התזמורת שממשיכה לקטוף הישגים ולאחר השתתפותה המכובדת בטקס הדלקת המשואות בהרכב של 70 נגנים, תשתתף התזמורת גם בטקס הענקת פרס ישראל שיועבר בשידור חי. אנסמבל נגני התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד יחד עם הסולנית הצעירה של התזמורת שיר יפרח ישתתפו בתכנית האמנותית של הטקס יחד עם הזמר שי גבסו. יחד הם יבצעו את שירו הנפלא "ארים ראשי" למילים של שי גבסו ולחן של אהובה עוזרי ומשה דעבול. השיר יבוצע בעיבוד מחודש ובצלילים אנדלוסיים שנכתב על ידי גדי גולדמן המנהל המוסיקלי של הטקס ובשיתוף נגן התזמורת יוגב לוי ונגני האנסמבל.
הביצוע המשותף זוכה להתרגשות ולשבחים רבים ומעורר ציפייה רבה למועד השידור. האירוע בהפקת מרכז ההסברה יתקיים ביום העצמאות ביום חמישי 19.4.18 בשעה 19:30 וישודר בשידור חי בערוץ כאן 11 לכל רחבי העולם.
טקס מרכזי לחללי מערכות ישראל במשכן, במעמד רב העיר הרב חיים שמעון פינטו, ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי, נציג כנסת ישראל, מפקד חיל הים אשדוד אל”מ יובל אילון, יו”ר ארגון יד לבנים, שלומי בן עזרי והורים שכולים.
שלישי 17.4, הטקס יחל מיד עם השמעת הצפירה בת דקה בשעה 20:00, במשכן לאמנויות הבמה
שירי לוחמים באמפי
לאחר טקס הזיכרון המרכזי תושבי אשדוד מוזמנים להשתתף בערב שירי לוחמים “החול יזכור את הגלים”, שיתקיים באמפיתאטרון הגדול, עם הזמרים ריטה, דוד ד’אור ורותם כהן ועם הלהקות העירוניות. הכניסה חופשית, הקהל מתבקש להצטייד בלבוש חם.
ריטה. צילום: אורית פניני
שלישי 17.4, החל משעה 21:30, פתיחת השערים ב-20:45, האמפיתאטרון הגדול, אשדוד
משמרות כבוד
במהלך היום ברביעי 18.4 יוצבו משמרות כבוד לחללי מערכות ישראל. ליד האנדרטאות יתייצבו תלמידי בתי הספר התיכוניים למן השעה 8:00 בבוקר ועד לשעה 19:00. תלמידי מקיף א’ יתייצבו באנדרטת הנופלים בפארק בן גוריון (ליד תחנת המשטרה הישנה); תלמידי מקיף ג’ — אנדרטת הנר מול מרכז קליטה; תלמידי מקיף ד’ — אנדרטת סטרומה ומפקורה; תלמידי מקיף ה’ — אנדרטת יד ההעפלה אגוז; תלמידי מקיף ו’ — אנדרטת יד לבנים; תלמידי מקיף ז’ — אנדרטת בני אשדוד בגן הקריה; תלמידי מקיף ח’ – אנדרטת חיל הים; תלמידי אמי”ת י’ — האנדרטה החדשה בפינת הרצל; ותלמידי אמי”ת הישיבתית יחלקו זרים בבית העלמין. בתי הספר האחרים יציבו משמרות זיכרון בבית הספר.
האזכרה בבית העלמין הצבאי
ברביעי 18.4 בשעה עשר בבוקר תתקיים האזכרה ברחבה הסמוכה לחלקה הצבאית בבית העלמין אשדוד. צפירה בת דקותיים תישמע בשעה 11. את הכנסת תייצג השרה סופה לנדבר.
לפני רְגַעים אַחַדים, קול הצפירה הֶפֶר את השקט. הֶפֶר את השקט, וְפינַה מקום בַּלבבות שלנו, לַמועקַה של הַעֶצב והכאב העמוק. הַעֶצֶב והכאב על אלה שֶהלכו ולא ישובו עוד.
קול הצפירַה גם הִפִּיל באַחַת, את המחיצות שֶבינינו. וְהיום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו הופכים שוב לעם אחד. עם אחד, ששַכַל– 23,645, מבחירי בניו ובנותיו,
וּבַהֶם 295 מבחירי בניה ובנותיה של העיר שלנו אשדוד. שנפלו בקרב, בַּאימונים, וּבְּשיגרה, על בִּטחונה, שלומַה וקיומַה של מדינת ישראל.
בְּרגעים אלו, אנו מַרְכִּינִים רַאשֶנו בפניכן, משפחות יקרות, ומתייחדים יחד איתכן, עם זִכרם של הנופלים.
יום הזכרון, ויום העצמאות לְמַחַרַתוׂ, הם סֶמֶל לְמציאות חיינו בַאַרץ הַזאת. מציאות של לחימַה בלתי פוסקת למען ביטחונה ועצמאותה של המדינה. לחימה שיש לה מחיר.
מחיר כבד מנשוא, שֶאַתֶן משפחות יקרות – שִילַמתֶן.
אתן המשפחות: האב, הרעיה, האם והאחות, היתום והיתומה, וְכל מעגל השכול, הגדול והנורא, אתן חוׂות וחַיות את הכאב. מדי יום. במהלך כל ימות השנה, במהלך כל השנים. אַתֶן חַיות את אותן הרגעים, אשר חילקו את החיים לשניים: מה שהיה לפני, וּמַה שקרה אחַרי. ואלו הם שני עולמות שונים.
הראשון – עולם שַלֶם, יַפֶה, שֶכֹּל העתיד לפניו. והעולם השני – הַשַבוּר, הַבוכֶה, אשר נקרַע ונִקטַע. וְעימו נשארו רק הזכרונות.
זוכרים את בן ה-20, שנפל צעיר, וכך יישאר לַנצח. זוכרים את האב, שחיבק את בתו, ושוב לא יְחַבְּקַה. זוכרים את האם, שֶלַחַשַה "שְמוֹר על עַצמךָ ילד" ואת השקט שֶלאחַריה. זוכרים את האיש שֶנַשַק לאשתו. "אל תדאגי, בסוף השבוע נהיה ביחד" אמר, והיא עודנה ממתינה לו, מצפה.
זוכרים את המפקד, שהסתער בקרב גבורה, וצעק לְפַקוּדַיו "אחריי"! זוכרים את החייל שֶנפצע בּמַעַרַכַה ואת החובש שהקריב את חייו להצילו. ושניהם אינם.
וכל משא הזכרונות הכבד הזה, מונַח על כְּתֶפֶיכֶּם. מַשַא כַּבֶד מנשוא. ואתן משפחוׂת יקרוׂת, נושאות אותו בשקט. בְדְמַמַה, עבור כולַנוּ. וְכׂל אשר נַעַלֶה על הַכְּתַב, וכׂל אשר נאמַר בַּנְאוּם, לא יַספיק על-מנַת לְתַאֶר, את הכבוׂד וההערכה שלנו כלפיכן. ההערכה והכבוׂד על העמידַה הַמופתית שלכן, במשא הכבד הזה.
