מכבי אשדוד אירחה אמש (שבת) את הפועל עפולה החזקה. הצהובים הגיעו למשחק בכושר מצוין לאחר שניצחו במחזורים האחרונים את הפועל חבל מודיעין בחוץ ואת הפועל עכו/מטה אשר בבית.
שחקני מכבי אשדוד בחימום. צילום: סיימון אלון
אשדוד הגיעה על מנת להמשיך את המומנטום וכבר בסיומו של הרבע הראשון ירדה ביתרון 20-16. האורחים פתחו את הרבע עם שלוש שלשות ועלו ליתרון 25:20, אך אשדוד חזרה בהובלתם של דולב דראפיץ' ודוראנד סקוט לשיוויון 39-39 במחצית.
במחצית השנייה המשחק המשיך להיות צמוד, עד שלקראת הסיום שגיב דוד וארתור רוזנפלד ביצעו פעולות גדולות בהתקפה, והאשדודים הידקו את ההגנה ועצרו את הפועל עפולה על 5 נקודות בלבד ב-5 הדקות האחרונות של המשחק, מה שהוביל לניצחון שלישי ברציפות של עופר רחימי וחניכיו, 76-70 על הפועל עפולה.
הצהובים שלטו בכדור ברוב שלבי המשחק, אך לא הצליחו לתרגם את היכולת למצבים ממשיים ולשערים. בדקה ה-13, שופטת המשחק העניקה פנדל לאורחים מכסייפה, שלא התבלבלו, דייקו מהנקודה הלבנה ועלו ליתרון מוקדם, שהחזיק עד הסיום.
שחקני כסייפה חוגגים. צילום: ירון קליין
עירוני אשדוד עם שני הפסדים ביתיים ברציפות, הפעם ליריבה שעל הנייר אמורה להיות נחותה ממנה, לעומת הפועל מרמורק שנחשבת לאחת מהקבוצות החזקות בליגה.
שקד חתוכה במאבק על הכדור מול שחקן יריב. צילום: ירון קליין
בשבוע הבא ייצא הגיליון האחרון של העיתון “כאן דרום”. קרוב לארבעה עשורים הוא הודפס מידי שבוע וסיפק לתושבי האזור חדשות מקומיות, סיפורי צבע, כותרות מעולם הספורט ואייטמים רכילותיים עסיסיים.
הרבה מים עברו בנחל לכיש מאז שהגיליון הראשון של “כאן דרום” יצא לאור. אבל אחרי הכל, וכשאנחנו עדיין בתוך משבר הקורונה – עם סימנים ראשונים של אור בקצה המנהרה – ברשת שוקן החליטו לעשות לו סוף. אתרי כאן דרום אשדוד ואשקלון ימשיכו לפעול.
שער הגיליון הראשון של "כאן דרום" בעריכת כרמלה רעם לכיש, 1983, מתוך האוסף של סימון לוי
על רקע סגירתו של “כאן דרום” במהדורתו המודפסת ביקשנו לדעת מה עמדתם של הקולגות והמתחרים שלנו באשדוד כיצד הם רואים את מצבה של העיתונות המקומית ואת דמותה. פנינו לעורכי “ידיעות אשדוד”, “השבוע באשדוד”, “המגזין” ו”אשדוד בכותרות” עם שאלות זהות.
"רוב המקומונים משרתים את השלטון". מנחם גלילי הבעלים והעורך הראשי של "השבוע באשדוד"
מנחם, להשקפתך, מהו תפקידם של המקומונים בימינו?
גלילי: “לצערי הרב, רוב המקומונים במדינה אלו מקומונים שמשרתים את השלטון, את ראשי הערים והמוסדות העירוניים המקומיים. נותנים להם יד בגלל שהם למעשה אלו שמחזיקים אותם. הם אלו שמשלמים להם על הפרסום והמודעות. לכן, אם המקומון נועד מראש להילחם בשחיתות, בצרות של התושבים, בביבים הפרוצים, אז התפקיד שלו ממשיך להיות אותו תפקיד חשוב שהוא בעצם סיוע לתושבים ומניעה של השחיתות, גם אם לא הרבה. המקומון הוא זה שעומד בפתח וגורם לנציגי הציבור לדעת שאם הם יעשו שטויות הם יקבלו על הראש”.
מנחם גלילי, שני משמאל, עם ראשי עיריית אשדוד: ד"ר אריה אזולאי, ד"ר יחיאל לסרי וצבי צילקר. צילום: פבל
מה החשיבות שיש לעיתונות המקומית באשדוד?
“את המקומון הראשון שלי הוצאתי ב-1969, כבר אז התרעתי על שחיתויות בעיריית אשדוד, עוד כשהשלטון היה בידי מפא”י. מאז קבעתי לעצמי קו – אני מוציא מקומון כדי להילחם בשחיתות. בכל זאת, ככל שהשנים עברו השחיתות בעיר רק גדלה ומקיפה פי כמה. מאז אני נלחם בזה ככל האפשר, וזה תפקידו של מקומון אמיתי בעיר. זה עולה בהרבה כסף, בבריאות ובנקמות קטנות וגדולות מצד כל העיריות. חשוב להגיד שראשי העיר עצמם היו בעיניי נקיי כפיים, אנשים ישרים והגונים, אבל האנשים שמסביבם אותם הם צריכים לספק -הקבלנים שתורמים, הפעילים שהתחייבו להם, זה מה שיוצר את הצרות והשחיתות. לדעתי אני העורך היחיד בעולם שהעיתון שירת ונלחם בתקופה של ארבעה ראשי ערים שונים. התרענו על השחיתות שקיימת סביבם”.
במבט לאחור, האם הכוח וההשפעה של המקומונים השתנו לאורך השנים?
“שוב זה תלוי באיזה מקומון, אם ניקח לדוגמה את העיתון של בן זקן שהוציא אותו בעיקר בכדי לקדם את עסקיו, אחד כזה אין לו שום השפעה. להפך הוא פוגע בתקשורת ובערכה של התקשורת המקומית. אבל מקומון שמוכן להילחם בשחיתות ובעל דעה וחשיבה משל עצמו ההשפעה שלו בעיר תעלה. אחד מאלה היו עיתון כאן דרום שהייתה לו השפעה גדולה במיוחד בתקופה שערך אותו ברק סרי, שפעל רבות להחליף בזמנו את ראש העיר אריה אזולאי. לדעתי להשבוע באשדוד יש את ההשפעה הגדולה ביותר בעיר”.
לדעתך, למקומונים יש עוד זכות קיום בימינו?
“כשהדור הזה יגמר, בני החמישים- שישים, לא יודע אם המקומונים תהיה עוד זכות להתקיים. עם זאת, יכול להיות שזה יהיה הפוך, בגלל שברשתות החברתיות מפרסמים המון חדשות כוזבות ושקריות וכל אחד יכול לפתוח חשבון או אתר, אז אנשים כבר מזלזלים במידע הזה ולא מאמינים. מקומונים ועיתונים ארציים שחזקים בעובדות, הלגיטימיות שלהם תעלה, אולי אפילו לתקופה שאמינו לכל מלה כתובה”.
אתה חושב שהתקשורת המודפסת תמשיך להתקיים?
