אמש, בשעה 19:30 התכנסו להן כ-20 נשים אשדודיות בהנחייתה של סטלה ויינשטיין, לכנס של תנועת "אשדוד יחד" בראשות כצנלסון, זאת יחד עם שתי נשים בעלות עסקים באשדוד.
אמנם במקום פלאיירים חילקו כיבוד והרימו כוסית, אבל לא היה ספק שמטרת הכנס הייתה ליצור רשת נטוורקינג, או בעברית- קשרי עבודה, שתחזק תהליכי קידום לנשים יוזמות באשדוד. 5 נשים הרכיבו את הפאנל: ח"כ יוליה מלינובסקי, אלופת הארץ וסגנית אירופה בפיתוח גוף לוסי טיכמן, ממובילות מחאת השבת עו"ד אורית אלמוזלינו- רייז, בעלת סלון הכלות פולינה סיסאורי קריקונץ, והמנחה כמובן, רו"ח סטלה ויינשטיין, מרשימת "אשדוד ביחד", כולן אשדודיות, חוץ מח"כ יוליה מלינובסקי שהגיעה מחולון במיוחד כדי לתמוך.
לוח הזמנים לאירוע: 19:30 התכנסות והיכרות 20:00 פאנל נשות ההשראה 20:30 סיעור מוחות ושיח פתוח 21:00 הרמת כוסית לשנה החדשה
לא אירוני לקיים כנס העצמה בסלון כלות? זו הייתה שאלתי הראשונה לויינשטיין, עליה ענתה: "בעיני דווקא לא. זה עסק מצליח של בחורה צעירה שבנתה הכל בעשר אצבעות, וסיפור הצלחה עסקי של אישה בתחום מאוד תחרותי. אני מאמינה שאישה לא צריכה לברוח מהזהות הנשית שלה כדי להיות פמיניסטית" והוסיפה משפט שקרץ למפגש עתידי "אבל על זה נדבר כשתעשי לי ראיון אחת על אחת".
לשאלתי איזה מספר הן ברשימה, נעניתי שהרשימה והמיקומים יפורסמו בקרוב. על פי פרסומים קודמים, עו"ד אורית אלמוזלינו- רייז תהיה כנראה במקום ה-6, כך שנראה ששתיהן תהיינה במקום ריאלי.
אלפים גודשים הערב את אמפי אשדוד במופע של שלמה ארצי. החניון היה צר מלהכיל את הקהל הרב ועשרות, אולי מאות מכוניות, חונות על מדרכות, מדשאות ואפילו ברחבת אנדרטת חללי סטרומה ומפקורה הסמוכה. כמה מכלי הרכב הגיעו ממש עד ס"מ מעטים מפסלי האנדרטה – שמנציחה את המעפילים שניספו בדרכם לשראל בשנות ה-40.
יש תושבים שמאוד לא אהב את זה והביעו שאט נפש.
"האם הופעה באמפי מצדיקה חנייה באנדרטה?", תהתה תמי טל, מורה תושבת העיר. "היכן פקחי העיר? מי נתן את האישור לחנות באנדרטה לזכר הנספים באוניות המעפילים סטרומה ומפקורה? כנראה נעלמו כבר הערכים", הוסיפה בפוסט שהעלתה בפייסבוק.
הפוסט שהעלתה טל בפייסבוק
מי שאחראי על ההפקה ועל המופעים באמפי צריך לתת את הדעת על כך ויפה שעה אחת קודם.
בעוד חודש וחצי ידעו מאיר אברז’ל וחבריו מתנועת אשדודים אם המאמץ יוצא הדופן שהשקיעו במשך השנים האחרונות נשא פרי. אחרי שבבחירות הקודמות, שהיו הראשונות שבהן התמודדה התנועה, הם היו קרובים להיכנס, אבל רק קרובים, הפעם הם לא מוכנים להסתפק בפחות מיצירת סוג של מפץ פוליטי באשדוד שהם במרכזו.
כאן נולדתי
אברז’ל הוא פטריוט לוקאלי אמיתי שנשאר קשור בלב ובנפש לרובע ג’ שבו נולד וגדל ואליו חזר בבגרותו. הוא בן 39, כרגע נטול זוגיות, ילדותו עברה עליו ברחוב הפלמ”ח. כיום הוא שוכר דירה ברחוב רבי עקיבא. “מתישהו הבנתי שהתפקיד שלנו בחיים הוא גם להראות דוגמה אישית לילדים שגדלים ברובע”, הוא מסביר, “ובתור מי שגדל פה ויש לו תואר ראשון ושני, היה חשוב לי להראות שיהיו פה מודלים להצלחה”.
האזור שבו אתה חי היום הוא חרדי?
“גם, אבל לא רק, מעורבב כזה”.
אברז'ל ליד ביתו ב-ג'. צילום: פבל
ומה זכור לך משכונת ילדותך?
“אני זוכר שכונה מלאה בילדים ומשפחות צעירות, מגוונות, מכל מיני עדות. בימי שישי היינו לוקחים את הסירים שלנו ועוברים לשכנים, היינו שלוש—ארבע משפחות שאוכלות יחד, והיה אוכל הודי ואוכל מרוקאי ואוכל גרוזיני על השולחן. הדלתות היו פתוחות, היית נכנס ויוצא. יש ילדים שגדלתי איתם ועד היום הם אחים שלי, ממש ככה. היום הרובע התבגר והזדקן. הרכב האוכלוסייה השתנה. בית הספר שלי — מירון — נסגר והפך לישיבה, הגן שבו למדתי כבר לא קיים. מועדון ‘הביצה’ שנלחמנו עליו, כי רצו להפוך אותו לבית ספר לבנות, לדעתי כבר לא קיים, לפחות לא במתכונת שאותה הכרנו”.