בַּשנה האחרונה, חַנַכנו בבית "יד לבנים" באשדוד, את גַלְעֶד הזיכַּרון המחודַש של העיר. גַלְעֶד, עליו מונצחים 295 בניה ובנותיה של עירֶנו אשדוד, עם סיפור חייהם, השַזוּר בחיי העיר. לכל אחד מהם עולַם של עַרַכים, משפחה אוהבת, וחברים, תחביבים, ותכניות לַעתיד. עולַם שֶמַעַלֶה זכרונות על נְעורים, על חלומות, תִקוות, ושאיפות – הַמציגים בְּיחד, תמונַת חיים אחת, יפה ומיוחדת, בלעדית רק לו, רק לה, לַבַנוׂת וְלַבנים – ובלעדיהם, איש לא יכול להשלים אותַה.
שר החינוך לשעבר הרב שי פירון, מביא מדרש חכמים עתיק, כְּמַּשל לֶמְחִיר הַשְכוׂל (ילקוט שמעוני, סימן תרפ), וְכַּך אומר המדרש: מַשַל לְמַה הַדַבַר דומה? לְאַב וּבנו שהיו מהלכים בַּדרך. נִתְּייגע הַבֵּן, אמר לאביו: אבא, היכן היא המדינה? אמר לו אביו: בְּני, סימן זה יְהֵא בְּיַדְךָ, אם רַאיתַ בית קברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך.
מַסע העם בגלות, בַּשוׂאה, בְּתלאות הַדֶרך הינו מסע ארוך, מייגע ורצוף ייסורים. הוא גובה מחיר של מסירות – נפש ושכול, אך סופו – גאולה, תקומה וכינון מדינה. כשיש מדינה, כאשר רואים מדינה, זה גם הַסימַן ההפוך, שֶגַם היה מחיר, מחיר כבד. שיש גם בתי עַלמין וְאַנדַרטאוׂת.
בַּשבוע שעבר ציַינו את יום הזיכרון לַשואה וְלַגבורה, ואת הטרגדיה הנוראה, שֶפַקְדַה את עַמֶנו. היום אנו זוכרים את החללים אשר נפלו על תקומת העם ובניין הארץ, וְמַחַר נציין 70 למדינת ישראל.
מדינת ישראל היא נֶס עבורנו, ופלא בעיניי העולם. סיפור תקומַה חסר תקדים. בניגוד לכל סיכוי, שֶחצי מאה קודם הַקַמַתה, לא ניתן היה אַף להעלות אותַה על הדעת. אפילו לא כְּחַלום.
מה ההסבר לכך? מה מסביר את הפלא העצום הזה? מקובַל להשיב: שֶחַזון, נחישות, ובעיקר תופעה חסרַת תַקדים, של קשר בין עם לארצו. קשר המתחַדֶש בכל עוצמַתו, גם אחרי אלפיים שנות גַלוּת. הם אלה שהביאו להקמת הבית השלישי. הם שהביאו להחייאת השפה העברית, ולהחזרת הריבונות, לְעַם שהיה מפוזַר בכׂל רחבי תבל. הֶסבר שבהחלט מניח ומתקבל על הדעת. כַּמובן, בעזרת אבינו שֶבַשַמיים, צור ישראל וגואַלו.
אך מהיכן הכוחות להגביה עוּף, וְגם כל כך גבוה? מניין הכוחות, לַהַתְמַדַה ולַנחישות? להצלחה הכַּבירה? בעליה וקליטה ובקיבוץ גלויות, בַּמדע, בַּרפואה, בַּכַּלכלה, בַּחקלאות, בטכנולוגיה – להפוך לְאומַת הסטרטאַפ.
בַּעוצמה הצבאית, בְּתחיית השפה והתרבות, בְּתחיית עולם התורה והישיבות. וְכׂל אלה מול אִיומים קיומיים בלתי פוסקים. מלחמות ופיגועי טרור. מיומַה הראשון של המדינה במשך 70 שנה, לא היה רגע שעם ישראל יכול היה להיות בַטוח באדמתו.
וּבַּרקַע, אוירה חסרת תקדים, של פילוג בעם בין שמאל לימין, פילוג פוליטי, דתי, תרבותי, וחברתי-כלכלי. בין דתיים לחילונים, בין מזרח למערב, ובין מרכז לפריפריה. ובכל אלה אנו עומדים. ועומדים איתן!
הַכֵּיצַד? מהיכן הַכּוחות? מְּאַין הַכּוח הַּמניע? על כּוׂרחנו, להביט על היום הזה. על יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, בו אנו עוצרים את שִגרַת חיינו, והוׂפכים לקבוצַה אחַת, מלוכֵּדת, וְמאוחדת.
כי בַּיום הזה, אנו יודעים ומבינים שקיים קשר הדוק, ובלתי ניתן לניתוק. בין זיכַּרון ובין תקומַה. בין אובדן ושכול, ובין בניין הארץ והמדינה. ביום הזה אנו יודעים שֶבזכות הנופלים, אנו כאן. בְּזכותַם אנחנו עם חופשי בארצנו.
ללא הזיכרון לא היתה לנו תקומַה. וְהזיכרון אינו מתייחס רק לַעַבַר. הזיכרון הוא עֵרֵך הַמְכַוֶון גם אל העתיד. הוא מְשַמֶר את זֶכֶר הַיקַרים שֶנַפלו, אבל גם מְחַנֶך את דור המחר. הזיכרון איננו מושַג פַסיבי הַמוּנַח בְּתודעת האדם בלבד, אלא הוא מרכיב משמעותי בְּבִניין האדם. הוא הכּוׂח הַמעורר, הַמאיץ, וְהַמֶנִיע לְפעוּלה.
כי "במותם ציוו לנו את החיים". הקשר הזה בין זיכַּרון לתקומה, הוא הַכּׂח הַמְגַשֶַר: בין צוואת הנופלים, ובין ההגשמה שלה. עֶרֵך הזיכרון בחיי האומָה שלנו, מוכַּר לנו. זיכַּרוׂן יציאת מצרים שבה יצַאַנו מעבדות לחירות, הוא הכוח המניע מאחורי התקומה הרוחנית של העם היהודי מאז ומעולַם. וּמאז הקמת המדינה, זִיכַּרוׂן הנופלים הַחַרוט בַּתודַעַה שלנו, עומד מאחורי התקומה שלנו בַעֶת הַחַדַשַה. ללא הזיכַּרוׂן לא היתַה לנו תקומַה!
וביום הזה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אין לנו אלא, לשאוף ולהתפלל, שאווירת הפיוס הפנימי הזו השורה עלינו כַּעֶת. פיוס הנובע מתחושת שותפות הגורל שלנו. תְּלַווה אותנו וְתִשְרֶה עַלֶינו, בְּמַהַלך כּׂל ימות השנה. היא לַבֵטַח תַפְחִית את האיום הקיומי הַנשקף לנו מְהַפִּילוג הקיים בינינו, ואז גם תקומַתנו תהיה מלאה ואיש לא יוכַל לנו.