“לדעתי מעט. סגרו הרבה עיתונים, הרבה מקומונים, בארץ ובעולם. יישארו בודדים, חזקים. אבל עוד פעם, מקומון שרק ילקק לשלטון יסגר ויעלם מהר מאוד. מקומון שנלחם בשלטון אולי יצא עם פחות דפים אבל הוא ימשיך להתקיים ויהיה מוערך יותר”.
מהם האיומים העיקריים על המשך קיומה של התקשורת המקומית?
“אם אין לו קוראים ואין מי שיקנה אותו, זה האיום הכי רציני שיכול להיות לעיתון. ברגע שאנשים לא מוכנים לשלם על עיתון בכסף אנחנו גם נסגור. אולי נוציא אותו פעם בחודש. אבל כרגע יש לנו עוד אלפי קוראים-קונים קבועים. זה העיתון המקומון הראשון שנמכר במדינה”.
האם אתה אופטימי או פסימי לגבי עתידו של העיתון?
“קשה לי לקבוע. השבוע באשדוד הוא עיתון ותיק עם דור שלישי של קוראים, יש כאלה שסתם לוקחים אותו ולא פותחים כי רגילים לקנות אותו. אני בוודאי אמשיך כל עוד אני יכול לתפקד, כל זמן שאני נושם והולך וחושב אני חי את זה. אז בסוף אני אופטימי, אני לא מוותר בקלות כי אני רואה הציבור עוד רוצה את זה. אחריי, תלוי, בתי מיכל מוכשרת עם ניסיון בתחום יתכן והיא תהיה ממשיכת דרכי”.
מהיכרותך עם התקשורת המקומית, האם היא מסוגלת כיום להיות עיתונות חוקרת?
“בסך הכל, לא. כאן דרום היה מקומון כזה. בעל השפעה גדולה מאוד. בתקופה של סרי כולם רצו לקבל את העיתון ופחדו מהביקורת שלו. הייתה תקופה שהוא עלה עלי בעשר דרגות, נגיד ככה, ואני כעיתון מתחרה חששתי ממנו. הם נלחמו נגד אזולאי עד שירד מהשלטון. בסופו של דבר לצערי הרב זה הכל כסף, מי שיש לו כסף יכול להחליק. אבל אני אומר שכל מי שיוציא עיתון כדי להגן על עצמו, יפסיד בסוף”.
גלילי: “לסיום, צר לי ש’כאן דרום’ נסגר, עיתון בעל עבר עשיר מאוד. הוא היה חלק חשוב מהתקשורת המקומית. גם אם אני מרוויח קצת מהסגירה שלו. אני מעריך גוף כמו ‘הארץ’ שנלחם בשחיתות, ובתוכו ‘כאן דרום’. זאת העיתונות האמיתית. כשהוצאתי את השבוע באשדוד זה האידאל שהעמדתי מול עיני. למרות שאני חבר ליכוד עשרות שנים. אבל בשחיתות צריך להילחם, לצערי היא נמצאת בכל הכיוונים, גם בשמאל וגם בימין. ולכן צר לי על עיתון וכל מקומון כזה שנסגר, זה כואב הלב וניצחון של המושחתים”.
"מי שבאמת רוצה לדעת מה קורה אצלו בעיר צריך לבדוק במקומון". נועם ביטון – עורך "ידיעות אשדוד", "ידיעות אשקלון" ו"ידיעות הדרום"
נועם ביטון צילום: גלעד אימס
נועם, מהו לדעתך תפקידם של המקומונים בימינו?
ביטון: “בעיניי, גם בעשור השלישי של המאה ה-21 המקומונים ממשיכים להוות פקטור משמעותי בנוף התקשורת – ובעיקר בכל הקשור לפריפריה ולערים שלא מצויות באופן ישיר מתחת לזרקור של גופי התקשורת הארציים. רק במקומונים ניתן לקבל סיקור ממוקד להתרחשויות שעשויות להיות הרלוונטיות ביותר לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו – החל מהחלטות על תכניות בנייה שעשויות לקחת לנו את הנוף או להקפיץ לנו את ערך הדירה ועד לאיתור של כשלים תעבורתיים שעשויים לגרום לפגיעה בנפש ברחוב שמול הבית. המקומונים ממשיכים לשמש כבמה מרכזית לתושבים הנתקלים באטימות המערכת ונזקקים לנו כדי להילחם על זכויותיהם ומספקים לגיטימציה ותהודה ממוסדת למאבקים שצמחו בשטח וברשתות החברתיות. להבדיל, המקומונים הם חממה שמשמשת פלטפורמה לחשיפת יוצרים, ספורטאים, אנשי תרבות וסלבריטאים מקומיים, שכמהים לפידבק חיובי ולהכרה”.
מהי החשיבות של העיתונות המקומית בעיר אשדוד?
“אשדוד כבר מזמן אינה עיר קטנה ומתפתחת על חוף הים – אולם חרף היותה עיר גדולה וברוכה בהישגים היא לא מקבלת את ההכרה הראויה לה מחוץ לתחומי עיר הנמל. כעורך מקומון אשדודי אני מחויב לספק מבט בוחן ומעמיק על הנעשה במסדרונות העירייה, לשקף על בסיס שבועי תמונת מצב עדכנית של הרחוב האשדודי ולחשוף את הפינות החבויות בעיר שאף אחד לא יזכה לקרוא עליהן בלעדינו. שיפודיה חדשה שנפתחה בכיכר מג’יק או פסטיבל שירה שסוחף אליו אנשי הגות מכל הארץ, מינויים חדשים במערכת החינוך, מהפך בוועד המנהל של עירוני אשדוד או חיכוכים בצוות המדיה הפורה של הפועל אדומים – אנחנו שם כדי לדווח על זה. ואם אנחנו לא נהיה, מי יהיה?”.
במבט לאחור, האם הכוח וההשפעה של המקומונים השתנו לאורך השנים?
“דורות של עיתונאים שצמחו בכלי התקשורת המקומיים והפכו לדמויות המובילות במדיה בישראל מעידים על הכח העצום שידעו המקומונים לאורך הדורות. העולם השתנה לא מעט מאז שהתחלנו להפיץ עיתונים בימי שישי שעוסקים רק בחלקת האלוהים הקטנה שלנו – אבל דווקא בעידן של רשתות חברתיות, שבו כל אחד יכול להרשות לעצמו לפרסם מה שהוא רוצה, מי שבאמת רוצה לדעת מה קורה אצלו בעיר צריך לבדוק מה כתוב במקומון. אנחנו מספקים לתושבים שירות ייחודי, מפקחים מקרוב על הנעשה בעיר ומעלים לסדר היום אי סדרים, בעיות, מצוקות ושירותים לקויים של הרשויות. אנחנו מגנים על האזרח הקטן ועל התושב המוחלש שלא יזכה להגנה מן הצדק אם לא יהיה מי שיוציא את הצדק הזה לאור. זה היה הכח של המקומונים לאורך כל השנים וזה מה שאנחנו ממשיכים לעשות גם במציאות הנוכחית”.
לדעתך, למקומונים יש עוד זכות קיום בימינו?
“בוודאי”.
אתה חושב שהתקשורת המודפסת עוד תמשיך להתקיים?
