“שנה חדשה בפתח, זמן סליחות, זמן משאלות, זמן חשבון נפש, או הפוך? כך או כך, מאחלת לסביבה ולי שזו תהיה שנה מוארת ומבורכת, שאכן נבין שאין טעויות בחיים והכול מדוד ומדויק לנו ועבורנו; שהמסע הזה של החיים על כל תחנותיו פעם עוצר לידינו ומשפיע עלינו מטובו ופעם מדלג עלינו, כי ככה זה; שאלו הם החיים ואל לנו להתווכח איתם; שתפקידינו בכוח הוא להיות הכי טובים שאפשר, להפיק, לביים, לתסרט ולשחק את חיינו. אלו הקלפים שקיבלנו, ובואו נעשה את הטוב ביותר שאפשר.
מאחלת שהאסימונים ייפלו לנו ושנדע להיות, פשוט להיות, להיות נוכחים באופן מלא בכל רגע נתון, שנדע לצחוק, לשמוח, לחייך וגם לכאוב. שנדע לומר את המילה הנכונה לעצמנו ולאחרים, שנדע למלא את בנק הטוב בהמון רגעים נפלאים שיעמדו לרשותנו ברגעים האלה שיש לכולנו, רגעי מפח הנפש. שנדע לחיות עבור עצמנו כדי שנהיה כלי הנגינה הזה שמיתריו מתוחים במדויק כדי שננגן את תפקידינו בעולם כראוי. שנהיה טובים לעצמנו, לקרובינו, לסביבה ולעולם.
רחל ביבי
מדמיינת עולם אוטופי שכזה, יודעת שאין מקום כזה, אך כשהשאיפה מכווננת לכך , כבר טוב יותר. ולרשימה המקובלת: מאחלת לכולנו חיים טובים ומיטיבים, בריאות איתנה, שנקום בבוקר בהודיה ושנלך לשנתנו ללא כל דאגה, שנצליח לעשות כל יום מעשה צדקה, לא כי צריך אלא כי צודק לעשות זאת. שנתעורר בבוקר ליום נוסף עם משמעות, שכן זה האושר האמיתי. יאללה, שתהיה אחלה שנה טובה ומבורכת, שקטה ביטחונית וראויה לכולנו. הגיע זמן שלום ואהבה”.
מתי סולומון
פתיחת המטה של לסרי: מתי סולומון. צילום: פבל
“לקראת ראש השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, תשע”ט, מאחל לעצמי קודם כול בריאות ואושר יחד עם משפחתי הקרובה והרחוקה וכמובן לכל חברי האמת שלי. אמשיך ואאחל לעצמי חיים טובים לקראת היציאה לגמלאות וחיפוש אחר מטרה חדשה ל-60 השנים הבאות. לסביבה הקרובה אאחל שנעבור את החג בבטחה ואת הבחירות הקרובות ביושר ובאושר ובאהבת חינם, ולא כמו שזה מסתמן כרגע. מאחל לעצמנו שנדבר אחד עם השני, במקום אחד על השני. שנזכה לשנה של פריחה, לבלוב ואהבת חינם בינינו”.
חיים שושן
חיים שושן
“לתושבי אשדוד מאחל בריאות אושר ושמחות לרוב. מקווה שתכלה שנה וקללותיה ושהשנאה שהתפתחה בחודשים האחרונים נגד החרדים בעקבות הבחירות (ואני חילוני לגמרי) תדעך ושנדע לחיות עם השני למרות תפיסת העולם השונה. האיחול הכי חשוב הוא שמרבית התושבים ישכילו להבין, להעריך ולפרגן לעובדה – שאין עליה עוררין – שאשדוד היום בשורה הראשונה של ישראל בכל התחומים בזכות הנהגתו של ד”ר יחיאל לסרי ולחזק אותו ואת רשימתו להמשיך בתנופה לטובתנו. שנה טובה ומבורכת לכולם”.
אבי סמילה
אבי סמילה
“אני מאחל לי, למשפחתי ולחבריי שנה טובה, שנה מוצלחת, שנה של בריאות ואושר, של פרנסה בשפע, ולכל עם ישראל, והעיר אשדוד בפרט, מאחל שנדע לכבד אחד את השני במדיה, ברחוב ובכל מקום, כי בתקופה האחרונה בגלל הבחירות אנשים איבדו כיוון. שתהיה לכולם שנה טובה ומתוקה, שנה של התחלות חדשות, שנה מוצלחת יותר מהקודמת, אמן!”
היום הראשון של הלימודים החל בשיעורי חינוך עליהם עבדו רכזות השכבה. השיעורים הותאמו לכל שכבת גיל וכמובן לנושא השנתי עליו אמונה הרכזת החברתית רונית מויאל. ביה"ס ערך כמיטב המסורת, זו השנה השלישית את טקס קבלת תלמידי שכבה ז' הצעירים. הטקס כלל את שירי מקהלת ביה"ס של שכבה ח', ברכת מנהלת השש שנתי ומנהלת חטיבת הביניים תמר מאיר, וכמובן דברי פתיחה של מויאל אשר עמלה עליו עם תלמידיה והנחתה אותו.
באותו שבוע, המשיכה שכבה ז' עם הרכזת אסנת איפרגן לפעילות בבית הכנסת אור מנחם, שם השתתפו התלמידים במופע תשרי עם שירים והסבר על חשיבות הרעיון של סליחות והתחלות חדשות בחודש תשרי. לדברי רונית מויאל, "ברצוננו להביא את הזהות הישראלית הסובלנית והמכבדת לראש מעייננו, מתוך רצון להנחיל ערכים אלה כשפה בקרב התלמידים. התלמידים התנהגו למופת והיה שמח".
לכבוד יום הג’ינג’י הבינלאומי, שמצוין היום, שישי, 7 בספטמבר, החלטנו לכנס יחד כמה אדמונים מקומיים ולבדוק מה הסיפור שלהם.
אתם אומרים עליהם שהם מסריחים בגשם, שהם בסכנת הכחדה, אבל למרות העובדה שהם מהווים רק 2 אחוז מהאוכלוסייה בעולם (ליתר דיוק: כ-152 מיליון אנשים כתומים), לא נראה שהם הולכים לשום מקום.
מדוד המלך ועד רופרט אלכסנדר לויד גרינט – או בשמו המוכר יותר: רון ויזלי (הדמות המוכרת ב”הארי פוטר”) – שיער כתום-זהוב ונמשים מרוחים על פני ההיסטוריה והמציאות שלנו, והגיע הזמן להכיר את הג’ינג’ים שלנו ולשבור קצת דעות קדומות (או לאשש אותן?).
מיוחד ליום הג'ינג'י הבינלאומי, על הדשא של פארק יגאל אלון באשדוד. צילום: פבל
אז מה זה יום הג’ינג’ים?
בכל שנה ביום שישי הראשון של חודש ספטמבר מתקיים יום הג’ינג’ים הבינלאומי כדי לציין את ייחודיותם.
הכול התחיל ב-2005 בעקבות הצייר ההולנדי בארט רוונסהורסט. הוא רצה ליצור אמנות בעיר ההולנדית הקטנה אסטן בתמונות ודיוקנאות של נשים ג’ינג’יות, צבע שיער אשר נדיר בהולנד. כדי למצוא דוגמניות הוא פרסם מודעה בעיתון המקומי, וקרה שבמקום 15, התייצבו 150 ג’ינג’יות שרצו שהוא יצייר אותן. הוא החליט לבחור 14 מהן לציורים שלו ולצלם את אלה שנשארו בצילומים קבוצתיים.
כך נוצר, למעשה במקרה, אירוע הג’ינג’ים הראשון. מאז בכל שנה יש התכנסות בהולנד. השנה, אגב, זה קורה ב-23-21 בספטמבר.
סימן חיים
דיקלה בוהדנה ברבי, 37, מעצבת שיער (אירוני, לא?) ומור ברבי, 46, עצמאי בתחום העסקים, חיו בניו יורק עד לפני שמונה חודשים ועשו עלייה חזרה “לארץ המקסימה שלנו”. היום הם מתגוררים באשדוד עם שלושת ילדיהם, קיאנו, בן 8.5, דילן, בן 5.5, וקים הקטנה בת ה-4.5. ההורים אינם ג’ינג’ים (חכו, יש התפתחויות בהמשך), אבל דילן וקים נולדו כתומים להפתעת אימא ואבא שלהם, ורק אחותם הקטנה קים שחרחורת.
דיקלה בוהדנה והילדים. צילום: פבל
דיקלה, מאיפה יצאו לכם ילדים ג’ינג’ים? ודאי שואלים אתכם לא אחת.
“זה מגיע בדור שלישי: הסבתא רבא שלי הייתה ג’ינג’ית עם עיניים כחולות, והסבא רבא שלי גם הוא היה ג’ינג’י. אני נולדתי אדמונית, יש לי תמונה שאני עם נמשים ואני גם בהירת עור, אז גם אצלי יש סימן חיים לג’ינג’יות, אבל לא כתום עז כמו הבנים שלי”.
יש משפטים נפוצים שאומרים לקיאנו ודילן הג׳ינג׳ים?
“זה תמיד משעשע אותי, יש אותם המשפטים שאומרים לנו כל הזמן: ‘איך נולדת ככה?, או ‘אימא ואבא שלך בטוח כתומים כמוך’, וגם, ‘קים אחות שלכם שונה, אז היא בטח לא באמת אחות שלכם’. זה תמיד מייצר שיחה.