משפחות יקרות, נִזכוׂר תמיד, וְלעולם לא נשכַח, בִּזכות מַה וּבִּזכות מִי, בַאַה לנו תקומַתינו. לא בְכְדִי – נִסְמַך והוצְמַד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ליום העצמאות. לא בִכְדִי, סופֶד כל העם – ממש לפני חג העצמאות, לְיקירִיכֶם יַקִירֵנו, גיבורי האוּמַה. כי בזכות הנופלים היתה לנו התקומה.
אנחנו מְאַמְצִים אתכם אל לִיבֶנו משפחות יקרות, מְחַזְקִים אתכם, וּמְחַבקים אתכם באהבה. וּמִתפללים יחד איתכם, שֶיְחְדַל השכוׂל מבית-ישראל, ושיבוא השלום עלינו ועל כל עם.
ארבעה בוגרים ותלמידים של מקיף ג’ באשדוד יצרו סרט תיעודי בשם “החלל שבינינו” לזכרו של קצין המנהרות סרן אביב חקאני ז”ל. הסרט, באורך כ-45 דקות, מספר את סיפורן של משפחות שכולות בארץ ובארצות הברית דרך ראיונות אישיים ושיחות אינטימיות בהפקתם של ליאת לישה, שליחת הסוכנות יהודית בוושינגטון, ובסיועם של אלעד גיטלמכר, שי נחמיה והודיה שטופבלט, בוגרי מקיף ג’ בעיר.
מתוך הסרט "החלל שבינינו"
הסרט מאפשר הצצה נדירה לעולם השכול באמצעות ליווי משפחותיהם של חללי צה”ל סרן אביב חקאני ז”ל ורב סרן אהרון מרגל ז”ל ומשפחות חללי מלחמות בארצות הברית, בהן משפחתו של דניאל אגמי, חייל יהודי-אמריקאי שנהרג ממטען צד שהפעילו טרוריסטים בבגדד, עיראק. הוא היה בן 25 במותו.
אביב חקאני ז"ל
הקרנת הסרט התקיימה ביום ראשון בנוכחות של כ-100 תושבי העיר ובמעמד ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי במרכז כיוונים בעיר. אתי לוגסי טורקניץ’, מנהלת מרכז הצעירים וכיוונים של עיריית אשדוד, מספרת: “הכול התחיל מטלפון שקיבלתי של ליאת, בוגרת מקיף ג’ וחיילת משוחררת, שנמצאת בשליחות בארצות הברית. היא סיפרה לי על כך שהיא יוצרת סרט ותשמח לשיתוף פעולה. מיד אמרתי לה שבשמחה. יצרנו קבוצת ווטסאפ איתה ועם תלמידי מקיף ג’, שהיו שותפים ליצירה, להנחיה, לשירה ויצאנו לדרך. ערב ההקרנה שערכנו במרכז כיוונים היה מרגש לאין שיעור”.
הקרנת הסרט "החלל שבינינו". באדיבות מרכז כיוונים
קצין המנהרות הראשון בצה”ל סרן אביב חקאני נהרג בציר פילדלפי שברפיח ב-2004. אימו עדנה חקאני תועדה בסרט. ל”כאן דרום” היא סיפרה, “פנו אליי חבר’ה צעירים שמכירים את אביב מהסיפורים שלו והיו בצופים וביקשו את שיתוף הפעולה שלי בפרויקט, שהוא כולל את ישראל וארצות הבית, כדי להראות את החלל בשתי המקומות, הכאב המשותף. הסכמתי לקחת חלק בעניין, ובמשך השנה הם חקרו על אביב, למדו עליו, אירחתי אותם אצלי בבית. מנגד, בארצות הברית, פילדלפיה, אצל משפחת דניאל אגמי גם עשו תהליך דומה. ולפני חודש היה לנו מפגש ושיחת וידיאו של שתי האימהות – לה קוראים בת’ אגמי – שבה דיברנו על הכאב שלנו, כיצד עוברים הימים בלי הילדים שלנו, איך אנחנו מנציחים את הדרך שלהם ואותם. הילדים שעשו את הפרויקט עשו זאת בהתנדבות מלאה”.
מה המסר שלך בעקבות הסרט?
“לשכול ולכאב אין גבולות. אם שמאבדת את בנה – זה לא משנה איך איפה ולמה – זה אותו כאב. בהתחלה חשבתי שיותר כואב למות על מדינה שהיא לא המולדת שלך, כמו עיראק, אבל כשדיברתי עם בת’ ושוחחנו על מותו של דניאל ועל התהליך שהיא עברה, הבנתי שזה בדיוק אותו דבר, כי מבחינתה זה המולדת שלה, הוא הגן על האזרחים של ארצות הברית על אף שחצה גבולות, וזה נחשב הגנה. המסר שלי זה שאנחנו לא יכולים לשפוט אנשים עד שאנחנו עומדים במקומם. יש כאב בצד השני ושכול גם בצד השני של העולם”.
חקאני היה "קצין המנהרות" הראשון של צה"ל, בתקופה שהאיום מהסוג הזה היה הרבה פחות בכותרות. מי שהחליפו בתפקיד לאחר נפילתו היה חברו, סרן משה טרנטו מאשדוד, שנהרג כשמונה חודשים לאחר מכן, גם הוא בציר פילדלפי.
באירוע הקרנת הסרט השבוע במרכז הצעירים כיוונים דיבר ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי על הסמליות בכך שבאותו יום חשף צה"ל את מעבדות הגילוי של מנהרות הטרור:
משפחת מלכא הצטרפה השנה למשפחת השכול. עולמה חרב עליה באותו רגע מר, בחודש יוני אשתקד, כשהבת הדס נרצחה בפיגוע בירושלים.
בבית המשפחה ביישוב עזר שליד אשדוד פגשה כתבת “כאן דרום” את ההורים גאולה ודוד, את האחיות והקרובים. נוכחותה מלאת האור של הדס ועוצמתה מורגשות מכל פינה.
כשהשכול דפק בדלת
הדס נולדה באשדוד, ובגיל שנה המשפחה עברה להתגורר ביישוב עזר במועצה האזורית באר טוביה. היא התחנכה בבית הספר היסודי רגבים ובבית הספר התיכון האזורי, הייתה חניכה ומדריכה בכירה בתנועת בני המושבים, שחיינית מצטיינת, שחקנית כדורסל בנבחרת התיכון האזורי באר טוביה ובמהלך לימודיה סיימה קורס צורפות בבית הספר לאמנות שנקר.
