הערב בשעה 20:51 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על אשה עם פציעה באשדוד רח' רוגוזין באשדוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח אסותא אשדוד אשה כבת 53 במצב בינוני יציב, עם פציעה בגפיים. טרם הובהרה סיבת הפציעה והנושא בבדיקה.
בעקבות טענות על אלימות שהופעלה כלפי נער בשטח בבית ספר "מפתן", החשוד שפיזר גז מדמיע במזכירות, הכריזו נציגי הקהילה האתיופית בעיר על ארגון הפגנה מחר בשעה 16:00 מול תחנת משטרת אשדוד. המקרה ארע לפני כשלושה שבועות אך סרטון ביצוע המעצר פורסם בשבוע שעבר בכתבה בחדשות כאן 11. יש לציין שלא רק הנער המדובר נחקר אלא עוד שני נערים שאינם משתייכים לקהילה.
בעת האחרונה מצוי מפתן חרמון במשבר עמוק כפי שפרסמנו לראשונה.
עו"ד אייצ'לותם מסלה שהתמודד למועצת העיר בבחירות האחרונות ולא נכנס למועצה פרסם בעמוד הרשמי הודעה בנוסח הבא.
שתיקה = הסכמה
אשדודים עושים סוף לאלימות משטרתית!!!!!
אסור לנו לעבור לסדר היום כי לא ייתכן מצב שבו ילדים, אחים וחברים שלנו יחוו אלימות משטרתית ויסבלו מיחס מפלה בכל המסגרות ולאף אחד לא איכפת!!!
אני קורא לכל הציבור, בני העדה, תושבי השכונות ואזרחים בכלל להגיע ולהפגין כנגד אלימות מכל סוג ונגד אלימות משטרתית בפרט.
ההפגנה תתקיים ביום 25.11.2018 בשעה 16:00 כולנו נפגשים מול תחנת המשטרה באשדוד ברחוב הנביאים 40.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו!
⇔
⇔ 
"אני שוב נתקל בעוד מקרה מזעזע של אלימות משטרתית שהתרחש באשדוד בתוך שטח כותלי בית הספר", אמר, "כלפי נער בן 15 מהעדה האתיופית. ומכאן אני פונה אליכם ומבקש בכל לשון של בקשה אסור לנו להעלים ע-י-ן ! ! ! ברגע שאנחנו מעלימים עין , אנחנו בעצמנו תורמים לזה יד עו"ד אייצ'ו מסלה קורא לכולם לבוא ולהפגין איתנו", הוסיף מסלה.
המחלקה לחקירות שוטרים התבקשה לבחון את הסיפור ולהסיק מסקנות בנידון.
תומר חן בן ה—35, המוכר בשם תומו (תומר + הומו), הוא הומוסקסואל פעיל בתנועת הלל ברמת גן, תנועה המסייעת לחוזרים בשאלה, החל בלינה ועד למתן תמיכה, מלגות או הדרכה בנושאי גיוס לצבא ומציאת עבודה. תומו לא רק חזר בשאלה, אלא גם יצא מהארון. הוא גדל כילד חרדי, יחד עם שתי אחיותיו, ברובע ב’ להורים ילידי מרוקו. ההורים חזרו בתשובה עם לידתו, בתחילה בזרם הכיפה הסרוגה ואחר כך כחרדים שהשתייכו לחצר של הרב יהודה בן דוד.
את תמונותיו מהתקופה ההיא הוא כבר השמיד. את שם המשפחה חן עברת בעצמו בגיל 18 והוא מסרב לדבר על שם משפחתו הקודם. גם אחותו הצעירה חזרה לאחרונה בשאלה ללא קשר לחזרה שלו. אחותו הגדולה עובדת כמורה ושתיהן גרושות. “גם להתגרש זה נורא בחברה החרדית”, מספר תומו, “וזה מטופש. האישה נחשבת לסוג ב’ ולנחותה, אבל גבר חרדי גרוש אינו נחשב לנחות. ההורים לא פתחו שמפניה בעקבות הגרושים שלהן, אבל אחרי מה שקרה איתי דברים קיבלו פרופורציות אחרות”.
צילום: עמי שפירא
אביו של תומר עבד כמכונאי במוסך, ותומו לא שומר איתו על קשר, אףשקיבל את חזרתו בשאלה ואת היציאה מהארון ואימו עובדת כבלנית במקווה.
תומו החל את לימודיו בתלמוד תורה נחלת יצחק. “מעולם לא היו לי בעיות חברתיות ותמיד הייתי תלמיד טוב”, הוא מספר. בגיל 13 הועבר לפנימייה בירושלים עקב שמועה על התנסות מינית תמימה עם נער בן גילו. “לא ידעתי שאני הומו ולא ידעתי מה זו המילה הזו בכלל”, הוא אומר. “היום במבט לאחור אני מבין שמעולם לא נמשכתי לנערות ולנשים. גם לא התאהבתי בשום מורה או רב, והייתה לי רק הערכה רבה למורה מדהים שגם עזר לי באותה מצוקה”.
איך היה המעבר לפנימייה?
“השנים בפנימייה היו שנים של התפכחות. אחרי שאתה עובר זעזוע בעולם שלך, קודם כול אתה מנסה לעכל ואחר כך אתה בוחן את הדברים. הבנתי שהמחשבות שלי והתשוקות שלי הן אסורות ומלוכלכות, ואבוי אם אעז לפעול, ועדיין אין לי שם לזה ואין את מי לשתף כי מיניות בעולם החרדי זה טאבו. אסור לך לדבר ולחשוב על זה. גם לא היה לי קשר לעולם החילוני. לקראת גיל 17 עזבתי את עולם הישיבות. חזרתי הביתה וההורים היו בהלם. אבל לא הייתי עסוק באחרים. עברתי תהליך עם עצמי, בו עולם הישיבה כבר לא מעניין אותי. אני עובר חיפוש עצמי ומתחיל לשאול שאלות שאסורות בעולם החרדי. הבנתי שאני חייב לברר מה קורה, ואז אני מתפכח בעצם. אחרי שאני עובר תהליך של השלמה עצמית אני מבין שאין לי שום רצון להישאר בעולם הזה ושאתמודד מול המשפחה. אני מתחיל לגבש את הזהות החילונית שלי ואני לפני ימי גוגל. אני חוזר הביתה, ואימא שלי המומה. מצד אחד היא מקשה ומצד שני מאפשרת. אבי היה ברקע ולא דומיננטי. יש חיכוכים, ואני מתארח אצל הדודים החילוניים לתקופה”.
והם לא מנסים לשכנע אותך לחזור בך או מערבים רבנים?
“לא. אימא דאגה שלא אסתובב ברחובות, במיוחד לא באזור בו גדלתי, והיא עשתה הכול כדי שאלמד במקיף ב’, אבל אני מגיע עם פער עצום ונשאר עם התסכולים. למרות שהייתי תלמיד טוב אני מאבד עניין ומוצא עבודות זמניות בתל אביב. אני מגלה את עיר החטאים הגדולה והאהובה עליי”.
מתי בדיוק אתה מכיר בזהות המינית שלך?
“ערב אחד בחזרה לאשדוד מתחיל איתי באוטובוס בחור. אני המום, והוא מציע לי להצטרף אליו לבר ‘שיש בו אנשים כמונו’, ואני לא מבין למה הוא מתכוון. מה זה 'אנשים כמונו'? אני בכלל ילד אשדודי המום שהולך לפאב בתל אביב ביום שישי, ופתאום אני רואה בנים מדברים עם בנים, בנות מדברות עם בנות. אני רואה טרנסג’נדרים, ולפתע מיליון אסימונים נופלים לי במכה. כמו סצנה מסרט בה כל תמונות החיים רצות ודפיקות הלב מואצות, וזה ההיי הכי טוב שהיה לי בחיים. אני מתחיל להבין מה זה להיות הומוסקסואל, ופתאום עולה השאלה האם אני יכול להסתיר את הזהות הזו לנצח. ואני הרי כבר יצאתי בשאלה, וציפו ממני להיות גדול בתורה, אז מה שמצפים ממך כבר לא קיים, ואם הייתי מכיר את ארגון הלל באותם ימים, זה יכול היה להיות הדבר הכי טוב שקרה לי. עברתי מסע של תלאות, והלל מציעים דיור חירום, מלגת לימודים ותהליך נפשי שאני מקנא בצעירים האלה, איזה כלים והקלה זה היה נותן לי. הלוואי והייתה לי יד מנחה, הבנה או סדנה להבין מי אני. מעולם של טאבו נפלה עליי כרעם ההבנה שהכול מותר, וטרפתי את העולם כמו אחוז בולמוס”.
