הוועדה המקומית לתכנון ובניה באשדוד אישרה לפני שעה קלה את הגדלת מרכז ביג פאשן עד לגובה של 21 מטר. המשמעות: צעד נוסף בדרך למתחם הקולנוע סינמה סיטי בעיר.
"כרגע עברה ההחלטה לעניין היתר הגובה של ביג לטובת הסינמה סיטי באשדוד. יש שינוי בעיר!", התבטא חבר הוועדה, עו"ד אלי נכט, שבירך על ההחלטה.
"ההחלטה", הוסיף נכט, "היא ללא ספק חלק מההבטחה שלנו לתושבי העיר. חשוב שאשדוד תיתן מענה לכלל התושבים, במיוחד, כאשר מדובר בפאתי העיר היכן שממשיך הסטטוס קוו וישנה פעילות מלאה לאורך כל ימות השבוע. סינמה סיטי הינו ללא ספק מנוע וסמל תרבותי".
מברך, נכט. צילום: מטה עתיד אשדוד
זו הייתה התפלגות ההצבעה: היו"ר שמעון כצנלסון – בעד, כך גם חברי הוועדה נכט, מאיר אברז'ל, עו"ד גבי כנפו וכן חבר האופוזיציה ד"ר אלי לחמני.
שלושת נציגי הסיעות החרדיות יהדות התורה וש"ס, סגן ראש העירייה יחיאל וינגרטן וחברי המועצה שמואל שוק וחיים אמסילי, הצביעו נגד, מן הסתם בשל העמקתו הצפויה של חילול השבת מבחינתם.
עבודות להרחבת ביג פאשן אשדוד. צילום: דור גפני
עד להצבעה הערב ההיתר איפשר לבעלי ביג לבנות עד לגובה של 14 מטר, וכעת הם יכולים להמשיך בשבעה מטרים נוספים לגובה. בשבועות האחרונים כבר עובדים בשטח מנופים במסגרת בניית קומה נוספת במתחם.
כמעט שלושה שבועות לאחר התקיפה הקשה באשדוד, פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום נגד תושב העיר, בן 36.
האירוע החמור התרחש בשעות הלילה של 1 באוקטובר. לפי כתב האישום שהוגש בידי עו"ד ערן צברי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הנאשם פגש בבת זוגו לשעבר ברחוב הבושם, סתר לה, הצמיד אותה לגדר, אחז בה בחוזקה בגרונה ואיים עליה. בשלב מסוים, עובר אורח הבחין בו מכה את המתלוננת, עצר את רכבו, התקרב אל הנאשם, דרש מהנאשם להניח לה והזעיק את המשטרה. הנאשם ניגש אל עובר האורח, דרש ממנו לעזוב את המקום כי מדובר בעניין שבינו לבין המתלוננת, היכה אותו וניסה לקחת ממנו את הטלפון הנייד. כשהמתלוננת ניסתה להימלט, שלף הנאשם סכין יפנית, אחז בחוזקה במתלוננת וחתך אותה בלחיה ובצווארה.
סוף עצוב: הילדה בת 6 שנפצעה ביום שישי באורח קשה מאוד בתאונת הדרכים שאירעה במושב אמונים, מתה בבית החולים איכילוב.
התאונה התרחשה לאחר השעה ארבע אחר הצהריים. הילדה רכבה על קורקינט ליד ביתה, ורכב שטח מסוג רייזר פגע בה. צוות מד"א פינה אותה במהירות לבית החולים אסותא אשדוד, ושם בעקבות חבלת ראש קשה, הוחלט על העברה לבית החולים איכילוב בתל אביב. הילדה הייתה בטיפול נמרץ ילדים במצב קריטי והיום דווח על פטירתה.
בוחני תנועה של המשטרה ממשיכים לחקור את התאונה. הנהג, צעיר תושב מושב שדה עוזיהו הסמוך, אמר לשוטרים שהילדה ירדה לכביש וכשהבחין בה ניסה "לברוח" הצידה במהירות, אבל לא הצליח.
הקורקינט ורכב השטח. צילום: דוברות המשטרה
השוטרים מצאו בזירה את הקורקינט הקטן על המדרכה, אך במשטרה אומרים שאין ודאות שהתאונה עצמה הייתה על המדרכה. הכידון של הקורקינט שהתנתק מהכלי מעוצמת הפגיעה, היה מונח במרחק של כמה מטרים.
ישראלה שביט, בת 50, נשואה פלוס שניים, היא הכוח שעומד מאחורי שביט – מרכז למצוינות למידה. ישראלה עוסקת בחינוך הפורמלי קרוב ל-30 שנה, ומהנדסת אלקטרוניקה בהכשרתה. בעלת תעודת הוראה ותואר ראשון בפסיכולוגיה. בנוסף, לאורך השנים למדה גם הנחיית הורים ופיתוח כישורים חברתיים בקרב ילדים. את מרכז הלמידה ישראלה הקימה במו ידיה.
צורך בפעילות ערכית לילדים
הכל התחיל לפני כ-13 שנה. ישראלה מספרת כי הרגישה שקיים צורך בקרב הילדים וההורים של היום, לשלב פעילות חינוכית ערכית בשעות אחר-הצהריים, מעבר ללמידה במסגרת הבית-ספרית. ״רציתי להקים מסגרת שתעניק לילדים תמיכה לימודית במקצועות השונים ותעצים אותם. התחלתי בקטן, אצלי בבית". מאז הפעילות צמחה והתרחבה. ובשנים האחרונות מרכז הלמידה נמצא באיזור ט"ו באשדוד, מרכזון טופז.
חיזוק פרטני על פי צרכי הילד
כיום מרכז הלמידה מפעיל מפגשים בשעות אחר-הצהריים, ומעניק תמיכה לימודית: הכנת שיעורי בית, שיפור מיומנויות למידה, הכנה למבחנים והתקדמות במקצועות הנלמדים במסגרת הבית-ספרית.
שביט מרכז למצוינות בלמידה מתאים לילדים בגילאי בית ספר יסודי בכל המקצועות ולתלמידים בחטיבת הביניים בעיקר במקצועות המתמטיקה, אנגלית, מדעים ופיזיקה. המפגשים מתקיימים בקבוצות קטנות, והמדריכים הינם תלמידי תיכון מצטיינים מכיתות מופ"ת ומכיתות מדעיות, שעוברים הכשרה ייעודית במרכז הלמידה.
יתרונותיה של הקבוצה הקטנה נטועים בכך שהיא מאפשרת מתן יחס אישי לכל ילד, כשלצד זאת מתקיימות גם אינטראקציות חברתיות בין התלמידים בקבוצה.