הדס עם אחיותיה: שקד, נטע וגפן
במהלך השירות הצבאי סיימה לימודי מאמני חדרי כושר לקטינים ובוגרים והוסמכה להיות תזונאית קלינית במכון וינגייט. הייתה לה אהבה ענקית לחיים ולאנשים, תמיד היו לה חיוך מנצח ועזרה לזולת. הדס הייתה מחוברת בכל לבה למסורת ולהיסטוריה של העם. בחופשתה האחרונה נסעה עם חברה לטייל בארצות הברית, ושם ביקרה בניו יורק בביתו של מייסד חב”ד הרבי מילובביץ’.
הדס התגייסה בתחילת דרכה בצבא לחיל הים, ולאחר כשמונה חודשים, משלא מצאה את תרומתה בתפקיד זה, ביקשה לבצע שירות משמעותי יותר ותורם יותר שיש בו מנהיגות ופיקוד. היא עברה למג"ב, עשתה טירונות מחדש ושנת שירות צבאית נוספת. היא סיימה קורס מפקדים וקורס לוט"ר ושירתה כמפקדת טירונים בעוטף ירושלים בתקופת הסכינאות ופיגועי הדריסה בירושלים.
“בתקופה זו באחד מערבי השבת בבית היא אמרה לנו משפט שהיינו די המומים ממנו: 'אם אנחנו לא נגן על ירושלים, לא תהיה לנו מדינה'”, מספר האב דוד, “והסוף המר הוא שהיא הגנה בגופה על ירושלים”.
סיפור נפילתה וגבורתה של הדס בערב שבת 16.6.2017 סמוך לשער שכם בירושלים, במתקפת טרור של שלושה מחבלים, הסעיר את המדינה כולה, והעם התאהב בדמותה מלאת היופי והעוז.
כששמעו הוריה על הפיגוע הם יצאו בנסיעה לכיוון הבסיס שבו שירתה, אך בדרך בנם הבכור התקשר. “הוא הודיע לנו שמשמר הגבול הגיעו לבית, ואז דום שתיקה”, מספר האב דוד. הם כבר הבינו מבלי לקבל את הבשורה באופן רשמי. במקום לברך במוצאי שבת את השבוע החדש ביין ובהדס בהבדלה, הדס הובאה למנוחות במוצאי שבת בחלקת בית העלמין הצבאי באשדוד.
דוד ותמונתה של הדס. צילום: אורי קריספין
הדס שירתה שלוש שנים בירושלים וכן הייתה מפקדת טירונות בנים בתקופת גל הטרור. באחד מן המכתבים שצירפה לקורות החיים שלה כתבה בין היתר: “אני רואה את עתידי במשטרה בצורה נרחבת, ושמה לי למטרה לצאת לקצונה, להמשיך לתרום ולשרת מכל הלב ובמלוא המוטיבציה.
אני מאד גאה להיות מ”כית. חינכתי דור חדש של לוחמים והפכתי אזרחים ללוחמים ולשוטרים. למדתי מהם רבות ולימדתי אותם כל מה שלמדתי מאחרים במהלך שירותי. זוהי זכות אדירה, ואני מאחלת לכל מ”כ לצאת להדרכה ולהנחיל ידע וערכים. מה שהביא אותי להתגייס זו תחושת השליחות, המסירות, הרצון לתרום ולעשות מעבר”.
ההורים דוד וגאולה בתחילת שנת היובל לחייהם. בבעלותם חברה משפחתית לעיצוב ושיווק מוצרי אריזה לחקלאות. ליישוב עזר עברו שנה לאחר לידתה של הדס עם שני אחיה הבכורים תמיר — כיום בן 29, מהנדס בהייטק — וגיא — כיום בן 27, נשוי ואב לעידו בן השנתיים, סטודנט ועובד בבית זיקוק. שלוש הבנות הצעירות במשפחה הן שקד, שלומדת בכיתה י”ב ושוקלת גם היא להתגייס למג”ב, נטע, תלמידת כיתה ה’, וגפן, בכיתה ג’.
“הדס כל הזמן הייתה אומרת לאחיות ולשכנים, 'אתם הולכים להתגייס רק למג”ב!' זה היה בנפשה”, מספרת האם גאולה. כחודש לאחר נפילתה של הדס נערכה החתונה של הבן תמיר, חתונה שנקבעה זמן רב מראש. “זה לא היה קל”, מספר דוד. “הייתה התלבטות לחשוב לדחות את החתונה, אך לאחר התייעצות עם הרב שלמה עמר, הוא אמר לערוך את החתונה וחובה גם לרקוד ולשמוח”.
“היא ידעה שיש לה יכולות פיקוד ומנהיגות”
בחיל הים, שבו שירתה בתחילה כאמור, הדס הרגישה שהיא אינה ממצה את יכולותיה. “היא הייתה יוצאת בבוקר וחוזרת בצהריים”, אומרת גאולה. “והיא הייתה טיפוס פעיל. היא ידעה שיש לה יכולות פיקוד ומנהיגות ורצתה לממש אותן, אז היא החלה בתהליך של התעקשות מול הצבא לעבור למג”ב.
בתחילת דרכה הצבאית, עדיין עם מדי חיל הים
"הדס הייתה תלמידה טובה ומיוחדת כבר כילדה”, היא מספרת. “היא הייתה משקיענית ולא מרדנית, עם קטע חברתי ומשפחתי מפותח. היא הייתה מחוברת לעניין של מסורת, משפחתיות ושבטיות, רצה ומחבקת דודות מבוגרות ומאזינה לסיפורים שלהן. היא הייתה כועסת אם לא הייתי מודיעה לה על אירוע משפחתי. היא הייתה גם בקשר מצוין עם כל בני הדודים, והייתה גאה בכל אחד ואחת מהם.
היא הייתה מאוד לויאלית לערך החברות, גם כשהייתה גמורה וחזרה בארבע לפנות בוקר, היא קיימה את כל ההבטחות שלה כלפי החברות. הן היו גאות בה שהיא לא בחרה את השירות הצבאי הפשוט. היא הייתה אחראית עד לפרט הקטן ביותר, היא לא הייתה מרשה לנו לצאת מהבית כי הנשק בבית.
נשיא המדינה בביקור תנחומים בימי השבעה. צילום: מארק ניימן
עם סיום כיתה י"ב היא התגייסה מיד, וכל הזמן הייתה חיילת. היא הייתה קמה בשתיים—שלוש בלילה, בכל שעה שקראו לה, ויוצאת לצבא. אני מורידה את הכובע בפניה. הייתי אומרת לה, 'את כזאת חרוצה. את לא חושבת פעמיים וקמה למשימה!' אם אצלי הכול בחיים קרה תוך כדי זרימה, אצלה התכניות היו מאוד ברורות, והיא גם פעלה והשקיעה.
עם השחרור היא תכננה כבר את הטיול לדרום אמריקה. מה שאפיין אותה זה החיוך, הצחוקים, שמחת החיים, הצחוק שלה נשמע בקולי קולות, והיה לה קטע של הרבה חיבוקים. היא הייתה מחבקת באהבה ובעוצמה יוצאת דופן. הייתי אומרת לה, 'רגע, הדס, הכתפיים שלי!'” דוד: “אני הייתי אומר לה: 'הדס, את חונקת אותי!'”