“במילה אחת: כן. ואם לנמק: דווקא בעידן של רשתות חברתיות ושפע של מידע לא בדוק שזורם מכל כיוון אנשים רוצים לקבל מבט ממוקד ואחראי על מה שקורה ליד הבית, בבית הספר של הילדים, במתנ”ס או במסעדה הקבועה. עיתון מודפס שמתנהל על ידי אנשי מקצוע, מעסיק עיתונאים שהדיווח הוא נשמת אפם, עורכים בעלי ניסיון שמפקחים על העשייה וייעוץ משפטי שמסייע לוודא שהכל נעשה בצורה הוגנת ומידתית – זה גורם שהקורא יכול לבטוח בו. כשאתה מקבל דיווח עיתונאי ממוסד אתה יכול לדעת שמדובר בנושא שנבדק והוגש בצורה מאוזנת אחרי סינון ותיווך, בניגוד למידע שזורם אליך מהרשתות החברתיות בלי שום פילטר. מעבר לכך, כל עוד ישנם אנשים שומרי שבת שרוצים לקרוא בסופשבוע משהו אחר חוץ מפרשת השבוע, המקומונים ימשיכו להוות סחורה חמה וכל עוד קיים דור שמעדיף לדפדף ולא לגלול על המסך – הפרינט ימשיך להוות פקטור משמעותי. אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד אבל לתחושתי, כמו התקליטים, שאחרי שנות דור חזרו להיות מצרך מבוקש ויוקרתי, גם הטקסט המודפס יחזור להיות גורם מוערך. קצת סבלנות”.
מהם האיומים העיקריים על קיומה של התקשורת המקומית?
“הימים האלה, של משבר הקורונה, מזכירים לכולנו שאנחנו באותה סירה. המקומונים, שמתפרנסים בראש ובראשונה מעסקים מקומיים שבוחרים לפרסם את עצמם לקהל המידי שלהם בימי שישי, סובלים בעידן הזה מירידה חדה בהיקפים. ככה זה, כשכל כך הרבה עסקים מקומיים מצויים בקשיים, כמות הפרסום יורדת ואנחנו – הבמה המרכזית של אותם עסקים – מושפעים. אני כולי תקווה שהחיסונים יובילו את כולנו למציאות בריאה יותר ונזכה לראות פריחה כלכלית במהרה בימינו”.
האם אתה אופטימי או פסימי לגבי ההמשך העתידי על העיתון?
“משתדל לשמור על אופטימיות ככל הניתן”.
מהיכרותך עם התקשורת המקומית, האם היא מסוגלת כיום להיות עיתונות חוקרת?
“אולי אין לנו את המשאבים של התקשורת הארצית ושל תכניות התחקירים הטלוויזיוניות, אבל יש לנו יתרון של היכרות ממוקדת ויומיומית עם השטח ובמסגרת הזו אנו מסוגלים להפתיע לא פעם עם כתבות שמסוגלות להוביל לשינויים משמעותיים בעיר. היו – ואין לי ספק שעוד יהיו – אינספור מקרים שבהם עיתונאים מקומיים, שמסקרים את המקום שהכי קרוב ללבם, הצליחו לחשוף דברים ששינו לחלוטין את המציאות. אצלנו בעיתון כבר היו מקרים של כתבות שהפילו ראש עירייה או גרמו לתזוזה מהותית בהתנהלות העירונית, ולא לחינם בכל פעם שגוף תקשורת ארצית טורח לבוא ולנהל תחקיר על המתרחש בפריפריה, המרואיינים הכי מבוקשים הם כתבי המקומונים שחיים את השטח”.
"אם אתה חושב חדשנות אתה יכול להצליח בגדול". רונן פייגנבוים העורך ראשי והמנכ"ל של "המגזין"
רונן פייגנבוים צילום: ג.תקשורת
רונן, להשקפתך, מהו תפקידם של המקומונים בימינו?
פייגנבוים: “המקומונים תמיד היו גורם חשוב בכל עיר, אני חושב שזו פלטפורמה שלא באה לידי ביטוי בעיתונים המרכזיים וחשוב שתהיה קיימת. בעיתונים ארציים נוגעים יותר במה שקורה בשלטון הארצי כמעט ולא נוגעים בפעילות של העיריות ודברים שנוגעים לחיים בתוך העיר. בשביל זה קיימים המקומונים”.
מה החשיבות שיש לעיתונות המקומית באשדוד?
“החשיבות של המקומונים פה זה להיות הפה של התושבים, יש הרבה תושבים שרוצים להגיד דברים ולהביע את עצמם בנוגע למה שקורה בעיר ובלעדי מקומונים כמותנו, אין להם את הבמה. אצלנו אנחנו נוגעים בכל מה שצריך לטוב ולרע – בתרבות, בספורט ובכלל. כדי שעיתון יביא את המידע הנכון לציבור הוא צריך לשמור על שני כיוונים – מצד אחד גישה לציבור עצמו ולדעת הקהל ומצד השני גם להגיע לעסקנים ודמויות המפתח בעירייה וגופיה, חשוב שזה יהיה מכאן ומכאן, ולנו יש את הקשר הזה”.
במבט לאחור, האם הכוח וההשפעה של המקומונים השתנו לאורך השנים?
“יש אולי מקומונים שעם השנים ירדו מבחינת השפעה אבל יש גם כאלו, כמותנו, בקו עלייה. זה נובע מסיבה אחת. יש מערכות עיתונים שנשענות על מה שהיה להם כל החיים… הם מיושנים מבחינת פיתוח וחשיבה, הם לא מתקדמים ורואים את העתיד. אנחנו מסתכלים אך ורק קדימה ונוגעים במה שחדשני. למשל אצלנו במגזין מלבד העיתון אנו מפעילים אתר אינטרנט שמשלים את העיתון המודפס, וערוץ טלוויזיה בפייסבוק שנותן מענה לתושבים בפן הזה. בנוסף יצרנו עיתון דיגיטלי שהשקענו בו זמן ועשייה רבים. כל אלו פלטפורמות שיצרנו מתוך חשיבה על הדור הבא והחדשנות, לכן אנו נשארים אטרקטיביים”.
לדעתך, למקומונים יש עוד זכות קיום בימינו?
“לא רק שיש זכות קיום, אלא שיש להם גם מקום גדול מאוד. שוב אני חוזר למה שאמרתי מקודם – זה הכל קשור למה שעושים. אם אתה חושב חדשנות אתה יכול להצליח בגדול. אבל אם אתה נשען על מערכת שבנויה באותה צורה עוד משנות ה-70 או ה-80 וחושב שההצלחה תמיד תישאר, אתה מיועד לכישלון גדול. זאת גדולתה או מפלתה של מערכת. אנו חיים כל הזמן את הקידמה ולא את היום, בטח לא את העבר כמו אחרים שלא משתנים מבחינת נראות או מבחינה טכנולוגית. לכן אני רואה את המקום שלנו בעיר רק מתפתח ממה שהיינו בעבר או איפה שאנו עומדים היום”.
אתה חושב שהתקשורת המודפסת תמשיך להתקיים?