יש עוד משפטים שאומרים לנו או יציאות, כמו ‘אתה כמו גזר’, ‘השתזפת עם מסננת?’ שזה תמיד מצחיק אותנו, וגם לא פעם עולה השאלה ‘אתם אירים או גרוזינים, אולי מסקוטלנד?’, משפט שגורם לנו להרים גבה כי אף על פי שבסקוטלנד אחוז הג’ינג’ים גבוה יותר, יש גם הרבה ג’ינג’ים בארץ”.
מה מיוחד בג’ינג’ים?
“ג׳ינג׳ים הם חכמים, מיוחדים, פעלתנים ונמרצים. מרגישים שוני פנימי חיובי”, עונה דיקלה, וקיאנו, הבן הבכור, מוסיף: “זה מעמיד אותנו במצב שאנחנו לפעמים צריכים להוכיח את עצמנו. אימא אומרת שהשיער שלנו לא ילבין לעולם, גם כשנזדקן… האמת מגניב!”
צילום: פבל
ספרו לי על חוויה מיוחדת.
קיאנו: “בניו יורק היינו בבית ספר יהודי ובסוף השנה היינו צריכים להציג את הגזר מהסיפור ‘אליעזר משוך בגזר’, אז בתחילת הסיפור רצו להראות שהגזר היה קטן, אז מיד העליתי רעיון לרוץ לקרוא לאחי מהגן הסמוך שהיה אז בן 3.5 ויופיע איתי”. ודיקלה מסכמת: “זו הייתה חוויה מצחיקה מעניינת ומועילה כאחד. אין ספק שיש יתרונות לילדים ג’ינג’ים”.
שיר קבוע שקיאנו ודילן שרים הוא “אני ג’ינג’י” (מילים: יעקב שקד, לחן: ציפי שביט): “הסתכלו עליי, אני מיוחד, אני מיוחד כמו כולם ועוד קצת, אני מיוחד כמו כולם, אך בהבדל אחד: אני ג’ינג’י, אני ג’ינגי’, אדמוני מבחוץ וחכמג’י מבפנים, אני ג’ינג’י, אני ג’ינג’י, ויש לי נמשים על פני כל הפנים”.
“תמיד מתחילות השערות”
הכירו את משפחת ברז’נוי מאשדוד, שבה נולדו שתי הפתעות כתומות: רון וליאן. אימא: אינה רוזמן ברז’נוי, בת 36, מנהלת תיקי לקוחות חו”ל בחברת סטארטאפ; אבא: אלכסנדר ברז’נוי, בן 38, מהנדס בדיקות תוכנה בהייטק.
הבן רון, בן 11, עלה השבוע לכיתה ו' ושחקן טניס בנבחרת של אקדמיה לטניס; הבת ליאן, בת 5, התחילה גן חובה.
כתום זה הכי אחי. משפחת ברז'נוי. צילום: פבל
איך יצאו לכם ילדים ג’ינג’ים?
אינה: “החוויות שלנו התחילו באמת כשרון נולד. אני מאוד הופתעתי שיצא ג’ינג’י, אז קראנו לו רון על שם רון ויזלי מהארי פוטר. עם ליאן זה היה שונה, כי במהלך ההיריון הימרנו שהמתכון יחזור על עצמו וצדקנו”.
איך מגיבים לזה שאתם הורים שחרחרים לילדים כתומים?
“תמיד מתחילות השערות איך יוצא ילד ג’ינג’י, ואנשים שאנחנו לא מכירים מתחילים לדבר איתנו בנושא. ההרגשה היא להיות הורים של סלב, כי לכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, גם בארץ וגם בחו”ל, אנחנו נמצאים במרכז העניינים”.
יש משפט נפוץ שאומרים לכם?
יש שניים, ‘איך זה שהילדים יצאו ג’ינג’ים ואתם לא?’ וגם ‘שמעתי שג’ינג’ים בסכנת הכחדה’. אני לא חושבת שג’ינג’ים נמצאים בסכנת הכחדה, כי הנה, יצאו לי שני ילדים כאלו וגם דוד המלך היה כתום שיער, אז נראה לי שימשיכו להיוולד ג’ינג’ים בעולם, ואנחנו לא בסכנה”.
משהו שלמדת על ג’ינג’ים?
“אני יכולה להגיד על הילדים שלי שהם בדיוק כמו שאר האנשים רק עם צבע שיער שונה וקצת פלפליות”.
***
שיער ג’ינג’י מופיע אצל אנשים המכילים שני עותקים של גן שעבר מוטציה בכרומוזום 16, או במילים אחרות: לשני ההורים יש את הגן הג’ינג’י. הגן גורם לשינוי בייצור החלבון MC1R, שינוי זה קשור גם לצבע עור בהיר ועדין, לעיתים גם לנמשים, וגורם לעורם של הג’ינג’ים להיות רגיש יותר בדרך כלל לקרינה על-סגולה.
***
“ג’ינג’י זה אופי”
יהרית אפרת דיין, בת 13.5, תלמידת כיתה ח’ במקיף א’ באשדוד, חברה במועצת הנוער העירונית, במועצה הבית—ספרית, וסיימה קורס עזרה ראשונה במד”א.
איך זה מרגיש להיות ג’ינג’ית?
“יש את השיר הזה ‘ג׳ינג׳ים מסריחים בגשם’ שתמיד שרים לידי, או כל משפט אחר מהשיר הגזעני הזה. בעיניי צבע השיער שלי הוא חלק ממני, והזֵכֵר הכי גדול שיכולתי לקבל מאבא שלי (ז”ל) לכל החיים. תמיד הציקו לי בגלל שיר על ג׳ינג׳ים שכולו מלא במשפטים שפוגעים בג׳ינג׳ים, ובאמת אני מרחמת על הבן אדם שכתב אותו, אבל אחרי כמה זמן זה כבר לא היה אכפת לי. אנשים שקרובים אליי כבר מבינים שאני לא אוהבת את ההתנהגות הילדותית הזאת ומכבדים אותי ונהיו הגב שלי. אני בעצמי כבר צוחקת יחד עם חברים שלי על בדיחות ג׳ינג׳ים, אין מה לעשות זה פשוט מצחיק, בדגש על כך שזה נשאר בגבול הטעם הטוב. זה כמו שמספרים בדיחות על בלונדיניות. אם אני יכולה לגרום לאנשים לחייך וזה לא פוגע בי או בהם, אני לגמרי בסדר עם זה”.
יהרית ריין
יהרית מספרת עוד: “פעם אחת בצופים הייתי באחד השבטים בהנהגת דרום במחנה קיץ, והיה שם ילד ג׳ינג׳י שפשוט כל הזמן הסתיר את הפנים שלו כדי שלא יראו את הנמשים והשיער שלו, בכוונה שלא יראו שהוא ג’ינג’י. הוא התחיל להעליב אותי ולהטיח בי קללות ואיחולים לא נעימים. אני לא מבינה את הקטע הזה: לא טוב לך להיות ג’ינג’י? זה מה שיש.
ג’ינג’י זה לא רק יופי, זה בעיקר בעיקר האופי, זה לא משהו שאפשר לשנות אותו. הדבר שאני הכי שונאת אצל ג’ינג’ים זה שהם לא אוהבים את עצמם ומקבלים את עצמם כמו שהם. נתחיל מזה שכל אדם צריך להשלים ולקבל את עצמו כמו שהוא, אבל אם אתה לא דומה לכל השאר, תגיד תודה על זה שאתה שונה ומיוחד ושלא נוצרת בדיוק כמו כולם. להיות כמו כולם זה משעמם כל כך ובלתי נסבל לראות כבר אותו הדבר”.
יהרית ואחיה
“אם הפיוז יתפוצץ…”
אייל בר, בן 22, משוחרר מהצבא, גר באשדוד. נולד בארץ, בגיל 8 עבר עם ההורים לרוסיה מטעם העבודה שלהם (המשפחה ממוצא גאורגי), וחזרו לארץ לקראת גיל בר המצווה.
איך זה לגדול ג’ינג’י ברוסיה?
“זה מראה מיוחד, הם לא מכירים את זה או רואים את צבע השיער הזה כל יום, זה היה מוזר בשבילם, נגעו לי בשיער, בדקו מה זה הצבע הזה, אלו היו החוויות בעיקר”.
אייל בר
ואיך היום?
“אני יכול להגיד שאני שלם עם זה, לא מתבייש, אני די בטוח שעוד ג’ינג’ים שלמים עם זה, אבל יש לא מעט שמתביישים”.
יש לך חוויה שקשורה לצבע השיער?
“הייתי בכנס באמסטרדם של יום הג’ינג’ים הבינלאומי לפני כמה שנים, ואני לא אשכח את היופי שרואים בעיניים. הייתה אווירה ג’ינג’ית, שמחה, וייב טוב, היו מלא כתבים, צלמים, תפוזים, פסטיבל לא מהעולם הזה”. הוא מספר שהחוויה התחילה כבר במטוס, שבו היו המון אנשים ג’ינג’ים, הרבה חיוכים מרוחים על הפנים, צחוקים, ובכנס עצמו הכול היה כתום- מהאוכל ועד השתייה. “זה היה מרגש לראות את כל הצבע הזה במקום אחד — אני לא רגיל”.
אומרים שיש לכם טמפרמנט, שאתם חמים. זה נכון?