הוא היה מדריך בתנועת הנוער צד”ק — ציונות דתית קהילתית — וריכז את הסניף ששכן בבית ספר מירון. את הכיפה שעל ראשו הסיר בגיל 23-22.
“גדלתי בבית מסורתי ומתישהו הפסקתי לשמור שבת ואחר כך גם הורדתי את הכיפה. היום אני חילוני לגמרי. לאמיתו של דבר אני מגדיר את עצמי בתור יהודי חברתי”.
“למדתי לקרוא בכיתה ה’”
מאיר הוא הבן הבכור של הוריו, גמלאים של התעשייה האווירית. האם עבדה באלתא, והאב בתעשייה האווירית בלוד. יש לו אחות חרדית ואח דתי. לפני עשור בערך ההורים התגרשו. האם נשארה באשדוד באותה דירה ברחוב הפלמ”ח, והאב עזב ועבר לגור מחוץ לעיר. הוא קרוי על הסבא מצד האב. במשפחה נוהגים לקרוא לו “מירו”, אבל אימו מקפידה על “מאיר”. הקשר ביניהם קרוב במיוחד.
איך אתה זוכר את רובע ג’ בצעירותך?
“אישית לא ידענו מחסור, אבל מסביב היה עוני, מצוקה, הייתה לנו תחנת סמים מול הבית, ונרקומנים הסתובבו בשכונה, היה גם פשע וגנבות. אחרי שסיימתי יסודי בחרתי לעבור לפנימייה בגן יבנה, אחוזת יעקב, כי ידעתי שאם אשאר, יש סיכוי טוב שאנשור מהלימודים. ראיתי חברים מסביבי שעזבו אחרי כיתה ט’ והלכו לעבוד. רוב הבנים מהמחזור שלי לא סיימו תיכון. אני עצמי למדתי לקרוא בכיתה ה’, לא מעט בזכות מורה עקשנית שלא ויתרה עליי. עשיתי י”ג-י”ד כהנדסאי מכונות ובהמשך תואר ראשון ושני במינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר”. בצבא שירת אברז’ל כלוחם על ספינת טילים בחיל הים".
"יש לי אגו אבל הוא לא גדול". אברז'ל. צילום: פבל
השכונה שבה גדלת הייתה יותר קשה בזמנו או כיום?
“היום לדעתי היא הרבה יותר קשה. עם כל זה שהיו בה עוני ופשע וסמים, עדיין היה את המתנ”ס שהיה מרכז נוער, הייתה פעילות תוססת, היו תנועות נוער, זה חי ונשם את הרובע. היום המתנ”ס בג’ בגדול הוא חרדי, ובני נוער בשכונה יתקשו למצוא תעסוקה חיובית. אני רואה רבים מהם משוטטים ברחובות חסרי מעש. מבחינה זאת השכונה הפכה ליותר קשה, במיוחד עבור חילונים או מסורתיים”.
אזור ג’ הוא עדיין שם נרדף למצוקה?
“כן, אזור של משפחות קשות יום, אני חושב שאם תשאל 90 אחוז מהמשפחות, הן היו אומרות שאם היו יכולות להרשות לעצמן, הן היו עוברות מפה למקום אחר. אין כאן משהו שמסמל את העתיד או תקווה”.
רובע ג’ הוא הכי עני וקשה באשדוד?
“אני לא חושב. לדעתי היום המצב ברובע ב’ קשה בהרבה, אבל חסרה יד מכוונת, חסרה תכנית מערכתית רחבה ומעמיקה, איך גורמים לתושבים להיות מעורבים, וחסר תכנון יסודי של תמ”א 38, ואיך מביאים לפה אוכלוסיות צעירות ואיך בונים פה מעונות לסטודנטים במקום בית ספר מירון שנסגר. אלה דברים שיכולים לקרות וצריכים לקרות. העירייה חייבת לפעול”.
פה נולדתי וגדלתי. אברז'ל בשד' הפלמ"ח. צילום: פבל
העיר, העירייה זנחו את השכונות הוותיקות?
“אני חושב שכן. הרבעים האלה לא מקבלים מספיק מענה. נכון שקמו מינהלות רובע שעושות עבודה, אבל הן בעיקר שינו, לטובה, את הניקיון, במיוחד ברחובות הראשיים. עדיין יש הרבה לכלוך, אין תכניות איך להפוך את התושבים ליותר מעורבים, אין תשומת לב להון האנושי. שמע, אני עובד עכשיו בדרום תל אביב בתנועה ליהדות חברתית בינ”ה. העירייה החליטה להשקיע מיליונים בשיפוץ רחובות בשכונה מסוימת, הוציאו קול קורא לתושבים שמשתף אותם בקבלת ההחלטות במה וכיצד להשקיע. גם במישור של תרבות ופנאי. וזה קצת חסר לי באשדוד”.
אשדוד היא לדעתך עיר טובה לצעירים?
“אני חושב שלא. גם מבחינת תרבות הבילוי, אין בעיר מספיק אפשרויות. מבחינת תעסוקה, אין יכולת אמיתית לעבוד בעיר, וצעירים נאלצים לעבוד בחוץ. מבחינת מגורים, מחירי הדיור יקרים, וגם מבחינת מוסדות להשכלה גבוהה — אין פה מספיק אפשרויות”.
נפרד מהכיפה ומההצבעה לימין
בבית הוא גדל על תמיכה בליכוד. הוא עצמו עבר שינוי ובשנות ה-20 שלו עבר למפלגת העבודה. “הבנתי שעמדותיי הכלכליות וגם המדיניות נוטות לשמאל. אני זוכר שלמדתי אז בספיר, היו פריימריס בעבודה ואמרתי לעוזי ברעם, שהיה המרצה שלי, שאם הם חפצי חיים, שיבחרו בעמיר פרץ. הוא שאל אם אני אצטרף אם הוא ייבחר, ואמרתי לו שכן, וכך היה”.
