היום השני והאחרון של פסטיבל הבירה 2018 באשדוד התקיים עם ההופעות של עברי לידר ואביב גפן, כשביומו הראשון הגיעו אהוד בנאי וכנסיית השכל במופע משותף ואתניקס.
כבר בשעה 20:00 ביום חמישי החלו לנהור אלפים אל המתחם, החניות ליד המתחם כולל החנייה הגדולה של חוף לידו התמלאו עד אפס מקום. כולם צועדים ברגל לעבר המתחם, בכפכפים, מכנסיים קצרים או ג'ינס ארוך וחולצה קצרה. נראה שכמות המבלים הייתה גדולה יותר אתמול בערב מאשר ברביעי, והאווירה של הקיץ, בירה ומוזיקה הביאה איתה אלפי אנשים לפסטיבל במחיר כרטיס של 35 שקלים. גלריית תמונות ווידאו כאן למטה>>
“הקשר שלנו היה מיוחד. היה מבוסס על הבנה אחד כלפי השני ואהדה. היינו יכולים לא לדבר ולהבין זה את זו. היו שיחות על חתונה וחשבנו שזה יקרה בקרוב כי המשפחות ממש לחצו. הכרנו לפני כחמש שנים בפייסבוק. יוחאי שלח לי הודעה, עניתי ומשם הכול התחיל”.
כך סיפרה ביום רביעי אווה בן לולו, 27, בת הזוג של יוחאי אלקיים ז”ל שהפך השבוע לגיבור. אלקיים זינק לים הסוער בחוף המצודה כדי להציל אישה שלא הכיר, שהחלה לטבוע וזעקה לעזרה. היא ניצלה, ואילו הוא שילם על כך בחייו.
היו דיבורים על חתונה. יוחאי ז"ל ואווה עם שני הכלבים שיוחאי כל כך אהב – מאיה וסטיץ'
האסון קרה ביום ראשון אחר הצהריים. אלקיים הגיע לחוף עם חבר, יניר סויסה, כדי לשחק מטקות כפי שכה אהב. בשלב מסוים פנתה אליהם עוברת אורח ואמרה שיש במים צעירה שנקלעה למצוקה ונסחפת.
“היינו בחוף, שיחקנו, ניגשה אלינו מישהי דתייה ואמרה שיש אישה שטובעת בים”, שחזר סויסה. “נכנסנו לים בריצה, המים היו מאוד סוערים, הוא שאל אם אני יודע לשחות, התקדמנו פנימה, כנראה שכבר עברנו את הטובעת, מצאתי את עצמי בין אותה בחורה ליוחאי, שהתחיל לטבוע בעצמו. היא הצליחה להתקרב לחוף וגולש שהגיע ניסה לעזור. חשבתי שאני לא אצא משם, נכנסתי לתוך בור ובלעתי מים. מציל על אופנוע ים הוציא אותי ומשם מיהר לחפש את יוחאי. כשמשכנו אותו לחוף הפנים שלו כבר היו לבנות”.
חוף המצודה אסור לרחצה. אין בו שירותי הצלה, והוא ידוע כחוף עתיר טביעות. אלקיים היה מדריך כושר, צעיר בריא וחסון, ספורטאי וצוללן שהכיר את הים היטב וכיבד אותו. אך כשנכנס למים בניסיון להציל את חייה של אישה שלא הכיר, גם הוא לא יכול היה לזרמים החזקים.
ניסיונות ההחייאה של יוחאי אלקיים בחוף. צילום: איחוד הצלה
באותו יום הגיעו לחוף גם זוג החברים הקרובים של יוחאי ואווה, אדווה סייר ויניב רויבסקי. גם הם לא באו להתרחץ, והתמקמו על החול במרחק מה מיוחאי וחברו למשחק המטקות.
“הרבה זמן לא ראיתי ים כזה, גם למציל על אופנוע הים היה קשה מאוד להגיע”, אומרת אדווה סייר. “כשהוציאו אותו, התקרבתי, ובהתחלה לא הבנתי מי זה הבחור שטבע. כשזיהיתי שזה הוא, לא חשבתי שהוא לא ייצא מזה. הוא היה כל כך חזק ואחראי, לא האמנתי שאנחנו מאבדים אותו”.
אדווה סייר ויניב רויבסקי חבריו של יוחאי שהיו על החוף. צילום: דור גפני
“כל כולו נתינה”
“שוחחתי איתו שעה לפני המקרה”, סיפרה ביום רביעי חברתו של יוחאי, אווה. “תכננו ללכת לאכול ולראות סרט אחרי אימוני הערב שהוא מעביר, יוחאי אמר שהגיעו לים ובדיוק מתמקמים”, הוסיפה.
“תמיד דאגתי כשהוא הלך לצלול, כי אני יודעת כמה הים מסוכן. אני אישית מאוד נרתעת ממנו, אבל סמכתי על ההחלטה של יוחאי בעיניים עצומות. הוא תמיד ידע שאם הים על פניו נראה רגוע ואחרי שנכנס הוא מגלה שהוא סוער – היה יוצא. הוא אף פעם לא חי על הקצה, אלא מאוד אחראי. כשהלך למטקות זה היה השקט שלו. הוא יכול היה לשחק ארבע—חמש שעות או רק שעתיים כי זה החלון היחיד שיש לו. לא דאגתי לרגע במטקות כי הוא אף פעם לא נכנס למים”.
יש בך כעס?
“יש איזה כעס קטן, אבל זה ממקום של האובדן שלי, מהמקום שהוא עשה מה שתמיד עשה — קפץ להציל אותה בלי לחשוב פעמיים. הידיעה שהיא ניצלה מכפרת על זה. הוא היה רוצה לדעת את זה והיה הכי גאה בזה, היה גאה לדעת שזה הגיע לכל כך הרבה אנשים, לדעת שהצליח לרכז את כל החברים שלו מכל התחומים בחיים ביחד, שוב, כי זה מה שהיה עושה. היה מלכד את כולם ודואג שכולם ייפגשו ויהיו בקשר”.