"אנו נערכים לכל מפגש מראש", מספרת ישראלה, "המדריכים ואני נמצאים בקשר ישיר עם ההורים של כל אחד מהתלמידים, לפני כל מפגש, ומקבלים מהם את המידע על המקצוע והנושא הספציפי בו נדרש תרגול וחיזוק. במסגרת ההערכות אנו מכינים לכל ילד פעילויות למידה שונות, ביניהן גם משחקים דידקטיים, דפי עבודה והמחשות בנושא הרלוונטי. במידה וישנו מבחן מתקרב, אנחנו גם מכינים את הילד לקראת המבחן, הכנה מקיפה ומיטבית".
"אני תמיד שמחה לראות את התהליך שהילדים עוברים אצלנו", משתפת ישראלה, "מרגש אותי אף יותר, כשמגיעים אליי תלמידים שהם בניהם ובנותיהם של תלמידי עבר שלי, שלימדתי כשהיו בתיכון".
מרכז למידה לילדים בגילאי יסודי וחטיבה (צילום: ישראלה שביט)
פיתוח כישורים חברתיים
המרכז מקיים קבוצות לפיתוח כישורים חברתיים לילדים בגילאי יסודי וחטיבה. "הדור הזה הוא דור המסכים, ואת ההשלכות אנחנו רואים בחיי היום-יום. הילדים של היום חיים במה שנקרא ״עידן הבדידות״, בו הם פחות מתקשרים אחד עם השני. אני נתקלת בילדים שנמנעים מפעילויות ומקשרים חברתיים".
מטרת המפגשים הינה לעודד את הילדים לקיים תקשורת בינאישית בלתי אמצעית ולתת להם את הכלים לכך. המפגשים עוסקים במספר נושאים: עולם הרגש, מתן ביטוי לרגשות, תקשורת בינאישית ושפת גוף. בקבוצה, מזהים את נקודות החוזק של כל אחד מהילדים ובתהליך כל ילד לומד כיצד לתת ביטוי לחוזקות אלו בתחומים השונים בחייו, ביניהם גם בשדה החברתי. המפגשים מעצימים ומחזקים את ביטחונם העצמי של הילדים.
הנחיית הורים והעצמה
לאורך השנים למדה ישראלה והתמקצעה גם בתחום הנחיית הורים, וכיום היא מקיימת מפגשים וסדנאות להנחיית הורים. "אף אחד לא מלמד אותנו להיות הורים", אומרת ישראלה, "כהורים, אנחנו נדרשים כיום לגדל את ילדינו במרוץ החיים המטורף, לצד עבודה תובענית ומחויבויות אחרות. במפגשים אני מביאה את הניסיון שלי כאמא, כמורה וכמנחה, ומעניקה להורים כלים שימושיים להורות מעורבת בשגרה". בנוסף, המרכז מקיים גם מגוון הרצאות העשרה והעצמה להורים וילדים, וכן חוגים.
להגיע מוכנים לכיתה א'
לאחר חופשת פסח ובמהלך הקיץ מתקיימים במרכז מפגשי הכנה לכיתה א', שמהווים מעטפת המכינה את הילד למעבר מהמסגרת של הגן למסגרת הבית ספרית. המפגשים מתקיימים בקבוצות קטנות של עד שמונה ילדים ומשך הקורס כעשרים שעות. את המפגשים מעבירה מחנכת בכיתות א', בסיוע תומכי הוראה. המפגשים כוללים למידה משחקית – החל מזיהוי מספרים ואותיות, כתיבה נכונה, חלוקה לצלילים, פעולות חשבון בסיסיות ועוד. לצד זאת, הילדים רוכשים מיומנויות חברתיות שיסייעו להם להתמודד עם סיטואציות חדשות בבית הספר וקשיים חברתיים. כל זה כדי להקל על המעבר ממסגרת הגן למסגרת הבית ספרית.
להגיע מוכנים לכיתה ז'
בשנים האחרונות המרכז מקיים מפגשי הכנה לכיתה ז'. מפגשים אלו מיועדים לבוגרי כיתות ו', ועוסקים במקצועות מתמטיקה ואנגלית, כאשר המנחות הן מורות מקצועיות במקצועות אלו. לצד זאת, המפגשים מתמקדים גם בפיתוח יכולות חברתיות בקרב הילדים, פיתוח הבטחון העצמי, שיפור התקשורת הבין-אישית והתמודדות עם תסכולים.
לסיכום, אומרת ישראלה "כל ילד הוא עולם ומלואו. אני מאמינה שכל ילד יכול ללמוד ולפרוח, כאשר מעניקים לו מסגרת של תמיכה והעצמה, המתאימה עבורו".
לאחר שהפסידה במחזור הראשון של ליגת ווינר סל להפועל חולון, מכבי אשדוד חזרה הביתה, ואירחה במסגרת המחזור השני את הפועל תל אביב בהיכל הקרייה בעיר.
מכבי אשדוד הגיעה למשחק עם 2 זרים בלבד, לאחר שלה-דונטה הנטון טס לארה"ב בשל סיבות אישיות, וללא עוזר מאמן, לאחר עזיבתו המפתיעה של דני גוט השבוע.
חמישיה פותחת מכבי אשדוד: צוף בן משה, סטו דאגלס, אלייז'ה ג'ונסון, ליאור אליהו, נואה דיקרסון.
חמישייה פותחת הפועל תל אביב: מארק ליונס, חואקין שוכמן, גריפין, תומר גינת, דימיטריוס טרדוול.
אשדוד פתחה את המשחק בצורה טובה ורשמה רבע ראשון נפלא, בסופו ירדה ביתרון 24:20. ברבע השני אשדוד רצה וקלעה מבחוץ, והגיעה כבר ליתרון דו ספרתי, אך התל אביבים צימקו עד הירידה למחצית ל 2 נקודות הפרש בלבד, 41-39 למכבי אשדוד במחצית.
הרבע השלישי הסתיים ב 68:60 למקומיים, לאחר שהגארד הצעיר עמית עבו קלע שלשה יוצאת דופן על הבאזר של סיום הרבע. ברבע האחרון האדומים מתל אביב החלו לנגוס בהפרש ולהתקרב, אך האשדודים ידעו בידי מי להפקיד את הכדור במאני טיים של המשחק, מי אם לא ליאור אליהו שסיים עם 22 נקודות, 7 אסיסטים ו-7 ריבאונדים והוביל את מכבי אשדוד לניצחון ראשון העונה בתוצאה 83:76.
קלעו למכבי אשדוד: ג'ונסוו 23 (עם 7 שלשות), אליהו 22, דיקרסון 10, בן משה 8, דאגלס 7, ברנדווין 6, עבו 3, בוכמן 2, לוינסון 2.