מה החלום שלך?
“להיות חבר מועצה שאחראי על תיק שכונות ותיקות ומשפחות צעירות, שם הלב שלי נמצא. אולי זה יהיה תיק חדש, עם סמכויות וכלים”.
מה עם להיות חבר כנסת, שר, ראש עיר?
“לא חושב על זה כרגע, אבל להיות מנכ”ל של עמותה שעוזרת לנוער בסיכון, זה נושא שמאוד מעניין אותי. אני רוצה לעבוד עם אנשים ולהשפיע על אנשים”.
מה עם לעשות כסף?
“לא מעניין אותי. לגרום לאנשים לחייך שווה הרבה יותר מכסף”.
עוד חלום?
“למצוא את האחת, להקים משפחה, ילדים, גם לאמץ, חשוב לי”.
בכל דבר אתה מכניס את הקטע האידיאליסטי?
“כן, גם כשהחלטנו יניב קקון ואני להקים את אשדודים, בחרנו בדרך הקשה, דרך של הקמת תנועה מהשטח לטווח ארוך”.
מי הגה את השם “אשדודים”?
“אני”.
אז בוא וארגיז אותך טיפה. למה אתה רק מספר 2?
“קודם כול אתה לא מרגיז אותי. הדבר החשוב הוא יכולת ההשפעה שלך”.
חברים ושותפים לדרך. מאיר אברז'ל ויניב קקון, יו"ר תנועת אשדודים. צילום: עדי זלק וינר
מה, אין לך אגו?
“יש לי אגו, אבל הוא לא גדול. גם בבחירות הפנימיות בתנועה התמודדתי. אם מישהו אחר היה נכנס לפניי, סבבה”.
כמה מנדטים תקבלו?
“לדעתי שלושה ומעלה”.
מה הייתה, אם הייתה, הטעות שלכם לפני חמש שנים? אולי אתם קצת תמימים?
“אני לא חושב שאנחנו תמימים, להפך. עשינו מאבקים, אנחנו יודעים פוליטיקה ויודעים לשחק את המשחק. אני חושב שהטעות המרכזית שלנו בבחירות 2013 הייתה היערכות לקויה ביום הבחירות. ידענו שכ-5,000 מצביעים תומכים בנו, אבל יכולת ההנעה שלנו הייתה גרועה, ורבים מהם פשוט לא הגיעו לקלפיות. אנשים שהבטיחו לנו שהם באים להצביע, לא באו להצביע”.
והפעם?
“הפעם לא מוותרים על אף אחד, ולא משאירים שום דבר ליד המקרה. אני חושב שלמדנו מפעם קודמת, ובעצם זה שלא נכנסנו בבחירות הקודמות עשה לנו טוב. עבדנו במשך חמש שנים, הוכחנו את עצמנו”.
אידיאלים זו לא מילה גסה
אפשר להסכים אתם ואפשר שלא, אבל על דבר אחד קשה להתווכח: תנועת האשדודים עשו דבר חדש בפוליטיקה. הם הצליחו להקים תנועה שהוכיחה שיש לה זכות קיום והמשכיות גם אחרי שלא הצליחה להיבחר לפני חמש שנים. כמו נמלים חרוצות שעובדות בשקט אבל במרץ, ולעיתים גם מתחת לפני השטח תוך יצירת רשת מסועפת, הם יצרו פה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
מנכ"ל מד"א, אלי בין, קיים הערכת מצב בשיתוף מטה מד"א לקראת יום כיפור והנחה את מנהלי המרחבים לעמוד ברמת כוננות ג', שהיא הרמה הגבוהה ביותר, החל מערב יום כיפור ועד מוצאי החג.
במד"א מדגישים כי מדי שנה נתקלים צוותי מד"א הנעים ברכבי החירום לקריאות ולבתי החולים בכל רחבי הארץ בניסיונות לשבש את תנועת האמבולנסים ובכך עלולים להזיק לחיי אדם. במד"א מבקשים מהציבור לפנות את הדרך ולאפשר לאמבולנסים תנועה חופשית ובטוחה.
מדי שנה ביום הכיפורים, מגיעות למוקד החירום 101 של מד"א קריאות של למעלה מ- 2,000 בני אדם הנזקקים לסיוע וטיפול רפואי של צוותי מד"א. רבים מהמטופלים על ידי החובשים והפאראמדיקים של מד"א הינם הולכי רגל וילדים שנפגעו בכבישים בזמן רכיבה על אופניים רגילים וחשמליים, מתפללים שחשים ברע עקב הצום, ילדים ופעוטות שמשחקים ללא השגחת מבוגר סמוך לבתי הכנסת בזמן התפילה ונשים בהריון שאחזו אותן צירי לידה ויש להעבירן בדחיפות לבתי החולים.
גם השנה, בנוסף לצוותי מד"א בתחנות, לכונני מד"א הרכובים על אופנועים ולכונני מד"א הפזורים עם אמבולנסים ובימבולנסים בשכונות ובערים, ישהו חובשים ופאראמדיקים של מד"א המתפללים בבתי הכנסת ברחבי הארץ עם ציוד רפואי מתקדם (הכולל דפיברילטורים) ויוכלו להעניק טיפול רפואי מיידי, מהיר ואיכותי לצמים שיחושו ברע. כמו כן חובשים ופאראמדיקים של מד"א יוצבו ברחבת הכותל במהלך יום הכיפורים על מנת לתת מענה רפואי למתפללים הרבים שצפויים להגיע ולהתפלל במקום. במסגרת הערכות המוגברת יעמדו בכוננות גבוהה גם שני מסוקי מד"א, המשמשים לפינוי ולהצלת חיים באזורים מרוחקים, בצפון הארץ ובדרומה.
