“על פי תדריך התכנון שאושר על ידי הממשלה”, מציינת אברמוביץ, “הפרוגרמה הנדרשת לצורכי ציבור לפי 3.5 נפשות למשק בית היא 50.8 דונם לשצ”פ (שטח ציבורי פתוח) — 20.3 דונם לשצ”פ רובעי ו-30 דונם לשצ”פ כלל עירוני. הפרוגרמה קובעת צורך של 61.4 דונם למגרשים המיועדים לבניני ציבור”. אולם לפי התכנית של העירייה, קיימים 25 דונם לשצ”פים לסף בית ו-52 דונם לבנייני ציבור. “המסקנה”, קובעת אברמוביץ’, “כי בתכנית המוצעת קיים מחסור של כ-31 דונם שצ”פים ומחסור של כ-10 דונם לבנייני ציבור”.
לטענתה, שינוי הייעוד של אחד המגרשים מבנייני ציבור — כמו גנים, מעונות יום ובתי כנסת ל-450 מעונות לסטודנטים — הוא מאוד תמוה.
וזו לא התמיהה היחידה שהיא מציינת: “תמוהה החלטת הוועדה להוסיף מאות יחידות דיור לטובת יזמים פרטיים ובאותו הינף להמליץ ולהוציא 450 מעונות סטודנטים מידי המדינה לידי יזם פרטי”.
בסופו של דבר, אברמוביץ, שמייצגת את רמ”י שמחזיקה בכרבע משטח הרובע המיוחד, מציינת, ”המדינה הגישה התנגדות בדרישה שמגרש הקמפוס האוניברסיטאי יירשם על שמה, ואין כל היגיון בכך שביד אחת הוועדה מאשרת את בקשתה וביד השנייה הוועדה 'מרוקנת' 450 יחידת בלי לשמוע את עמדתה. נבקש להותיר את מעונות הסטודנטים במתחם הקמפוס שבבעלות המדינה”.
בשעה 18:46 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על רכב שהתנגש בעמוד לאחר שנהג הרכב התמוטט ואיבד את הכרתו במהלך הנהיגה (ככל הנראה על רקע לבבי) ברחוב הרצל באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו במקום טיפול רפואי וביצעו פעולות החייאה שכללו מכות חשמל וכאשר חזר הדופק מפנים לבי"ח אסותא באשדוד גבר כבן 60 במצב קשה.
חברת אלקו סינמה מקבוצת אלקו יחד עם חברת הכשרה נדל"ן משיקים הערב בשעה 19:00 את קומפלקס הקולנוע הגדול והיחידי בעיר אשקלון וסביבתה בהשקעה של 20 מיליון ש"ח.
חברת אלקו סינמה היא החברה שרכשה את חברת "גלובוס מקס" לאחר שזו פשטה את הרגל.
הקופות כבר מוכנות
קומפלקס הקולנוע "גלובוס מקס" משתרע על פני 3,000 מטר מרובע, בקומה הראשונה והשניה של מתחם המסחר הבילוי והפנאי מרינה מול שנבנה על ידי הכשרה נדלן בהשקעה של 150 מיליון שקל.
בגלובוס מקס אומרים כי כל טרקליני הקולנוע הינם נגישים לנכים ויכולים להכיל עד 750 איש בו זמנית.
קומפלקס הקולנוע במרינה מול. צילום: אבישי פינקלשטיין
בכל אחד משמונת טרקליני קולנוע יתקיימו בין 5-7 הקרנות יומיות בין השעות 10 בבוקר ל-12 בלילה, שבעה ימים בשבוע. בסך הכל יוכלו 200 אלף תשובי אשלקון וסביבתה ליהנות מהיצע חסר תקדים של כמאה הקרנות מדי יום.
לאחר ימים של ספקולציות ושמועות, מגיעה ההודעה הרשמית של חברת טבע. 1750 עובדי החברה בישראל יפוטרו בשנתיים הקרובות, בשתי פעימות – 1250 מפוטרים בשנת 2018 ו-500 מפוטרים בשנת 2019. מרק סבג, סמנכ"ל החברה בישראל, שלח מכתב לעובדים ובהפ פירוט צעדי ההתייעלות של החברה. "מצבת כוח האדם בישראל תצומצם בפונקציות המטה וההנהלה, נתחיל בתהליך תכנון מדורג של סגירת אתר הייצור בירושלים, עד סוף 2019. פעילות המחקר והפיתוח בישראל תצומצם באופן חלקי בעקבות בחינה יסודית של כל תכניות המחקר והפיתוח בחברה ותעדוף פרויקטי ליבה".
בית המרקחת במפעל שבאשדוד – מייצר ומספק גם תרופות לחולים סופניים
בתוך כך, התייחס סבג, למפעל טבע באשדוד. "נעשה מאמץ משמעותי לאתר קונה פוטנציאלי עבור אתר טבע-אשדוד, שאף הוא אינו נמצא בליבת העסק. במידה ולא נצליח בכך, נבחן את המשך פעילותו." כמו כן כתב סבג, ובחר במדויק נוסח אחר עבור המפעל הנוסף בצפון: "נעשה כל שניתן למצוא רוכש למפעל מיגדה בקריית-שמונה ולחברת ההפצה ס.ל.א – שהינם עסקים רווחיים, אך אינם נמצאים בליבת פעילותנו. עסקים אלה אינם מיועדים לסגירה והעבודה בהם תימשך כסדרה".
שטחי הקבורה בבית העלמין באשדוד הולכים ונגמרים. בעירייה מבקשים כעת להרחיב את בית הקברות דרומה לכיוון פארק השיטה המלבינה (הנקרא גם: פארק אלתא). לשם כך מבקשת העירייה להפקיע 273 דונם. המהלך הובא לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואושר פה אחד. כעת הנושא יובא לאישור הוועדה המחוזית.
התרחבות בית העלמין מעמידה את המשך קיום הפארק בסימן שאלה. בעבר פותחה חורשה זו במסגרת הסכם ערים תאומות עם בורדו ולאחר מכן בשיתוף קק”ל.
ממינהל ההנדסה בעיריית אשדוד נמסר בתגובה, “אכן, בוועדה המקומית נדונה תכנית להקמת בית עלמין באזור תעשייה דרומי באמצעות הפקעת אדמות. הקרקעות יופקעו עם תמורה לבעלים או לא, בהתאם לדיני המכר וחוק התכנון והבנייה. הצפי לביצוע העבודות ותחילת ההפעלה תלוי בסיום התכנית עצמה, שעדיין לא התחלנו לתכנן, ואנו כרגע בשלב איסוף היועצים”.