קיבוץ ניצנים קלט בשעה טובה את הזוג האחרון וה-68 במספר לשכונה החדשה שנבנית במסגרת פרויקט הבנייה והצמיחה הדמוגרפית של חברת קורום בקיבוץ. הברכות מגיעות לבני הזוג טל (33) וקרן (32) קלימיאן, שני רופאים צעירים ואידיאליסטים המצפים להולדת בתם הבכורה בקרוב מאוד. השניים בחרו לוותר על חיי העיר ולבנות את בית חלומותיהם בקיבוץ הדרומי. טל, רופא אורתופד מאשקלון וקרן רופאת שיניים מרחובות, בחודש השמיני להריונה, גרים בדירה שכורה בקיבוץ בשפלה ובמקביל עברו בשנה האחרונה תהליך קליטה לקיבוץ ניצנים, והם עתידים לבנות את ביתם בשכונה החדשה שנבנית בקיבוץ.
לפני שנה וחצי הם החליטו לערוך שינוי משמעותי בחיים ובחרו לעבור לגור בקיבוץ על מנת לשפר את איכות החיים וכדי להיות חלק מקהילה חמה ועוטפת. בשלב הראשון הם שכרו דירה בקיבוץ בשפלה כדי לבחון שאכן הם עושים את ההחלטה הנכונה. לאחר שראו כי טוב, חיפשו בני הזוג קיבוץ שבו יוכלו לבנות את בית הקבע שלהם. טל מציין כי לאחר חיפושים נרחבים בקיבוצים באזור הדרום, התחוור להם שרבים מהקיבוצים מייעדים את השכונות החדשות שלהם עבור בנות ובנים חוזרים ולכן הם לא היו רלוונטיים עבורם. וקרן מוסיפה: "בגלל שאנחנו לא בני קיבוץ "חוזרים" חששנו כי לא נוכל להגשים את חלומנו להצטרף לקהילה קיבוצית קיימת ואולם לבסוף הגענו לניצנים ושם המצב היה שונה ונוצרה אפשרות להיקלט לחברוּת מלאה בקיבוץ ולבנות את ביתנו בשכונה החדשה. זה מאוד מאוד שימח אותנו. מיד גם ערכנו בירורים ושמענו דברים טובים על ניצנים, על חיי הקהילה הענפים בו ועל מערכת חינוך מצוינת". "גם המיקום של הקיבוץ התאים לנו", מוסיף טל ואומר: "קרוב למשפחות שלנו המתגוררות באזור הדרום".
בתחילה כששמעו בני המשפחה המורחבת על החלטת בני הזוג לעזוב את החיים העירוניים כדי לבנות את בית חלומותיהם בקיבוץ, רבים מהם הרימו גבה. "בכל זאת שנינו רופאים", מחייך טל ואומר: "אלו מקצועות מבוקשים ובתי החולים הרי נמצאים בערים. נדמה כי הם חששו שהמשכורות שלנו יועברו לקיבוץ ושהבית לא יהיה בבעלותנו, אבל הסברנו להם שאנחנו כבר לא בשנות ה-50 של המאה הקודמת והקיבוצים עברו מאז שינויים מפליגים וכעת מקיימים אורח חיים שמצליח לשמר חיי קהילה וערבות הדדית ביחד עם שמירה על הפרטיות, על כושר ההשתכרות ועל הזכות לבעלות על רכוש משל עצמך". וכך, למרות החשש של המשפחות, הבחירה של הזוג קלימיאן לעבור לקיבוץ ולהתחיל את חייהם כמשפחה צעירה הפך משאיפה לעובדה מוגשמת ומוגמרת.
קרן וטל קלימיאן צילום: קורום
"אני אוהב את הרעיון של קהילה גדולה וחמה שהיא כמו משפחה מורחבת", אומר טל: "בה כולם ערבים זה לזה, אכפתיים. מקיימים פעילויות חברתיות, חינוכיות ותרבותיות ביחד. הילדים הולכים לבית הספר ברגל ומסתובבים על המדרכות והמדשאות ללא חשש. זה מעניק ביטחון להורים בגידול ילדיהם ולילדים נותן המון חופש ותחושת שייכות למשהו רחב יותר שיש בו חוסן והמשכיות".
קרן, רעייתו, מהנהנת בהסכמה ומשתפת כי הקיבוץ תמיד היה בגדר חלום ילדות שלה: "גדלתי בעומר. זיכרונות הילדות שלי מבוססים על חיים בקהילתיות עם אנשים מוכרים. מאד מזכיר את החיים בקיבוץ. שנינו נלהבים להיות חלק מקהילה בעלת היכרות וערכים משותפים, היכן ששכן הוא חבר ולא כל אחד לעצמו ולנפשו, תוך ניכור ותחושות זרות כלפי הסובבים אותו. לפני שבועיים התקבלנו לחברות בניצנים ואנחנו נבנה את ביתנו בשכונה החדשה שבה יגורו 68 משפחות חדשות לצד המשפחות הוותיקות בקיבוץ. מעכשיו אנחנו חלק בלתי נפרד מהקהילה. מצפים להשתלב במהרה בקהילת החברים בשכונה החדשה וגם בקהילת הקיבוץ הוותיק. כבר הוזמנו להשתתף באירועים שמתקיימים בקיבוץ, באספות ובמפגשים שנעשים על ידי חברת קורום, שבונה את השכונה החדשה ומובילה את תהליך הצמיחה הדמוגרפית בניצנים," אומרת קרן ומציינת לטובה את הקשר החם שנרקם בינם לבין נציגות חברת קורום, שנותנות לזוג מענה ולווי צמוד לאורך כל שלבי התכנון, הבנייה והקליטה בקיבוץ.
"כיף להרגיש שיש גב מאחוריך ומעטפת של תמיכה, כך שכל צעד בדרך להגשמה, או בעמידה מול שלל הגופים והמוסדות השונים, אנחנו אף פעם לא לבד", אומרת קרן וטל, בן זוגה, מבקש לסכם: "ההתרגשות שלנו אדירה, גם לקראת לידת בתנו הבכורה, הקיבוצניקית הפרטית שלנו וגם לקראת המעבר לבית משלנו ולחיים כחברי קיבוץ. אנחנו מרגישים שזהו חלום שמתגשם וכן, אנחנו מרגישים שיש בבחירה שלנו גם משהו מן המעשה הציוני. בחרנו פריפריה ובחרנו ערכים, כי אנחנו מאמינים בחשיבותם של הדברים הללו גם בשנת 2019 ואולי בעיקר עכשיו יותר מתמיד".