והחלטת לספר להורים?
“מעולם לא הייתי צריך לצאת מהארון. שיקרתי מספיק שנים ואני לא משקר יותר, ואני גם לא מחשבן יותר, ואני מחפש את הזהות דרך חיי הלילה של תל אביב. ברגע שהשלמתי עם עצמי מעולם לא הסתרתי את זה. אימא הרגישה, והשאר כבר הבינו לבד, וכיום כולם, גם האחיינים, מקבלים אותי לחלוטין ואוהבים מאוד”.
מלבד תפקידו של תומו זה שנתיים כרכז בהלל — ששם הוא מבקר ומשוחח עם הנערים והם מתייעצים עמו, והוא מהווה עבורם מודל למי שעבר את התהליך והיום שלם עם עצמו — תומו עובד יותר מעשור בחברת איסתא, מייצג את הלקוחות הגדולים של החברה וכן מייצג את החברה בתביעות קטנות. כרגע הוא סיים זוגיות של 13 שנה, זוגיות רשמית עם חתימה אצל עורך דין (“אני לא טיפוס של חתונות וחגיגה”, הוא מספר), זוגיות עם גבר שהיה מגיע לארוחות לבביות אצל אימו, וגם היא הייתה מגיעה לבקר בביתם.
“הלל היא עמותה שעוסקת בהצלת נפשות”, הוא מספר, “הם הכתובת לכל אותם צעירים וצעירות שנפלטים מתוך החברה החרדית ומתקשים למצוא את דרכם בעולם. הם יד מנחה ומחסה לנפש צעירה ומעונה, מקלט החירום שייתן לך קורת גג בימים קשים ודירות המעבר ייתנו לך כמה חודשים של שקט כלכלי כדי לסדר את העניינים שלך, כדי לתת לך להביט רגע למציאות בעיניים ולומר לה שתוכל לה. ובכלל, העזרה בהשלמת בגרויות, מורים פרטיים ומלגה לאוניברסיטה — זה חלום. הלוואי והייתי אני מכיר את הארגון המדהים הזה כשאני יצאתי מהעולם החרדי, הוא היה מקל על השנים הראשונות שלי. מה שהופך את הלל לכזה ארגון מוצלח שעוזר לכל כך הרבה אנשים, מעבר לרוח המפקד, אלה האנשים המדהימים שעובדים ומתנדבים בהלל”.
צילום: גלית סבג
תרצה להיות אבא יום אחד?
“אני לא רוצה ילדים ולא רוצה להיות אבא ומגדיר את עצמי כאל הורי. את הזמן אני מעדיף להשקיע כפעיל חברתי בארגונים כמו הלל או במרכז הגאה”.
אתה מבקר הרבה באשדוד?
“במשך שנים ההגעה לאשדוד הייתה מלווה בתחושה קשה. סבלתי מאד בעולם החרדי, סבלתי כשאין לך דרור למחשבות שלך ומדכאים את היצירתיות שלך, אבל אתה מתבגר ולאחר ההשלמה עם הזהות, ההגעה לבקר כבר לא קשה. אני שמח על מצעד הגאווה בעיר ומקפיד להגיע כל שנה. אני פוגש להט”בים מאשדוד ואני מתרגש כי זה הבית שלי, זה המקום בו גדלתי. להט”בים נמצאים בכל מקום, גם באשדוד, ואסור לנו בתכלית האיסור להתכנס בתוך גטו, ושהקיום שלנו יהיה לגיטימי רק בתל אביב, והמצעד באשדוד אומר שאנחנו כאן, ומותר לנו לחיות ולאהוב גם באשדוד. עצם העובדה שלפעילים יש אומץ ותעוזה לפעול בעיר שהיא פחות מקבלת זה מעורר הערכה. מצעד הגאווה זה לא רק הפי ושמחה, אלא דרישה למרחב ציבורי, ושמותר לנו ללכת ברחוב בלי לספוג קללות, השפלות או אלימות, וזה לצערי עדיין קורה. אני מקפיד להגיע למצעד ולאשדוד.
בבוקר, בשעה 10:40, יולדת שהייתה בדרך לאסותא כרעה ללדת בצומת זיקים שבין אשקלון ואשדוד.
מדובר מד"א לכיש נמסר: "בשעה 10:40 התקבלה קריאה במוקד מד"א לכיש על יולדת שכורעת ללדת ברכבה בצומת זיקים. למקום הוזנקו כונני מד"א לכיש ואמבולנס של מד"א".
צוות החובשים אבי ממן ,אביחי אלון ודביר פדאל שהגיעו למקום מצאו את הגברת עם צירים מתקדמים והחלו לפנותה לבית החולים, במהלך הדרך התגברו הצירים והצוות נאלץ לעצור בצידי הדרך וליילד את האישה.
נולדה בת בשעה טובה לאם ולתינוקת והן פונו לבית החולים אסותא באשדוד.
מערכת "כאן דרום" מאחלת הרבה בריאות.
יום שישי השחור (Black Friday) הגיע לאשדוד והציף את קניון סי-מול שיצא במבצעים של 30% ועד 50% הנחה ברשתות הבגדים השונות וכן בדוכני האוכל והתכשיטים, והגיעה אף לחניון הקניון שמידי יום מחייב תשלום אחרי שעתיים, אך התיר כניסה ללא עלות.
יום שישי השחור (באנגלית: Black Friday) הוא כינוי ליום שישי שפותח את עונת המכירות לקראת חג המולד. הוא חל ביום שישי של השבוע הרביעי בחודש נובמבר.
במהלך השבת הקודמת, בזמן ששומרי השבת מנותקים מכל מכשיר דיגיטלי, תרחשה סערה ברשתות החברתיות ובתקשורת.
כותרות סיפרו על חרדים שהתפרעו ונהגו באלימות כלפי דיילות בטיסת אל על מניו יורק לישראל, בגלל חששם מפני חילול שבת. דברים חמורים מאוד המעידים על כפייה דתית דורסנית. גם כשומרת תורה ומצוות, שמקפידה על קלה כבחמורה, לא יכולתי שלא להתרעם על הנוסעים שעלו על הטיסה ואילצו נוסעים שאינם שומרי שבת להאריך את הטיסה כדי להורידם באתונה ובכך למנוע חילול שבת.
בשבת אחר הצהריים הרשת געשה, ובצדק. אנשים חילונים הגיבו בזעם, אך קולם של שומרי השבת ועדויות החרדים שהיו על הטיסה הגיעו רק מאוחר יותר בצאת השבת.
אני נתקלתי בסיפור עמוק בתוך מוצאי השבת וקיבלתי את התמונה המורכבת תחילה והמכעיסה מאוד בסוף. לאט לאט החלו לצוף עדויות של אנשים חילונים ודתיים שהיו על הטיסה ותיארו מצב אחר לגמרי. הם תיארו התנהלות בעייתית ומטרידה מאוד של חברת אל על. התעכבות בלתי צפויה בשדה, תשובות מגומגמות מצד צוות הטיסה, בקשות חוזרות ונשנות של שומרי השבת לרדת מהמטוס כדי שלא יאלצו לחלל את השבת, והבטחה מצד הטייס שינחתו בזמן בישראל. על הטיסה היה גם עיתונאי חרדי שתיעד ושיתף את צילומי הווידיאו שלו וטען לעוול צרכני מצד חברת התעופה.