“עליי אני יכול להגיד ההפך, אני מאוד רגוע, אבל אם הפיוז יתפוצץ, זו מכת עולם. עם השנים הפתיל נהיה יותר ויותר קצר, כשהייתי קטן לא הייתי מתעצבן בכלל. אם הייתי עם אחותי בגן, ומישהו היה מציק לי, הייתי ממשיך לשחק, ואחותי, שגדולה ממני בשנה, הייתה מרביצה לילדים”, הוא נזכר וצוחק. אחותו היא דווקא שחורת שיער.
ממי קיבלת את הגן?
“וואלה, לא יודע. אין אף אחד מהמשפחה שלי שהוא ג’ינג’י, אין זכר. לא אחותי, סבתא, לא סבא, לא סבתא רבא, רק כשאבא שלי בשמש רואים בזקן ניצוץ של ג’ינג’יות, חוץ מזה אין זכר”.
דור המשך
ג’ואנה גטסוס, בת 25, מתחילה תואר ראשון במדעי ההתנהגות, מאשדוד. הוריה אינם אדומי שיער, המרכיב הג’ינג’י הגיע מדורי דורות, מהדוד מצד האבא, וזיק קטן גם מהצד של האמא, כך היא מספרת.
ג'ואנה גטסוס
איזה תגובות את מקבלת מאנשים?
“וואו, איפה להתחיל, יש מלא משפטים, שחלקם מעצבנים וחלקם לא נכונים. נגיד תמיד אומרים שיש את הצד של המכוערים והצד של היפים של הג’ינג’ים, ואני בצד של היפים, אומרים גם שג’ינג’ים הם נורא עצבניים וצריך להיזהר מהם, וזה מה זה לא נכון”.
מה כן מיוחד?
“אני חושבת שמבחינה סטטיסטית זה מאוד מיוחד בטבע, אז אני יכולה להבין למה אנשים מתלהבים מזה, כי באמת אין הרבה ג’ינג’ים באופן כללי בעולם, וזה משאיר לאנשים הרבה על מה לדבר, אבל אני לא חושבת ברמה האישית שצריך להשתגע מזה. אני שמה לב שהסביבה מתייחסת ומגיבה לצבע השיער, זה מאוד מסקרן אותם, יותר ממה שאני מייחסת לזה חשיבות. יכול להיות בגלל שאני רגילה להיות ג’ינג’ית, אז זה מרגיש לי רגיל. זה מאוד מביך כשכל הזמן אנשים שואלים שאלות, ואנשים שאני לא מכירה ברחוב עוצרים אותי ושואלים שאלות, זה נראה מוגזם בעיניי”.
איך הרגשת בתור ילדה ג’ינג’ית?
“אני זוכרת שבילדות הילדים היו מצביעים וצוחקים על הצבע הזה, ואני הייתי חוזרת הביתה, לאימא שלי, שתמיד הרימה אותי ואמרה לי שזה מקנאה, אז מגיל קטן תמיד אמרה לי שהצבע הזה הוא מיוחד ולאט—לאט הביטחון שלי גדל עם השנים”.
גטסוס בילדותה
חושבת שייצאו לך ילדים ג’ינג’ים?
“הלוואי! לבן זוג שלי יש אחות ג’ינג’ית, אז אני מאוד מקווה שכן, אני רוצה להמשיך את הג’ינג’יות”.
מה שכן, חשוב לה להעביר מסר: “אני רואה הרבה קבוצות של מיעוט בחברה, הייתי רוצה שההערות האלה של האנשים ייכחדו מהעולם. כמו ילדים שצוחקים עליהם בגן או אנשים שמסיקים מסקנות בין האופי לצבע שיער, לוקחים קבוצה של אנשים ועושים הכללות. הייתי רוצה שזה ייכחד”.
“כולם ידעו שג׳ינג׳י חייב להיות יהודי”
הכירו את דוד שטרייט, בן 40 מאשדוד, קצב.
איזו חווית ילדות יש לך בתור ג’ינג’י?
“נולדתי בהונגריה לאבא ג’ינג’י, וגם יש לי אחות ג’ינג’ית. שם זכור לי שבתור ילד כולם ידעו שג׳ינג׳י חייב להיות יהודי. זה משהו שהבליט את הזהות שלי. היום בעבודה כולם קוראים לי ג׳ינג׳י”.
שטרייט עם מיץ גזר. נו מה? צילם: פבל
מה המשפט שתמיד אומרים לך?
“תמיד אומרים לי שג׳ינג׳י הוא עצבני, אבל אנחנו לא עצבניים. אנחנו כמו כולם, כשמעצבנים – אנחנו מתעצבנים”.
זה משפט שמעצבן אותך?
“לא, ממש לא, שיגידו. אם אני מתעצבן, אני מתעצבן כמו כולם, אפילו יותר, אבל אנחנו לא עצבניים, אני רגוע, כל הזמן. אני אפילו לפעמים צוחק על זה, אני אומר להם ‘אתם עוד לא מכירים אותי, חכו שתכירו’”.
ליהי מיירה טולדנו הוציאה בחודש שעבר את שירה הראשון, סינגל ראשון, “הלב שלי על 200”, לתחנות הרדיו. טולדנו היא מוזיקאית צעירה בראשית דרכה, ויש לה גם ייחוס. היא בתם של חגית לוי טולדנו ואבי טולדנו, הזמר שהביא את ההורה (ההיא עם הה’) לאירוויזיון ב-1982 וממשיך להופיע על הבמות גם היום בגיל 70.
כיום ההורים גרושים, אבל מוסיפים להתגורר בגן יבנה ותומכים בקריירה המוזיקלית של ליהי. יש לה אחות קטנה בת 9 ואח בן 18.5 ועוד שלושה אחים מנישואיו הראשונים של אביה. אחד מהם, אורי, הוא מפיק מוזיקלי.
צילום: ענבל מסיקה
“אין לי שגרה, אין לי חיים”
עד כיתה ט’ ליהי למדה בבית הספר המקומי אורט רבין בגן יבנה. אבל אז החליטה שהיא רוצה להתפתח, אמנותית ויצירתית, ובכיתה י’ נכנסה לבית הספר לאמנויות תלמה ילין. השבוע החלה שם את לימודיה בכיתה י”א.
ליהי, מה מקור השם מיירה?
“לסבתי קראו מיירה. הייתי בת 1.5 כשהיא נפטרה. לפני שנולדתי היא אמרה להורים שלי, ‘אתם קוראים לבת מיירה, על שמי’, כי היה נורא חשוב לה. לכן כשנולדתי הם הוסיפו את השם 'מיירה' לשם ליהי. בגלל שיש לי את השם שלה, אז גם אם אני לא זוכרת אותה ויזואלית, אני מרגישה מחוברת אליה”.
ספרי לי קצת על הסינגל שלך.
“את הסינגל הראשון שלי כתבו ערן קאשי ובן יהודאי, זה סינגל שיצא בתחילת אוגוסט, קוראים לו 'הלב שלי על 200'”.
חדש מהתנור! כמה זמן עבדתם על הסינגל?
“אני אגיד לך מה, בגלל שאין לי שגרה, אין לי חיים כי אני לומדת בגבעתיים וגרה בגן יבנה, קמה בחמש בבוקר ומגיעה בלילות הביתה או שאני בכלל לא מגיעה, אפילו לקבוע את הריאיון לקח לנו הרבה זמן, אז כל הזמן לקבוע הקלטות וצילום לקליפ ותמונות יח”צ — כל זה לקח יותר מחצי שנה, אולי עשרה חודשים, אבל כל עכבה לטובה אני מאמינה. זה היה צריך לצאת עכשיו ולא לפני”.
איך את מתחברת למילים של השיר?
“זה שיר שמדבר על התרגשות ואהבה. אני נערה, כולנו חווינו אהבות ראשונות, זה הגיל, אז משם. זה נעורים, לא חתונה”.
איך התחיל התהליך של כתיבת השיר שהוצאת?
“כשאני והסוכן שלי רוברטו התחלנו לדבר על ‘הגיע הזמן לסינגל ראשון’, הוא שלח לי את המספר של ערן קאשי, דיברנו בוואטסאפ, והוא שלח לי בערך 100 סקיצות. מסכן, הרגתי אותו. פעם הטקסט לא היה מספיק טוב, פעם אחרת המלודיה לא נראתה לי מתאימה. כששמעתי בהתחלה את הסקיצה הזו, היא הייתה בסלסולים מזרחיים, והבאתי אותו אליי. עד הביצוע התהליך עבר מאוד מהר וידענו שזה זה”.
גרה בגן יבנה, לומדת בגבעתיים
אז בואי נלך רגע אחורה. איך כל זה התחיל?
“אני לא יכולה לתת לך יום מדויק, אבל כשהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, לשיר, זה היה ברור לכולם. מהשנייה הראשונה שנולדתי לעולם, מההופעות ביום שישי שאני רוקדת ושרה לכולם, בבית, מתפרצת לבמה של אבא, זה היה ברור. בגן כל הזמן הייתי חייבת לשחק את התפקידים הראשיים, זו אף פעם לא הייתה שאלה, ומגיל מאוד צעיר כבר הייתי על במות, ברמה שבכיתה א’ כבר הייתי מנחה את כל הטקסים, שרה ורוקדת בכולם. הייתי עולה גם קצת לקאמרי, בגיל 13 עליתי לשיר שירים שאבא שלי כתב לעופרה חזה במחווה שעשו לה המון זמרים בקאמרי, לאחר מכן בהופעות הקיץ של הקאמרי עליתי להופיע עם מספר שירים. היו לאבא שלי גם הופעות בהיכל התרבות באשדוד לפני שנה עם תזמורת גדולה, שם עליתי קצת לבמה. ככה הופעתי, כל פעם בקטנה, ועכשיו זה נהיה יותר רציני — גם כשהתחלתי בתלמה לפני שנה”.