את כועסת עליו באיזשהו מקום?
“אין לי כעס כלפיו כי זה מה שאפיין אותו. הוא כל כולו היה נתינה. רק רצה לעזור, להעניק ולתת מעצמו. הדבר היחיד שאני כועסת עליו זה שלא אזכה לחבק אותו שוב”.
“יוחאי ייזכר כגיבור. ואם יהיה עוד אדם שמחליט להתחכם ולהתמודד עם הים במצב שהוא סוער ועם דגל שחור – שיזכר ביוחאי, שהוא ספורטאי ושחיין והכיר את הים, ואפילו אותו הים לקח”.
“יוחאי, אחי הגיבור”
יוחאי הותיר אחריו הורים יוסי וחנה אלקיים — שבזמן האסון שהו במרוקו — ושישה אחים ואחיות. בצעירותו היה בחור ישיבה. בהיותו נער חזר בשאלה ולמד באנקורי. הוא היה חובש קרבי בדוכיפת, מאמן כושר, מאמן קבוצת כושר קרבי, איש של עקרונות ויעדים. “בן אדם שדואג לצאת ממעגל הנוחות ולהתפתח בפן האישי כל הזמן”, כפי שאווה מגדירה.
יוחאי ואווה
בהספד שנשאה בהלוויה אמרה אווה: “אהוב שלי, אני לא מאמינה שככה הלכת לי. שהשארת אותנו לבד, שבורים וכואבים. אני לא מאמינה שאני צריכה לחשוב מה לכתוב בהספד שלך. אין לי מילים ואני לא יודעת איך להתחיל. אני לא יודעת לסכם חמש שנים של זוגיות, של אהבה. איך מסכמים את כל החוויות שלנו, הצחוקים, הים, הבילויים, השיחות, התכניות לעתיד? אני לא יודעת איך לספר בכמה משפטים את כל מה שאתה עבורי.
מי יגדל איתי עכשיו את מאיה וסטיץ’, הכלבים שכל כך אהבת? מי ירוץ וישחק איתם? אני לא יכולה לדמיין אותם בלעדיך, או אותי בלעדיך. הלב הענק שלך, הרצון שלך להציל ולהיות גיבור הוא שהכריע אותך — רצית להציל חיים, והים לקח לי אותך. אבל אתה תמיד תהיה שם בשבילי — אני יודעת. אגשים בשבילך את כל החלומות שרצינו. את כל החוויות והתכניות שתכננו. כתבת לא מזמן 'החיים קצרים מדי בכדי לעסוק במה שאתה לא אוהב' — אני אחיה כמו שרצית שנחיה. תמיד תהיה העוגן שלי, המגדלור שלי. אוהבת אותך המון”.
סנדי, אחותו של יוחאי, אמרה בדברי ההספד שלה: “יוחאי אחי האהוב. אחי הגיבור. כל חייך פילסת את דרכך בגבורה. בחרת בחירות גיבורות מגיל צעיר — להיות אתה. ללמוד בדרך שלך, לשרת את המדינה באופן בו רצית בשירות קרבי, לעסוק במה שאתה אוהב.
במהלך השירות הצבאי שלך, ליוויתי אותך מהצד, יודעת כמה רצית להצליח. והצלחת! שירתת שירות משמעותי, מוקף בחברים לדרך. רק לפני חודשיים ביליתם אצלי כולכם, כל החברים מהמילואים, מגובשים ושמחים. כמה אהבה הייתה שם. כמה אהבו אותך.
גם הם יודעים לספר על טוב הלב שלך, ועל הרצון שלך מעל לכול לתת. לתת בטוב לב נדיר, תמיד עם רצון לסייע לכולם, גם כשזה על חשבון עצמך. לתת למשפחה, לאחיינים, לאווה, לחברים בצבא, למתאמנים שלך. ולי באופן אישי. תמיד האמנתי וידעתי שתגדל להיות גבר יפה מבחוץ ומבפנים. ובאמת הפכת להיות גבר מדהים, אחראי, מקצועי. כמה אני גאה באיש שהפכת להיות: איש משפחה, בן זוג אוהב, דוד אהוב ומסור – 'הדוד המגניב', שכל האחיינים מעריצים ואוהבים. האח המגניב שלי. כל השישי—שבת בילינו ביחד, מנהג שסיגלנו לעצמנו: כשההורים בחו”ל, אתה אצלי. אוכלים ביחד, ואתה משחק עם הבנים.
הרב חיים פינטו מספיד בהלוויה של יוחאי אלקיים. צילום: דודו חן
"היה לנו כל כך כיף שוויתרת על התחביב האהוב שלך, לשחק מטקות בשבת, כדי להיות איתנו. גם בזה היית אלוף, במטקות, ואין מישהו שלא עמד בתור לשחק איתך משחק מקצועי במטקות. כמה אירוני, שדווקא שם, דווקא בים — הכול נגמר. הים שכל כך אהבת, שהיה מקור לשמחת החיים שלך, לקח לך את החיים עצמם.
"יוחאי אחי הצעיר — היית כמו בן עבורי. היית שם בשבילי ולצדי במשך כל התקופה החשוכה שלי, מנסה למלא חור שקשה היה למלא. ועכשיו? עכשיו נשארתי שוב עם חור ענק יותר, ואתה לא כאן למלא אותו. כולם אומרים שזה לא מפתיע שמסרת את חייך בניסיון להציל אחרים — כולם צודקים. מי שמכיר אותך מקרוב יודע את העוצמות הנפשיות האדירות שבך — שאף גל או סחף בעולם לא יכול לכבות. מסרת חייך להציל נפש אחרת, באומץ. בגבורה. אני גאה בך, יוחאי. גאה — ושבורה. אחי הגיבור, אני אוהבת אותך”.