בתחילה הגבתי בפיהוק. כשעלו זעקות השבר על כך ש”התקשורת מסיתה נגד חרדים” אמרתי לעצמי — מה חדש? זאת התקשורת. לא רק חרדים חוטפים, כולם חוטפים. ידיעות עמומות ומצבים מורכבים לא מגיעים לסדר היום התקשורתי, הם נשמטים בדרך מחוסר עניין לציבור.
ככל שעבר הזמן הבנתי שדווקא במקרה הזה המצב שונה וחמור הרבה יותר. מה שמסתמן כשירות גרוע ועוול כלפי הנוסעים מכלל המגזרים נראה שמנוצל על ידי חברת התעופה המסחרית להטלת אשמה על לקוחות שומרי השבת. לפי מה שעולה מכלל העדויות, החברה התנהלה בחוסר שקיפות ופגיעה בלקוחותיה בגלל מה שנראה כשיקולים כלכליים קרים. ביום שני אחר הצהריים הודיעה חברת אל על כי תפתח בבדיקת מה שאירע בטיסה 002 מניו יורק לישראל ביום שישי.
הפרשה הייתה יכולה להסתיים אחרת. חברה כזו או אחרת הייתה יכולה להמשיך להאשים ולהכתים מגזר שלם, ואף אחד לא היה יודע את האמת. גם אני נוטה להאמין למה שאומרים בתקשורת. אף שמדובר באנשים המקיימים אורח חיים דומה ואפילו זהה לשלי חשתי תרעומת כששמעתי על יחידים שכפו את אמונתם האישית על 400 נוסעים נוספים.
שני דברים השתנו והביאו אותנו למצב שבו אנחנו יכולים לבדוק בעצמנו את העובדות, זה עדיין לא אומר שכולנו טורחים לעשות זאת, אבל מי שרוצה עושה זאת די בקלות. הדבר הראשון הוא מציאותן של רשתות חברתיות. אם פעם רק עיתונאים יכלו לפרסם חדשות, היום כל אחד יכול להציג את העמדה שלו.
הדבר השני הוא השתלבותם של חרדים בתקשורת. הדבר נכון גם לגבי טענות על ייצוגים נוספים חסרים: עמדות פוליטיות נוספות, עדות לא מסוקרות וכו’, ושוב מביא אותנו להכרח בגיוון בכל מקום. הוצאת הכוח מסמכותם הבלעדית של הקבוצה האליטיסטית המחזיקה בו. בפעם הבאה כשאתם שומעים על חרדים שעשו משהו נורא תזכרו שיכולה להיות תפיסה ממש שונה לגבי אותן העובדות, וכדאי לחפש גם אותה.
למי שלא עקב אחרי תכנית הריאליטי המוזיקלית החדשה ברשת, הזוכה בה היא הזמרת האשדודית שרית אביטן, בת 26, והיא כאן כדי להישאר.
אביטן התחילה את הקריירה שלה כבר בגיל 17, עם סרטון אחד ביוטיוב שהפך למקפצה בקריירה. זה היה קאבר לשיר “יום אחד תבקשי” שביצע במקור שיר לוי. הסרטון הפך לוויראלי ולכד את עינו של הסוכן רוברטו בן שושן, שהחליט לקחת את אביטן תחת חסותו, ובעודה בכיתה י”א החתים אותה על חוזה.
היא השתתפה בתכנית המציאות “חי בלה לה לנד” והתחרתה בחצי הגמר השני של קדם ארווויזיון 2013 עם השיר "מון אמור". מאז גם הספיקה להוציא אלבום בכורה שנקרא “סטייל מיוחד” וביצעה דואטים עם איציק קלה ועומר אדם.
אביטן. צילום: מורן גז
בשלב מסוים קצת נעלמה מקדמת הבמה, אך נראה שמאז ובמשך שנתיים אספה את עצמה ולמדה מוזיקה בצורה מעמיקה יותר כדי להגיע בשלה לשלב השני בקריירה שלה: זוכת העונה הראשונה של
"The Four", לאחר שגברה גם על אופיר בן שטרית.
שרית, ספרי על חוויית הזכייה שלך.
“זה היה מטורף, באמת. זה כיף, יש שמחה בלב בעיקר. לזכות בתואר שסובב סביב המוזיקה — אין דבר יותר כיף מזה”.
ההכרזה הפתיעה אותך?
“האמת שחיכיתי לזה, התפללתי לזה וחיכיתי לרגע הזה שאשמע את השם שלי, כי באמת בתכנית הזו נתתי מעצמי הכול ואני חושבת שהגיע לי”.
מה הייתה התגובה של ההורים שלך אליס ודוד?
“ההורים היו הכי מאושרים בעולם, אני חושבת שהם חיכו לרגע בדיוק כמוני ומתחילת הדרך הם איתי יד ביד. באמת שאין מאושרים מהם”.
במהלך התכנית היה מתמודד או מתמודדת שהפתיעו אותך?
“האמת שכל פרק אתגר אותי מחדש, וכל זמר אתגר אותי. הקטע בתכנית הזו היא שאין לדעת מתי תלכי. כל תכנית שהגעתי אליההלב שלי דפק על 200 ואמרתי, ‘טוב, היום זה היום שלי ללכת’. את תמיד נמצאת בסימן שאלה, וזה מה שבאמת מאתגר, את לא יודעת מה יהיה אבל את מבחינתך צריכה לתת כל מה שיש בך”.
לא שמענו את השם "שרית אביטן" במשך שנתיים. מה קרה?
“עשיתי הפסקה של שנתיים אחרי שעזבתי את הסוכן הקודם שלי. רציתי באמת להתעסק במוזיקה בעצמי, התחלתי לכתוב, ליצור, התחלתי לנגן, למדתי על המוזיקה עצמה, והיום אני באה ממקום יותר בשל ויותר בוגר, יותר בטוח במה שאני עושה. אני חושבת שהשנתיים האלו עשו לי רק טוב, אני חוזרת במטרה להגיע לכאן ולהישאר במרכז העניינים — להוציא שירים ולעבוד כמה שיותר”.
נשמע שהלו”ז שלך הולך להיות צפוף. מה התכניות?
“אנחנו עובדים על אלבום שני, כל היום רצים מאולפן לאולפן ושומעים לא מעט שירים. מתכננים ליצור קליפים בעזרת השם ועובדים מאוד קשה במטרה ליצור תוכן איכותי ולהוציא שירים יפים. אנחנו משקיעים המון, כי אני חושבת שההשקעה באמת משתלמת. במקבילאני מופיעה באירועים פרטיים, חתונות, בר ובת מצוות ואחרים, אבל ברגע שתהיה הופעה גדולה — אעדכן”.
אביטן נולדה וגדלה באשדוד, למדה בתיכון הדתי מקיף ב’ ושירתה בלהקת חיל האוויר. לפני חודש וחצי הוציאה להיט שאותו כתבה והלחינה בשם “היו זמנים”. הוא מדבר על התקופה של השנתיים שעברה, שבה היא ידעה אכזבות, אבל לאחר שמצאה את הפינה והאהבה שלה הבינה שהיא לא נשברת יותר.
אביטן. צילום: דניאל קמינסקי
הטקסט מדבר בעד עצמו?
“ברור, ככה גם לא הייתי צריכה להסביר לכתבים ולמראיינים על משמעות השיר הזה. זו הפעם הראשונה שנכנסתי ונשאבתי לתוך עולם הכתיבה, ואני ממשיכה לכתוב, ויש דברים שייצאו לאור באלבום השני”.
איך את מגדירה את הז'אנר המוזיקלי שלך?
"כמוזיקה מזרחית אמיתית שבאה באמת מהנשמה, ולכן באלבום החדש שלי אני משלבת לא מעט מהמוזיקה הזאת לצד זה שאני צריכה להתאים את עצמי בכל זאת לפופ המזרחי שכרגע שולט במוזיקה, וגם שם יש לי לא מעט הפתעות לקהל".