טולדנו ליד בית הספר השבוע
לגור בגן יבנה וללמוד בגבעתיים, לא פשוט. תארי לי את סדר היום שלך.
“אני מתעוררת בחמש ורבע בבוקר, מתארגנת 25 דקות, האוכל כבר מוכן לי בקופסאות שאימא שלי מכינה לי יום לפני, כפרה עליה, לא משיגים עוד אימהות כאלו. חשוך בחוץ, כוכבים, ירח, מתחילה להתארגן לבית הספר, אני לוקחת אוטובוס ואז רכבת, ואז עוד אוטובוס, מגיעה לבית ספר בשבע וחצי, עושה הפקות, הצגות, בין טקסטים לטקסטים (בשלב זה ליהי מראה כמה מהטקסטים של הצגת תיאטרון שהיא משתתפת בה במסגרת בית הספר, ש”מ), אולפנים, צילומים, ראיונות, אני מאוד טוטאלית, אני שחור או לבן, בן אדם כזה. היום אני מקליטה עוד שירים בכוונה עתידית להוציא אלבום, אבל זה עוד רחוק”.
שירים שאת כותבת?
“כרגע אני לא מוציאה שירים שאני כותבת, אני מאמינה שבהמשך זה יקרה. אבל כרגע הם שלי מדי, כשאכתוב משהו שארצה שכולם ישמעו וכולם יֵדעו, אז זה יקרה. יש לי המון שירים במגירה. צריך שתקרה איזשהי תפנית בחיים שאתה רוצה שכולם יֵדעו מזה, אבל כרגע זה שלי מדי. אני יודעת שכשאני אכתוב את השיר הנכון ואדע את זה, אני אלך להקליט שיר משלי”.
לאיזה סגנון את מתחברת?
“אני לא אוהבת להגדיר סגנונות, אני לא אוהבת להגיד ‘אני מזרחית או בכלל בקטע של פופ’. אני אשמע שיר ואם הוא ירגש אותי וייגע בי, אז ארצה לשיר אותו. זה יכול להיות שיר של מירי מסיקה, של מריה קארי, שירי מימון או עדן בן זקן”.
מתחברת לשירים של אבא?
“ברור, אני מאוד מתחברת לשירים של אבא שלי, גדלתי עליהם והושפעתי מהם לאורך כל הילדות שלי, זה משהו שאני לא יכולה להתעלם ממנו. אני ספגתי ממנו את המוזיקה הזו”.
ליהי ואבי טולדנו
איזה שיר של אבא את הכי אוהבת?
“אני חושבת שהשיר ‘אבא’. כבר בתור ילדה בכל פעם שהייתי שומעת אותו, הייתי מאוד מתרגשת. אני זוכרת שפעם ישבתי באוטו, השיר התנגן ברדיו, והתחלתי לבכות כי הוא מאוד ריגש אותי. יש לי חיבור מאוד גדול לשיר הזה. מצחיק אולי שקוראים לו ‘אבא’”.
הווקאליות שלך מאוד מזכירה את שירי מימון.
“הרבה אומרים לי את זה. מאז שאני ממש קטנה, אני שומעת מירי מסיקה, ביונסה, מריה קארי, שירי מימון. אני לא חושבת שאני סתם מתחברת לזה, יש שירים שאת לא סתם זורקת לתוכן מילים, אלו שירים שאת אחרי זה יושבת וחושבת עליהם”.
מתי החלטת שזה הדבר שאת רוצה לעשות?
“אני חושבת שבאודישן הראשון שלי. הוא היה כשהייתי בת 8, הלכתי לתחרות מוזיקלית לכל הגילאים בגן יבנה. הגעתי ואני זוכרת שמאוד התביישתי להופיע לבד מול אנשים שאני לא מכירה. זו הייתה פעם ראשונה שעמדתי לבד על הבמה, הסתכלתי עליהם, לקח לי קצת זמן להירגע, אבל כששרתי ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות”.
*****
צפו באבי טולדנו שר את "אבא" ונראה אם תזהו מי בקהל:
יש לך פחד במה?
“אין פעם אחת, לא משנה כמה הייתי על במות, שהלב שלי לא ככה”, היא אומרת וממחישה בתיפוף נמרץ של היד על הברך.
לב על 200?
“זה לב על 500. אני לא יודעת להסביר לך, כל פעם שאני עולה לבמה, את תחשבי שאני מפברקת אותך, כל הגוף שלי זרמים זרמים, הלב שלי דופק, אני חושבת שזה תמיד יהיה, לא חושבת שזה יעבור. אני רואה זמרים שעולים ומרגישים בנוח על הבמה ושאלתי גם את אבא שלי, ‘זה עובר מתישהו?’ והוא אמר לי שכל אחד שבאמת מרגיש אמנות זה תמיד ייגע בו. ואני חושבת שבאמת זה אולי מה שנותן לך להרגיש נינוח כי אתה בתוך זה”.
איזה שיר מדבר אלייך?
“אני לא יודעת אם אני יכולה לבחור אחד, אבל יש שיר שמלווה אותי כבר הרבה שנים, לא יודעת אם אותו אני הכי הכי אוהבת אבל זה ‘אף אחת’ של מירי מסיקה, זה שיר שאני שרה אותו לעצמי מאז שהייתי לדעתי בת 8. זה שיר שכל מילה במקום, כל תו במקום. אם הייתי יכולה לגנוב לה את השיר, הייתי עושה את זה”.
היית רוצה להופיע איתה?
“תקשיבי, אם עכשיו היית מביאה לי את המספר שלה, הייתי מתקשרת אליה. הייתי ילדה בת 6 ומסתכלת עליה בהערצה, הולכת להופעות שלה ואומרת לאימא שלי, ‘אם אני רק אהיה כמוה, אם רק אקח חלק ממנה!’”
את יכולה להשיג את המספר שלה.
“תראי, לדבר איתה יש לי אפשרות, אבל זה לא מה שיעשה לי את החיים, מה שיעשה לי אותם זה להוציא איתה דואט”.
“זה לגמרי משהו שאני רוצה לעסוק בו ואעסוק בו ויהי מה. אני חושבת שכל כך הרבה ילדים היום רוצים או שואפים מגיל קטן, כולל הבנות שמעלות סרטונים במיוזיקלי רוצות להיות נועה קירל הבאה, עד שהעולם נהיה מאוד קשה להבחנה מה טוב, מה לא, מה מוחלט ומה אמיתי, ובגלל זה זה הפך להיות הרבה יותר קשה להצליח, וכמובן להתפרנס מזה. אבל זה לא מה שיעצור בעדי, כי את יכולה לשים לי את כל המכשולים במקצוע הזה. תגידי לי 'ליהי, בלי מוזיקה' — הייתי מעדיפה להיות מישהי אחרת”.
את עושה גם פיתוח קול?
“פיתוח קול ממש מקצועי אף פעם לא עשיתי, אבל מצחיק שאת שואלת כי אני עכשיו במגעים עם מורה שאני רוצה להיות אצלה. לפני זה לא ממש היה רלוונטי כי יש שלב שהקול מתחלף בו, עכשיו זה השלב שהוא הפסיק להתחלף”.
חוץ ממוזיקה, את מכוונת גם למשחק או דוגמנות?
“ברור שאני מכוונת למשחק, דוגמנות לא כל כך, כלומר אם בעתיד יֵצא לי לעשות קמפיין, אז יכול להיות, אבל זה לא משהו שאני מכוונת אליו. משחק זה משהו שאני לגמרי מכוונת ושואפת אליו, ובגלל זה אני גם לומדת בתלמה ילין שלוש שנים”.
צילום: ענבל מסיקה
זה מקצוע לא קל.
“אני מבחינתי אעשה את המוזיקה שלי גם אם בן אדם אחד ישב בקהל וימחא לי כפיים. אני עושה את זה לא כדי שיראו אותי אחר כך על המסך, אלא כדי שאגע באנשים ואשפיע על האנשים ואעניין אותם. אני כאן לגמרי בשביל האמנות, לא בשביל הפרסום”.
איך חוג החברים שלך מתייחס לעיסוק שבחרת?
“קודם כול, בגן יבנה זה היה ברור לכולם שזה מה שאני אעשה, כי בכל הזדמנות שהייתה לי עליתי על הבמה, וכשיצא השיר הם מאוד פרגנו לי. גם בתלמה, למרות שעברה רק שנה מאז שנכנסתי לשם, מאוד פרגנו, שזה משהו לא מובן מאליו כי זה בית ספר של אמנים, זה בית ספר של קט פייט, את הולכת במסדרון ולא מצפה שיפרגנו לך, אלא שיסתכלו עלייך בסוג של התנשאות, וכולם שם פרגנו.