פרויקט קורום בקיבוץ ניצנים הוא אחד מעשרות הפרויקטים שמובילה החברה בתחום הצמיחה הדמוגרפית בהתיישבות הכפרית. נכון להיום הצטרפו 500 משפחות לקיבוצים ברחבי הארץ, ביניהן 68 המשפחות החדשות בניצנים, לאחר שעברו תהליך קליטה מלא ובנו את ביתם בשכונות החדשות.
אחר הצהריים ואתם ממהרים לחזור מהעבודה, לאסוף את הילדים, להספיק סידורים לפני שהיום נגמר? כדאי שתורידו את הרגל מהגז או צאו רבע שעה מוקדם יותר. על פי ניתוח של עמותת אור ירוק לנתוני הלמ"ס, השעה המסוכנת ביום, בה הכי הרבה בני אדם נפגעו בתאונות דרכים בשנת 2018 היא 16:00-17:00 במהלכה נפגעו 1,753 בני אדם. השעה המסוכנת אחריה גם היא אחר הצהריים – בין 17:00 ל- 18:00 ובמהלכה נפגעו בשנה שעברה 1,685 בני אדם.
השעה בה מספר הנפגעים בתאונות דרכים באשדוד היה הגבוה ביותר בשנת 2018 היא בין ארבע לחמש אחר הצהריים (16:00-17:00) – במהלכה נפגעו 48 בני אדם.
בסוף השבוע תעבור ישראל לשעון חורף וכבר בחמש אחר הצהריים יהיה חשוך בחוץ. באופן כללי ניתן לראות כי שעות אחר הצהריים הן השעות המסוכנות, מגמה שמתחילה בשעה 15:00 והולכת ופוחתת בשעה 20:00, כמו גם שעות הבוקר בין 07:00-09:00.
כאשר בוחנים את השעות הקטלניות ביותר, אלה שבהן נהרגים הכי הרבה בני אדם בתאונות דרכים, ניתן לראות כי בין השעות 18:00-19:00 נהרגו הכי הרבה בני אדם (25) בתאונות דרכים בשנת 2018.
גם בתחום העירוני שעות הצהריים המאוחרות ואחר הצהריים היו הקשות ביות בשנת 2018 כאשר מספר הנפגעים הגבוה ביותר, מעל אלף בני אדם נפגעו בין השעות 16:00-17:00. בערים השונות ניתן לראות כי השעות המסוכנות משתנות מעיר לעיר, בולטות במיוחד חיפה שבה כבר שנה שניה ברצף השעה בה הכי הרבה נפגעים בתאונות היא 16:00-17:00 ואשקלון שבתחומיה זו שנה שניה ברציפות שהשעה עם מספר הנפגעים הרב היא בין 13:00 ל 14:00.
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: "בשעות העומס על הכבישים, בבוקר ואחר הצהריים, כאשר נוסעים יותר כלי רכב קיים גם סיכון גדול יותר להתרחשות תאונת דרכים. בשעות הללו המשטרה חייבת לרכז אכיפה ולמקד אותה לכבישים העמוסים והסואנים. ריכוז פעילות בשעות מרובות התאונות יצור אווירה הרתעתית שיכולה לצמצם באופן משמעותי את מספר תאונות הדרכים".
לאחר הפסד במחזור הליגה האחרון לקריית שמונה, ופגרת נבחרות בת שבועיים, מ.ס אשדוד אירחה באצטדיון ה יא' את אלופת המדינה מכבי תל אביב למשחק קשה ומסקרן.
ליציע הכבוד כמה אנשים מעניינים במיוחד הגיעו, ביניהם האקס גדי קינדה, כיום כוכב בית"ר ירושלים ומאמן הפועל באר שבע, ברק בכר שהגיע כדי לעקוב אחר יריבתו במשחק הצמרת בשבוע הבא, מכבי תל אביב.
ברק בכר. צילום: עמית אילוז
גדי קינדה. צילום: עמית אילוז
רוני אוואט עלה במערך הגנתי והאשדודים שיחקו בצורה מבוקרת לאורך כל המחצית הראשונה. מלבד כמה מצבים של הצהובים מתל אביב, לא היו אירועים משמעותיים במהלך המחצית שהסתיימה בתיקו מאופס.
רוני אוואט. צילום: פבל
משה אוחיון. צילום: פבל
המחצית השניה נפתחה באופן דומה עד שבדקה ה-71, המאסטרו של מכבי, דור מיכה מצא בכדור חכם את המגן הימני ג'ראלדס, שהשאיר את צ'יקו אופואדו מול שער ריק, אופואדו לא התבלבל והעלה את הצהובים ליתרון 1-0.
רועי גורדנה. צילום: פבל
במהלך המחצית, רימון עשן אדום נשלך לעבר היציע של אוהדי מכבי תל אביב, ככל הנראה מאחד הבניינים הסמוכים.
רימון עשן ביציע מכבי תל אביב. צילום: פבל
אוואט העלה מהספסל את אזולאי ובריהון, והאשדודים ניסו להעז טיפה יותר ולצאת קדימה על מנת להשוות את התוצאה, אך ללא הצלחה.
המשחק הסתיים בניצחון 1-0 קטן למכבי תל אביב שתארח את הפועל באר שבע בשבוע הבא למשחק צמרת גדול. מ.ס אשדוד של רוני אוואט ומשה אוחיון עם משחק חמישי ברציפות ללא ניצחון.
הרכב מ.ס אשדוד: רועי משפתי, יצחק אספה, זוהר זסנו, טימותי אוואני, ניר ברדע, בנצי מושל, לאונרד אווסו, פיראס אבו-עקל, רועי גורדנה, דין דוד, יקוב סילבסטר.
הרכב מכבי תל אביב: דניאל טננבאום, אנדרה ג'ראלדס, איתן טיבי, ז'איר אמאדור, אנריק סבוריט, דן גלזר, רוסלן ברסקי, דור מיכה, יונתן כהן, צ'יקו אופואדו, ניק בלקמן.