יש שיר חדש באופק?
“הוצאתי שיר חדש לפני שבועיים בערך שנקרא “ילדה מאושרת” שכתב אבי אוחיון, בלחן של אסף צרויה ובעיבוד והפקה מוזיקלית של מתן דרור, שמבחינתי היה לי קודם כול כבוד לעבוד איתם, ואני מקבלת תגובות ממש טובות על הסינגל הזה וממשיכים לעבוד על הדברים הבאים”.
עולם הדוגמנות מדבר אלייך?
"עשיתי כמה דברים בחיי. הייתי הפרוזנטורית של עובד כהן (שמלות כלה), החלפתי את שרי גבעתי ופתחתי את שער 'חתן כלה' ועשיתי עוד כמה דברים. המוזיקה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, אבל אם יש הצעות מעניינות, אני לא פוסלת אף פעם. במשפחה אימא הייתה זמרת, אחי הגדול פייטן, אז אני חושבת שאת כל זה ירשתי מאימא בעיקר".
רגע ההכרזה בתכנית. צילום: מיכה לובטון
כאשדודית, הופעת בעיר?
“האמת שלא כל כך הופעתי באשדוד, ואני חושבת שזה הפספוס העיקרי שלי בעיר הזו. באמת שהזכייה שלי בתכנית הזו היא זכייה משותפת, ייצגתי גם את עצמי וגם את העיר שלי שגדלתי וחונכתי בה. את הערכים שלי קיבלתי ממנה, ואני חושבת שיש המון אמנים בעיר שלא שמים עליהם דגש. כן הייתי שמחה שהדברים היו מתנהלים אחרת, אני מקווה שתהיה התעוררות ויבינו שיש זמרים טובים בתוך הבית”.
אז נשמע את השם "שרית אביטן" באשדוד?
“ברור, זו העיר שלי. את יודעת, סוגרים הופעות, מפנים זמן וזה יקרה. בעזרת השם, את יודעת, אני כל הזמן מופיעה ברחבי הארץ — מהדרום ועד הצפון, ומרגישה פספוס שאני מדלגת על העיר שלי שלא מרצוני, אבל הייתי רוצה”.
ולזוגיות יש זמן?
“האמת שכרגע אני באמת מתמקדת במוזיקה שלאחר הזכייה, אבל ברור שאני מנווטת להיכנס בעזרת השם למערכת זוגית ולשלב בין המוזיקה לבין זה ואני מחפשת את הבן אדם שיכיל אותי ואת הקריירה שלי. אם זה ילך ביחד, אז לא תהיה מאושרת ממני”.
איך את מאתגרת את עצמך – ז’אנרים מוזיקליים אחרים, חו”ל, אלבום חדש?
“האמת שכל הזמן אני אוהבת לאתגר עצמי מחדש. אני חושבת שבאלבום השני הולכות להיות המון הפתעות והרבה שילובים מוזיקליים, והפעם אני הולכת לאט ובטוח”.
מה השאיפה שלך?
“קודם כול להוציא את השירים שלי ושהם יצליחו לגעת בלבבות של האנשים, בין שזה שיר שהוא שקט ונוגע בין שזה שיר שמח שמלהיב אותם, אני חושבת שזה עושה לאמן טוב בלב. לכבוש כל יעד שאני מצפה מעצמי, לא אגיד עכשיו קיסריה, אבל הופעות ברידינג, בהאנגר, הופעות יותר אינטימיות עם הקהל ובעזרת השם להתפתח למקומות הכי גדולים, כי אני חושבת שאני נמצאת עשור בתחום המוזיקה, ואני מאמינה שאעשה ואצליח. הייתי רוצה להגיע למקומות שחלמתי עליהם מגיל קטן, לא להיחשף רק לקהל מסוים. ההישג שלי מבחינתי הוא להיכנס לכל בית בישראל ושבכל בית יידעו מי זו שרית אביטן”.
שתי שריתיות: אביטן וחדד
מה לא יודעים עלייך?
"נחשפים אליי לאט לאט ומגלים, אני חושבת, ברוך השם רק דברים טובים. מבטיחה להשאיר תמיד טעם של עוד ולהישאר כאן לטווח ארוך".
יש לך דמות להשראה?
“האמת שאני אוהבת מאוד את שרית חדד, אנחנו משתייכות לאותו ז’אנר, על אחת כמה וכמה שהיום אני מיוצגת באותו המשרד, של אבי גואטה, שזה משרד שמחבק אותי ונותן את הכי טוב. יש את המנהל האישי שלי ערן שקד, ובאמת אני מרגישה בבית”.
גם מנגנת כמו חדד, שמתופפת?
“אני מנגנת על גיטרה, התחלתי ללמוד לנגן על פסנתר, ואני מתקרבת לכלי נגינה שבאמת מעניינים אותי”.
שרית אביטן ועומר אדם. צילום: תום אבירם
איך לימודי הגיטרה מתקדמים?
“גיטרה קצת יותר מאתגר, כי אני שמאלית. זה מצריך ממני להפוך את כל המיתרים, אבל לאט לאט לומדים. אם יש את כוח רצון לדבוק ולהצליח במשהו, אז אני חושבת שלא משנה עם איזו יד לומדים, אפשר יהיה להצליח גם עם הרגל לנגן בגיטרה”.
לסיום, שרית אביטן היא… “באה לכאן כדי להישאר”.
לפני יותר מ-10 שנים פרץ משבר קשה בתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. לאחר שהעובדים פוטרו, לקח המנכ”ל שלה עופר אמסלם את הצוות יחד עם ועד העובדים והם הקימו תזמורת חדשה-ישנה על חורבותיה של התזמורת הקיימת. האנדלוסית החדשה נדדה מאשדוד לאשקלון וידעה תהפוכות. לפני כשלוש שנים שוב עברה דירה, הפעם לבירה. לאחרונה גם שינתה את שמה והיא כבר לא נקראת אנדלוסית כי אם ”תזמורת ירושלים מזרח ומערב”.
מנכ"ל התזמורת עופר אמסלם. לפני 10 שנים לקח את נגני ועובדי האנדלוסית אשדוד והקים תזמורת חדשה
לאחר המשבר ההוא התזמורת האנדלוסית האשדודית בנתה עצמה מחדש. לאורך השנים נוצרה תחרות בין השתיים, שהיה בה הרבה מעבר ליריבות אמנותית. היה כאן מאבק שלתוכו נכנסו הרבה יצרים, אם תרצו גם אגו וכנראה לא מעט פוליטיקה.
כעת חוגגת התזמורת הירושלמית עשור (משרדיה ואולם החזרות שלה ממוקמים בתיאטרון ירושלים), ואך סמלי הוא שסגירת המעגל, שיש בה גם משום פתיחת דף חדש, תיעשה באשדוד, העיר שממנה צמחה ובה גם לא התאפשר לה להופיע במשך כל השנים מאז תחילת המשבר.
תזמורת ירושלים מזרח ומערב (לשעבר: האנדלוסית). צילום: אורית פניני
כן, ביום חמישי הבא תעלה התזמורת — שאמסלם, תושב אשדוד, הוא עדיין המנכ”ל שלה והמנהל המוזיקלי והמנצח הוא אותו תום כהן — על בימת המשכן לאמנויות הבמה באשדוד.
המופע נקרא "בון שאנסון" והוא מוגדר כמפגש מסקרן בין עולם השאנסונים הצרפתיים של פיאף ומונטן לעיבודים ייחודיים של התזמורת. מה שאפשר את “הסכם השלום” בין הצדדים הוא פגישה שנערכה לפני חודשים מספר בהשתתפות שניים: ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי ואמסלם.