"מבחינת חברים, לא אשקר לך ואגיד שכולם מבינים את שגרת החיים, כי אני עדיין בת 16 וחצי, אף אחד לא קם בחמש וחצי בבוקר, הולך ממקום למקום בלי הפסקה, מסיים את בית הספר בשלוש, חוזר הביתה, אוכל ארוחת צהריים, לומדת לבגרות והולך לישון. היו הרבה חברות שהיו הכי טובות שלי שהיה להן קשה לקבל את זה כי הם חשבו שהגזמתי, ואני מבינה אותן, זה נהיה מאוד טוטאלי, הייתה להן את ליהי 24/7 ופתאום אין להן, אפילו לא לחמש דקות, ופתאום הן לא בראש סדר העדיפויות, וזה לא היה בשליטתי. כמה שלא ניסיתי לחשוב איך אני משלבת בזמן גם אותן, וגם את הקריירה וגם את בית הספר וההפקה שיש לי והאודישן שיש לי”, היא לוקחת אוויר, “הטוטאליות תמיד גרמה לזלזול במשהו מסוים. יש את אלה שעדיין שמבינים אותי ויש כאלו שלא. גם אלו שלא, אני לא כועסת, אני ממש מבינה, כי זה מהכול לכלום, וזה לא שאני לא רוצה זה פשוט לא אפשרי”.
בן זוג?
“לא. כרגע אין לי, כשזה יקרה, זה יקרה. היה לי חבר, אבל עכשיו אני לא חושבת שיש לי זמן להקדיש למישהו”.
ואיך הגיבה המשפחה כשהלכת ללמוד בתלמה ילין?
“האמת, מאוד קשה למשפחה שלי, אבל זה היה ברור שזה יקרה, השאלה הייתה מתי. ההורים שלי מאוד מפרגנים, כולם נורא התלהבו כשזה יצא, פתאום כתבות, אבא שלי היה משמיע לי פתאום מהרדיו אצל דידי, ומעבר לכל הקושי, הם מאמינים בי ואומרים לי את תצליחי”.
'“זו לא נועה קירל”
חגית לוי טולדנו, אימה של ליהי, אומרת: “היא ילדה שנולדה לבגרות, גם כשהייתה בת 6 וכאב לה משהו, היא לא התלוננה. לגבי הדרך המוזיקלית שלה, היא גדלה לתוך המוזיקה, משני הצדדים. כמו שאת יודעת, דוד שלה, אחי, הוא הזמר עופר לוי. אני לא דחפתי אותה, היא הלכה ויזמה, אני בסך הכול הייתי הנהגת. אני מאמינה בגורל, התקשרו אליי יום אחד שהיא התקבלה לתלמה, שבועיים לפני הלימודים, וקצת קשה לי לראות אותה נקרעת, אבל אני אימא זורמת, אני איתה עם כל הקשיים והשמחות, ואני תמיד אומרת לה שיש אופציה לחזור הביתה. אני חושבת שלהישאר בשפיות זה מאוד חשוב, במיוחד בגיל העשרה, פתאום בוכים וצוחקים, כמו ב'האח הגדול'.
זו לא נועה קירל, שיוצאת תוך שנה בבומים, זו לא היא וזו לא הדרך שלה, אני מאמינה בליהי. אני תמיד אומרת לה, ‘תנסי, מקסימום לא’. השנים יעשו את שלהן, היא איכותית, היא תלך לצבא, ללהקה צבאית. הייתי רוצה שיהיה לה גם איזה חבר, היא מאוד הורמונלית”.
“אימא, די”, מפטירה ליהי.
את מביכה אותה.
“אז מה? לי בגילה כבר היה חבר. אבל בסוף יגיע לה האיכותי”.
ליהי, את מתייעצת עם המשפחה, משתפת איתם פעולה בקטע האמנותי?
“מבחינת החלטות מקצועיות זה לגמרי אני ורוברטו הסוכן שלי. סומכים עליי בבית בעיניים עצומות שאני יודעת מה אני עושה, יש לי את הקווים האדומים שלי, לא אעשה משהו שאני לא מאמינה בו, שלא גדלתי עליו. מבחינה אמנותית, ישר אני אפנה לאבא שלי, לאימא שלי, אשלח לאנשים שהדעה שלהם משמעותית עבורי. מבחינה שיווקית, אבא שלי לא נוגע בזה”.
איך עד עכשיו לא הפקת אצל אח שלך אורי את הסינגל?
“כי מי שעיבד והפיק את השיר היה מי שכתב אותו, וכשאתה כותב הרבה יותר קל לך להרגיש את מה שכתבת, אז אני חושבת שזה יותר רלוונטי בשביל אותו בן אדם לעבד את מה שכתב. אבל אני בטוחה שיהיה שיתוף פעולה”.
ליהי, את הדבר הבא?
“כל לילה כשאני הולכת לישון אני מתפללת לאלוהים שאני הדבר הבא, מגיל אפס! הלוואי”.
"כוכב נולד", מדבר אלייך?
“תראי, יש הרבה תכניות ריאליטי שפונות אליי, 'הכוכב הבא', 'דה וויס', 'דה פור' לדוגמה. הלכתי להרבה פגישות, לשמוע, אבל משהו בבטן אומר לי לא. לא יודעת אם בכלל לא, אבל כרגע לא. מעבר לכל העומס שאני מטילה על עצמי, אם אוסיף גם את זה, אז אין ליהי. אבל משהו בי לא רוצה את הריאליטי הזה, ללכת לתחרות מסחרית, קשה לי עם הגימיקים וסיפורי החיים, אם היה משהו שמתעסק רק במוזיקה, כנראה שהייתי הולכת. היום כל כתבה שתראי זה מה מושך את הקהל, איך אפשר למשוך אותם ליוטיוב, זה העולם היום”.
טקס פרסי האקדמיה לקולנוע ה-29 על-שם השחקן ואיש הקולנוע הישראלי שייקה אופיר, המכונה גם טקס "האוסקר הישראלי", התקיים זו השנה ה-5 באשדוד, אמש במשכן לאמנויות הבמה בעיר.
הסרט הטוב ביותר עשוי להפוך לנציג ישראל באוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ויקבל ממפעל הפיס מענק של 180 אלף שקלים. השרה רגב, שלא הוזמנה לטקס, זו הפעם השנייה, אפילו חסכה מלשלוח נאום בסירטון. הטקס, שהתחיל ב21:00, והועבר בשידור ישיר בערוץ 13, נשא בגאון את הכותרת טקס פרסי אופיר על הבמה והשתנה חלופות לשמו בערבית, כאמירה על חוק הלאום שנכנס השנה, ומשמעו שעברית היא השפה הרשמית בארץ.
הטקס התחיל בסירטון של דברי הנשיא ראובן ריבלין. לדבריו, "הטקס נועד לפלורליזם ולמגוון דעות, לשם כך קיים הקולנוע" וסיים באיחול "חג אופיר שמח!" מוש דנון, ראש הקרן לקולנוע, התחיל בתודות לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי והמשיך "תעשיית הקולנוע מאמינים בעשייה ולא בכותרות בתקשורת, האמת שלנו היא אחת – בעשייה. סרטיהם עוסקים לא רק בתל אביב אלא גם בערים בכל הארץ מקריית שמונה, שדרות ועד אילת, וכן נוגעים בכל העדות באופן אותנטי, כל אלו מהווים את מחיקת הסטריאוטיפים שהכותרות מנסות לייצר".
עו״ד אלי נכט המתמודד בראש רשימת ״עתיד אשדוד״ למועצת העיר ומוכר כ"אימת החרדים" מפתיע הפעם וחילק הלילה ברכות חג עבור תושבי המגזר החרדי בעיר. עו״ד נכט עשה זאת בשפת ״האזור״, באידיש.
כרזת שנה טוב ביידיש
כרזת שנה טוב ביידיש
כרזת שנה טוב ביידיש
תוכנה של הברכה מדבר על הבלוף של ההנהגה החרדית העוסקת ב״סיסמאות של קדושת השבת״, זאת במקום לדאוג באופן אמיתי לצרכים החיוניים של המגזר החרדי בתחום הרווחה, החינוך ותרבות הפנאי. איך יכול להיות שהילדים שלכם לומדים בקראוונים, וההנהגה עוסקת בתחבורה ציבורית בשבת?
הטסקט המלא בעברית של הברכה:
אני מאחל!
אני מאחל לכם מנהיגות שתדאג באמת לצרכים שלכם ולא יוליכו אותם שולל עם סיסמאות של קדושת השבת ריקות מכל תוכן.
אני מאחל לציבור החרדי, נבחרים שדואגים כי ילדיכם לא ילמדו בקראוונים, ולא יתעסקו בסגירת חנויות בשבת. אני מאחל לכם שבשנה החדשה נציגכם בעירייה ידאגו לבנות בריכה עירונית למגזר, ולא ישקיעו את המרץ במניעת תחבורה ציבורית מכלל התושבים בכל ימות השבוע.
אני מאחל לציבור החרדי שנבחריו ידאגו לשיפוץ השכונות שלהם וחזית הבתים הישנים, ולא יבזבזו את כוחם הפוליטי כדי לסגור מתנסים בשבת!
אני מאחל לזקני וזקנות המגזר שנבחריו יידאגו שיהיה להם מתנ"ס הולם עבור פעילות בשעות הפנאי.
אני מאחל שנה טובה! שנה של מנהיגות אמיתית הפועלת לרווחת המגזר החרדי והילדים באופן אמיתי ולא לסיסמאות!
אני אוהבת נשים (סטרייטית לכל התוהים), וככל שהתבגרתי, הבנתי שחברות נשית אמיתית הרבה יותר עמוקה מחברות בין גברים, שאמנם נדמה שלעולם אין בה חיכוכים וצרות והיא נמשכת ומחזיקה לאורך שנים ארוכות, אבל היא איך לומר – רדודה יותר, ואולי זו הסיבה שהיא מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. פחות סודות, פחות השתפכויות של הנפש והלב ופחות. פשוט פחות.