אצטדיון: יא' אשדוד קהל: 5090 (3200 מכבי ת"א, 1890 מ.ס אשדוד) שופט: יגאל פריד
לראשונה כתבתי על רז פרי כבר בחודש אוגוסט, צעיר בן 22, משחורר טרי משירות סדיר, שעובד בבר שלומפר כמלצר, ואת שיריו כותבבזמנו החופשי. השיר שכתב "מדברים אהבה" מושמע בתחנות רדיו שונות בארץ כולל גלגלצ. ביום שלישי האחרון רז פרי עלה לבמה ביום הולדת של מר כלב, והופיע עם השירים שכתב לכבודו. לאחר שלהקת מלבי טורופיקל פתחה את הערב, די ג'י ג'וקה המשיך את המסיבה וחימם את הקהל לקרת הופעתו של רז פרי. רז עלה לבמה עם גיטרה אקוסטית וליווי של נגנים, וסחף את הקהל עם המילים השנונות וטקסט מרגש שנכתב מהלב. הקהל שר את המילים ורקד בהופעתו הבכורה. השיר השני שרז הציג הוא "יום אפור" ,שירו החדש שכרגע בעבודות ליטוש, וביצע לראשונה מול קהל שהתקבל בברכה חמה. את השיר ההומוריסטי השלישי הוא כתב בזמן העבודה בבר על חברו למקצוע, הברמן רואי שריקי, ושניהם ביצעו את השיר "שריקי תקום" בהתלהבות. השיר הרביעי שכולם כבר מכירים, "צ'ייסרים של ערק וקורונה קרה" בוצע במקור ע"י מתן פרץ, סטנדאפיסט, אושיית וידאו בלוגים ואינסגרם, שגם עבד ברמן בבר השלומפר. לאחר הופעה מרגשת הגיעה תורו של מר כלב, לכניסה מרשימה בליווי מוסיקה קלאסית, כאיש אצולה מול מאות צופים נלהבים, יחד העם אחים בנישו, חיים, דורון ודניאל, כשאחותם הצעירה, טליקה שרה את השיר "היום יום הולדת" למר כלב. את האירוע החגיגי המשיכו הרכב ה-BEMET כשמארחים את פישי הגדול, עם זיכרון נוסטלגי למקומות באשדוד שפישי אוהב והופיע בעבר. את הערב נעל די. ג'יי טראנס Azax Syndrom, שהמשיך את המסיבה לתוך השעות הקטנות.
לאחר רצף של 4 משחקים ללא ניצחון במסגרת הליגה, עירוני אשדוד אירחה במגרש הסינטטי באשדוד את מכבי הרצליה למשחק שנעל את המחזור השישי של ליגה א' דרום.
מי שנעדר בעירוני אשדוד הוא החלוץ הישאם אזברגה, שהורחק במשחק הגביע שהתקיים השבוע.
הרכב עירוני אשדוד: גל אנגלשטיין, עמרי מנשה, עומרי כהן, דסאליי טגאנייה, יואל גנון, יגל בלאיש, מאור זוהר, תומר בן חיים, גיא עובדיה, עידן חג'ג', עדן שעשע.
המשחק נפתח במגרש הסינטטי ברובע ב' לעיני 700 צופים.
קהל עירוני אשדוד. צילום: מוטי קדוש
הרצליה הגיעה למשחק לאחר חילופי מאמנים, ורצתה להנחיל לעירוני הפסד נוסף. כבר בדקה השישית היא נראתה בדרך הבטוחה לעשות זאת, לאחר שאסף לוי העלה אותה ליתרון 1-0.
בדקה ה-38, עידן חג'ג' השווה את התוצאה בבעיטה חופשית נהדרת על סף הרחבה והוריד את שתי הקבוצות בשוויון להפסקת המחצית.
עידן חג'ג' חוגג. צילום: מוטי קדוש
בדקה ה-62, ברק לביא העלה את האורחים ליתרון 2-1.
אך עירוני אשדוד לא הרימה ידיים, ו-7 דקות לאחר מכן, בדקה ה-69, המחליף בר סוויסה השווה את התוצאה ל 2-2. דקה בלבד לאחר מכן, גיא עובדיה הפך את התוצאה והקפיץ את האוהדים הצהובים ביציע.
בר סוויסה. צילום: מוטי קדוש
המשחק הסתיים בניצחון 3-2 של הצהובים מאשדוד, ניצחון חשוב ששם קץ למשבר שפקד את הקבוצה. כעת, יקווה שי מאור לנצח בשבוע הבא את משחק החוץ הקשה בכפר קאסם, מול שמשון המקומית.
אשדוד הפכה בחול המועד לסוכה מוזיקלית ענקית שאירחה אושפיזין של אמנים ויוצרים ישראלים. הפסטיבל נחתם אמש, מוצאי שבת, במשכן לאמנויות הבמה במופע "מתוק מדבש" שהיה כולו נוסטלגיה דביקה עם שירים בלועזית משנות ה-50' -70' בהנחייתו של דן כנר ובהשתתפות הזמרים מוזס סימן טוב, קארין שיפרין, אדם להב ושיר זלינגר.
צילום ועריכה וידאו: מייק אדרי
השירים הלועזיים, האהובים והמוכרים, במגוון של מקצבים ושפות מימי הרדיו העליזים – היישר מאיטליה (מי רצה סן רמו ולא קיבל?), ספרד, צרפת ואמריקה, משנות החמישים ועד השבעים התעוררו לחיים על במת המשכן בביצועים מרהיבים של להקת "מוזס סי" והחזירו את התמימות והרומנטיקה, עם קצת קיטש לא מזיק מפעם לפעם.
דן כנר והזמרים על הבמה. צילום: פוטו דויד אסייג
המופע החזיר עטרה ליושנה, כשדן כנר הנחה ושיתף בסיפורים מאחורי מיטב הלהיטים ולקח את הקהל שמילא את האולם עד אפס מקום בחזרה נוסטלגית אל הימים ההם, הרבה לפני הטכנולוגיה, כשהכל עוד היה ברור ומוגדר והתקשורת הייתה פנים אל פנים, בעיבוד בימתי לתכנית הרדיו המיתולוגית ״צפיחית בדבש״.
במסגרת המחזור השישי של ליגה א' דרום, הפועל אדומים אשדוד יצאה למשחק חוץ מול אחת הקבוצות ששואפות לעלות ליגה העונה, נורדיה ירושלים.
המשחק שהיה אמור להתקיים באצטדיון טדי הוזז למגרש הקטן בעמק הארזים בשל שזרוע שמתקיים בטדי, ולאוהדים מאשדוד הוקצו רק 90 כרטיסים, שחוסלו כבר במכירה מוקדמת.
חיים לוי עלה במערך של 4-4-2 למשחק בעמק הארזים. הרכב הפועל אדומים אשדוד: גיא סאלם, פיטר אליאס, פיליפ חאיכ, רוי עמוס, דניאל בורחל, עדן בן מנשה, מוחא באדיר, רחמים צ'קול, אבירם ברוכיאן, משה בן לולו, עידן שריקי.
האדומים עדיין ללא לישי ביטון שמתאושש מפציעה ארוכה, וללא סתיו ישראלי שנפצע במחזור הקודם מול קריית גת. מנגד, נורדיה חסרה את בר אלסברי המורחק, ואת השחקנים הפצועים חן ראובן, אמסי גובזה, והחלוץ האימתני- יוסי אסייג.