“אני חושב שהפרינט תמיד יישאר, כל עוד יעשו את הדברים נכון. עוד פעם, צריך תמיד לחשוב איך אני עושה מחר משהו שיצליח יותר מהיום. אם אתה אדם שאומר לעצמו ‘הצלחתי’ ונשען על זה לאורך זמן אין לך זכות קיום. אנשים אוהבים להגיד סיסמאות כמו ‘הפרינט מת’. אבל אני חושב שזה משפט של שחור לבן, ויש גם את השטח האפור באמצע, וצריך למצוא אותו. שהחברה מצד אחד תמשיך להתקיים מבחינה רווחית, טובה ונכונה, ומצד שני שהצרכנים והציבור יהיו מעוניין בך. אנשים אומרים שהעיתונים מתרסקים אבל אפשר לתת לדוגמה את ישראל היום שהוא עיתון מצליח ונקרא, גם אם הוא מחולק בחינם, אז הפרינט עצמו יש לו זכות קיום, צריך רק לדעת לעשות את זה. זה לא משנה איזה עסק פתחת צריך לדעת איך לתפעל את העסק נכון”.
מהם האיומים העיקריים על המשך קיומה של התקשורת המקומית?
“אני יכול לדבר רק עלינו והמקום שלנו. אני חושב שבאשדוד אנחנו, המגזין, האיום המרכזי ולכן לי אישית אין איומים. מי שלא יודע לעשות את הדברים נכון מסתכל על הצד השני, אני מסתכל רק על עצמי ושאחרים יסתכלו עלי”.
האם אתה אופטימי או פסימי לגבי עתידו של העיתון?
“אני מאוד אופטימי, יש לנו עוד המון תכניות עבודה שאנו מכינים לשנה החדשה שהולכות להיחשף בקרוב. אנחנו רוצים להצליח ונעשה הכל כדי לעמוד בציפיות של עצמנו”.
מהיכרותך עם התקשורת המקומית, האם היא מסוגלת כיום להיות עיתונות חוקרת?
“אני חושב שכל אחד שמתעסק בעיתונות או דעת קהל צריך להגיד את כל מה שיש לו לומר על הכל. וזה מה שאנו מנסים לעשות. כמו שאמרתי בהתחלה אנו רוצים להיות הפה של התושבים, לטוב ולרע, ורק ככה אפשר להצליח, כי רק ככה רוכשים את האמון של התושבים”.
"להביא את ההווי של העיר לתושבים". לייבי ליברמן, מנהל העיתון החרדי "אשדוד בכותרות" שיוצא בפיקוח רבני העיר
לייבי, להשקפתך, מהו תפקידם של המקומונים בימינו?
“להביא את ההווי של העיר לתושבים. העיתונות הגדולה מדברת על הדברים הגדולים, ואנחנו עוסקים במה שנעשה בעיר”.
מה החשיבות שיש לעיתונות המקומית באשדוד?
“לשמור על ההרמוניה ועל החיים המשותפים, על הרב גוניות בעיר. כולנו חיים פה ביחד”.
לייבי ליברמן והאדמו"ר מפיטסבורג זכרו לברכה
במבט לאחור, האם הכוח וההשפעה של המקומונים השתנו לאורך השנים?
“השתנה לטובה, כוחם רק התחזק. אנשים פחות מעניין אותם הפוליטיקה הגדולה ויותר מעניין אותם החיים שלהם, מה שנקרא החיים עצמם, מה קורה ברחוב שלהם ובאזור שלהם. לכן לעיתונות המקומית יש יותר חשיבות ויותר ביקוש”.
לדעתך, למקומונים יש עוד זכות קיום בימינו?
“לדעתי כן. לדעתי עסק מקומי שרוצה להצליח יותר, חייב לראות איך הוא מוצא את החשיפה שלו במקומון”.
אתה חושב שהתקשורת המודפסת עוד תמשיך להתקיים?
“שוב, אני מסתכל מנקודת מבט חרדית, זה האמצעי תקשורת היחידי שיש לי, ולכן יש לו זכות קיום ואני צופה שהוא רק ימשיך ויתפתח”.
מהם האיומים העיקריים על קיומה של התקשורת המקומית?
“צריך להתנהל נכון ולעבוד נכון. אני לא רואה פה משהו מאיים, לפחות מהעיניים שלי”.
האם אתה אופטימי או פסימי לגבי עתידו של העיתון?
“אני אופטימי ורואה רק טוב, צריך להתקדם. אפשר להתפרנס מזה אם עובדים נכון ומתנהלים נכון”.
מהיכרותך עם התקשורת המקומית, האם היא מסוגלת כיום להיות עיתונות חוקרת?
“כתקשורת חרדית, אנחנו לא מתעסקים בדברים האלה. אני משתדל לא להיכנס לדברים האלה, פחות להתעסק בביקורת ויותר לחזק את מי שעושה. אנחנו משתדלים לתת להם במה טובה, בפרט לנציגים בעירייה”.
נפגשנו אחרי שנות יצירה ארוכות שבהן כל אחד מאיתנו התמסר לעבודתו בצורה טוטאלית. שנינו מקדישים את חיינו לאמנות וליצירה ומתפרנסים ממנה.
ציור: רפי פרץ
בפרויקט המשותף התאמנו ציורים של רפי לשירים שלי ואנו מוציאים ספר שנקרא “זאת עיר” המביא את פירות עבודתנו (אנו מזמינים ספרים מ’לופה’ בהתאם למספר ההזמנות שנקבל). אנחנו חולמים על תערוכה שתבטא את המפגש החד פעמי בין השיר לבין הציור. לשנינו חשובה הנראות באינטרנט במטרה להגיע אל הקהל הרחב ואנחנו עושים מאמצים בכוון.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
הנה דבריו של רפי על המפגש בינינו: “המפגש ביני לבין סמדר התרחש בנקודת זמן מדויקת עבור שנינו. נפגשנו לראשונה כשמאחורי כל אחד מאיתנו למעלה מ-30 שנות יצירה. נוצר בינינו דיאלוג חי וזורם. כאמן המחובר לשירה נשית כמו זו של לאה גולדברג ורחל, העוסקת בעולם הרגשי, היה לי אך טבעי להתחבר לשירתה של סמדר. מצאתי סוג של נפש תאומה – שנינו באים מתוך גישה נאיבית השואפת לראות את המציאות בצורה יפה ושלמה.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
“זהו שיתוף פעולה נקי והדדי ללא אינטרס כלכלי”, מוסיף פרץ. “בתהליך ממושך של בחירה והתבוננות יצרנו התאמות בין שירים שפורסמו בשבעת ספריה של סמדר לבין ציורים קיימים. לעיתים הקשר בין ציור לשיר הוא אסוציאטיבי ולעיתים הוא חיבור סימבולי ומופשט הדורש התבוננות שנייה ושלישית”.
פריחת הנרקיס המצוי מצויה בשיאה. אבל באשדוד הרבה פחות. אחד הפרחים הכי מזוהים עם הארץ שצומח בטבע נעלם מהעיר כמעט לגמרי, לאחר שהמקום המרכזי שבו צמח לו הפך לאתר בנייה.
להבדיל מהנרקיס התרבותי שכמותו ניתן לראות אי פה אי שם באשדוד והוא תוצר של שתילה חדשה יחסית, הנרקיס המצוי, זה שמפיץ ריח עז ושעליו נכתבו שירים וסיפורים, צומח בר. הנרקיס הוא פרח מוגן, גאופיט, בעל בצל, שפורח בדרך כלל בסוף הסתיו ותחילת החורף, כך שנה בשנה. אבל מי שחיפש השנה את פרח הבר היפה הזה התקשה למוצאו.