להם יש את החבר’ה שמורכב מהחברים מבית הספר, מהצבא, החבר’ה של הכדורגל (או כל חברים – שותפים לכל תחביב אחר שלהם), ולנו הנשים, לרובינו לפחות, יש מספר חברות אמת בזמן נתון שאנחנו יכולות לספור על יד אחת. עצוב, אבל זו האמת.
לפני שתשפטו אותי על כך שאני שופטת (אין צורך, כבר שפטתי את עצמי מספיק לפני שהתחלתי לכתוב), אני חושבת שחברות נשית אמיתית יכולה להיות מנצחת עד מושלמת כשהיא נטולת אינטרסים ובאמת מתבססת על פרגון ואהבה. בכלל, אילו נשים היו פחות שונאות אחת את השנייה, גם גברים היו אוהבים אותנו קצת יותר.
חשוב לי להבהיר נקודה קטנה אך חשובה. השימוש בצמד המילים “העצמה נשית” הפך לביטוי כל כך שגור ומקובל עד שהוא מאבד ממשמעותו לאחרונה, ולרוב במקום להעצים נשים אחרות, בדיוק אותן הנשים שנושאות את דגל ההעצמה שמות את עצמן באור הזרקורים כמובילות ומנהיגות וקצת (או יותר נכון הרבה) מפספסות את המטרה שלשמה הגיעו מלכתחילה עם האג’נדה שלהן.
יש נשים שמדברות העצמה נשית, ובמקום לקחת את העוצמות הקיימות בהן ולהעביר אותן הלאה, להאדיר נשים (ואנשים – כן, זה לא חייב להיות פמיניסטי קיצוני, וומן!), מנסות לצבור לעצמן כמה שיותר כוח ואהדה, שלרוב מאחרת לבוא. אי אפשר להאדיר את עצמך על חשבון מישהו אחר, בטח לא על חשבון אדם שנתפס חלש ממך מבחינה כלשהי ולהציג עצמך כפותרת הבעיות הגדולה או גורו סוחפת. במקרים הללו ההעצמה הנשית הזו שלכן, חברותיי, מעניינת לי את התחת.
למשל, הייתי חברה בכמה קבוצות נשים שמדברות העצמה בפייסבוק ונוכחתי לגלות לצערי שהעצמה שם באה לא אחת על חשבון “כניסה ב-180 קמ”ש” באישה אחרת שעשתה משהו שלא לרוחן של חברות הקבוצה, וכולן חוגגות שם ומלכלכות כאילו יש לה משהו אחר בין הרגליים.
במד"א ערוכים בכוחות מתוגברים לקראת ראש השנה וחגי תשרי
בזמן שמיליוני משפחות בישראל יציינו את השנה החדשה סביב שולחנות החג, ישהו אלפי עובדי ומתנדבי מד"א בכוננות ויעניקו טיפול רפואי לכל מי שעלול להזדקק לכך ויעשו ככל יכולתם כדי שהשנה החדשה תחל על הצד הטוב ביותר * על פי נתוני מד"א, במהלך חגי תשרי בכל שנה נרשמת עלייה במספר הפניות למוקד החירום 101 של מד"א
בכל שנה, עם פרוש חגי תשרי, נרשמת במד"א עלייה במספר הפניות המגיעות אל מוקד החירום 101 של הארגון. על מנת להעניק מענה מלא, מקצועי ומיידי לכל צורך רפואי שעלול להתעורר, עומדים אלפי עובדי ומתנדבי מד"א בכוננות מתמדת כשהם נכונים לצאת מיידית לכל קריאה וקריאה במטרה להעניק סיוע ולהציל חיים. במסגרת זו הושלמה בימים אלו הערכות מד"א לקראת ראש השנה.
בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ יתפללו כונני מד"א המצוידים בציוד רפואי מתקדם ומכשירי החייאה (דפיברילטור) שיוכלו לסייע ולהעניק טיפול רפואי במידת הצורך למתפללים והשוהים בסביבת בית הכנסת, גם מסוקי מד"א – בצפון הארץ ובדרומה – יעמדו בכוננות ובנוסף להם יעמדו גם מאות אופנועי מד"א ושאר רכבי החירום של הארגון.
צוותי מד"א שיאיישו את המשמרות במהלך החג יוכלו לשמור על קדושתו ועל קיום מצוות התקיעה בשופר, בעזרתם של מתנדבים אשר יתקעו בשופר עבור המתנדבים והעובדים שישהו בתחנות השונות ברחבי הארץ.
צילום: דוברות מד"א
צילום: דוברות מד"א
צילום: דוברות מד"א
צילום: דוברות מד"א
מנכ"ל מד"א אלי בין: "בכדי שנפתח את השנה החדשה ונחגוג את החג בשמחה ובבטחה, אני קורא לציבור להקפיד על המלצות הבטיחות של מגן דוד אדום, לנהוג בערנות, אחריות ולתת תשומת לב יתרה בעיקר לילדים, על מנת להימנע מתאונות ביתיות ומתאונות דרכים. כבכל ימות השנה, אני קורא לציבור הנהגים לנהוג באחריות ולהימנע מנהיגה תחת השפעת אלכוהול, על מנת לשמור על חייהם, על חיי היקרים להם ועל חייהם של יתר המשתמשים בכבישים. בשם מגן דוד אדום, אני מאחל לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות מצוינת ושל הגשמה עצמית". לצד התגבור המשמעותי של צוותי מגן דוד אדום, מזכירים במד"א לציבור מספר כללי בטיחות חשובים שיכולים להציל חיים: · במד"א פונים לגבאי בתי הכנסת להכין מראש ובטרם כניסת החג מכשיר טלפון סלולרי לחירום שימצא בבית הכנסת ויאפשר להזעיק את כוחות מד"א באמצעות קו החירום 101 או באמצעות אפליקציית 'מד"א שלי' המאפשרת בלחיצת כפתור חיוג אוטומטי למוקד החירום 101 של מד"א ומאפשרת לחובשים ולפראמדיקים במוקד לאתר את מיקומו המדויק של המקום ממנו מתקבלת הקריאה. · במד"א מבקשים מציבור המתפללים המגיעים לבתי הכנסת עם ילדים ופעוטות לתת תשומת לב מיוחדת ולהשגיח עליהם במהלך התפילה. מדי שנה במד"א נקראים לטפל בילדים ופעוטות שנפגעים בסביבת בית הכנסת בעת משחק במקומות בהם קיימת סכנה ושאינם מיועדים למשחקי ילדים ופעוטות. · חשוב להקדיש תשומת לב וערנות לילדים המתארחים בסביבה לא מוכרת (כמו בביתם של בני משפחה וחברים), היכולה להיות מסוכנת (לדוגמא במקום שבו קיים חלון ללא סורגים או ברחובות לא מוכרים). · יש להרחיק מיחמים ופלטות שבת חמות שעליהם סירים ונוזלים רותחים מהישג ידם של ילדים. · מנקים את הדגים לקראת החג? שימו לב- לעיתים נגרם זיהום מעצמות הדגים, מאכל החג המסורתי, בזמן הכנתם. זיהום שכזה לרוב מחייב טיפול רפואי הכולל מתן אנטיביוטיקה. מהרו להתקשר למוקד החירום של מד"א בטלפון חירום 101 או דרך אפליקציית 'מד"א שלי' ופעלו על פי הנחיות החובש במוקד. · הקפידו שלא לתת לילדים מתחת לגיל 5 לאכול מהדגים המוגשים בחג. עצמות הדג עלולות להיות חבויות בתוך הדג או בגפילטע-פיש ואינן נראות לעין. לילדים מעל לגיל 5 יש לברור בקפידה את בשר הדג ו'לסנן' אותו מעצמות. · אין להשאיר ילדים ברכב סגור, גם לא למספר דקות בודדות. במהלך הסידורים לקראת החג ועם חזרתכם מארוחות החג- הקפידו לוודא שכל הילדים ירדו מהרכב. שימו לב במיוחד לילדים שעלולים להירדם ברכב! · הילדים רוחצים בבריכה בבית, במלון או באתרי הנופש? יש להקפיד על מבוגר אחראי השומר על הילדים בבריכה באופן רציף. ילדים שאינם יודעים לשחות יש לצייד במצופים. · כבישי ישראל עמוסים במשפחות הנוסעות לארוחות החג ובחזרה בשעות הלילה ובמוצאי החג. הקפידו להתרענן לפני שאתם יוצאים לנסיעה ארוכה, והימנעו מצריכת אלכוהול בכל כמות שהיא לפני שאתם עולים על ההגה. שימו לב- הנהג עייף? עצרו במקום בטוח למנוחה והתרעננות.
במד"א קוראים לציבור להגיע אל עמדות התרמות הדם של מגן דוד אדום שיוצבו בקניונים, באתרי התיירות, בתחנות מד"א השונות ובמקומות ציבוריים נוספים ברחבי הארץ, ולתרום דם. מדי שנה תקופת החגים מביאה עמה מחסור עונתי במנות דם, ועל מנת ששירותי הדם של מד"א יוכלו לספק מנות ומרכיבי דם לבתי החולים, יש צורך בתרומות של כל סוגי הדם, בדגש על סוג דם O וRh שלילי מכל הסוגים (O-, A-, B-, AB-). מידע על עמדות התרמות דם ניתן למצוא באתר האינטרנט של מד"א בכתובת http://www.mdais.org/dam ביישומון (אפליקציה) 'מד"א שלי' בסמארטפון ובטלפון 03-5300400 בוניתן לקבל גם מידע על סוג הדם באמצעות מענה קולי אוטומטי וממוחשב שמזהה ומבין דיבור.