ההתכתבות האחרונה זמן קצר לפני שנהרגה
גאולה: “הופתעתי שכל אחד בא וסיפר לי, ‘אני הייתי החבר הכי טוב שלה’, ‘אני הייתי החברה הכי טובה שלה’. כנראה שהיה בה משהו כל כך מיוחד מעבר לאדם רגיל וממוצע, וזו הייתה הגדולה שלה, שהיא נתנה לכל אחד ואחת את התחושה הזו”.
היא דיברה על זוגיות ולהקים משפחה?
“היא דיברה על משפחה וילדים, רצתה זוגיות רצינית ורצתה שאלמד אותה לבשל”.
“לא יכולנו לחגוג כמו תמיד”
גאולה מספרת כי כרגע אין לה את כוחות הנפש להיות באירועים, במפגשים ובטקסים. “דוד והילדים הולכים”, היא אומרת. “אני עוד לא מתמודדת עם זה בעצם. אין לי יכולת לראות סרטונים שלה, לא להיכנס לפייסבוק שלה ולא לדבר. אני מודעת לגודל האסון, אבל כרגע יש לי חוסר רצון לקבל ולהתעמת עם זה”.
"אנחנו חיים עם הכאב ועם חוסר השלם. אתה קם בבוקר וחסר את השלם, אבל אני לא בא מהשכול, אלא מהעוצמה של הדס". צילום: אורי קריספין
גאולה ודוד מספרים כי היה להם קשה בחגים: “הפעם לא יכולנו לחגוג את הפסח הזה עם עוד משפחה כמו תמיד, ובערב חג פסח הקודם היא הייתה במשמרת כשסידרנו את השולחן. היא לבשה את המדים ויצאה, וכל הזמן היא אמרה לנו כמה פעמים, 'בואו נעשה את הסדר מוקדם!'”
גאולה מוסיפה כי השאלות עדיין טריות ותקועות: “אנחנו לא מאמינים שזה קרה ודווקא להדס. קשה לי לראות את הבנות בלי הדס. הן אהבו לעשות יחד ימי כיף, והדס הייתה מביאה מתנות לכולן, יושבת על השטיח ופותחת יחד איתן. עבור שקד הדס הייתה מודל לחיקוי מבחינות רבות. לילדים יש עולם משלהם, הם נבונים ומבינים עניין, ושקד הגדולה מתמודדת בגבורה ואפילו לוקחת את התפקיד שלי, מדברת על אחותה ומעבירה את המסר של הדס. אנחנו מזכירים את הדס, ונוצרה סיטואציה שהיא חלק מהיום—יום שלהן”.
דוד: “אנחנו חיים עם הכאב ועם חוסר השלם. אתה קם בבוקר וחסר את השלם, אבל אני לא בא מהשכול, אלא מהעוצמה של הדס”.
התחקיר המלא והעדויות הגיעו לידיכם?
גאולה: “יש פה שאלות שאני מעדיפה לא לשאול. העדפתי לא לשאול אם יש מחדל או אין מחדל”.
דוד: “זה היה בתקופת הרמדאן, כש-180 אלף פלסטינאים נכנסים לירושלים בכל יום, והלוחמים מוטמעים בתוך האוכלוסייה הערבית”.
חששתם מהשירות שלה?
גאולה: “בדיעבד הייתי אומרת לה, 'בשביל מה לך?' אבל היא ממילא לא הייתה נשמעת לנו. זה היה משמעותי מבחינתה לעשות דבר בעל ערך ובעל מהות. חששתי יותר מהשירות הסדיר, ודווקא כשהיא הייתה מוצבת בדרום וגם כמ”כית בקבע, פחות חששתי, למרות שהם היו רוב הזמן בירושלים. הם היו מודעים לסכנה בכל רגע נתון, והיא הכירה הרבה חיילים שנפגעו, אבל היא לא יידעה אותנו בפועל בכל דבר ועל מה היא אחראית.
היא גם הייתה צנועה, יותר עשתה מאשר דיברה. פתאום יש מקרים שבהם הילד הוא הדוגמה והמופת והמודל עבור ההורים, דור שמתעלה על ההורים שלו. כמה שהיא הייתה צעירה, היא הייתה עם אחריות כלפי המדינה והגנה על הצורך הקיומי של המדינה. זה סוג של בגרות שאנשים מבוגרים רבים אינם יכולים להתהדר בזה”.
הדס וחברתה עמית אזולאי
אתם מאמינים בדו קיום ובפתרון למצב?
דוד: “אנחנו אנשים של שלום ואנחנו בעד שלום, אבל את רואה את ההתנהלות של הצד השני, ואת מבינה שאין עם מי לעשות שלום. אין להם כוונה לעשות שלום. אימהות ומשפחות המחבלים ברגע שילדיהם נהרגים — הם מפזרים סוכריות וצוהלים. הם מקדשים את המוות ואנחנו את החיים, 'ומותר האדם מן הבהמה'”.
צילום: אורי קריספין
דוד משדר עוצמה רבה ואופטימיות בדבריו: “ערב חג הפסח בבית הכנסת שני חברים סיפרו דבר תורה על נס יציאת מצרים, ואני הוספתי לדבריהם כי ישנו נס לא פחות גדול ולא מובן מאליו: נס הקמת המדינה. אנשים טרודים בחייהם ואינם שמים לב שיש לנו מדינה מתקדמת".
מה תגובתכם לקריאה שלא לגייס נשים ליחידות קרביות?
גאולה: “אין פסול בכך שבחורה רוצה את השירות המהותי הזה, ויש לה גם את היכולות. באותה המידה ישנם גברים שהם פיזית ומנטאלית חלשים יותר מנשים”.
דוד: “קורס מפקדי מג”ב נמשך כמעט חצי שנה, ואני לא בטוח שכל בחור יכול לעבור דבר כזה. כדי להיות לוחם צריך פיזיות, רצון, מנטאליות, מוטיבציה. ואם זה קיים בבחורה, זה בהחלט אפשרי, וזה דור שמודע ליכולותיו”.
“היא ממלאת אותי כל יום מחדש”
חני גאלי, דודתה של הדס, פוקדת את קברה בכל יום. “אני מגיעה מחוסרת נשימה ויוצאת ממנה כשהיא ממלאת אותי כל יום מחדש”, היא מספרת. “ואין לי מושג אם אפסיק לעשות זאת. זאת הדרך שלי להרגיש שאני עדיין מחבקת אותה ונוגעת בה. הדסי הייתה כמו בתי הבכורה, והלב שלי מת יחד איתה. הקדשנו את פורים לעילוי נשמתה עם 500 משלוחי מנות עם המשפט המנצח שלה שאמרה תמיד לכולם ושליווה גם את הווטסאפ שלה: 'אם לא נצחק, נשתגע'. גם קצינת הנפגעים רפ”ק אסנת דדון, שהייתה לצערנו חלק מן הצוות שבישר את בשורת האיוב, השתתפה בחלוקת משלוחי המנות בקפלן, כאשר גם בנה היה מאושפז שם”.