במד"א פונים לגבאי בתי הכנסת להכין מראש ובטרם כניסת החג מכשיר טלפון סלולרי חכם לחירום שימצא בבית הכנסת ויאפשר להזעיק את כוחות מד"א באמצעות קו החירום 101 או באמצעות אפליקציית 'מד"א שלי' המאפשרת בלחיצת כפתור חיוג אוטומטי למוקד החירום 101 של מד"א ואף מאפשרת לחובשים ולפאראמדיקים במוקד לאתר את מיקומו המדויק של המקום ממנו מתקבלת הקריאה.
מדי שנה תקופת החגים מביאה עמה מחסור עונתי במנות דם, ועל מנת ששירותי הדם של מד"א יוכלו לספק מנות ומרכיבי דם לבתי החולים, יש צורך בתרומות של כל סוגי הדם, בדגש על סוג דם O ו- Rh שלילי מכל הסוגים (O-, A-, B-, AB-). במד"א קוראים לציבור להגיע אל עמדות התרמות הדם של מגן דוד אדום שיוצבו בקניונים, באתרי התיירות, בתחנות מד"א השונות ובמקומות ציבוריים נוספים ברחבי הארץ, ולתרום דם. מידע על עמדות התרמות דם ניתן למצוא באתר האינטרנט של מד"א בכתובת http://www.mdais.org/damביישומון (אפליקציה) 'מד"א שלי' בסמארטפון ובטלפון 03-5300400 בו ניתן לקבל גם מידע על סוג הדם באמצעות מענה קולי אוטומטי וממוחשב שמזהה ומבין דיבור.
התינוק הראשון של גן יבנה לשנת תשע"ט שנולד בחדר הלידה המרכז הרפואי קפלן. אורטל ביטון, גרפיקאית, ומוטי, עצמאי, תושבי גן יבנה, הורים מאושרים לתינוקם השלישי שנולד ביום שני, ראש השנה, 10 בספטמבר, בשעה 00:35, במשקל 2.120 ק"ג, אח להללי בת 5.5 ולאוריה בן 3, כולם נולדו בחדר לידה של המרכז הרפואי קפלן. אורטל אמרה כי הלידה היתה קלה והצוות הרפואי בחדר לידה היה מדהים ומתחשב לפני ובמהלך הלידה. "אני מאחלת לכל תושבי גן יבנה שנה טובה ושתתרחב בהרבה ילדים", היא סיכמה.
הלן גלבר מבקשת שעיריית אשדוד תעניק לה חסינות מתוקף היותה חברת מועצה ושבית המשפט יכיר בה. זאת במסגרת התביעה הענקית על סך 26 מיליון שקל שהגיש נגדה איש העסקים ג’קי בן זקן.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-24 ביוני השנה טוען בן זקן באמצעות פרקליטיו שגלבר פגעה בו ובעסקיו בכך שפעלה בשיטתיות לעצור ולעכב מיזמי נדל”ן שלו ברחבי העיר. עד עתה לא הוגש כתב הגנה מטעם גלבר בנימוק שלפני כן יש להכריע בסוגיית החסינות.
ארכיון: לסרי ובן זקן. צילום: אורי קריספין
ממסמך שהוגש באמצעות עורכי דינה לבית המשפט ב-30 באוגוסט עולה שכבר חודש לאחר התביעה הם פנו ללשכה המשפטית בעירייה כדי שיבקשו מבית המשפט להכיר בחסינותה מתוקף היותה נבחרת ציבור. אם הדבר יאושר על ידי בית המשפט, גלבר אישית תהיה פטורה מהתביעה. אך עד עתה ככל הידוע הדבר לא נעשה.
פרקליטיה של גלבר ביקשו מבית המשפט להורות לעיריית אשדוד להודיע אם בכוונתה להצהיר על הכרה בחסינותה ולקצוב לה זמן סביר לכך. אם העירייה לא תעשה כן, גלבר ויועציה המשפטיים יבקשו מבית המשפט בעצמם להכיר בחסינות שלה מתוקף היותה נבחרת ציבור.
“מדובר בתביעה מופרכת ומופקרת, חסרת כל יסוד ואחיזה בדין”, נכתב בבקשה שהגישו עורכי דינה של גלבר ב-30 באוגוסט. “כך או כך”, הוסיפו, “ברי כי כלל הפעולות המיוחסות לנתבעת בוצעו במסגרת תפקידה כחברת מועצה, בתום לב מתוך מניעים ענייניים ובפרט דאגה לעיר ולתושביה, וללא כל כוונה או מתוך שוויון נפש להזיק לתובעים”.
“בכוונתה של הנתבעת”, נכתב עוד בבקשה שהוגשה לבית המשפט מטעם גלבר, “ככל שתידרש לכך – להגיש בקשה להכרה בחסינותה. קבלת הבקשה, בהתאם לדין, תוביל לדחיית התביעה נגד הנתבעת וניהול התביעה אל מול עיריית אשדוד בלבד”.
עוד קודם לכן היועץ המשפטי של העירייה עו”ד רוני עמיר פנה ליועץ המשפטי של משרד הפנים עו”ד יהודה זמרת במכתב וטען בו שזה יהיה בעייתי שהוא זה שיידרש להחליט אם להכיר בחסינותה של גלבר, על רקע היחסים הטעונים בין השניים. לכן ביקש ממנו שיקבע אם הוא מצוי בניגוד עניינים, אם לאו.
מכתבו של עו"ד רוני עמיר ליועמ"ש משרד הפנים זמרת
במכתב שיצא ב-24 ביולי לעמיר ממשרד עו”ד בעז בן צור שמייצג את גלבר נכתב בין השאר, “מרשתנו פעלה ופועלת במסגרת כהונתה כחברת מועצת עיריית אשדוד בתום לב ולמען העיר ותושביה. בראי זה, ברי כי לטענות המועלות בכתב התביעה – אין יסוד. משעה שגם על פי התביעה המעשים המיוחסים למרשתנו בוצעו בקשר ובממסגרת כהונתה כחברת מועצה, עומדת למרשתנו חסינות כעובדת ציבור”.