עלולים לחול שינויים במקומות ההתרמה ו/או במועדי התרמות הדם לפני הגעה למקום רצוי להתעדכן מראש
המעוניינים להזמין צוות מתרימים לקבוצות מארגנות (מעל 30 אנשים) יכולים לפנות בנושא לשירותי הדם של מד"א בטלפון 5643*
הקרן לידידות, בראשות הרב יחיאל אקשטיין, פועלת באמצעות תרומתם של מעל ל-1.4 מיליון תורמים בעולם, תעניק לקראת ראש השנה סיוע במזון וביגוד ל-355 משפחות וילדים באשדוד בעלות כוללת של 78,500 שקלים. הסיוע ניתן במסגרת מבצע ארצי בו תעניק הקרן סיוע ל-27 אלף משפחות, קשישים וילדים החיים בעוני ברחבי הארץ. עיקר הסיוע יינתן באמצעות כרטיסי קנייה איתם ירכשו המוטבים ביגוד ומזון ברשתות "שופרסל" ו"פוקס" על פי צרכיהם ורצונם ובצורה מכבדת ודיסקרטית. סך התרומה הכולל יעמוד השנה על 8 מיליון שקלים.
בנוסף, לטובת 40 עולים מחבר העמים, המתגוררים בעיר ועלו עם הקרן בשנה האחרונה, הקרן תקיים פעילות בהובלת ג'ניה זאק, רכזת שילוב עולי הקרן במחוז מרכז וסטלה שרף גרינבלט רכזת מרחב אשדוד והסביבה.
הקרן מפעילה לטובת הציבור את "מוקד הידידות", במספר 9779* אשר מקבל פניות של כל אדם בישראל השרוי במצוקה כלכלית או חברתית ופועל בשיתוף עם מאות עמותות למציאת מענים ופתרונות בעבור הפונים לקראת החגים ובכלל.
לדברי נשיא ומייסד הקרן לידידות הרב יחיאל אקשטיין: "ישראל שרויה במשבר חברתי עמוק עם היקפי עוני ופערים חברתיים בלתי נסבלים. בתקופת החגים מצוקתם של החיים בעוני רק מתחדדת כאשר עשרות אלפי משפחות אינן יודעות כיצד יזכו לשבת לשולחן החג בכבוד".
דניס וגלעד הם בוגרי הפקולטה לחקלאות ברחובות שהסכימו לעשות שמח מול המצלמה ובין עצי רימונים עמוסי פרי.
המיקום שנבחר הוא מטע רימונים באחד ממושבי הסביבה בהתאם לעונה, שלהי הקיץ, כשהסתיו ממשמש ובא.
צילום: פבל
נחזור לדוגמנים שלנו. דניס בת 26, וגלעד גדול בשנתיים. היא בוגרת מקיף ח’ באשדוד, למדה מדעי בעלי החיים, והוא הגיע מנתניה, למד אגרואקולוגיה וביוטכנולוגיה ומתחיל תואר שני.
“הכרנו בלימודים, לפני שלוש שנים וחצי”, נזכרת דניס. “אני זו שהתחלתי איתו, ומאז אנחנו יחד, כך שהקרדיט למערכת היחסים הזאת מגיע לי (היא צוחקת). זו הייתה אהבה ממבט ראשון”.
שניכם ג’ינג’ים שכאלה.
“אני בלונד—ג’ינג’ית וגלעד ג’ינג’י טהור. ג’ינג’י זה צבע מיוחד שלא רואים בכל מקום היום, יש יאמרו שהם זן נכחד, אבל אני לא חושבת כך. ג’ינג’ים בעיניי זה דבר יפה”.
איפה אתם בחג?
“אצל ההורים שלי באשדוד”.
מה את מאחלת לשנה החדשה?
“שנה מלאה בהצלחות והגשמת יעדים. חגי תשרי ובראשם ראש השנה מהווים תקופה של התחלות חדשות ותחושה שהכול אפשרי, מה יותר טוב מזה?”
חברת נמל אשדוד ערכה ביום שלישי את אירוע הרמת הכוסית המסורתי לראש השנה. יו"ר דירקטוריון חברת נמל אשדוד, אורנה הוזמן-בכור התייחסה לרפורמה בנמלי ישראל שהתחילה ב-2003, ונועדה ליצור תחרות בין הנמלים. "הדירקטוריון", אמרה, "אישר בשבוע שעבר השקעות בסך 700 מיליון שקלים וצפוי לאשר עוד כ-500 מיליון שקלים על מנת לאפשר רכישות בכדי שהנמל יהיה מוכן לתחרות. יש צורך בשינוי ה-DNA של החברה, הלקוחות לא יצטרכו לחכות לנמל מבחינת השירות אלא הנמל יחכה ללקוחות ובכך הלקוחות שלנו לא יעברו למתחרה.
עוד התייחסה לתוצאות העסקיות. לדבריה, "המחצית הראשונה של 2018 לא הייתה טובה, אך בחודשיים האחרונים היו תוצאות מדהימות, מה שמוכיח שכאשר העובדים רוצים ונותנים תפוקה אז יש תוצאות. אני מקווה שברבעון האחרון נוכל להדביק את הפער ולהגיע לתוצאות המעולות בדוחות הכספיים כפי שהיה ב-2017, וזה אפשרי".
על רקע חתימת הסכם להפרטת נמל חיפה, שלפיו פיצוי העובדים במקרה של ירידה בהכנסות נותר מעורפל, אמרה: "העובדים הם שותפים לדרך ולתהליך המתקיים בנמל. חברות שעברו הפרטה וקנו אותם משקיעים פרטיים ולא היה שיתוף פעולה עם העובדים, לא קיימות כיום. אני מאמינה במודל עסקי שבו העובדים צריכים להיות שותפים בחברה. לדאוג לעתיד החברה, ההכנסות שלה והרווח שלה כמו בכל חברה עסקית אחרת".
רכבת ישראל נערכת לתת שירות לבאי המופע של דיג'יי סולומון, אשר יתקיים ביום חמישי 6.9.18, החל מהשעה 22:00 בפארק ניצנים בסמוך לאשדוד.
לקראת המופע, נערכה רכבת ישראל יחד עם הפקת המופע. החל משעות הערב המוקדמות, תתוגבר תנועת הרכבות הסדירות אל תחנת אשדוד, והתחנה עצמה תתוגבר בצוותי רכבת ישראל.
הפקת המופע תפעיל מערך היסעים (שאטלים) בין תחנת הרכבת באשדוד לפארק ניצנים, ובחזרה.
בסיום המופע, אור ליום שישי ה-7.9.18, תתוגבר תנועת הרכבות הסדירות מתחנת אשדוד. בנוסף, תפעיל רכבת ישראל רכבת מיוחדת לטובת החוגגים. הרכבת תופעל בשיטת 'מלא וסע', תצא מתחנת אשדוד בשעה 9:45 (זמן יציאה משוער), ותעבור בתחנות יבנה מערב; רשל"צ משה דיין; בת ים קוממיות; בת ים יוספטל; חולון וולפסון; צומת חולון; ת"א ההגנה; ת"א השלום ותל אביב סבידור מרכז.
רכבת ישראל מאחלת למבלים בילוי נעים ובטוח, ושנה טובה.
במהלך חגי תשרי, תופעלנה הרכבות על פי לוח זמנים ייעודי, הכולל שינויים מסויימים בלוחות הזמנים והפעלת רכבות תגבור, במהלך ערבי החגים, מוצאי החגים ותקופת חול המועד.
לנוסעים מומלץ להתעדכן בזמני הנסיעות המדויקים באתר הרכבת, באפליקציה, ובפייסבוק.
לקראת ערב ראש השנה, ובמסגרת סדרת פעילויות "חיוך על הדרך" של אגף השיווק ברכבת ישראל, יחלקו נציגי הרכבת כ-30 אלף צנצנות דבש לנוסעי הרכבת בתחנות נבחרות ברחבי הארץ. יודעים אילו תחנות?
רכבת ישראל מאחלת לכל בית ישראל, שנה טובה, חג שמח, גמר חתימה טובה ומועדים לשמחה!
ראש השנה
בערב ראש השנה, יום ראשון 9.9.18, תופעלנה רכבות הנוסעים על פי לוחות זמנים של ימי שישי.
ביום שני, 10.9.18, א' ראש השנה – לא תופעלנה רכבות.
ביום שלישי, 11.9.18, ב' ראש השנה – רכבות הנוסעים תופעלנה על פי לוח הזמנים של מוצאי שבת.
ביום רביעי, 12.9.18, רכבות הנוסעים תופעלנה על פי לוח זמנים מתוגבר של ימי ראשון.
יום הכיפורים
ביום שני, 17.9.18, תופעלנה רכבות הנוסעים על פי מתכונת מתוגברת של ימי חמישי.
בערב יום הכיפורים, יום שלישי 18.9.18, תופעלנה רכבות הנוסעים על פי לוחות זמנים של ימי שישי, החל משעה 11:00 (לערך) ועד לשעה 13:00 בקירוב, תסתיים תנועת הרכבות בהדרגה.