האחות שקד נשאה דברים לזכרה של הדס בעת המסע מטעם בית הספר לפולין: “אחותי, יצאתי למסע לפולין. זוכרת כמה דיברת על זה, כמה הסברת לי איזו משמעות יש לזה. אחות שלי, יצאתי. אני יודעת כבר לצערי הרבה יותר לעומק מה זאת המשמעות של לזכור. לזכור בשבילכם, כדי שידעו שהייתם בעולם הזה, שהשם שלכם גם היה כאן, לזכור ולא לשכוח, בשבילכם. אני גאה במדינה שלי ובכל החיילים בצבא הגנה לישראל, שנלחמים בשבילנו, מגנים ושומרים עלינו, מקריבים עצמם כדי שהמדינה שלנו תתקיים, כדי שמותם של כל ששת המיליונים לא יהיה לשווא. גאה בך, אחותי, ובטוחה שגם את בי. אנחנו ממשיכים בשבילכם את הדרך שלא הספקתם להמשיך, ובקרוב תורנו לשמור על המדינה שלנו בגאווה. עם ישראל חי לנצח, אין לנו ארץ אחרת”.
מברכות "לחיים" לזכר הדס
בביתה של חברתה הקרובה של הדס לירון אזולאי בעזר אני פוגשת את החברות שגרות מרחק כמה צעדים האחת מן השנייה, והן נמצאות בקשר אמיץ, קרוב ויום—יומי מגיל בית הספר היסודי.
אחת התמונות המרגשות שלהן יחד היא מתחילת השירות הצבאי עם המדים לצד הדס, ששירתה אז בחיל הים. לצדה עומדות לירון, קרן, משי, דניאל, עמית, נופר ואריאל, שחיה כבר בארצות הברית. עמית עוברת לבאר שבע ללמוד, ונופר עברה לאחר נישואיה לגור בשדרות ומצפה ללידה.
לקראת חתונתה עלתה לקברה של הדס להזמין אותה ולקבל את ברכתה. נופר מספרת שהיא הרגישה בנוכחותה בשמחות שלה ושהיא מתקשרת עם הדס ומקבלת ממנה מסר לכל שאלה, וכולן מספרות שהן חולמות עליה לא פעם ומרגישות שהיא נמצאת איתן בכל מקום.
יוזמה שיצאה לדרך בתחילת השנה בגני הילדים בעיר הגיעה היום לסיומה עם תלייתם של קרוב ל-200 דגלים ענקיים לאורך הגדר המקיפה את פארק אשדוד ים מצדו המזרחי.
היוזמה המיוחדת החלה בביקור של 13 גננות מובילות העומדות בראש אשכולות גנים בכנסת, שם קיבלו ערכה מיוחדת: "המזוודה הכילה תעודות ומסמכים, תמונות וחומרי עזר מתולדות מדינתנו הצעירה, מיום שכמה ועד היום, על מנת שנלמד את ילדי הגן על מדינת ישראל".
פארק אשדוד-ים מוקף דגלים. צילום: עיריית אשדוד
המזוודה עברה בין הגנים וכך נולד הרעיון ליצירת דגלי לאום. ילדי הגן וצוותי החינוך יצרו מאל-בד, חומרי עבודה וצבעים דגלי ענק בגודל 2.70 מ' על 1.20 מ'.
פארק אשדוד-ים מוקף דגלים. צילום: עיריית אשדוד
לאחר שהושלמו העבודות וכל הילדים יכלו להתרשם מעבודתם המוצלחת, הדגלים נאספו ע"י הגננות המובילות והיום הן התכנסו במתחם הפארק וביחד עם צוות עובדי הפארק תלו את הדגלים סביב הגדר המקיפה את הפארק.
פארק אשדוד-ים מוקף דגלים. הצוות המנצח. צילום: עיריית אשדוד
הערב (ג') יתקיים באמפי אשדוד בפארק אשדוד ים ערב שירי לוחמים פתוח לקהל הרחב בשם “החול יזכור את הגלים”. יבצעו את השירים: ריטה, דוד ד’אור, רותם כהן, חנה גור, מאור מויאל, רותם כהן האשדודי ולהקת אזימוט.
הכניסה חופשית, הקהל מתבקש להצטייד בלבוש חמים. האירוע יחל ב-21:30, פתיחת שערים: 20:45.
"עובדים ועובדות ערב טוב, ברצוני לפתוח את ליבי ואת תחושותיי. מזה שבועיים בערך אני מרגישה לא טוב עם עצמי! ואסביר, כואב לי ברמה האישית על העוול שנגרם לאלון חסן. אני מברכת על זיכויו וקוראת להחזירו לנמל אשדוד בדיוק למקום שממנו נאלץ לעזוב, להנהיג את העובדים. תזכרו תמיד שלעולם לא מאוחר להבין שטועים, זו גדולת האדם".
כך כתבה יו"ר ועד עובדי המינהל בנמל אשדוד מיכל לוגסי בהודעת וואטסאפ ששלחה לעובדים אמש. לוגסי, היא יושבת הראש הראשונה של אחד הוועדים הגדולים בנמל שקוראת להחזיר את אלון חסן לתפקידו.
מיכל לוגסי – יו"ר ועד עובדי המנהל בנמל אשדוד וחברת הנהגת ההסתדרות. צילום: יח"צ נמל אשדוד
הצעד שהיא עשתה עשוי להיתפס כהתרסה נגד יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן שבינו לבין חסן פעורה תהום. צריך להזכיר גם שלוגסי היא חברת הנהגת ההסתדרות, החל מיולי 2017, והייתה ממובילי התמיכה בניסנקורן בבחירות לראשות ההסתדרות שנערכו לפני כשנה.
בהודעה שהוציאה חברת נמל אשדוד עם מינויה של לוגסי כחברת הנהגת ההסתדרות נאמר, כי "בשנים האחרונות, לא כיהנו יושבי ראש ועדים בנמל אשדוד כחברי הנהגת ההסתדרות. מדובר בפריצת דרך הן לחברת נמל אשדוד והן לנשים מסקטור עובדי התשתיות והתחבורה".
מעניין יהיה לראות אם הבעת התמיכה הפומבית של לוגסי בחסן תגרור אחריה תגובה מצד ניסנקורן.
מימין: מיכל לוגסי, מנכ"ל חב נמל אשדוד יצחק בלומנטל, אבי ניסנקורן, מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות אבי אדרי ויו"ר המרחב חיים שייב. צילום: דוברות נמל אשדוד
לוגסי נחשבה במשך שנים ארוכות מקורבת לחסן ולמעין "בת טיפוחים" שלו. היא אף נחשדה בכך שדאגה להעביר לו חומרים סודיים מישיבת דירקטוריון החברה. אך בית המשפט קבע שלא היה מדובר בפרוטוקולים חסויים.