למרות הדם הרע והמתח שנצבר בשני הצדדים, המפגש הסתיים בלחיצת יד מחויכת ובהסכמה: פותחים דף חדש והתזמורת תוכל להופיע גם באשדוד. הדבר שכנראה הקל על לסרי הוא שינוי השם. שכן כעת כבר אין תזמורת אנדלוסית מתחרה, אלא תזמורת מסוג אחר, והגם שהיא נמצאת בירושלים, היא אולי כבר לא “מאיימת” על התזמורת האשדודית שהיא ה”בייבי” שלו. אחרי הכול הוא היה מהוגיה ומייסדיה, והוא גם קיבל בשמה יחד עם מוטי מלכא, כיום מנכ”ל המשכן ובעבר מנכ”ל התזמורת, את פרס ישראל לפני תריסר שנים.
שרת התרבות והספורט רגב ולסרי. צילום: אורי קריספין
עופר, למה שיניתם את שם התזמורת?
“כידוע התחלנו באשדוד, עברנו לאשקלון, היינו האנדלוסית אשקלון והאנדלוסית הים—תיכונית אשקלון, עברנו לירושלים והיינו האנדלוסית ירושלים. אבל בשלב מסוים החלטנו להרחיב את היריעה האמנותית, ובנוסף לז’אנר האנדלוס, אנחנו מנגנים עוד הרבה ז’אנרים. אפשר לומר שאנחנו משתרעים ממרוקו וספרד במערב, דרך צרפת, יוון וטורקיה, קלאסיקה מצרית ועד לפרס שבמזרח. יש לנו שיתופי פעולה עם גדולי האמנים בישראל, וביניהם כנסיית השכל, דיוויד ברוזה, מירי מסיקה ועוד רבים. השם החדש תואם את מה שאנחנו עושים בתזמורת. הסיבה השנייה היא שבהסכמה עם ד”ר לסרי השארנו לאשדוד את המילה ‘אנדלוסית’”.
וכל זה התעורר למה?
“היה ניסיון של שרת התרבות מירי רגב ליצור תזמורת אנדלוסית אחת גדולה ומאוחדת. רצינו וגם באשדוד רצו, אבל היה פער, בין השאר, לגבי הגישה האמנותית, ונשארו שתי תזמורות נפרדות ושונות. עם גניזתו של הרעיון הצענו ללסרי לסיים את הברוגז. ואכן, יחיאל ואני נפגשנו בארבע עיניים והגענו להסכמה שגם אפשרה לנו להופיע באשדוד לראשונה זה עשור. ההסכמה אומרת שאנחנו לא יכולים להתחתן בשנית, אמנם, אבל נישאר גרושים ביחסים טובים”.
מנכ"ל המשכן מוטי מלכא שהיה מנכ"ל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד לפני אמסלם. צילום: חנבו תקשורת
למה לא הופעתם עד עכשיו באשדוד?
“לא יכולנו להיכנס לאשדוד, השערים היו נעולים בפנינו, לא משנה מה עשיתי ולמי כתבתי ופניתי. מי שפתח הוא מי שסגר. אתה צריך לשאול אותם למה, אבל פתחנו דף חדש. אני חושב שגם יחיאל הבין שחלאס, מספיק והגענו להסכם שלום, אני קורא לזה. דיברנו, צחקנו, יישרנו את ההדורים”.
יש לכם שיתופי פעולה עם האנדלוסית?
“כן, יש לנו גם נגנים שלפעמים מופיעים בשתי התזמורות. גם הסולן אמיל זריהן למשל”.
רוב העובדים נותרו אשדודים?
“עובדי המנהלה כן וחלק גדול מהנגנים גם. אנחנו משפחה אחת גדולה. תראה, כשעזבנו את אשדוד ב-2008 התחלנו מאפס. היום, אחרי עשור, הגענו לתקציב של 10 מיליון שקלים, מתוכם כ-6.5 מיליון ממשרד התרבות והיתר הכנסות עצמיות. התזמורת שלנו היא סטארט-אפ. 10 השנים האחרונות היו לא פשוטות, אבל, לשמחתי, בדרך הארוכה שעברנו הכרנו הרבה אנשים טובים. נכון שלצערי הכרנו גם אנשים פחות טובים”.
חזרתם השבוע מסדרת קונצרטים בצרפת.
“נכון, בשני בערב חזרנו מסיבוב של חמישה קונצרטים בצרפת במסגרת אירועי 70 שנה ליחסי ישראל-צרפת. הופענו בפריז, מרסיי, ניס, שטרסבורג, ייצגנו את ישראל ואת ירושלים בכבוד רב. הצרפתים יודעים להעריך תרבות. הקהל היה מאוד מגוון: יהודים, לא יהודים, גם מהגרים מוסלמים. הערב (שלישי) אנחנו מופיעים באופרה בתל אביב. אנחנו מגיעים לפסגות אמנותיות”.
ובכל זאת, עבורך להופעה באשדוד ביום חמישי בשבוע הבא יש משמעות מיוחדת. אתה מתרגש.
“נכון, כן, בהחלט. זו סגירת מעגל, קאמבק, יש פה הרבה סמליות, אין ספק. מאשדוד באנו ולאשדוד אנו חוזרים כדי להופיע מול קהל הבית. אני מתכוון לעלות לבמה ולהגיד ‘שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה’ ולתקוע בשופר. שמע, זה אירוע מכונן. זה כמו יציאת מצרים. כמעט כל דימוי שתביא לא יהיה מוגזם פה. אחרי ההופעה הקרובה נמשיך להופיע באשדוד, אין שאלה בכלל”.
אמסלם עם המנהל האמנותי והמנצח של ירושלים מזרח ומערב, תום כהן, בסיבוב ההופעות בצרפת, ממנו שבו השבוע
מה דעתך על חיי התרבות באשדוד?
“יש היום יותר תרבות באשדוד, חד משמעית, ומי שאחראי לזה הוא בראש וראשונה מוטי מלכא. מאז 2008 יש הרבה יותר תרבות באשדוד, במיוחד סביב המשכן”.
אם אתם נפגשים במקרה, אתם אומרים שלום?
“לא. אני מקווה שגם זה ייפתר, אולי הקונצרט הקרוב יפתח דלתות נוספות. אשמח שהוא יבוא למופע שלנו”.
התזמורת האנדלוסית אשדוד והסולנית שיר יפרח, צילום: רפי דלויה
תגיד, מה הדבר הבא?
“לקום מחר בבוקר ולכבוש את עולם התרבות בעולם מירושלים. הגענו לשיאים יפים בישראל ופוזלים חזק לחו”ל. יש לנו מוצר בינלאומי איכותי”.
איזו תזמורת טובה יותר, האנדלוסית הישראלית אשדוד או תזמורת ירושלים מזרח ומערב?
“לדעתי האישית רמת העיבודים המוזיקליים שלנו היא מאסטר פיס של שותפי לדרך וחברי תום כהן. כל יצירה אצלנו מאוד ערבה לאוזן גם למי שלא מבין את המילים, המוזיקה נכנסת לנשמה. את התזמורת באשדוד ראיתי מספר פעמים, ואני יכול להגיד שהם עושים קונצרטים מעמיקים מבחינת התוכן. מבחינה מוזיקלית אני פחות אוהב. לפי דעתי, תזמורת ללא הנהגה מוזיקלית היא כמו אוניברסיטה ללא רקטור. אצלנו ההנהגה המוזיקלית בראשות תום כהן היא הטובה בישראל. יש מקום לכולם. מדי פעם אני בא לשמוע אותם באשדוד, יעקב בן סימון המנכ”ל מזמין אותי, אני צורך תרבות באשדוד. עכשיו גם אנחנו נהיה באשדוד ובטח שאהיה”.
יובל נעים סיכם את תנאיו במ.ס אשדוד עד סוף העונה יחד עם עוזרו אלי לוי. נעים, שהיה האופציה המועדפת על ג'קי בן זקן. מבין המאמנים הפנויים בשוק, יגיע לראשונה בקריירה לעיר הנמל.
נעים לא אימן מאז פברואר שנה שעברה, עת סיים קדנציה בת 4 שנים בהפועל אשקלון אותה העלה מליגה א' לליגת העל ואף הצליח לרשום היסטוריה כאשר בפך למאמן הראשון בתולדותיה שהצליח להשאיר אותה בליגה. נעים הגיע לאימון הבוקר ואם לא יקרו תרחישים מרחיקי לכת הוא יחתום בקרוב על חוזה.