חוויה מיוחדת ושונה המחברת בין מוזיקה חיה ליוגה – העניקו לעצמכם זמן של שקט והנאה באירוע המשלב מוזיקה מקורית ושיעור יוגה יחדיו:
היוגה מלמדת אותנו אהבה לעצמה ולסביבה, מאפשרת איזון בין כוח לגמישות , בין חוזק לחולשה , ומעניקה למשתתפים את היכולת להיות מה שהם , לדעת להתנהל עם זה , ולאהוב את זה. כולם מוזמנים באהבה לחבר את הגוף והנפש כאחד.
המורה נופר כץ, פגשה את היוגה לראשונה בחייה במהלך לימודים בבית הספר בהונג קונג כחלק מתכנית הלימודים, שם נוצר החיבור אשר פתח בפניה עולם חדש ומסקרן. במהלך השנים המשיכה לתרגל והיוגה הפכה להיות חלק משמעותי בחייה. היום, נופר מלמדת יוגה בבתי ספר ובחינוך המיוחד, מעבירה שיעורי יוגה לקשישים ושיעורי אשטנגה\ ויניאסה. הסדרה הינה יוזמה של המוזיקאי האשדודי יניב נחמני, אמן מחונן ויצירתי ומפיק מוזיקלי, מנגן על גיטרה, עוד וכינור ומפיק יוגה לייב מיוזיק, שינגנן ויעניק השראה.
בעקבות מקרה מוות מקדחת הנילוס באשדוד, משרד הבריאות מרענן את הנהלים ומעדכן שנכון להיום דווחו למשרד הבריאות 68 מקרים. מתוכם ידוע על 14 מקרים עם תסמינים קשים ו- 2 נפטרים (ביניהם גבר בן 85 עם מחלת רקע)
רוב החולים הקשים הם קשישים עם מחלות רקע.
יש לציין כי גם באירופה מדווחים על מקרים רבים, בהן מדינות כמו איטליה עם 123 מקרים מתוכם 3 נפטרים, יון עם 75 מקרים מתוכם 4 נפטרים
נקבות היתושים מוצצות דם באמצעות חדק דק, חלול וגמיש המותאם לדקירה ולמציצה. בשלב הראשון נקבת היתוש דוקרת את העור, מחדירה את החדק לתוך כלי דם ומפרישה למקום רוק. הרוק מכיל חומרים שונים ביניהם חלבונים הפועלים לנטרול מנגנון עצירת הדם והקרישה של הרקמה הפגועה. נטרול מנגנון הקרישה חיוני כדי שנקבת היתוש תוכל לשאוב את הדם. נוכחות החלבונים הזרים מעוררת את התגובה החיסונית של הגוף שמתבטאת בנפיחות במקום העקיצה ובתחושת העקצוץ והגירוד.
עקיצות יתושים: אתר משרד הבריאות
העברת מחוללי מחלות
מחוללי מחלות, כגון טפיל המלריה ונגיף קדחת מערב הנילוס מועברים לאדם על ידי יתושים. הדבקה מתרחשת במהלך ארוחת הדם, כאשר נעקצים על ידי נקבת יתוש שניזונה קודם לכן על פונדקאי נגוע. תתכן גם העברה של חלק ממיני הנגיפים בביצים לדור הבא רק חלק ממיני היתושים מעבירים מחוללי מחלות. כל מין של טפיל או נגיף יכול להיות מועבר רק על ידי מין או קבוצת מינים של יתושים. כך רק חלק ממיני האנופלס הם מעבירים של טפילי המלריה, ונגיף קדחת מערב הנילוס מועבר בעיקר על ידי יתושי קולקס. גם בזמן שקיימת העברת מחלה במקום מסוים רק חלק קטן מהיתושים מודבק. עם זאת יתכנו מצבים בהם במקום ובזמן נתון פתוגן כגון נגיף קדחת מערב הנילוס מועבר על ידי יותר ממין יתוש אחד.
התגוננות מעקיצות יתושים אתר משרד הבריאות
מדוע יש אנשים שנעקצים יותר מאחרים ?
תצפיות מראות כי מוצצי דם נמשכים לאנשים מסוימים יותר מאשר לאחרים. תערובת החומרים הייחודית שהגוף מנדף לסביבה קובעת במידה רבה את מידת המשיכה של אותו אדם ליתושים. עוצמת התגובה של מערכת החיסון לעקיצה שונה מאדם לאדם. אצל חלק מהאנשים יתפתחו נפיחות וגירוד, בעוד שאנשים אחרים לא ירגישו בעקיצה כלל. התגובה של אותו אדם לעקיצה של מיני יתושים שונים יכולה להיות שונה, מאחר והבדל במרכיבי הרוק בין המינים השונים יכול להשפיע על אופי ועצמת התגובה החיסונית של הגוף.
אמש כתבנו על דיבורים בלבד בין המועמדים שבינתיים, 70 ימים טרם בחירות מקומיות אינם מתורגמים לבחירת מועמד אופוזיציה יחיד שיתמודד מול ראש העיר המכהן. אמש בבית משפחת כהן ניסו לקיים מפגש ייחודי וסוער בין כל המועמדים ופעיליהם, אך בפועל הגיע למקום רק מועמד אחד, שמעון כצנלסון, גם הוא לדקות ספורות. עוד נכחו במפגש אנשי נמל אשדוד, אנשי חינוך ואפילו עובדי עירייה. מובן שחלק מן הנוכחים ביקשו להצניע את נוכחותם באירוע, על כן לא תראו אותם בתמונות.