הפועל אדומים אשדוד מול נורדיה ירושלים. צילום: מדיה אדומים אשדוד
לפני שריקת הפתיחה של המשחק, כיבדו את מאמן נורדיה ירושלים כיום ושחקן הפועל אשדוד בעבר, ארז בנודיס בדקת דומייה לזכר אימו ויקטוריה בנודיס שנפטרה השבוע.
הפועל אדומים אשדוד מול נורדיה ירושלים. צילום: מדיה אדומים אשדוד
כבר בדקה ה-12, רן רול ניצל סגירה רעה באגף הימני של האדומים והעלה את המקומיים ליתרון 1-0 שהחזיק עד המחצית למרות ניסיונות של האשדודים להשוות, בין השאר מבעיטה חזקה מחוץ לרחבה של אבירם ברוכיאן.
במחצית, מאמן הפועל אדומים אשדוד חיים לוי החליט לעשות שינוי ועבר לשחק במערך 4-3-3, הוציא את רחמים צ'קול והכניס במקומו את רז מזרחי.
שתי דקות בלבד עברו מפתיחת המחצית, ומזרחי המחליף כבש את שער השוויון, שהקפיץ את האוהדים האדומים לשמיים.
שחקני הפועל אדומים חוגגים את השער. צילום: מדיה אדומים אשדוד
האדומים חוגגים את השער. צילום: מדיה אדומים אשדוד
האשדודים המשיכו לשלוט במשחק עם דחיפת הקהל והמומנטום שלאחר שער השוויון, אך לא השכילו למצוא את הרשת בפעם נוספת והקבוצות נפרדו בתיקו 1-1.
הפועל אדומים אשדוד ספגה לראשונה העונה בליגה, אך גילתה אופי רב כשהצליחה לחזור מפיגור במשחק חוץ מול אחת הקבוצות הטובות בליגה.
לאחר 6 מחזורים, האדומים של חיים לוי עדיין ללא הפסד, ובשבוע הבא יארחו למשחק עונה את הפועל מרמורק, הפייבוריטית הבלתי מעורערת לעלייה לליגה הלאומית.
ילדה כבת 6 נפצעה באורח קשה בעת שרכבה על קורקינט במושב אמונים שמדרום-מזרח לאשדוד, ופונתה לבית החולים אסותא אשדוד. היא נפגעה בידי רכב שטח רייזר. בוחני תאונות דרכים של המשטרה פתחו בחקירה.
בשעה 16:16 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על ילדה שנפגעה מרכב סמוך לאחד מיישובי מועצת באר טוביה. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא באשדוד ילדה כבת 6 במצב קשה, מחוסרת הכרה, עם רב מערכתית.
צילום: דוברות המשטרה
פאראמדיק מד"א יקי אטרצקי וחובש רפואת חרום במד"א ראובן נח, סיפרו: "כשהגענו למקום ראינו ילדה כבת 6 שוכבת על המדרכה, היא הייתה מחוסרת הכרה וסבלה מחבלה רב מערכתית, בליווי בני המשפחה העלינו אותה לאמבולנס והענקנו לה טיפול רפואי מציל חיים תוך פינוי דחוף לבית החולים, כשמצבה קשה ולא יציב. סיפרו לנו שהיא נפגעה מרכב ככל הנראה כשרכבה על קורקינט".
שלושה פצועים, בהם שניים באורח בינוני, בתאונה שאירעה בצהריים בסמוך למתחם הקניות סטאר סנטר.
ממד"א לכיש נמסר, שבשעה 13:54 התקבלה קריאה במוקד על תאונת דרכים קשה בצומת הרחובות ז'בוטינסקי-ויצמן באשדוד.
זירת התאונה. צילום: דוברות איחוד הצלה
למקום הוזנקו כונני מד"א לכיש ואמבולנסים. חובשי רפואת חירום ופארמדיקים העניקו טיפול רפואי ל-3 נפגעים ופינו בן 48 במצב בינוני עם חבלת ראש וגפיים ובת 34 במצב בינוני עם חבלת ראש לחדר הטראומה בבית החולים אסותא באשדוד. כמו כן מהמקום פונה פצוע נוסף במצב קל גם כן לאסותא.
היום השלישי של פסטיבל אושפיזין מוזיקלי באשדוד חתם שלושה מופעים נוספים של אמנים מתארחים ומארחים.
צילום ועריכה וידאו: מייק אדרי
על במת המשכן ציין עמיר בניון 20 שנות יצירה ואירח את ארקדי דוכין ומיכה שטרית. בניון חזר לזיכרונות דרך הקלאסיקות והשירים שהשאירו חותם בזכות קולו החד פעמי והגשתו מלאת הרגש. האולם מלא בצעירים וצעירים בנפשם שהתרגשו ללא הפסקה מקולו מרטיט הלב.
ארקדי דוכין. צילום: פוטו דויד אסייג
אולם בית יד לבנים היה מלא עד אפס מקום כשעל הבמה אסי יחיאל מגדולי הזמר היווני בארץ יחד עם הזמרת הנפלאה מיוון אספסיה סטרטיגו (המופיעה עם יורגו דלארס וכריסטו ניקולופולוס) בליווי להקה בת שישה נגנים.
באולם מונארט 'החלונות הגבוהים' במסע מוזיקלי מרתק בעקבות הקלאסיקות של הרוק הישראלי עם שלושה מוזיקאים רב תחומיים: קרן הדר זמרת הסופרן, משה זורמן ואסף רוט כשכל שירי החלונות הגבוהים האהובים עלינו קיבלו עיבודים מיוחדים ולבשו צורה חדשה עם קול הסופרן המדהים, הענוג והנקי של קרן הדר, הקלידים של משה זורמן ואסף רוט שנתן קצב סקסי בכלי ההקשה השונים.
קרן הדר עם אסף רוט ומשה זורמן. צילום: פוטו דויד אסייג
תלמידי אקדמא קיבלו את פניהם של האורחים של באי מונארט ובלובי של יד לבנים.
במוצ״ש הקרוב ינעל הפסטיבל במופע "מתוק מדבש" כשעל במת המשכן דן כנר ינחה ויישתף בסיפורים מאחורי מיטב הלהיטים משנות ה-50'-70' בעיבוד בימתי מוזיקלי לתוכנית הרדיו המיתולוגית ״צפיחית בדבש״ שכבשה את אוזניהם של אלפי מאזינים אדוקים עוד על המופע >> https://www.ushpizinfestival.co.il/event.asp?event=3015
בר הסאבו על רחוב הטיילת באשדוד קיים תקופה קצרה יחסית למקום בילוי, קצת פחות משנתיים. אך בזמן הקצר הזה הוא הופך לאט לאט לבית עבור מוזיקאים, יוצרים ואמנים מאזור אשדוד והדרום.