מגיל קטן מרחיקים מאיתנו את כל הרע שקיים בעולם ואומרים לנו להיזהר, לשמור על עצמנו, לשקול מילים וצעדים, לבחור בקפידה את האנשים הקרובים לנו, לבטוח אך ורק בעצמנו ובתחושות הבטן שלנו. לפעמים זה עובד ולפעמיםף האינטואיציות שלנו בוגדות בנו ואנחנו מאבדים אמון בנו, ואז לכי תבני אמון מול עצמך מחדש.
שנים שמלמדים אותנו להיזהר לקחת סיכונים, שומרים עלינו, רק שלא ניפול, ובטח שלא יהיה שם אף אחד שיראה את הנפילה והמכה הכואבת. זה לא יועיל לאגו שלנו. אף אחד לא מעז לתת לנו את הדחיפה מהצוק כי הוא יודע שנצליח לפרוש כנפיים ברגע הנכון, ובטח שאין אף אחד שבוטח בנו שגם אם נתרסק, מקסימום נכאב, נדמם קצת ונצליח לקום בכוחות עצמנו. יתרה מכך, לאנשים הרבה יותר נוח להיות לידנו ברגעי ההצלחה, לתת יד ביד ולצעוד בגאון ובטחה ופחות נמצאים שם לתת לנו יד ולעזור לנו לקום ברגעים הקשים (חוץ מהפייסבוק – שם אנשים אוהבים לעזור ולפרגן כשרע לך, ולרוב פחות מפרגנים כשטוב לך).
כל הזמן משווים לאחרים שיהיה לאן לשאוף, מדמיינים איך יכול היה להיות אילו רק, מעודדים אותנו לגדול, להתפתח, ללמוד ולחלום בגדול, לאכול את העולם עם העיניים ושאר החושים ולא להתבייש לעמוד על שלנו, גם אם שלנו שונה ממה שהקבוצה חושבת שנכון, ואז ברגע שאנחנו עושים משהו שונה, אמיץ ונועז שהם לא היו חושבים לרגע שבכלל היה חלק מהאופציות שלנו, הם מנסים לכבות אותנו. איך העזנו בכלל לצאת מהגבולות הקיימים?! מצד אחד, לא להסתפק בקיים; ומהצד השני, אם רק הצצנו למקום אחר, מנסים לעקור לנו את העיניים.
באווירת הסליחות. צילום: חן בוקר
מלמדים אותנו איך להתנהל באהבה, אבל פחות איך להתמודד עם כאב לב. מסבירים לנו שאהבה צריכה לבוא עם פרפרים, ופחות מסבירים איך נראית האהבה אחרי שהפרפרים נעלמים. לא מגלים לנו שאם לא נאהב את עצמנו באמת ובתמים, לעולם לא יצליחו לאהוב אותנו באמת. לא מסבירים לנו שהאהבה יכולה להיגמר. לא מתקנים אותנו לגבי זה שההפך מאהבה זו לא שנאה, אלא אדישות.
כנופיית הפיקנטו – קרדיט- מוקד ביטחון עירוני עיריית אשדוד.
מהלך אחד מימי חודש אוגוסט התקבלו דיווחים אודות גניבת רכב מסוג "פיקנטו" בעיר אשדוד, ושני ניסיונות גניבת סוג רכב זה ברחבי העיר. פעילות חקירתית מהירה תוך שימוש ביכולות מבצעיות טכנולוגיות מהמתקדמות שקיימות בידי משטרת ישראל, נמצא כי הרכב שנגנב חצה לשטחי איו"ש דרך רמאללה. חקירת המקרה הוטלה על היחידה המרכזית לכיש שהחלה בסיוע מחלק הבילוש והמודיעין בתחנת המשטרה בעיר לנסות להתחקות אחר המעורבים במעשה תוך איסוף ממצאים חקירתיים כנגד מי מהחשודים.
בתאריך 28.8 בשעת לילה נודע לחוקרי הימ"ר על סמך פעילות חקירתית כי רכב בו נמצאים חברי הכנופיה שב אל העיר אשדוד. מיד עם כניסתו לעיר החלה פעילות אופרטיבית מקצועית על ידי בלשי הימ"ר ותחנת אשדוד יחד עם לוחמי יס"מ לכיש על מנת לאתר ולהביא למעצרם של חברי הכנופיה. במהלך הפעילות, הבחינו הבלשים ברכב "פיקנטו" בכביש 41 (כביש היציאה הצפונית מהעיר אשדוד) לאחר שנגנב דקות ספורות לפני כן בעיר והחלו בפעולות לביצוע מעצרו ומעצר רכב נוסף בו נמצא חשוד, אחד מחברי הכנופיה, שאחראי על "פתיחת ציר". במהלך מעצרם של החשודים ניסו חלקם להימלט רגלית ללא הצלחה ואחד המעורבים אף ניסה לתקוף את הבלשים, אף מעשה זה ללא הצלחה, והם נעצרו והועברו לחקירה במשרדי מחלק התשאול בימ"ר.
החשודים, תושבי מ.פ שועפאט ונפת רמאללה בגילאים 18, 20, 21, 22 ו-35, הועברו כאמור לחקירה, לאחר שברכביהם אותרו כלי פריצה והמחשב המיוחד בו נעזרו לביצוע מעלליהם הפליליים, שם מסרו גרסתם ומעצרם הוארך במהלך ימי החקירה מעת לעת. לאחר שמוצו כלל פעולות החקירה במהלכה עלה בידי חוקרי התשאול כי פרט לעיר אשדוד נהגו חברי הכנופיה לגנוב רכבי "פיקנטו" גם בעיר ירושלים, הועברו כלל חומרי החקירה המקצועית לידי חטיבת התביעות שלוחת לכיש אשר הגישה היום (חמישי) כתב אישום כנגד החשודים בגין עבירות גניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת כלי פריצה ועבירות נוספות.