ברור שנוכחות אנשי כצנלסון הייתה מוגברת, הרי המארח שאול כהן, מראשי מאבק תושבי ט"ו נחשב כאחד התומכים של המועמד שמעון כצנלסון לראשות העיר. נרשמה אכזבה בין באי המפגש כאשר יתר המועמדים סירבו בתוקף להגיע למפגש איחוד פוטנציאלי.
האם אבדה התקוה לאיחוד המיוחל? עוד מוקדם להספיד. לראשונה ניתן לדווח כי אין נתק מוחלט בין אנשי המטות וישנן שיחות גישור (חמות כדברי המקור) בין המועמדים (לפחות בין אלי לחמני ושמעון כצנלסון) כפי שסיפר אדם נודע מאוד בעיר, המקורב מאוד אל שני המטות.
יתושים הם בהחלט מטרד שיכול להפוך לקטלני, כפי שדיווחנו כבר אמש, בבית חולים אסותא באשדוד מת חולה בקדחת הנילוס. אנו מתמודדים איתם בכל קיץ עם מטרד זה.
עיריית אשדוד מבינה את החשיבות בפעילות מונעת אלא שיתושים הם לא רק מטרד עוקצני מעצבן המפריע לישון, אלא גורם משמעותי בהפצת מחלות דוגמת קדחת הנילוס, וזה כבר לא עניין של מה בכך.
בישראל חיים ופעילים יתושים מסוגים שונים ובהם יתוש הטיגריס האסייני, האחראי על כמה מהמחלות הטרופיות המסוכנות לאדם. היתוש נמצא בישראל מאז 2002 והמשרד להגנת הסביבה מזהיר מפניו בשל היותו מפיץ מחלות נודע. "יתוש הטיגריס האסייני מהווה מטרד רציני ועלול לסכן את בריאות הציבור" אומרים המומחים ומונים לא מעט סוגי מחלות אותן הוא עלול להפיץ בעקיצתו. יחד עם זאת הם מציינים כי בארץ לא דווח על שום מקרה מהמחלות הללו, מה שמקהה מעט את העוקץ מסכנת ההדבקה. מכל מקום וליתר ביטחון התנהגות התושבים יכולה לגרום ליצירת תנאים נוחים שישמשו בית גידול ליתושים בכלל וליתוש הטיגריס האסייני בפרט, ולכן חשוב לפעול על פי המלצות המשרד.
עיריית אשדוד ומחלקת ההדברה ביקשו באמצעות כאן דרום להעביר מספר המלצות באמצעותן נמנע את התפרצות המחלות בעיר וגם את מטרד העקיצות.
ביום חמישי שעבר תכנית השיקום של אתר סילוק הפסולת הישן רתמים מצפון לאשדוד וייעודו ל"יער פארק חופי" אושרה וקיבלה תוקף. זאת לאחר סיום השלב הראשון של הטיפול באתר, שכלל כיבוי הבעירות הפנימיות,ש במהלכו כובו 82 מוקדים.
עשן עולה מאתר רתמים. צילום ארכיון: דור גפני
ברתמים, נזכיר, הושלכו וגם הוטמנו בו אשפה ביתית, אבל עוד קודם לכן גם פסולת כימית רעילה שנקברה בחביות וחלקה אף פוזר על פני השטח במעין בריכות שמכילות חומר צמיגי ושחור. לפני כ-15 שנה המקום נסגר.
אבל ההשפעה לא הסתיימה. החומרים המסוכנים חלחלו לעומק הקרקע ולמי התהום, ובעירות, בעיקר כאלה שהתפתחו מתחת לאדמה, גרמו לעשן ולאדים רעילים שהגיעו למרחקים.
זיהום האוויר הורגש גם באשדוד וגם במושבי המועצה האזורית חבל יבנה, שהאתר נמצא בתחום השיפוט שלה. לעיתים הרוח נשאה את העשן עד יבנה, גן יבנה ומקומות נוספים. מחפשי מתכות ומציאות למיניהם שביקשו למשל להפיק ברזל ונחושת נברו בתוך האתר והדבר גרם להתחדשות של השריפות ולהחמרת המפגע.
נוזל דמוי זפת ברתמים. צילום ארכיון: דור גפני
רק בשנת 2014 החליטה הממשלה להקצות תקציב מיוחד לכיבוי אתר רתמים ולכיבוי אתר הפסולת שמדרום לו — אתר א.א. מאוחר יותר החלו העבודות בשטח, וכיום לדברי המומחים הבעירות באתר רתמים כבר אינן פעילות. האש כובתה.
כדי למנוע מצב שהדליקות יתחדשו ועל מנת להסיר את המפגע ככל שאפשר נבנתה תכנית לשיקום האתר. אחד החששות היה שהרשויות יסתפקו בפעולות הכיבוי והשטח שוב ייזנח ואולי יחזור למצבו הקודם.
פריצת דרך
אם כן, הבשורה החדשה היא שתכנית השיקום של אתר רתמים, שהוגשה לוועדות התכנון עוד ב-2007 (!), אושרה סוף-סוף ולאחר הפקדתה היא גם קיבלה כעת תוקף. בתוך חמש שנים, כך נקבע בה, השיקום של השטח יושלם. אם אנחנו יכולים להיות שקטים?
לדברי ד”ר איתי מירז מאיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה, אישור תכנית השיקום הוא צעד חשוב וחיובי, ויהיה צורך לעמוד על המשמר כדי שהוא יבוצע במלואו במהירות רבה ככל הניתן.