נעים לא נחשב למאמן טקטי אלא לכזה שמכניס משמעת וטירוף בשחקניו, כאשר השילוב שלו עם השחקנים הצעירים שנמצאים באשדוד הוא סימן שאלה גדול. עם זאת נעים שימש כאוטוריטה מוחלטת בכל קבוצותיו ומעולם לא קיבל הנחיות מלמעלה וכעת נצטרך לראות כיצד יפעל במקרה טום בן זקן.
השנה האחרונה הייתה השנה הסוערת ביותר שידעה העיר אשדוד. לראשונה יצאה העיר מאדישותה הידועה לשמצה והובילה את מאבק "חוק המרכולים" ברמה הארצית. ההצבעה ברגליים של תושבי אשדוד פתחה את כל מהדורות החדשות המרכזיות, והודעות תמיכה והזדהות הגיעו מכל פינה שיש על מפת ארץ ישראל.
כבר אז ניתן היה לראות איך לא מעט מתמודדים קופצים על המשאית של המחאה ומנסים להבין איך הם רוכבים על הגל הכל כך משמעותי שקורם עור וגידים מתחת לאפם.
כצנלסון היה המרוויח העיקרי, שבמהלך בזק נעל את המובילים אצלו ברשימה וסגר את הפינה. פינה שהביאה בהמשך לא פחות משישה מנדטים.
לעומת זאת, הלן גלבר, שחיפשה את הממלכתיות ורמזה לחרדים בקריצה ״אני לא מתלהמת״, פספסה את המומנטום הגדול שלה, ומשם הכול רק התדרדר. זה היה ה״שרוך שבנעל״ שהחל את הנפילה של גלבר ואת הנסיקה של כצנלסון. לחמני, שהצטרף למרוץ בשלב מאוחר יותר, גרף את המאוכזבים מהלן ואת אלה שלא היו שלמים עם כצנלסון.
למרוץ האחרון הצטרפו עוד סיעות חדשות למועצת העיר שהחוט המקשר בין כולם הוא ״חיה ותן לחיות״, ״די לכפייה הדתית״ ושות׳.
בבחירות עצמן אשדוד אמרה את קולה. לראשונה השתנה הרכב המועצה ויש אפילו רוב חילוני. 16 מתוך 29 מנדטים הם על טהרת הקול החילוני, אבל — וכאן יש אבל גדול — ראש העיר שנבחר הצליח בזכות החרדים להגיע לעוד חמש שנים בקומה 5. מה שאומר שהשותפות הטבעיות הן המפלגות החרדיות המונות יחד 10 מנדטים מתוך 29.
גבי כנפו וד"ר יחיאל לסרי. צילום: מרק זילקובסקי
שני המנדטים שקיבלה תנועתו של ראש העיר מכניסה את המצב לבעיה, אבל בעיה של מנצחים. גם אם זה לא נראה ככה, אשדוד קיבלה מועצת חלומות, 18 חברי מועצה חדשים, החלפת דורות והכפלה של כמות הנשים במועצה, קול חילוני שולט, אבל לא מאוחד.
תמיד יש אבל שמקשה על החלום להתגשם. ותנחשו על מה נופלת מועצת החלומות שוב? נכון, על אגו. כמות המנדטים הנמוכה שקיבלה "אשדוד בתנופה" מכניסה את המצב לבעיה: שני מנדטים זה קצת, אבל ראשות העיר זה הרבה. ראש עיר הוא לא פחות ולא יותר הסגן של אלוהים מבחינת סמכויות וכוח שליטה. הוא סוג של כול יכול, ובמקרה הוא גם יודע את זה.
בגלל שהוא מודע הוא יכול ״להתפנק״ על התיקים שמעניינים אותו בראש ובראשונה ולהכניס לקואליציה את כל מי שמתיישר. פוליטיקה במיטבה. זה המשחק, וכל אחד אחר היה נוהג באותה שיטה גם אם זה לא נראה הוגן למי שמסתכל מהצד. כל עוד אפשר לוקחים, ונגד זה אין הרבה מה לעשות.
מכאן, מתחיל המשחק, כאן מתחילה טובת הציבור, כאן מתחילה העשייה, וכאן, בדיוק כאן, זו הנקודה שאני פונה אליכם, נציגי הקול החילוני, שנכשל כבר שלוש פעמים בגלל אגו, חוסר תיאום וחוסר יכולת לשבת יחד בחדר סגור. שבו עם בורקסים, ירקות חתוכים, שתייה קלה ואולי קצת אלכוהול שימיס את האגו וקחו החלטה שאת חמש השנים הבאות, למרות הקשיים, למרות הכעס, למרות האגו, אתם מחזירים לבוחרים שלכם, לעיר שלכם, לילדים שלכם, לדור הבא.
לשבת באופוזיציה חמש שנים שלמות ולהצביע נגד ולפעמים בעד כשאין ברירה, לא לשים את טביעת האצבע שלכם על שום מיזם ולחיות מהתנגדות להתנגדות, חודש אחרי חודש, לבוא לקשט את חדר הישיבות בימי הרביעי הראשונים של תחילת כל חודש בגלל שלא ידעתם להחליט, כמו על האיחוד, כמו על החבירות והסרת המועמדויות, כמו לקבל את ההפסד. בכבוד.
זו פנייה בשם התושבים שרוצים אתכם, פעלו עבורכם, תמכו, הגנו עליכם ברשתות החברתיות, באו לחוגי בית וכנסים, תלו שלטים ומדבקות על כלי הרכב… מה איתם?
הם רוצים אתכם כממונים, כסגנים, הם רוצים אתכם בוועדות, כדירקטורים וכאנשי עשייה, הם סומכים עליכם, הם בחרו בכם. הם ממש לא מעוניינים שתבואו אליהם עוד חמש שנים ותגידו שדפקו אתכם במשא ומתן הקואליציוני, כי המתחרה שלכם קיבל יותר, והם בטח לא יהיו מעוניינים לשמוע שלא יכולתם לעשות כלום כי הייתם באופוזיציה. סביר להניח שהם גם לא יבחרו בכם שוב וחבל.
הקואליציה העירונית קיבלה השבוע רשמית תפנית: יו"ר רשימת הנשים "הלביאות" שרון מרק תכהן כסגנית ראש העירייה. אולי קשה להאמין, אבל זו הפעם הראשונה שאישה תכהן בתפקיד בעיר.
הסיעה שלה חתמה על הסכם עם ד"ר יחיאל לסרי ויו"ר הקואליציה עו"ד גבי כנפו ולפיו הלביאות יחזיקו בתיק החינוך בשיתוף ראש העיר, בתיק התעשייה ההייטק והחדשנות, ומרק תהיה יו״ר ועדת איכות הסביבה (ראשות איגוד ערים לאיכות הסביבה שבכהונה היוצאת הייתה בידי עו"ד צחי אבו, תהיה הפעם בידי אחת המועצות השותפות באיגוד, בהתאם לנוהג שקדנציה אחת אשדוד וקדנציה אחת – הן). בנוסף, מרק, תתפקד כסגניתו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, אשר לראשונה בהסטוריה של אשדוד אישה ממונה עליו.
בתיק החינוך מרק ומספר 2 שלה ד"ר אפרת אוחיון נאור יהיו אחראיות על גני ילדים, חינוך מבוגרים ויוזמות חינוכיות, וכן ממונה על הגיל הרך והצהרונים בחברה העירונית לתרבות ופנאי.
צפו בראש העירייה לסרי מברך את הלביאות (צילום: מיקי ארביב):
לדברי שרון מרק:
"חובת ההוכחה עלי.
אני (שוב) לא ישנה בלילות.