המקבץ הגדול של הנרקיס המצוי בעיר נמצא ליד הגדה הדרומית של נחל לכיש סמוך לגשר העץ ונקודת התצפית עבור חובבי ציפורים. היה ולא עוד. בסיור שערך השבוע כתב העיתון במקום הוא מצא נרקיס אחד ויחיד למרגלות ערמת עפר גדולה. שריד אחד ויחיד.
הנרקיס היחיד שמצאנו השבוע על גדת נחל לכיש באשדוד – ניצל מערימות העפר שכיסו את חבריו. צילום: דור גפני
אותה גבעה שעליה הופיעו הנרקיסים מידי שנה, לאחר הגשמים הראשונים, נעלמה. היא שוטחה וכוסתה באדמה במסגרת עבודות הפיתוח וההקמה של קריית הספורט כחלק מרובע פארק לכיש. אף אחד לא לקח בחשבון את הנרקיסים שנקברו מתחת.
בסוף 2016 יצא סקר טבע עירוני שבוצע באשדוד בידי החברה להגנת הטבע, עיריית אשדוד, איגוד ערים והמשרד להגנת הסביבה. במסמך המפורט שהוכן מוזכר ריכוז הנרקיסים ליד הנחל. הסוקרים מציינים שהתקשו לאתר אותו, יתכן בשל המועד שבו יצאו לשטח. הם מציינים שזיהו כתם קטן של נרקיסים במטע זיתים ליד גשר עד הלום, אך “קיים ספק האם זוהי אוכלוסיית בר טהורה, או שהפרטים מעורבים עם נרקיס ניירי (נרקיס לבן “תרבותי”, ד”ג)”. למרבה האירוניה כנראה שגם את הנרקיסים הללו, במטע, לא תמצאו עוד, כי הוא נכרת ונחרש לאחרונה. בסקר הטבע נכתב שהנרקיס המצוי אמנם נחשב שכיח למדי בארץ, “אולם במישור החוף הדרומי תפוצתו מצומצמת”.
ביום ראשון האחרון, יצאה קבוצת מכבי ״בן״ בנות אשדוד למשחק חוץ מול מכבי עירוני רמת גן והמשיכה בפתיחת העונה הלא משכנעת שלה עם הפסד 78-68, זהו ההפסד השלישי של אשדוד בחמישה משחקי ליגה, בהחלט לא נתון שמתאים לקבוצה שרוצה לזכות באליפות. ביום שני ייצאו הצהובות מאשדוד למשחק חוץ מול מכבי רעננה ויקוו לחזור לנצח.
קפטנית הקבוצה, מאי דיין, בת 26 (1.69), היא אשדודית שגדלה במחלקת הנערות של המועדון ואף שיחקה שנתיים בקבוצה הבוגרת. לאחר 6 עונות בקבוצות אחרות כמו ראשל"צ, רעננה, חולון והרצליה, הקיץ היא חזרה הביתה לאשדוד מהדלת הראשית. בריאיון ל "כאן דרום", הרכזת סיפרה על חזרתה לקבוצת נעוריה הקיץ, הגיבה לביקורות על פתיחת העונה המאכזבת וסימנה מטרות להמשך העונה.
"לא פתחנו את העונה כפי שציפינו, אבל אנחנו לומדות ממשחק למשחק ומשפרות את מה שצריך לשפר, בתקווה שכשברגע שדברים יתחברו כמו שאנחנו מצפות, גם הניצחונות יתחילו להגיע. אנחנו צריכות לשפר בעיקר את התקשורת שלנו על המגרש. זה דבר שנבנה עם הזמן ואסור לשכוח שאנחנו רק בתחילת העונה".
מה לא עבד לכן במשחק מול רמת גן?
"גם השבוע מול רמת גן וגם במשחקים הקודמים לא ידענו לעצור את הריצה של הקבוצה השנייה. ברגע שהם התחילו לרוץ, אנחנו די הפסקנו לשחק. זה משהו שאנחנו צריכות ללמוד להתגבר עליו, להרים אחת את השנייה ברגעי המשבר של המשחק".
איך ההרגשה עבורך לחזור הביתה לאשדוד?
"גדלתי באשדוד מאז שהתחלתי לשחק כדורסל בגיל 6. היה לי מאוד כיף לחזור הקיץ. שימשתי כקפטנית בקבוצת הנערות של המועדון אז לשמש עכשיו כקפטנית הקבוצה הבוגרת זו סגירת מעגל מרגשת מאוד בשבילי".
שיחקת במכבי אשדוד כשהיא הייתה בתקופת הזוהר שלה, זכית באליפויות וגביעים עם הקבוצה. לדעתך אשדוד יכולה לחזור לזה העונה?
"לגמרי. אנחנו מאמינות שאנחנו יכולות לקחת תארים ולשם אנחנו מכוונות. נעבוד בשביל זה ונשפר את מה שצריך. המטרות באשדוד הן ברורות כל עונה, אליפות וגביע".
את חושבת שאתן יכולות להתמודד עם רמלה?הן נראות כרגע כקבוצה שהיא רמה מעל הליגה.
"אנחנו מאמינות בלב שלם שאנחנו יכולות. שיחקנו משחק אימון נגד רמלה ואנחנו יודעות מה אנו צריכות לעשות כדי לנצח אותן. אנחנו מאמינות בעצמנו".
מה דעתך על פיתוח הכדורסלניות הצעירות באשדוד?
"באשדוד תמיד יש דורות של שחקניות טובות שיוצאות מכאן. גם אני וגם נועה זליבנסקי היום משחקות בקבוצה הבוגרת לאחר שגדלנו כאן במחלקת הנערות. אני מאמינה שבעתיד ייצאו עוד הרבה שחקניות טובות מהמחלקה כי יש מאמנים טובים ובאמת משקיעים במחלקת נערות".
לאחר הדרמה ביום שישי האחרון, שהסתיימה בשיוויון דרמטי מול בני הרצליה, הפועל אשדוד יצאה היום (חמישי) למשחק חוץ מול חולון, שהסתיים הפעם בניצחון לאחר מותחן מורט עצבים.
אשדוד הובילה ברוב שלבי המשחק, אך המקומיים הצליחו לחזור והמשחק היה צמוד ביותר בדקות הסיום, כשהיתרון עבר מצד לצד, ועל לוח התוצאות הופיעה תוצאת התיקו פעמים רבות.
לאחר שביום שישי הפועל אשדוד הובילה וספגה שער שוויון דרמטי, הפעם האשדודים היו בצד השמח כשהרכש החדש והנוצץ של הקבוצה, רם טורקניץ כבש שער ניצחון מטורף בשניות הסיום. האדומים גברו על מ.כ חולון בתוצאה 27-26, למרות יכולת לא הכי טובה של הקבוצה, שתארח את מכבי רחובות ביום שני באולם מקיף ט׳ בעיר.
הבקיעו לזכות הפועל אשדוד: רם טורקניץ 7 שערים, ניבו לוי 4 שערים עומר גרא, עמרי קושמרו ואסף בנגוזי עם 3 שערים כל אחד, גיא קורדובה, לו אקסברוד וגאבור לאנגהנס עם 2 שערים כל אחד, ישראל ביטרמן עם שער אחד.
טקס החלפת מפקדים נערך אתמול (ד') עם מספר מצומצם של אורחים וע"פ הנחיות התו הסגול במעמד נציב כבאות והצלה לישראל רב טפסר דדי שמחי, מפקד המחוז טפסר שמוליק פרידמן ומכובדים נוספים.