“מה שהביא לפריצת הדרך”, אומר מירז, “היה ההצטרפות של בעלת הקרקע — רמ”י (רשות מקרקעי ישראל) — כמגישת התכנית. הביצוע יימשך חמש שנים לפי התכנית. עדיין לא נקבעו לוחות זמנים, ולדעתי גם לא הוחלט מה המסגרת התקציבית, אבל יצאנו לדרך, וזה לא דבר של מה בכך”.
מפת רתמים והסביבה באדיבות אל טכנולוגיות מתקדמות בע"מ
מירז מוסיף שהמטרה בסופו של דבר היא להשיב את השטח לייעודו כשטח פתוח טבעי בהגדרה של "פארק חופי". השיקום כולו כולל כמה שלבים: שלב הכיבוי שכבר בוצע, כיסוי באמצעות אדמה חרסיתית, טיפול בשיפועים וניקוזים, הפקת גז מתאן מריקבון החומר (בעבר תוכננה תחנת כוח קטנה להפקת חשמל, אך נמצא שאין לכך הצדקה כלכלית) ובסוף פיזור אדמה גננית ושתילת עצים וחורש.
“במהלך פעולות השיקום”, הוסיף מירז, “האתר, שלמעשה יושב על מחצבת כורכר ישנה, יופעל מחדש בחלקו כאתר לטיפול ומחזור של פסולת בניין. הבורות ימולאו בתוצרים, וזה גם עונה על חוסר שישנו בכל האזור באתרי פסולת בניין”.
מעז ייצא מתוק?
“אישור התכנית הוא דבר חשוב מאוד, זוהי בשורה של ממש לעיר ולאזור כולו”, אמרה ביום שלישי מנהלת המחלקה לאיכות הסביבה וקיימות בעיריית אשדוד ימית הוניקמן פרץ.
ימית הוניקמן פרץ. צילום: אפרת וסרמן
“העובדה שהמדינה ורמ”י לוקחים אחריות ונותנים רוח גבית לשיקום האתר מאוד מעודדת ומשמחת”, הוסיפה. “שלב כיבוי הבעירות הפנימיות באתר הסתיים, הן היוו מפגע חמור של זיהום אוויר לכל הסביבה. החשש שלנו היה שהטיפול ייעצר בשלב הכיבוי, ואנחנו שמחים שכעת יחל שלב השיקום שיסיר את המפגע”.
צילום ארכיון: דור גפני
לדבריה, בשנים האחרונות נעשו פניות רבות מצד עיריית אשדוד לגורמים האחראיים וגם התקיימו דיונים רבים בנושא. “ראש העירייה ד”ר לסרי ואחרים לא הרפו כדי שהבעיה הזאת לא תרד מסדר היום עד שהמקום ישוקם. ובאמת הבשורה המשמחת הנוספת היא שהאתר לא רק ישוקם אלא יהפוך לריאה ירוקה, פארק חופי, שאני מקווה שבעתיד יהיה אפשר אפילו לטייל ולבלות בו בדומה למה שנעשה באתר חירייה”.
לצד הטיפול ברתמים ישנו מפגע נוסף סמוך אליו: אתר האשפה א.א, שגם הוא איננו פעיל זמן רב וגם בו פורצות שריפות, מעל ומתחת לפני הקרקע. לגביו עדיין לא אושרה תכנית פעולה לכיבוי ולשיקום. בעיריית אשדוד ובאיגוד פנו גם בנושא זה וביקשו להכין תכנית מתוקצבת, אך כאן עדיין אין לפי שעה בשורות מעשיות.
בטי נעים, תושבת גן יבנה בת 46, אימא לארבעה, בעלת תואר שני בלימודי היסטוריה וחינוך, נטורופטית מוסמכת ומנטורית ליצירת שינוי חשיבה ותודעה. כחלק מהיותה מנטורית, לפני כשנה וחצי היא הוציאה לאור את הספר הראשון שלה ״הכול אפשרי בקלות ובפשטות״ – מדריך להעצמה עצמית.
בחודש שעבר הוציאה לאור את ספרה השני "הסודות שלה", שדווקא נמצא בז'אנר הרומן הארוטי.
איך הגעת ממדריך להעצמה עצמית לספר ארוטי?
“זה קרה בלי שום תכנון, קיבלתי את השם של הספר תוך כדי הכתיבה והתפלאתי מחדש איך הדברים יוצאים ממני, הבנתי שיש פה קול שמדבר ושצריך לתת לו ביטוי, קול שיכול לדבר להמון נשים. תיארתי לעצמי שכל אחת תמצא קול שילווה אותה תוך כדי הספר. בניגוד לפעמים אחרות בחיים שלי, בהן אני עוצרת עצמי מלכתוב דברים בלי תכנון מוקדם, נתתי לזה לצאת”.
בסגנון הכתיבה של “50 גוונים של אפור”?
“אני לא חושבת שאפשר להשוות. אמנם השפה כתובה בסגנון מאוד פשוט, אבל הארוטיקה היא יותר מציאותית, כזו שמתקיימת בתוך מערכת היחסים”.
בטי נעים
תני לי טעימה קטנה מהספר.
“הספר מבוסס על שתי דמויות עיקריות והדמות שלי, של בטי. כל הסיפור מתנהל בתוך קליניקה אל מול גבר ואישה שסובבים על ציר היחסים והמין. הדמות שלי יושבת בקליניקה הטיפולית שלה ושומעת סיפורים, ומול עיניה עולות תמונות מעולמות לא מוכרים, מחיים של אחרים. סודות נחשפים, מסכות מורדות… והכול מתנקז בסופו של דבר לנושא אחד: יחסים. יש שם קשיים שאנשים עוברים בחיים ומשחקים בין המקום של האהבה לבין הנורמות שמלוות אותנו”.
תתני לנו ציטוט נבחר מהספר?