משטרת ישראל השלימה היערכותה לקראת משחק הכדורגל שיתקיים במוצא"ש הקרוב 15.9.18 בשעה 20:30 באצטדיון העירוני באשדוד. שוטרי משטרת ישראל ועשרות סדרנים יתפרשו באותו היום החל משעות אחר הצהריים באצטדיון ומחוצה לו לשמירת הסדר והביטחון, הסדרת והכוונת התנועה.
שערי האצטדיון יפתחו בשעה 19:00 אך עקב צפי לעומסי תנועה ובידוק קפדני שיערך בקרב הבאים לאצטדיון, אנו ממליצים לציבור האוהדים להקדים את בואו למשחק ולהחנות במגרשי החנייה מוסדרים.
הסדרי תנועה:
החל מהשעה 17:30 ועד לאחר סיום המשחק ייסגר לתנועת כלי רכב רחוב ההסתדרות. החל משעה 18:30 ועד לאחר סיום המשחק ייסגר לתנועת כלי רכב רחוב ז'בוטינסקי (בין הראשונים להרצל).
הכניסה לרכבים מורשים בלבד (דיירי הרחוב בהצגת תעודה מזהה) תתאפשר דרך חסימות אלו ברחוב ההסתדרות ושבי ציון. מעבר לכך, לא תותר הגעת כלי רכב פרטים למתחם האצטדיון.
התחילה עבודת גיזום הדקלים מטעם אגף הנטיעות בעיריית אשדוד למען חלוקת סכך למשפחות המקומיות, החלוקה מתחילה היום ותתקיים גם ביום ראשון- לפירוט החלוקה המלא, שעות ומיקומים.
נציין, כי על פי המפורסם הגזם נעשה בצורה מבוקרת וכי התושבים מתבקשים לא לגזום בעצמם, פעולה כזו משמעה קנס.
הרב שלום מישולובין, בן 48, נולד בקרית מלאכי, וגר במשך 15 שנה באשדוד, הוא אחד משליחי חב"ד בעיר, והמפעיל מזה 24 שנים בית כנסת הפתוח בחגים ברובעים י' וי"ג. הנתון היותר מעניין מוצג כאשר פותחים את סיפור המשפחה שלו, בו קיים מחזור תפילת כיפור הכתוב כולו בכתב יד.
יום כיפור של שנת 1951, היה הרגע בו דוד של הרב מישולובין, בילה את רגעי התפילה כאסיר במחנה עבודה סובייטי בסיביר. דודו היה הרב משה גרינברג ז"ל, כאשר 'פשעו' היה שניסה להימלט מרוסיה בתקופת סטאלין.
על פי העדות שמשה גרינברג העביר לבנו, גרינברג חלם לעזוב את רוסיה ולהגיע לארץ ישראל, אבל נתפס ונשפט לעשרים וחמש שנות עבודת פרך במחנה עבודה אומסק ברוסיה. היו כ-1,000 איש באותו המחנה, וכעשרים בודדים מן האסירים היו יהודים.
לקראת יום כיפור הקרב, הם ידעו שלא יהיו להם שופר, ספר תורה או טלית, אבל קיוו שאולי יוכלו למצוא מחזור תפילה. בתושייה, גרינברג איתר אדם 'מבחוץ', מהנדס שעבד במחנה, ולחש לו ביידיש: "קענסטו מיר אפשר העלפן?" ("אולי תוכל לעזור לי?"). ביידיש שוטפת, המהנדס טען כי להשיג מחזור תפילה בשביל האסירים היהודים, תסכן את חיי שניהם, אבל הסכים לנסות. הוא איתר מחזור לימים הנוראים, אך היה זה המחזור היחיד השייך לאביה של חברתו, שרתח מזעם כשביקשה ממנו לוותר עליו. גרינברג לא ויתר, והציע שיעתיק אותו ויחזיר אותו בזמן לראש השנה.
גרינברג בנה ארגז עץ גדול וזחל לתוכו למשך כמה שעות כל יום כדי להעתיק את כל התפילות במקום חבוי. רק העמוד של תפילת "כל נדרי", התפילה הראשונה הנאמרת ביום הכיפורים, הייתה חסרה. בעזרת המחזור בכתב היד שימש גרינברג כחזן כשהוא קורא בקול והאחרים חוזרים אחריו בקולות נמוכים. למרות מאמציהם, איש מן המשתתפים לא הצליח להיזכר בכל מילות התפילה של "כל נדרי".
מחזור יום כיפור בכתב יד של הרב משה גרינברג. באדיבות המשפחה
בעקבות מותו של יוסף סטאלין ב- 1953, הוא שוחרר יחד עם כל האסירים הפוליטיים, כאשר הפריט היחיד שלקח עמו כשהשתחרר היה המחזור.
משטרת ישראל / תחנת אשדוד מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר הנעדר *זיזוב מיכאל* שיצא אתמול (11.9) בשעה 10 בבוקר את ביתו ומאז נותק עמו הקשר ואבדו עקבותיו. הנעדר הנו חירש-אילם הסובל ממחלת סוכרת ולא נטל עמו את התרופות.
*תיאורו-* גובה 1.65 מטר, שיערו שיבה, מבנה גופו רזה, עיניו ירוקות. לבש חולצה לבנה מכופתרת שרוול קצר ופסים ירוקים לאורכה, מכנס אפור ארוך ונעלי קרוקס שחורות.
כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100 או לתחנת אשדוד בטלפון 08-6387222.