במוצאי יום כיפור, יום רביעי 19.9.18 לא תופעלנה רכבות, פרט לרכבת היוצאת מנהריה לתחנת נתב"ג בשעה 23:13. הרכבת תעבור בתחנות עכו; קריית מוצקין; תחנות חיפה; בנימינה; חדרה מערב; נתניה; הרצליה; תל אביב סבידור מרכז; תל אביב ההגנה, ותסיים את נסיעתה בתחנת נתב"ג.
תנועת הרכבות תחודש לאחר חצות, בתאריך 20.9.18 (בלילה שבין יום רביעי לחמישי).
סוכות ושמחת תורה
בערב סוכות, יום ראשון 23.9.18, ובערב חג שני (הושענא רבה), 30.9.18, תופעלנה הרכבות על פי לוח הזמנים של ימי שישי.
בצאת חג הסוכות, יום שני 24.9.18, ובמוצאי החג השני (שמחת תורה), 1.10.18, תופעלנה רכבות הנוסעים על פי לוח זמנים של מוצאי שבת.
במהלך ימי חוה"מ, 25-27.9.18, רכבות הנוסעים תופעלנה על פי מתכונת מתוגברת, בדומה ללוח זמני הרכבות של ימי ראשון וחמישי.
רכבת ישראל מזכירה לציבור הנוסעים כי שירות רכבות הלילה בקו העמק הוארך עד סיום חגי תשרי, וזאת במטרה לאפשר למבלים בחגים להגיע ליעדם באמצעות נסיעה נוחה, קצרה ובטוחה. עם סיום חגי תשרי, יחזור שירות הרכבות למתכונת רגילה, בהתאם ללוח זמני הרכבות הקבוע.
ביום שלישי, 2.10.18, איסרו-חג, רכבות הנוסעים תופעלנה על פי מתכונת מתוגברת של ימי ראשון.
מעצב השיער אבי פולאדי בסלפי עם נסרין קדרי ויחד עם איחולים לבביים לכבוד הגיור שהיא עברה, והיום תוכלו לקרוא לה ברכה.
אתמול בערב התקיים טקס פרסי האופנה ואדיב אביטן כמובן הצטלם סלפי עם בטי רוקוואי, מנהלת סוכנות אימג׳, שבה אדיר עובד כסוכן דוגמניות.
על הצעת הנישואין של גונן וקסלברג דובר ועוד ידובר רבות. הגולש המסוקס עשה זאת בדרך שהוא מכיר הכי טוב, כאשר הוא על הגלשן קשור ליאכטה. במהלך סשן הגלישה וקסלברג כרע ברך, הוציא טבעת והציע למיכל טרזי, שהייתה על הסיפון להינשא לו, ואחרי הצעה שכזו אי אפשר לסרב. הסרטון אגב מככב בפייסבוק.
השבוע במדור לא פחות משלושה זוגות שהמריאו בשבוע האחרון לבירת קטלוניה, ברצלונה. גיא וסיוון כהן ניצלו את חופשת הסמסטר כדי להמריא לעיר הרומנטית לטיול מרתק ואפילו הספיקו לבקר במזרקה הגדולה.
שלושת ראשי הערים של אשדוד בעבר ובהווה: אינג’ צבי צילקר, אריה אזולאי וד”ר יחיאל לסרי השתתפו בהרמת כוסית לרגל ראש השנה של בית יד לבנים. האירוע נערך באולם האירועים בנג’מין.
בתמונה לצד השלושה: שלומי בן עזרי, יו”ר יד לבנים, דינה בר אולפן, המשנה למנכ”ל העירייה, אורן טואיל, מנכ”ל החברה העירונית לתרבות הפנאי, עדנה חקאני ויהודה בנצל, חברי ועד יד לבנים אשדוד.
אורפז אלימלך נהנית מכל רגע בקפה ג׳וליה, ואפילו מפרגנת בתמונות משלה.
ארטיום מטבייב, שעד לא מזמן סגר ארבע שנים כנהג אמבולנס, מחליף מקצוע, ולא בתחום הרפואה, אלא עובר למגרש של הגדולים כנהג סמיטריילור. אבל לפחות הביא תמונה עם האמבולנס.
בחמישי באמפי, שלמה ארצי סוגר סיבוב הופעות קיץ. ההופעות של שלמה ארצי הן שם דבר וחובה לכל חובב מוזיקה ואולי בעצם לכל ישראלי. ארצי הוא האמן המצליח והאהוב ביותר בישראל זה כארבעה עשורים, כפי שמצביעים שוב ושוב כל המשאלים, הסקרים והדירוגים. ביום העצמאות האחרון אף נבחר ארצי להדליק משואה כנציג המוזיקה הישראלית בחגיגות ה-70 למדינה. כל מי שכבר היה בהופעה של שלמה ארצי יודע שכל הופעה שונה מקודמתה, וגם בסיבוב קיץ 2018 צפויים רגעים מיוחדים ועיבודים חדשים וסוחפים. הלהקה: מאיר ישראל, אבי סינגולדה, בן ארצי, טל פורר, אייל מזיג, הילה בן טובים, שי מאירי, עדי מאירי. חמישי 13.9.18, בשעה 20:30, אמפי אשדוד
אבישג פריש, צעירה תושבת העיר, הגיעה אתמול להתרחץ בים. היא נכנסה למים בחוף י"א ולהפתעתה הבחינה בסמוך לה בגופת דולפין שנפלטה לחוף. פריש סברה בתחילה שהדולפין נחנק מאשפה שזרקו בני אדם.
אולם בנתיחה שביצעו אנשי עמותת מחמל"י יחד עם חוקרים מאוניברסיטת חיפה התברר שסיבת המוות היא הסתבכותו של הדולפין, זכר ממין דולפינן מצוי, בחבל אבטחה של רשת מכמורתן, על כך מעידים סימני שפשוף על גופו, למשל בצוואר.
"אפשר להעריך שהוא מת בערך יום קודם לכן במרחק של כמה ק"מ מהחוף". אמר ל"כאן דרום" נשיא מחמל"י ד"ר דני כרם, חוקר בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה.
ד"ר כרם
"סירות הדייגים שטות עם הרשתות הנגררות על קרקעית הים וגורפות כל מה שנקרה בדרכן, ואנחנו רואים בממוצע בכל שנה בין 2 ל-3 מקרים כאלה של תמותת דולפינים שנלכדים או מסתבכים ברשתות ובחבלים שלהן ומתים מחנק מכיוון שהם לא יכולים לעלות אל פני המים ולנשום – מתוך שמונה מקרי מוות של דולפינים בשנה מסיבות שונות. מעטים מאוד מהדייגים מדווחים כשהם מוצאים ברשתות שלהם דולפינים. גם במקרה הזה לא דיווחו, מי שדיווח זה תושבים שראו את הגוויה בחוף".
שנה שעברה הייתה השנה הראשונה בה התקיימה תחרות העוד הבינלאומית שנערכה באשדוד.
השנה, 2018, נרשמו לתחרות 18 נגני עוד וביניהם האשדודי אליאור פרץ, עוד רגע בן 21, חייל משוחרר ונשוי טרי. הוא במקור מדימונה, וגר באשדוד במשך שנה וחצי לפני הצבא. עכשיו, לאחר שהשתחרר, החליט להשתקע בעיר עם אשתו.
מכיר עוד נגני עוד אשדודים?
"אני יודע שאשדוד היא עיר די חזקה במוזיקה, דוגמא חזקה היא האנדלוסית. אבל אישית, לא מכיר הרבה נגני עוד".
איך שמעת על התחרות?
"שנה שעברה הייתי בצבא, ראיתי בפייסבוק שיש תחרות עוד והתלהבתי, זה היה כשעוד הייתי בהכשרה אז לא הוציאו אותי מהצבא". פרץ אפילו קיבל מייל ממנהל התחרות אלי גרינפלד, בו נאמר לו שגרינפלד ידבר עם המפקד שלו לצורך הוצאתו לטובת התחרות ומשתף: "למרות הניסיון, זה לא צלח".
בינתיים התחרות נשכחה ממנו, והשנה כשראה פרסום חוזר, הוא החליט לנסות ולהתמודד.
אליאור פרץ מנגן על עוד לקראת התחרות הבינלאומית באשדוד
הלילה, לקראת השעה 3, התקבל דיווח במשטרה כי ארעה תאונת דרכים חזיתית קשה במעורבות שני כלי רכב ברחוב כחל באזוה״ת כנות. כתוצאה מהתאונה נפגעו מספר מעורבים קל ונהג אחד מכלי הרכב באורח קשה. הפצועים פונו אל בית החולים ״קפלן״ ובהמשך הלילה נמסר על פטירתו של הפצוע קשה, כבן 23, תושב ראשון לציון. בוחני תאונות דרכים לכיש שהגיעו אף הם לזירה, החלו בחקירת נסיבות התאונה.
חקירה ראשונית של בוחני תאונות דרכים לכיש עולה כי אחד מכלי הרכב המעורבים (מונית ורכב פרטי) נכנס אל תוך הצומת מבלי שנתן זכות קדימה כחוק. כתוצאה מהתנגשות חזית צד בין השניים, נפצע קשה *נוסע* (23) מהרכב הפרטי ובהמשך נפטר מפצעיו בביה״ח. חוקרי זירת תאונות הדרכים ממשיכים בחקירת נסיבות התאונה.