“הוא לקח אותי ביד והוביל אותי לאחד החדרים הפנויים שבדירה. החדר היה אפלולי, הייתה בו מיטה זוגית עם מצעים אדום—לבן, הייתה מוסיקה רגועה בחדר, ריח של לבנדר, ריח ממכר כזה… האור הקטן שהיה בחדר הגיע מהנרות שהיו דלוקים. הרגשתי כאילו שאני חלק מסרט אהבה טוב. שוקי ניגש אלי, התקרב, הצמיד את גופי לגופו והתחיל לגעת בי… הוא ליטף אותי ועבר על כל חלק בגופי. המגע שלו היה עדין וחזק באותה המידה, אהבתי את זה. אהבתי את האחיזה שלו… הוא ידע בדיוק מה לעשות איתי ובאיזו עוצמה לגעת בי, לנשק אותי… ‘אפשר להוריד לך את החולצה?’ ‘בטח שאתה יכול’… צרחתי לעצמי בקול שרק אני שמעתי. הוא הוריד את החולצה ומיד אחריה ירדה החזיה. החזה שלי עמד באופן מושלם, הפטמות שלי הזדקרו מרוב התרגשות”
לפני כמה שנים הבנתי שבכל פעם שאני (וכל אדם אחר) משתמשת במילה "אבל", אני מבטלת את החלק הראשון שבא לפני המילה הזו. למשל: ״אני ממש רוצה להגיע לבקר, אבל אני ממש עסוקה בשבוע הקרוב״, כך שיכולתי לומר רק שאני עסוקה בשבוע הקרוב מבלי לתרץ. כן, המילה "אבל" הופכת את כל מה שנאמר לפניה לתירוץ, גם אם לא ממש התכוונתי, ולי נמאס לתרץ תירוצים, אז אני משתדלת לדבר ישר לעניין.
אז הנה העניין: אתם יכולים שלא להסכים איתי או עם כל אדם אחר, להתנגד נחרצות לדעותיי, לחיות הוויה חשיבתית ומעשית שונה ב-180 מעלות, וזה בסדר גמור, אבל (בדיוק, אפשר להתעלם מהמשפט עד כאן ולהתרכז במה שמגיע עכשיו) אין לכם זכות לנסות לסתום פיות, אין לכם זכות לבטל דעה של מישהו אחר, בטח ובטח שאין לכם זכות לגדף, לקלל, לתקוף או להקטין מישהו רק מכיוון שדעותיו שונות משלכם.
הכי קל להיות אקטיביסטים של מקלדות בימינו, ובמקרה שפספסתם אנחנו בימים רותחים לא רק מפני שאנחנו בחודש אוגוסט החם, אלא מכיוון שהבחירות המקומיות אוטוטו מגיעות.
קל לבשל ולתבל כמעט כל תוכן שמתפרסם ברשתות החברתיות: לוקחים אגו, מערבבים אותו עם מנת עצבים ותסכול גדולה, מתבלים ברוע וניסיון לגרום לנזק ופגיעה בדמות פיקטיבית של טרולים. בנוסף לכל אלה, מקלפים תקשורת בינאישית, רכות וניסיון להבין או לכל הפחות לכבד את דעתו השונה של הצד האחר, זורקים הכול יחד לפח ומתבלים בסוף ביותר מדי לימון לתחושת חמיצות גבוהה וזורקים את הכול יחד לתוך התנור החם של הרשתות החברתיות, הפייסבוק.
היד הפכה קלה על המקלדת, והרבה פעמים בני אדם דבקים בעצמם ובדעותיהם מבלי לעצור רגע ולראות מי או מה עומד בצד השני. הכי קל לא לשאול, לנתח לבד ולתת פרשנות נוחה ומתגוננת, מאשר לדבר, לבדוק, לשאול שאלות ולנסות להגיע להבנה מול הצד השני.
אפשר לשאול, אפשר לומר שאתם לא מסכימים ולנמק את דעתכם, והכי מתבקש ורצוי לנהל דיון מכבד, לכו תדעו, אולי תצליחו לשכנע את הצד השני, והוא יחליט בעצמו שטעה או לפחות יסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת. מה שבטוח זה שברגע שדיון או ויכוח כלשהו הופך לתוקפני ואלים, אף אחד כבר לא ממש מעוניין לשמוע מה שיש לכם לומר ובטח שלא מקשיב לדבריכם.
ערב פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ט, אנו שוב עומדים נבוכים מול שלל האתגרים הסותרים, מגוון הגישות ההפוכות ובתשתית כל זה, הערכים הסותרים. האם עלינו לספק הכשרה רלוונטית ממוקדת לעולם התעסוקה של מחר? או האם לפתח את הכישורים האינטלקטואלים הכלליים? האם לאפשר חינוך פתוח או לחזור לסמכות הבית ספרית? האם לחנך לערכים, או שאת הערכים יגבש לעצמו התלמיד בתהליך הגדילה העצמית שלו? ואם הכרענו שעלינו לחנך לערכים, לאלו ערכים, האם יש ערכים המוסכמים על כולם?
שאלות כבדות משקל שכל מחנך חייב לשאול את עצמו, ושכל הורה שואל את עצמו באופן מודע יותר או פחות, ובהתאם לכך בא בדרישות הולכות וגדלות למערכת החינוך.
בעיני אין כל טעם להכשיר את התלמיד לעולם התעסוקה העתידי, תחומים הנראים מבטיחים היום, עלולים להתגלות בעוד מספר שנים כבלתי רלוונטים לחלוטין. ההתפתחות הטכנולוגית ומכאן גם החברתית והתרבותית היא כה מהירה שלא ניתן לחזות היום את הכלים שידרשו מחר.