בטקס נפרדו ממפקד התחנה היוצא תת טפסר צביקה מויאל וקיבלו בברכה את מפקד התחנה הנכנס סגן טפסר אריאל אבן דנן. במעמד הטקס העניק נציב כבאות והצלה לישראל רב טפסר דדי שמחי דרגת טפסר משנה לאבן דנן.
מפקד התחנה הנכנס, טפסר משנה אריאל אבן דנן, נשוי+2 המתגורר ברמת גן, החל את דרכו במערך הכבאות לפני 26 שנים כשמתוכם שימש כלוחם אש, מפקד צוות ולאחר מכן כקצין. בהמשך דרכו שימש כסגן מפקד משמרת עד אשר התמנה לראש מדור מבצעים בתחנת רמת גן. בשנת 2018 התמנה למפקד יחידת העלית של כבאות והצלה לישראל, יחידה "להבה" ועליה פיקד עד היום.
טפסר משנה אריאל אבן דנן מסר: ״בשרותי כלוחם וכקצין במהלך 26 שנות שרות ובתפקידי הקודם כמפקד היחידה המטכלית להבה של כבאות והצלה לישראל פיקדתי על אירועי קיצון רבים, הניסיון המבצעי פיקודי הקנו לי את היכולות והכישורים לעמידה באתגרי מרחב אשדוד והסביבה. עשיית המערך הינה מלאכת קודש שתכליתה הצלת נפש ורכוש, המחייבת חתירה למצוינות ולפעילות בנחישות למען השגת המטרות והעמידה באתגרים המתחדשים חדשות לבקרים. נכנס אני לתפקיד מפקד התחנה ביראת כבוד ותחושת אחריות רבה אל העתיד לבוא כשהתכלית להבטיח ביטחון אישי לתושבי מרחב אשדוד, הסביבה ובאיה״.
מפקד המחוז טפסר שמוליק פרידמן: "התחנה האזורית באשדוד הינה אחת התחנות המורכבות בארץ והיא השישית בגודלה בארץ. התחנה מתמודדת עם כ 5000 אירועים בשנה. לפקד על תחנת אשדוד ובטח להיות מפקדה פירושו להצטיין בכל היבט של מקצועיות. אני רוצה להודות לצביקה מויאל על הובלת התחנה בשנים האחרונות ולאחל לו הצלחה בתפקידו החדש. אריאל, אתה מתחיל בתפקיד מאתגר, מרתק, אשר יחייב אותך להביא לידי ביטוי כל היבט של מקצועיות ושל פיקודיות שרכשת לאורך שנים. אין לי ספק שאתה האיש הנכון במקום הנכון״.
נציב כבאות והצלה לישראל, רב טפסר דדי שמחי: "זהו יום היסטורי לתחנת אשדוד בה מתחלף לראשונה מפקד. תחנה גדולה ומשמעותית המתמודדת עם מגוון רחב של תרחישים ואיומים ובכללם תעשיות כבדות, נמלים ,רכבות , רבי קומות ואוכלוסייה צפופה. תת טפסר צביקה מויאל, המפקד היוצא הקים ובנה את התחנה יש מאין והכין אותה לתת מענה מבצעי ומקצועי לכל אותם אתגרים. ועל כך נתונה תודתי האישית ותודת תושבי העיר אשדוד. ולמפקד הנכנס, טפסר משנה אריאל אבן דנן, אני אומר בפה מלא, אתה האיש הנכון במקום הנכון! ניחנת בכל היכולות הנדרשות ממפקד ואני סמוך ובטוח שתוביל את התחנה ועובדיה להישגים חדשים. קיבלת לידך תחנה מצוינת עם עובדים מסורים ומקצועיים. אני מבטיח לכם נאמנה שביחד נפעל לטפח מצוינות באשדוד ובמערך כבאות והצלה כולו. כל מי שיהיה טוב, מקצועי ויפעל ברוח ערכי הכבאות החדשה יזכה לרוח גבית ויגלה שהשמים הם הגבול. השנה אנו מציינים עשור לאסון הכרמל בו נספו 44 אזרחי מדינת ישראל ובתוכם 3 מעובדנו האמיצים והמסורים, דני חייט , אורי סמנדייב וצופה האש אלעד ריבן זכרונם לברכה שחרפו נפשם בניסיון להציל אזרחים מלהבות והאש. אנו מבטיחים להמשיך את מורשתם ולפעול למען אזרחי ישראל״.
רוית עמנואל בת 40 מאשקלון שהייתה שוטרת במשרד התנועה באשדוד, מואשמת שרשמה שלושה דו"חות כוזבים לנהגים והמציאה עבירות תנועה שלא היו ולא נבראו.
לפי כתב האישום שהוגש נגדה אתמול בבית משפט השלום בבאר שבע באמצעות עורכת הדין מיכל פרייסמן מהמחלקה לחקירות שוטרים, מח"ש, באוגוסט 16' נסע דוד נזרי ברחוב דב גור באשדוד ולאחר שחלף על פני מעבר החצייה כרזה לו עמנוא לעצור בצד. הוא עצר והיא הטיחה בו שלא אפשר להולך רגל לחצות את הכביש במעבר החצייה, אף על פי שהדבר לא היה נכון. עמנואל מסרה לידיו דו"ח תנועה כוזב ובצדו דרישה לשלם קנס של 500 שקל. בדו"ח היא כתבה: "כאשר היה אברך על המעבר מצפון לדרום על הפס ה-3 במעבר הנ"ל המשיך בנסיעה רציפה ולא עצר".
עוד היא מואשמת שבינואר 18' נסע יוסי ממן ברחוב טרפון ופנה לשדרות ירושלים, ועבר על פני מעבר חצייה שהיה ריק מאדם. השוטרת כרזה לו לעצור בצד, ושוב היא האשימה גם אותו שהיה הולך רגל על מעבר החצייה ולמרות זאת הוא, הנהג, המשיך בנסיעה. היא הגדילה לעשות וציינה ש"אברך לבוש שחורים היה על החצייה מדרום לצפון על פס 2 הנ"ל המשיך בנסיעה לא עצר כלל".
לפי כתב האישום נגדה קרוב לחודש לאחר מכן, נסע עידן רחימי בשדרות ירושלים בעיר ועבר על מעבר חצייה שהיה פנוי. שוב, עמנואל, הורתה גם לו לעצור והאשימה אותו שלא אפשר להולכת רגל בת 20 שלטענתה הייתה על מעבר החצייה להשלים את חציית הכביש בבטחה. גם הוא זכה בקנס של 500 שקל.
עמנואל מואשמת בביצוע עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה ושיבוש מהלכי משפט.
פנינו לתגובתה של עמנואל, המשרתת כעת בתחנת אשקלון, ונשמח לפרסמה לכשתתקבל.
בית החולים הציבורי אסותא אשדוד מאשרים כי במהלך היומיים האחרונים נפטרו במחלקת הקורונה שני קשישים כתוצאה מסיבוכים של נגיף. החדשות הכואבות מגיעות על רקע נתוני תחלואה הגדלים בעיר. נכון להיום (רביעי) אשדוד עוד מוגדרת עיר כתומה עם ציון רמזור של 7.1, אך בקצב הזה גוברים הסיכויים שהעיר תהפוך לעיר אדומה (ציון של 7.5 ומעלה) בימים הקרובים, עוד לפני סוף השבוע.