לא תמצאו כאן סגנון אחד ברור ומוגדר. המקום משלב ז’אנרים מוזיקליים שונים, החל מרוק ופופ ועד בלוז, ראפ ואפילו מוזיקת טכנו. אותה אמרה נכונה גם לגבי המבקרים במקום – צעירים אשדודים שיצאו לבלות, שכנים שהפכו את המקום לנקודה הקבועה שלהם וגם משפחה וחברים שבאו לראות את קרוביהם על הבמה. הכול מהכול וכמובן מכל הגילים, כאשר גיל המבקרים נע מ-25 ומעלה עד אפילו 40 או 50.
מבקר צעיר וחדש במקום יכול להרים גבה כשהוא רואה שבשולחן לידו יושבים כמה ילדים או זוג מבוגר, אבל אחרי הופעה אחת מבינים שהמעלה של המקום היא דווקא בגיוון ובאקלקטיות שנוצרות בו, זהו מרחב משותף לכל הגילים לגלות ולתמוך במוזיקה ויצירה מקומיות.
מובן שלצד המוזיקאים מהאזור מתארחים במקום, כנהוג בברים רבים, גם כמה מהלהקות והאמנים המוכרים יותר בארץ כמו "ג’ין בורדו", דודו טסה ואחרים.
“אתה לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, עד שיהיה לך את האומץ להיפרד ממראה החוף” (כריסטופר קולומבוס)
אני אוהבת לצלם אנשים, בעיקר דיוקנאות אישיים (פורטרטים). אני מאמינה מאוד שדיוקן עוצמתי מלא רגש יכול להיווצר לרוב רק במפגש אינטימי בין הצלם למצולם. כשמתגברים על המבוכה הראשונית, נוצר שיח חופשי ומשותף, ואט אט גם בוטחים בצלם, מתעלמים מהמצלמה והתוצאות מדברות בעד עצמן.
תמיד חלמתי לגלות אנשים, להיות צלמת אנתרופולוגית, חוקרת תרבויות מטעם מגזין ה”נשיונל ג’אוגרפיק” הנחשק, נשלחת לאיים רחוקים ושבטים אבודים לצלם ולסקר בכתבות מרתקות על תרבותם וייחודם.
החלטתי לאתגר את עצמי, להתחיל יחסית קרוב. הרי בשביל לגלות אנשים איני מוכרחה להתרחק יותר מדי.
נסעתי לרומא, לבדי. בעבר ביקרתי בה פעמים רבות כתיירת, בעיקר בשביל האווירה, הנופים והבניינים, אך הפעם החלטתי לחזור רק בשביל האנשים.
מצוידת במזוודה במשקל יתר של כ-30 ק”ג, שברובו ציוד הצילום הטוב ביותר שלי, החלטתי להתמסר לעולם. מסע לגילוי אנשים. לא הייתה לי כל דרישה, לא לתשלום או למאמץ מצדם – הייתי מוכנה להגיע לאן שרק ירצו אם רק יתמסרו. הסרתי את כל המגננות, האגו והאינטרסים. הגעתי במיוחד בשבילם. להכיר, להתחבר ולצלם. לצלם אותם גלויים, כשהם כבר לא זרים. להעניק להם מתנה – דיוקן אישי, מבט שלי על עוצמתם. צילום בלתי נשכח ממפגש אקראי עם צלמת סקרנית.
חיפשתי ברחבי הרשת אנשים עם מכנה משותף: תשוקה בעיניים, אהבה לעיסוקם היום-יומי.
במודעה כללית שפרסמתי ברשת חברתית ציינתי את תאריכי הגעתי ומטרת נסיעתי. ההיענות הייתה דלה, וכך גם היה ביום הגעתי.
הסתובבתי ברחובות העיר עם תרמיל כבד על גבי, חסרת כל השראה וכל רצון לצלם. “מה אני עושה פה?” שאלתי את עצמי שוב ושוב כדי לא להישבר ולהיזכר. הגעתי למטרה מאוד מסוימת. בלי שום ציפיות וללא כל דרישות. מוכנה לכל האכזבות האפשריות. ואז, בדיוק שהחלטתי לפרוש לדירתי, מבטו של רוברטו בשערי הגלריה כבש אותי.
רוברטו, אמן מוכשר, מצייר סוסים בתנועה מהפנטת, מציג עבודותיו בגלריות נחשבות באיטליה וברחבי העולם. ברוברטו מצאתי את שחיפשתי. תשוקה בעיניים, אהבה לעשייה. רוברטו מיד התמסר למצלמה ויחד יצרנו זיכרון משותף, מלא עוצמה ורגש. שנינו לא שיערנו שבהמשך הטיול עוד נהפוך לידידים טובים, חולקים סיפורים מרגשים.
רוטברטו . צילום מורן ניסים
סוס מרוברטו הצייר עם הקדשה אישית
לאחר היכרותי המבורכת עם רוברטו והעלאת התמונות לרשתות החברתיות, העולם חזר לחייך אליי, הכול כבר זרם כפי שתכננתי. לוקה ביקש להיפגש ואני הסכמתי מיד. ארוחת בוקר משותפת, דבר ראשון על הבוקר! בפגישתנו לוקה החל במחמאות שלא יביישו אף רומנטיקן, אך מהר מאוד נקטע בעדינות רבה. סיפרתי לו על מטרותיי, והוא התחיל להבין שהפך מצייד לניצוד.
לוקה.צילום מורן ניסים
במבוכה שלבסוף הופשרה הוא התמסר למצלמה. סיפר לי על חלומותיו ותכניותיו להפוך את הכדורגל מתחביב לתעסוקה. הכרנו יחד את לוצ’יה, נערה ביישנית ויפיפייה, שסקרנותה כבשה אותנו. לוקה סירב להבין מדוע איני מבקשת תשלום. הסברתי לו שהפעם הצילום נעשה מבחירה. עצם העובדה שהוא סומך עליי בשבילי שווה יותר מכל תמורה.
באשדוד של שנות ה-90 אין כמעט אחד שלא הכיר את מירב דוידוביץ’ שנחשבה לאחת מבנותיה היפות ביותר של העיר. דוידוביץ’, היום דוידוביץ'—שואן, גדלה ברובע ד’ והתחנכה במקיף ג’ בעיר. היא השתתפה בתצוגות אופנה רבות ברחבי הארץ, קטפה קמפיינים רבים לחברות מובילות ואף השתתפה בתחרות מלכת היופי “מיס ישראל” בשנת 1995. היא התברגה בעשירייה הראשונה, אך לא הצליחה לזכות בתואר הנכסף, שהלך ליאנה קלמן. באותה תחרות מירי בוהדנה הוכתרה כנערת ישראל.