תיכון באר טוביה
עלינו לאפשר לתלמיד את מרחב הצמיחה האישי תוך ביסוס כישורי החשיבה הבסיסיים שישמשו אותו לצורך למידה עתידית. למעשה עלינו ללמדו ללמוד, היות ובעולם של השתנות מתמדת, על כל פרט הרוצה לרכב על הגל ולא להישטף על ידו, להיות נכון ללמידה ושינוי מתמידים.
עלינו לחנכו לערכים של חירות אישית וכבוד לאחר. לפתח בקירבו את הרצון והיכולת לחשיבה עצמאית, ביקורתית, שתאפשר לו לנווט את חיו ולא להיסחף עם העדר.
מוטיבציית הראוי – הסוגיה האם יש לעורר בתלמיד מוטיבציה פנימית המבוססת על עיניין והינע פנימי, או ללמד מתוך מוטיבציה חיצונית המבוססת על הישגים וציונים, הנה שאלה שלא נס ליחה. עדיין רלוונטית לנו. תשובתי נסמכת על אילנות גבוהים, מורי ורבי פרופסור מרדכי ניסן ז"ל. יש לפתח את מוטיבציית הראוי. למה הכוונה? ללמד מתוך מוטיבציה פנימית עלולה לגלוש בקלות להוראה פופוליסטית, להצבה של גירויים מפתים, אם בדמות סירטונים מרגשים, ניסויים מדליקים, או דיבור נמוך.
עלינו ללמד מתוך התייחסות לא למה שמעורר כרגע את התלמיד, ובכך מבצע סוג של מניפולציה זולה שאינה מכבדת את היותו יישות עצמאית וחופשית, (מוטיבציה פנימית) או בהתאם למה שחייבים ללמוד (מוטיבציה חיצונית) אלא בהתאם למה שראוי לדעת, כישורים שראוי לפתח. ראוי שתלמיד יכיר את המורשת של הקהילה התרבות והעם אליהם נולד, ראוי שיכיר תרבויות אחרות משלו, ראוי שיהיו לו הכלים הלוגיים הלשוניים והמתמטיים בכדי לפתור בעיות שכרגע אינו יודע להגדירן.
לדוגמא אם תלמיד מסוים מתעניין במיוחד באסטרונומיה, אנו יכולים לספק לו באמצעים טכנולוגיים משוכללים (מציאות רבודה לדוגמא) חוויה של צפייה בגרמי השמיים, ונתונים מסעירים לגבי היווצרותם ומותם של אלו המנצנצים לנו בלילות שטופי כוכבים. אלא שבכך ענינו רק על המוטיבציה הפנימית, והפכנו את התלמיד לצרכן של ידע ללא יכולת ליצרו בעצמו. מאידך אם נקנה לו את התובנה העמוקה שבכדי לעסוק באסטרונומיה עליו לדעת מתמטיקה ופיסיקה ברמה גבוהה, הרי ניצור מוטיבציית ראוי שתוביל למימוש העניין בטווח הארוך, עניין שיוכל לא רק לספק אלא גם ליצור ולהרחיב עם הזמן.
השפית המדהימה אירית אדרי מציגה גזרה דקיקה בשמלת ערב מגניבה, ולמרות כל הבישולים והחגיגות היא מצליחה להישאר דקיקה מתמיד.
תמחאו כפיים חזק ותשאגו "יום הולדת שמח" לזמרת המדהימה לין לובנן שחגגה בשני האחרון את יום הולדתה ה-21. לין שלנו תמיד חוגגת בשיטה שרשומה על שמה: עבר, הווה ועתיד. זה החל בחאפלה עם החברים במוצ”ש, נמשך בארוחה מפנקת עם המשפחה במסעדת הזקן והים. ואיך זה יימשך בסופ”ש? מבטיחים לעדכן.
אז קלי דבש שלנו ממחישה לנו כל שבוע את המשפט “The party never ends“. אז דבש שוב הגיעה לאחת הערים האהובות עליה —אילת — כדי להעביר את סוף השבוע בנעימים, וכרגיל משכה את מלוא תשומת הלב של העוברים והשווים, ואתם יודעים טוב למה.
אלינה תהילה לא מפסיקה לשדרג את עצמה וכל יום מנסה להיות גרסה יותר טובה של עצמה.
אניה ליאחובסקי חוגגת 21 קיצים. יחד עם החברות סגרה שולחן במסעדת ספייס וחגגה כמו שרק בנות יודעות לחגוג.
כשהיא לא משחקת מטקות בתאל נחמני עדיין לא נפרדת מהחוף ומשתדלת ליהנות מהקיץ כמה שיותר זמן. ואם יש משחק לא רחוק, היא תדע לנצל גם את זה.
באותה המסורת המשכרת, פסטיבל הבירה 2018 באשדוד התחיל אתמול, יום רביעי ה-22 באוגוסט במרכז הצעירים מרטין בובר, והתקיים החל מ-20:00 בערב ויימשך גם הערב.
הפסטיבל, הביא איתו אווירת קיץ תוססת עם דוכני בירות מותג ביניהם: גולדסטאר, סטרונגבואו, הייניקן, מרפיס, דספרטוס (בירה בשילוב טקילה), פאולנר ובריזר, דוכני אוכל כדי לספוג את האלכוהול וכמובן הופעות של מוזיקאים מובילים, שהגיעו במיוחד עבור הפסטיבל.
פסטיבל הבירה 2018 צלם: פבל
הערב התחיל עם אייל פרץ, אמן אשדודי מוכשר שהגיע לחמם את המוזיקאים המוכרים יותר, ועשה זאת בכישרון רב עם הופעת קאברים כמו The Wall של פינק פלויד, דבר שגרם לקהל המצומצם שהיה אותה השעה להצטרף לשירה, כמובן עם הנפת בירה ביד.