כזכור, מאז שחסן זוכה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-29 במרץ, הוא ביקש לשוב לנמל, בתחילה לצורך ביקור, ואז לטובת חזרה לעבודה, אך בהנהלת חברת נמל אשדוד מונעים זאת ממנו בטענה שהכרעת הדין עדיין אינה חלוטה, זאת אומרת אינה בהכרח סופית, כי יתכן שהפרקליטות תגיש ערעור (לפי החוק היא יכולה לעשות זאת תוך 45 יום ממתן הכרעת הדין, לא כולל ימי חול המועד פסח). גם חלק מהעובדים תומכים במופגן בהחזרתו ואף התעמתו עם ועד הציוד המכני, המחלקה שאליה שייך חסן.
לפי גורמים בנמל, לא רק בהנהלה לא מתלהבים מהאפשרות שאלון חסן יחזור לעמדת מפתח בנמל, אלא גם בהתסדרות וגם בקרב חלק מהוועדים. חסן עצמו אינו מסתיר את רצונו לחזור מייד ולהשתלב במשא ומתן על הרפורמה בנמלים שעשוי לקבוע כיצד תיראה התחרות בין נמל אשדוד לנמל הדרום שמוקם לצדו ומה יהיו ההשלכות של העניין על עובדי הנמל הוותיק.
רס"ב רונן כץ בן ה-42 מאשדוד הוא מצטיין מפקד זרוע היבשה לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל. רונן, נכד לסבא וסבתא ניצולי שואה, ביקש להתגייס לתפקיד מכונאי רכב, מקצוע שלמד בתיכון. ב-1994 הוא התגייס ולאחר הקורס שובץ ביחידה מיוחדת. בהמשך דרכו הצבאית הגיע ליחידת מורן – יחידה מיוחדת בחיל התותחנים ומאז הוא שם. רונן נשוי ואב לשלושה ילדים. הסיבה שקיבל את ההצטיינות היא הדאגה לחיילים שלו, והוא יכול לספר סיפורים רבים על חיילים שהיו תחתיו שהוא נלחם למענם והיום הם בשירות קבע בצבא.
נאור ר. ביטון שבשנתיים האחרונות שימש כיועץ לראש עיריית אשדוד ד״ר יחיאל לסרי, עוזב את תפקידו. כך הוא מסר לפני שעה קלה. לדבריו הוא עשה זאת כדי לעבור "לתפקיד בכיר בעולם הפרו-ישראלי", אך לא פירט באיזה תפקיד בדיוק מדובר.
מדובר בתקופה רגישה מבחינת לסרי שכן נותרה בערך עוד חצי שנה לבחירות המקומיות, ויציבות היא דבר נדרש בעיקר בעת שכזו.
בחנוכה הרשמית של ביה"ח באשדוד: השגריר באו"ם לשעבר רון פרושאור, נאור ביטון ולסרי. צילום: חן בוקר
בשבוע האחרון חזר ביטון מארה״ב, שם הוביל משלחת פרו-ישראלית ייחודית ב-10 אוניברסיטאות שכותרתה ״ישראל – מדינת הגירה״. כבן להורים יוצאי צפון אפריקה, ביטון ייצג את ישראל יחד עם נציגים שהוריהם עלו מאתיופיה, מקסיקו ובריה״מ.
נאור ביטור בפעילות בארה"ב
בחודש פברואר השנה נבחר ביטון (31) לאחד מ-36 הצעירים המבטיחים של העיתון העסקי ״כלכליסט״. הוא היה דמות בולטת במחאת החברתית באשדוד בקיץ 2011.
ביטון חזר לאשדוד לאחר שסיים לימודי תואר שני במדיניות ציבורית בארה״ב, שם הקים ארגון הסברה בינ״ל, עבד במשלחת הישראלית לאו״ם והתמחה אצל חבר קונגרס בבירה וושינגטון.
״אני רוצה להודות לראש העיר על ההזדמנות המקצועית, ולכל צוות הלשכה ועובדי העירייה המסורים ובראשם מנכ״ל העירייה", מסר ביטון והוסיף: "האמנתי ועודני מאמין כי נושא צעירות וצעירי העיר צריך להיות בראש סדר יומה של אשדוד, משום שהם אלו שיקבעו את עתידה של העיר האהובה שלנו. כעת אני פונה לדרך מקצועית חדשה, אך אני בטוח כי אמשיך לפעול ציבורית ולקדם את אשדוד בעתיד. העיר אשדוד מהווה פסיפס של תרבויות ומגזרים שונים, ועלינו לשמור מכל משמר על אופיה הפלורליסטי״.
מי שנכח בשנים האחרונות בטקס יום הזיכרון לנפגעי פעולות איבה הנערך זו השנה העשירית במונארט מעיד על אירוע מרגש ביותר המופק במקצועיות ובהקפדה על ידי צוות עובדי המקום. לעיר אשדוד 44 חללים נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם עתידים להשתתף בטקס העירוני בו יישא דברים ד"ר יחיאל לסרי, ראש העיר אשדוד. אפרת ,אחותה של אלונה אברהם, שנספתה באסון מגדל התאומים תביא מימד אישי לטקס בשעה שתספר על חוויית השכול של משפחתה ואת סיפור חיי אחותה. אלונה אברהם, נולדה בישראל ,אחות בכורה לנועם ולאפרת, בת למשפחה גדולה ומוכרת באשדוד, עיר הולדתה. בתום לימודי היסוד למדה אלונה לימודים תיכוניים באולפנה באשדוד, ולאחר מכן עשתה שירות לאומי.
זוהר שורגי זל ,אחותו זיוה בן אטב וילדיהם באירוע משפחתי
אחרי השירות הלאומי סיימה תואר ראשון בתעשייה וניהול במכללת "ספיר" בדרום, ותואר שני במינהל עסקים במכללת פוליטכני, שלוחה של אוניברסיטת ניו יורק. במקביל ללימודיה עבדה בחברת "אלתא", חברה בת של התעשייה האווירית, וצברה ניסיון. לאחר סיום עבודתה ב"אלתא" התקבלה אלונה לעבודה בחברת "אפלייד מטיריאלס".בסוף אוגוסט 2001 יצאה אלונה לטיול בארצות הברית. בני משפחתה מספרים כי יצאה לטיול מחוף אל חוף בארה"ב ב-30 לספטמבר והייתה אמורה לחזור ארצה לפני יום כיפור. היא התכוונה לצאת מבוסטון ללוס אנג'לס לבלות את ראש השנה אצל משפחת דודה שם תכננה לחגוג את ראש השנה תשס"ב.