על פי פרסום העירייה באשדוד ישנם 761 חולים מאומתים, רובם שוב מאותם אזורים שנכנסו תחת הגבלות מחמירות בגלים הקודמים של הנגיף. אלו רובעים ז' ג' וח' עם מספר חולים של 184, 111, ו-66 מאומתים, בהתאמה.
במהות, הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי יוצאים מהקופסא כדי לאתר נשים שנפגעות מאלימות במשפחה ובמערכות יחסים ומאתרת את השגרירות שבפניהן נחשפות הנשים ומרגישות איתן סוג של אינטימיות הלא הן כל אותן נשים העוסקות בתחומי היופי השונים, קוסמטיקאיות, ספריות, בונות ציפורניים ועוד.
במהות הבינו שרק בדרך יצירתית זו ייחשפו מקרים שלא ניתן להגיע אליהם בדרכים קונבנציונליות וההשקעה בהכשרה ייעודית בסיסית תניב לא מעט גילויים חדשים.
שם הפרוייקט המבורך עונה לשם ״שומרות הסף״, החל מאמצע דצמבר החלה ההכשרה שבעקבות הקורונה התקיים בזום. המפגש יועד לכול אותם נשים העוסקות במקצועות היופי המוכנות להתגייס למטרה החשובה.
סימונה מורלי מנכ"לית מהות הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי שמובילה את המיזם בירכה ולאחריה עו"ד אוריתאלמוזינורייז חברת מועצת העיר ממונה על המשרד לקדום מעמד האישה באשדודשברכה על היוזמה. ההשתלמות החלה בסרטון הממחיש את חשיבותן של שומרות הסף בהסרט "נשים לב" והמונולוג מבית היוצר של מהות.
מהות לוקחת אחריות – פרוייקט שומרות הסף
מיכל ארדיטיפיישביןקרמינלוגית ורכזת פרויקטים במרכז לטיפול באלימות במשפחה באשדודהעבירה סדנא תוך שיח פתוח. כל משתתף/ת יקבל בסיום ההשתלמות תעודת ״שומר/ת סף״ותוקם קבוצת ווצאפשתישמר ובה יועלו דילמות לשיח.
סימונה מורלי, מנכ״לית מהות: ״היוזמה נועדה להגביר את היכולת לאתר ולסייע לנשים הנפגעות מאלימות במשפחה ובמערכות יחסים, הפניה לנשים העוסקות במקצעות שמעניקים שירות עם נשים הגיעה מתוך הנחת היסוד כי לעיתים קרובות הן אלה שמעניקות אוזן קשבת ללקוחות הבוחרות לשתף בסיפורים אישים, לכן פתחנו סדנא זו שתעניק ידע מקצועי וכלים שיסייעו באיתור המצוקות״.
היום נגזר דינו של אדי מכלוף, בן 44, הנאשם האחרון בתיק הרצח של מנשה מאור מאשדוד ופרשת "בלוק חוסם" שבמרכזה סכסוך דמים בין שתי כנופיות יריבות בעיר.
השופטים מבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזרו על האיש 16 שנות מאסר ופיצוי של 150 אלף שקל למשפחת מאור.
מאור נרצח בפיצוץ מטען בג'יפ ה-BMW שבו נסע ב-4 בנובמבר 2014. שניים נוספים נפצעו – יוסי קריחלי ודודו בוטרשווילי (שהיה בעל הרכב). המטען הופעל באמצעות שלט רחוק ומעוצמת הפיצוץ המכונית עלתה באש בצומת המרומזר של הרחובות רוגוזין ושפירא שברובע ד'.
מנשה מאור ז"ל
המעורבים האחרים נשפטו יחסית מזמן. שניר ואזנה הוא היחיד שהורשע בעבירת רצח בפרשה והוטל עליו מאסר עולם.
מכלוף הורשע בחודש יולי האחרון בעבירות של סיוע לרצח, סיוע לניסיון רצח, עבירות נשק וקשירת קשר.
עוד קודם לכן, ב-2018, הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון שבו הודה גם בחבלה בנסיבות מחמירות.
לפי הסיכום בין הצדדים הוא אמור היה לקבל עונש של 12 שנות מאסר. אך אחר כך חזר בו, בפרקליטות מחוז דרום החמירו והאשימו אותו ברצח. המשפט התחדש וביולי כאמור הורשע אך זוכה מרצח. נמצא שהוא זה שתיקן את מטען החבלה כדי שיהיה מוכן לפעולה.
אדי מכלוף המכונה "פרנויה" ונחשב ל"מהנדס" של מטעני חבלה. תמונת ארכיון
על יוסי אדרי נגזרו בתיק המדובר שבע שנות מאסר לאחר שהורשע בסיוע לחבלה מחמירה. אנדרה וורו ואבי זהבי הודו והורשעו בסיוע לרצח, חבחה ופציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר. וורו נידון ל-16.5 שנות מאסר וזהבי ל-10.5.
ראש המועצה האזורית באר טוביה, קובי אביבי, התחסן אתמול (ג') בעמדת החיסונים של קופת חולים "כללית" באשדוד.לפני כשנה, ראש המועצה החלים בשנית ממחלת הסרטן וממאבק אישי, ועבר למאבק למען הציבור, כאשר הוביל את המלחמה בנגיף קורונה ביישובי המועצה. עד כה, שמרה המועצה על נתוני תחלואה נמוכים במיוחדהודות לשיתוף פעולה עם היקל"ר, מערך המתנדבים ועובדי הרשות.
השבוע, עם תחילת מבצע החיסון נגד קורונה, ראש המועצה קובי אביבי לא חשב פעמיים, הזמין תור ועשה את דרכו אל עמדת החיסונים. "החששות והלבטים בשיח הציבורי סביב השאלה 'האם אתה מוכן להתחסן?' הם טבעיים ומקובלים", אמר ראש המועצה, "אלא שכראש רשות, אני מעוניין לשמש דוגמא אישית ואחריות ציבורית. אני סומך על מערכת הבריאות הישראלית וכמי שמוגדר בקבוצת סיכון, אני לקחתי את הסיכוי הזה בשתי ידיים".
ראש מועצת באר טוביה, קובי אביבי מתחסן כנגד נגיף הקורונה. צילום: מ.א באר טוביה
ראש המועצה פנה אל תושבי המועצה האזורית באר טוביה ואמר: "הזמינו גם אתם תור וגלו אחריות אישית למען בריאותכם ובריאות יקיריכם בתקווה לחזור במהרה אל השגרה הברוכה".
רגע לפני פיזור הכנסת הישג ענק לתושבי הדרום. הצעת החוק לפיתוח הנגב של ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) עברה השבוע בקריאה ראשונה במליאה: ״הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב תביא לתיקון עיוות מתמשך כלפי יישובי הדרום״.
הצעת חוק זו (שעליה חתומים בנוסף חה"כ משה ארבל ומיכאל מלכיאלי) נולדה לאחר שיוזם החוק ראה כי יישובי הדרום כאשקלון ואשדוד אשר נמצאות במרחק לא רב מהגבול נתונים אף הם לאיום מתמשך ולפגיעות מרובות אינם זוכים לסיוע לו הם זקוקים כפי שמקבלים יישובי עוטף עזה הזכאים למגוון רחב של תכניות סיוע והטבות כלכליות.