אחריו, עלו אהוד בנאי וכנסיית השכל, שילוב שנראה כל כך טבעי, שגורם לתהות איך הם היו בנפרד עד עכשיו? נראה שהמקורות המוזיקליים היו דומים, המקצב המרוקאי פוגש ברוקנרול המערבי, וזה מצליח. הם פתחו עם המילים " האחים כהי העור שבאים מאתיופיה מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה", למי שלא מזהה מדובר בשיר "עבודה שחורה", בשילוב הסקסופון, הגיטרה החשמלית והאקורדיון, הם הצליחו לייצר אווירת נשמה רוקנרולית.
כמה דקות לאחר שירדו מהבמה והשאירו שובל של קהל אוהד, זאב נחמה, סולן אתניקס פתח ב"ציפור מדבר" והבהיר "קוראים לי זאב נחמה, אני בן 57 שנה וגדלתי בשכונת פלורנטין בת"א, זה אומר שאנחנו להקת שכונות" והמשיך לנגן את הלהיטים שלו ביניהם "ב.מ.וו. שחורה",וממיטב הלהיטים שלו. בעוד השיר "תותים" התנגן נחמה פנה לקהל באמירה של שלום ואמר "כל מי שמאמין עוד בשלום להרים ידיים", זה גרם ללא מעט בירות באוויר להתנופף באותו הרגע. עם עוד שירים מהאלבום "תותים" מ-89', ועם "ג'סיקה" שחתם את המופע, אתניקס הוכיחו שנוסטלגיה זה דבר מנצח, ובכך הסתיים הלילה הקיצי הראשון של הפסטיבל והשאיר טעם של עוד.
היום הוא יומו השני והאחרון של הפסטיבל, בו יופיעו עברי לידר ואביב גפן. גלריית תמונות- חפשו את עצמכם >>
הבוקר התייצב אלי זריהן, אבא לילד בחינוך מיוחד ואחד ממנהיגי מחאת ההורים ברחבת העירייה ופרס שם אוהל ושלטי מחאה, במטרה להמשיך ולהביע את מחאתו בעניין העברת ילדי החינוך המיוחד מן הגנים אל תוך בתי ספר.
זריהן מחה בעבר בדרכים מגוונות ורבות: משמרת מחאה מול לשכת ראש העיר ועד לשימוש באזיקים באמצע ישיבת מועצה.
רוכבת אופניים חשמליים בת 17 נפגעה הערב (רביעי) באופן בינוני מרכב בשדרות בן עמי פינת משה דיין באשדוד. חובשי איחוד הצלה העניקו לפצועה את הטיפול הראשוני ולמקום הוזנקו כונני מד"א לכיש ואט"ן של מד"א. חובשי רפואת חירום ופארמדיקים של מד"א נתנו את טיפול רפואי הראשוני לרוכבת האופניים לפצועה, שסובלת מחבלות ופציעות בראש ובפלג גופה העליון. לאחר מכן אמבולנס פינה אותה לחדר הטראומה בבית החולים אסותא באשדוד.
החלוץ הקרואטי, ג'וסיפ איבנצ'יץ בן ה-27 חתם רשמית בקבוצה מעיר הנמל. החלוץ, שהחל את דרכו בארץ בהפועל אשקלון אליה הצטרף בינואר 2017 ושיחק במדי במשך שנה קלנדרית אחת, במהלכה כבש 5 שערים ועזר לה להישאר בליגת העל כנגד כל הסיכויים. בינואר עבר להפועל חיפה בעקבות מערכת יחסים רעועה בינו לבין מאמנו יובל נעים, שנחשב למועמד המועדף על ג'קח בן זקן להחליף את בלגויה מילבסקי, במידה והאחרון לא ינפק תותאות בקרוב. יחד עם חיפה זכה איבנצ'יץ בגביע המדינה אך לא בלט במיוחד.
זו לא הפעם הראשונה שבאשדוד שמו עין על השחקן, שסיכם בקבוצה בקיץ שעבר אך הפועל אשקלון בחרה לא לשחררו אז.
איבנצ'יץ נחשב לשחקן פיזי מאוד, ששומר על הכדור בעזרת גופו.הוא נישא לגובה 1.93 מ' אך.למרות זאת נחשב לאחד השחקנים המהירים בליגה. הוא בעל משחק ראש טוב אך עד כה לא הצליח לנפק מספרים מרשימים בליגת העל.
כתבת הבריאות של כאן 11 קטי דור חשפה הערב שלפני כחודש נפטר בבית החולים אסותא אשדוד אדם מבוגר מקדחת הנילוס. זה מקרה התמותה הראשון מהמחלה בישראל. לפי הדיווח הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ במשך כשבוע כשהוא מורדם ומונשם.
האיש היה תושב אשדוד, בן 76 במותו.
שני חולים נוספים במחלה נמצאים במצב קשה מאוד – צעיר כבן 18 המאושפז בבית החולים סורוקה ואדם כבן 70 בבית החולים אסף הרופא. בשעה זו ידוע על 68 חולים במחלה בארץ.
בבית החולים אמרו הערב שהחולה הגיע שהחולה הגיע במצב לא טוב ומצבו הסתבך.
נשאלת השאלה מדוע בבית החולים באשדוד שמרו בסוד על המקרה, שכאמור, הוא מקרה התמותה הראשון מהנגיף המסוכן. בבית החולים מסרו בתגובה שדיווחו למשרד הבריאות כחוק.
עד היום לא נמצא חיסון וגם לא תרופה. עיקר הטיפול במחלה הוא טיפול תומך.
יתוש הקולקס – הגר סבטי רשות הטבע והגנים
קדחת מערב הנילוס היא מחלה נגיפית שמועברת באמצעות עקיצה של יתושים. רבים מהחולים לא מרגישים שחלו עד שהמחלה מתפרצת בעוצמה.
⇔
⇔ 