גם מההתרגשות העצומה,
גם כי זו הפעם הראשונה בה תכהן אשה בתפקיד זה בעיר החמישית בגודלה,
אלא ובעיקר כי אני מבינה את גודל האחריות אשר הונחה על כתפינו".
השבועון טיימאוט מעניק מדי שנה את פרסי האוכל 2018: והשנה בקטגוריה היוקרתית המסעדה הטובה בישראל מחוץ לתל אביב בין שמונת המסעדות הזוכות היא מסעדת פסקדו האשדודית.
במבט נקי מדעות קדומות אשדוד היא ריביירה אופטימית, ובהתאם לכך בנה כאן השף יחי זינו בנה מעין ביסטרו באווירה נינוחה ונעימה ומטבח ימי עם סביצ'ה, סשימי וגם פסקאדו על הפלנצ'ה. מי שמתעקש ימצא כאן גם מנות בשר מושקעות, מפרט השבועון את הסיבה לזכייה בפרס.
" פסקדו " – דגים בספרדית, נפתחה ב- 2009 ע"י ערן ז'נו בתפקיד המנהל ויחי זינו במדי השף. מסעדת פסקדו נמצאת בסמוך לנמל העיר ונהנית מדגה יומית טרייה המסופקת ע"י משפחתו של ערן שעוסקת באהבה בענף הדיג שלושה דורות. את יחי השף מנחים שלושה עקרונות קבועים שעל פי הם נקבעים התפריט והספיישלים במקום: חומרי גלם טריים, הכנה פשוטה וטעמים עזים. מטרתו העיקרית היא לדלג באלגנטיות על בעיית הכשרות ולעמוד ברמה שווה עם מסעדות הדגים הטובות בארץ. החוויה בפסקדו היא שילוב של אוכל איכותי, מוזיקה שתנעים את אוזניכם ושירות מקצועי.
להזכירכם המסעדה הוזכרה כבר השבוע בכתבתנו כמסעדה האהובה על ידי ממלא מקום ראש העיר גבי כנפו.
הערב הצטרפה סיעת יהדות התורה (אגודת ישראל) לקואליציה. בלשכתו של ראש העירייה ד"ר יחיל לסרי נחתם ההסכם הקואליציוני שבמרכזו הענקת תפקיד סגן ראש העירייה ליו"ר הסיעה החרדית יחיאל ויינגרטן, נציג גור שהחליף את מוטי ליברמן.
ויינגרטן, לסרי וכנפו
באירוע השתתפו גם יו"ר הקואליציה, ממלא מקום ראש העירייה עו"ד גבי כנפו ומספר 2 ביהדות התורה, אפרים ובר, איש חסידות בעלז. מבחינת חלוקת התפקידים לסיעה, הוחלט למעשה על צילום מצב מהקדנציה היוצאת.
שילוב כוחות: לסרי, וינגרטן, ובר וכנפו
אמש נחתמו ההסכמים הקואליציוניים הראשונים: עם סיעת אשדוד ביחד של שמעון כצנלסון והלבירות בראשות שרון מרק. השניים, כצנלסון ומרק ימונו לסגנים, כאשר מרק תכהן מחצית מהכהונה. עדיין לא ברור עם מי היא תתחלק בסגנות באוטציה – עם עו"ד אלי נכט או עם יניב קקון מאשדודים.
ביום ראשון יימשך המשא ומתן הקואליציוני עם יתר הסיעות: ש"ס, בוטרשוילי, נכט ואשדודים.
תושבים מתלוננים הערב על תחושה קשה של מחנק בשל עשן חריף שנישא באוויר. תלונות הגיעו מכמה אזורים שונים של העיר ולפיהן מדובר בעשן שמזכיר שריפת פלסטיק.
לפי המוקד העירוני שגם אליו הגיעו פניות תושבים המקור הוא כנראה בשריפה במושב שדה עוזיה והרוחות נשאו את העשן מערבה.
בשירותי הכבאות נמסר שלא ידוע להם על מטרדי עשן באשדוד.
הריאליטי שבו אנה ארונוב מחפשת אהבה ויוצאת ל-12 דייטים בין טיפולים פסיכולוגיים עלה לאוויר. נדמה לי שרק רווקות מעל גיל 30 יכולות לצפות בתכנית הזו ולהבין קצת ממה שעובר עליה, וכל השאר חושבים שהיא סתם ביקורתית באופן מופרז, תופסת מעצמה פרס עבור בן הזוג הפוטנציאלי ועם אובססיה קשה לגבי אם העולם יודע מי זאת פרידה קאלו.
אנה ארונוב רוצה אהבה בדיוק כמו שכולנו רוצים אהבה. בין אם נאמר את זה בקול או נחריש את העניין ונשחק אותה אדישים וקוליים. כולנו בסופו של דבר רוצים לאהוב ולהיות נאהבים. היא רוצה אהבה ולא מתביישת להודות בזה גם בפריים טיים, מאוד אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת ומצהירה שהיא נותנת צ’אנס אחרון לאהבה (ועם זאת, מתגוננת בהלצה ומודיעה שאם זה לא יעבוד, היא תשנה צד).
למה לאנה קשה למצוא אהבה?
ראשית, היא הגדירה כבר מזמן איך נראית אהבה ומה היא אמורה לגרום לה להרגיש, כך שכל דבר אחר שלא מסתדר עם התפיסה שלה מנטרל את בן הזוג הפוטנציאלי. כך, למשל, ניכר בתכנית שלאנה ארונוב יש ארסנל של שאלות אל מול בני הזוג הפוטנציאליים שלה, מבחינתה הם "עאלק לא נכנסים לאינטרנט" ולא יודעים מי היא, הם מדברים מלא על עצמם והיא בטוחה שהם צריכים להתאמץ כדי לקטוף את הפרס שהיא.
היא לא מבינה דבר אחד פשוט — בדייט אמורים ליהנות. מרוב שהיא מרוכזת במטרה, היא מאבדת את הכיף בלעשות דייט באתר בנייה 80 מטר מתחת לאדמה. היא מחפשת שיחה אינטימית אבל קצת הורסת כי היא מגלגלת עיניים גם על הבית המושלם של הבחור השני כי אין בו מספיק אמירה אישית. ואם הוא לא היה אף פעם בתיאטרון, אז אין סיכוי שזה יעבוד ביניהם. ולגבי הקליק שהיא מחפשת, בא לי לומר לה ישר לפנים שלפעמים קליק זה רק חטיף מדליק, ואהבה, בטח בדייט ראשון, לא צריכה לרגש אותך כאילו את בהתאהבות ראשונה בגיל 16. הפרפרים האלה בבטן או הקליק זה משהו שלא חייב לבוא בהתחלה, אלא משהו שאמור לקרות בתוך מערכת היחסים, בדברים הרגילים, היומיומיים והשגרתיים של מערכת היחסים דרך מחוות קטנות של אהבה ודאגה לבן או בת הזוג.
בפרק השני היא כבר הייתה יותר נינוחה וגם בבחורים שנהנתה עמם היא חיפשה פאקים. תבינו, זה לא שהיא מחפשת מה לא מתאים, פשוט בגיל 36 את מעדיפה לבחור את בן הזוג שלך ולנסות להימנע כמה שיותר משיברון הלב שאולי יגיע. הדור של היום זה לא הדור של פעם. היא כבר הספיקה לחשוב יותר מפעם אחת שהפעם זה זה והתאכזבה לגלות שטעתה. היא פתחה את הלב שלה, והוא נשבר יותר מפעם אחת, וזה היה כואב, מתסכל ומילא לה את כל הגוף בעצבות ופחדים. ועכשיו היא הולכת על קצת האצבעות, כמו הבלרינה שהיא, בהבנה שהיא צריכה לשנות משהו אצלה, שכן, היא כבר 36 שנה אנה ארונוב, וכנראה שהיא לא יודעת הכול, אחרת היא הייתה מצליחה מזמן להגשים את האהבה שבה.