אלונה אברהם זל
ביום שלישי ,(11.09.2001), סמוך לשעה תשע בבוקר שעון ניו יורק ובשעתיים הבאות, תקפו טרוריסטים מארגון אל-קאעידה מטרות בארצות הברית, ע"י שחטפו ארבעה מטוסי נוסעים מיד לאחר המראתם. שני מטוסים פגעו בשני מגדלי התאומים בניו יורק (מרכז הסחר העולמי) וגרמו לקריסתם, מטוס נוסף התרסק במתחם הפנטגון ומטוס רביעי התרסק בשדה פתוח בפנסילבניה. בהתקפות אלו נהרגו קרוב לשלושת-אלפים בני אדם. הוריה, מרים ופרץ, החלו לחשוש לחייה תוך כדי צפייה בטלוויזיה, אז ראו כי טיסה 175, בה נכחה, התרסקה בתוך מגדלי התאומים. כעבור זמן קצר, התקשר הדוד וסיפרה כי אלונה לא הגיעה ליעדה. באחת וחצי בלילה התקשרו לבני המשפחה מחברת התעופה כדי לדווח כי היא הייתה על הטיסה. האח, נועם, חייל, אמר אז: "אנחנו מסרבים להאמין. יש איזה קצה של תקווה שהיא אולי לא הייתה על הטיסה, אולי לא עלתה עליה". אלונה הייתה בת 30 במותה. הותירה אחריה הורים, אח ואחות, ומשפחה גדולה ואבלה. בסוף שנת 2005 הוקמה אנדרטה בכיכר ניו יורק באשדוד, סמוך לבית המשפחה, לזכר חללי הפיגוע במגדלי התאומים. באנדרטה מצוינים שמותיהם של ארבעת הישראלים שנהרגו באותו יום, בהם אלונה. החללים מונצחים במספר אנדרטאות נוספות. בנוסף, חברת "אפלייד מטיריאלס" החליטה על הענקת ארבע מלגות לזכרה של אלונה, עובדת החברה. המלגות יועדו לסטודנטים תושבי אשדוד שהם מעוטי יכולת כלכלית, הלומדים את תחום התעשייה וניהול או מינהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, תחומים אותם אלונה למדה. באשדוד הוקמה אנדרטה לנפגעי פעולות איבה בארץ ובחו"ל לפני כארבע שנים . באנדרטה המורכבת מפסל , יצירתו של האמן המקומי יעקב פינטו מורכבת מגוש אבן שחור ומאסיבי ובו פעור חור . נציגי המשפחות באשדוד ובראשם סימון טובול ,שאחיו נהרג בפיגוע בנמל אשדוד14.03.2004), וזיוה בן אטב בתמיכה צמודה של ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי הביאו להקמת האנדרטה המוצבת בסמוך למבנה קן תנועת הצופים בשד' הרצל ושד' בו עמי. בטקס שייערך במונארט תישא זיוה בן אטב דברים כנציגת המשפחות .זוהר שורגי, אחיה של זיוה בן אטב נולד בשנת 1962,גדל והתחנך באשדוד, למד בבית הספר "גאולים" ובתיכון "מקיף א'". בילדותו היה חניך בתנועת הנוער "המחנות העולים".
כפי שפרסמנו השבוע, כחלק מחגיגות ערב יום העצמאות בעיר יופיע גם הזמר אייל גולן. מוקדם יותר נודע שהוא צפוי להתחיל את הופעתו באשדוד ברבע לאחת אחר חצות והדבר עורר כעס רב בקרב תושבים. באגף האירועים של העירייה טענו שהפרסום אינו נכון וכי הסיכום עם הזמר הוא שהוא יגיע לבמה באשדוד בין אחת-עשרה וחצי לשתים-עשרה בלילה.
עם או בלי קשר, לוח הזמנים שונה וכעת גולן צפוי להתחיל את הופעתו בעיר ב-23:40. את אותו ערב יחל גולן העסוק בהופעה ברמלה, לאחר מכן ימשיך לקרית עקרון ולאשדוד ויקנח באור יהודה. מי ש"יידפק" הם תושבי אור יהודה שייאלצו כעת לחכות עוד שעה עד שגולן יסיים את הופעתו באשדוד.
אגב, לפי אתר וואלה התעריף שמשולם עבור כל הופעה של אייל גולן בערב יום העצמאות נע סביב 166 אלף שקלים. לפי אתר וואלה השנה יש אמנים שיקבלו יותר מגולן להופעה בערב יום העצמאות לפי הסדר הבא: סטטיק ובן אל, עומר אדם, עדן בן זקן ושלומי שבת.
סך הכל, כולל הוצאות על אמנים והרכבים נוספים, הוצאות אבטחה ולוגיסטיקה וגם זיקוקים, יעלה האירוע 1.1 מיליון שקל.
זה מכבר החל שירות הלילה ליישובי הדרום, במסגרתו מופעלות רכבות במשך 24 שעות. כעת שופרו גם זמני החלפת הרכבות בין הרכבות מדרום לרכבות צפונה. זמני ההחלפה עומדים כעת על כ- 8 דקות, זמן שיותיר לבאים מדרום זמן מספק להחליף לרכבת צפונה. הנוסעים מתחנות הדרום לנתב"ג, אשר מחליפים רכבת בתחנת תל אביב ההגנה, ימתינו כ-20 דקות לערך, זמן שיאפשר ירידה נוחה עם הכבודה ובני המשפחה ועליה לרכבת לנתבג.
כעת, יכולים תושבי הדרום המעוניינים להגיע לתחנות תל אביב ולתחנות הצפון, לנסוע בקלות ולהמתין מספר דקות בלבד לרכבת שתיקח אותם ליעדם.
רכבות הלילה מדרום, הפועלות בין השעות 24:00-06:00, יוצאות מתחנת ב"ש-מרכז ועוברות בתחנות אופקים; נתיבות; שדרות; אשקלון; אשדוד; יבנה-מערב; רשל"צ משה דיין ובת ים יוספטל, לפני שמסיימות את נסיעתן בתחנת תל אביב.
לקראת יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, הודיע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, כי יעניק חנינות לאסירים שריצו לפחות שליש מתקופת מאסרם. בין האסירים שהגישו בקשה לחנינה נמצא גם רוני ברנס, אביה של אנג'ל ברנס, שנכלא בשנת 2011 לאחר שהורשע בהעלמות מס של למעלה ממיליארד שקלים . כוכבת הילדים אנג'ל ברנס שכבר שיתפה בעבר את עוקביה בסיפורו של אביה פנתה לנשיא כשהיא בוכיה ואמרה ""אני אנג'ל ברנס, בת עוד מעט 17, פונה אליך נשיא המדינה ואליכם הצופים – אבא שלי ריצה כבר כמעט מחצית מעונשו, 7 שנים. אבא שלי לפני כמה שנים עשה טעות, הוא למד את הלקח, הוא לא יעשה זאת שוב. אבא שלי הוא הבן אדם שצריך לקבל את החנינה הזאת. הוא מתחרט והוא חושב יום יום איך להפוך את החיים שלנו, הילדים שלו, לחיים הרבה יותר טובים וזה יכול לקרות עוד שבוע. בקשת החנינה כבר הוגשה אלייך, אני רק צריכה את העזרה שלך כדי שתאשר אותה".
בסרטון שלו כחצי מליון צפיות סיפרה אנג'ל "הכל על אבא שלי"