משטרת ישראל מדווחת –
איתור הנעדר בסיכון-
הנעדר זיזוב מיכאל (אשדוד) עליו דיווחנו לפני מספר שעות, אותר. תודה לכל מי שסייע באיתור המהיר.
התינוק הראשון של אשדוד במרכז הרפואי קפלן לשנת תשע"ט נולד לאסתר רבצ'וק, 27, אחות במקצועה, וולדימיר, 30, הנדסאי רכב. שניהם תושבי אשדוד שחגגו את לידת תינוקם הראשון בקפלן בראש השנה, ב' בתשרי תשע"ט, בשעה 4:29 לפנות בוקר. אסתר בעצמה נולדה בבית החולים קפלן, למדה סיעוד בקפלן והייתה לאחות במחלקה הכירורגית.
לדברי אסתר, היא לא ויתרה והגיעה במיוחד לקפלן, לצוות המקסים והלבבי בחדר הלידה ובמחלקת היולדות, ומוסיפה "הלידה הייתה ארוכה ואני מודה באופן אישי למיילדת נדיה על התמיכה, הלבביות והאכפתיות לפני הלידה ובמהלכה. זו מתנה לשנה החדשה עבור המשפחה, בן ראשון עבורנו ונכד ראשון לסבתא מרינה וסבא אלכסיי רובינוב". בני הזוג רבצ'וק הוסיפו כי הם אשדודים גאים ואיחלו לתושבי אשדוד ולכל עם ישראל בריאות, אושר וחשיבה אופטימית.
הסבלנות השתלמה: בחצר בית אריה קלנג נרשמה התרגשות של ממש בקרב עשרים היוצרים האשדודים שעמדו לעלות לבמה ובקרב הקהל האוהד.
אקורד הפתיחה של סדרת המופעים 'מוזיקה בקלנג' ענה על הציפיות והרבה יותר. לא מדובר באירוע של מה בכך אלא במופע ממש מכונן של פרויקט חדש וייחודי, ביוזמתה של החברה העירונית לתרבות, בסימן – 100% יצירה מקורית אשדודית בהשתתפותם שלמיטב המוזיקאים היוצרים באשדוד. 20 יוצרים מאשדוד חברו להפקה משותפת של מופע הכולל יצירות מקוריות שהביאו לידי ביטוי מגוון רחב של ז'אנרים מפופ, דרך רוקנ'רול ומוזיקת ראפ, ועד למוזיקה תימנית אתנית במקצבים ייחודיים. המופע נפתח בתצוגת נגני העל של ההרכב שליווה את כל הערב, בוסט מיוחד לפתיחה של מופע כל כך עוצמתי ומשמעותי.
שיתופי הפעולה היו מרתקים שרון בוני, זמר רגאיי עם קול שחור ועמוק ויניב נחמני מוזיקאי, יוצר ומבצע של מוסיקת ה“גנאווה” שמגיעה ממרכז וצפון אפריקה בשני שירים who i am ו- .Full power. אדיר כוכבי עם הראפר אילייה סנשיין שכתב מילים ושר על המוזיקה של ״במשעול״ ,שיצר כוכבי במקצב תימני שהקפיץ והכניס מוטיבים מערבים ותימנים למקום שהרגיש הכי טבעי. אייל פרץ בשירו ״i got soul”- שבוצע בפעם הראשונה במופע זה ביחד עם חני טל ורפאל בן אברהם בסגנון סול כבד שאם עצמו בקהל את עינהם בואי הרגישו כאילו הם במיסיסיפי של שנות ה-70.
השיר in between שגם היא בוצע בפעם הראשונה במופע זה ע״י חני טל עם רונן הרוניאן שסגנונו אלקטרוני ושילב אלמנטים ועיבוד מיוחד שכלל כלי נשיפה .הפיוט המוכר 'מי אל כמוך' עם שלום תשובה, שהוקדש כל כולו לשנה החדשה ועובד ואולתר במקום בסגנון אינדי שייחודי לכל אחד מההרכב ולשלום בפרט. כלי נשיפה בשירים של חנה גור, ליז ממן וחני טל שנעדרו מהעיבוד המקורי שלקח את השיר לסאונד אחר אך עדיין הותירו בהם את חותם היוצרים. ככלל פיוז׳ן המוסיקאים שליוו את המופע יצר שיתוף פעולה וצבעים מעניינים של סגנונות הנובעים מרקע שונה וסגנון מוזיקלי של כל אחד מהנגנים. ניר טייב, שמנגן מוסיקה אתנית בדרך כלל, אסף קורנברג שמנגן מוסיקה אירית, אדיר כוכבי במוסיקה תימנית, ג'אז ומוזיקה שחורה, יוסף אברג׳ל באגף המוזיקה הלאטינית, אלכס רזניקוביץ, המושפע ממוזיקת עולם, ג'אז ומוזיקה קלאסית ועוד שילובים מרתקים שהצליחו להלהיב את הקהל. את המופע נעלה היצירה ״אחלק בלוז״, שיצר יניב נחמני בו נטלו כל משתתפי המופע בשירה שבטית מרוקאית וקצבית.
בית משפט השלום באשדוד דחה בקשה לדחות את ביצועו של צו הריסת "הקיוסק של ציון ביטון" – מבנה בן 3 קומות בחוף הים באשדוד, שנבנה ללא היתר לפני יותר מ- 17 שנים ומשמש את הנאשם למגורים. הצו יכנס לתוקפו ביום 16.10.2018 ושתי קומות בבניין יהרסו .
הוועדה המקומית לתכנון ובניה של אשדוד בשנת 1999 כתב אישום נגד ציון ביטון על ביצוע עבירות בניה על החוף של אשדוד והקמת בניין עם 3 קומות בניגוד להיתר בנייה ברשותות. גזר דין שניתן כבר בשנת 2000 דרש להרוס את הבניין. ציון ביטון גם נידון לעבודות שירות בעקבות הפרת צו בית משפט.