אין להתעלם מכך שבשנים האחרונות אף יישובי הדרום המרוחקים מהגבול הם חזית משמעותית בעימותים ויש לתת את הדעת על המחיר הכלכלי שמשלמים יישובים אלו יחד עם יישובי עוטף עזה. עקב כך הוביל חה"כ אזולאי תיקון לחוק על מנת שיישובי הדרום ייכללו תחת משרד נגב גליל, כך שחלוקת הנטל והסיוע הכלכלי יעשה באופן צודק ומיטבי ויעניק ביטחון וצמצום השפעת פערים כלכליים ביישובי הדרום המרוחקים.
ח״כ ינון אזולאי. צילום: דוברות הכנסת
יוזם החוק, ח"כ ינון אזולאי אמר: "חוק זה נועד לתקן עוולה של שנים כלפי חלק מהישובים בדרום, ביניהם אשדוד, אשקלון, קרית מלאכי, באר טוביה, שפיר ועוד… לא מדובר בעניין תיאורטי בלבד אלא בסיוע משמעותי ליישובים אלו. הצעת החוק תביא לצמצום פערים חברתיים, לצמצום פערים בחינוך, בהשכלה הגבוהה, צמצום פערים בבריאות, בתעסוקה ובעסקים הבינוניים בדרום. תנועת ש"ס ברשותו של השר דרעי חרטה על דגלה לסייע לפריפריה ללא לאות יום יום שעה שעה, העברת החוק תביא סיוע ותמיכה לאותם תושבים המתגוררים בערים אלו ולתוספת כוח ומשאבים עבור ערי הדרום״.
עירוני אשדוד אירחה הערב (שלישי) במגרש הסינטטי בעיר את הפועל מרמורק, במסגרת המשחק שהיה אמור להתקיים לפני שבוע וחצי ונדחה בעקבות הידבקותו של מוטי אברג׳יל, הבעלים של מרמורק, בקורונה.
הפועל מרמורק שואפת לעלות ליגה העונה והשקיעה משאבים רבים בהתאם לציפיות. מי שמשחק בשורותיה הוא הכוכב הגדול ביותר בליגה א׳, ערן לוי, שרק לפני שנתיים שיחק בנבחרת ישראל לאחר שהצטיין במדי מכבי נתניה בליגת העל ורשם 10 שערים ו-11 בישולים בעונה.
למרות זאת, הצהובים מאשדוד הצליחו להתמודד בכבוד עם האורחים ולא נפלו מהם באף שלב במשחק. אך עירוני שוב שילמה את שכר הלימוד של שחקניה הצעירים, בנקודות. כפי שקרה כבר מספר פעמים העונה, שוב ההגנה הצהובה והצעירה ביצעה טעויות וחילקה מתנות ליריב. ושהיריב הוא ערן לוי, הוא גם מנצל.
בן דיגה
בדקה ה-50 מרמורק ניצלה טעות של עירוני ועלתה ליתרון, כשערן לוי בישל לעידן דוד. ואילו בדקה ה-77 לוי הגביה כדור קרן, הכדור פגע בשחקן צהוב בתוך הרחבה, שינה כיוון והגיע לרגליו של רז יצחק, שדחק את הכדור פנימה וקבע את תוצאת המשחק כשהעלה את האורחים ליתרון 2-0. הצהובים של אבי אבינו יארחו את עירוני כסייפה במוצאי שבת ויקוו להתאושש ולחזור לנצח.
לאחר שהביסה את הפועל חבל מודיעין בחוץ בשבוע שעבר, מכבי אשדוד חזרה הערב (שלישי) הביתה ואירחה את הפועל עכו/מטה אשר, העולה החדשה שהגיעה למשחק עם זר אחד בלבד.
הצהובים של עופר רחימי טיילו במשך שלושה רבעים עם יתרון דו ספרתי מבטיח, והיה נראה שאשדוד בדרך לניצחון קליל. בפתיחת הרבע הרביעי האשדודים הובילו 69-45, אך ברבע האחרון האורחים התעוררו ועשו ריצה מדהימה ואף הצליחו לצמק את ההפרש ל-5 הפרש בלבד.
לאחר שנפרדה בתיקו עם הפועל חדרה בשבת, מ.ס אשדוד אירחה הערב (שלישי) באצטדיון ה יא׳ בעיר את הפועל חיפה.
המחצית הראשונה הייתה בשליטה מוחלטת של מ.ס אשדוד, שסבלה מחוסר ריכוז מול השער, וגם מחוסר מזל. כבר בדקה השישית בעיטה חזקה של החלוץ דין דוד נעצרה רק במשקוף, ובהמשך המחצית הוא החמיץ ממצב קורץ מתוך הרחבה. גם הקשר הצעיר שלו הרוש היה קרוב להבקיע, כשבעיטה שלו נעצרה בקורה.
במחצית השנייה נראה שאשדוד התעייפה, מה שהוביל למשחק מאוזן יותר. רן בן שמעון העלה מהספסל את הייפורד, בריהון, טוריאל, אבו-עקל וגיל כהן, אך כל אלה לא הספיקו לקבוצתו להבקעת שער.
בדקה ה-87, הקשר האחורי של החיפאים, רוסלן ברסקי הניף את הרגל ושיגר בעיטה נהדרת מהאוויר, שהלכה פנימה אל הרשת. תחילה השופט שמואלביץ' פסל את השער בטענת נבדל, אך צוות ה-VAR תיקן אותו והשער הדרמטי אושר. השער הזה גם קבע את תוצאת המשחק, 1-0 להפועל חיפה על מ.ס אשדוד, לה זה הפסד ראשון לאחר רצף של שלושה משחקים ללא הפסד.
הרכב מ.ס אשדוד: יואב ג׳ראפי, טום בן זקן, טימותי אוואני, עומרי בן הרוש, מונטרי קמהאני, רועי גורדנה, שלו הרוש, מוחמד כנעאן, שגיב יחזקאל, דין דוד, פאהד באיו.
הרכב הפועל חיפה: רן קדוש, דור מלול, מיקי סירושטיין, ניסו קפילוטו, יהב גורפינקל, רוסלן ברסקי, גל אראל, חנן ממן, עומר פדידה, לירן סרדל, נס זמיר.
ביום ראשון הקרוב, שדר הרדיו יורם סוויסה חוזר הביתה, לרדיו דרום. סוויסה שידר ברדיו דרום במשך 20 שנים ואז יצא להפסקה ועבר לשדר בגלי צה״ל. במקביל לשידורים בגל״צ, יורם יחזור לשדר ברדיו דרום במשבצת שלו בשעות 12:00-14:00 את התכנית המרכזית והמיתולוגית ״בחצי היורם״.
מי שהיתה שותפה להחזרתו של סוויסה לרדיו דרום היא המנכ"לית החדשה לילך נגיד, שאמרה: ״רדיו דרום זה בית – בית של תושבי הדרום ובית לאנשי תקשורת מובילים. אנו נירגשים מהחזרה של יורם הביתה- לשידור תוכנית בידור מרכזית ומובילה ברדיו דרום. אנו נמשיך לחדש ולהפתיע בפעילויות חדשות ותכנים בתחנה״.
⇔
⇔ 