מירב בצעירותה. תמונה מהאלבום הפרטי
לימים, במהלך שירותה הצבאי, הכירה מירב את שרון שואן, בן העיר אשקלון, והשניים נישאו וקבעו את ביתם ביישוב אלי סיני בצפון רצועת עזה. השניים התגוררו שם במשך כ-11 שנים והביאו לאוויר העולם שלושה ילדים: שובל, היום בת 21; טליה, שנפטרה לפני כשנתיים וחצי בגיל 17; ותמיר, היום בן 15. עם פינוי היישוב במסגרת תכנית ההתנתקות עברה המשפחה ליישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל ושם נולד בנם הקטן יהונתן, שכיום בן 9.
שרון, בעלה של מירב, משמש כיום מפקד המחוז הצפוני בשב”ס בדרגת גונדר. שרון שואן נולד וגדל באשקלון, גר בהתחלה בבית ערבי בצפון העיר ולאחר מכן בשפירא, עתיקות ד’. הוריו גרים כיום בנאות אשקלון. הוא למד ביסודי בבית ספר רותם ובתיכון אורט ישראל, לאחר מכן התגייס ושירת במשך 17 שנים בחיל המשטרה הצבאית עד לדרגת סגן אלוף. לאחר מכן התחיל לעבוד בשירות בתי הסוהר, ושם הוא נמצא גם כיום. הוריהם של מירב ושרון עדיין מתגוררים באשדוד ובאשקלון, והזוג מרבה להגיע ולבקר בשתי הערים.
מירב, כיום בת 43, עובדת כמנהלת חשבונות. היא מספרת כי חייה התנהלו על מי מנוחות. היא ובעלה היו מרוצים מאוד מחיי הקהילה ביישוב שבו גרו ומהנוף הירוק שבאזור, והיו משפחה נורמטיבית ומאושרת לחלוטין.
עד שהכול השתנה ברגע אחד. בתם השנייה טליה, אז בת 13, ממש בראשית גיל ההתבגרות, החלה להתלונן על כאבים חדים וגם לצלוע קלות. לאחר שבדיקות שאליהן נשלחה על ידי רופא המשפחה לא העלו דבר, מירב, שמעידה על עצמה כאם חרדה ויסודית מאוד, לא הרפתה בנושא והמשיכה לחקור ולבדוק. עד שבעקבות אירוע חום, אושפזה טליה ונלקחה ממנה ביופסיה.
“מנהל המחלקה כינס אותנו ובישר לנו שמעתה אנחנו נכנסים לתקופה מאוד קשה”, נזכרת מירב, “לטליה”, אמר לנו, “יש גידול, והיא אובחנה כחולה בסרטן עצמות נדיר מסוג 'יואינג סרקומה'. עד אז לא חשבנו בכלל בכיוון של סרטן. זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. חזרנו הביתה לאחר ההלם הראשוני ופשוט שתקנו כל הדרך הביתה”.
טליה החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים אגרסיביים ואף עברה ניתוח מורכב מאוד להסרת הגידול. היא הייתה נערה יפהפייה ולקחה קשה את איבוד השיער בשל הטיפולים, אולם החליטה לא לשקוע בעצב למרות הקושי הרב.
טליה ז"ל. התמונה באדיבות המשפחה
טליה, מספרים במשפחה, החליטה לטרוף את החיים למרות המחלה וחיה חיים מלאים. היה לה סטייל מדהים והפכה למובילת אופנה, תחזקה עמודי פייסבוק ואינסטגרם פעילים ופופולאריים עם עוקבים רבים, הייתה פעילה בכל עמותה אפשרית התומכת בחולי סרטן, נסעה במסגרתן לטיולים רבים בארץ ובחו”ל ואף השתתפה בקמפיין ובפרסומת של האגודה למלחמה בסרטן.
“בעמק היא הייתה מאוד מאוד מוכרת, ממש סלב מקומית. ורבים עקבו אחריה ואחרי מחלתה והיכולת המדהימה שלה להתמודד איתה.
הרופאים כינו אותה החולה הכי בריאה שיש, והיא היממה אותנו בכוחות וביכולות שלה לחזק אותנו וגם לתמוך בחולי סרטן אחרים. כולם התאהבו בה, היו עוצרים אותה ברחוב ומחמיאים לה על יופייה למרות הקרחת”, מספרת אימה.
לאחר שנה וחצי של טיפולים אינטנסיביים התבשרה המשפחה על החלמתה של טליה, והיא שבה לספסל הלימודים ולחיים נורמטיביים.
אך לאחר שמונה חודשים שוב חזר הסרטן, ולאחר שנסוג שוב חזר בפעם השלישית ואז בפעם הרביעית, כשבכל פעם מירב ושרון מתחזקים מכוח הלחימה של טליה ונותנים את אמונם ברופאים שמנסים עוד ועוד פתרונות למיגור המחלה.
מירב ושרון רצים לזכר בתם
טליה עברה טיפולים כימיים, ביולוגיים, השתלת מח עצם שבעקבותיה שהתה בבידוד מלא חודש ימים. אך בפעם הרביעית שהמחלה חזרה, טליה כבר לא יכלה לה ושבועיים לפני יום הולדתה ה-17, ב-7.3.2017 עצמה את עיניה לעד כשהיא מוקפת בהוריה האוהבים.
מירב מספרת שבפעם הזאת היא כבר הרגישה שזה שונה מהפעמים הקודמות, טליה כבר הייתה מותשת וחשה שהסוף קרב, אולם לא הרימה ידיים עד הרגע האחרון.
על התקופה שאחרי פטירתה של טליה אימה מירב מספרת: “לאחר מותה של טליה הייתה תקופה קשה בבית. לא עבדנו, הילדים לא הלכו לבית הספר. אך לאחר זמן מה אני ובעלי שרון החלטנו להיות חזקים ולבחור להמשיך בחיים לטובת ילדינו ועבור טליה, שלא רצתה שנהיה עצובים ותמיד שידרה לנו את המסר לא לדאוג לה יותר מדי ופשוט לחיות את החיים. אספנו את השברים, טיפלנו בכל מי ומה שהיה צריך ואפילו טסנו לטיול משפחתי בתאילנד מספר חודשים לאחר פטירתה של טליה. הטיול הזה היה מרגש וסמלי במיוחד, שכן הוא היה חלומה הגדול של טליה. תאילנד הוא יעד שחולי סרטן לא יכולים לנסוע אליו בשל מערכת חיסונית חלשה, וחלומה הגדול היה לטוס לשם כשתבריא. היא אמנם לא זכתה להגיע לשם פיזית, אולם הייתה איתנו שם בכל רגע ורגע”.