במשך שנים דחה ביטון את החלטת ההריסה עד אשר בית המשפט דחה סופית את הדרישת ההריסה.
בית משפט השלום באשדוד (כב' הש' יהודה ליבליין), כאמור, דחה את הבקשה הנוספת של הנאשם למתן ארכה וציין בהחלטתו, כי:
"די לצורך כך בעובדה, ולפיה צו ההריסה ניתן לפני למעלה מ- 17 שנים, ועד היום אין בידי הנאשם היתר בניה, והוא אף איננו נראה ב"אופק"… המבקש מנסה פעם אחר פעם ללא כל הצלחה להכשיר את המבנה, וכל זאת שעה שהוא עושה במבנה שימוש למגורים, שאין חולק כי הוא בלתי חוקי. עד היום, למרות מספר רב של נסיונות לא עלה בידי המבקש לקבל את ההיתר המיוחל ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד"…
מצב שבו ניתנת ארכה פעם אחר פעם תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר".
הקיוסק של אלי ביטון
כמו כן צוין בהחלטה, כי "בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה".
ההליך הנדון הוא חלק ממאבק המנוהל על ידי רשויות האכיפה בבניה הלא חוקית בכלל ובחוף הים בפרט, אשר הפכה ל"מכת מדינה", כפי שנקבע לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון.
את המדינה מייצג בהליך עו"ד שגב פלץ מטעם המחלקה להנחיית התובעים מוסמכי היועמ"ש.
В праздничные дни в некоторых регионах Израиля прошли дожди.
Синоптики сообщают, что несмотря на приход календарной осени и небольшого снижения температуры воздуха, ждать похолодания рано.
Согласно прогнозу погоды с 12 по 15 сентября, в Ашдоде ожидается стабильная погода. Температура воздуха днем будет варьироваться от 29 до 31 градуса выше ноля. А вот показатели температуры воздуха ночью заметно снизились. Ночью в Ашдоде 23-24 градуса тепла.
Что касается температуры воздуха в других регионах расположенных на юге Израиля, в Ашкелоне температура воздуха в указанный период не будет отличаться от показателей в Ашдоде. Столбик термометра поднимется до отметки 30 градусов выше ноля.
В Беэр-Шеве температура достигнет 34 градуса тепла. Температура воздуха в Кирьят-Гате поднимется до 33 градусов выше ноля. На таких популярных курортах как Мертвое море и Эйлат максимальная температура до конца недели будет 38-39 градусов тепла.
Температура воды в Средиземном море на момент написания данного новостного материала составляет 30 градусов выше ноля, высота волн может достигать 140 сантиметров. В других водоемах в Израиле демонстрируются следующие показатели: температура воды в Мертвом море составляет 30 градусов, в озере Кинерет – 30 градусов выше ноля, в Красном море температура воды достигает 27 градусов.
אליה רפאל חיים, בן לבית משפחת סמדג'ה מגן יבנה, נפטר ביום ראשון, ערב החג, בשעה 17:30 ממחלת הסרטן בביתו שבאשקלון. האב, יוסי סמדג'ה, מגן יבנה והאם, חן סמדג'ה מאשקלון, גילו לו את מחלת הסרטן כשהיה רק בן שלוש. כשהתגלתה לו מחלת הסרטן, אליה טופל בבית החולים תל השומר. כשהטיפולים לא צלחו, הם טסו לטיפול בארה"ב, משם חזרו לפני 7 חודשים והבינו שאליה על זמן שאול.
לדברי חבר קרוב של המשפחה, יאיר שלום, יובל שם- טוב הידוע בתור 'יובל המבולבל' מלווה את המשפחה הזו מהיום שגילו את המחלה אצל אליה, למרות שאין לא שום קשר ישיר אליהם. עוד שלום משתף: "בשבוע האחרון הוא גם איבד את הראייה, אני לא מוצא כרגע את המילים לדבר, אתחיל פשוט לבכות. מחר הוא היה אמור להיות בן 7".
אליה רפאל חיים, יהיה זכרון ברוך, נפטר בגיל 7 ממחלת הסרטן
השנה החדשה בפתח ובין סידור למשנהו כולם פוגשים את כולם, ובשנת בחירות הכול מתערבב עם הכול.
אצל הפוליטיקאים זה קצת יותר מורכב, הם שקועים עמוק עד הצוואר בהוצאות כספיות, בהסכמים קואליציוניים וגיוסי תורמים לטובת המשך הוצאות הקמפיין יום הבחירות.
המלחמה על כל קול מביאה אותם למצבים הזויים שבהם הם מאחלים ״שנה טובה״ לשלל יריבים פוליטיים הנמצאים איתם באותם מפגשים, נכון שהם לא מתכוונים (מי כמו פוליטיקאי אמיתי יודע להגיד דברים שהוא לא ממש מתכוון אליהם) כי שנה טובה של המתחרה הפוליטי תהפוך את השנה שלך לשחורה, רווית אכזבות ולא מעט חובות לכסות בחמש השנים הבאות.
האבסורד לא יסתיים בראש השנה, מיד אחריו יגיע יום הדין, יום הכיפורים, שבו כולם אמורים לסלוח לכולם.
קקון
״חטאנו לפניך, רחם עלינו״, יגידו כולם בבתי הכנסת. האם רגע אחרי יש למישהו באמת כוונה לעשות ריסטארט לרגשות, להאשמות, לכעס ובעיקר לנקמה?
כי אם כן, עלינו פה על סטארט—אפ מטורף, מתאחדים סביב ראש אחד ומקימים קואליציה רחבה ונאורה, כזו שתכלול את שלל המתמודדים (ולא חסר ברוך השם), ובא לציון גואל.