לא שדיברתי עם אנה מתישהו. אני לא מכירה אותה, וספק אם מתישהו נשב לקפה. אני פשוט מבינה מה היא חווה כי גם אני עברתי את גיל 30 כרווקה והתאהבתי והתאכזבתי וטיפחתי סביבי חומות ברזל מחשש להיפגע. העניין הוא שכדי שהתוצאה תהיה שונה צריך לשנות משהו, קודם בך. אני את השינוי שלי עשיתי לפני משהו כמו חמש שנים, והנה, אני עוד כמה חודשים אצעד מתחת לחופה. האמת? החופה עצמה מעולם לא הייתה משאלת הלב שלי כמו מערכת יחסים טובה ובן זוג אוהב.
מי זאת פרידה קאלו?! מי זאת אנה ארונוב?!
שם התכנית הוא לאהוב את אנה, ולי יש שאלה אחת לגברת ארונוב: את אוהבת את עצמך? באמת אבל? מתחת למעטה הסלבריטאית, הרקדנית, הספורטאית, השחקנית… כשאת מביטה במראה ומבינה שבגיל 36 את רווקה ולבד, את מבינה למה? כי כמו שצריך שניים לטנגו, צריך גם שניים לאהבה, ובגדול, לכל מערכת יחסים על פני כדור הארץ.
וזה בסדר, אנה, אם את רווקה בת 36, זה אומר רק שני דברים: עד עכשיו לא היו לך הכלים לייצר את הזוגיות שאת רוצה, ולמרות שאת חושבת שאת מיואשת את עדיין לא שם. לא רק שאת יוצאת לדייטים, את גם מוכנה לעבור תהליך מול כל מדינת ישראל.
פסטיבל "פרינג'סטייל" מגיע לאשדוד זו השנה השלישית, והשנה יתקיים בחנוכה בסימן אור. במהלך שלושה ימים בחג חנוכה יהפוך רובע א' באשדוד לגלריה מוארת של מיצגים ומופעים המשלבים אלמנטים של אור.
הפסטיבל, בשיתוף משרד התרבות והספורט ובתמיכת אדמה- אגן בקהילה, יארח את מיטב אמני האור בארץ, ויוציא את האמנות אל המרחב הציבורי. ההופעות יכללו עשרות מייצגים אמנותיים, מופעי תיאטרון ופסלים חיים המשלבים אור, תנועה, מוזיקה, קומדיה ופנטזיה תוך כדי יצירת אינטראקציה עם הקהל.
פסטיבל פרינגסטייל אור באשדוד. צילום: אילן סימן טוב
קהל המבקרים שיגיע לפסטיבל יוכל ליהנות ממופעי בועות סבון בשילוב תאורת אולטרה-סגול, פסלים חיים, מופע בלט מואר של להקת מחול פאנוב, מופע ייחודי של תיאטרון ברמוזה, מיצגים של אמן האור המוערך אלון בירגר ועוד.
הגשם שהחל בטפטופים מ-12:00 בבוקר, מסמן את מזג האוויר הצפוי לימים הקרובים. תחזית מזג האוויר לסוף השבוע שקרב צופה גשמים ואף הצפות בערי החוף, עדכון מקומי מאתר השירות המטאורולוגי הישראלי:
באשדוד צפויים לרדת במהלך היום (חמישי) ממטרים פזורים, עם טמפרטורה של 22 מעלות. על פי התחזית, הגשמים יתחזקו במהלך הלילה.
מחר, יום שישי, הטמפרטורות ירדו ל-20 מעלות ביום וימשיכו לרדת גשמים עם חשש להצפות במישור החוף.
בראשון תהיה התחממות קלה בערי החוף אך ייתכן עדיין גשם מקומי.
כמות המשקעים מתחילת העונה בקישור הבא.
המבול בדרך: מכ"ם גשם של השירות המטאורולוגי
התחזית המלאה בארץ מאתר השירות המטאורולוגי:
היום (חמישי): במהלך הבוקר יחלו לרדת בצפון הארץ ובמרכזה גשמים לסרוגין ויתכנו סופות רעמים יחידות. בנחלי הדרום והמזרח חשש קל משטפונות. תחול ירידה בטמפרטורות. מהצהרים המשקעים ייתמעטו ויעשו מקומיים.
הלילה: מעונן חלקית עד מעונן. הגשמים יתחזקו שוב וירדו לפרקים בעיקר במישור החוף וילוו בסופות רעמים.
שישי: ברוב אזורי הארץ גשם לפרקים מלווה בסופות רעמים. בנחלי הדרום והמזרח חשש לשיטפונות. במישור החוף חשש להצפות. ירידה נוספת בטמפרטורות והן תהיינה נמוכות מהרגיל לעונה.
שבת: בבוקר יוסיפו לרדת גשמים מדי פעם מלווים בסופות רעמים יחידות ברוב אזורי הארץ. בנחלי הדרום והמזרח חשש לשיטפונות. במהלך היום הגשמים יתמעטו. הטמפרטורות יהיו נמוכות מהרגיל לעונה.
ראשון: עדיין יתכן גשם מקומי, ברובו קל, מצפון הארץ ועד הנגב. הטמפרטורות יעלו מעט.
מישי ריבו לפואטיקה אקטיבסטית ועד לשירה קווירית, אם נדמה היה לכם שכבר שמעתם את כל מה ששירה יכולה להביא, יומו הרביעי של פסטיבל אשדודשירה 2018 שם זרקור על צבעים שונים בחברה הישראלית, ועם פתיחות וסולידריות – קשת מגוונת עלתה על הבמות בתקווה ליצור שינוי.
צילום: פושאפ גירלס
הפעם נתחיל מהסוף להתחלה, שכן בעיר כמו אשדוד, בה קיום מצעדי גאווה יוצרים לא אחת התנגדויות בקרב קהלים שונים באוכלוסיה, לא מובן מאליו קיומו של ערב שירה קווירית הכולל מופעי דראג ומתן במה לחברי הקהילה הלהטב"קית הפריפריאלית.
סמירה סרייה בשירה קווירית. צילום: גיל לוי לפוטו דויד אסייג
המופע "שבבית שלהם יעשו מה שהם רוצים" שהתקיים בפירמידה במוזיאון אשדוד לאמנות היה ללא ספק דריסת רגל למהפכה בקבלת האחר. את הערב הנחו המשוררות, הנשים, הפמיניסטיות, הלסביות יעל משעל וסמירה סרייה שהזמינו לבמה אמניות של שירה, דראג, משחק, מוזיקה ועוד.
קהל ישי ריבו. צילום: גיל לוי לפוטו דויד אסייג
בישראל 2018 ישנם אנשים רבים שעדיין לא מעזים להיות הם עצמם ומרגש היה לצפות בערב שכזה בעיר אשדוד, ערב ששואל מהו ואיפה אותו הבית שבו נוכל כולנו לעשות כל מה שנרצה ולתהות תוך כדי כך מהי סטייה אם לא כל מה שנעשה כנגד הטבע, ברמה של מה שמרגיש לכל אחת ואחד מאיתנו כטבעי.
לא תמיד האמנות והמציאות זוכות להיות זהות. המופע נוצר בעיקר למען הקשבה, תמיכה וסולידריות, על הרצון של כולנו להתלבש איך שבא לנו ולהיות מהממים, להביט למראה ולהיות שלמים עם מי שאנחנו, אפילו מול אנשים שמכירים אותנו בבית שלנו ויכולים לחשוב שאנחנו יותר מוזרים מאהובים, לאהוב את עצמנו להבין מה ומי ממלאים אותנו בתשוקה.
ישי ריבו בכיתת אמן עם לבנת בן חמו בפסטיבל אשדודשירה צילום: פושאפ גירלס
במרכז פסג"ה התקיים המופע "חרוז מקשת" בשיתוף הקשת הדמוקרטית הישראלית אל מול אולם מלא בקהל, רובו בני נוער בגילאי 16, עלו והופיעו משוררות ומשוררים בשירה מקורית בועטת ואקטיביסטית שהפרה את הסדר החברתי המוכר והבנאלי ושמה דגש על שירת הנשמה.